

תולדותיו 🔗
ר' שמחה בונם נולד בשנת תקכ“ה1. עסק במסחר וניהל עסקי היערות של היהודי העשיר ד' ברגסון ואשתו תמר מוורשה – פטרוני חסידות פולין דאז. כן למד רוקחות בדנציג ועסק בה. ידע פולנית, גרמנית, ולאטינית והתלבש כאירופאי, וייצג בהצלחה עניני היהודים לפני השלטון הפולני־רוסי. אף על פי כן לא זנח את דרך החסידות, שקיבל תחילה מהמגיד מקוז’ניץ, מרבי משה לייב מסאסוב ומר' דוד מלילוב, ולאחר מכן מ”החוזה" מלובלין. לבסוף נעשה לתלמידו המובהק של “היהודי” מפשיסחא, ולאחר פטירתו ירש את מקומו בהנהגת העדה החסידית. כרבו הקדוש דגל ר' שמחה בונם בלמדנות ובחקר התורני־פילוסופי בדרכם של הרמב“ם והמהר”ל מפראג. אחד מתלמידיו העיד עליו: רבי מתפלסף וחוקר, בקי בלשונות, לוקח את כל חיל צבאו מבני עליה תורניים מופלגים.
עם זאת נודע ר' שמחה בונם בעממיותו ובאהבת ישראל שלו ובשיטותיו המיוחדות לקרב בעלי עבירה לחסידות.
ר' שמחה בונם זצ“ל נסתלק בשנת תקפ”ז2. עם פטירתו עברו חסידיו לר' מנחם־מנדל מקוצק.
ר' שמחה בונם כרוקח 🔗
לפני שנתמנה ר' שמחה בונם לרב, היה לו בית מרקחת. והימים ימי מלחמת הצרפתים ברוסים.
בתשרי תקע“ב3 חנה בעיר מחנה צרפתים בליווי רופא. והנה בליל יום הכיפורים בתפלת “כל נדרי” באו חיילים דחופים לבית התפלה של רש”ב והמירשם בידם מהרופא להכין התרופה בדחיפות עבור שר הצבא. ר' שמחה בונם עמד באותה שעה ב“שמונה עשרה” שבלחש. המתינו עד שיסיים ומסרו לו הרצפט הדחוף. עיין בו ואמר לשליחים, שלא יכין התרופה אלא מיד אחר התפלה יבוא בעצמו לשר המטה. לאחר התפלה שב הביתה ומצא שם את הרופא ממתין לו בקוצר רוח בליווי יהודים מחשובי הקהילה. סיפר לו הרופא בדמעות כי כתב המירשם בכוונה רעה, כדי לבלבל את הרב בתפלתו, ורשם רעל מסוכן והוא מתחרט מאוד ומבקש ממנו סליחה ומחילה ומתחנן שלא ילך לשר.
תהה עליו רש"ב אם לסלוח לו. אך הרופא עם בני לויתו היהודים הפצירו ברבנו מאוד, והרופא כרע לפניו והבטיח, שמהיום ואילך לא ירע עוד לשום יהודי. ואז מחל לו הרב שמחה בונם.
ר' שמחה וסוחר העצים 🔗
הרבי ר' שמחה בונם מפשיסחא היה מספר, שפעם אחת נתקבלה תפלתו במרומים לאלתר. יום אחד הוביל עצים על גבי רפסודה בנהר ויסלה לעשיר אחד שבדנציג כדי למכרם. כשהגיע ליעדו ירדו המחירים כל כך, שאותו סוחר עמד לפשוט את הרגל.
מה עשה ר' בונם? ישב בדנציג מספר שבועות, עיכב המכירה והמתין לעליית המחירים. אולם המחירים המשיכו לרדת. לבסוף פרץ בבכי בחדרו שבאכסניא וטען לפני ה':
אנא, הושיעה נא, כשם שפוטיפר נתברך בזכות יוסף, יתברך נא גם אדוני סוחר העצים היהודי בגללי, אף על פי שאיני צדיק כיוסף, גם אדוני אינו כאותו השר המצרי.
בו־ברגע נפתחה הדלת ונכנס סוחר אחד והודיע שמחיר העצים האמיר. מיד קם ר' בונם ומכר את כל העצים ברווח גדול.
ר' שמחה כאליהו 🔗
מי ימלל מופתי רבנו, זכותו תגן עלינו, פלאי שמחה בונם, מי ינאם, הן רבנו, דומה לאליהו נביאנו:
ביום בהיר, מצא בשדה חורש צעיר, אלישע נוהג בשוורים כאיכר, בתילום תלמים ראה עיקר. והבחור הפשוט – אותו ביקש לעשות נושא מורשתו, עליו השליך אדרתו.
בין רגע נעשה הכל בהיר, לאיכר הצעיר, ולא שאל דבר עוד, כי נתלקח בו היקוד; ושחט ושרף ובישל וחילק לעם, וראה כי בכך יעודו של התם, ואדרת אליה, תעטהו כשלהבת י־ה.
וכי מה נתן לו אליהו, שלנביא עשהו?
הו, הרבה הרבה מאוד: הדליק בנפשו ערגה לסוד, על כן עזב בית ושדה והורים, ונמשך בחבלי קסם אחר איש האלקים.
ומשום שהתלקחה בו הכמיהה לשמים, זכה לקבל מאליהו כפל כפליים.
כך גם בונם רבנו: אך נגע בידו של עגלון פשוט, עני מרוד, נתלקחו בו חיש רשפי י־ה, כאש אלישע מאדרת אליה, ותשוקת לימוד התורה יקדה בו יקוד, עד מסור נפשו עליה מאוד.
משחק האישקוקי (השחמט) 🔗
צעיר היה עדיין ר' שמחה בונם מפשיסחא, כשנעשה לצדיק מפורסם. אמנם עסק במסחר, אך התנהג בענווה וביושר עם בני האדם. העידו עליו: כל שעשה, לשם שמים עשה.
פעם אחת שיחק באישקוקי עם בעל עבירות. התפלאו חסידיו:
איך זה לשחק עם שכזה!
אחד מידידיו התבונן במשחק והאזין לכל דיבור שיצא מפי הצדיק. מיד הוברר לו לשם מה בחר דווקא בזה כחבר למשחק.
כשהגיעו להפסקה שבין מהלך למהלך, למשל, בין מהלך “הרץ” המאיים על “המלכה”, התחיל שמחה בונם לפזם: בים־בום, בים־בום, וחרז חרוז זה: “הווה זהיר ועֵר, שלא תצטער”.
אותו ברנש שעמד אז לפני חטא, תפס את העקיצה של הצדיק. התבייש מאוד וחזר בו והחליט, שלא יבצע את העבירה המתוכננת.
הרי רבי שמחה בונם לא הטיף מוסר לבחור אלא רמז לו כלאחר־פה דיבר שהמשחק מחייבו, דיבר דו־משמעי.
לבסוף נעשה אותו בחור לחסיד ירא שמים.
ושוב שיחק באישקוקי עם עבריין גדול. לאחר הסעת כלי אחד ביקש ממנו שירשה לו לחזור בו מטעותו. הסכים, וכן בשניה, אך משביקש שמחה בונם לחזור בו בשלישית, סרב האיש בתוקף וקרא: לכול יש גבול! ויתרתי לך פעם ופעמיים, לא אוותר לך עוד. אין חוזרים ממהלך לאחר מעשה!
לשמע הדברים האלה קרא שמחה בונם בצער:
אוי להם, לאנשים, ששקעו כל כך בתהום החטא עד ששום דרך לא תזיז אותם לחזור בהם!
נדהם האיש. עיניו נלטשו מחוריהן וזיעה קרה כיסתה אותו.
בנשמתו נתלקח ניצוץ של חרטה ותשובה. לא עברו ימים רבים והיה לחסיד שבחסידים.
סוסים חשבו שצמחו להם כנפים 🔗
פעם אחת רצה הבעש"ט לנסוע לדרך רחוקה. שכר לו עגלה ושני סוסים ואמר לעגלון: בכל הדרך אל תשאל שאלות, ואם תראה דבר פלא, שמור אותו בסוד.
כידוע, היה הבעש"ט בקי בסוד קפיצת הדרך. אך עלה עם עגלונו על העגלה, מילמל לחש קדוש ומיד נתקפל הדרך, נתקצרו מרחקים מאות מילין. לא הספיקו הסוסים לצהול צהלות אחדות, וכבר עמדו ליד האכסניה הראשונה שבדרך. בנסיעה רגילה היה העגלון עושה כאן חניה ומאכילם. אף הפעם הניעו ראשיהם, מוכנים לקבל מידיו את מנת השיבולת שועל. אך לא הספיקו להסב ראשם לאחור וכבר דהרו בסערה. כשחלפה גם האכסניה השניה ביעף על פניהם חשבו הסוסים: כנראה נעשינו לבני אדם! גם הם לא אוכלים בכל שעה. רק לפנות ערב, באכסניא האחרונה, נאכל את ארוחת הערב.
כשהחשיך, והסוסים עדיין הוסיפו לטוס בלא אוכל, אמרו זה לזה: כנראה היינו למלאכים!
סוף סוף הגיעו לאכסניה האחרונה וחנו שם. ניגש העגלון, התיר ריתמתם והובילם לאורווה. כאן הושיט להם שיבולת שועל. הרעבים שיקעו ראשיהם באבוס המלא ושכחו הזיותיהם שבדרך.
זו עצתי גם לך – השיב הצדיק ר' שמחה בונם ליהודי אחד, שהתאונן בפניו כי עברו עליו ימים רבים בתענית ועדיין לא זכה לגילוי אליהו הנביא: עשׂה כאותם הסוסים, השקע ראשך בתורה ותשכח את הזיותיך.
מי הדבש 🔗
פעם אחת בא רבי שמחה בוּנם לסעודה שערכו תלמידיו. בשעת הסעודה סיפר להם משל זה: איש אחד שמובטל היה ממלאכה, חיפש עבודת קבע. יעצו לו ידידיו שילמד להכין מי־דבש, משקה שרבים קופצים עליו בחורף ובקיץ. נסע האיש לעיר המחוז ופנה למומחה ולמד אצלו הכנת מי דבש. כשידע את המלאכה, כך חשב, שילם למומחה בעין יפה ונסע שמח הביתה. מיד זימן את קרוביו ומיודעיו לכבדם מן המשקה המשובח שלמד להכין כדי שיפרסמוהו בכל העיר.
אך כשהגיש את כוסות המשקה לאורחים וטעמו ממנו, עיקמו אפם ורקקו רקיקות: טפו, טפו! – המשקה מר, מעורר בחילה!
נעלב האיש, כעס על המומחה ונסע בסערה לעירו, אך נכנס לביתו המטיר עליו גידופים:
רמאי שכמוך! וכי לא שילמתי לך ממיטב כספי? החזר לי כל ששילמתי ופיצויים בגלל העלבון!
נבוך האיש ותמה עליו, והחל חוקרו: הגד לי, רבי יהודי, האם שמת במי הדבש כל התבלינים כפי שלימדתיך?
כן!
האם בישלת כשיעור הזמן שלימדתיך?
כן.
ומה מידה של דבש שמת?
מה, דבש? – קרא השוטה בהשתוממות, על דבש לא חשבתי כלל!
כך גם אצלכם, רבותי, אמר רבי שמחה בונם, טובה סעודת חברים, אך חייבים לשים בתוכה מידה הגונה של חסידות.
לא תחמוד 🔗
יום אחד הגיע ר' שמחה בונם לעיר אחת, והזמינו החסידים מקום בשבילו באכסניא מפוארת. כשנכנס לשם ישב בפרוזדור והמתין שיפרקו מטלטליו מן העגלה. בינתים הסתכל בפאר שבאותו מלון. פתאום פנה למשמשיו ואמר להם להחזיר כל המטלטלין לעגלה ולעזוב את המקום. השתוממו החסידים, אך לא שאלו דבר. לבסוף מצאו לו חדר קטן וצר בביתו של שוחט העיר. סבל שם הצדיק מהדוחק ומן החום הקיצי הגדול.
כששב לביתו אמר לחסידיו: ודאי סבורים אתם, שאיזה דבר מבהיל ודוחה ראיתי באותו מלון ועזבתי אותו מיד? כלל לא, אלא כדי להזהר מלעבור על לאו: “לא תחמוד”. בגלל הקישוטים ההדורים חששתי שאעבור על לאו זה. ולא עוד אלא חשתי שבעל הבית אינו מרוצה כלל שאתאכסן אצלו, רק נענה להפצרתכם.
יש לנצור הלשון 🔗
סיפר ר' שמחה בונם:
פעם אחת בשעת ההקפות בשמחת תורה ניצנצה במוחי פתאום התיבה “דוּד” (קסיל). נבהלתי מאוד, כי לא ידעתי למה היא רומזת. ודאי הייתי חייב לפעול במשהו והזנחתיו.
לא שקטתי עד שבמוצאי החג נתגלתה לי הסיבה. באותה שעה בא אלי יהודי כפרי ואמר, שהדוּד שעליו סיפר לי בקיץ, הוחזר לו ע"י הגנבים כפי שהבטחתי לו. ביקשתי שיזכיר לי פרטי המעשה, וסיפר שבא לפני אז והתאונן בבכי שנגנב אצלו הדוּד, והוא נחוץ לו מאוד, ואין בידו לקנות חדש במקומו. פלטתי באזניו: בשעת ההקפות יוחזר לך.
אכן, אינני יודע משום מה אמרתי כך, וגם החסידים שעמדו במחיצתי תמהו על תשובתי המשונה. והמקרה נשכח ממני לגמרי.
על כן נענשתי, אמר הצדיק, שבשעת ההקפות נצנצה בי מחשבה של חול.
ראו נא ראו, הוסיף, עד כמה צריך אדם לנצור לשונו.
היופי האמיתי 🔗
חסידיו של ר' שמחה בונם ישבו פעם בחבורה, כשנכנס לחדרם יהודי מן המשכילים וביקש לראות את הצדיק. חשדו בו, שבא לזלזל ברבם ולצערו, ודחוהו. אך כשראו עגמת נפשו, חזרו בהם וסיפרו על המקרה לרבם. נרעד ר' שמחה בונם וציווה שיכניסוהו אליו מיד. בינתים הרחיק האיש משם. רצו החסידים אחריו עד שהשיגו אותו והביאוהו אל הצדיק.
כשנכנס לא ביקש לשהות עמו ביחידות, והתלמידים שמעו את שאלתו:
נזדמנו לפני שני שידוכים: אחד עם יפת־תואר אך לא מיוחסת, והאחר עם מיוחסת אך לא יפת תואר. באיזה מהם אבחר, רבי?
תמהו החסידים על כך, שלא זו בלבד שמעז להטריד את רבם בשאלה כזו, אלא שהצדיק גם מקשיב בכובד ראש ושוקל בדעתו. לבסוף השיב:
יופי הוא באמת יופי.
קיבל המשכיל התשובה בשמחה ויצא לדרכו.
אז אמר הצדיק לתלמידיו:
יהודי זה שאל אותי, אם ללמוד קבלה על פי הרמ“ק ז”ל או על פי האר“י ז”ל, והשבתי לו שילמד קבלת האר"י4.
-
1765 ↩
-
1827 ↩
-
1812 ↩
-
ר‘ משה קודרברו, הרמ"ק, היה מגדולי המקובלים בצפת במאה ה־16. בתפיסתו שלטה המגמה הפילוסופית, המחשבה הדתית האינטנסיבית, לפיה מוסברת תורת הספירות. ואילו ר’ יצחק לוריא, האר“י, תלמידו של הרמ”ק – בתפיסתו יש חידושים מרחיקי לכת. במרכז הקבלה בנוסח האר"י – התפלה שבדבקות מתוך כוונות ויחודים ובולטת בה המגמה המיסטית, וביותר – היסוד המשיחי. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות