רקע
אפרים צורף
ר' יששכר בר מראדושיץ

 

תולדותיו    🔗

נולד בשנת תקכ“ה1. בבחרותו היה מלמד ב”חדרים" בערים ציצ’ין ומלניק שבפולין. לחסידות הגיע לאחר שביקר בחצרות צדיקים שונים וקיבל יניקה והשפעה מ“החוזה” מלובלין, מ“היהודי הקדוש”, מר' יהושע מאפטא ומהמגיד מקוז’ניץ. בשנת תקע“ה2 עלה לכהונת אדמו”ר בראדושיץ. היה נערץ על ההמונים ונתפרסם בתואר “סבא קדישא”, במיוחד בגלל סגולתו לרפא חולים במעשי מופתים.


 

“קידושו” של הרבי    🔗

בחור אחד היה בעיר, שידע לחקות עד להפליא את “קידושו” של הרבי מראדושיץ: היה מתנועע ועושה עוויות בפניו ומניע ידיו, מקמט מצחו ומעמיד פנים של מכוון כוונות ואחר פותח בסילסול הניגון ובקולו של הרבי.

סיפרו לרבי על מעשה החיקוי של תלמידו. קרא אליו ושאל:

נודע לי, שאתה יודע לחקות את ה“קידוש” שלי. האמת הדבר?

אמת, רבי.

אם כן, הצג נא את ה“קידוש” לפני.

אם כבוד הרבי לא יתרעם עלי, מוכן ומזומן אני לעשות זאת.

אל תירא – אמר הרבי.

ואכן התחיל הבחור “לקדש”, אך כשהגיע לפסוקים: “ושבת קדשו באהבה וברצון הנחילנו, זכרון למעשה בראשית”, “קידש” בפשטות ואמר את הפסוקים ללא ניגון וללא עוויות.

מדוע לא המשכת באותו הניגון ובאותן התנועות? – שאל הצדיק.

בפסוקים אלה הרבי מוסר את נפשו ממש, ודבר זה לא אוכל לעשות בשום פנים ואופן – השיב הבחור.


 

שעון פלא    🔗

לאחר שנסתלק “החוזה” מלובלין, ירש בנו, ר' יוסף, את מלבושי המשי של שבת, החגורה ושעון הקיר, שהיה תלוי תמיד בחדרו של אביו הצדיק. בדרכו חזרה לעירו ירדו גשמים עזים, ונאלץ להתאכסן אצל יהודי כפרי אחד. נמשכו הגשמים ימים אחדים. משפסקו התכונן ר' יוסף לצאת לדרכו, אך הכפרי תבע ממנו דמי איכסון.

כסף אין בידי, אבל יש בתרמילי חפצים יקרים – ענה והוציא כל שירש מאביו ורמז ליהודי שיבחר בחפץ הטוב בעיניו.

התייעץ הלה עם אשתו והחליטו לבחור בשעון, שיראה להם בכל בוקר שעת חליבת הפרה.

כעבור שנים נזדמן לאותה אכסניא הצדיק ר' יששכר דוב מראדושיץ ולן באותו החדר ששעון “החוזה” היה תלוי על הקיר. כל אותו לילה לא עצם ר' דוב עין, אלא שר ורקד עד אור הבוקר. שאלו האכסנאי לסיבת התנהגותו המוזרה.

ענה לו הרבי בשאלה: מאין השגת שעון זה?

מיהודי שלן אצלי ושילם בו תמורת דמי האיכסון, כמדומני שר' יוסף שמו.

כששמעתי את תיקתוק השעון הזה, קרא ר' דוב בר מראדושיץ, ניחשתי מיד שזה ירושתו של רבנו הקדוש. שהרי כל שעון, עם תזוזת מחוגיו, מודיע על התקרבות שעה אחת אל קץ החיים, ולכן קולו מלא עצבות; אך שעון זה של “החוזה” זצ"ל מתפעם בקול שמחה וחדווה, כי הוא מודיע על התקרבות שעה אחת לביאת המשיח. על כן שמחתי ורקדתי כל הלילה.


 

המשחה הפלאית    🔗

איש אחד סבל יסורים גדולים ממורסה בראשו. ראו הרופאים בכך סכנה לחייו בחששם שהמוגלה תתפשט למוחו. חיפשו תרופה ולא מצאו.

נסע האיש לרבי ר' יששכר מראדושיץ, הקרוי “סבא קדישא”. הוציא הצדיק משחה, מרח ממנה על מטלית והניחה על המורסה, ולחולה אמר:

המטלית תהא מונחת כך עשרים וארבע שעות, ואחר כך תבוא אלי.

כשבא לפניו, הסיר הקדוש את האיספלנית והנה כמעט הגליד המקום הנגוע. התפעל האיש מאוד וביקש מהרבי, שישים לו איספלנית אחרת, והודה לו בריגשה ויצא לדרכו.

ראה חסיד אחד שלרבו משחה פלאית וביקש מעט ממנה, ואגב שאל לסמי המרפא שבתוכה.

השיב לו ר' יששכר: מה אתה סבור, ששמתי בה סממנים מעשה רוקחים? אין היא אלא רסק משארית התפוח, שטבלתי בדבש ובירכתי עליו בליל ראש השנה.


 

הברכה הרמוזה    🔗

חסיד אחד בא ל“סבא קדישא” ושפך לבו לפניו:

רבי, איני יודע מה אעשה, בני מתים עם הוולדם או בשנת חייהם הראשונה, הושיעה נא, רבי וקדושי!

אמר לו הצדיק:

כשתגיע שעתה של אשתך ללדת, בוא אלי.

לאחר זמן שב האיש אל ה“סבא קדישא” וסיפר לו, שאשתו בשביעי להריונה.

שאל אותו הצדיק: מה היה שם אביך?

ירמיה – ענה החסיד.

ובכן, לבנך שיוולד לך תקרא בשם חיים־ירמיה – אמר הצדיק וברכו, שבן זה יאריך ימים, וסיים הברכה בפסוק: “ובני דן חושים”.

לא העז החסיד לשאול את הרבי לפשר הדברים ונסע לביתו. ואכן ילדה אשתו בן ונקרא שמו בישראל חיים־ירמיה.

אין צריך לומר שהאיש שמח מאוד, אולם הסיפא של הברכה, שלא ידע את פירושו, הטריד אותו. סיפר על כך לתלמידי החכמים והחסידים שבעירו, ואף לגדולים מחוץ לעירו, ופירשו לו הדברים איש איש כדרכו – אך שום פתרון לא נתיישב על לבו.

עברה שנה, והפסוק הוסיף להטריד את האיש ולתבוע את פתרונו. שוב העלה החסיד את סיפורו לפני החסידים שבעירו, ואז אמר מישהו פירוש שנתקבל על דעת כולם:

הצדיק התכוון לכך, שלדן היה אמנם רק בן אחד ושמו חושים, אולם הכתוב מדבר עליו בלשון רבים: “ובני”, משום שמהיחיד הזה יצאו רבים, עד ששבטו שלדן היה מרובה באוכלוסין, ולכן גם נקרא שמו חושים, “שהיו מרובים כחושים של קנה” (בבא בתרא קמ"ג). ורמז הצדיק לאותו חסיד, שלא יוליד עוד בנים אלא הבן הזה בלבד, והוא שירחיב השבט.

וכך היה, ונתקיימה ברכת הצדיק במלואה, חיים־ירמיה, הבן היחיד, הוליד בנים ובנות רבים.



  1. 1765.  ↩

  2. 1815.  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 53996 יצירות מאת 3226 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־31 שפות. העלינו גם 22177 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!