

תולדותיו 🔗
ר' זושא היה אחיו של ר' אלימלך מליז’ינסק, ועמו התקרב לחסידות בבית מדרשו של המגיד ממזריץ‘. היה נוהג להסתגף וחי בעוני וסבל, אך לזולתו היה מאחל “הרחבת הלב וכל טוב”, ואופיינית ברכתו השגורה בפיו: “לואי ותהיה חזק ובריא כמו גוי”. ר’ זושא נודע במידותיו, במיוחד בענוותנותו. דאג ליהודים הפשוטים כאב אוהב ופעל לפדות שבויים מיד “פריצים”. לפיכך כינוהו “אוהב ישראל”. בדרשותיו כשביקש להוכיח את הקהל היה מוכיח את עצמו ותולה חטאיהם בו. על מצבתו חרותות המלים: “עובד השם מאהבה ושמח ביסורים ורבים השיב מעוון”.
מחסידיו־מעריציו המפורסמים היו ר' שניאור זלמן מליאדי (בעל ה“תניא”) ו“החוזה” מלובלין. הותיר אחריו ספר “מנורת זהב” ובו דברי תורתו.
ר' זושא נסתלק בשנת תק"ס1. זכר צדיק לברכה.
גם על הרעה יש לברך 🔗
ר' שמילקא מניקלשבורג שאל את רבו, המגיד ממזריץ':
איך אפשר לקיים דברי חז"ל: “חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה”?
השיב לו המגיד, שבבית המדרש נמצא תלמידו, ר' זושא, והוא יענה לו על שאלתו.
ור' זושא היה כל ימיו עני ואביון. הלך אליו ר' שמילקא ושאלו:
בשם רבנו אני מבקש מכבודו, שיסביר לי המשנה הזאת.
השיב לו ר' זושא: תמה אני על רבנו, ששלח אותך לשאול דוקא אותי. שאלה זו יש לכוון לאדם שעברה עליו כוס פורענות, חס ושלום; ואילו לי יש כל טוב, ברוך השם, מיום הוולדי, ומנין לי לדעת טיבו של הרע מהו כדי לקבלו בשמחה?
אז הבין ר' שמילקא את עמקה של המשנה הנ"ל:
חייב אדם להיות שרוי בשמחה כל כך, עד שלא יחוש ברעה כלשהי.
אשת ר' זושא והחייט 🔗
אשתו של ר' זושא הפצירה בו, שיזמין בשבילה שמלה חדשה לכבוד שבת. אך ר' זושא, שהיה עני ואביון, לא השיגה ידו למלא רצונה. הצטער מאד. לאחר זמן ומאמצים השיג סוף סוף סכום כסף, קנה אריג ונתן לרבנית. הלכה לחייט בשמחה והזמינה השמלה.
ביום ששי באותו שבוע ראה ר' זושא, שפני אשתו חשכים.
מה לך, הלא יש לך כבר, ברוך השם, בגד חדש לשבת?
איזה בגד, השיבה אין לי שום בגד!
איך זה? – תמה ר' זושא – הלא במו ידי קניתי לך הבד, מה קרה?
סיפרה לו: כשהחייט הביא לי את השמלה תפורה יפה ומוגמרת, שמעתי אותו נאנח ובפניו ענן של צער. שאלתי אותו: מדוע אתה עצוב כל כך?
ענה לי: אירסתי את בתי, וכשהחתן נכנס אלי וראה שאני תופר שמלת אשה, בטוח היה שזו מיועדת לארוסתו. אך כשנודע לו שזאת בשביל אחרת, התרגז עלי מאוד. על כן שרוי אני בדאגה ובעגמת נפש.
לשמע סיפורו נתתי לו מיד את השמלה שלי בשביל בתו המסכנה מתנה לחתונתה.
שאל אותה ר' זושא: ושכר תפירה שילמת לחייט?
איך זה? - השיבה בתמיהה – הלא נתתי לו במתנה את כל הבגד!
איך העזת לנצל בעל מלאכה עני ולקפח שכרו? – התרעם הצדיק – הלא כל השבוע עבד אך ורק בשבילך, וחיכה בכליון עינים לסוף השבוע שיוכל סוף סוף לקנות מזון לילדיו בשכרו, ועכשיו מה יעשה? הלא אין הוא אשם כלל, שאת נתת את השמלה מתנה לבתו!
מיד נזדרזה האשה, לוותה סכום כסף מקרובים ושלחה לחייט שכר עבודתו.
סוד כוחה של שמחת מצוה 🔗
ערב אחד ריקדו ברחובות מחותנים ואורחים בשמחה וצהלה לכבוד חתן וכלה בחופתם. ראה אותם רבי זושא בעד החלון, יצא אליהם והשתתף בריקודים.
כשחזר הביתה העירו לו בני ביתו: אין זה לפי כבודו של רבי לרקד כך בחתונה זרה.
השיב להם רבי זושא בסיפור זה:
בנעורי, כשעדיין הייתי תלמידו של רבי הקדוש, ר' יחיאל מיכל מזלוצ’וב, נזף בי פעם והעליב אותי ואחר כך פייס אותי ואמר לי:
ר' זושא, מחל לי על שהעלבתיך.
השבתי: רבי, אני מוחל.
לפני שהלכתי לישון שוב נכנס אלי הרבי וביקש ממני סליחה ומחילה.
והשבתי לו: רבי הקדוש, אני מוחל וסולח!
ובלילה, אך עליתי על משכבי ואני עודני ער, נגלה אלי אביו של הזלוצ’ובי, הרבי ר' יצחק מדרוהוביץ', ואמר לי: בן אחד יקר הנחתי בעולם התחתון, ואתה רוצה, חלילה, לאבדו משום שהעליבך?
השבתי לו: רבי וקדושי, הלא כבר סלחתי ומחלתי לו פעמים בכל לבי, ומה עלי לעשות עוד?
אבל אין מחילתך מחילה גמורה, בוא ואראך איך סולחים.
קמתי ממשכבי והלכתי עמו עד למקוה. כאן אמר לי לטבול שלוש פעמים ומדי פעם לומר: אני מוחל לבנך הצדיק, ר' יחיאל מיכל. עשיתי כדבריו, ואז ראיתי את פני הצדיק שמעולם העליון זוהרים בזיו לא־מזה. הרגיש בי שאני תוהה על קרינתו העילאית, סח לי:
ראה, אני זכיתי לקרני האור כי נזהר הייתי כל ימי בשלושת הדברים של ר' נחוניה בן הקנה, שבזכותם האריך ימים: לא נתכבדתי בקלון חברי, ולא עלתה על מיטתי קללת חברי, וותרן בממוני הייתי (מגילה כח).
והוסיף ר' יצחק: מה שהשגתי בכוח שלושת הדברים האלו אפשר להשיג על ידי שמחה.
ולכן – סיים ר' זושא את דבריו לבני ביתו – כשראיתי בעד החלון את חוגגי החתונה, מיהרתי גם אני להשתתף עמהם בשמחה של מצוה.
סעודת מצוה – סגולה 🔗
מעשה בר' פנחס מקוריץ שמל פעם תינוק. נוצר שטף דם פתאום, ונמנע ממנו לעצרו. נזדמן לשם ר' זושא מאניפולי. ראה זאת וציוה: מהר לערוך סעודת מצוה!
כשישבו הנוכחים לאכול ולשתות, נעצר דמו של הרך הנימול.
העיר ר' זושא: כתוב בתורה: “ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו” (פרשת “משפטים”), ובידוע שהשם אלקים רומז למידת הדין (שם הוי"ה רומז למידת הרחמים). כשגוברת מידת הדין, מצוה לאכול ולשתות ולשמוח, ובכך ממתיקים הדין.
וכשחלה ר' זושא ציוה לערוך סעודה לתלמידי חכמים, והיה חוזר על הפסוק: “סעדני ואושעה” (תהלים קיט) – עשו נא סעודה למעני ואוושע מחליי!
צלב בקבר 🔗
פעם אחת בא חסיד לר' זושא וסיפר לו בחרדה:
לילה לילה אני חולם שאבי עליו השלום, שנפטר לא מזמן, בא אלי ומצווה שאלך לכומר להמיר דתי, רחמנא ליצלן, ואף מאיים עלי באיומים שונים, אם לא אעשה מעשה נורא זה. רבי, מה לעשות?
אמר לו הצדיק: יש לבדוק את הקבר, מונח שם צלב. רק לאחר שיסלקו השיקוץ ינוח אביך על משכבו בשלום, ואתה לא תחלום עוד.
מה עשו? פתחו הקבר ומצאו בו מטבעות של מתכת, ועליהם חקוק צלב. סילקו אותם מיד משם, והבן חדל לחלום את חלומו הרע.
סיפרו מעשה זה לגאון מוילנא. העיר הגאון:
אין כאן שום מעשה מופת כלל. על דבר דומה מסופר ב“ירושלמי”. אלא אני מתפלא, מנין לרבם של חסידים דברי הירושלמי.
הביאו הערתו לרבי זושא. פסק:
נכון שלא עיינתי ב“ירושלמי”, אלא ראיתי אותו ליד הקבר, עומד שם ומביט ורואה הצלב.
-
1800. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות