כה “בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ” (אסתר ו, א) – רַ' חַמָּא בַּר גּוּרְיוֹן אוֹמֵר: כָּל בַּעֲלֵי שֵׁנָה לֹא טָעֲמוּ שֵׁנָה כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה: אֶסְתֵּר הָיְתָה עֲסוּקָה בִּסְעוּדָתוֹ שֶׁל הָמָן, מָרְדְּכַי הָיָה עָסוּק בְּשַׂקּוֹ וּבְתַעֲנִיתוֹ, הָמָן הָיָה עָסוּק בְּקוֹרָתוֹ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַמַּלְאָךְ הַמְּמֻנֶּה עַל הַשֵּׁנָה: בָּנַי בְּצָרָה, וְהָרָשָׁע הַזֶּה יָשֵׁן עַל מִטָּתוֹ?! לֵךְ וְנַדֵּד אֶת שְׁנָתוֹ. מִיָּד יָרַד הַמַּלְאָךְ, עָמַד עַל גַּבֵּי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְהָיָה מְטָרֵף לִבּוֹ, אָמַר: כְּפוּי טוֹבָה, לֵךְ וְשַׁלֵּם טוֹבָה לִבְעָלֶיהָ. הִתְחִיל אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אוֹמֵר: מִי עָשָׂה לִי טוֹב וְלֹא שִׁלַּמְתִּי לוֹ? – “וַיֹּאמֶר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת” (שם). אָמַר רַ' לֵוִי: בְּנוֹ שֶׁל הָמָן הָיָה סוֹפְרוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, וְקָרָא הַכְּתָב לְפָנָיו – “וַיִּמָּצֵא כָתוּב אֲשֶׁר הִגִּיד מָרְדֳּכַי עַל בִּגְתָנָא וָתֶרֶשׁ” (אסתר ו, ב). הִתְחִיל גּוֹלֵל אֶת הַסֵּפֶר, וְקָפַץ לְפָנָיו “אֲשֶׁר הִגִּיד מָרְדֳּכַי עַל בִּגְתָנָא וָתֶרֶשׁ”, וְגָלַל אֶת הַסֵּפֶר. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: עַד מָתַי אַתָּה גּוֹלֵל אֶת הַסֵּפֶר? קְרָא מָה שֶׁלְּפָנֶיךָ. אָמַר: אֵינִי יָכוֹל לִקְרוֹת. וְהָיוּ הַכְּתוּבִים נִקְרָאִים מֵאֲלֵיהֶם: “אֲשֶׁר הִגִּיד מָרְדֳּכַי”. כְּשֶׁהִזְכִּירוּ לְפָנָיו מָרְדְּכַי הָיְתָה שְׁנָתוֹ בָּאָה. לְעִתּוֹתֵי בֹּקֶר כְּשֶׁיָּשַׁן הַמֶּלֶךְ הָיָה רוֹאֶה בַּחֲלוֹמוֹ הָמָן עוֹמֵד עַל גַּבָּיו וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ, וּמַעֲבִיר פֻּרְפּוּרִין מֵעָלָיו וְכִתְרוֹ מֵעַל רֹאשׁוֹ וּמְבַקֵּשׁ לְהָרְגוֹ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּא הָמָן וְדָפַק עַל הַפֶּתַח. נִבְעַת הַמֶּלֶךְ מִשְּׁנָתוֹ. אָמַר: “מִי בֶחָצֵר?” (שם שם, ד) – אָמְרוּ לוֹ: “הִנֵּה הָמָן עֹמֵד בֶּחָצֵר” (שם שם, ה). אָמַר: אֵין זֶה חֲלוֹם אֶלָּא אֱמֶת – “וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ יָבוֹא” (שם). כֵּיוָן שֶׁבָּא אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “מַה לַּעֲשׂוֹת בָּאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ?” (אסתר ו, ו). הִתְחִיל הָמָן מִתְגָּאֶה בְּלִבּוֹ: מִי גָּדוֹל מִפָּנַי? מִי מְכֻבָּד מִמֶּנִּי? כָּל מָה שֶׁאֲנִי שׁוֹאֵל – לְעַצְמִי אֲנִי שׁוֹאֵל. אָמַר לוֹ: אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, “אִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ יָבִיאוּ לְבוּשׁ מַלְכוּת… וְסוּס… כֶּתֶר מַלְכוּת” (שם שם, ז–ח). כֵּיוָן שֶׁשָּׁאַל הַכֶּתֶר – נִשְׁתַּנּוּ פָּנָיו שֶׁל הַמֶּלֶךְ. אָמַר: זֶהוּ שֶׁרָאִיתִי בַּחֲלוֹמִי, שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ לְהָרְגֵנִי. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “מַהֵר קַח… וַעֲשֵׂה כֵן לְמָרְדֳּכַי” (שם שם, י). אָמַר לוֹ: אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, הַרְבֵּה מָרְדְּכַי יֵשׁ בָּעוֹלָם! אָמַר לוֹ: “לְמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי” (שם). אָמַר לוֹ: הַרְבֵּה מָרְדְּכַי יֵשׁ בֵּין הַיְּהוּדִים. אָמַר לוֹ: “הַיּוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ” (שם). אָמַר לוֹ: אִם כֵּן, דַּי לוֹ בַּעֲיָרָה אַחַת אוֹ בְּנָהָר אֶחָד. מִיָּד שָׁאַג הַמֶּלֶךְ עָלָיו כַּאֲרִי וְאָמַר: “אַל תַּפֵּל דָּבָר מִכֹּל אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ!” (שם). קָרָא הַמֶּלֶךְ לַהֲתָךְ וּלְחַרְבוֹנָה שֶׁיֵּלְכוּ עִמּוֹ. אָמַר לָהֶם: הִזָּהֲרוּ שֶׁלֹּא יַפִּיל דָּבָר מִכָּל אֲשֶׁר דִּבֵּר. הָלְכוּ עִם הָמָן.
כָּל בַּעֲלֵי שֵׁנָה וגו' – כל הזקוקים לשינה לא זכו לישון.
בְּשַׂקּוֹ וּבְתַעֲנִיתוֹ – ביטוי לאבלו על גזירת המן.
קוֹרָתוֹ – העץ שהכין לתלות עליו את מרדכי.
הָרָשָׁע – אחשוורוש.
מְטָרֵף – מבלבל.
הִתְחִיל גּוֹלֵל וגו' – ניסה למנוע את קריאת הפסוק העוסק במרדכי, אך המגילה שבה ונפתחה בפסוק זה בכל פעם שביקש לגלול, לסגור אותה.
נִקְרָאִים מֵאֲלֵיהֶם – הטקסט נשמע מעצמו, בדרך נס.
שְׁנָתוֹ בָּאָה – נרדם.
לְעִתּוֹתֵי בֹּקֶר – לפנות בוקר.
פֻּרְפּוּרִין – בגד ארגמן, סמל למלכות.
נִבְעַת – נבהל.
דַּי לוֹ – מספיק אם ניתן לו (כשכר).
הֲתָךְ, חַרְבוֹנָה – מסריסי אחשוורוש.
יַפִּיל דְָּבָר – ישמיט דבר.
*
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִכְנַס הָמָן לְבֵית גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ כְּשֶׁהוּא כְּפוּף קוֹמָה, אָבֵל וַחֲפוּי רֹאשׁ, אָזְנָיו מְקֻטָּפוֹת וְעֵינָיו חֲשֵׁכוֹת, פִּיו מְעֻקָּם וְלִבּוֹ מְטֻמְטָם וּבִרְכָּיו נוֹקְשׁוֹת זוֹ לְזוֹ, וְנָטַל מִשָּׁם לְבוּשׁ הַמֶּלֶךְ וְכָל כְּלֵי מַלְכוּת, וְיָצָא מִשָּׁם מְבֹהָל וְנִכְנַס לְאֻרְווֹת הַמֶּלֶךְ וְנָטַל מִשָּׁם סוּס עוֹמֵד בְּרֹאשׁ הָאֻרְווֹת, שֶׁתָּלוּי בּוֹ רְבִיד זָהָב, וְאָחַז בְּרֶסֶן הַסּוּס, וְטָעַן עַל כְּתֵפָיו כָּל כְּלֵי הַמַּלְכוּת וְהָלַךְ אֵצֶל מָרְדְּכַי.
כֵּיוָן שֶׁרָאָה מָרְדְּכַי שֶׁהָמָן בָּא וְהַסּוּס בְּיָדוֹ. אָמַר: כִּמְדֻמֶּה אֲנִי, שֶׁאֵין רָשָׁע זֶה בָּא אֶלָּא לְרָמְסֵנִי בְּסוּסוֹ. הָיוּ תַּלְמִידָיו יוֹשְׁבִים וְשׁוֹנִים לְפָנָיו, אָמַר לָהֶם: עִמְדוּ וּבִרְחוּ לָכֶם, שֶׁלֹּא תִּכָּווּ בְּגַחַלְתִּי! אָמְרוּ לוֹ: לֹא נִפָּרֵד מִמְּךָ, בֵּין לְחַיִּים בֵּין לְמָוֶת אָנוּ עִמְּךָ. מִיָּד נִתְעַטֵּף בְּטַלִּית וְעָמַד בִּתְפִלָּה. בֵּינְתַיִם בָּא הָמָן וְיָשַׁב בֵּין הַתַּלְמִידִים. אָמַר לָהֶם: בַּמֶּה אַתֶּם עֲסוּקִים? אָמְרוּ לוֹ: בְּמִצְוַת הָעֹמֶר, שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מַקְרִיבִים בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָּם. אָמַר לָהֶם: וּמַהוּ עֹמֶר זֶה? שֶׁל כֶּסֶף אוֹ שֶׁל זָהָב? אָמְרוּ לוֹ: שֶׁל שְׂעוֹרִים. – וְכַמָּה הָיָה שָׁוֶה? – הַרְבֵּה הַרְבֵּה, עֶשֶׂר מָעוֹת. אָמַר לָהֶם: עֶשֶׂר מָעוֹת שֶׁלָּכֶם נִצְּחוּ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף שֶׁלִּי.
כְּשֶׁסִּיֵּם מָרְדְּכַי תְּפִלָּתוֹ אָמַר לוֹ הָמָן: עֲמֹד, מָרְדְּכַי הַצַּדִּיק בֶּן אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, שַׂקְּךָ וְאֶפְרְךָ הִקְדִּימוּ לַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף שֶׁלִּי; עֲמֹד מִשַּׂקְּךָ וְאֶפְרְךָ וּלְבַשׁ לְבוּשׁ הַמֶּלֶךְ וּרְכַב עַל סוּס הַמֶּלֶךְ. אָמַר מָרְדְּכַי לְהָמָן: רָשָׁע בֶּן זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק, הַמְתֵּן שָׁעָה אַחַת וְאֹכַל לֶחֶם מְרוֹרִים וְאֶשְׁתֶּה מֵי רֹאשׁ, וְאַחַר כָּךְ הוֹצִיאֵנִי וּתְלֵנִי עַל הָעֵץ. אָמַר לוֹ הָמָן: עֲמֹד, מָרְדְּכַי הַצַּדִּיק, מִיְּמֵיכֶם נִסִּים גְּדוֹלִים נַעֲשׂוּ לָכֶם; הָעֵץ שֶׁהִתְקַנְתִּי, לְרָעָתִי הִתְקַנְתִּי. וְעַתָּה קוּם וּלְבַשׁ לְבוּשׁ פֻּרְפּוּרִין זֶה וְתֵן כֶּתֶר זֶה עַל רֹאשְׁךָ, וּרְכַב עַל סוּס זֶה, שֶׁהַמֶּלֶךְ רוֹצֶה לְכַבֶּדְךָ. מִיָּד הֵבִין מָרְדְּכַי שֶׁעָשָׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נֵס. עָנָה וְאָמַר לְהָמָן: שׁוֹטֶה שֶׁבָּעוֹלָם, אֲנִי יוֹשֵׁב עַל הָאֵפֶר וְגוּפִי מְנֻוָּל – וַאֲנִי לוֹבֵשׁ לְבוּשׁ מַלְכוּת?! אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ בְּכָךְ. אֵינִי לוֹבֵשׁ עַד שֶׁאֶרְחַץ וְאֶסְתַּפֵּר. הָלַךְ לְבַקֵּשׁ בַּלָּן וְסַפָּר וְלֹא מָצָא. הִכְנִיסוֹ הָמָן לְמֶרְחָץ וְחָגַר חֲלָצָיו וְקָשַׁר זְרוֹעוֹתָיו וְנַעֲשָׂה לוֹ בַּלָּן, וְהֵבִיא כָּל מִינֵי בְּשָׂמִים וּשְׁמָנִים טוֹבִים, וְתִקְּנוֹ וּרְחָצוֹ וְסָכוֹ, וְהֵבִיא זוּג שֶׁל מִסְפָּרַיִם מִבֵּיתוֹ וְנַעֲשָׂה לוֹ סַפָּר. עַד שֶׁהוּא מְגַלְּחוֹ, הִתְחִיל הָמָן לְהִתְאַנֵּחַ. אָמַר לוֹ מָרְדְּכַי: מִפְּנֵי מָה אַתָּה מִתְאַנֵּחַ? אָמַר: אוֹי לוֹ לְאוֹתוֹ אִישׁ! אָדָם שֶׁהָיָה גָּדוֹל מִן הַפַּרְתְּמִים וְכִסְּאוֹ לְמַעְלָה מִכִּסְּאוֹתָם – נַעֲשָׂה בַּלָּן וְסַפָּר. אָמַר לוֹ: רָשָׁע, וְכִי אֵינִי מַכִּיר אֶת אָבִיךָ, שֶׁהָיָה בַּלָּן וְסַפָּר בִּכְפָר קִרְיָנוֹס עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, וְאֵלּוּ הֵם כֵּלָיו!
אָזְנָיו מְקֻטָּפוֹת – קצוצות, והוא דימוי למי שהושפל ממדרגתו.
מְטֻמְטָם – אטום.
נוֹקְשׁוֹת – רועדות.
שׁוֹנִים – לומדים.
תִכָּווּ בְּגַחַלְתִּי – תסבלו יחד עמי בצרה הבאה עלי (המדומה לגחלת בוערת).
הָעֹמֶר – שמובא למקדש מן התבואה החדשה בט"ז בניסן (ויקרא כג, ט-יד).
הַרְבֵּה הַרְבֵּה – לכל היותר.
עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף – הסכום שביקש המן לשלם לאחשוורוש כדי להרוג את היהודים.
הִקְדִּימוּ – היו בעלי ערך רב יותר.
לֶחֶם מְרוֹרִים, מֵי רֹאשׁ – לחם מר ומים מורעלים (ירמיה ח, יד), סמל לסעודתו האחרונה של אדם המוצא להורג.
מִיְּמֵיכֶם – מאז באתם לעולם.
שׁוֹטֶה שֶׁבָּעוֹלָם – השוטה הגדול ביותר בעולם.
מְנֻוָּל – מלוכלך.
בַּלָּן – עובד בבית המרחץ.
חָגַר חֲלָצָיו וגו' – חגר את החגורה שלובש הבלן והפשיל את שרווליו.
תִּקְּנוֹ – שיפר את הופעתו.
אוֹתוֹ אִישׁ – המן (המדבר על עצמו בגוף שלישי).
פַּרְתְּמִים – שרי אחשוורוש (אסתר א, ג).
כְּפַר קִרְיָנוֹס – יישוב בשם זה נזכר בעבר הירדן (ויק"ר יז, ד).
*
לְאַחַר שֶׁתִּקְּנוֹ וְהִלְבִּישׁוֹ אָמַר לוֹ: עֲלֵה וּרְכַב עַל סוּס זֶה. אָמַר לוֹ: זָקֵן אֲנִי וְתָשַׁשׁ כּוֹחִי מִפְּנֵי הַתַּעֲנִית. גָּחַן לוֹ הָמָן וְהִכְנִיעַ צַוָּארוֹ. דָּרַךְ עָלָיו מָרְדְּכַי וְעָלָה וְרָכַב. בַּעֲלִיָּתוֹ בָּעַט בּוֹ. אָמַר לוֹ: מָרְדְּכַי, “בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמַח” (משלי כד, יז). אָמַר לוֹ: רָשָׁע, “וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ” (דברים לג, כט). הָיָה מָרְדְּכַי רוֹכֵב וְהָמָן הוֹלֵךְ לְפָנָיו וּמַכְרִיז: “כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ” (אסתר ו, יא). וְעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה אֶלֶף נְעָרִים מִבֵּית הַמֶּלֶךְ, כּוֹסוֹת שֶׁל זָהָב בִּימִינָם וּגְבִיעִים שֶׁל כֶּסֶף בִּשְׂמֹאלָם, הָיוּ הוֹלְכִים וּמַכְרִיזִים אַף הֵם: “כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ”, וְהָיוּ הַכֹּל מְקַלְּסִים לְפָנָיו וַאֲבוּקוֹת דּוֹלְקוֹת כְּנֶגְדּוֹ.
בִּתּוֹ שֶׁל הָמָן הֵצִיצָה בְּעַד הַחַלּוֹן וְרָאֲתָה אֶת אָבִיהָ בְּאוֹתוֹ קָלוֹן – וְנָפְלָה וּמֵתָה. וּכְשֶׁרָאוּ יִשְׂרָאֵל כְּבוֹדוֹ שֶׁל מָרְדְּכַי הָלְכוּ מִימִינוֹ וּשְׂמֹאלוֹ וְאָמְרוּ: “כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ שֶׁבַּשָּׁמַיִם חָפֵץ בִּיקָרוֹ”.
וְהָיָה מָרְדְּכַי מְקַלֵּס וְאוֹמֵר: “אֲרוֹמִמְךָ ה' כִּי דִלִּיתָנִי וְלֹא שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי” (תהלים ל, ב). וְתַלְמִידָיו הָיוּ אוֹמְרִים: “זַמְּרוּ לַה' חֲסִידָיו וְהוֹדוּ לְזֵכֶר קָדְשׁוֹ, כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ” (שם שם, ה-ו). אֶסְתֵּר הָיְתָה אוֹמֶרֶת: “אֵלֶיךָ ה' אֶקְרָא וְאֶל אֲדֹנָי אֶתְחַנָּן מַה בֶּצַע בְּדָמִי” (שם שם, ט-י). וְיִשְׂרָאֵל הָיוּ אוֹמְרִים: “הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי” (שם שם, יב). “וְהָמָן נִדְחַף אֶל בֵּיתוֹ” (אסתר ו, יב) – וּבְיָדוֹ אַרְבַּע מְלָאכוֹת: בַּלָּן, סַפָּר, גֻּלְיָר וְכָרוֹז (מגילה טז ע“א; אסת”ר י, ד-ה; שם י, ז; פנ“א, נוסח ב, ו; קה”ר ה, ב; ויק“ר כח, ו; פס”ר יח, ו).
תָּשַׁשׁ – נחלש.
גֶָּחַן – התכופף.
הִכְנִיעַ – הנמיך.
מְקַלְּסִים – מהללים.
אֲבוּקוֹת – לפידים.
קָלוֹן – בושה.
גֻּלְיָר – חייל רגלי (המוביל סוס).
*
כו “כִּי גָדוֹל מָרְדֳּכַי בְּבֵית הַמֶּלֶךְ וְשָׁמְעוֹ הוֹלֵךְ בְּכָל הַמְּדִינוֹת” (אסתר ט, ד) – יָצָא לוֹ מוֹנֵיטוֹן בָּעוֹלָם. וּמָה מוֹנֵיטוֹן שֶׁלּוֹ? שַׂק וְאֵפֶר מִכָּאן וַעֲטֶרֶת זָהָב מִכָּאן (בר"ר לט, ב).
מוֹנֵיטוֹן – מטבע עובר לסוחר ועליו חקוקות דמויות.
שַׂק וְאֵפֶר, עֲטֶרֶת זָהָב – הנזכרים בקורותיו של מרדכי (אסתר ד, א; ח, טו).
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.