כ“א בשבט תש”ח – 1.2.1948 בישיבת הנהלת הסוכנות, תל־אביב

– – – איני מזלזל במערכה המדינית, ובאמריקה יש מה לפעול עכשיו, כי המערכה המדינית באמריקה עכשיו קובעת. יש גם ערך לפעולה באו“מ. החלטת או”מ לטובתנו יש בה משום חיזוק. אולם מבלי להפחית ערך המערכה המדינית באשר היא – אני רוצה לקבוע שהפעם יכריע הכוח, ומרכז הכובד של התכוננותנו הוא בשטח הזיון פשוטו כמשמעו, כי בעיית א"י תוכרע בכוח. זוהי מסקנה מרה מאד בשביל היהודים, זוהי מסקנה לא קלה גם בשביל ציונים – אבל ניתוח מפוכח של המציאות מביא בלא רחמים למסקנה שהכוח יכריע.

ובמבחן כח זה אנחנו יכולים לנצח – אם יהיו לנו ארבעה דברים: כלי־רכב, אווירונים, אניות ונשק. וארבעה דברים אלה השגתם כרוכה בכסף. אין שום ספק שבשלב השני או השלישי לכל היותר – יהיה לערבים נשק כבד. השלב השני יתחיל בימים הקרובים, השלב השלישי יבוא לאחר הפינוי הבריטי. לפי הידיעות שבידינו אין הכנופיות שמסתננות ארצה – כנופיות סתם, אלא יש להן אימון צבאי, משמעת צבאית, משטר צבאי – וציוד צבאי. הן למעשה, אם לא להלכה, יחידות צבאיות, בסידורן ובאספקתן, והן מזוינות יפה. לפיה הידיעות שלנו יש להן טנקים ותותחים, ואין ספק שבשלב השני או השלישי נשק כבד זה יכָּנס לפעולה. ומן ההכרח שגם אנו נצטייד בנשק כבד. אין זה בשמים, הכרחי שיהיוּ לנו אווירוני קרב – זה אולי בשמים, ומפני כך יותר קל. דרושים לנו ציוד ימי וכלי רכב. עשינו משהו למען השיג דברים אלה, אבל כל זמן שהאנגלים שליטים בים ארצנו – קשה הדבר, אבל אין זה לגמרי מחוץ לגדר היכולת שנהיה מצוידים לחמישה־עשר במאי ונוכל לפגוש כל התקפה ערבית. – – הדבר תלוי בכסף, ובכסף בזמנו. – – לאחר 15 במאי יהיו לנו אמצעים, כי המכס יהיה בידינו ונוכל להטיל מסים. אבל אין אנו יכולים לחכות עד אז. למחרת ה־15 במאי תבוא ההתקפה הגדולה. הציור שישָלח אז לא יספיק להגיע. האמצעים הדרושים לציודנו – קובעים. אם נהיה מצוידים – נוכל לעמוד; נוכל לעמוד נגד כל העולם הערבי.

אם נהיה מצוידים כראוי ונדע שנוכל לעמוד – הפעולה המדינית שלנו תהיה אחרת. נדבר עם בעלי דברנו לא כאנשים התלויים בחסדם. אם אנו מצוידים – אנו הכוח הראשי פה, וכל מי שיש לו ענין בארץ הזאת – תלוי קצת גם בנו, אפילו הממלכה האדירה ביותר – אם רק יש לה זיקה כל שהיא לארץ. סוף סוף זוהי אחת הנקודות החשובות ביותר מבחינת האיסטרטגיה העולמית. ואנחנו פה, ופה נישאר. ואם אנו מצוידים – אין אנו זקוקים לרחמים ולא תלויים בבחירות ולא משליכים כל יהבנו אך ורק על היושר של בעלי דברנו, אלא פונים להגיון הפוליטי והצבאי, והשאַנסים של פעולתנו המדינית הם אחרים. ואין לשלול חשיבות הפעולה המדינית, אם כי לא היא תכריע אלא הכוח. אבל אם יתוקן המצב המדיני – הסבל והקרבנות של המערכה הצבאית לא יהיו כל כך קשים. אלה שיפלו במערכה יהיו מהטובים שבתוכנו, וזה חשוב לנו מאד שהקרבנות יפחתו; ואם יוטב המצב המדיני – יהיו פחות קרבנות.

הפעם לא מעניין מה שיֵעָשה בעוד שנה; איני ידוע מה זה “בעוד שנה”. מושג זה לא קיים עכשיו בשבילי. העתיד הרחוק ביותר בשבילי – זה בעוד שלושה חדשים אם בעוד שלושה חדשים לא יהיה לנו מה שצריך להיות – לא יהיה כלל “בעוד שנה”. הדיבור על השנה הבאה עכשיו הוא דיבור ריק ומזיק.

מה שיש לעשות – יש לעשות מיד, גם בשטח הפוליטי, ובתנאי שיעָשה העיקר – והעיקר הוא הציוד, כי הגיעה שעה שבה יכריע הכוח. יש שעות כאלו בהיסטוריה של כל עם ועם. אנחנו לא רצינו בזאת, אבל אויבינו לא הניחו לנו כל ברירה. ואם הכוח יכריע – על כוחנו להכריע.