רקע
אפרים צורף
ר' לייב שרהס

 

תולדותיו    🔗

ר' לייב שרהס נולד בשנת ת“צ1. נודע כצדיק שנרקמו עליו אגדות הרבה. היה מתלמידי הבעש”ט והמגיד ממזריץ'. נהג לחזר בעיירות ובכפרים של פולין בדרכי פלא ובעילום שם ולקבץ כספים לפדיון שבויים ולכלכלת צדיקים נסתרים. היה מופיע בירידים, פותח חנות ועוסק ברזין. מסופר עליו שנסיעותיו המרובות עשה בסוד קפיצת הדרך ובסוד רואה ואינו נראה, כפי שעשה כשחייב הקיסר יוסף השני את היהודים לשרת בצבא, והצדיק נכנס לחדרו בהעלם ואילצו לבטל הגזירה. האגדות עליו ודבריו שדרש כונסו בספר “גבורת ארי”.

ר' לייב שרהס נסתלק בשנת תקנ"א2. זכר צדיק לברכה.


 

ר' לייב שרה’ס – בן שרה: נוסח אלף    🔗

בכפר נידח התגורר יהודי עני עם אשתו, שהתפרנסו בדוחק ממחלבה ששכרו מ“פריץ”, ולהם בת יחידה יפהפיה ושמה שרה. ול“פריץ” הגוי בן, שהתאהב בשרה ורצה לשאת אותה לאשה.

כרעם פגע הדבר בחלבן ובאשתו. עולמם חשך עליהם. אך לא אמרו נואש. נזדמן לביתם מלמד זקן, אלמן עני. שאלוהו:

התשא את בתנו לאשה?

כששמע ההצעה, עמד פעור־פה תחתיו. חשב שעושים אותו לצחוק. ראו הורי הנערה במבוכתו והבהירו לו:

מציעים אנו לך זאת, כדי שתעשה חסד ותציל את בתנו מצפרני הגוי.

אם כן, קראו לנערה ונשאל את פיה, השיב.

קראו לשרה ושאלוה:

התסכימי להנשא למלמד כדי שתנצלי מאותו שאיגץ?

כן, אמרה הנערה, אני מסכימה.

לימים נתברר לה, לשרה, שבעלה הוא אחד מל"ו הנסתרים. ערב אחד אמר לה:

הואיל ומאסת בחיי עושר ותפנוקים אצל אותו גוי והעדפת להנשא לי, אברכך שיולד לך בן ממני, שכוחו בתורה יהיה כאריה, ויפליא עולם במופתיו.

וכך היה: לשרה נולד בן, וקראו לו לייב (אריה) שרהס, על שם אמו.

פעם, כשמלאו לליב שרהס חמש עשרה שנה, נכנס לביתו של הבעל שם טוב והתחיל מקפץ לאורכו ולרחבו של הבית. כעסו עליו התלמידים וביקשו לגרשו בחרפה, אך רבם מנעם מכך, פנה אל הנער ואמר:

ידועים לי כל מעשיך שאתה עושה בגלוי ובסתר. אבל דע לך, בני, דרכך זרועה סכנות, אתה מהלך כעל חודה של חרב ומקפץ בין שבילי שלג ושבילי אש. הנח אלה והחזק בי, ונהלך יחד.

בדממה קיבל עליו לייב בן שרה את ששמע. מאז התחיל להלך בדרכו של הבעש"ט.

כשנתבגר נעשה לבעל התנהגות קדושה משלו והתפרסם במופתיו. היה תר אחרי ל"ו הצדיקים המתלבשים כאיכרים פשוטים ומסתתרים ביערות, כשהוא מסתייע בכוח סוד קפיצת הדרך. כשהיה מגלה את יחידי סגולה האלה, נהג לפרנסם מנדבות שקיבץ אצל עשירים.

חסידים קשרו כתרים לראשו ואמרו: רבי לייב שרהס יודע סוד שׂיחם של מלאכים ושרפים.


 

ר' לייב שרה’ס – בן שרה: נוסח בית    🔗

בכפר אחד ליד העיר ווהלין התגורר פונדקאי יהודי ולו בת יחידה יפת תואר ושמה שרה. היתה עוזרת לאביה בכל עבודה שבפונדק, ששכרו מבעל־השררה הגוי.

יום אחד נזדמן לשם בן ה“פריץ”, שאיגץ צעיר. ראה את שרה והתאהב בה ממבט ראשון. סיפר על כך לאביו וביקש שיעזור לו לשאת אותה לאשה.

אמנם האב ניסה למאס עליו את הבת של היהודים, אך ללא הועיל: הצעיר בשלו. בינתים חלה מרוב אהבה. החל לרזות. קראו לרופא וזה פסק: אם לא יעשו את רצונו של הצעיר – ימות. מיד הסכים האב למלא את רצונו ומסר לידו מכתב לפונדקאי ובו הודיע לו על החלטת בנו בהסכמתו, והבן יצא לדרך בליווי בריונים.

בדרך התעכב בפונדק אחד, שבעליו אף הוא יהודי היה. פגש שם בחברו הגוי, וישבו לשתות. סיפר הצעיר לחברו על מטרת נסיעתו, ולא הרגיש שהפונדקאי היהודי מקשיב לכל מלה.

ואצל הפונדקאי הזה היה מלמד קבוע לבניו. אלמן היה, זקן ועני. סיפר האיש למלמד איזו סכנה צפויה לשכנו. אמר לו המלמד:

אל תחשוש. ארוץ אליו מיד ואספר לו הכול ונחפש עצה איך להציל את הבת.

כששמעו הוריה של שרה מה צפוי להם, התחילו פוכרים כּף ובוכים. הרגיעם הזקן:

יש בידי עצה. בידוע לכם שאלמן אני. איספו מיד “מנין” יהודים והזמינו גם את ראש הכפר הגוי והעמידו חופה ואקדש את בתכם.

ואמנם נתקיימה החופה במזל טוב. אך הקרואים התפלאו, איך נערה כה צעירה ויפה הסכימה לשידוך עם אלמן עובר־בטל שכזה.

והנה נפתחה הדלת ואל שמחת המשתה נכנס בן הפריץ בליווי בריוניו.

מה מתרחש כאן?! – שאל נבוך ומבולבל.

הנה רואה אתה, באת לשמחה – השיב לו אבי הכלה – חיתנתי את בתי וזה החתן שלה. זה מזמן הציקה לי: אבא, אני רוצה להתחתן, להתחתן, ולא לשבת בוגרת עד שצמתי תלבין. יהיה מי שיהיה. נערה פתיה שכזאת!

כהלום רעם עמד הצעיר תחתיו ומיד חזר לאביו שבור ומיואש. נהנה הפריץ שכך נסתיימה פרשת התאהבותו של בנו וניחמו: כשנערה יפהפיה מתחתנת עם זקן, סימן שאינה נורמלית.

כשיצא אחרון האורחים מבית הפונדקאי, אמר לו המלמד: עכשיו ניסע העירה לרב ואכתוב גט לבתך. הלא קידשתי אותה רק כדי להצילה.

לא! – קראה שרה הצדקת – מלמד זה הציל אותי מידיים טמאות, כבר אני שייכת לו כאשתו לעולם, לעולם!

בזכות זו נולד לשרה בעל נשמה קדושה שהאיר בעולם כולו – הוא ר' לייב שרהס.


 

העני הפלאי    🔗

בכפר אחד התגורר יהודי עשיר וקמצן. לילה אחד, כשכל בני הבית נרדמו כבר, שמע רשרוש. קם, הביט כה וכה, וראה עני עומד לפניו. איך נכנסת לביתי, שאלו נבהל, הלא הבית סגור ומסוגר?

ענה העני בקול נמרץ: תן לי גמילות חסד חמש מאות דינרים בשביל עניים.

החוצפה של העני וקולו העז השפיעו על אותו עשיר, ובלי דבּר דבר נתן לו את הסכום שדרש.

כשנטל העני את הכסף, הניח פתקה על השולחן בה רשם, שביום פלוני אחר חצות יחזיר לו ההלוואה. לאחר שיצא העני את הבית, התאושש הקמצן וצעק צעקה גדולה. התעוררו בני ביתו והשתוממו לשמע סיפורו. מיד החליטו להיות ערים באותו לילה, שהועיד הלווה שיבוא להחזיר את הכסף. אך באותו לילה, עד שהגיעה שעת חצות, נרדמו כל כני המשפחה במקום שישבו שם, פרט לעשיר שנשאר ער. כשצילצל השעון שתים עשרה נכנס העני ומסר לו את כל הסכום. כשעמד לצאת ביקש ממנו העשיר שיגיד לו את שמו.

שמי לייב בן שרה – השיב ויצא לדרכו.


 

עפר ואפר    🔗

רבי לייב בן־שרה, אש קודש בוערה, צדיק יסוד עולם, מבני ל"ו, נסתר ותם, מדי פעם היה נעלם. בקפיצת הדרך למרחקים הגיע, כדי לפדות יהודים מן השביה. כספים לוֹוה היה משמאל ומימין, כדי לעשותם בני חורין. תמיד אץ לו הדרך, לעולם לא חס על הטורח, למראה הכורח, להחיש עזרה לסובל, בתבל.

פעם הטילו עליו לסלק דמי פדיון, ובחגורה שלו אין אגורה, לא פרוטה, לא פרוטותים. ציווה לרתום הסוסים השניים ותוך שעתיים, עברו הרים וכפרים, טסו כנשרים, והגיעו אל יהודים עשירים.

כך הגיע לליפציג העיר, ובלי שהיה ותהיה, אך נכנס לאכסניה, פנה למשרת פלוני, שילך בשמו לגביר האלמוני, וידרוש ממנו סך מאה אדומים, בשביל שבוי לפדיון.

והשליח, שהצדיק שלחו לגביר, העיר:

רבי, הלא פלוני הוא הכילי של העיר! אמנם הוא עשיר, מתגורר בהיכל, אך מטיל אימה על כול וכול. מוקף יוצאי משרתים, בהיכלו אין קץ לרהיטים, גנו ובוסתנו לשם ולתהילה, אין כמותם אצל איש מן הקהילה.

איך אעז ואוכל, אני המשרת הדל, להכנס לזה ההיכל, לבקש מאה אדומים, למען שבויים? הן ישרפני בהבל פיו, איך אוכל לבוא עמו בויכוח וריב, והוא גם נוגד ומתנגד, על כל חסיד זועף, לבלעו חיים הוא שואף!

ענה רבי לייב וקולו לוהב: השפל עינך למטה ותראה: לא בהט ודר, אלא עפר. וכי מהו ארמונו היקר לא עפר? ומה תכשיטי זהבו וכל השפר, לא אפר? הכל אפס ואָין; אף כל שפעת העדיים, וכל אבניו, ומרגליותיו – בעיני השם – כעפרותיו, וכל המשרתים שלו וכל הכבודה, למי יעודה? ולפי שאינו יודע ספר, הריהו בוודאי עפר ואפר! ואתה מפני עפר אתה פוחד?

הדליקו הדברים את לב השמש, ובכוח המצוה להיכל העשיר החל צועד, ושם דיבר בלהב ממש, בחום.

הודה הגביר בגודל התום, ובכורח הנדבה, ומיהר לתרום מאה אדומים, שילומים, לפדיון השבוי, כי ראה שהצדיק לגמול ראוי וראוי.


 

מעשה בעשירי למנין    🔗

כשר' לייב שרהס היה פעם בדרך נדודיו לאסוף כספים לצדקה, התחוללה סערה גדולה. כולו רטוב ועיף הגיע בקושי לכפר אחד. כאן נאלץ לשבות ביום הכיפורים. לא היו שם אלא שמונה יהודים ועוד שניים ביער הסמוך.

לאחר שטבל בנהר וסעד סעודה מפסקת, מיהר ר' לייב לבית התפלה הכפרי. באו גם השמונה. עמדו וחיכו לשניים, אך אלה לא באו, כי בינתים נאסרו. עם הרבי יחד לא היו אלא תשעה אנשים, ועשירי למנין מנין? תלו עיניהם בצדיק. שאל אותם: אולי ישנו בכפר יהודי מומר?

השתוממו על כך.

שערי תשובה פתוחים אפילו למשומד, הסביר להם, לפעמים מוצאים ניצוץ גם באפר.

סיפרו לו ששר הכפר, ה“פריץ”, מומר הוא. בת ה“פריץ” שקדם לו התאהבה בו, ואביה הבטיח לו שאם יתנצר ויתחתן עם בתו יוריש לו כל נכסיו. נתפתה ועשה כן.

האם יש לו עכשו אשה וילדים? – שאל ר' לייב.

לא, אשתו מתה עליו לאחר נישואיהם.

והיכן ארמונו?

הראו לו. מיד פשט טליתו, וכשעודנו בקיטל ובכיפתו הלבנים מיהר לשם, דפק על הדלת ומבלי להמתין לקריאת “יבוא” נכנס פנימה ועמד לפני השר פנים אל פנים. לרגע חשב ה“פריץ” לקרוא למשרתיו שישליכו יהודי זה לסוהר, אך נתרשם מאוד מזיו פניו וכמסומר עמד על עמדו. ור' לייב אמר לו:

שמי לייב שרהס, ואני מתלמידיו של הבעש"ט שהיה אומר: כל יהודי חייב להתפלל כדוד המלך: “הצילני מדמים, אלקים!” (תהילים נא, טז), כלומר שדמים (כסף) לא יהיו אצלי כאלוקים. הנה אמי, זכרונה לברכה, גם לה הציע פריץ אחד הון תועפות שתינשא לבנו, אך היא קידשה השם והתחתנה עם מלמד עני וזקן כדי להנצל מצפרניו – אבל אתה יצאת לשמד בשל כסף!

אך דע לך, שערי תשובה פתוחים לפניך. ערב יום הכיפורים היום. בוא ותשלים המנין, ותהיה “קודש לה'”.

חוורו פניו של המומר כמלבושיו ש הרבי. קם והלך עמו לבית התפלה. שם התעטף בטלית בריגוש כשבעיניו דמעות. הוציא הצדיק שני ספרי תורה, אחד לקח לעצמו ואחד מסר למומר, ופתח בניגון בחרדת קודש:

“על דעת המקום ועל דעת הקהל אנו מתירים להתפלל עם העברינים”.

נתאנח המומר אנחות מזעזעות עד שהקהל בכה. כל ליל “כל נדרי” וכל יום הכיפורים עמד האיש על רגליו והתפלל בבכי, וביותר כשדפק על לבו באגרופו ב“על חטא”.

בסוף תפלת “נעילה” הכניס את ראשו לתוך ארון הקודש וקרא בכל כוחו:

“שמע ישראל”! מיד הוציא את ראשו וזעק שבע פעמים:

“ה' הוא האלקים!”.

בפעם השביעית יצאה נשמתו ב“אלקים”.

והנה ביקשו להתפלל ערבית – ושוב אין מנין, הלא נשארו רק תשעה.

אמר להם רבי לייב:

לאחר שיצאה נשמתו ב“אלקים” הרי הוא צדיק, וצדיקים אף במיתתם קרויים חיים, ומותר לצרפו למנין.

ור' לייב עבר לפני התיבה ובהתעוררות קרא: “והוא רחום יכפר עוון”…

למחרת נקבר המומר כבעל תשובה בחשאי בבית העלמין היהודי, ומאז ואילך היה ר' לייב נוהג לומר “קדיש” לעילוי נשמתו.


 

המופת של רבי לייב    🔗

כשהזקין הצדיק ובא בימים, עדיין נדד בדרכים, בין יערות ואגמים, להציל נצרכים, לפדות שבויים, לאסוף כספים, למען עניים, פדויים. ליווהו במסעיו תלמיד “המגיד”, באשר ישלחו דברו יגיד. יום אחד הגיעו לבית היי"ש הסמוך לוילנא העיר, ובעליו מאוד עשיר. כאן קבעו להם מקום מנוח, גם נתנו לסוסים להחליף כוח.

בבוקר אמר ר' לייב לתלמיד:

בעל הבית אלי קרא, עלי לחלצו מצרה.

בא האיש במהרה, לפני רבי לייב בן שרה. אמר לו הצדיק:

מהר ולך אל פלוני הנסיך האציל, אם נפשך תרצה להציל, והביאהו לפני חיש. ואם יסרב האיש, תפציר בו עד שיסכים. לך אל תחווה דיעה, אל תתמהמה.

נדהם בעל האכסניה, וענה בתמיהה:

איך לאותו רחוב אשים פעמיי? הן שם גויים, גוב אריות – שמיים עדיי – שם כלבים בני אשמדאי, והנסיך עצמו רשע מרושע, שום יהודי לא יצא משם חי!

ורבי לייב ביהודי גער, וציווה לילך חיש, אם לאו – יהי מצבו ביש, והוסיף:

דע, אנוכי לייב בן שרה. איש עוד לא דיבר אלי סרה.

היסס האכסנאי, ולא שמע לגערה, של ר' לייב בן שרה. אך למחרת נפלו למשכב, אשתו ושני בניו. ראה שהם בסכנה, מיד הסיק המסקנה, ובא לפני הצדיק והתחנן שישלחהו, מאלמנוּת ושׁכול יצילהו.

אך שׂם בעל האכסניה פעמיו לארמון, ברוב אימה, נרפאו בני ביתו ברפואה שלימה. נכנס האיש בפיק ברכּים, לרחוב האשמדאים. לגן הנסיך הגיע, ונאלמו הכלבים מנבוח, והמשרתים באו השערים לפתוח. כשהובא היהודי מפחד כושל, לפני העריץ המושל, שאלו הלה מה רצונו, ודיבר בחרי אף.

הבאתי הצו, מרבי לייב בן שרה, אליו מיד תסורה!

שמע השליט את שם הצדיק דנן, ונפלה עליו אימה, וחיש יצא מן הגן, והלך לבית המזיגה, והתייצב בכניעה ופיק, לפני הצדיק. התייחד בן שרה, עם נסיך השררה, חדר לפנים מחדר, ללא גינון והדר. יחד סוד המתיקו, מלים מפי הגוי נעתקו, וציווהו הצדיק שלא יגלה התעלומה, והסתלק המושל מבלי לומר מאומה, והלך לו לארמון. ציווה רבי לייב העגלה לרתום, ומיד נסעו משם, להושיע אביונים, מצרות ויגונים.

אך כעבור יום קרה מעשה איום: לבעל בית המזיגה העברי, היה משרת נכרי, וסמוך לפסח, הוי, שוד ושבר! – המשרת נעלם, והכמרים העלילו עלילת דם, וכל קהל ישראל, מאימה נאלם, ובשלשלאות של ברזל אסרו האכסנאי, וגזר דין מוות היה צפוי לו, אללי, כי בסתר עינוהו הרשעים עינויי שאול, שיודה על הפשע, על הכול.

נשבר ביסורים, ו“הודה” בבית האסורים, ששחט הגוי, כדי דמו במצות לשים, ועל פסק הדין השופט אותו החתים. אך הגזר־דין, המתין, עד שהשופט את השליט יחתים.

כששמע על כך השליט, הוא הנסיך שנפגש עם הצדיק, החלטה משונה החליט:

היהודי האסיר, מומחה הוא לבחירת סוס אביר, אתי יסע ליריד, ואני באחריותו אשא, ואשיבו לכאן, ואחר כך בידכם אתננו להמית.

והיהודי עם הנסיך האמיד, בא ליריד.

הנסיך לעניניו פנה, והיהודי מוקף שומרים הסתובב אנה ואנה. פתאום הכיר מרחוק, משרתו שנעלם, הגוי, ומתדהמה קרא: אוי!

נפל המשרת בגיל, על צואר בעל־ביתו שאחזהו חיל.

מה טוב כי הכרתני, נא עמך קחני, כי רע ומר לי כאן! – הגוי טען.

שאלו היהודי בלי שהיה, אך בתמיהה:

מדוע מביתי נעלמת, והאסון לי גרמת?

בכה על גורלו המר, ואמר:

אדוני ואלופי, אל תאשימני בחרי אף, טוב לי אתה מאב, אל תדיחני, בשוא אל תאשימני. הכמרים סבבוני בכחש וברמיה, כומר אחד הסית, הטעה: הבטיח לי שדה, בית, מגדלי אוויר לי בנה. לבסוף הבנתי הכוונה. אמרתי: מוטב ארעב, מאשר אגרום רעה לאדוני, מגיני. אך לילה אחד החוצה קראני פלוני, ופתאום אסרוני, בעגלה הושיבוני, ולעיר רחוקה טילטלוני. ברחתי משם כציפור מכלוב, ביקשתי אליך לשוב, אך הדרך רחוקה וגדולה הכמיהה, וכסף בידי אין לנסיעה. ואמש בחצות, כשתקפו הגעגועים מאוד, בא אלי יהודי זקן עם משרת צעיר, הושיב אותי בעגלה וחיש הביאני לגן העיר. בבוקר, אמר לי הזקן, חפשׂ ביריד ותמצא את אדונך, שאותך יחונן, ואתה עליו תגונן.

הבין בעל בית המזיגה, שכל זה מעשה רבי לייב בן שרה, ששם קץ לצרה. אמר למשרת: המתן לי בפונדק זה, אל תזוז מהמקום, ודאי יביאו אותי לכאן ואאסוף אותך עוד היום.

בינתים הוליכו השומרים את האסיר, אל הנסיך הצעיר, שעמד בשוק והמתין ליהודי, שיבחן המחירים, וינסה הרכשים הדוהרים. ואכן קנו הסוסים ורתמום במרכבה. מיד השתוללו כלהבה, שעטו ולפונדק הגיעו, שם ישב המשרת הגוי (זה שבגללו העלילו והוציאו גזר הדין), והמתין.

אמר היהודי לנסיך, כשהגיע, והצביע, על המשרת הנעלם: הנה עגלון מצוין, ממחוזנו, קחהו, הוא ינהג את סוסינו. ונסעו בשלום בעגלה, ללא תקלה.

בדרך שאל הנסיך את היהודי: התזכור כי באת לארמוני, בשליחות של רב זקן אלמוני, ולקחתני אליו מגני?

כן, השיב האסיר, אני זוכרו יפה אך למה תשאל?

ובכן שמעני, ידידי, אגלה לך סוד: מעכשיו איני מבין כוונתו של הרב עוד. הוא ציווה, שאם אי פעם ידרשו שאחתום על גזר דין אותך להמית, אסע עמך ליריד, לקנות סוסים, כי כאן יתרחשו ניסים; ולך, הנידון, תבוא הישועה. ועתה הדבר לי תמוה: הנה כעצתו עשיתי, סוסים קניתי, והיכן הישועה? הלא בשובי לעיר הכמרים, עלי למסור אותך לתליינים.

אם כן, הרגע, אדוני, כבר בטל דיני, כבר באה הישועה – היהודי הרגיע. הנה רואות עיניך את העגלון, זהו משרתי שנעלם שגרם לאסון.

חקור נא אותו ויספר כל שקרה!

חקר הנסיך את הנוהג בעגלה, וגילה את שורש העלילה, ובשובם לעיר, הציג הנסיך במשפט את הצעיר, הוא המשרת, לפני עדים שניים, שהכירוהו ונתגלתה האמת לעינים, והכריעה כף המאזנים. על כרחו הודה הכומר הרשע וענה: כן.

אכן צדיק מצרה נחלץ ורשע כפרה היה ונאמר: אמן!



  1. 1730  ↩

  2. 1791  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 53999 יצירות מאת 3226 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־31 שפות. העלינו גם 22182 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!