הילד החולה היה הולך ומחלים הרופא לא הירשה עדיין להורידו מהמיטה, והוא היה מתלבט בה בצריחת קצף.
– כחיה קטנה בסוּגר – רוטן האב.
– צייר לו משהו – מגלגלת האם בזכותו של הפעוט – וישתוק.
האב מצייר כיד דמיונו ושרירות אצבעותיו.
– מה זה, אבא?
– עץ.
– ושם למעלה?
– ציפור קטנה.
– ופה למטה?
– חתול.
– מה הוא עושה?
– נשען אל העץ בשתי כפותיו, הקדמיות.
– למה?
– רוצה לטפס למעלה.
– למה?
– לאכול את הציפור.
– ח־ח־ח, גם הם משחקים ככה?…
כשהרים האב את ראשו מעל הציור, ראה את עיני בנו, כאומר: מה שאבא מסוגל להמציא…
רגע תהה האב, ומיד נזכר: אכן, זהו הדבר… הרי זה המשחק החביב ביותר על הזאטוט: אבא פוער פה גדול, לוטש עינים ונוהם: “אתה חיה קטנה, אני אוכל אותך”, והוא – הפעוט – מפרכס ומתמוגג מצחוק תחת השֹֹפם העבה, הזוחל על הבשר, זוחל ומדגדג…
“כך אפוא נצטייר בדמיונו ענין החתול והציפור: משחק, החתול מדגדג את הציפור בשֹפמו – סיכם האב לעצמו – איזו השגה מצחיקה!”…
הצחוק, שנתבטבט בחזהו של האב, לא עבר את פתחי פיו. העיפרון שצייר בו נשמט מבין אצבעותיו, והוא גרף במחי־זרועות את “החיה הקטנה” אל חיקו וגהר מעליה בחצי גופו, כמו ביקש לדחות ולעצור בכל יכולתו את הרגע, בו תעמוד החיה הקטנה על טעותה – ותהיה בן־אדם…
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.