בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל תרס“ט – תרע”ד    🔗

429. לאברהם לוּדוויפּוֹל

י“ז אדר, תרס”ט, ירושלים [10.3.1909]

למר לודוויפול ביפו.

ידידי!

להזכירך את שיחתנו במעונך באתי בזה. “אין מקום” אמרת, והנה “הפועל הצעיר” עכשיו לפניך! כתוב “רשמים”, “הרהורים”, “רעיונות”, הוצא משפט על שאלות היום! אדם סופר שלא כתב שנים אחדות רצופות, ודאי שנצבר בתוכו אבק־שרפה ספרותי למכביר. הוציאהו אלינו!

בברכת שלום י. ח. ברנר,

חבר ועד המערכת של “הפועל הצעיר”

430. לא. ביילין

[חותמת־הדואר: 21.3.1909, ירושלים]

ביילין!

כתָבתי פה:

“Hapoel Hazair”

Jerusalem

Palestine

בעד ברנר.

מה שלא כתבתי לך עד הנה, למרות שהנני מלבוֹב זה יותר משני חדשים – ודאי שלא תתפלא. ¹

והנני ההוגה לך אותה האהבה הישנה

י. ח. ב.

431. לש. ז. סירַאטֶה

[חותמת־הדואר: ירושלים, 23.3.1909]

ידידי אהובי ש. ז. סיראטה.²

במכתבַי אשר כתבתי לאיצקוביץ דרשתי בשלומך, ובוודאי מסר לך, והרי לך גם “מלה” לבדך, כבקשתך – אם הדבר גורם לך עונג פורתא.

במכתבך לא הבנתי פירוש המלים: “לראדלאֶר על הודעתו ב’העולם'”– מַה? מָה?

כי תסע לפלשתינה – לא, איני מיעץ. עבודתך תוכל למצוא באוסטריה, ולא כאן. החיים פה קשים מאוד, מאוד. הכל ביוקר, הפרנסה לא מצויה, תחלואים וכו'.

ובנוגע לי – מה לי הכא מה לי התם? החמה זורחת; כפעם בפעם אני קונה שקדים ואוכל. טוב!

מה שלומו של בעל ה“מאידך גיסא”?³

מה חייו של חיים?⁴ הנוסע הוא לחג הפסח לאביו?

מה אניוטה ובעלה?⁵ עודך מתגורר שם בפוליכובסקה 10? כתוב גם אתה אלי.

ושלום לך מעומק הלב, סיראטה היקר!

י. ח. ברנר.

את גלויתך קיבלתי במקרה ורק היום. הנני בירושלים ולא ביפו וכתָבתי מעבר לדף.⁶

432. לצ. ז. ויינברג

ירושלים, ר“ח ניסן התרס”ט [23.3.1909]

למר צ. ז. ויינברג.

היום קיבלתי מכתביך, שנשלחו לי מלבוב. יקירי! סלח, אם חטאתי נגדך בהלנת־תשובה. איש איש – והסבל שלו.

את “נצחון” אשלח לך בחזרה, כשיהיו חפצי אתי. אולם ארגזי, שבו כתי"ך⁷ טמון, נמצא באחת המושבות הרחוקות,⁸ ואני בירושלים, והדרכים מקולקלים בארצנו החרובה, וזה יותר מחודש ימים שאני מצפה לארגזי – ואינו.

אדריסתי לע“ע מעל”ד.⁹

שלך בבקשת סליחה

י. ח. ברנר.

433. לאסתר לֶמפֶרט

[7.4.09, ירושלים]

איהר בעט מיך שרייבען אייך, ווי איך פיהל זיך. ניט אַלע מאָל קען אָבער אַ מענטש ארויסזאָגען, ווי ער פיהלט זיך; ווער רעדט שוין – ארויסשרייבען. בעזאָנדערס אויף אַזאַ פרעמדער שפּראַך, ווי זשאַרגאָן פאר אייך. דאַרום לאָמיר בעסער וואַרטען אויפ’ן צופאַל. צופעליג קענען מיר דאָך זיך אַ מאָל ווייטער בעגעגענען… דאן – וועלען מיר זעהן… איין זאך קען אָבּער פארקומען: דאס ביז דאַן זאָלען די געזיכטס־ציגע, וועלכע זענען מיר געווען אזוי נאהענט און טייער, אינגאנצען פארשווינדען פון מיין עראינערונג… דארום, אויב מעגליך, פילייכט שיקט איהר מיר אַ פאָטאגראפיש בילד פון זיך, קליינע אסתר!

י. ח. ב.

תרגום:

את מבקשת ממני לכתוב לך, איך אני מרגיש את עצמי. ואולם לא תמיד יכול אדם לאמור, איך הוא מרגיש עצמו; על אחת כמה וכמה – לכתוב זאת. ביחוד בלשון זרה כל כך, כז’ארגון לך. על כן מוטב לנו לחכות למקרה. הן יכול להיות, כי במקרה ניפגש שוב… אז – ראה נראה… ואולם ייתכן, כי עד אז יתרחש דבר אחר: כי רשמי־הפנים, שהיו כל כך קרובים לי ויקרים, ייעלמו כליל מתוך זכרוני… על כן, אם אפשר לך הדבר, אולי תשלחי לי תמוּנת־צילום ממך, אסתר הקטנה! ¹⁰

י. ח. ב.

434. לדבורה בארון

חוהמ“פ. ירושלים, תרס”ט [9.4.09]

לדבורה בּאַרוֹן.

מלבוב כתבתי לך שב“לייזל־יוסל” אשתמש באפשרות הראשונה. עכשיו אני מודיעך, כי בקחתי עלי חלק בעריכת העתון “הפועל הצעיר” היו“ל פה, אשתמש בשבילו גם ב”מתבדחים". את העתון ציוויתי לשלוח לך. אקווה, כי לא תעזביהו גם לימים הבאים, ועוד נשוב לדבר בזה.

בשלום וברכה רבה

י. ח. ברֶנר.

435. לא. ביילין

[1.5.09, ירושלים]

ביילין! ¹¹

שתבוא הלום – ובמה תתפּרנס?

הפרנסה פה מרה, צרכי אוכל וכו' יקרים, מ’עסט¹² קדחת, ומחלות מצויות… ציפה לא תרצה לשהות פה אפילו חודש ימים!

שאכתוב לך “כדאי לבוא לכאן” אתה רוצה – לא. את זה לא אכתוב לך!

שאכתוב לך “מתחרט אני שבאתי”? – לא! למה אתחרט? ולאן אסע כשאתחרט?

הריבולוציה?¹³ אָט! אין סכנות, כמדומני!

ובנות ישראל? להד“ם! ¹⁴ ואצ”ל¹⁵ ערביות!

ושלום להקעשעניס¹⁶ של יענקעלי.

לשנת השלושים נשארו גם לי רק שנתיים ומחצה. הדם אינו פוסק מלרתוח, וביחוד כאן, תחת קרני השמש, אלא שמזה – ודאי שצריך להתייאש! לא הגיע עוד זמנה של האהבה החפשית, ולישא לאשה כדת משה וישראל – אין את מי!

לפרקים צר לי על יצרי הרע הגדול והחזק, ההולך ונחנק באשמת איזו תנאים – אבל כלום אין דאגות אחרות מאלה?

בהתגשמות הציוניות איני מאמין, ולא רק אני.

וב“הפוה”צ"¹⁷ )– אין מה לתת לתוכו. אין חומר ספרותי! (אם תשלח איזה דבר – תקבל שכר). ובודאי לא אשהה אצלו הרבה! הלוואי עד סוף הקיץ!

והיה שלום, ביילין, ומצא איזו “בעשעפטיגונג”¹⁸ ומנוחה. אשרי אדם יושב על מקום אחד.

והנני שלך, ביילין!

י. ח. ברנר.

436. לדבורה בארון

[7.5.09, ירושלים]

לדבורה בארוֹן.

זה עתה נתקבלה גלויתך. תודה. מר סילמאן¹⁹ מסר לי את דבריך בשעתם. את “הפוה”צ" ציוויתי לשלוח לך. הקיבלת? ב“מתבדחים” אשתמש. לדבריך החדשים הנני מצפה.

בשלום רב ובהוקרת כשרונך

י. ח. ברנר.

437. לפ. לחובר

[ירושלים, 9.5.09]

לחובר,

טמקין²⁰ מסר לי גלויתך. מדוע אין בה שום דבר על מה ששאלתיך לפני הרבה שבועות בדברי ע“ג ²¹ גלויתו של המו”ס קרוגליקוב²² מיפו?

אמת מארץ־ישראל²³) לא כתבתי ולא אכתוב. יש לי אמת שלי, שהיא אחת גם ב“גולה” וגם ב“א”י“. – – –²⁴ על האמת הזאת, שכבר טיפלתי בה הרבה, חזרתי²⁵ בשני סיפורים חדשים, אחד קטן ושמו “אגב־אורחא”²⁶ ואחד לא קטן ושמו “בין מים למים”.²⁷ אם יהיה לך מקום בעבורם וגם יכולת לשלוח איזה אַוואַנס – הנני לשרתך. ב”השילוח" איני רוצה.

“מתוך הפנקס”²⁸ לא אכתוב עוד, כנראה. יש לי לכתוב פה בשביל העתון הנ“ל.²⁹ אמנם, יש לי פיליטון, שצריך להידפס בתוצאה כללית ולא ציונית (ע”ד משורר ז’ארגוני חדש³⁰, אך זה הקדשתי ל“הבוקר”.³¹

שלח לי “רשפים” מי"ט ואילך. כי אין להשיגם פה.

וכתוב: הנכון אתה להשתתף בכסף בתוצאה של סיפורי הישנים שיהיה נדפסים פה? כתוב בפרינציפ. על התנאים נדבר אחר־כך.

ושלום לצייטלין. חבל, שאין אני קורא מה שהוא כותב בימים האחרונים. י. ח. ברנר.

ומה ה“געשעפטען”?³²

438. למ. בן־אליעזר

[ירושלים, יום] כ“ה [לחודש] אייר [תר]ס”ט [16.5.09]

משה!

מכתבך לפני נסעך מניו־יורק קיבלתי. והריני כותב לך את גלויתי “לא למענך, כי אם למעני, כדי שאקבל מענה ממך”. נוּ, מה באמת?…

ובנוגע אלי ואת “אמונתי” – אגיד לך את האמת: כבר חדלתי לרדוף אחרי ריבה זו, שאמונה שמה. אפשר לחיות גם בלעדיה!

אלא מאי: “הפּועל הצעיר"? – משתתף ספרותי הנני בו. ולעתים רחוקות אהגה בו גם את נכאי – נכָאַי, ולא אמונתי. כלום לא ברור?

כן, טוב שנזכרתי: היכן איבדת את הקומדיה הז’ארגונית שלי “ביז וואנען וואס”?³³ להווי ידוע, שאין לי כל העתקה ממנה, ואני עבדתי על זה שבועיים. אם אין לה מקום בניו־יורק בעתיד הקרוב, צריך להשתדל שתישלח אלי משם, כי יש כבר קופץ־מו"ל עליה ברוסיה.

ועם גמר מכתבי אני חש, לצערי, כי איזו יבושת נשמעת בו, איזו יבושת נשמתית… אבל מה בכך?

שלך, המחכה למענה י. ח. ב.

439. ליצחק קרא

[ירושלים, 20.5.1909]

יצחק יקירי,

קיבלתי שני גיליונות “הנוער” בתודה.³⁴

לכתוב – יש הרבה, מה שקשה מאוד; ולכתוב מעט – מוטב לבלי לכתוב כלל.

חיי אני טובים פה מאוד; אולם שום מסקנות לא צריך להוציא מזה…

מן “הנוער” לא נודף כלל “ריח גלות” (אין ריח כזה!), אלא ריח־חיים. על מה שהם “אחרונים שבאחרונים” לא נצטערתי. כבר עת להתחיל לשכלל את השירים והסיפורים, להשהותם בתיק שתיים־שלוש שנים – ולהדפיסם!

ושלום לך ולאהובי נפשך (אם יש לך כאלו) מאת

י. ח. ברנר.

רואה אתה את מאיר?³⁵ ברכה חמה לו ממני.

440. לצבי אַרם

[אמצע יוני 1909, ירושלים]

ליעבער פריינד צבי, איך דאַנק אייך פאר אייערע פריינדליכע פּאָר ווערטער. מכוח אַ שטעלע אין אַ בית־ספר אדער גן־ילדים, ווייס איך דאך פאַר וועמען איהר מיינט, שרייב איך אייך, אז פיעל בעסערע לעהרערינס (אין העברעאישע קענטניס) געהען דא ארום אָהן שטעלעס. – איך בין אויף ברוגז, וואס איהר האט מיט קיין ווארט ניט דערמאָנט וועגען אייער געזונד… מיינער איז כמעט גלענצענד. – ווייסט איהר פילייכט עפיס מכוח מיכאל’ן, דאָרען, ליאָווען? אז איך בין געווען אין וויען האב איך געשריבען איצקאוויטש’ן, ער זאל מיר תיכף דערגעהן זעהער אדרעס, האט ער, ווי ער שרייבט, מיין בריעף ניט ערהאַלטען. איך האב דערפון געהאט גרויס עגמת־נפש. – געהט איהר אריין צו נוח’ן מיט אניוטען? וואס מאכען זיי? וואס הייסט אין אייער בריעף “דורך הערצ’ן”? אין וואס איז דא בעשטאַנען הערצ’ס שולד? און וואו איז הערץ יעצט? אויב ער איז אין לעמבערג אוּן איהר זעהט איהם, געריסט איהם פון מיר הערצליך. זייט געזוּנד. איך וואלט אייך זעהר גערן שרייבען עפיס פרעהליכעס פון פאלעסטינא – האב איך צום בעדויערן ניט… מיר פערזענליך איז דא זעהר גוט.

אייער אמת’ער פריינד

י. ח. ברענער.

תרגום:

ידידי החביב צבי,³⁶ אני מודה לך על דברי־ידידותך המעטים. אשר למישׂרה בבית־ספר או בגן־ילדים, הן מובן לי, למי הדברים מכוּונים, והנני להודיעך, כי מורות טובות הרבה יותר (בידיעת העברית) מתהלכות פה בלי מישׂרות. – אני מתרעם עליך, על שלא כתבת גם מלה אחת על שלומך ובריאותך… שלי נהדרים כמעט. – אולי ידוע לך מה על מיכאל, דוֹרה, ליוֹבה.³⁷ בהיותי בוינה כתבתי לאיצקוביץ,³⁸ שימציא לי מיד את כתבתם, והוא, כפי שהוא כותב לי, לא קיבל את מכתבי. הרבה צער הצטערתי על כך. – האם אתה בא לפעמים אל נוח ואניוטה?³⁹ מה שלומם? לְמה התכוונת בכתבך במכתבך: “בגלל האֶרץ?⁴⁰ מה היתה כאן אשמתו של האֶרץ? והיכן האֶרץ עכשיו? אם בלבוב הוא ואתה רואהו לעתים, מסור לו את ברכת־לבי הנאמנה. היה שלום. בחפץ־לב הייתי מודיעך אלו דברים שמחים מארץ־ישראל – והנה אינם לי, לדאבוני… אני עצמי טוב לי כאן עד מאוד.

ידידך באמת י. ח. ברנר.

441. לדוֹרה אַברַמוֹבסקיה

1.7. [1909, ירושלים]

Дорогая Дора! Очень благодарен за Ваше милое письмо. В моей последней открытке к хаверу Цеви я осведмился о Вашей семье, но, к моему крайнему сожалению, я, проезжая Вену, не имел Вашего адреса и не мог посетить Вас. – Живется мне здесь довольно сносно во всех отношениях. – Еще раз благодарю Вас и шлю Вам сердечнейший привет, также и Ноеху, жене, Анюте, Броне и всем славным людям. Кланяйтесь, пожалуйста, от меня дорогому другу⁴¹ Мише, а в особенности чудному Леве.

Ваш искреннй друг

I. Х. Бреннер

как живется там у вас нашему Хаиму?

תרגוּם:

דורה יקרה! ⁴² מאוד אודה לך על מכתבך החביב. בגלויתי האחרונה לחבר צבי⁴³ שאלתי לשלום משפחתך, ואולם בעברי דרך וינה לא היתה לי, לצערי הרבה ביותר, כתובתך ולא יכולתי לבקרך. – חיי פה אינם רעים מכל הבחינות. – שוב אני מודה לך ושולח לך את ברכתי שלום מקרב לב, וכן לנוח, לאשתו, לאניוּטה, לברוֹניה ולכל האנשים יקרי־הלב. אמרי, בבקשה, שלום בשמי לידיד היקר מישה, וביחוד לליוֹבה הנפלא.

ידידך הנאמן י. ח. ברנר.

מה שלומו של חיים שלנו⁴⁴ במקומותיכם?

422. לפ. לחובר

י“ד תמוז [תרס”ט. 3.7.09, ירושלים]

לחובר, 15 רובל קיבלתי. – לאחרונה עולה בידי לשלוח לך פיליטון “בפעם המאה” מאת בר־יוחאי⁴⁵ בשביל “רשפים” וסיפור “אגב אורחא” בשביל “ספרות”. אם ל“ספרות” כבר איחרתי, יש לך הרשות לתת גם הסיפור ב“רשפים”, אבל מתחילה צריך לבוא הפיליטון. אם לא איחרתי – הנני נכון לשלוח גם בשביל “ספרות” איזו רשימות ביבליוגרפיות על נומברג, ש"י עגנון ועוד.

מ“רשפים” קיבלתי רק כ“א. היכן כ”ב, כ"ג ועוד?

שלח לי “בגבולות ליטא”.⁴⁶ אולי אכתוב עליו ב“הפועל הצעיר”. בנוגע ל“הפּועל הצעיר”, קרוב לוודאי שמראשית תשרי לא אוסיף לעבוד בו. –

בדבר “בין מים למים” של[י] צריך להתיישב. אגיד לך האמת: ירא אני לתת לך את ההתחלה בשביל “ספרות”, ומה אעשה, אם “ספרות” לא ייצא להלן? גם “העומר” התחיל לצאת ארבע פעמים בשנה. כתוב לי בזה.

בדבר כתבַי אכן פנה אלי בן־אביגדור, און האָט געבּאָטען 13 רובעל אַ בויגען.⁴⁷ אבל אני איני יכול למסור את כתבי ל“תושיה”, יען שמכיוון שאני איני בוארשה, ייצאו הכתבים ר“ל⁴⁸ כתותים ורצוצים, ומה הועילו, איפוא, חכמים בתקנתם? אי לזאת ניגשתי כבר להדפיסם פה (המדפיס נתרצה להמתין לי חצי ההוצאות על משכון), ובעוד שני חדשים ייצא הספר הראשון בן י"ב גליונות של דפוס, מוגה ומתוקן הרבה, אם כי על נייר פשוט (המחיר יהיה 75 ק"פּ). ספרים כאלה יכול אני להוציא, אם תהיה האפשרות החמרית, שמונה. – את המכירה הראשית ברוסיה הייתי מוסר לך ברצון, אלא שלך צריך להמתין הרבה בכסף־הפדיון, וזה אי־אפשר אצלי על פי מצב הדברים כנ”ל.

ומכאן תשובה גם לידידנו ישראל שאַף. שני מכתביו בפקודת שימין ובפקודת “השחר”⁴⁹ קיבלתי, אבל אי־אפשי בהוצאות אלה. גם להוציא קובץ מסיפורי ביהודית המדוברת איני רוצה – ודי. בנוגע ל“הפועל־הצעיר” – הלא כתבה לו האדמיניסטראציה. בנוגע לאדריסתו של ש. גוטמאַן (ש. בן־ציון) ביפו – כשמו; של טשרניחובסקי – איני יודע, לצערי.

ושלום להלל צייטלין. היכן ההמשכים של עבודותיו ב“רשפים”? ומה הוא כותב עכשיו ב“טאגבלאט”. אינו מטיף לדת? לא צריך! מזלי גרם לזה, שדוקא מה שזה כותב אין לי האפשרות לקרוא. ומה שברנפלד וקלוזנר כותבים ובימים האחרונים גם ברדיצ’בסקי ב“הבוקר” – את זה דוקא קְרָא!

ושלום לך, לחובר. טמקין שלנו רצה לשלוח לך השיר “לחולם”, אלא שהוא חולם עכשיו בבית־החולים. אווירא דארץ־ישראל!

שלכם י. ח. ברנר.

את ה“פיליטון” הזה ⁵⁰ כתבתי ארבע פעמים. בראשונה היה כפליים בכמותו. דיקדקתי בכל מלה. כי כתוב הוא בשארית מוח עצמותי – איני צריך לומר לך. אם רק תקרא בעיון תרגיש זה בעצמך. ומכאן⁵¹ אזהרה למערכת לבלי להשמיט אפילו מלה אחת. מובן, שלבלי להדפיסו יש לה רשות, ואז צריכה היא להחזירו לי במוקדם.

443. לא. ביילין

[ירושלים, יום] י“ח [לחודש] תמוז תרס”ט [7.7.09]

ביילין!

אתה רוצה שאכתוב לך ב“כובד־ראש”, כי תבוא, אולם אני איני יכול לכתוב לך זאת אפילו בקלות־ראש. אקלימה של הארץ קשה, אוכלים פה קדחת, להשׂתכּר אין במה, אין! אלא שאם רוצה אתה לבוא ויהי מה – אז אין לדבר. אני, למשל, אחת ידיעתי הנוכחית, אלמלי הייתי נמצא באיזה אורח־פלא בלונדון – לא הייתי יוצא משם. ועליך לדעת, מתקוות ה“גאולה” צריך להתייאש לחלוטין. איש לאהליך!… וא"כ,⁵² גם בשביל יענקעלי צריך אתה להישאר בלונדון… בא הנה דוד שמעונוביץ ונעשה שומר ברחובות, משתכר אולי 40 פרנק לחודש (ליטרא וחצי לחודש!).

מרמר⁵³) אומר: גרוע לא יהיה; אבל, ראשית, יהיה גרוע וגרוע; והשנית, בשביל לא גרוע לא נוסעים מעבר להרי־חושך, לא מאבדים את הפרוטות הנותרות. לא גרוע!… ומדוע עוזב הוא את הארץ, אם לא גרוע? מדוע עוזבים הכל, אם לא גרוע? הנה, מלונדון לכהפ“ח ⁵⁴ אתה שולח איזה מכתב מזמן לזמן ל”הבוקר"; מפה לא תכתוב מכתבים – בזה בטוח אני.

ביילין! אתה יודע, כי אני אוהב אותך; אתה יודע, כי הייתי רוצה להתראות אתך, אבל אני אומר לך באופן קטיגורי: אל תסע!… וגם אני, אלמלא היה לי הכל אחת ואלמלי היה איזה מקום, שימשוך אותי – הייתי נוסע מפה היום הזה!

אחי! החיים כבדים מנשוא! כבדים בכל מקום. אין מוצא ואין מפלט. שב במקום שאתה יושב בו. זהו הכובד־ראש שלי.

שלך בכל לב,

י. ח. ברנר.

444. למ. גינצבורג

[סוף יולי 1909, ירושלים]

ידידי! ⁵⁵

הייתי במושבות שבועות אחדים, ובשובי לירושלים מצאתי את מכתבך, אשר שאלת ממני דבר היוצא מגדר יכולתי. לעשות רצונך חפצתי, אבל, פשוט, איני יכול לשבת ולכתוב “אבטוביוגרפיות”! וביחוד:⁵⁶ הן הקווים העיקריים מחיי ומהווייתי העליתי בסיפורי: “בחורף”, “מסביב לנקודה”, “מא. עד מ.”, “מעבר לגבולין”, “שנה אחת”, “מן המיצר”, “רשמי דרך”, –⁵⁷ “לא כלום”, “ערב ובוקר” ועוד ועוד, ואם כי לא בדייקנות ביוגרפית, אלא דווקא – בהכרח ובכוונה – בשינויים חיצוניים – –⁵⁸ בפרטיות; וכל אלה הדברים מחיי אשר אינם כדאים שאתחלק בהם עם ידידים ומכרים, שבשבילם אני כותב, או שסוֹדי הם ולא אַעלם על דל שפתי לנגד זר⁵⁹ – באלה הלא לא אוכל להשתמש גם בביוגרפיה.

לפי זה רואה אתה ש“בקשתך השטוחה לפני לתת לך בארוכה תולדות ימי חיי” עליה בהכרח “לשוב ריקם”. – –⁶⁰

החושב אתה, ידידי, להישאר זמן רב בגאליציה? ומה מעשיך שם? ומה שלום צייטלין? הנפגש אתה בלבוב את ג. שופמן? השתדל להיוודע אליו,⁶¹ אם עוד נשמר בך החשק⁶² לטעום נפש מעניינת.

P. S. יחד עם מכתבך מצאתי גם מכתב מהד"ר צינברג והנני עונה לו שכבר כתבתי לך.⁶³

בחודש אלול שנה זו התרס“ט, בי”ז בו, תמלאנה לי עשרים ושמונה שנה. נולדתי במאֶסטאֶצ’קוֹ Новые Млины⁶⁴, פלך צ’רניגוב, מחוז סוֹסניצה. שם אבי ר' שלמה בר' שמואל, שם אמי חי' רייזה בר' יוסף־חיים.⁶⁵ בעיר מולדתי הייתי רק עד השנה העשירית לימי חיי.⁶⁶) מאז ואילך עד החמש־עשרה השש־עשרה ביליתי ימי בבתי מדרש במקומות שונים.⁶⁷ אח“כ באתי להומל ושם למדתי רוסית וקראתי בספרותי ובספרויות האירופּאיות. מהאנשים החיים,⁶⁸ אשר השפיעו עלי – –⁶⁹ אז חושב אני לנכון לציין את הלל צייטלין. בסוף הקיץ שנת תר”ס⁷⁰ הדפסתי את ספרי “מעמק עכור” בהוצאת “תושיה”, ובחורף שלפני זה את ציורי הראשון “פת לחם” ב“המליץ”.⁷¹ בצבא עבדתי שתי שנים ורבע השנה. אח“כ באתי ללונדון⁷² ועבדתי שם בבית דפוס שנים אחדות. שם הוצאתי את “המעורר” כמעט שתי שנים. בגאליציה הוצאתי שני קובצי “רביבים”. עכשיו הנני בירושלים⁷³ ומשתתף⁷⁴ ב”הפועל הצעיר“. – – –⁷⁵ שלוש פעמים אבדו לי כל צרור כתבי. בפעם הראשונה, בלמדי עוד בישיבה, החבאתים בחוֹר תחת מפתן פרוזדור בית המדרש מבחוץ, ובבוקר אחד השכמתי וראיתי שנכרים עובדים שם ומתקנים את המפתן וכתבי אינם. לעשות חקירה ודרישה יראתי, ביחוד שהדבר לא היה מועיל. בפעם השניה: כשנמסרתי לעבודת הצבא השארתי את כל כתבי והרבה מִכְתבי רעים מעניינים אצל איש אחד בביאליסטוק, ופעם ביראוֹ מפני חיפוש של פּוֹליציה במעונו, שרף את כל כתבי המונחים אצלו.⁷⁶ כל הכתבים והמכתבים שנצברו בידי מאז עד ברחי מרוסיה – מלבד אלה שראו אור – אבדו ממני בפעם השלישית ע”י היתפשׂי ושבתי במאסר תחת שם אחר עד ברחי גם משם.⁷⁷

445. לפ. לחובר

[ירושלים, תחילת אבגוסט 1909]

לחובר.⁷⁸

המודעה של “רשפים” נמסרה.⁷⁹ המודעה של “הפוה”צ" ישלחו לך בקרוב.

ושלום, רב שלום, לשותפך בהוצאה, לסופר – –⁸⁰ דוד צמח (מתרגמו של “רומא וירושלים”?). בדבר תמונתו של שאץ, אמר לי הפרופיסור, שתמונתו כבר נשלחה לפני י“ג יום באחריות ובוודאי קיבלתם. כן, שמו הוא בֶּריל. בנוגע לתמונתי, צר לי על שנעשה מעשה. תמונתי שאצל צייטלין (ביחד עם ראדלר ושפירא?⁸¹ היא, ראשית, לא מוצלחה, והשנית, נעשתה לפני ארבע שנים. עכשיו פני הנם הרבה יותר נוחים והרבה יותר עיפים. בנוגע ליום הוּלדתי, קבלה אצלי מפי הורי, שבשנה זו, התרס”ט, בי"ז אלול, תמלאנה לי עשרים ושמונה שנה – ועתה צא וחשוֹב. נולדתי במאֶסטאֶצ’קוֹ נוֹבימלינאֶה, פלך טשרניגוֹב, מחוז סוֹסניצה⁸².

בנוגע להוצאת אורגן ספרותי בארץ־ישראל – הנה דעתי:

א) להוצאה ספרותית אמיתית יש מקום דווקא במרכז קוּלטוּרי ולא כאן, שספר חדש באיזו שפה הוא חזון לא נראה. לצד הציבורי שבדבר אין לתת ערך מיוחד.⁸³ אפילו “הפועל הצעיר”, שכולו ציבורי, אין לו כל השפעה לא בפנים הארץ ולא מחוּצה לה. זהו, בדרך כלל, מן הצד האוביאֶקטיבי שבדבר;

ב) אולם בדרך פרט, סוביאֶקטיבי בלע“ז,⁸⁴ מכיוון שאני הנני פה, ויש גם פה ידידי המשורר דוד שמעונוביץ, וגם המספרים ש”י עגנון ול. אורלוף⁸⁵ (שניהם מתחילים בעלי כשרון ומסורים לי בכל נפשם), וגם האחים וילקנסקי, שני בעלי־עט, וגם ר' בנימין־ראדלר ישוב הלום בקרוב, ולהוצאה ספרותית פה נכספה וכלתה נפשי מכבר (ושמטעם זה אני עוזב גם את “הפוה”צ" בכל אופן), הריני שמח על הצעתך, אם תצא אל הפועל, ומקבלה בשתי ידים. שכר עריכה, הגהה אחרונה וכו' – – –⁸⁶ 30 רובלים לחודש. – – –⁸⁷

ג) הערה נחוצה. לטובת הענין החומרי אני חושב, כי לא טוב להעמיד את שמי בתוך עורך על אורגן היוצא בארץ־ישראל, יען שאותם הקוראים, שהיו חותמים על זה מצד ה“ארץ־ישראל” שבדבר, בצפייתם לשמוע “מלה משם”, ינערו את כפיהם מאורגן, ששמי, “הבכיין הידוע" ומו“ל “המעורר”, ניט היינט געדאכט,⁸⁸ ייקרא עליו. ולפיכך עצתי היא להודיע מעין כך: “האמת” (למשל),⁸⁹ ירחון יוצא לאור בארץ־ישראל ע“י הוצאת “ספרות”, בעזרתם של בחירי הסופרים שבארץ ובחוצה לה ובהשתתפותם התכופה של: ר' בנימין, י”ח ברנר, פ. לחובר, יעקב פיכמאן והלל צייטלין. לכל אלה, כמובן, צריך לפנות, שהשתתפותם תהיה באמת תכופה. מובן, שעי"ז⁹⁰ ששמי לא יהיה על זה בפירוש לא תקטן אחריותי, אחריות של עורך, בעיני בנוגע להכשרת כתבי־היד לדפוס וכו' –

ד) חותמים ומכירה פרטית יש ל“הפוה”צ" בכל אר"י⁹¹ ) עד חמש מאות. לירחון כשלנו, אני משער, יהיה הרבה פחות, אבל כמה פחות אי־אפשר לדעת.

ד)⁹² ד' גליונות דפוס (סידור, הדפסה, הגהה ראשונה, נייר וכריכה) יעלו בערך ב־250 פרנקים. הייתי רוצה, שהדבר ייצא ביפו ולא בירושלים (נמאסה עלי ישיבתי בירושלים), אך זהו, כמובן, לא בהחלט. אולי אפשר יהיה לעשות גם קומבינאציה, שהדבר יודפס אצלכם, בואַרשה, היינו ירושלים־וארשה. והרידקציה תהיה פה אצלי. בקיצור, התיעצו והודיעו. – – –⁹³

ולצייטלין שלום, שלום. יודע אני, כי לא יעשה זאת, אבל אלמלי היה שולח לי מזמן לזמן את הפיליטונים המודפסים שלו, כי אז הייתי מודע לו מקרב לב.⁹⁴

446. לא. ביילין

[ירושלים, 18.8.09]

ר"ח אלול. כתבתי ליוחלמן,⁹⁵ שאף־על־פי שלגאליציה אין לי חשק כלל לשוב, אבל אם יש לו באמת שם בעדי עבודה מתאימה (אינך יודע איזו?),⁹⁶ הריני מוכן ומזומן. מה שלום יענקלי וציפה?⁹⁷

447. לדניאל פרסקי

[ירושלים, 8.9.1909]

שלום לך, פרסקי היקר, שלום לך!

ושלום לך גם מנחמה קאטינסקי, שאני גם אצלם, ושלום לך גם מאחיה, שכבר גמר חוק לימודיו והנהו מורה בבית ספר למלאכה ביפו.

פרסקי חביבי! בקשות אחדות לי אליך:

א) מו“ל ה”רביבים" בלבוב, מר איצקוביץ, מתאונן לי במכתב, שדרוקרמן⁹⁸ ) לא שילם עדיין בעד האכסמפלארים “רביבים” ב', ששלח לו. אנא הזכר את זה למר דרוקרמן הנכבד.

ב) אולי תוכל להשיג ולשלוח לי את התרגום הז’ארגוני של ציורי “בחצר” ע“י פרישברג,⁹⁹ שנדפס בה”יודישען קעמפפער“, ש”א,¹⁰⁰ וכמו כן, אם רואה אתה את רייזין,¹⁰¹ קח ממנו אכסמפלאר אחד מה“קונסט און לעבען”,¹⁰² ששם נדפס ציורי “דערוויילע”.¹⁰³ הייתי קונה את זה ואיני יודע לאן לפנות.

ג) אולי יודע אתה, היכן עזב לזרסון,¹⁰⁴ שנסע מניו־יורק, את דברי “ביז וואנען וואס”,¹⁰⁵ שאין לי אפילו העתקה מזה.

אוכל להודיעך, חביבי, שהנני ניגש להדפסת כל כתבי בשמונה ספרים גדולים ובמחיר מצער. האוכל לסמוך על – – עד כדי למסור לו את המכירה הראשית לאמריקה ובכמה אכסמפלארים אתה חושב אפשר היה להפיצם? הספרים יהיו כל אחד בני 200 עמודים גדולים ומחירם 2 פרנק.

אקווה, כי תשיב לי על בקשותי אלה והנני ידידך עוז, הזוכרך בחיבה אמיתית

י. ח. ברנר.

אולי רואה אתה את אב. גולדברג? הנני לוחץ את ידו. מה שלומו?

448. למערכת “הפועל הצעיר”

[13.9.1909]

מכתב אל המערכת.¹⁰⁶)

מפני סיבות פרטיות סילקתי את עצמי מקחת חלק בעריכת “הפועל הצעיר” מראשית שנת תר"ע ואילך, מה שלא ימנעני להשתתף בו גם להבא בעבודה ספרותית, כפי אפשרותי.¹⁰⁷

בשלום וברכה

י. ח. ברנר.

שלהי אלול התרס"ט, ירושלים.

נ"ב.¹⁰⁸ אדריסתי מעכשיו לכל דבר היא:

בשבילי, Büchhändler Krugliakoff, Jaffa

449. לפ. לחובר

19/9 [1909, יפו]

לחובר,

קיבלתי שתי הגלויות, אבל לא את הטלגראמה שאמרת¹⁰⁹ ולא את הספר ולא את הכסף. בנוגע למחיר: אם הפורמאט הוא באמת כפי שאתה כותב, אז איני דורש יותר מ־25 רובל בעל כל 16 עמוד, אבל גם לא פחות. בעד “רשפים” אשלח בקרוב פיליטונים אחדים בבת אחת. בדבר ה־25 רובל של קרוגליאקוב, אמר לי, שאף־על־פי שאינו חייב עדיין, יתן לי לכשיקבל ממך פקודה לתת. לדבריך, אפוא, אחכה.

שלך י. ח. ברנר.

שים לב, אם לא נדפס עוד, לתקן: בסוף פרק V ¹¹⁰ כתוב: “היה שקט אלם”. צ"ל:¹¹¹ “היה שקט; קפאון אילם”.¹¹²

450. לצבי אַרם

[ספטמבר 1909, יפו]

ליעבער פריינד צבי,

איך האב ערהאלטען אייער ביטערע מגילה. ליעבער פריינד! איהר קענט פערשטעהן, ווי גוט עס איז מיר געווען צו לעזען, נאר וואס קען מען העלפען. איך וואָהן אין א קאָלאָניע ארום יפו, און בין טאקי אויך ניט בקו הבריאה; מיין אדרעס איז אבער קיין יפו, ווייל איך קום אהער פון צייט צו צייט. זעהט איהר דארען? וואס מאכט זי? זעהט איהר אונזער פריינד סיראטע? פון אייער קארטיל זעה איך, אז איהר זעהט אמאָל די פרוי און אסתר לעמפערט. געריסט זיי אין מיין נאמען.

אייער איבערגעגעבענער פריינד

י. ח. ברענער.

תרגום:

ידידי החביב צבי,

קיבלתי את מגילתך המרה. ידיד חביב! מעצמך תבין, כמה נעים היה לי לקרוא זאת, אבל מה נוכל לעשות? אני מתגורר במושבה סמוכה ליפו ¹¹³ ואכן גם אני אינני בקו־הבריאות; ואולם כתובתי היא לא יפו, כי לכאן אני בא מזמן לזמן. האם תראה לפעמים את דורה? מה שלומה? האם תראה לפעמים את ידידנו סיראטה? מתוך גלויתך אראה, כי אתה רואה לפעמים את מרת ואת אסתר לאֶמפּאֶרט. אמור להן שלום בשמי.¹¹⁴

ידידך המסור לך

י. ח. ברנר.

451. לפ. לחובר

[יפו 11.10.1909]

לחובר,

קרוגליאקוב קיבל ה־30 אכסמפלארים ¹¹⁵ ולקחתי אצלו אכסמפלאר אחד. מובן, שיש שגיאות מרעימות בסימני ההפסק ועוד, ובעיקר מכאיב מה שלא נוּקדוּ מלים אחדות, שעי“ז ¹¹⁶ מתקלקלת כל הכוונה, ויש גם שלא מובן כלל כמו “שמה היו הם?” (שֶׁמַה), “כמה וכמה ונשמה” (נשַׁמה) וכו' וכו‘. גם מה שדווקא בסוף כתוב ברוסית “бейн” ¹¹⁷ וכו’ גם הנייר הכהה. אבקש לבלי להחמיץ במשלוח ה־50 רובל הנשארים, מאחר שהלא תישאר עוד חייב לי בעד “אגב- אורחא”. ¹¹⁸ ואני חולה ורק אל השכר הזה עיני נשואות. בנוגע לחומר בשביל “רשפים” הנני מתעצל לשלוח מחמת מצב רוחי המדוכא ובעיקר מחמת מחלתי זה כשני שבועות. כשתשלח לקרוגליאקוב עוד אכסמפלארים אחדים מספרי תצרף גם בשבילי ארבעה־חמישה. – בעוד חדשים אחדים אפשר שיהיה אצלי עוד סיפור אחד בשביל הביבליותיקה שלך.¹¹⁹ – אצל ד. שמעונוביץ, הגר במחיצתי, יש קובץ שירים, שאף־על־פי ששלחוֹ כבר ל”תושיה“, היה יכול לקחתוֹ משם ולמסרו לביבליותיקה שלך בתנאים נאותים. כמו כן יש אצלו שורה של שירים חדשים ויפים ועליך רק להזמינו. תוכל לכתוב לו על ידי. את שאר הסופרים דיברתי. אפס חזון. – אבקש לתקן את המודעה שלי ע”ד כתבי כמו שביקשתיך. במקום “יותר ממאתים” – “כמאתים”. ¹²⁰

בשלום לך ולחברינו,

י. ח. ב.

452. לדניאל פרסקי

ערב ראש השנה, תר"ע, יפו. [15.10.1909]

חביבי פֶּרסקי,

שמעתי לעצתך והנני שולח לך לע“ע¹²¹ ארבעים וחמישה אכסמפלארים מספרי ¹²² בשתי חבילות; לך ממש, היינו, שאתה תמסרם ל”מפיצי שפת עבר“, או ל”אחיעבר" ומידך אדרוש את הכסף או האכסמפלארים הבלתי נמכרים. מובן, שהאגודה אינה צריכה לעסוק בזה רק לש“ש,¹²³ אלא תוכל לקבל מעשרה עד חמישה־עשר פרוצנט. העיקר, לבלי לחלק בהקפה, אלא לקבל מחיר הספר במזומנים. המחיר – שני פרנקים – בעד יותר משנים־עשר גליונות של דפוס – הוא, כמדומני, לא יקר כלל. עליך גם לא לשכוח, שהמשלוח מפה לאמריקה עולה בהרבה מאוד, עיין מעל”ד,¹²⁴ והמחיר שני פרנקים הוא בלי פּוֹרטוֹ, אבל אני חושב זה לאגודה עם פּוֹרטוֹ, היינו הפּוֹרטוֹ עלי. בכל אופן, אבקשך, יקירי, להודיעני בלי איחור על קבלת הספרים וגורלם. עוד זאת: אם האגודות הנכבדות לא יאותו לקבל, הרשות בידך למסור למר דרוקרמן, ואחשוב לו כ"ה ¹²⁵ הנחה והמשלוח עליו. ואם יקנה מאה ניתן לו שלושים וחמישה.

כפי שאתה רואה, הנני ביפו, אבל מכתבך – בצירוף המכתב ל“הפוה”צ" – קיבלתי עוד בירושלים, ואני זוכר שאלות אחדות שלך משם. בדבר התרגום הז’ארגוני של “מסביב לנקודה” ¹²⁶ לא ראיתי כולו, אבל המקומות האחדים שראיתי היו רעים מאוד, לפי טעמי, אבל לא רע מהרוסי.¹²⁷ מ“בחצר” שלח־נא לי. כמו כן “קונסט און לעבען”. כמו כן שלח־נא לי גליונות אחדים של “היום”. ¹²⁸ מהשיבלים" ¹²⁹ לא ראיתי אלא שלושה קונטרסים שנשלחו לי מגאליציה – ולא היה להם, כמעט, כל ערך ספרותי.

עוד זאת: איצקוביץ כתב לי בימים האלה, שמדרוקרמן לא קיבל עדיין את המגיע לו, ואיני יודע מה זאת.

שלום לך ממשפחת קאטינסקי. שלום לה.

כתובתי לכל דבר ע“ש בימה”ס של קרוגליאקוב.

שלום לך ואל תחמיץ בתשובה

שלך י. ח. ברנר.

הפּוֹרטוֹ משתי החבילות עלה בששה פרנק וחצי. למען תדע. תשובה בלי איחור.

453. לש. ז. סיראטה

[יפו, 11.11.1909]

אהובי סיראטה,

נתגלגלו הדברים, שהנני עונה לך על מכתבך רק היום. את ספרי שלחתי לך ע"י הפוסטה. הנני גר במושבה אחת ובא ליפו מזמן לזמן. הנני דורש בשלום ידידַי מישה, דורה וליוֹבה; הנני דורש בשלום ברוֹניה ופוֹליה, ואם אתה רואה את אסתר ואמה – גם בשלומן.¹³⁰ שלום לך, יקירי!

י. ח. ברנר.

כתוֹב לי, אם אתה עובד עוד באותה הקונטורה ומה בריאותך. זה הדבר האחרון הוא העיקר. ¹³¹

454. למ. בן־אליעזר

[יפו, 22.11.1909]

יקירי משה,

היום באתי מעין־גנים (מושבה קטנה, שהתישבתי בה לכל ימות־החורף: שם מעון ואכילה לא ביוקר!) ליפו ומצאתי את גלויתך. הנני עונה לך סמוך לקריאה (מכתבך מחכה לי פה זה כשבוע), ועדיין איני יודע את אשר ישימו האלוהים בפי. קרוב לודאי, שאלוהים אין כלל… ואתה סע לאמריקה (ואולי לפלשתינה? פה אפשר לחיות חיים שקטים!) וצערך הגדול יפוג מעט, מעט… זה בדוק ומנוסה!

מה שנוגע ל“איגרת חמה וטובה” – אוי, לא אותם הימים! “הוקשה הלב”. חמץ נוקשה. הוקשה לכל. למה תהיה אתה יוצא מן הכלל?

אגב! כמו שהודעתיך בגלויתי ששלחתי לך לוארשה בזמנה, שלחתי לך את כתבי בזמנם לאבותיך לשצ’וּצ’ין ובאחריות.

פרנסתי – רק על הספרות. אבל מה היא פרנסתי? חמישים פרנק לחודש. זה די! והאמן לי, שלא נכונה היא ההאשמה, כי כותב אני את דברי הרפים האחרונים רק מפני שהמו"לים דוחקים אותי. פשוט, כותב אני כמו שאני יכול – כל זמן שלא בא הזמן לחדול מכתיבה לגמרי. אימתי יבוא זמן זה – אינני יודע! אגב, את דברי אינני חושב לרפים כלל (ממש ככל הסופרים!). חסר בהם רק הפּאתוס השירתי והתרוממות־הרוח – זה איני מכחיש!

כפי שאתה רואה, אם איני דומה לך ב“תקווֹת”, דומה אני ב“מעשים” וב“מחשבות”. ושלום לך מידיד מסור בכל לבו

י. ח. ברנר.

455. לדניאל פרסקי

באמצע כסלו [תר"ע. חותמת־הדואר: 22.11.1909. יפו]

ידידי דניאל פרסקי,

אני ומו“לי מר קרוגליאקוב מתפלאים על שעד היום לא הודעתנו על אודות הספרים מ”כתבַי", ששלחנו לך לפני שני חדשים ויותר. הלא תבין, כי נכספים אנו לדעת, אם קבלתם לנכון ומה גורלם.

כמו בן ביקשתיך לשלוח לי גליונות אחדים של “היום” (מן הראשונים) לשים עיני עליהם.

ומה נשמע בכלל? אינך נוסע אל הקונגרס?

לי – אם מתעניין אתה לדעת – שלום. אני גר במושבה וחי חיים טובים מאוד.

ושלום לך

מאת ידידך

י. ח. ברנר.

בוודאי יודע אתה, שמדרוקרמן קיבל מר קרוגליאקוב כסף מראש בעד 28 אכסמפלארים ושלח לו. חושב אני, כי בניו־יורק אפשר יהיה להפיץ גם את הכ“ח וגם את המ”ה,¹³² שנשלחו לך.

456. לש. ב. מקסימובסקי

יפו [31.1.1910]

לש. ב. מקסימובסקי,

ידיד ישן!

בשם מערכת “הפועל הצעיר”, שעדיין יש לי איזו יד בה, ואם לא באופן רשמי, הריני פונה אליך לשלוח בשביל עתוננו איזו מסה ספרותית כיד הכשרון הטובה עליך. יכול אתה לכתוב על כל ענין אנושי כללי – מכל הקרוב אל לבך ביותר. יכול הדבר להיות גם מעולמנו – –¹³³. ההונוראר שלנו, אף על־פי שהוא קטן – חמישים פרנק הבויגן ¹³⁴ – הרי הוא משתלם בדיוק ובמועדו.

ואחיך? ואחותך?

בשלום מקרב

י. ח. ברֶנר.

457. למנחם פּוֹזנַנסקי

[יפו, פברואר 1910]

“מובטחני שלא שכחתני”…

לא.

וסימנך: דברי י. ל. גורדון ז"ל:

נפשי בחלה באיגרת בוקה ומבוקה;

אך לא שכחתיך, אחי, ומי ישכחך?

כמה מ. פוזננסקי איכא בשוקא?!

---

“מה אצלי”? כל מה שאתה יכול לשער. בכלל – טוב; וסימנך, שאין רצון למות.

עכשיו, ברגע זה, – לילה; מנורה; דממה; גלויה.

ואצלך ברגע זה? “דניוואַלני”?¹³⁵ ישן?

שלום, שלום!

י. ח. ב.

458. לח. ש. בן־אברם

[יפו, סוף מרץ 1910]

העמודים הראשונים של “כשחזר” ¹³⁶ מבטיחים דבר־מה; אבל מ“בגן” ואילך חטוף ולא ידוע מי ומה. “בירחי האביב” (1) עושה רושם. מה ש“העולם” נזדרז והדפיס קטע אחד עשה שלא כהוגן; אבל להצטער אין מה. כשתהיה פה ותבקש להדפיס את הסיפור כמו שהוא – נדפיס גם את הקטע ההוא שנית. הנסיעה לפה בלבד מאודיסה – אם לא לחשוב הוצאות תעודת־המסע – צריכה לעלות בסכום של כעשרים רובל, אבל התעודה ושאר הוצאות תדרושנה בוודאי פי שלושה. בחלק מן הסכום אני יכול להיות לך לעזר. טוב לבוא לימות החורף, אבל אם דחוקה עליך השעה – שאני. כתוב, אם יכול אתה להשיג תעודה. אני עובד רק עבודה – – ¹³⁷ של תרגום והגהה. מתיאורך את א"י: “מדבר”… וכו' צחקתי. מה פה – תראה לכשתבוא. ענה מיד וכתוב דברים ברורים. –

בכל אופן, טוב היה אלמלי למדת לקרוא ולהבין גרמנית היטב. פה נחוצים עובדים ספרותיים יודעי־שפות. ¹³⁸

(אין חתימה)

459. לד"ר יוסף קלוזנר

כ“ג לאד”ש, יפו, התר"ע [3.4.1910]

ליוסף קלוזנר.

מכתבך נתקבל וקראתיו באותו רגש הכבוד וההוקרה, אשר בלבי אליך מאז, למרות מה שהמלה “יהדות”, אשר אתה דוגל בה, שנוּאה עלי, כשאר מלים ריקות, עד מוות.

אם אכתוב איזה דבר בלטריסטי, שלבי יאמר לי לשלחו ל“השלוח” – ודאי שלא אמנעהו ממך. אבל – בדרך כלל – לפי שעה אין כל חזון בנפשי.

את דרישת שלומך לאהרונוביץ ¹³⁹ מסרתי בעונג רב.

ושלום לך מעומק הלב

י. ח. ברנר.

כתובתי המדוייקת היא: שמי, אצל בימה"ס של קרוגליאקוב, יפו.

460. לניסן ולמלכה שמעונוביץ

[תחילת אפריל 1910]

טרם שנסע בנם היקר דוד ¹⁴⁰ הגלילה ביקש ממני שאשלח להם את התמונה הזאת, לכשאקבלה מאת הצלָם. שני מכתביכם ששלחתם לדוד מונחים אצלי, ולכשישוב יקבלם.

בשלום ובברכה,

י. ח. ברֶנר.

461. לש. ב. מקסימובסקי

[יום] ד' [לחודש] ניסן [תר"]ע [13.4.1910, יפו]

לש. ב. מקסימובסקי,

מזכיר “דוברי עברית” בלונדון.

אתמול שלחנו לכם 50 חוברות מהקונטרס השני שלנו, “עזרת בעלי החיים זה לזה”, ובעוד שבוע נשלח גם 50 מ“חיי הפראים”. תבינו, כי מצב הוצאתנו הוא מצב הוצאה עברית ותשתדלו לשלוח לנו דמי פדיון במוקדם.

בברכת ציון ¹⁴¹

שלום מקסימובסקי! אולי יודע אתה דבר על 24 האכסמפלארים מכתבי י. ח. ברנר, ששלח לך המו“ס¹⁴² קרוגליאקוב? האומנם לא נמכר אפילו מספר כזה מכתבי הסופר הנ”ל בכל ממלכות ענגלאנד?¹⁴³

ידידך

ב. זעירא.¹⁴⁴

מאמרך ב“השלוח”, א',¹⁴⁵ יפה, אלא שיותר מדי הנדסה בדברים נפשיים…

462. לדניאל פּרסקי

[יפו, אפריל 1910]

חביבי ד. פּרסקי,

תודה רבה לך בעד ב“צוקונפט” והקא“ל ¹⁴⁶ ששלחת לי בטובך. אקווה, כי תשים לב גם לבקשתי אשר ביקשתיך בדבר ההונוראר שלי אצל ה”צוקונפט", שאותם האדונים אינם חושבים אפילו לנכון לענות לי.

חביבי! הגד־נא לי פשר דבר! מי שהיה מו"ל “רביבים”, ה' איצקוביץ מלבוב, מתאונן בכל מכתב ומכתב, כי ה' דרוקרמן הנכבד לא השיב לו מה שמגיע בעד 84 אכס. “רביבים”, ב‘. כמדומני, שכבר פניתי אליך פעם בזה, ואתה ענית לי, כי ד. כבר שלח הכסף, ומה זה אפוא? שאל, אפוא, במטותא, עוד פעם את ה’ דרוקרמן והודיעני דבר ברור, ובזכות זה נשב שלשתנו אצל שולחן אחד בעלמא דאתי.

ידידך עוז

י. ח. ברנר. ¹⁴⁷

463. למערכת “המבשׂר”

[מאי 1910, יפו]

בעתונכם הנכבד, ¹⁴⁸ גליון 16–17, כותב מר יעקב רבינוביץ בפיליטון “על אחד היובלים”, שאנכי הח“מ ¹⁴⁹ אמרתי על ביאליק, שביאליק אינו כלום. מובן שאמירה כזו אינה קלה כל עיקר, והנני מוצא, אפוא, לנכון לפנות לכותב בבקשה, שיואל־נא לציין את המקום, שבו אמרתי כנ”ל. ¹⁵⁰

י. ח. ברנר.

464. לדניאל פּרסקי

ערב ל“ג בעומר. יפו. תר”ע. [26.5.1910]

ידידי ה' פרסקי,

קיבלתי גלויתך מיום כ“ח ניסן והנני מודה לך מקרב לב. הנני רוצה לבקשך, שתכתוב לי מה טיבו של “אסף”? ¹⁵¹ בוודאי תקרא ב”הפוה“צ”, מס' 15, על הוצאת “יפת” שלנו. ¹⁵² המטרה, כפי הנראה, אחת היא, והכוחות, כפי הנראה, לא רבים גם אצלנו, גם אצלכם. למה לא נתאחד? על פי חשבוננו אפשר להוציא את הקרן (הדפסה ושכר־מתרגמים) ע"י מכירת אלף אכסמפלארים בארבע עשיריות ¹⁵³ (חמישית הפרנק) הבויגן. (3א) ומה הבודג’ט (3ב) שלכם?

בדבר ה“צוקונפט” אני מודה לך ומודה. אני כותב אליהם שנית, כעצתך, ואתה עשה כחכמתך – ופדה את הדולארים מידם, ¹⁵⁴ ולמצווה רבה ייחשב.

עוד חלק מכתבי לא אדפיס כ“כ ¹⁵⁵ במהרה, כפי הנראה. עוד לא פדיתי הוצאות ההדפסה מזה. בדבר העיתונים ההיתוּליים ¹⁵⁶ אשתדל לשלוח לך את ה”ליהודים" וה“ויזתא” לכשאשיגם, כי אינם בבמה"ס. “המדגדג” אי־אפשר להשיג יותר לא יָצא.

“החינוך” ¹⁵⁷ ייצא בסוף סיון. הכתובת: מערכת “החינוך”, יפו, פוסטה אוסטרית.

בברכה לרֵעים, וביחוד לאב. גולדברג.

שלך

י.ח. ברנר.

465. לדניאל פּרסקי

[יפו, 30.5.1910]

חביבי מר פּרסקי,

לפני ימים אחדים כתבתי לך בדבר ענייני הפרטיים, והיום אני כותב לך ולאבא גולדברג ¹⁵⁸ בדבר ענין לא שלי, אבל חשוב. קרא נא, אפוא, את המכתב הרצוף בזה לחברנו אבא גולדברג והתיישבו בדבר – וענוני.

שלכם י. ח. ברנר.

• במכתבך כתוב: “קיבלתי את מאת האכסמפלארים של חוברת 2. טוב אתם עושים שאתם שולחים רק מאה”. אולם הוא הדבר שעשינו לא טוב ושלחנו לך 200 גם מחו' ב' וגם מחו' ג' (ע"ש מזיא), ורק מחוברת ד' נשלח לך רק מאה. פלא, אפוא, שלא קיבלת אלא מאה מחו' ב'. ¹⁵⁹

• בנוגע למניות.¹⁶⁰ אף על־פי שכמובן וכמובן אנחנו יודעים מי אתם, אבל מניות ממש (בחתימת כל הוועד ובהזכרת שם בעל המניה) הן איננו יכולים לשלוח מראש. ולכן אנו שולחים לכם פנקס־קבלות וכשתשלחו לנו שמות בעלי המניות נשלח לכם מניות.

466. לאב. גולדברג

[יפו, 30.5.1910]

לאבא ¹⁶¹גולדברג, בניו־יורק.

ידיד יקר!

הנני פונה אליך כיום כמו לאיש המקבל חלק בחיים החברותיים־הלאומיים של עיר ניו־יורק והיודע ליעץ בנדון כמו זה שאני נכון לדון לפניך. וזה הדבר: נתגלתה פה ביפו נערה אחת ספרדית כבת כ‘, שיש לה, בלי שום ספק, כשרון משחקת דרמתית לא־קטן. הנערה הזאת היתה כבר בקאהירה ושיחקה שם באגודה של חובבים בז’ארגון (עברית אינה יודעת, וז’ארגון למדה מעט בירושלים ומעט בקאהירה) בדרמותיו של גורדין¹⁶²: “סאַפוּ”, “חַאשה היתומה” וכו’. לפני זמן־מה באה אל אבותיה העניים ליפו ולקחה חלק ב“יחוס” של אש, שהציגו פה לפני שבוע. מילאה תפקידה של רוֹזה – והעובדה, שמישחק טבעי ואמנותי כזה הוא חזון בלתי נפרץ! כאמור, היא אינה יודעת עברית, ואת מהותו של התפקיד למדה בז’ארגון, אבל העברית שהיתה בפיה על הבמה – למרות אי־דעתה את השפה – היתה עברית מצלצלת, חיה ויפה! והעיקר – התנועות והמימיקה! היא לקחה לבבות! הנערה חִייתה את נפשה עד כה בתפירה; אינה יודעת שום שפה על בוריה; ככל בנות הקדם היא יודעת צרפתית, ערבית, תוּרכּית, בולגרית, ארמנית וכו' וכו', אבל לא אף אחת מהן; מובן, שאף למוד לקרוא לא למדה ולא קראה מאומה. עכשיו השאלה עומדת: למה יאבד כשרון? הרבים כשרונותינו? לע“ע ¹⁶³ היא נשארת פה לאיזה זמן ותלמד. אבל פה הן לא תוכל להתפתח, פה הלא אין במה ואין ראֶז’יסור ואין רפּרטואר ואין כלום. אולי טוב היה לה, בכל זאת, שתסע לניו־יורק? אמנם, כסף לנסיעה אין לה – אבל זוהי כבר שאלה אחרת; אמנם, ניו־יורק והתיאטרונות – – ¹⁶⁴ היהודיים שלה גם כן ידועים, אבל בכל זאת הן יש שם תיאטרון יהודי – ושם היתה יכולה, בכל זאת, לפתח את “מתנת הטבע” שלה. – הנני מעיר, אפוא, על זה את אזניכם וחושב לנכון שתתייעצו בזה, תוכלו לצרף גם את הד”ר אפשטיין ¹⁶⁵ וכיוצא בו, וכתוב לי: הצריכה היא לפי דעתכם לנסוע אליכם, אם לא? ¹⁶⁶

ושלום לכם מאת חברכם היושב על חוף ים התכלת ביפו עיר־הרפש ודואג לכשרונותיהם של אחרים

י. ח. ברנר.

467. למערכת “הפועל הצעיר”

[יפו, כ“ה באייר תר”ע – תחילת יוני 1910]

בעתון “המבשׂר”, היו"ל ¹⁶⁷ בקושטא, גליון 16–15,¹⁶⁸ כתב מר יעקב רבינוביץ בפיליטון “על אחד היובלים”, שאנוכי אמרתי באיזה מקום, כי “ביאליק אינו כלום” (לא פחות ולא יותר!). מפנה שאמירה כגון זו, כמובן מאליו, אינה קלה בעיני ומפני שאנוכי אינני יודע את המקום, שבו אמרתי אפילו מעין זה, מצאתי לנכון להעיר על זה במכתב למערכת “המבשׂר”. אוּלם הנה נתקבל ביפו גליון “המבשר” העשרים – היינו ארבעה נומרים אחרי אותו גליון כפול – ומכתבי לא נתפרסם. מדוע? ¹⁶⁹

בתקוה, כי מערכת “הפוה”צ" תתן מקום לשורותי אלו, ¹⁷⁰ הנני חותם

בתודה ובברכת שלום

י. ח. ברנר.

468. לד"ר יוסף קלוזנר

י' סיון, התר"ע, יפו [17.6.1910]

ליוסף קלוזנר.

הנני שרוי בצער: לפני שלושה־ארבעה שבועות נסע מפה דוד שמעונוביץ לביתו בבוֹברוּיסק ועד היום לא קיבלתי ממנו שום ידיעה. אמרתי, שהתרשלותו גורמת לזה ולא דאגתי, אבל הנה היום קיבלתי מכתב מאבותיו, שבו הם שואלים אותי על אודותיו. –

בדעתי, שהוא היה צריך לעבור דרך אודיסה, (שם הספינה שבה נסע איני יודע) אבקשך להודיעני, אם יודע אתה דבר על אודותיו – ותברכך נפשי.

שלך

י. ח. ברנר.

את הגלויה קיבלתי. לע"ע ¹⁷¹ אין, לצערי, בידי כלום. ¹⁷²

469. לפ. לחובר

ט“ו סיון, התר”ע. יפו [22.6.1910]

למר פ. לחובר בואַרשה.

ידיד נכבד!

סלח לי שאני כותב לך על גלויה מחוקה כזו: אין לי אחרת לפ“ש. ¹⁷³ – אני מתפלא על שעד היום לא ענית לי על כתה”י ¹⁷⁴ ששלחתי לך באחריות בשביל “רשפים”: “רשמי שעה” (פיליטון משלי)¹⁷⁵ ו“בחשאי”, רשימות מאיש אחד ויצחק שווייגר שמו. כמו כן איני יודע עד היום, מה גורל שירי שמעונוביץ ששלחתי לך. מובן, שבאופן כזה לא אוסיף לשלוח לך משל אחרים, מה שעשיתי, כמובן, עד כה בכוונה טובה. אולם הנני מבקשך, לחובר, להשיב לי את כה"י הנקובים, כי יש לי צורך בהם.

שלך בכל לב,

י. ח. ברנר.

470. לדניאל פרסקי

[יום] י' [לחודש] תמוז [שנת התר"ע, יפו – 17.7.1910]

פֶּרסקי ידידי,

קיבלתי את מכתבך הגדול והמקיף והנני אומר לך תודה. על־דבר “אסף” ידעתי גם בלעדיך את האמת, ובכל זאת מצאתי לנכון לשאול, כשם שאני מוצא לנכון לשמוע עתה לעצתך ולפנות ל“אסף” כמו “למוסד ספרותי קיים, בטוח ומתמיד”, שיתאחד עם “יפת”. אבל זה כבר יעשה ר' בנימין.

מה שלא פנינו ל“אחיעבר” ¹⁷⁶ בדבר “יפת” הוא, פשוט, מפני שאנחנו הרוצים באמת לעשות דבר־מה ושכבר נגשנו לעבודה (במשך החדשים האחדים אספנו כעשרים מניות בנות 100 פראנק וכששה ספרים תרגמנו), אין אנו יכולים, מחמת גועל־נפש, לפנות שוב אל האגודות הספרותיות בקריאה הסטיריאוטיפּית “הגיעה השעה!” ¹⁷⁷ ובכל אותן המליצות הסטיריאוֹטיפּיות של חברינו המוסדים, שכבר היו לזרא… אנחנו היינו רוצים לעשות מתחילה דבר־מה ניכר ושאחר כך יבואו יחידי־הסגולה שבכל מקום לעזרתנו מאליהם… כי זוהי הצרה, שמוסדים שאינם עושים כלום ולא יעשו כלום (בשמות איני רוצה לקרוא) באים ומבלבלים את המוחות – ואנשים שכמותך באים ומחלקים את כוחותיהם לכל דבר, לכל שם חדש, לכל קריאה היוצאת מארץ־אבות.

חביבי! איני רוצה לרפות את ידיך (וביחוד אחרי אשר אני מכיר ומוקיר כל כך עבודתך בשביל “הפוה”צ", זה המוסד הספרותי העני, אבל הממשי, היוצא בחבלי־לידה קשים ויש גם במסירות־נפש), אבל אני אומר לך: אל תתפורר! * אל תתפעל מכל קריאה מצלצלת, מכל שם מרפרף בעתונים, כמו “מולדת” ¹⁷⁸ וכו‘, כי אין בהם ממש… קצת ממש, לפי דעתי, יש ב“הפוה”צ“, ב”לעם" וב“יפת”, שאינם יוצרים להם תכניות במרומים, כי אם עושים מעשה קטן. כלומר, כל מה שאפשר. אם תחזיקו בהם – על־ידי מניות בנות 20 ובנות 2 דולארים, ובעיקר על־ידי הפצת החוברות – תעשו דבר טוב. מי קודם? – השאלה הזאת תוסר בקרוב מעל הפרק, יען שאנו שואפים לאחד את כל אלה שלושת הדברים למוסד אחד. אבל על כל זה יכתוב לך ר’ בנימין.

את הפּואימה של סילקינר¹⁷⁹ לא ראיתי עוד. כשתצא אכתוב לך את דעתי עליה.

הערותיך בנוגע לאורתוגרפיה וכו' נכונות מאוד ובוודאי נשים אליהן לב. מ“לעם” לא קשיא. כאן הכל כמעט נעשה שלא עמלק“פּ ¹⁸⁰ וע”י שני אנשים, ששעתם נתונה לדברים אחרים להשׂתכּר את הפראנקים האחדים למחייתם. את מילר ¹⁸¹ התראיתי לא פעם. ודאי שהוא איש חביב ומצויין. בדבר תרגומים באנו עמו בדברים – אך מי יודע, אם יֵצא מזה איזה דבר. יש לו סגנון עברי, אבל אינו מעובד עדיין כלל וכלל. יותר נכון לומר: לע“ע¹⁸² יש לו רק צורך בסגנון, וגם אומר הוא לתרגם יותר משהוא מתרגם. – אגב, ודאי יודע אתה שהוא אירס לו אשה וש”הַיאַואתה" תירגם טשרניחובסקי זה מכבר.

חשבת שורה שלמה של מתרגמים: אדרבא, אדרבא! אנו איננו עשירים כל כך. הציעו מה לתרגם! בחרו ועד! עשו! אֵי, אלמלי היו נמצאים בתוככם אנשים, שהיו לוקחים על עצמם לתת לנו את “האמלט”, את “טשאַילד־האַרולד”, “דוֹן־ז’וּאַן”, “מאַנפראֶד”, או קובץ משירי שאֶלי.

במכתב אחד לקרוגליאקוב כותב סילקינר, שיש ל“אסף” הספר “איינזאמע מענשען” של הויפטמאן מתורגם. כתוב לי, אם נכון הדבר. כי אם לא – הרי נעשיתי למתורגמנו של הויפטמאן והספר הזה עומד אצלי בשורה הראשונה.¹⁸³

מהי “שלכת”? – קובץ ספרותי, שהיה צריך לצאת לפני הפסח, אלא שהשַׁלכת – כלומר, השד – יודעת, אם תצא גם אחר הסוכות.¹⁸⁴ בתיק ה“שלכת” יש גם סיפור קטן משלי.¹⁸⁵

בדבר “החינוך” אכתוב לך בפוסט־סקריפטום.

בדבר “לעם” יכתוב לך המזכיר שלנו חברנו החביב ורשבסקי.¹⁸⁶

• והא מה שיעצתי להזקן א. ז. רבינוביץ לשלוח לך את ספריו למכירה – לא קושיא. חביבה עלי פרוטה אחת שתפול למנה להאדם והסופר היקר ו – – הזה מריבוא רבבות קולות־קריאה, שמתחילים: הגיעה השעה!" [הערת י. ח. ב.].

בדבר ה“צוקונפט” – אני לא אכתוב יותר. ילכו לעזאזל! (נתקשיתי באורתוגרפיה של המלה!).

העתון לילדים של “מרכז־המורים” – אפשר שיֵצא, אבל לא כל כך בקרוב. לע"ע (7) מבקשים אמצעים.

את המאמר “האדם והטבע” ב“הפוה”צ" כתב פועל זקן אחד וא“ד גורדון שמו. גיליתי לך את זה, אעפ”י שאיני יודע, אם היתה¹⁸⁷ לי הרשות, וביחוד שאני הלא אינני אפילו חבר המערכת.

מאמריך ב“המבשׂר” וב“אידישע פאלק” קראתי. איזו שאלה!

על חיי הפרטיים, מה שקורין, אין לי מה להודיעך. וכלום כל זה שכתבתי לך אינו חיי הפרטיים? חיים אחרים אין לי. רק כשיֵמַר עלי רוחי אני חושב שצריך היה לנסוע לאוסטראליה או לגאלוואֶסטון.

יהיה די הפעם.

שלך י. ח. ברנר.

דרישת שלום חמה לא. גולדברג.

471. לא. ביילין

שלהי תמוז, התר"ע, יפו. [2.8.1910]

ביילין!

---

– – – – – – – –¹⁸⁸

קראתי ב־29 No. של ה“ואֶלט”¹⁸⁹ הקאֶלני, שבלונדון נוסדה אגודה עם סכום של י"ד אלף ליטרא לכונן תיאטרון יהודי. והנה כאן יש עלמה אחת, ספרדיה על פי מולדתה, שראיתיה על הבמה בתפקידה של רוזה (“יחוס” של אַש) ולה יש, בלי פסק, כשרון מצויין. הטבעיות שבמשחקה עולה על כל תהילה. העלמה היא עניה וגם לא – – ביותר (אני אומר לך זה מראש, לבל יתעוררו בך רגשות רומאנטיים, כשתענה לי!), אבל ראויה היא וראויה שיסַייעוּ בידה. העלמה יודעת מעט תפירה ונכונה לעבוד בעת הראשונה, עד שתוכל להשׂתכּר ממשחקה. פה אין לה כל עתיד, יען שאין במה ואין משׂחקים ואין ממי ללמוד, ומחזות מציגים פעמַיים בשנה. העלמה הזאת, ככל הספרדיות הבאות פה בדברים עם האשכנזים, יודעת ז’ארגון – ועברית לא. הנני מבקשך, אפוא, לענות לי במוקדם:

א) היש ממש בשמועה אם ייפתח התיאטרון הנ"ל ומתי ייפתח;

ב) אם כן, היש, לפי שיקול־דעתך, איזו תקוה, כי תוכל אותה ריבה להתקבל באותו תיאטרון? כאמור, יש לזו, לפי דעתי, כשרון הגוּן מאוד מאוד וצר שיילך לאיבוד.¹⁹⁰

---

---

באותה האהבה הישנה, שאינה פוסקת,

י. ח. ברנר.

472. לפ. לחובר

כ“ט תמוז, התר”ע, יפו. [5.8.1910]

לחובר, שלום!

ה“רשפים”, שבהם היה צריך לבוא פיליטוני “רשמי־שעה”, עדיין אינם. אולי לא נדפס הפיליטון הזה, כי אז היה טוב מאוד לבלי להדפיסו. זה נכתב לפני יותר מחצי שנה ואין לבי אליו עכשיו כלל. ביחוד עוד בתור “רשמי שעה”. אולי אפשר עוד, לכה“פ,¹⁹¹ לשנות את השם” במקום “רשמי שעה (מכתבי סופר)” לקרוא: “מצרור כתבים ישנים”. בכל אופן, למעה“ש,¹⁹² לבלי להשמיט את הדאַטוּם שבסוף הפיליטון.¹⁹³ אני מרגיש איזה רגש לא־נעים לקרוא עכשיו דברים, שעכשיו לא הייתי מדבר עליהם בשום אופן. כוונתי, כמובן, לא ביחס לדת והאמונה, שאיני חוזר בי, אלא ל”השדות והכרמים והפועלים היהודים",¹⁹⁴ שאין זה אלא ניבול־פה…¹⁹⁵

473. לצ. ז. וינברג

[יפו, 24.8.1910].

ידידי צ. ז. וינברג.

גלויתך קיבלתי. אם תגמור את הקורסים הגרוֹדניים, לא תצטרך לעמוד למבחן פה לפני מרכז אגודת המורים, אבל בנוגע להשגת¹⁹⁶ משׂרה – זה תלוי במקרה. בכלל, ההתישבות פה קשה. המחלות מצויות, צרכי החיים יקרים ושכר של מאה פראנק לחודש (פחות מארבעים רו"כ¹⁹⁷) הוא שכר נכבד.

על יתר הדברים שנגעת בגלויתך קשה לי לדבר.¹⁹⁸

שלום לך מאת ידידך

י. ח. ברֶנר.

474. לש. ב. מקסימובסקי

[יפו, 28.8.1910]

ידידי מקסימובסקי,

שינוי־השם, או, יותר נכון, קלקול־השם, של “אזכרתך”¹⁹⁹ ב“הפוה”צ" – לא אשמתי היא. ועוד דבר: בלונדון יצא לאור ספר “תורת עבודת האדמה” מאת איינהורן.²⁰⁰ מי עוסק במכירתו? צריך היה לשלוח לפה להמו“ס קרוגליאקוב לע”ע לכה“פ²⁰¹ 5 אכסמפלארים. פניתי אודות זה לנארודיצקי פעמַים ולא נעניתי. אולי תקח אתה עליך את הטוֹרח לשלוח את הנ”ל? (בעד הכסף אני ערב). כי מי יותר קרוב לנו שם ממך?

את ספרך²⁰² קיבלתי ותודה.

בידידות ישנה

י. ח. ברנר.

אכסמפלאר לאמך בוויניצה שלחתי.

לך שלחה המערכת. שבעת האחרונה אני עומד מרחוק לה.

475. לדוד שמעונוביץ

סוף אב. [תר"ע. יפו, 28.8.1910]

דויד,

מחלת האפאטיה, שאינה פוסקת, אינה נותנת לכתוב. מה לעשות. תרגומיך²⁰³ נתקבלו בעתם. הקובץ נמסר לדפוס, אבל אין נייר – ומחכים עד שיתקבל נייר מאוסטריה.

את בֶּרֶלה²⁰⁴ ראיתי והראיתי לו את גלויתך. מצבו אינו מזהיר. הוא עכשיו בעין־גנים. משתדל לעבוד.

בכלל הכל כרגיל: אין שלום. סוף־קיץ. הכל קשה מנשוא.

אחיך וכו'.

המרכז²⁰⁵ – שהיום אני עוזבו מאי־אפשרות לעבוד מפני המחלה הנ“ל – קיבל מכתב מ”תושיה" וחתום עליו פיכמאן. אם לא תתעצל, תדרוש בשלומו.

אם מצב־רוחי יימשך ככה – יהיה לא טוב במובן הרגיל. הן לא טוב לצאת מן הדעת. ואני, כמדומה, עושה כל מה שאני יכול. אני נלחם במחלתי…

בחיי מכרינו אין חדשות. זה בכה וזה בכה.

מכתבך עם התרגומים מונח אצל ראדלר,²⁰⁶ והוא נסע הגלילה. לכן אפשר שיש שם איזו שאלות, שאין אני עונה עליהן מחמת השכחה, ואתה תסלח.

לפני עיני רק גלויתך מג' מנ"א.²⁰⁷

כן, בדבר הפיליטונים עם “תושיה” אל תדבר. תחת זה בדבר “בחורף” – טוב אם תציל דבר־אמת מפי “אחיאסף”: כמה נדפסו, כמה נמכרו והיכן מונחין המאטריצין.

כן, לביאליק לא עניתי. – – –

הן תבין באיזה מובן אני אומר זה. אין אני טוען דוקא, שאותו דבר²⁰⁸ הוא יצירה אמנותית. אבל – – – ודרך־ארץ לפני הסבלון האמיתי, סבלון האדם און א מעשה מיט א סוף.²⁰⁹

מזלך, דוד, גורם לך, שלך אני צריך לכתוב גלויות כאלו.

476. לג. שופמן

כ“ז אב. בוקר. [יפו, תר”ע. 1.9.1910]

אתחיל ב“חכמה”: ה“שַׁלֶכֶת” עודה בשַׁלָכֶת. מה יהא הסוף? הקובץ היה צריך לצאת באמצע החורף; עכשיו – שלהי דקיטא, דקשים מקיטא, ועלי ה“שלכת” אינם נושרים עדיין מחיקנו, כדין ספרי מינים!… הא כיצד?²¹⁰ [שתיתי מעט קוניאק אליבא ריקנא, ולכן אל נא יהא הטוֹן שלי באזניך בבחינת “שוֹקירוּיוּשצ’י”.²¹¹ –

כך, שופמן, אני שותה מעט קוניאק מעת לעת. בבישליק אחד (בערך 20 קופ')²¹² נותנים כאן צלוחית חריפה. אבל אל תפחד: בפעם אחת אני שותה רק את החצי.

בלי זה צריך היה – –²¹³ מכבר. זה מרכך פורתא, אַז אָך און אַז וויי! ²¹⁴

וחוץ מזה – הכל כדאתמול.

וגם השתיה אינה, בוודאי, אלא לימים אחדים].

לא, באמת, אולי היינו גומרים כאן את הקובץ, האַ? מכיוון שהושקע בו כבר עמל – האם טוב הוא למשוך את הידים ממנו לגמרי? אולי חסר קצת כסף – היינו יכולים להשיג פה; אולי קצת חומר – גם כן אפשר היה למצוא פה. וכך היה יוצא קובץ, סוף־סוף. אצלך – מי יודע.

ואם לא יֵצא – בבקשה להחזיר לי את הכת"י.²¹⁵ עם עוד שניים שלושה ציורים, שישנם בילקוטי, הייתי עושה ממנו ספר קטן אצל הוצאת “ספרות”. שלום!

בינתיים²¹⁶ שכחתי לשים את המכתב בתיבת־הפוסטה והיה מונח אצלי עד היום, ד' אלול, ומחקתי מה שצריך. סלח.²¹⁷

477. לג. שופמן

כחצי אלול, התר"ע, יפו [חותמת־הדואר: 11.9.1910]

שופמן,

אם נואשת מהוצאת הקובץ, אנא החזר לי את רשימתי “עצבים” המונחת אצלך זה כמה. אולי אצרף אותה לעוד שתי רשימות דומות לה ואדפיס בקונטרס מיוחד.

וחוץ מזה – הכל כדאתמול.

והנני שלך באהבה

י. ח. ברנר.

478. ליעקב פיכמן

[יפו, ספטמבר 18910]

ליעקב פיכמאן.

ידיד ישן!

במערכת “החינוך” ראיתי לפני זמן־מה גלויה מ“תושיה”, שאתה חתום עליה. ממנה נודע לי, שאתה בוארשה ועובד ב“תושיה”. ואעפי“כ²¹⁸ לא כתבתי לך מפני מחלת־האפאטיה האוכלת בי זה מכבר עד דכּא. אולם הנה לפני ימים אחדים קיבלתי גלויה משמעונוביץ עם מלותיך האחדות על המטמונים השׂפונים בשבילי באוצרות “אחיאסף”. והנני רואה צורך לעצמי להעמידך על מצב־הדבר. לא על החמישים או המאה רובלים, המגיעים לי על־פי הבטחת “אחיאסף” בשעה שהדפיסו את “בחורף” אני מיצר (אף על־פי שבמאה רובלים אני מתפרנס²¹⁹ במשך של יותר מרבע שנה, ומקורות אחרים אין לי), ולא על זה שאינם משיבים לי על מכתבַי אני דואג – כך הוא בנוהג שבעולם ביחס לאדם שאין בו צורך עוד, וביחוד שמצבו של “אחיאסף” ידוע לי, וידוע לי גם זה, שלמרות ש”בחורף" נמצא למכירה בכל מקום וגם נמכר, כפי ששמעתי מפי מו“ס,²²⁰ לא התעשרו הם על ידיו… מה שמצער אותי בכל הענין זהו: “בחורף” נדפס אצלם בקלקולים רבים, קצת מאלה שעשה בו עורך “השלוח” שיחי', קצת על פי המאטריצין וקצת ממה שיש לי עכשיו לתקן, לאחר עבוֹר שמונה שנים. ואלמלא עשו לי הם את החסד אז ולא היו מוציאים את “בחורף” בתוצאה מיוחדה – מה שלא ביקשתים כלל וכלל – הייתי יכול עכשיו להדפיס את “בחורף” ו”מסביב לנקודה" בספר אחד בתור ספר שני מכּתבַי. בעוד שעכשיו הריני קרח מכאן ומכאן. להדפיס בתור ספר שני את “מסביב לנקודה”, שהוא כעין המשך מ“בחורף”, ולהשאיר את “בחורף” מחוץ לכתבי, שיקנה אותו הקורא בצורתו המקולקלה אצל “אחיאסף” – קשה לי; ולדלג גם על “מסביב לנקודה” ולהדפיס ספר שני מתוך כתבי שב“מעורר” ואילך – גם כן לא ייתכן. עליך הן לדעת, כי ההונוראר שלי מכל כתבי הוא, סוף־סוף, זה, שאני מכנס למקום אחד את נפוצותי ועל פי סדר פנימי, נפשי – ואם גם זה לא אשיג, מה העבודה הזאת לי? ולא בסוד אגלה לך, שזה כבר הרבה פעמים – מובן, בשעות של לא־אפאטיה – החלטתי להדפיס מחדש את “בחורף” ו“מסביב לנקודה” ויהי מה. אבל אני מעכב בעצמי עד שאדע את חשבוני האחרון עם “אחיאסף”, כמה הדפיסו, כמה מכרו, היכן מונחים המאטריצין, ואם אי־אפשר להשתמש בהם, או, יותר נכון, בחלק מהם, כי עמודים שלמים עיבּדתי מחדש. – ועוד זאת: מבן־אביגדור²²¹ קיבלתי עוד בראשית בואי לארץ־ישראל הצעה לתת את כתבי ל“ביבליותיקה הגדולה” בעד 13 רובל הבויגן.²²² והנה אף שאני מוקיר את האיש ואת עבודתו לטובת ספרותנו (– –²²³ ה“ביבליותיקה” החדשה ברובה המכריע אינה מכובדה עלי), בכל זאת לא נעתרתי לבקשתו, מפני שבחרתי להדפיס את כתבי במקום שאני נמצא בו ולא למסרם בידי זרים… אולם עכשיו, מכיוון שיש איש לא זר ב“תושיה” (אתה), שהוא היה נאמן עלי על הגהה אחרונה וכו‘, אולי נכון הדבר, שאתקשר עם “הביבליותיקה הגדולה” בדבר כתַבי. מבין אתה, אין אני מציע על ידיך, אלא, פשוט, שואל בעצתך. בהתקשרות זו הייתי נכון למסור את כל מה שנשאר מהתוצאה (1200 אכסמפלארים) של ספרי הראשון ל“תושיה” במחיר מצער, שהיא, “תושיה”, תהיה בעלת־הספר היחידה. אח“כ להדפיס בשנה זו “בחורף” ו”מסביב לנקודה" בספר משולש; בשנה הבאה: “לעת עתה”, “מא. עד מ.”, “בינו לבינו”, “הוא סיפר לעצמו” ו“ערב ובוקר” בספר כפול, ואח"כ קובץ רשימות פיליטוניות, ישנות גםחדשות, בספר כפול. לאחר ארבעת הספרים האלה (עם זה שהוצאתי כאן) הייתי יכול לגשת לעיבּוּד כתבי האחרים: “מעבר לגבולין”, “שנה אחת”, וכו’. על־דבר המחיר הייתי משתווה. בעד הפיליטונים הנני נכון להסכים למחיר הנ"ל, אבל בעד הסיפורים הנני רוצה 15 רובל הבויגן; תחת זאת הנני נכון לתת את “בחורף” בלי הונוראר כלל, בשים אל לב את מצב־הדבר. מילא, הלא תכתוב לי את חוות־דעתך?

אם אצא מן האפאטיה שלי, אכתוב בקרוב ציורים קטנים אחדים, שיהיו לא רעים, כמדומה.

ומה בדבר “באהלי השקט”, שאני מחכה לו בכליון־עיניים?

תדרוש־נא בשמי לשלום רייזין, נומברג, ל. שפירא ויתר האנשים החביבים – אם ישנם.

שלך

י. ח. ברנר.

כתָבתי על המעטפה.

479. לדניאל פרסקי

[יפו, 1.10.1910]

חביבי ד. פרסקי,

הישיש א. ז. רבינוביץ ביקש ממני, שאבקשך, שתודיע אותו או אותי, מה על אודות ספריו, ששלח לך, אם נמכרו וכו'. אמנם, זוכר אני מה שכתבת לי במכתבך האחרון, אבל חייך, שכדאי זקן זה שיעמדו לו.

הוא שלח, על־פי עצתי, לדרוקרמן אכסמפלאר אחד ממחברתו החדשה “תולדות הספרות העברית”. זָרֵז את דרוקרמן להזמין אצלו מספר אכסמפלארים, כי הספר יפה וטוב.

את “מול אוהל תימורה”²²⁴ קראתי. ודאי יש בפואימה זו איזה דבר, ודאי יש למחברה איזה כשרון – אבל, לצערי, לא עשתה עלי רושם בלתי־אמצעי. אולי המקום והזמן הזרים גרמו לזה ואולי השפה הקשה אפילו מזו של טשרניחובסקי בתקופת יצירתו הראשונה? לא אדע, אבל כך הוא הדבר.

מכירתה בארץ־ישראל אינה מוצלחה כלל, וכמדומני שלא בקרוגליאקוב המו"ס האשם. ראיתי, הרבה נכנסו לחנוּתו, פתחו, התחילו לקרוא – ולא רצו לקנות. “איננו מבינים מה הוא שח!”

שלום לך

ידידך י. ח. ברנר

שלום לאב. גולדברג, לה“יודישע פאלק”²²⁵ בכלל ול“אחיעבר” בפרט.

480. לדניאל פרסקי

יפו, חשון התרע"א [נובמבר 1910]

חביבי פרסקי,

מן הספר “הזרע למינהו”²²⁶ איני יכול לשלוח לך, פשוט מפני שהקונטרס הזה נדון בגניזה ע“י המחבר. פניתי אליו כמה פעמים לירושלים (ירושלים ויפו – אלו שתי ערים בארץ־ישראל) שישלח לי – ואינו שולח. “מגילת שמיטה”²²⁷ נשלחה לך ב־25 אכסמפלארים ע”י קרוגליאקוב וצירף לזה גם “שירי עם”,²²⁸ הוצאת “סנונית”. ע“ד “מול אוהל תימורה” כתבתי לך בגלויתי האחרונה. – את דבריך בנוגע ל”החינוך" מסרתי לתעודתם (אני נתפטרתי מ“משׂרתי” שם). על הצלחת “החינוך” בניו־יורק שמחתי מאוד. – א. ז. רבינוביץ קיבל את הכסף ותודה. – כפי הנראה, “אחיעבר” הבורגנית־הלשון־קודשית בטוחה יותר מה“צוקונפט” היודישיסטית־הסוציאליסטית. – לא. בארון תודה על שכיבדני בהשתתפות בעדו באסיפת “קוהלת”. – מן האסיפה נשארתי שבע־רצון. “קוהלת” עבדה (יש לה ספרים בדפוס) וגם ניגשת היא להוצאת ירחון לבני הנעורים²²⁹ בעריכתו של ש. בן־ציון. – בכלל, חיינו הולכים ונמשכים, ואתה אל תדאג על שלא תשא אשה ותיקבר בתכריכים זרים – והמשך את העבודה החביבה לטובת ספרותנו. אין דבר! גם אני לא אשא אשה ואולי איקבר בלי כל תכריכים, ואיני דואג, ואני ממשיך את העבודה החביבה לטובת ספרותנו.

אֶה, אין דבר! איו דבר!…

שלום לא"ב גולדברג. ה' פרייאֶר²³⁰ מסר לי בשמו, שהוא מבקשני לכתוב איזה דבר בשביל “דאס יודישע פאלק”. תודה בעד הזמנתו, אבל אין לבי משום־מה נתון למלאותה.

קרוגליאקוב יוציא לאור בעוד ימים אחדים, על־פי הצעתי, סיפור חדש מאת א. ז. רבינוביץ בשם “מעולם היצירה”. הסיפור יחזיק 64 עמודים קטנים והוא מענייני הארץ. מחירוֹ 10 סנט. לפי דעתי, ראוי הסיפור הזה להפצה, ביחוד בין הקוראים מסוג בני הנעורים.

אני, אפשר מאוד שאתחיל בקרוב להו“ל²³¹ שורה שלמה של קונטרסים ספרותיים מקוריים. כל קונטרס – דבר שלם אחד. אני דומה, ש”אחיעבר“, כלומר אתה, יהיה לי לעזר בזה. כלומר: בהפצת הקונטרסים שלעמלק”פ.²³²

אגב, בכתובים יש לי סיפור חדש בן גליונות אחדים של דפוס בשם “מכאן ומכאן”.

נוּ, המכתב נתארך. היה שלום, שלום.

שלך י. ח. ברנר

481. לליאו קֶניג

[יפו, 14.11.1910]

ליעבער מענדעלי,

איך האב טאקי געוואָלט טהון אייך דעם “צו להכעיס” און שרייבען “א גרויסע בריף” (ס’דארף זיין א גרויסען בריף, אדער נאך בעסער, א לאנגען), נאר “אינטערעסאַנט וואלט זי (סד"ז²³³ ער) געוויס [ניט]²³⁴ געווען”. ווארום איהר זעהט דאך, וואס אנ’אַלטער זיידע איז: ער “פּאָפּראַוועט אָשיבּקעס”²³⁵ אין אונזער הייליגען יודיש, מיט וועלכע אייער ליעבער בריף צייכענט זיך אויס! נאר ענטפערן דארף מען דאך. ווארום אין אייר בריף – לעבט איהר דאך, איהר, מיט אלע פישטשעווקעס, איהר, סקעפטיקער, ציניקער – און שדים ווייסען וואס נאך, – יעדענפאלס, אַ דאַנק, וואָס ניט פערגעסן.

נוּ, האב איך וועגען אייך, הייסט עס, שוין געשריבען, מקיים געווען אייער בקשה, און מכוח מיר? נאר, ווי איהר שטויסט זיך שוין מסתמא אָן פון מיין “איגריווען”²³⁶ טאָן, בין איך די לעצטע צייט ניט אזוי מרה־שחורה’דיג, ווי איהר האט מיך געלאָזען. אדרבה, איך שרייב עפּעס, און בכלל – אהער, אהין, דאס, יענס, דיזען־דאַזען…

ניין, אויף אנ’אמת – בעסער, א סך בעסער. געוועהנליך, בין איך ניט זיכער, אז מארגען זאָל ווייטער ניט ווערען דאס זעלביגע, וואס מיט אַ פאר וואכען צוריק. נאר, מילא – וואס איז דער פחד? אָט איז עס דאך געווען – און איך בין איך – ביז א צייט, געוועהנליך…

און ווייטער איהר. פּאלעסטינא – “געזעהן אראבער, פרענקען, כותל מערבי, א מין שצעגאלסטווא”²³⁷; “מיונכען” – “מ’קען” גאנץ פיין פערברענגען מיט געלד"; אפשר קונסט? – “שוין מיט מזל געצייכענט נאַקעטע פרויען” – און ניט פערגעסען בשעת’ן צייכנען, אז דאס זיינען נאַקעטע?…

איך בין, אפשר, אין אייערע אויגען נאַאיוו… ניין, צום אונגליק בין איך ניט נאַאיוו… נאר עפעס וואָלט איך וועלען, עפיס געהויבענעס – צייטענווייז… מסתמא איז דאס אויך אַ מין שצעגאלסטווא (5)… און איהר אליין, מסתמא, ווילט דאך אויך צייטענווייז עפעס… עפעס זאגט זיך ניט, וואס מ’דארף.

זייט געזונט!

אייער י. ח. ברענער.

טאמער מיינט איהר, יפה, אז איך האב מיט אייך עטוואס געקאָקעטירט אין דיעזער קארטעל – האט איהר אַ טעות. פשוט, עס האט זיך ניט געשריבען ווי ס’דארף צו זיין. זאל זיין אזוי!

– – –²³⁸

תרגוּם:

מנדלי חביבי,²³⁹

היֹה היָה לי רצון לעשות לך את ה“להכעיס” ולכתוב “איגרת גדולה” (צריך להיות: ארוכה), ואולם “מעניינת [לא]²⁴⁰ היתה נכתבת בעל אופן”. כי הנה ראה, מה סבא זקן עושה: הוא מתקן טעויות בלשון־יודיש הקדושה שלנו, שאיגרתך החביבה מצויינת בהן.²⁴¹ ואולם להשיב תשובה הן צריך לכל הדעות. כי איגרת זו שלך – הן אתה חי בה, אתה, על כל תנועותיך וקמטיך, אתה, הספקני, הציני, ו–השדים יודעים עוד מה. בכל אופן תודה לך, כי לא שכחתני.

ובכן, על אודותיך כבר כתבתי ועשיתי את בקשתך. ואשר לי? מתוך הטוֹן שלי, ה“קל־משעשע”, כביכול, אתה ודאי עומד מאליך, כי בזמן האחרון אין בי אותה מידה גדולה של מרה שחורה, שהיתה בי בשעה שעזבתני. ונהפוך הוא, אני כותב משהו,²⁴² ובכלל – דא, הא, לכאן ולכאן, אחת הנה ואחת שמה…

באמונה, בלי הגזמה – טוב יותר, הרבה יותר טוב. מאליו מובן, שאין אני בטוח כלל, שמחר לא ישוב להיות בי אותו דבר עצמו שהיה כמה שבועות קודם לכן. ואולם, מילא – מה הפחד? הנה היֹה היה – ואני הנני מה שהנני – עד ליום מן הימים, כמובן…

ושוב אתה. פלשתינה – “ערבים ראיתי, ספרדים, כותל מערבי, מין התגנדרות”; “מינכן” – “אפשר כאן לראות ימים בנעימים, כשישנה פרוטה בכיס”; אולי אמנות? – “כבר ציירתי, ברוך השם, נשים ערומות” – ולא שכחת בשעת ציור, כי ערומות הן?…

אני הנני אולי תמים בעיניך… לא, לאסוני אין אני תמים… אלא שלעתים רוצה לבי משהו עילאי… גם זה ודאי מין התגנדרות… ואתה בעצמך הן ודאי רוצה גם אתה משהו לעתים… אין העיקר הנחוץ נאמר משום־מה.

היה שלום!

שלך י. ח. ברנר.

אפשר אומר אתה, יפה, כי התגנדרתי קצת לפניך בגלויה זו – טועה אתה, פשוט, לא עלתה לי הכתיבה כפי שראוי היה. יהי כן!

– – –²⁴³

482. לב. י. גליניק

סוף חשון [תר"ע]א [יפו, 1.12.1910]

ידידי גליניק,²⁴⁴ שלום וברכה!

את מכתבך קיבלתי. את הכסף²⁴⁵ תשלח או ישר לבנק בשבילי, או בית־מסחר־ספרים קרוגליאקוב, בשבילי. לא הבנתי מה כוונתך באמרך: “עזר קרדיטי לרעייתי עוד פעם”. היינו, שאֶלווה את הסכום הזה עוד פעם? אני נכון לעשות זה, אם רק יסכים גם הערֵב, כי, כידוע לך, בלי ערבותו של קרוֹל²⁴⁶ ובקשתו של מבהה"כ²⁴⁷ לא היו מַלווים לנו.

על־דבר הספרים ודאי שאראה את – – ואדבר אתו, אך אין לי תקוה, שאביא לך תועלת בזה. האיש הזה ודאי שידחני בקש, כמנהגו: הן בזמננו אין מכבדים תלמידי חכמים.

אוכל לכתוב לך מחיי, שהנני מביא אלי מביתי ברוסיה אחות ואח, כי יגורו אתי ביפו. אך אל תלמד מזה, כי נתעשרתי ח"ו.²⁴⁸ הָפכּי.

שלום לך מעומקא דלבא, ושב ברוסיה וכתוב

שלך י. ח. ברנר.

483. ליעקב פיכמן

[יפו, יום לחודש] כסלו, כמדומני [תרע]"א [תחילת דצמבר 1910]

פיכמאן יקר,

את המאַטריצין מקפלן²⁴⁹ צריך יהיה לקחת, לבל תשוב “אחיאסף” להדפיס את הספר עוד, אבל לי, איני יודע אם יסכנו, יען שכמעט בכל עמוד ועמוד יש לי לעשות תיקונים, גדולים וקטנים, ואם אזכה להוציא את “בחורף” במהדורה חדשה, צריך יהיה לסדר הכל מחדש.

עם “תושיה” לא אעשה, כנראה, שום עסקים. אני חשבתי, ש“הביבליותיקה הגדולה” תוכל לקבל ממני במשך שנתיים כארבעים גליונות־דפוס. ואז הייתי נותן בזה “בחורף” ו“מסביב לנקודה”, מוגהים ומתוקנים, “לעת־עתה”, “מא' עד מ'”, “בינו לבינו”, “הוא סיפר לעצמו”, “ערב ובוקר” וגם מספר פיליטונים נבחרים, שאני בורר וכותב מחדש בפנקס. אולם הבטחה על עשרה בויגן²⁵⁰ בשנה הבאה – מה תושיעני זאת? אף חשבתי ש“תושיה” תקבל את התוצאה מספרי שהדפסתי בירושלים ותחלצני מעט על־ידי זה מחובותי. ועל זה לא דבר. מילא, אחכה ל“ימים טובים מאלה”!

אתה מזכיר את “שלכת”. גם אני הייתי יכול להוציא קובץ כזה (יש לי כמעט חומר מלא), אלמלי היה נמצא מו"ל, שיאבה להשקיע במין עסק כזה כחמש מאות רובלים. אבל בזה אין לי מזל.

הנני הולך וגומר את סיפוּרי “מכאן ומכאן” (כמעט פי שניים מ“בין מים למים”) וגם את זה איני יודע היכן אדפיס. ללכת ל“השלוח” אין חפץ, למרות הפצרותיו של קלוזנר בי במכתביו אלי. ו“ספרות”, כפי הנראה, הלכה למנוחות. חבל! ²⁵¹

מה נשמע ב“אהלך השקט”? מתי, מתי כבר נזכה? אני משום־מה מצפה לספר זה.

איך יוצאת “הצפירה”?²⁵² מעניינת?

כתָבתי כמקודם: בוכהאנדלונג²⁵³ קרוגליאקוב.

שלך

י. ח. ברנר.

484. לא. ביילין

[יפו, 9.12.1910]

ביילין ידידי!

רשימתך²⁵⁴ ב“שלכת” עשתה עלי רושם. רק פיזור־הכסף הוא האמסוּני יותר מדי. אבל בכלל נגעה הרשימה עד לבי. כתובה בכשרון.

להשתתף ב“הדור החדש שלכם²⁵⁵ איני יודע אם אשתתף. בבלטריסטיקה הלא אין מה לדבר, ובפיליטון – למה לכם פיליטונים מיושב־ארץ־ישראל בשביל עתון היו”ל בלונדון, ואפילו אם יהיה “ערנסט”²⁵⁶ אלף פעמים.

אַ בעגריסונגס־בריעף²⁵⁷ – האם אין זה הבל? בכל אופן לא אוּכל לעשות זאת עד שאראה את הגליון הראשון, שבוודאי יישלח לי.

כתובתי היא לא “הפועל הצעיר”, כי אם “בוכהאנדלונג קרוגליאקוב”.

הקראת את מאמרו של מקסימובסקי עלי?²⁵⁸ מה הוא רוצה ללמדני בו? שאחוּס על כבודי ולא אכתוב, ולא “אַפּיל”? שלא אוסיף אדבר על היופי, בעת שבכל כתבי אני באמת שורק על היופי? שלא אעסוק ב“בני־עליה”, שאני נכווה מחופתם? שלא אדרוש שכר רוחני בעד עבודתי הספרותית? שלא אחקה, כמו שחיקיתי (את מי?) ב“רשמי דרך”? מהו מגלה, שאני מכסה, ומהו רוצה בכלל? אינני “ברוגז” – אבל רוצה הייתי להבין מה הוא הדבר, שהוא, הפילוסוף והכאראקטירולוג, מבין אותו, ואני, העלוב, לא?

אֶט, גלוּפּאַיאַ סטאַטיאַ! ²⁵⁹

בכלל, חיי לא רעים. אין לי מגע ומשא עם שום איש. רק פרנסה אין.

הייתי רוצה להוציא קובץ ספרותי. יש קצת חומר, אבל אין מו"ל. – ובתיקך היה נמצא איזה דבר בשביל קובצי, אלמלי הייתי מוציאו?

כתוב לי מה עושה יענקעלי.

ידידך הנאמן

י. ח. ברנר.

485. לדניאל פרסקי

[יפו, 30.12.1910]

פרסקי,

אמרתי לכתוב לך באלה הימים, לכשאקום ממיטתי, והנה הביא לי יהושע²⁶⁰ את מכתבו אליך – ואיך אתאפק? לפני איזו שבועות כתבתי לך איזו דברים מן הלב, אך המכתב ההוא,²⁶¹ כפי הנראה, אבד במכתבו של “הפוה”צ“.²⁶² עתה – “ביזנס”. “קוהלת”, כפי שכתבתי לך במכתבי ההוא, עובדת ואין להצטער על עבודתך בשבילה. כך תמסור גם לה' בארון, שעשני שליחו. – “איינזאמע מענשען”²⁶³ תירגמתי כבר. – בתרגומיהם של פרידלנד ואפרת²⁶⁴ יש, כמדומה, ברכה, אף שרחוקים הם, כמדומה, מן השכלוּל. סילקינר – טוב היה שיתרגם את “האמלאֶט”. מתרגם “על החרות”²⁶⁵ יודע קצת עברית, אבל גם הספר לא נחוץ לנו וגם סגנון התרגום אינו סגנון. – מכתבך ל”הפוה“צ” ול“לעם” לא קראתי עוד מסיבת מחלתי. – “הזרע למינהו” אינו למכירה. פניתי פעמים אחדות אל המחבר – ואינו שולח לי. – לרבינוביץ²⁶⁶ אמסור שישלח לך. – ל“החינוך” אמסור. אך למה אתה פונה אלי בדבר “החינוך” לאחר שהודעתיך זה חדשים אחדים, שעכשיו אני רחוק מהם וקשה לי ללכת ל“תל־אביב”²⁶⁷ (מערכת “החינוך”) ולמסור את דבריך אליהם? הלא תוכל לכתוב גלויה ישר אל המערכת. – עשיתי רצונך והבעתי את דעתי על “מול אוהל תימורה” ב“הפוה”צ“.²⁶⁸ – מה עוד? כן, על העיקר. ומהו? הנה הזכיר ר' בנימין באקראי: צריך להוציא את כתבי, ספר שני. ואמנם, צריך היה מכמה טעמים. ואתה יכול לעשות בשביל זה דבר זה: להשיג לי הלוואה של חמישים דולארים, שאני הייתי מחזירה לך (או לכם)במאה אכסמפלארים של ספרי, שיחזיק ששה עשר גליונות של דפוס ויעלה מששים עד שבעים סנט כל אכסמפלאר (היינו גם באיזו רבית ל“אחיעבר”). ואכן רוצה אני, שתשים לב להצעתי זו – ותעשנה. כמדומני, שהדבר נקל – ולי היתה בזה טובה גדולה בכמה צדדים. אך התנאי היחידי הוא: לבלי תהיה ההלוואה הזאת שיחה בפי העתונות. אבקשך למהר לענות לי, ואתה שלום ו”אחיעבר" שלך שלום ואב. גולדברג שלום וכו' וכו'.

ידידך י. ח. ברנר.

486. לפ. לחובר

טבת, התרע"א, יפו [חותמת־הדואר: 10.1.1911]

לפ. לחובר,

הנני כותב לך גלויתי זאת בשם הוצאת “לעם”. מבקשים אנו אותך לחתום בשבילנו על ה“ואֶסטניק זנאַניאַ”,²⁶⁹ או על תוצאה פריודית־פופולארית אחרת, כפי ראות עיניך. אנחנו רחוקים פה מעולם זה ואין אנו יודעים במה לבחוֹר. את הכסף תקבל, כמובן, בתודה. – אולי היית מקבל עליך להפיץ קצת גם מחוברותינו ברוסיה?

שלך י. ח. ברנר.

הביאו לי אתמול גליון־“הצפירה”, שבו בא הפיליטון שלך על כתבי²⁷⁰ (אני אומר הביאו, מפני שזה יותר מחודש אני שוכב במיטה). הדברים, כמדומני, נכונים, ובכלל שא תודה עליו. ואין מקום להאריך.

הנ"ל

הכתובת של הוצאת “לעם”:c/o “Hapoel Hazair”. Jaffa.

487. לב. י. גליניק

עשרה בטבת [תר"ע]א [יפו, 10.1.1911]

גליניק ידידי,

את הגלויה הזאת אני כותב לך במיטה. היום אני נוסע לטבריה. אולי שם אירפא. אני חולה כל החורף הזה. באו והודיעו לי על־דבר כסף שנתקבל בפוסטה. אח“כ הביאו לי גם את מכתבך. מה אומר ומה אדבר, ידידי? אני משאיר שליח, שיקח את הכסף מן הפוסטה וישלם בבנק ואת הנותר ישלח לאשתך. לאשתך אני כותב גם מכתב. ללכת איני יכול, ובפרט לנסוע לפ”ת.²⁷¹ הלוואי שאבוא בשלום לטבריה. לבי דוי על אי־יכולתי לעשות את מבוקשך. יסר יסרני המייסר.

שלום לך וכל טוב

י. ח. ברנר.

שומר את המיטה הנני זה כחודש ימים, לפיכך לא עלה בידי לראות גם את – – – בדבר הפרס.

488. לא. ביילין

טבת, התרע"א, יפו [ינואר 1911]

ביילין.

אַ גרויסען דאַנק פאַר די בילדער. יענקעלי איז דאָך עפּעס אַי־אַי. ציפה ווערט גאָר ניט משוגע פאר נחת?

און מיט מיר איז גאָר ניט אזוי פויגעלדיג. איך קריינק היינטיגען ווינטער אויף וואס די וועלט שטעהט! פערשטעהט זיך, אז באופן זה איז ביי מיר אויך “לבי כואב מאוד”.

מכוח דיר איז אזוי. פאָהרען קיין פאלעסטינא איז ריזיקאַל. איך האַב דיר שוין געשריבען עטליכע מאל. נאר אויב דו האָסט אַ 1,000 פראנק, מיט וועלעכע דו וואָלסט קענען לעבען א האַלב יאָהר, גלויב איך, אַז במשך זמן זה קען זיך מאַכען עפּעס אַ שטעלע. אקושערקעס זיינען דאָ אָהן אַ צאָהל. אגב, ב"ה צווי קינדערליך. נאר דו וועסט אפשר יאָ קריגען א שטעלע מיט דער צייט. ראדלערס מיינונג איז אויך אַזוי. זיי געזונד. דעם בריף שרייב איך דיר אין בעט.

י. ח. ב.

תרגוּם:

ביילין.

תודה רבה על התמונות. יענקלי הרי הוא באמת אַי־אַי! וציפּה – האם אין דעתה מיטרפת עליה מרוב נחת?

ואִתי אין הדברים יפים כלל וכלל. חוֹלה אני חורף זה עד בלי די! ומכאן שגם “לבי כואב מאוד”.

אשר לנסיעתך לארץ־ישראל, הרי זה ענין של הסתכנות. כבר כתבתי לך זאת פעמים אחדות. אך אם יש בידיך כ־1000 פראנקים למחייתך פה כחצי שנה, הרי מניח אני, כי במשך זמן זה יכולה להזדמן איזו מישרה. מיילדוֹת ישנן כאן ללא מספר. אגב הלא, ב"ה,²⁷² ילדים שניים. אלא שבמשך הזמן אתה אולי תמצא, סוף־סוף, משרה. גם ראדלר²⁷³ דעתו כך. שלום לך. את המכתב אני כותב במיטה.

י. ח. ב.²⁷⁴

489. למ. בן־אליעזר

י“א שבט, התרע”א, טבריה [9.2.1911]

לזרסון, שלחו לי מיפו את מכתבך אלי מיום 5.1. – אני יושב בטבריה ומתרפא בחמֶיה ממחלותי. חולה אני, חולה! זוהי תשובה אחת על כל שאלותיך.

בנוגע ל“חיי היחיד בארץ־ישראל”, הם אינם טובים ואינם יכולים להיות טובים מאשר בכל מקום. האילוּזיה של א"י צריכה להיבטל לגמרי. טעות מעיקרא.

את הג' – – ראיתי רק פעם אחת באקראי. הרושם שהיא עושה: פיקחנות, חוסר אינטימיות אמיתית. חוץ מזה – היא אומללה כמו כולנו!

והיה שלום

י. ח. ב.

490. לפ. לחובר

סוף שבט, התרע"א, יפו [חותמת־הדואר: 27.2.11]

לפ. לחובר,

ששה שבועות לא הייתי ביפו, וכששבתי מצאתי אצל קרוגליאקוב את הספר “גלות”,²⁷⁵ שעל המעטפה שלו יש מודעה בדבר ה“ביבליותיקה”²⁷⁶ לשנה הבאה. ובכן, לא מתה ה“ביבליותיקה”, ותמיה אני, למה אינך כותב לי על־דבר סיפורי “מכאן ומכאן”, הנמצא אתי בכתובים זה כחמישה חדשים. ע“ד זה שהסיפור מחזיק פי שניים מ”בין מים למים" וכו' וכו' מסרתי לך בעל פה לפני שלושה־ארבעה חדשים ע"י מר ש. צמח,²⁷⁷ שנסע מפה לוארשה. והנה, היות שאת הסיפור הזה צריך, סוף־סוף להדפיס, מאחר שהוא ראוי לדפוס, ומאחר שמצבי החמרי הדחוק (הדחוק מאוד!) אינו מרשה לי להשהות עוד בתיקי את הכתבים האלה, שכבר העתקתים שלוש פעמים. לכן תענה לי תיכף:

א) אם יש לך עוד מקום בשביל סיפורי ב“ביבליותיקה”; ב) אם תוכל לשלוח לי מחצית השכר עד ההדפסה. – – –²⁷⁸

והיה שלום

י. ח. ברנר.

• סיפוּרי הוא בעיני ספר לאומי. בצורתו הוא, אמנם, מעין “בחורף” לאחר עשר שנים, אבל המנגינה הלאומית, או, יותר נכון, הצעקה הלאומית, נשמעת מתוכו ביתר שאת, ואין מקום להאריך.

• אם ב“ספרות” אין מקום לסיפורי, אבקשך לדבר עם בן־אביגדור. אולי יאות הוא להדפיסו – אבל לא ב“ביבליותיקה הגדולה!”

491. לפ. לחובר

[יפו, יום] ג' [לחודש] אדר [תר“ע]”א [3.3.1911]

לחובר,

מתפּלא אני על שלא שמת כל לב אל אשר כתבתי לך לפני שניים־שלושה חדשים בשם “לעם”: ע“ד הזמנת ז’ורנאל פופולארי בשביל ההוצאה הזאת וע”ד הסוכנות של ההוצאה הזאת. עכשיו שבתי ליפו ומספרים לי, שכתבו לך גם בלעדי – ואף על פי כן אין כל תשובה, וכן, חביבי, לא ייעשה!

לתשובתך נחכה

י. ח. ברנר.

נ"ב²⁷⁹ לפני שבוע כתבתי לך גלויה פרטית, וגם עליה אני מבקש שתשיב לי.

הנ"ל

492.לג. שופמן

[יפו, 7.3.1911]

שופמן,

הייתי בטבריה – ועכשיו שוב ביפו. מה נתפעלת כל כך ממחלתי? הן צריך אדם לחלות, ואחר כך גם למות. מה “מהיכן ומאימתי?” – כאילו אין חכמת דוקטוריה בעולם!

ועל אירושיך שמעתי. לא צריך היה להכריז על זה. אבל אם היא נערה טובה – אז גם ההכרזה הבל. מדוע לא להכריז?

אם תצטלם אִתה, תשלח לי את התמונה. רוצה הייתי, שאוהב אותה גם אני.

כתבתי איזה סיפור “מכאן ומכאן” (פי שניים מ“בין מים למים”), קצת דברים ישנים, קצת חדשים, בכל אופן צריך היה להדפיסו – ואין מקום.

מצבי החמרי רע – רע מאשר בגאליציה.

בחיבה עמוקה

י. ח. ברנר.

כתובתי כמקודם.²⁸⁰

493. לב. נ. סילקינר

ז' אדר התרע"א, יפו. [7.3.1911 – חותמת: “הוצאת ‘יפת’, יפו”]

אדוני הנכבד מאוד מר סילקינר!

דבריך, בעיקרם, טובים ונכוחים, אלא שהנסיון המעט שלנו הוכיח כבר לנו, כי לשתף בעבודה זו של הוצאת שכּספיר בעברית את כל הסופרים וההוצאות אשר אמרת – אין לאל ידינו. אפשר, שהדבר יהיה לך לפלא, אבל כך הוא: העולם מתייחס למפעל הנעשה בארץ־ישראל באי־אמון, ובמחילה מכבודנו – גם בקצת ביטול. אי לזאת שׂמנוּ לנו לקו: תפסת מועט. היינו: להוציא רק את אשר יקר לנו ביותר. והיות שמשכּספּיר יקר לנו “האמלאֶט” ביותר, והיות ש“האמלאֶט” זה אינו כלל בעברית (הן לא תשלח אותנו לתרגומו של בורנשטיין²⁸¹ ב“הצפירה” לפני עשר שנים!), לכן אמרנו: אפשר אתה תתן לנו את הדבר. ובדעה זו עדיין אנו מחזיקים. העלינו להוסיף לקוות? – אמור אתה!

שלך,

שלום!

י. ח. ברנר.

494. למערכת “הד־הזמן”

[יפו, 23.3.1911]

מכתב אל המערכת.²⁸²

בבקשה לתת מקום ב“הד־הזמן”²⁸³ לשוּרותי הבאות.

ב“הפריינד”, ש. ז.,²⁸⁴ גליון 47, אני קורא את דברי המחלוקת שבין מר נומברג ובין מר R. בנוגע לוועד האודיסאי, אם טוב עשה אשר שלל את התמיכה מ“הפוה”צ" בעד פיליטוני “בעתונות ובספרות” או לא. שני הסופרים האלה לא פליגי, שאני לא טוב עשיתי, שהרי לשם מה אני מכריז בקהל על הראדיקאליוּת שלי ולמי זה נוגע, מהו ה“אני מאמין” שלי, ואיזה צורך יש בדבר להילחם ב“רוחניים” שלנו בהתלהבות וכו' וכו'.– –²⁸⁵.

במאי פליגי? מר נ. אומר, שבכל זאת צריך היה לרחם עלי, “הנחמד והנלבב”, ולבלי לעשותני ל“נרדף”, ומר R. טוען, שאסור ואסור לרחם על בעל “פראזות ריקות” ולוועד האודיסאי יש רשות למנוע את התמיכה מ“עתונו של מר ברנר”, אם זה אינו מוצא חן בעיניו. והנה בנוגע ל“אַטאַקה²⁸⁶ הבלתי מוצלחה” שלי אין לי מה להעיר למר נ.: מי שיקרא את הפיליטונים, שאני כותב מזמן לזמן ב“הפוה”צ“, ולא רק איזו ציטאטה מהם, הוא יוכל לחשוב על ערכם הספרותי מה שהוא רוצה, אבל זה יהיה ברור לו, כי המשפטים הראדיקאליים הנמצאים שם אינם נאמרים אלא בקשר עם הדברים האחרים, העיקריים, הנכתבים כלל לא בשביל להראות את ראדיקאליותי, אף כי אני – למה אכחד? – חושב שהמלה הראדיקאלית בספרות – – –²⁸⁷, גם כשהיא לעצמה, אינה בכלל למותר אפילו בזמננו, הזמן של “מבקשי אלוהים” ו”מחזיקי הדת“²⁸⁸ מכל המינים. גם בנוגע לרשותו של הוועד האודיסאי לעשות מה שהוא רוצה בכספו – אין אני חולק על מר R. אני איני חבר לוועד האודיסאי ומי שאינו חבר לאגודה ידועה, ברי, שאין לו רשות לחוות דעה על מעשי האגודה. כזאת אמרתי גם לסופרי־יפו שיצאו ב”מחאה" וגם למוציאי “הפוה”צ“, שאגב־אורחא: רוב חבריו דרשו מאז להיפּטר מהתמיכה הזאת. רק על אחת לא אוּכל לעבור בשתיקה: מהיכן יודע מר R. שה”ז’וּרנאל" הוא שלי? אני – – –²⁸⁹ אינני לא במערכת “הפוה”צ" ולא בין עוזריו הקבועים של העתון. כותב אני בעתון הזה מזמן לזמן ומקבל את השניים־שלושה סנטימים שׂ“ס²⁹⁰ בעד השורה, לא פחות ולא יותר מכל סופריו. אמנם, מובן מאליו, שאם לא יהיה לאל יד האדמיניסטראציה של העתון הזה, היקר לי, לשלם שכר סופרים²⁹¹ מסיבת הפסקת התמיכה, או מסיבת חוסר חתומים, ודאי שאני לא אהיה האחרון בין סופריו לוותר גם על זה, אבל ל”קרבן" לא אחשוב את הדבר, כי אני וחברי איננו לא “חובבי ציון” ולא “חובבי שפת עבר”…

ובכן, מי נתן את הרשות לאדונים מן ה“פריינד” לדון אותי (שכּל הענין העלוב הזה אינו נוגע בי יותר מאשר בכל אחד מן הקהל) בתור “נרדף” ע“י ה”רבי“²⁹² או ה”וועד"? מי ביקש מידם לשים זר־קוצים על ראשי, לעשות ממני קרבן־עולה של “אינצידנט” ולשפוך עלי עביט של ארס ושנאת־חינם?

בתקוה, כי מערכת “הד־הזמן” תפרסם בטובה את דברי אלה כמו שהם, הנני חותם²⁹³

בברכה ושלום

י. ח. ברנר.

כ“ג אדר, התרע”א, יפו

495. לדניאל פרסקי

[יפו, 24.3.1911]

דניאל פרסקי, החותם “שלכם”, כלומר, שלנו!

מפני שבמכתבך ע“ד הנשף לטובת “הפוה”צ” ונסיעת אהרונוביץ²⁹⁴ כתבת, שבעוד שבוע תשלח לי את ההלוואה להוצאת כתבי, לכן לא נענית עוד על המכתב ההוא, כי חכה חיכיתי עד שיתקבל הסכום והמכתב המפורט, למען אוּכל לענות על הכל ביחד. וכך עברו שלושה־ארבעה שבועות. אולם בראותי, כי זה נתאחר מאיזו סיבה, הרי אני מוכרח כבר לכתוב, וגם ר' בנימין אינו נותן מנוחה: לכתוב, לכתוב! ובכן, ראשית כל, הרי שתי קבלות על שתי המניות²⁹⁵ של היהודי (היקר בוודאי!) אהרן בארון, שאינו חס, פשוט, על כספו ומניח אותו על קרן צבי ספרותנו. ואחרי גמר ה“ביזנס”, כלומר ה“מוֹני”²⁹⁶ (זוהי בוודאי מלה עברית" “יש לו מנה”… מה אתה אומר על הפילולוגיה שלי?) נדבר גם מעט דברים בטלים. מה? טולסטוי? כיצד ניתן מטולסטוי,²⁹⁷ אם כבר אותם הגדולים²⁹⁸ מוציאים וכו' וכו‘. גם אנו עמדנו על הדבר וביקשנו מאת הגדולים, שיוותרוּ בהוצאתם על שני הדברים שאנו נותנים, בכדי לא לאַבד כוחות לבטלה, וענו הם: קבצנים! אנחנו משלמים 100 פראנק הגליון שכר־תרגום, ותרגומינו יהיו נפלאים – שאנו נוותר בשבילכם? לא ולא! מה עשינו אנחנו? מילא, “איוואן איליץ” כבר נדפס – ואין להושיע. ועל “בעל הבית ומשרתו” אנו, באמת, מוותרים, ומשכנו את ידנו מטולסטוי, ובמקומו ניתן את דוסטויבסקי: “כתבים מבית המוות”, “החטא וענשו”²⁹⁹ וכו’…

עכשיו הקושיה השניה: קובצים לבני הנעורים – והרי “תורגמן”… אדרבה! אדרבה! יהא “תורגמן”, יהא “הירדן”, יהא “השחר”, יהא “מולדת” – ואנו מוותרים! מוותרים! ³⁰⁰

רואה אתה, פרסקי, שלפטפט, כלומר, להאריך בדרוש, אני יודע לא פחות ממך; ומכיוון שהָראית לדעת בזה, יש לי כבר הרשות לקצר בשאלות אחרות.

“אסף”. מה אנו יכולים להציע ל“אסף”?³⁰¹ “אסף” יודע אותנו. יודע, שאנו מתכוונים לטובה, שאנו נכונים לעבוד. יודע, שאין לנו כסף. אם הוא רוצה להציע לנו איזה דבר – יציע. אגב, לסילקינר כתבנו על הצעתנו בדבר שכּספּיר. תקח את הדברים משם.

בנוגע לכתב־יושר,³⁰² מבואות, תמונות, משקל שירי וכו' אני מניח לר' בנימין להתגדר. ואתה היה שלום!

אנחנו שלך

י. ח. ברנר.

שלום לבריינין. בימים האלה אשלח לו את האיגרת,³⁰³ שהייתי צריך לכתוב לו זה כבר.

– י. ח. ב.³⁰⁴.

496. לפ. לחובר

[סוף מרץ 1911, יפו]

תנאים דבני גד ובני ראובן עם לחובר:³⁰⁵

א) שיקרא את כל הדברים כסדרם, ואם לא יבין איזו מלה או איזה פסוק – לשאלני במכתב.

ב) לבלי לשנות אפילו כקוצו של יו"ד.

ג) להדפיס בספר אחד (שני נומרים – –³⁰⁶).

ד) לדקדק מאוד בהגהה. לדקדק שיהא מנוקד בכל מקום שדרוש.

ה) לשלוח לי סמוּך להדפסה שני אכסמפלארים מכל גליון נדפס.

ו) אין רשות להוציא את הספר לשוק עד שיסופח אליו על יָדִי לוח הטעויות.

ז) לוח־הטעויות צריך לבוא מחוּבּר לספר – ולא על המעטפה.

ח) לשלם את המגיע.³⁰⁷

497. לראובן ברינין

[מרץ–אפריל 1911, יפו]

לר. בריינין,

קיבלתי את דבריך המעטים, והנני מודה לך עליהם. עוד שמור בי הזכרון הנעים על היום אשר ביליתי בביתך בברלין לפני שלוש שנים.³⁰⁸ על הוצאת “הדרור”³⁰⁹ באמריקה שמחתי מאוד, ובחפץ־לב אעבוד אתך, אם יהיו איזו דברים בפי להגיד לקוראיך. הייתי שולח לך את הסיפור הארוך שיש לי בכת"י,³¹⁰ אבל הוא מר³¹¹ ביותר בתכנו ואַנאַרכי בצוּרתו.

בצפיה לגליונות “הדרור” הראשונים,

המכבדך ומוקירך י. ח. ברנר.³¹²

498. לפ. לחובר

[תחילת אפריל 1911, יפו]

לחובר,

ידידי יצחק שווייגר נוסע לווארשה, ועלה בדעתי לכתוב לך איזו דברי “עסק” על ידיו.

רוצה אני להוציא ספר שני מכּתבַי. רוצה אני שלַספר ייכנסו “בחורף” ו“מסביב לנקודה” (בשינויים ותיקונים). רוצה אני להדפיס במספר מצומצם של אכסמפלארים ולהציג מחיר של 20 p 1³¹³ ורוצה אני שאתה תהיה הסוכן היחידי שלי ברוסיה ושתקבל ממני לא פחות משתי מאות אכסמפלארים בשביל כל רוסיה ושעד שתמכור את המספר הזה אין לי רשות לשלוח לשום מו"ס³¹⁴ אחר. אבל במה דברים אמורים? אם תשלח לי עוד קודם ההדפסה לתכלית זו מאה ועשרים רובל. כל ספר יעלה לך, אפוא, בששים קופּ.³¹⁵ המשלוח עלי.

התיישב בדבר וענה תיכף – למען אדע את אשר לפני. לשׂ“ס³¹⁶ אין אני מקווה. אני רוצה רק להדפיס. מין תאווה, ר”ל.³¹⁷ ועיין בספר חכמת הפּאתולוגיה לפרופיסור ריינפאֶרנוּנפט… אין לך פנאי?

ובנוגע לשווייגר – אין מה להרבות בדברים. יהודי משלנו. אָבער גאָר משלנו! ³¹⁸ הלא תראה. וגם הוא בוודאי יראה, שכֵּנים דברי, אשר אמרתי לו היום: לחובר הוא בוודאי אחד משלנו. מיוחסים!

והנני שלך

אחד המיוחסים י. ח. ברנר.

499. לפ. לחובר

[יפו, ימי פסח תרע"א, 20.4.1911]

לחובר, הלא תצחק, אם אומר לך, כי מכתבך עם השטר הופיע לי הפעם כמלאך מושיע, אבל הדבר כך הוא: בריאותי לא טובה (דקירות בחזה וכו'), שאר הדברים למטה מכל ביקורת, ונוסף על זה הנני מתכונן בימים האלה להיות לבעל־משפחה: היינו, אחותי ואחי באים אלי מרוסיה (ובביתי שם אב חולה, אם עיפה ועוד אחות ועוד אח). מאין יבוא עזרי? חשבתי כל אלה הימים ביאוש גמור והרגשתי את עצמי, לא עליך, באנקרוט, באנקרוט גמור, בכל המובנים… והנה מאה רובלים! אוצר של כסף כזה! ³¹⁹… במה אִכּף ואקדם? רק בזה: לכשירווח לי (במצב־הרוח הכתוב מדבר) אתחיל לכתוב את הדבר החדש שעלה במחשבה³²⁰ – ו“ספרות” בשנה הבאה היא בעלת־מיצר לאותו דבר… יהיה, כמדומה, דבר לא רע… – – –³²¹

בדבר ההגהה אני מוכרח לוותר, אבל העגמת־נפש גדולה. ראה, אפוא, לחובר, אני סומך עליך כעל אח, ולא כעל אחיו של הבל…

בשטר הפסדתי כארבעה רובלים (לקחו רבית, קומיסיון ומפני שזה שטר, חשבו גם את הקורס נמוך מהרגיל), ולכן רצוי מאוד, שאת הכסף שלאחר ההדפסה, תשלח לי במזומנים.

ל“לעם” ול“יפת” ולקרוגליאקוב נמסרו כל הדברים.

עכשיו בדבר כל כתבי. מלבד הספר הראשון, שנדפס באמת לא טוב, קצת באשמתי וקצת באשמת תנאי־הדפוס בארץ (יש לי עוד ממנו 1200 ונפוצו 700), יכול אני לתת עוד שמונה ספרים בצלמו כדמותו (היינו כ־12 בויגן בכל ספר). ואלו הם: ספר ב‘: “לעת עתה”, “בחורף”, “בינו לבינו”. – ספר ג’: “מסביב לנקודה”. – ספר ד‘: "מא’ עד מ‘", “הוא סיפר לעצמו”. – ספר ה’: “מעבר לגבולין”, “ערב ובוקר”. – ספר ו‘: “שנה אחת”. – ספר ז’: “שלושה פרקים”, “מן המצר”. – ספר ח‘: “עוללות” (עשר סקיצות), “רשמי סופר”, “מתוך הפנקס” (פרקים נבחרים). ספר ט’: סיפורים אחרונים. כגון: “אל המטרה”, “אגב־אורחא”, “עצבים” ועוד.

אני רוצה הייתי כך: שהספרים יידפסו פה, הוצאה פשוטה, לא מהודרה (רק נייר אחר, יותר מתאים). בכל ספר 12 בויגן במחיר 2 פראנק. על השער יהיה כתוב: בהוצאת “ספרות”. סכום כל האכסמפלארים: 1500. מאטריצין קשה לעשות פה (תנאי הדפוס!). “ספרות” משלמת לי מראש (קצת במזומנים וקצת בשטרות) 800 פראנק, כמעט כל הוצאות ההדפסה, ומקבלת 1000 אכסמפלארים (המשלוח עליה). שאר האכסמפלארים במספר 500 נשארים ברשותי, לעשות בהם כרצוני בתור שׂ"ס.³²² מן הספר הראשון, שיצא לפני שנה וחצי, היא קונה אצלי אלף אכסמפלארים בנכיון של 70% (שבעים אחוזים). המשלוח עליה.

אולם אם “ספרות” רוצה דוקא להדפיס בוארשה, הנני נכון (מפני הטעם הנזכר בראש מכתבי) להסכים גם להצעה אחרת: אני מוכר ל“ספרות” את זכות ההוצאה של שמונה ספרים (מ־80 עד 100 בויגן), שעליה להוציאם לא יאוחר מבמשך ארבע שנים מראשית שנת תרע“ב, שני ספרים לכל שנה, ולשלם לי (החצי קודם ההדפסה, עם קבלת החומר, והחצי מיד לאחר הדפסת כל ספר) לא פחות מחמישה עשר רובלים בעד כל בויגן (“תושיה” רצתה לשלם לי כסכום הזה, אבל אני לא רציתי; עם “ספרות” שאני!), מאה רובל אוואנס אני מקבל בראשית כל שנה. (האוואנס ינוּכה מהשכר). ובדבר הספר הראשון, שיצא בירושלים, עליה לקנות ממני את כל התוצאה (קצת יותר מ־1200 אכסמפלארים). על זה אני נותן לה, באופן הזה, 75 אחוזים (שבעים וחמישה). המשלוח כנ”ל.³²³

הרי לפניכם שתי הצעותי! והנני חותם ברגשות היותר טובים שבעולם

י. ח. ברנר.

שלום לשווייגר, לצמח³²⁴ ולכל הקולוניה ה“ארצי־ישראלית”. – –³²⁵

קבק³²⁶ מבקש לכתוב לך, שהרומן שלו “דניאל שפרנוב” הולך ונגמר, וכי בעוד שני שבועות יהיה מוכן למשלוח. הוא התאחר בתשובתו מפני טרדות־החגים. אגב: מהדורה אחת, קודמת, מן הרומן הזה קראתי. דבר ספרותי למדי.

500. לד. פרסקי

[יפו, 25.4.1911]

קיבלתי 255 פראנק.³²⁷ 1 ורבע לקח הבנק. בנוגע להדפסה עוד יש עיכובים. לאהרן בארון אני מודה מקרב לב, אבל את העשרה דולארים אין אני יכול לקבל בתור מתנה, אלא דווקא בתור תשלום בעד סכום ידוע של אכסמפלארים, שאפיצם בין מי שירצה הוא. אני הייתי מציע, תלמידי הגמנסיה הירושלמית. על יתר הדברים אכתוב לך לעת מצוא. רבינוביץ הזקן³²⁸ ביקשני להזכירך על ספריו. אם נמכרו, הזדרז במשלוח המגיע לו, כי וכו'.

בברכה ושלום לך ול“אחיעבר” מקרב לב

י. ח. ברנר.

501. למ. י. ברדיצ’בסקי

[יפו, 12.5.1911]

הנני משתמש בהזדמנות לומר לך שלום מקרב, מקרב לב.³²⁹ לעתים קרובות הנני זוכר את חצי־היום אשר ביליתי בחברתך בברסלוי לפני שנים אחדות.³³⁰ מה שלומו של עמנואל?³³¹ הנני שולח לו אלבום קטן ממראות הארץ, ואבקשך להזכירו, אם אפשר, מי הוא השולח. צרפתי לזה את החוברת “תולדות הספרות לבני הנעורים” (ב') מאת א. ז. רבינוביץ, שלקחתי מאת המחבר. – ב“הפוה”צ", 16 No, הדפסתי רשימה ישנה* על “מהעבר הקרוב” שלך.³³²

שלך לעולם

י. ח. ברֶנר.

* כלומר, שנכתבה לפני שנתיים [הערת י. ח. ב.]

502. לפ. לחובר

ל“ג בעומר, התרע”א, יפו [16.5.1911]

לחובר,

קיבלתי את מכתבך עם החוזה. בינתיים נתקבל ספרו של סמילנסקי (ח' א')³³³ עם השיבושים המרובים שבו ועם ההדפסה הרעה – ונקפני לבי, אם לא כמקרהו יקרני גם אני. נראה!

את החוזה הנני מחזיר. על פיו יוצא, שאני מוכר את כל כתבי לצמיתות להוצאת “ספרות” במחיר 15 רובל בעד הגליון (מה שאחרי עשרים שנה יוכלו יורשי ג"כ³³⁴ להוציא, בשעה שאצל “ספרות” יהיו מטריצין וזכות־ההוצאה – כלצמיתות דומה), וזה לא ייתכן. וגם בנוגע לספרי הראשון, הן אם יימכרו ע“י “ספרות” כל האכסמפלארים, תרוויח היא מהוצאה זו יותר ממני, שעמלתי בה והוצאתי אותה ולא נהניתי ממנה כלום, ובכן למה תהא לה הרשות להוציא הלאה בלי תשלום שכר־סופרים. ו”הצדק המוחלט" מה יהא עליו? אל תשכחו: אני נותן לכם הנחה של שבעים וחמישה, כלומר, מוכר לכם כל אכסמפלאר בכמה שההדפסה עולה לי, והפרעון הוא בשטרות לזמן ששה חדשים ולזמן שנה וחצי. ויוצא, שבעד 600 הפראנקים שאקבל מכם בעד האלף ומאתיים אכסמפלארים במשך שתי שנים אני מוכר יחד עם זה גם את הזכות של 12 בויגן לצמיתות – חינם! מה יאמר על זה אחד־העם?

הנני מציע, אפוא, שני תיקונים עיקריים:

א) אם תחפצו להדפיס ספרי הראשון, לשלם לי שׂ"ס.³³⁵

ב) זכות־ההוצאה רק לחמש־עשרה שנה. אח"כ³³⁶ הזכות חוזרת ליורשי.

אם תסכימו – טוב. אז אני שולח לכם את הספר הראשון, המונח אצלי מוכן לדפוס, ואת סיפורי־ירושלים³³⁷ 1200 ביחד, ואתם תשלחו לי החצי בעד הספר הראשון והחצי בעד סיפורי־ירושלים בשטר לזמן ששה חדשים ואת החצי השני בעד סיפורי־ירושלים בשטר לזמן שנה וחצי. (המשלוח עליכם).

ואולי נשאיר, לחובר, את כל הענין עד שתהיה פה?

כשתהיה פה, אקווה להשיאך לפתוח פה מחלקה של “ספרות”, היינו שהספרים יידפסו פה (הוי, כמה איני רוצה שהספרים שלי, למשל, יידפסו בוארשה וייצאו כמו שיָצאו פיליטוני “הבוקר” של פרישמן! ³³⁸). הסופרים: ר' בנימין, א. ציוני, א. ז. רבינוביץ ועוד מילאו את ידי לבוא אתך בדברים בדבר הוצאת כתביהם (שני הראשונים נכונים להמתין, ואולי גם לוותר, על שכר סופרים, ובלבד שספריהם יודפסו פה) ויימצאו עוד: מ. וילקנסקי, עגנון ועוד. ואולי אפשר יהיה גם להוציא מעין קובצי “ספרות” או קובצי “רשפים” פה (דברים מקוריים ותרגומים). הכלל, אפשר להפוך את העולם! מתי תבוא, אפוא?

כתבי ר' בנימין (נבחרים) יחזיקו כשמונה בויגן; כתבי א. ציוני – עשרה בויגן; כתבי א. ז. רבינוביץ – כרך שלם.

בכל אופן, ענה: אם ר' בנימין וציוני ידפיסו את כתביהם פה על ידי, כמה, למשל, אתה נכון לקבל להפיץ ברוסיה? ראבּאט תקבל הגון.

תכתוב לי את דעתך על תרגוּמִי ב“יפת”.³³⁹ בתיק המערכת של “יפת” מונחות כבר עוד שתי דרמות של הופטמן, מתורגמות על ידי: “אנשים בודדים” ו“פוּרמן האֶנשאֶל”. עכשיו אני עסוק ב“העווֹן והעונש” של דוסטויבסקי.³⁴⁰

ושלום לך וברכה,

שלך,

בשמי,³⁴¹ י. ח. ברנר.

• אולי תוכל לקנות בשבילי בוארשה ולשלוח לי שלושת הספרים החדשים האלה ברוסית:

• ספרו של ואֶראֶסאיאֶב על דבר דוסטויבסקי וטולסטוי.

• ספרו של אייכנוואלד על הסופרים המודרניים באירופה.

• ספרו של אַנינקוב (או אננסקי?), גם כן אֶטיוּדים על הספרוּת המודרנית האירופית.

• זה צריך לעלות בשלושה־ארבעה רובלים ותזקפם על חשבוני. ואם יָצא איזה ספר חדש בשתי השנים האחרונות מאת ל. שאֶסטוֹב, גם כן תקנה בשבילי.

• אולי תוכל לשלוח לי את גליון ה“מומנט”, שבו כתב צייטלין את הפיליטון שכתבת לי על אודותיו.³⁴²

503. לדניאל פרסקי

[כ“ו באייר תרע”א, יפו, 24.5.1911]

פרסקי הנפלא!

א) בגלויתו של טייטלמן³⁴³ לפני שבועות אחדים כתבתי כבר, שאת הכסף 255 פראנק קיבלתי, אלא שבנוגע להוצאת הספר עוד יש עיכובים. בכל אופן, הכסף שמור.

ב) כן, דברים ברורים: “יפת” משכה ידה מקובצים לבני־הנעורים.

ג) בדבר הצד הלשוני שב“יפת”, קרי וכתיב, משקל שירי וכו' וכו' – אין אנו בלשנים יושבים בקתדראות, שעושים הכל בכוונת מכַוון. אם המתרגם שמעונוביץ ומתרגמי שאֶלי תירגמו במשקל השירי שבפיהם – אנו מה נעשה להם? משקל שירי ואורתוגרפיה, והכל בחיים, צריך להעשות על־פי האינסטינקט ולא על פי “שָׁנוּ רבותינו”. מה שיש פה איזה ועד בלשני (באמריקה מספרים כדבר הזה?), [מ]זה לא יֵחַם לנו. מתחילה צריך ליצור איזו שפה עברית – ואחר־כך ינהיגו בה כללים. המתרגם לעברית משפה חיה יודע צרות יותר גדולות מצרת האורתוגרפיה והמשקל השירי. ויש מקום, אבל אין חפץ להאריך.

ד) במכתבך לקרוגליאקוב וכו' אתה מדגיש, שהעבודה המוּטלה עליך בהפצת הספרים אינה נותנת לך³⁴⁴ לעסוק באיסוף ממון לטובת הספרות. – יודע אני, יודע. – אבל ראיתי להעירך, שאמנם גדולה הפצת הספרות מאיסוף ממון לטובתה. – וכשאתה מפיץ מין קונטרס לא חשוב, לכאורה, כ“מעולם היצירה”³⁴⁵ – יש ויש שכר לפעולתך.

ה) נחמה קאטינסקי גם עכשיו בירושלים, יש לה ארוס, מ. טיומקין,³⁴⁶ אבל עדיין לא נישאה. לא ראיתיה זה כשנתיים. את המשפחה הראשונית³⁴⁷ איני יודע.

והנני ידידך מוקירך

י. ח. ברנר.

הנני מבקש לאמור שלום רב בשמי לאהרן בארון.

הנ"ל.

אתמול גמרתי לתרגם את החלק הראשון מן “העָווֹן והעונש” של דוסטויבסקי. הישיש רבינוביץ מתרגם את “כתבים מבית המות”.³⁴⁸

504. למ. י. ברדיצ’בסקי

[סוף מאי 1911, יפו]

תודה רבה בעד המכתב והגלויה. ה“מאורע” שלי אינו כדאי. – בקרוב אשלח לך את רשימותי “מכאן ומכאן”, לאחר שייצאו מבית־הדפוס, ושם גם תמצא, אולי, מענה על מה שאתה שואל לשלומי. מובן, רק בדברים שהדיבוּר חל בהם ויכול הייתי גם לכתבם אליך במכתב. –

ספריך אתה מ“תושיה” ו“צעירים” קראתי כולם. רשימתי זו על “מהעבר הקרוב” עוד אינה זו, שהיתה צריכה להיכתב. ולכן גם לא הדפסתיה עד עכשיו.³⁴⁹

505. לעורכי “הפועל הצעיר”

[יפו, 6.7.1911]

לידידַי עורכי “הפועל הצעיר” ביפו.

במחברתי האחרונה “מכאן ומכאן” הבעתי על פי דרכי את אשר בלבי בדבר העתונות³⁵⁰ הארצי־ישראלית, ש“יסודה”: דלות חמרית ורוחנית, חוסר עניינים ממשיים וסביבה של שנוֹררות. אמנם, אין בעתונות זו אותה השארלאטאניות שבעתונות הצהובה האירופית, אבל תחת זאת הלא אין בה גם כשרון־המעשה וגודל־ההשפעה של זו החוטאת והנשכרת, של זו המיועדת למאות אלפי קוראים; ואם זו מעוררת בלב כל איש ישר באמת שנאה וכאב, הנה העתונות שלנו, הארצי־ישראלית, החוטאת ואינה נשׂכרת, המיועדה לעשרות ולמאות קוראים וכולה סמל־הדלדול, אינה יכולה להעיר, כמובן, אלא מה שהבעתי: בוז. ידעתי, אמנם, כי יש לנו עתון־ז’וּרנאל אחד בארץ־ישראל, כלי מבטאם של החלוצים הפועלים העברים המעטים, – – –³⁵¹ שעם כל צדדיו השליליים המוכרחים, בסיבת כוחותיו המצומצמים, יש בו בעצם הרבה צדדים חיוביים אמיתיים, ובכל אופן, קווים טראגיים עמוקים, בנשאו בידו דגל האמת המציאותית, ולא ידבר אך טוב, ועליו – סבל הגורל העממי; ידעתי, כי העתון הזה – “הפועל הצעיר” – הוא יוצא מן הכלל, הראוי לבוז (“האחדות”³⁵² עוד לא היתה בשעה שרשמתי את הדברים – – –³⁵³), אבל לא עלה גם על דעתי, שהבנתי וידיעתי זו בנוגע ל“הפועל הצעיר”, היוצא מן הכלל, יש בהן בכדי למנוע אותי מתאר, כפי יכולתי וכפי השגתי, את האתמוספירה הכללית, הריקנית והשקרנית, המדברת אך טוב, של עתונותנו העברית הצעירה, שהבלטתי בעתון בדוי, אשר אין כדוגמתו בין כל עתונינו, ואיך היה צריך להרגיש עצמו באתמוספירה שכזו אותו בעל־הרשימות הזר והמגוחך… – – –³⁵⁴

מכל זה תוכלו להבין, ידידי, מה נשתוממתי ומה נחמץ לבבי כאשר הוגד לי היום בשמכם, שאתם, עורכי “הפועל הצעיר”, – – –³⁵⁵, מוצאים את עצמכם נעלבים על־ידי “הקאריקאטורה הצינית”, אשר כתבתי עליכם!… מרא דאברהם!…

מובן שלא על זה שכתבתי במחברתי הנקובה מה שכתבתי אני מצטער (כך מצאתי לנכון, ואחרת לא יכולתי, ויהיה הרושם מה שהוא!), כי אם עליכם! רשות היתה לי, לכאורה, לקוות, שאתם תעמדו על מרום תעודתכם גם בנדון שכזה, לא תדאגו למה שיאמרו הבריות, שאינם יודעים את מערכתכם ואת מהותה וכשידפדפו במחברתי³⁵⁶ יחשבו שלה אני מתכוון בשרטטי את “העתון הציוני” של עובדיה תומרקין! ³⁵⁷

ועוד:³⁵⁸ הן אתם יודעים, כי בגמרי את מחברתי רציתי להדפיסה אצלכם, אלא שתנאים טכניים עיכבו ושבּעת שכתבתי את דברי ה“קאריקאטורה” הייתי אני העוזר היחידי³⁵⁹ של “הפועל הצעיר” ואם יש כאן איזו כוונת־קאריקאטורה לעתון זה ולעורכיו (מה שאינו עולה על הדעת!) אז – – למה אתם נעלבים יותר ממני? – – –³⁶⁰.

ידידכם

י' תמוז, התרע"א. י. ח. ברנר.

הנני שולח לכם את המכתב הזה, ואם אתם רוצים, פרסמוהו, אבל, כמובן, בלי כל שינויים, נתתי אל לבי, שאולי באמת הסיבותי לכם כאב שלא במתכוון. ורוצה אני להמעיטו במה דאפשר. אתם יודעים, עד כמה רחוק אני מכוונה להרע לכם. ואת זה אין אני אומר בכדי להתנצל לפניכם ולהשיב לי את יחוסכם הידידותי אלי… זה הדבר האחרון לא איכפת לי כלל וכלל, כי אני, ברוך השם, יכול לחיות גם בלי רגשי ידידות אלי משום צד. אדרבה, כך הרבה יותר טוב. והיו שלום!

ידידכם מרחוק הנ"ל.³⁶¹

506. לפ. לחובר

י' אלול, התרע"א, יפו [3.9.1911]

לפ. לחובר, וארשה.

תעשה עמדי חסד, אם תודיעני: אם נוסע אתה באמת הלום לימי החגים ואם חושב אתה על איזו “אונטערנעהמונגען”³⁶² ספרותיים בכאן. צריך אני לדעת זאת בנוגע למצבי הפרטי בעתיד הקרוב.

אגב אודיעך, שגמרתי את תרגום כל הספר “החטא וענשו” של דוסטויבסקי. “יפת” חדלת־אונים היא להוציא את הספר הזה (בן 25–30 בויגן של דפוס) בעצמה, אף שאני הייתי נכון לקחת רק שמונה רובל בעד הגליון. אולי תשתתף אִתה “ספרות” בהוצאת הספר הזה? הודע.

את השטר בן 70 הרובלים לא קיבלו ממני בבנק, מפני שהטאֶרמין שלו ארוך יותר מדי. אך בעוד שבועות אחדים יקבלו ממני גם אותו. כך הבטיחו לי.

בשלום וברכה

י. ח. ברנר.

507. לא. ציוני

[יפו, 4.9.1911]

נתקבלה החלטה בלבי בימים האלה להוציא את הקובץ.³⁶³ אי לזאת אני מחכה לשני הפרקים של “גלגול תעודה”. טוב היה לשנות את השם, כי הליצנים דהאידנא (1א) כבר אינם חוששים למלה “תעודה” ואומרים: טאַקי³⁶⁴ תעודה, טאַקי תעודה, בלי תעודה לאומית לא כדאי לחיות, צריכים אנו לדעת על מה אנו סובלים יסורים כל כך הרבה… הלא אילו הייתי אני, – – –³⁶⁵, משתמד הייתי נעשה לפריבאַט־דוֹצנט ב“מדעי־הרוח”… – צריך לשנות גם את ההתחלה, שנתישנה. – הודע.

ליצחק וילקנסקי – מאת י. ח. ברנר.³⁶⁶

שבוע וחצי באלול התרע"א. יפו–כנרת.

אקבל גם מאמרים אחרים: “זרמים שבספר”, “ליליינבלום”, “הרצל” וכו'.

508. לאברהם רייזין

חצי אלול תרע"א, יפו [8.9.1911]

צו אַ גוטען פריינד, א. רייזען.

איהר געדענקט מסתמא, אז מיט אַ צייט צוריק האָט איהר ביי מיר אָנגעפרעגט אין אַ בריף, צי זאלט איהר פאהרען³⁶⁷ קיין פּאַלעסטינא. איך האב אייך געענטפערט וואס איך האב אייך געענטפערט. איצט איז געקומען מייו אָטשערעד. איך דארף אוועקפאהרען פון פּאלעסטינא. ערשטענס, ווייל עס האט מיר דערעסען. און צווייטענס – אפילו איך זאל שוין מיט דעם שלום מאַכען, ווארום וואו דערעסט ניט? – האב איך דא פשוט ניט פון ואַנען צום לעבען. בעזאָנדערס איצט, אז איך בין דא ניט אליין, נאר מיט אַ ברודער און שוועסטער פון דער היים. וואוהין זשע זאל איך פאהרען? צוריק קיין ענגלאנד אדער קיין גאַליציע ווילט זיך ניט. בלייבט טאקי פאָרט נאר אמעריקא. נאָך אלעמען קלער איך, אז אַ איד ווי איך, וואס קאן מאכען קאָרעקטור, איבערזעצונגען, שרייבען ביבליאגראפישע נאטיצען און אז מ’וועט דארפען, אפילו מאכען “קעפליך” צו נייעס, וועט אין ניו־יאָרק פערדינען אויף לחם לאכול ובגד ללבוש. וואס? ניין? נו, מילא, קיין אַנדער ברירה האב איך נישט און מ’מוז פרובען. איז וואס וויל איך פון אייך, ליבער רייזען? פאָלגענדעס: קיין געלד פאר מיר מיט מיין פאמיליע, מיר זאלען קענען פאהרען צוזאמען, האב איך ניט און וועל ניט האבען. אלזא וועל איך זיי מוזען לעת־עתה לאזען דא. פיר זיך אליין אויף הוצאות הדרך וועל איך שוין מסתמא צונויפקראַצען. נאר דא בלייבט דאך די צרה פון אראבגעהן פון שיף. מ’דארף דאך ווייזען עפיס אַ סומע (וויפיעל?) און איך וועל דאך ניט האבען. באשר בכן דאַרף איך אָנקומען צו אייך, ווי צו אַ מענשען וואס זיצט שוין אינוועניג, איהר זאלט מיר אַנ’עצה געבען. אפשר איז אַ סברא, אז איינע פון די רעדאקציעס (“די פרייע ארבייטער שטימע”, די “צוקונפט” - - -³⁶⁸) זאל מיר שיקען אַ מכלומרשט איינלאדונגס־בריף אויף מיטצוארבייטען, בכדי איך זאל מיט איהם קענען שטעכען די אויגען פון די רשעים, די אריינלאָזער. פערשטעהט זיך, אז איך וועל נאכדעם אויף יענער רעדאקציע ניט אנגעבען חלילה אין “קאורט”,³⁶⁹ וואס זי האט זיך “מתחייב” געווען צו געבען מיר ארבייט, און צום סוף זאגט זי: אֵין לי איז דער בעסטער תירוץ. אויף אזויפיעל האב איך נאך יושר און גערעכטיגקייט, חאטץ אפילו אין דעם “הצדק המוחלט” פון אונזער הייליגער “יהדות” גלויב איך ניט. – אלזא, דערווייל איז דאס גאָר. בעקומענדיג דיעזען בריף, וועט איהר מיר, אויב מעגליך, איינאָרדנען וואס איך בעט אייך, לויט אייער פערשטאנד, און צושיקען מיר אין אַ בריף אויף דיזען אַדרעס: (3א)

און אהן איבריגע שהיות,, ווייל איך וואלט וועלען פאהרען ווען ס’איז נאך וארימליך. נאך אַ זאַך: מיט דיעזען בריף און מיט דיזער בקשה ווענד איך זיך צו אייך און נאר צו אייך. אין ניו־יאָרק האב איך אַ סך בעקאַנטע, נאר אזוי ווי קומענדיג אַהין וואָלט איך וועלען זיין פון זיי פון דערווייטענס, וויל איך ניט, אז זיי זאלען וויסען פון מיין קומען פריהער, און וויל ניט ווענדען זיך צו זיי מיט בקשות. איהר פערשטעט די “פסיכאלאגיע”?

זייט מיר הערצליך געגריסט

פון מיר, אייער אמת’ער פערעהרער און גוטער פריינד

י. ח. ברענער.

תרגום:

לידיד נאמן א. רייזין.

אתה ודאי זוכר, כי לפני כמה זמן שאלתני במכתב, אם נכון וטוב הוא שתסע³⁷⁰ לפלשתינה. עניתי לך מה שעניתי. עכשיו בא תורי אני. צריך אני לעזוב את פלשתינה. ראשית, כי נמאס עלי. ושנית – גם אם אשלים עם זאת, כי היכן לא יימאס? – אין לי כאן, פשוט, ממה להתקיים. ביחוד עכשיו, כשאינני כאן יחידי, כי אם עם אח ואחות מן הבית. ולאן, אפוא, אסע? לחזור לאנגליה או לגאליציה אין רצון. נשארת, אפוא, לאחר כל, רק אמריקה. סוף־סוף, אומרת לי דעתי, כי יהודי כמוני, היודע לעשות הגהה, תרגומים, לכתוב רשימות ביבליוגרפיות, וכשיהיה צורך בכך, אף לחבּר “כותרות” לחדשות – יכול יוכל להשׂתכּר בניו־יורק זו כדי לחם לאכול ובגד ללבוש.³⁷¹ לא כך? לא? מילא, ברירה אחרת אין לי וצריך לנסות. ובכן, מה בקשתי ממך, רייזין חביב? זו בקשתי: כסף די נסיעה לי ולבני משפחתי יחד – אין לי ולא יהיה לי. אצטרך, אפוא, להשאיר אותם לפי שעה כאן. להוצאות דרכי אני בלבד – אפשפש וּודאי אצרף איך שהוא. הצרה היא – בירידה מן האניה. הלא צריך להראות איזה סכום־כסף (כמה?), וזה הן לא יהיה בידי. על כן צריך אני לעזרתך אתה, עזרת איש היושב כבר פנימה, שיאמר לי מה אעשה. אולי אפשר הוא, כי מערכת מן המערכות (של “די פרייע ארבייטער שטימע”,³⁷² “די צוקונפט”³⁷³ – – –³⁷⁴) תשלח לי למראית־עין כתב־הזמנה לעבודה בה, ויהיה לי במה לנקר את עיניהם של הרשעים הללו הממוּנים על ההכנסה. מובן מאליו, כי אחר כך לא אתבע, חלילה, אותה מערכת לדין על ש“התחייבה” לתת לי עבודה ולמעשה היא טוענת טענת אין לי. כדי כך עוד נאמן אני על יושר וצדק, אף על פי שאינני נמנה על מאמיני “הצדק המוחלט” (2) של ה“יהדות” הקדושה שלנו. ובכן, זאת היא לפי שעה כל בקשתי. כשתקבל מכתב זה תיטיב לסדר, אם אפשר, את אשר אני מבקש ממך, הכל לפי הבנתך, ותשלח לי על פי כתובת זו: – –

ואל־נא תרבה בשהיות, כי חפץ אני לצאת לדרך לפני בוא הימים הקרים. ועוד דבר: במכתב זה ובבקשה זו אני פונה אליך ורק אליך. בניו־יורק יש לי הרבה מכרים, אבל הואיל ואני רוצה, בבואי שמה, להיות רחוק מהם, לא ניחא לי שידעו על דבר בואי תחילה ואינני רוצה לפנות אליהם בבקשות. האם מבין אתה את ה“פסיכולוגיה”?

רב שלום לך מקרב לב

ממני, מכבדך באמת וידידך הנאמן

י. ח. ברנר.³⁷⁵

509. לפ. לחובר

[ירושלים, אמצע תשרי תרע"ב – תחילת אוקטובר 1911]

לפ. לחובר, וארשה.

את המכתב הזה הנני כותב לך מירושלים. עברתי הנה להשתתף מראשית השנה הזאת בשבוּעון “האחדות” היו“ל ע”י³⁷⁶ מפלגת פועלי־ציון. העתון הזה כמעט שאינו נודע כלל ברוסיה, אף על פי שכניסתו מוּתרת. והיות שמשָׁנה זו, בעזרתי, יוקבע בעתון מקום חשוב לספרות ולשאלות־הספרות, הצעתי לפני המוציאים, שימסרו לך את הסוכנות הראשית בעד כל רוסיה, לקבל חותמים. חושב אני, כי ע“י מודעות, שתתן בעתונים ובספרי הוצאותיך, [וע”י] פרוספקטים, שנשלח לך בעוד ימים אחדים, לא יקשה עליך לאסוף מאות אחדות חתומים בכל רוסיה. ואז תקבל ראבּאט הגון בשביל קבלת חתומים: שלושים פּרוצנט. את כסף החתימה תשלח במזומן ובשטרות, וכשתהיה פה תעשה חשבון. רצוף כאן שתי מודעות ישנות וגם הגליון האחרון של השנה החולפת. בפּרוספקטים החדשים יהיה תוכן־העניינים של הגליון הכפול הראשון של שנת תרע“ב. בגליון זה יש גם רצנזיה ממני על מחברתך “אחה”ע”,³⁷⁷ שדנתיה לחובה. רשימותיך ב“הצפירה” אני קורא.

לתשובתך אחכה

שלך י. ח. ברנר.

שולחים אנו לך גם פנקסי־חתומים.

הכתובת: Redaction “Haachduth” Jerusalem

510. לק. י. סילמאן

[ירושלים, 16.10.1911]

ידידי מר סילמאן,

בבקשה לשלוח לי את גליונות “הצפירה” האחרונים אשר אמרת (מגליון קי"ב ואילך), כי אין לי כוח עדיין ללכת לבית־הספרים. צרף גם את ה“לוח” של לוּנץ. צריך לראות מה כותב הזקן על קוק.³⁷⁸

שלך

כ"ד תשרי. י. ח. ברנר.

511. לפ. לחובר

ר“ח כסלו, התרע”ב, ירושלים [22.11.1911]

לפ. לחובר,

שלחתי לך ע"י הפוסטה חמישים אכסמפלארים מן “הגדת המות” אשר הוצאתי.³⁷⁹ חושב אני, שבשביל כל רוסיה זה לא הרבה. ראבּאט אני קוצב לך 25%. יותר איני יכול.

עם זה אמרו לי באדמיניסטראציה של “האחדות”, כי שלחו לך מן חמשת הגליונות שיצאו בשנה זו וגם פנקסים לקבלת חתומים.

מרשימתי על ספרך, שנדפסה בגליון 4, עשו פה פוליטיקה גמורה.³⁸⁰ למה הדפסתיה דווקא בעת שהיה אחה“ע³⁸¹ פה? רק להינקם באחה”ע נתכוונתי. כך אומרים מקצת הבריות. והם לא ידעו, שהרשימה נכתבה באותו השבוע לקבלת ספרך, היינו לפני חדשים אחדים. הבריות בכלל אינם יודעים כלום.

ומה על בואך לפלשתינה?

בידידות

י. ח. ברנר.

512. לדניאל פרסקי

ר“ח כסלו התרע”ב, ירושלים [22.11.1911]

פרסקי,

שלחתי לך חמישים אכסמפלארים מהמחברת “הגדת המות” אשר הוצאתי.³⁸² בוודאי תראה שמחברת זו ראויה להפצה על־פי גודל ערכה הספרותי. בזה אני מתחיל לסלק את החוב של הכסף שנשלח לי להוצאת כתבי. מה אעשה – ומזומן אין לי. מחלות וכיוצא במחלות אכלו את הכסף. במשך החורף אוציא עוד מחברות כאלו, ואני מקוה, כי באופן הזה “יכוסה” החוב.

הקורא אתה את “האחדות” בשנה זו?

ואת “הדרור” עוד לא ראיתי. אולי תוכל ותשלח לי גליונות אחדים?

כתובתי על המחברת.

ידידך

י. ח. ברנר.

513. לד"ר יוסף קלוזנר

י“ב³⁸³ כסלו התרע”ב, ירושלים 2.12.1911]

לד"ר יוסף קלוזנר באודיסה.

אדוני הנכבד!

הנה זה עתה קיבלה מערכת “האחדות” מן הפוסטה את חוברת כסלו של “השלוח”, שבה אני מוצא את סוף מאמרך גדול־החשיבות על שאול טשרניחובסקי. והנה לפני שני שבועות הרציתי אני פה בירושלים הרצאה על טש., שקטעים ממנה נדפסו בגליונות “האחדות” 7–6 (הגליון 7 יצא שלשום).³⁸⁴ בקטעים הללו יש מבטאים שלמים העולים בד בבד עם אלה שבסוף מאמרך. מחשש, שמא יזדמנו אותם הגליונות לפניך ותוכל להתעורר בך מחשבת־חשד, כי השתמשתי בדבריך ממש ולא הזכרתי את שם אומרם (להשתוות³⁸⁵־הרעיונות ושיתוף־היחס שלנו אל טש. איני חושש), הנני מוצא לנכון להעמידך על האמת הכרונולוגית.

ברגשי כבוד

י. ח. ברנר.

514. לשמעון ביכובסקי

חצי טבת, התרע"ב, ירושלים [5.1.1912]

ביחובסקי,

מכתבך נשלח לי מיפו. מראשית תשרי הנני פה. ציוויתי לאדמיניסטראציה של “האחדות” לשלוח לך את כל הגליונות בעד רבע השנה (12–1) והבטחתי, שאתה תסלק את דמי החתימה – בעד חצי שנה, כי יוסיפו לשלוח לך – ואולי תמציא עוד חתומים אחדים ממוסקבה. כמו כן הנחתי שני אכסמפלארים מ“בצה”,³⁸⁶ אחד בשבילך ואחד בשביל המתרגם, שאיני יודע היכן הוא. לאחי המתרגם³⁸⁷ שילמתי בעד התרגוּם 40 פראנק. אם תחפוץ להפיץ את החוברות, אשלחן לך, אך בתנאי שלא תפיצן בהקפה, כי דחוק אני בכלל ובפרט.

מה עושה שווייגר³⁸⁸ במוסקבה? שלום לו.

ממני י. ח. ברנר.

משפחת קאטינקה יצאה לגור לחיפה.

515. לפ. לחובר

י“ט טבת, התרע”ב, ירושלים [9.1.1912]

לפ. לחובר, בוארשה.

מכתבך מיום כ“ח כסלו קיבלתי. אתה כותב שמחיר “הגדת המות”³⁸⁹ גדול הוא והראבּאט (30%) קטן. אבל אתה שוכח, ששלחתי לך בעד כל רוסיה חמישים אכסמפלארים. אם אתה בא בדברים עם חמישים מו”ס ואתה שולח לכל אחד – אחד – הרי נגמר! והאומנם לא יימצאוּ חמישים אנשים תמוהים בין קהל קוראי עברית, שיאַבדו ח"י קופּיקות³⁹⁰ על קונטרס, ששמו “הגדת המות”? אתמהה! מהמחברת השניה “בצה” של א. צ’כוב (תרגום גנסין), שהיא גדולה מהקודמת ואף מחירה חצי פראנק, שלחתי לך 100 אכסמפלארים, ובעדה אני קוצב לך 50% ראבּאט. והרי גם המשלוח עלי.

על שאר הדברים – אחה"ע, טשרניחובסקי וכו' – נדבר כשתהיה כאן. את דבריך על זה האחרון לא קראתי.

ושלום! י. ח. ברנר.

516. לי. יערי־פּוֹלֶסקין

י“ט טבת התרע”ב, ירושלים [9.1.1912]

ידידי פוליסקין,

קיבלתי את גלויתך. הרי ידעת מראש את אשר יקרך בניו־יורק – והן לשם זה נסעת. אך אקווה, כי תמצא עבודה, תתרגל – ותעשה חיים. תחי אמריקה! ³⁹¹

את אשר כתב רייזין עלי ב“הארץ החדשה”³⁹² לא ראיתי, כי מגליון י' ואילך לא נתקבל פה. אולי תשלח את הגליון?

מה שנוגע לנסיעתי אני – הנה כל זמן שלא יהיה הכרח לעזוב את מקום מגוּרי עתה, לא אעזבהו.

אולי אתה חבר ל“אחיעבר” ואולי יודע אתה את פרסקי – אמור־נא לו, כי שלחתי לו 100 אכסמפלארים מ“בצה”, שהוצאתי. הכל על חשבון חובי ל“אחיעבר”, או יותר נכון, לוֹ. אקווה לסלק עד הפרוטה האחרונה בספרים או במזומנים.

בברכת אחים לך ולכהנוביץ

י. ח. ברנר.

517. למ. י. ברדיצ’בסקי

[ירושלים, ינואר 1912]

לברדיצ’בסקי,

מכתבך נתקבל ליפו בעת שאני הייתי בירושלים. כשנשלח לכאן, מצאני חולה. עכשיו שאני יכול לכתוב אני כותב. פניתי לר' בנימין בשאלת “הייתכן?” וענה לי, שכבר החזיר לך הכת“י,³⁹³ כי “הפוה”צ” לא מצא לנכון לתת התנפלות חדשה על קלוזנר. –

בדבר “מכאן ומכאן” צדקת. – כאן, בירושלים, אני עובד ב“האחדות” ובקרוב אשלח לך גליונות אחדים מן השבועון הזה. – אני עיף עד למות. –

המסור לך

י. ח. ברנר.

אפשר שבעוד חדשים אחדים, כשאשיג להוצאת הדרך, אסע לאמריקה.

518. לשמעון ביכובסקי

כ“א שבט, התרע”ב, ירושלים [9.2.1912]

ביחובסקי,

לפני ימים אחדים קיבלתי את גלויתך מיום 24.1 והיום קיבלתי מיפו גם את זו שעל שם “הפוה”צ“. בקרוב אוציא ספר חשוב “והיה העקוב למישור” מאת ש”י עגנון, שמחירו יהיה ברוסיה 35 ק“פ³⁹⁴, ואז אשלח לך 25 – 25 מכל ספר בשביל מוסקבה. בנוגע לדוסטויבסקי³⁹⁵ לא יכולתי להציל מפיך דבר ברור, מי רוצה להוציא ובאיזו תנאים. אני הייתי רוצה להוציא את הספר בירושלים תחת השגחתי. הספר צריך להחזיק כעשרים וחמישה בויגן של דפוס בפורמאט של ספרי “תושיה” (16 עמודים הבויגן). אם להדפיס זה פה באלף אכסמפלארים, היה זה עולה בארבע מאות וחמישים רובל בערך, ש”ס³⁹⁶ 200 רובל, ס“ה³⁹⁷ נחוץ לזה כשש – –³⁹⁸ מאות רובל. אם יש איש הרוצה להשתתף בזה, כמו שאתה כותב, אז היה אפשר לבוא בדברים גם עם “הפועל הצעיר” ולמכור את הספר בתור פרס לאותו עתון (בחצי המחיר, למשל) באופן שהיינו יכולים – אמנם, בקושי – להוציא את הכסף ולגשת להדפסת ה”אידיוט“, שאני מתחיל לתרגם.³⁹⁹ בנוגע למשלוח הכת”י⁴⁰⁰ למוסקבה, אני מוצא זאת לפי שעה למותר. אותו האיש יוכל להיות בטוח, כי כל הכת"י מסודר לדפוס כהלכה, וכי יש לי רגש אחריות בדברים כמו אלה.

שלך י. ח. ברנר.

519. לש. בן־ציון

[תחילת אפריל 1912(?), יפו]

אלופי וידידי גוטמאן,

מפני שספק בידי, אם תספיק לי השעה להתראות עוד אתך היום, ובינתיים לבי מהסס לטלטל את הכת"י⁴⁰¹ אתי בכיסי ממקום למקום, לכן הנני ממהר להחזירהו לך על־ידי אחי.

קראתי את הפואימה הזאת⁴⁰² – ושמחתי עליה מאוד. רק בשוּרות אחדות יש טון של סיפור לבני־הנעורים (החזרה הרבה על ההטעמה “יםםם” וכדומה), אבל בכלל נפלאה היא בעיני הן מצד הצירופים שבתכנה והן מצד הפשטות והנוי שבצורתה. יישר כוחך בעד העונג האמיתי שגרמת לי.

שלך י. ח. ברנר.

אם לא הבטחת את “מסעותיך” ל“השלוח”, ואם אתה רוצה להדפיסם בארץ־ישראל, הייתי מבקשך שתתנם לי בשביל הקובץ הספרותי, שר' בנימין ואני ניגשים להוציא בימים האלה.⁴⁰³ אנחנו היינו נותנים לדברך מדור נאה והיינו משׂביעים אותך רצון מכל צד.

הנ"ל.

520. לפ. לחובר

ד' דחוהמ"פּ,⁴⁰⁴ יפו. אחרי כתוב יהושע פלדמן⁴⁰⁵ את מכתבו הוא.

[כ' בניסן תרע"ב – 7.4.1912]

כי לא יֵדע האדם, לחובר, את עתו. לפיכך מן הראוי, שיעשה האדם בכל שעה כפי יכולתו וכפי האפשר – ומיד.⁴⁰⁶ יהושע חולם חלומות גדולים. עשרה גליונות. שופע חיים. הון יסודי של איזו י“ב אלפים פראנקים. אם נחיה – נראה. אני אשמח תמיד לחזור בי מאי־אמוני. בינתיים אני רואה אפשרות, אם אתם תעזרו לנו, להוציא קובצים לא־גדולים כעין קובצי “ספרות” ו”רביבים“. ולפיכך אני מבקש ממך ומפיכמאן לשלוח את דבריכם כמו שהם ובכמוּת שהם בשביל הקובץ הראשון, שאני ניגש כבר לסידורו. (מחרתיים אני שב לירושלים,⁴⁰⁷ ושם אגש באותו יום אל העניין; כתובתי לשם, כמקודם). אבקש גם לדבּר עם צייטלין בזה. ישלח איזה דבר, מעין מאמרו ב”וואוּהין": “די סאָכע”,⁴⁰⁸ או מסוג אחר.

בנוגע להצעה הרחוקה על דבר ירחון קבוע עוד נבוא בדברים. אני הנני מסכים לכל דבריכם על דבר משנֵה־מערכת בוארשה. גם הדרישה מצדי, שהזכיר יהושע, על “זכות של החלטה אחרונה” לאו אדעתא דידי כתב. להפך, דעתכם כדעתי לכל דבר. אלא שמקווה אני, שהואיל ובעיקר אנו בדעה אחת, והואיל והירחון יידפס פה ויסודר פה ויוּגה פה – יוטבע בו חותם ידוע מאליו. הייתי רוצה גם, שתציעו איזה שם: “המעורר” לא נהירא לי; אני הייתי מציע “התקוּמה”.

ושוב בנוגע לקובצים, או יותר נכון, לקובץ ראשון. הננו חושבים להדפיסו באלף אכסמפלארים. אך עוד יש שהוּת לשמוע גם לעצתכם בנדון זה. אולי מוצאים אתם, שכדאי עוד להוסיף חמש מאות?

הנני דורש בשלום מר אברהם יוסף שטיבל. מפני שקשה עלי קצת הכתיבה, וכתיבת מכתבים פרטיים ביחוד, הנני מבקש את סליחתו על בלתי כתבי אליו ביחוד. דברי מכתבינו הללו ודאי יימסרו לו בעתם.

ושלום לכם ולכל מאן דעסקין בספרותנו –

י. ח. ברנר.

521. לשמעון ביכובסקי

8 אפריל, ירושלים, התרע"ב [1912]

ביחובסקי,

תשובתי זוהי:

מפני שאיני יודע, מי הוא “אותו האיש”,⁴⁰⁹ לכן גמרתי, שביום קבלי את הכסף אשלח את הכת"י.⁴¹⁰ הייתי רוצה מאוד להדפיס את הספר פה, אבל ההכרח לא יגונה.

שלום לך ולשווייגר.

י. ח. ברנר.

522. לא. ביילין

[ירושלים, 20.4.1912]

ביילין,

יעצתי לעורכו של “הפועל הצעיר”, שמראשית השנה יתחיל לצאת בתור שבועון, להזמין אותך בתור עוזר קבוע, ואמר לי, שיימלך בדבר עם חבריו. כתוב לי, מה דעתך אתה בדבר.

ואני בירושלים. לא תמיד בקו הבריאה, אלא שניגש אני להוציא קובץ “רביבים”, ג'. שלח איזה דבר. עוד יש שהוּת: חודש או חודש וחצי. ש“ס⁴¹¹ תקבל מיד לקבלתי את הכת”י.⁴¹²

כתוב, בכל אופן.

בברכת שלום לב"ב.⁴¹³

י. ח. ברנר.

כתובתי מעל"ד.⁴¹⁴

523. למ. י. ברדיצ’בסקי

[ירושלים, 13.5.1912]

למ. י. ב.,

רק לפני ימים אחדים עלה בידי לשלוח לך את החוּמש עם פירוש גורדון, שביקשת ממני עוד לפני חדשים אחדים. חלי הגוף והנפש ועוד דברים שונים עיכבוּני מעשות את בקשתך המצערה הזאת עד עתה, ואתה תבין ותסלח.

אם לא תתעב נפשך לבוא בקובץ ספרותי לא־גדול (בשם “רביבים”, III, או “צרור עלים”), אשר אני הולך להוציא בימים האלה, שלח את אשר תשלח.

ושלום לך מאת

יח"ב.

524. ליוסף אהרונוביץ

כ“ו סיון [תרע”ב, ירושלים; 11.6.1912]

אהרונוביץ,

לי נדמה, שלא טוב אתה עושה בחַלקך בפרוספקט⁴¹⁵ את הסופרים לארבע קבוצות. בזה אתה נועל דלת. הנך לוקח, למשל, את בר־טוביה ומעמיד אותו בתוך המשתתפים סתם ואת שמעונוביץ, למשל, בתוך המשתתפים הקבועים. בזה אתה נועל דלת בפני ב"ט, למשל, להשתתף ביתר תכיפות ועל ש. אתה מטיל אחריות מוסרית להשתתף בקביעות. לי, למשל, לא היה רצוי להיות בתוך “העוזרים הקבועים”, כי איני רוצה באחריות. כמדומה שטוב תעשה, אם תודיע רק על חברי המערכת ועל הסופרים ודי.

ר' בנימין שותק ואינו כותב. כשישאל בעצתי – –⁴¹⁶ שאיעץ אותו לטוב. חבל, שאיני יודע שפה אירופית. אני – –⁴¹⁷ לוקח עלי את המחלקה הזאת ברצון רב.

על “העברי החדש” אפשר שאכתוב, אבל עד ראשית השנה הבאה קשה יהיה לי למנוע תנובה כזו מ“האחדות”, שעם עורכיה אני נפגש יום־יום, והם אינם נותנים לי מנוחה שאכתוב.⁴¹⁸ בגליון הבא, ל"ה⁴¹⁹ (ל"ד יצא מחר), יהיו מלים אחדות ממני על כתבי ויתקין.⁴²⁰ ביחוד על מאמרך אתה. אני מדבר אתך משפטים.

בינתיים אני מצרף פיליטון בעד הגליון הבא של “הפוה”צ". טוב לתתו באותיות פטיט, אחר הבלטריסטיקה. אם לא יוכשר, בבקשה להחזיר באחריות.⁴²¹

קרוגליאקוב כותב לי, שמספרי יש אצלו רק 1165. הוא – –⁴²² שאמכור לו מאות אחדות. אולי ימכור לו “הפוה”צ"?⁴²³

בשלום לך ולד. ב.⁴²⁴ י. ח.

525. לאפרים א. ליסיצקי

[חותמת־הדואר: ירושלים, 10.7.1912]

לאפרים א. ליסיצקי.

אחרי גלגולים שונים נתקבלו שיריך. מהם לקחתי לקובצי את “בואי!” ואת הסוניטה. שני השירים “גדול המדבר” ו“שבילינו נפרדים” קלושים בעיני. ואת “אל הקטר” מסרתי למערכת “האחדוּת” בתורת נדבה. השיר יידפס בגליון 37. שם מקומו. הקובץ יֵצא לימות־החורף.

והיה שלום וברכה

מאת מכבדך מאוד י. ח. ברנר.

526. ליוסף אהרונוביץ

[חותמת־הדואר: ירושלים, 11.7.1912]

– –⁴²⁵ את הפיתקא לתת לו מאה פראנק על חשבון ספרי. טוב היה שתקבלו את הספרים מחנוּתו של ק.⁴²⁶ למה יכבידו עליו ויתפסו אצלו מקום?

חשבתי לשלוח איזו רשימות ביקורתיות בשביל הגליון הבא, אבל לא עלו לי.

סילמן אינו מודה ביחוסך אל הענין. הוא לא נגע ב“הפוה”צ“, אלא בהתנפלותך על מבה”ה.⁴²⁷ הוא נכון למסור את בירור הדבר לסופרים. דעתך?

את התרגום אני מבקש להחזיר לי, באחריות אם אפשר, עוד ביום קבלך את גלוּיתי, כי נחוץ הוא לי. בנוגע לשאלה, “מה המריצני”, אוּכל להגיד לך, כי ממאות סיפורים שקראתי ב“ביבליותיקה האוניברסאלית” מצאתי לנכון לתרגם את “הבונה”, שהדפסתי ב“אחדות” ואח“כ את זה, לא מפני האמנות המרובה שבהם (אמנות יש בשאר סיפורים עוד פחות!), אלא מפני ערכם החינוכי, מפני הרגשות החיוביים שסיפורים כאלה מפתחים בלב הקורא, והקורא הא”י נצרך לזה ביחוד. סיפורי ה“שטימונג” המזוייפים אינם נותנים כלום, וכאן יש רחמנות אנושית אמיתית, אהבה לחופש ולהשכלה – מידות הנצרכות לנו מאוד. ואיני רוצה להאריך.⁴²⁸

בהוצאת “בימי קדם”⁴²⁹ אי־אפשר לפי שעה.

בנוגע לפרסום שמי בין העוזרים הראשיים – כמו שכתבתי, לא לרצון לי הדבר.

המסור לך ולחבריך

י. ח. ברנר.

527. למ. י. ברדיצ’בסקי

ג' אב, התרע"ב, ירושלים [17.7.1912]

למי"ב,

נראה, שמכתבי לא בא לתעודתו. שם כתבתי לך על ההרצאה שארצה עליך לפני תלמידי הסמינר־למורים דפה. עתה אוּכל להודיעך, שההרצאה עלתה, וגם העירוּני רבים לכתוב את הדברים בספר. אני, אמנם, יודע, שחדשות ונצורות לא גיליתי, ובכל זאת אעשה את הדבר, כי אולי יש איזו תועלת בהסברת דברים כמו אלה.

איני צריך לכתוב לך, כמה אני שמח על הוצאת כתביך.⁴³⁰ אל הדבר הזה הלא התפללתי מאז. ואפשר שמאמרי עליך בדפוס יהיה דבר בעתו לעורר לבם של קהל־הקוראים, שסוף־סוף ישנם שנים־שלושה בעיר.

בקובץ, ששמו “בינתיים”, נשתתף לי ר' בנימין והוא בראש.⁴³¹ דעתו, שבקובץ זה ניתן רק את הדבר הראשון משני הדברים ואת השני נשאיר לקובץ השני, שלא יאחר. את ההגהה אשלח לך. וכמו כן תקבל בעוד ימים אחדים העתקה בכתב, כאשר ביקשת.

והנני מסור לך בלב ונפש,

י. ח. ברנר.

528. לפ. לחובר

[ירושלים, 31.7.1912]

ידידי מר פ. לחובר,

אתמול היה פה ר' בנימין והתוודה לפני, שמרוב טרדותיו עדיין לא הודיע לך על קבלת מאמרך.⁴³² הנני בא, אפוא, לתקן את עוותתו. הקובץ (“בינתיים”, יוצא ע"י ר' בנימין) כבר נמצא בדפוס פה בירושלים וייצא לאור בעוד זמן־מה. גם שיריהם של פיכמאן ושניאור ייכנסו לתוכו. בקובץ שני של “יפת” שייצא בשבוע זה, תהיה מודעה על הקובץ הזה.

בידידות גמורה

י. ח. ברנר.

529. לאפרים א. ליסיצקי

[חותמת־הדואר: ירושלים, 29.8.1912]

למר א. א. ליסיצקי

גלויתך האחרונה נשארה מונחה בלי תשובה עד היום, שבו קמתי מערשׂ־דוי.

בנוגע לשירים כבר הודעתיך את גורלם בשעתם. “אל הקטר” נדפס ב“האחדות” ושני השירים “בואי!” ו“סוניטה” נדפסו כבר בקובץ, שייצא בעוד שבועות אחדים.

הקובץ – שמו לא יהיה “רביבים”, כי אם “בינתיים”, ואף החלטתי לבלי לתת עליו את שמי בתור עורך מטעמים פרטיים.

שכר־השירים תקבל מאת המו"ל: י. פלדמן (ר' בנימין).

ושלום לך וברכה י. ח. ברנר.

530. למ. י. ברדיצ’בסקי

[חותמת־הדואר: ירושלים, 3.9.1912]

למיכה יוסף ברדיצ’בסקי,

היום קיבלתי מכתבך ועשיתי כמצוותך: החזרתי את הכת"י מבית־הדפוס.⁴³³ בנוגע לכתבים אחרים לא אוּכל להגיד לך דבר, אחרי שהענין נמסר עכשיו כולו לר' בנימין (אני רק משגיח על ההגהה וכו'), ושמי לא יבוא על הקובץ. אבל עוד היום כתבתי לו והעתקתי לו את דבריך.

מצבי בכלל לא בטוב. ביחוד הקדחת העושה בי שמות. עמידה־מלדת גמורה במובן הספרותי. גם חסרון־פרנסה. ולי פה קצת בני־בית, שבאו מרוסיה. הנני כותב לך זאת, אחרי ששאלת כמה פעמים במכתביך לשלומי.

את הרצאתי על אודותיך לפני תלמידי הסמינר למורים מסרתי ל“הפוה”צ, ותבוא בעשרה פרקים. אין בה עומק גדול, מלבד איזו הערות פה ושם.⁴³⁴

האם לא שלחתי לך את כתובתו של שופמן במכתבי העבר? היא: ג. שופמן, לאֶמברג, יאַקובא הרמאנא, 12.

531. לא. ז. רבינוביץ

כ“ד אלול, התרע”ב, ירושלים [6.9.1912]

ידידי א. ז. רבינוביץ!

ודאי צריכה להיות אסיפה,⁴³⁵ הואיל ועשו את הדבר לענין ציבורי ולקחו פרוטות מאנשים אחדים, ובוודאי שלפני האסיפה צריך ר' בנימין לתת דין וחשבון. אבל מה שנוגע למוסד ולקיומו איני מאמין, שמאסיפת עשרה אנשים, שנתנו עשרה פראנקים כ“א,⁴³⁶ תצמח ישועה. המוסד צריך היה להיות בידי אחד או שניים, או לוּ גם שלושה אנשים אנרגיים ומסורים העושים הכל על דעת עצמם, ומה תושיע האסיפה, אם אלה אינם? אני, למשל, הבטתי עד עתה על כל הענין כעל עניינו של ר' בנימין ולא מצאתי לנכון לבוא ולחוות לו דעות, אף שיש לי אותה מניה של מאה פראנק. בכלל, צריך אני להגיד לך, ש”העסק ביש“, אשר אתה מדבר, אינו כל כך “ביש” ונורא. בכלל לא הבנתי הרבה מבטאים⁴³⁷ בגלויתך… התרשלות זמנית היא מצד ר' בנימין, ועד האסיפה הכל יסודר בוודאי. מה שנוגע אלי, אין אני חושב לבוא אל האסיפה, כי קשה לי לנסוע ולשבת באסיפה. סוף דבר, “חרפּה לספרות ולא”י” וכו' עדיין אין אני רואה בכל הענין, ומה שנוגע להבא – כטוב בעיניכם עשו.

בשלום י. ח. ברנר.

532. לפ. לחובר

[חותמת־הדואר: ירושלים, 5.10.1912]

למר לחובר,

הייתי לפני ימים אחדים ביפו ושם – במקרה – השארתי את גלויתך הראשונה אצל פיכמאן, כי נדברנו לכתוב לך, אלא שבשעה האחרונה לפני נסיעתי, כשבאתי אליו, לא מצאתיו בביתו (הוא הבטיח להחזיר לך גם את כת“י⁴³⁸ של – –. בנוגע לערכו של הכת”י אין עדיין להגיד דבר ברור. מין זה של שירים בפרוזה עלול להטעות. בכל אופן, על הבן להשתחרר קודם כל מהשפעתו הדברנית של אביו…). עכשיו קיבלתי את גלויתך השניה בירושלים. בנוגע לדבר בשביל המאספים⁴³⁹ – אין לי וגם איני מבטיח, כי איני מאמין, שאכתוב איזה דבר בימים הקרובים. אדבר עם ש"י עגנון, אפשר יהיה לו דבר־מה בשבילך.

בשלום וברכה

י. ח. ב.

533. לעורך “הזמן”

[ירושלים, אוקטובר 1912]

לעורך,

מחלות ועבודות עמוסות אחדות לא נתנו לי למלא חובתי ל“הזמן” עד עתה, אם כי את הטלגרמה קיבלתי במועדה (הכסף עוד לא).⁴⁴⁰ פיליטונַי הבאים יהיו על ההופעות הספרותיות בא“י: “יפת”, “יזרעאל”, “בינתיים” ועוד דברים שונים.⁴⁴¹ הנני מבקש לכתוב לי, מה החלטתם בדבר ספרו של רופין ואיה הכת”י?⁴⁴² מהחלק השני, שהכת"י עודנו בידי, נשארו לתרגום רק שלושים עמודים. שלום!

י. ח. ב.

534. לחסיה פ – ד

[ירושלים, מרחשון תרע"ג – אוקטובר 1912]

מפני שבמשך שבוע זה לא אתראה אתך עוד, כפי הנראה, ואולי גם אחר כך אימנע מבקר אותך הרבה בביתך, לכן אני מוצא צורך בנפשי לכתוב לך המלים האחדות האלה. חסיה! רוצה אני, כי תהיי בטוחה ברגשותי הנאמנים אליך, יהיה מה שיהיה ובכל אופן שיהיה. אני, למרות כל החולשות השונות שבגופי והתהפוכות והרפלכסיות והכובד המשונה והמובן שבמזגי (במקצת דיברתי לך על זה גם אתמול), הנני מסור אליך בכל נפשי והנני אוהב אותך – איני מתבייש לכתוב את המשפט הזה – אהבת אח את אחותו ואהבת איש את אשתו. הנני יודע, כי גם לבך הטוב אַת טוב לי, ולכן אני רוצה שתדעי את יחסי האמיתי אליך. אין פה כל מטרות; ובאמת כל המטרות השונות (שהרבה מעצורים ומניעות עומדים על דרכן) אינן נוגעות לי כל כך והנן, בעצמו של דבר, בבחינת “לא איכפת” אצלי – הנני כותב פרזה ברברית זו לתוספת בירור – אך, כפי שאמרתי, יש בי כל היום הזה הצורך להגיד לך, כי משום־מה יקרה את לי, ולא אוּכל להבליג עליו. ואַת היי שלום והגי בי, בכל זמן שתיזכרי בי, ברגשות־אומן ובחנינה והאמיני תמיד בכוונותי הטובות תמיד.

שלך י. ח.

535. למנחם פּוֹזנַנסקי

איזו ימים בכסלו [תרע"ג, ירושלים. 17.11.1912]

מנחם,

המכתב, שאתה אומר עליו, או שלא נתקבל, או שנתקבל בשעת־חליי, או שלא מצאתי מה לענות – איני יודע ואיני זוכר.

את שני ראשוניך קראתי, ודאי קראתי. אך למה נדבר בענייני ספרות? כי כתבת שני ציורים קטנים מלאי ענין ואוריגינליות⁴⁴³ – מה הפּלא? צריך לראות, מה יהיה הלאה…

הצרה של סופרים שכמותנו היא, שאנו אי־אפשר לנו שלא לטפל באדם אחד… אך למה נדבר בדברי ספרות?

מהלבוביים כבר ניתקתי לגמרי. אפילו לשופמן לא כתבתי זה יותר מחצי־שנה. מסתמא צריך להיות כך.

“וכי שינויים גדולים יכולים לבוא?” ואח"כ⁴⁴⁴ – “מה אתך?” – ורמינהו! (2א) אך מה איכפת לך? יהא “ורמינהו” – אינך מתפעל גם מזה. גם אני איני מתפעל, ושינויים, אמנם, אין.⁴⁴⁵

536. ליוסף אהרונוביץ

יום ב' [חותמת־הדואר: ירושלים, 18.11.1912]

אהרונוביץ,

לאחר ששלחתי את ההגהה הצטערתי על שויתרתי ולא תיקנתי את החסר בנקודות בשוּרה האחרונה שלפני החתימה. צריך להיות, כמו שהיה בכת"י:

[העליהם ישוֹרָר? האִתָּם יֵעָשה שלום? לא נדבר עוד בזה].

בלי נקודות אפשר לטעות בכוונת המלים. לומר: ישורֵר, יֵעשה.

וכמו כן בסוף צריך להיות קצת לא כמו שתיקנתי. צריך להיות כך:

[הן כל הסיום עוד לא נעשה; פי המערה עוד לא נסתם. המסך עוד לא נפל].

אקווה כי תשים לב לתקן את זה ושלום! ⁴⁴⁶

יח"ב.

537. לחסיה פ – ד

[יפו, תל־אביב, כסלו תרע"ג – נובמבר 1912]

לא היתה לי הזדמנות למסור לך את הקבלה של הדואר מן המכתב שנשלח, והנני שולחה לך מיפו. השלום לך, חסיה? אני חי ימים טובים מאוד.

אף על־פי כן לא אעקור דירתי מירושלים. הנני מרגיש, שאם אתיישב במקום אחר, אתגעגע מאוד לימי־האושר שהיו לי בירושלים.

ההוּטבה בריאותך, היקרה? השלווה אַת בנפשך?

וקבלי כל רחשי־הלב מאת הדבק בך

י. ח.

538. לדניאל פרסקי

שלהי כסלו, התרע"ג, ירושלים [חותמת־הדואר: 15.12.1912]

למר ד. פרסקי,

שלחתי לך לפני ימים אחדים באחריות 11 חבילות קטנות, עשר חבילות “בינתיים” (10 אכסמפלארים בכל אחת, ס"ה 100) וחבילה אחת – 50 אכסמפלארים מהסיפור “בבית המרפא” שהוצאתי.⁴⁴⁷ מחיר ה“בינתיים”, לכשתמכור, תשלח למו"ל יהושע פלדמן (ר' בנימין) ביפו, ומחיר “בבית המרפא” תזקוף על חשבון החוב הישן שאני חייב לך, כמו שביקשתיך גם בדבר חמישים האכסמפלארים “הגדת המות” ומאת האכסמפלארים “בצה”, ששלחתי לך בזמן יציאתם.

והיה זה שלום

מאת המכבדך

י. ח. ברנר.

אבקש לאשר את קבלת הספרים.

539. לד"ר יעקב טהון

[ירושלים, דצמבר 1912]

לד"ר יעקב טהון, יפו.

אדוני הנכבד!

ד“ר רופין, בטרם נסע לברלין, מסר לי על־ידי ה' צ’צ’קס, כי החלק הראשון של ספרו המתורגם על ידי נמצא בידי כ‘, וגם ביקשני לשלוח לכ’ את החלק השני לכשאגמור. והנה היום גמרתי את כל התרגום, ובעוד ימים אחדים, לאחר שאעבור עליו, אשלחהו לכ' ליפו, כבקשת הד”ר ר. – עכשיו אבקשהו, שכשיקבל את התרגום, יואל־נא להודיע לד“ר רופין על קבלתו וגם לכתוב לי, אם יש כבר ידיעות ברורות מ”הזמן" על אופן הדפסת הספר ומאימתי תתחיל ההדפסה. – הנני מוצא לנכון להוסיף עם זה, כי על פי המדובר, הוקצב שכר למתרגם שני פראנקים בעד כל עמוד. על חשבון זה קיבלתי בזמנים שונים מאת ד“ר רופין ארבע מאות פראנק, ובהיות שהספר הוא בן שלוש מאות עמודים, יוצא, שמגיע לי עוד מאתים פראנק. אקווה, כי לכשיכתוב כ' לד”ר רופין על קבלת הכת"י, לא יימנע מלהזכיר לו גם את הפרט הזה.⁴⁴⁸

ברגשי כבוד ובברכת־שלום

י. ח. ברנר.⁴⁴⁹

540. לר' בנימין

כ“ד טבת [תרע”ג, 3.1.1913, ירושלים]

יהושע,

סילמן, כפי הנראה, מָעל קצת בשליחותו בנוגע למה שמסרתי לו על אודות הלוואתו של שטרייט. אני ביקשתיו בעיקר למסור לך את רגשי תודתי לידידנו ישעיהו על יחסו הטוב אלי, ואגב אמרתי, שכפי הנראה לא אצטרך לקבל הלוואה זו מטעמים שונים. ואולם,כפי שנראה ממכתבך, מסר, כי אני “בועט” בהלוואה זו. ומאחר שאתה כותב, כי החוב הזה ייפּרע ע"י הכסף שיתקבל מרופין⁴⁵⁰ (ואני יכול להוסיף: משכר “פוּרמן הֶנשל”⁴⁵¹), לכן נגמר הענין, וכשאצטרך בכסף אקחהו מהבנק.

הנני שולח לך בהזדמנות 30 “בינתיים”, כפי שביקשת. נשארו, אפוא, בידי עוד רק 25 בעין. וזה החשבון: מבית־הדפוס נתקבלו רק 980 (ולא 985 כאשר אמרתי לך; טעוּת היתה במנִיה). מזה נתתי למדפיס, למסדרים ובעד הצנזורה – 7; למערכות בירושלים – 4; לעגנון, לסילמן, לאורלוף, לבריל כצנלסון, ל“בית־נאמן”,⁴⁵² ל“בית־העם” – 6; לסילמן למכירה (הכסף בידי סילמן) – 45; מכרתי בעצמי (הכסף בידי) – 7; ל“הפוה”צ" (ע"י טברסקי) – 1; ל“הפוה”צ" למכירה (ע"י הפּוסטה) – 25; לבריל כצנלסון למכירה – 5 (אם מכר, הכסף בידו); לקרוגליאקוב שתי פעמים – 50; לך שתי פעמים (פעם ע"י שליח) – 50; לידך בהוטל קאמניץ – 50; לפרסקי בניו־יורק – 100; בארגז ע“י מסילת הברזל – 575; עכשיו 30; ס”ה – 955. נשארו בידי – בערך 25.

הֶאחרתי את המכתב הזה מפני שחיכיתי ל“אנגליה”.⁴⁵³ עכשיו אני כותב בחפזון נורא. את הרשימה קראתי רק פעם אחת. הרבה עבודה, הרבה רעיונות, הרבה חיים. ובכל זאת איני יודע, אם כך צריך לכתוב בשביל הקורא. אינטימי כבר יותר מדי. והקורא לא יעמוד על מהוּת הדברים, צריך להשתדל להיות פופולארי. אך מה אני אומר מוסר? ואני מה? אף על־פי כן אני משתדל, ואתה גם אינך משתדל.

ואם תראה את אהרונוביץ – אמור לו: לא אכתוב ולא אַרצה. אי־אפשי. בהחלט.

ולך בסוד אגלה: בימים האלה אגש לכתיבת הסיפור. התלבטתי דיי. צריך לכתוב, ומה שיתן ה' זה יהיה.⁴⁵⁴

ב“אנגליה”, בד"ה⁴⁵⁵: “ואולם העם” כתוב: “ידוע ידעו האנשיס” במקום “האנשים”.

וקבל כל רחשי לבי י. ח.

השלחת מה שמגיע לאורלוף?⁴⁵⁶ – – –.

541. לאפרים א. ליסיצקי

שלהי טבת, התרע"ג, ירושלים [6.1.1913]

ידידי המשורר א. א. ליסיצקי

גלויתך קיבלתי. את השירים ששלחת על שם “הפועל הצעיר” שלחו לי מיפו, ואני שבתי ושלחתים ל“הפוה”צ“, בבקשה להדפיסם או להחזירם אליך, כי לי אין דעה וחלק בעתון הנ”ל. ומקום אחר להדפיסם אין לי. בדבר “בינתיים” כתבתי לפלדמן, המו“ל הרשמי, שישלח את שכרך, ואכסמפלאר לא כ”ש,⁴⁵⁷ ולא עלי, חביבי, תלונתך. מה שנוגע לגינצלר,⁴⁵⁸ הנה את ה“טאגבלאט” לא ראיתי מיום עזבי את לונדון,⁴⁵⁹ ולא אוּכל לדעת את טיבו של האיש. אבל מכיוון שהוא אוהב עברית, שמע מינה שיש בו שמץ מנשמת האהבה האפלטונית, ואפשר לבוא עמו בדברים. את כתבי הייתי רוצה להוציא, ורק בארבעה כרכים, כל כרך משלושים עד ארבעים בויגן.⁴⁶⁰ בכרך הראשון ארבעה סיפורַי: “בחורף”, “מסביב לנקודה”, “שנה אחת” ו“מא' עד מ'”. וכך הלאה. אבל איני יודע אי־הדרך. את ההגהה האחרונה הן מוכרח אני לעשות. וגם אף אם יקח בזול נחוצים להוצאת מאה בויגן לכה“פ⁴⁶¹ אלף דולאר. אולי היה כדאי שאבוא לאמריקה לשנה או לשנתיים לתכלית זו? אחר־כך הייתי שב. בכל אופן נחוץ היה למצוא גם איזה מו”ל אידיאלי, מלבד המדפיס האידיאלי, ואם יש ממש בהצעתך, אפשר היה לבוא בדברים עם לחובר, מי שהיה מו"ל “ספרות”, כי אף שהרע לי האיש להוציא את ספרי “מכאן ומכאן” באופן נורא מצד הדפוס וההגהה, הנה תיכנתי את רוחו, כי איש ישר הוא. היה שלום, ואם יהיה דבר־מה, שאיבּנה על ידיך, תודיעני.

שלך, י. ח. ברנר

542. לר' בנימין

[חותמת־הדואר: ירושלים, 2.2.1913]

ר' בנימין,

אם אתה חושב, שהקובץ נחוץ מפני שיש לך מאמר מענין ו“בחצר־המטרה” שמו, שאין מקום בשבילו, אז הנני מודיע לך, שאני הח“מ⁴⁶² הנני מוכן להדפיסו ב”הוצאתי" בתור קונטרס מיוחד ולהפיצו ביעקב. ואולם אם אתה חושב, שבכלל נחוץ להוציא קובצים, ויש האפשרות החומרית לזה (האפשרות הרוחנית מוּטלת בספק, אלא שאפשר לנסות), אזי כתוֹב על זה עוד פעם ואפנה לסופרים. למה אהיה כמתעתע בעיניהם?

ועכשיו חשבונות. הוצאת הקובץ,⁴⁶³ אחרי שנתנה לי 300 פר‘, נשארה חייבת לי 162,75 פר’; אח“כ נתתי לאורלוף על חשבונה 37.50; ס”ה⁴⁶⁴ 200,25. על זה קיבלתי 20 בהוטל־קאַמניץ, 100 מזומנים, 30 מזומנים, 10 פּדיתי מהספרים, ס"ה 160; הרי שההוצאה חייבת לי עוד 40 פראנק. ואני מבקש לזקוף את החוב הזה על חשבון 45 הפראנק שאני חייב לג' דבורה פלדמן,⁴⁶⁵ אם יעקב־אביגדור.

לסילמן מגיע עוד 28,50,⁴⁶⁶ אבל הוא מכר ספרים עוד יותר מהסכום הזה. כמה – עוד אי־אפשר לדעת, מפני שעוד לא כל ה־45 שברשותו מכר, ועוד חזון למועד. מה אתה בהוּל כל כך?

ועכשיו, השתדל לענות מיד, לא כמו שעשיתי אני, מטעמים שונים, שאין פה המקום לפורטם. מה בדבר הכתבים שלך? אין עוד מענה מלחובר? אולי היה שלום שטרייט כותב איזו רשימות־ביקורת בשביל קובצנו? ומה שלום הרך הנימול?⁴⁶⁷

י. ח.

אולי יזדמן לך לראות את אחי או אחותי או למסור ע“י שליח, ע”י ורשבסקי,⁴⁶⁸ למשל, להגיד רק: הביתה כתבתי מכתב מפורט.

543. למנחם פוזננסקי

[ירושלים, פברואר 1913]

יקירי,

דבר לי אליך. מטעמים חשובים מאוד לאנשים הנצרכים ומחכים לעזרתי, נחוץ מאוד להם, לאותם האנשים, לדעת מה טיבו של צעיר אחד – – מלודז, המתגורר פה בבית אחד ואומר לבת אותה בעלת־בית, העניה והאומללה, שהוא רוצה לישא אותה לכשיגדלו. הצעיר הוא שחרחר, כמעט יפה, כבן שמונה־עשרה, אינו עושה רושם של נָבל, אבל הולך בטל, ממש אינו עושה שום דבר כל הימים, זה יותר מחצי שנה לשבתו פה. הוא מתאמר לבן־עשירים וכתובת אביו או אחיו או מי שהוא מקרוביו בלודז היא: י. מ. כ., רחוב ווּלטשאַנסקא, נו' ארבעים ושלושה. – אבקשך מאוד לחקור לדעת על הצעיר הזה ומשפחתו ולהודיעני בהקדם, כי קשה לראות בצער האם העזובה, הדואגת לבתה בת הט"ז, ושמבלי דעת⁴⁶⁹ מה לעשות, גילתה לפני את כל לבה. ולי אין עצה אחרת אלא להטריח אותך.

כתובתי כידוע לך: מערכת “האחדות”, ירושלים, וכו'.

בשביל י. ח. ברנר

האוהבך ומוקירך.

544. לפ. לחובר

[ירושלים, מרץ 1913]

ידידי מר לחובר,

מאֵדגאר פּוֹ איני יודע אלא את השם בלבד, זאת אומרת, קראתי אמנם לפנים איזו דברים משלו, אבל איני זוכר כלום. ואם אתה רוצה, שאתרגם ממנו דבר־מה (כמדומני, שסגנוני אינו מתאים לו), עליך יהיה לשלוח לי אותו הדבר גם באנגלית וגם ברוסית (פה אין כמעט להשיג ספרים), כי ידיעותי באנגלית לא היו גדולות גם מקודם, ולא כל שכּן עכשיו, כשכבר עברו יותר מחמש שנים, שלא ראיתי תמונת אות אנגלית בעיני. – אבל אולי תקח ממני בשביל ה“נומרים”⁴⁷⁰ את “החטא וענשו”? ואם אינך רוצה בתרגום מרוסית, אולי את “פוּרמן הֶנשל”? ואולי, אם לא בשביל ה“נומרים”, יש לך איזו עצה אחרת, או, כמו שאומרים, איזה “מוֹדוּס” להדפסת־הספר? טוב היה, שׁיידפס “החטא וענשׁו” פה ויופץ, בעיקר, פה. תנָאַי נוחים, כמו שכבר כתבתי לך פעם. הן גם “צנטראל” הוציא את הספר בז’ארגון, ומוכר אותו בשני רובלים. פה אפשר היה להדפיס את כל הספר באלף וחמש מאות אכסמפלארים – באלפּיים פראנק (עם ההונוראר).

ועוד דבר: אולי היתה “תושיה” רוצה עכשיו להוציא בפורמאט גדול ובספר אחד את ארבעת סיפורי: “בחורף”, “מסביב לנקודה”, “שנה אחת” ו“מא' עד מ'”. “בחורף” הלא כבר כמעט שאינו למכירה, ובמאַטריצין אין רשות ל“אחיאסף” להשתמש מחדש, יען שמלבד שלא שלחה לי אף פרוטה אחת, הנה יש בלבי לעשות תיקונים רבים ב“בחורף”, עד שעמודים אחדים ישוּנוּ תכלית שינוי (כמו כן גם בסיפורים האחרים). לפי שעה הייתי מסתפק בכרך זה. אחר־כך, בהמשך הזמן, אפשר היה להוציא מיתר סיפורי ומבחר פיליטוני עוד שני כרכים כאלה, ס"ה,⁴⁷¹ כמאה בויגן⁴⁷² בערך. דבּר בזה עם בן־אביגדור, ואם השעה רצויה לזה נִקבו לי שכרי ואֶתֵּנה. “ספרות” הציעה לפנַי לפני שנתיים עשרים רובל, כמדומני, בעד זכות ההוצאה ל־15 שנה. לתנאים כאלה הייתי מסכים גם עתה.

אלה הדברים אשר מצאתי לנכון לכתוב לך כיום. הן ההכרח המדומה גם כן לא יגונה לפעמים.

ובדבר הרבעון – הוצא את הספר הראשון בלי השתתפותי. לשני אפשר שיהיה דבר־מה ארוך, ודוקא בלטריסטי, כלומר, מעין בלטריסטי.⁴⁷³

ואתה שלום

ידידך

י. ח. ברנר.

545. למ. י. ברדיצ’בסקי

[ירושלים, תחילת אפריל 1913]

למי"ב,

עלה בידי לשלוח לך בימים האלה חוברת חדשה “אוצר־מדרשים” – כתבי־יד,⁴⁷⁴ בדעתי שתמצא חפץ בכמו אלה.

יש לי האפשרות להו“ל⁴⁷⁵ קובץ “רביבים” (III) וחפצתי מאוד שתשלח לי דבר־מה בשביל הקובץ הזה, שיהיה גדול בכמוּת מהקודמים. את פשיטי דספרא המעטים תקבל מיד לכשאקבל את הכת”י. בכל אופן הודיעני.

ועוד הייתי מודה לך אילו הודעתני, אם לומד עמנואל⁴⁷⁶ מעט עברית ומה טיבו בתור אדם.

חיי טובים לפעמים, יש רגעי־אורה, אם כי בדרך כלל האופל רב מהאורות. בחיצוניות שבחיי אין כל שינויים, מלבד דאגת הפרנסה שנתרבתה, מאחר שיש לי פה מעין משפחה: אחים ואחיות. וברוסיה אב ואם זקנים וחולים.

ניסיתי לכתוב סיפור, אך עדיין הדבר אינו עולה. יש איזו פרקים, אבל העיקר חסר עדיין. בקובץ “רביבים” יבואו ממני רשימות־ביקורת על איזו חזיונות של ספרותנו בימים האחרונים.

ואני שלך עד היום האחרון

י. ח. ברנר.

546. לג. שופמן

[ירושלים, תחילת אפריל 1913]

שופמן,

מן הדין הוא, שבקובץ שלישי של “רביבים”, שאני ניגש להוציא, לא ייפקד מקומך. שלח מה שאתה רוצה, דבר גדול או קטן. בלטריסטיקה או לא בלטריסטיקה. מעין “באמצע”, או מעין “נקמה של תיבת־זמרה”, או מעין “געגועים ונשמה” (העודך זוכר?). ש“ס⁴⁷⁷ (לא גדול, כמובן: שלושה פראנקים העמוד) תקבל מיד לקבלתי את הכת”י. שהות יש עוד חודש או חמישה שבועות. בכל אופן, כתוב גלויה.

בידידות ישנה ומתחדשת תמיד

י. ח. ברנר

כתובתי: – – –

547. למנחם פוזננסקי

[ירושלים, תחילת אפריל 1913]

פוזננסקי היקר,

לפני שבועות רבים כתבתי לך גלויה נחוצה בדבר צעיר לוֹדזי אחד ו– – – שמו, ואתה לא עניתני. אפשר שאין לך מה לענות, אפשר שלא רצית לענות ואפשר גם שמכתבי לא בא לידך או מכתבך לא בא לידי.

עכשיו אני בא אליך בענין זה: הנני ניגש להוצאת קובץ “רביבים”, ג', אבל ניגש, היינו, שכבר מסרתי את הגליון הראשון לדפוס. אם יש בידך מה, שלח תיכף. ואם לא – אַל תפתח פה לשטן! – הודע, בכל זאת, כי אין ושלא אחכה. ואולי יהיה בשביל הקובץ הרביעי?

הנני רוצה לפנות על ידיך גם ליצחק קצנלסון. איני יודע את כתובתו. ישלח, ישלח דבר־מה הנער הנחמד הזה, שבינתיים ודאי כבר היה לאיש. האם לא כן? הקטע שלו מן ה“גילגל” ב“מולדת” היה נפלא.

ובכן: לא תחמיצו את התשובה,

שלכם

י. ח. ברנר

548. ליהודית אדלר

[ירושלים, אדר שני, תרע"ג – אפריל 1913]

איטקע,⁴⁷⁸

אַ מיידעל, וואס האט געארבייט אין מגדל, אייערע אַ בעקאַנטע מיט’ן נאמען ,⁴⁷⁹ איז דורכגעפאהרען פתח־תקוה און קומענדיג קיין ירושלים האט זי מיר אבגעגעבען אַ גערוּס פון אייך. איך דאנק אייך פאר דעם גערוס, און איך וועל אייך נאָך מער דאנקען, אז איהר וועט מיר, בעקומענדיק דיזען בריוועל, אנשרייבען עטליכע ווערטער פון זיך: וואס טהוט איהר אין פתח־תקוה, ווי פיהלט איהר זיך, צי פערדינט איהר אויף אייער אויסקומעניש, צי ליידעט איהר ניט פון פיבער, צי האט איהר נאהענטע בעקאנטע, צי קלערט איהר ניט אוועק פאהרען פון פּאַלעסטינע. איך קען זיך ניט מוחל זיין, וואס דעם לעצטען מאָל, וואס איך האב אייך געזעהן אין בית־העם אין ירושלים, ווען אוסישקין איז געווען, האב איך דאס אַלעס ניט פאַנאַנדערגעפרעגט. איך ווייס אפילו ניט, וואס האט איהר דאן געטהון אין ירושלים. מיר איז דאן געווען שווער אויפ’ן הארצען און האב זיך ניט אינטערעסירט מיט וואס מ’דארף זיך אינטערעסירען. איהר ווייסט, איך בין צו אָפט מרה’שחורה’דיק⁴⁸⁰ און מיין כאראקטער איז ניט גאר קיין לייכטער.⁴⁸¹ אבער דאָך. מיר זיינען דאָך פאָרט אלטע גוטע פריינד. שרייבט אָן אַ פאר ווערטער ווי איהר קענט. און אויב איך וועל זיין אין יפו אויף פסח האף איך זיך מיט אייך צו זעהן. אויב זשע איהר וועט אַ מאָל זיין אין ירושלים, זאָלט איהר מיך אויפזוכען, למען־השם, איהר הערט?

אייער איבערגעגעבענער⁴⁸² גוטער פריינד

תרגום:

איטקה,⁴⁸³

בחורה, שעבדה במגדל, מכירה שלך בשם,⁴⁸⁴ עברה את פתח־תקוה, וכשבאה לירושלים מסרה לי ברכת־שלום ממך. אני מודה לך על ברכת־השלום ואודה לך שוב, וביתר־תודה, אם תכתבי לי, לאחר שתקבלי מכתבי זה, כמה מלים על אודותיך: מה מעשיך בפתח־תקוה, איך את מרגישה עצמך, אם משתכרת את כדי מחיתך, ואם אין את סובלת מקדחת, אם קצת מכּרים קרובים לך שם ואם אין בדעתך לעזוב את פלשתינה. אין אני יכול לסלוח לי על שבשעת פגישתנו האחרונה בבית־העם בירושלים, בשעה שאוסישקין היה שם, לא שאלתיך ולא חקרתיך על כל אלה. לא ברור לי אפילו, לשם מה באת אז לירושלים. רוחי היתה אז קשה עלי ולא נתתי לב למה שצריך לתת לב. הן יודעת את, אני קודר לעתים קרובות יותר מדי⁴⁸⁵ ואופיי לא קל הוא ביותר.⁴⁸⁶ ואף על־פי כן. הן, סוף־סוף, ידידים טובים אנו משכבר. כתבי כמה מלים, ככל אשר תוכלי. ואם אבוא ליפו לימי הפסח, מקווה אני לראותך פנים. ואם אַת תיקלעי ביום מן הימים לירושלים, חפשׂיני ומצאיני, למען השם. התזכרי?

ידידך המסור⁴⁸⁷ לך

549. לדבורה בארון

[חותמת־הדואר: ירושלים, 5.4.1913]

לדבורה באַרון.

אודיעך, כי הנני ניגש להוציא־לאור “רביבים” ג', ומעצמך תביני, כי אשמח מאוד לקבל “דָבר” ממך. עורי, עורי, על כן דבורה, דבּרי “דָבר”, כי הבלטריסטיקה שלנו מחכה לך, היא – ואִתה גם מי שהיה בלטריסט,

י. ח. ברנר.

ולבסוף גם בקשה קטנה צדדית. נחוצה לי כתובתו של איש אחד ושמו אברמזון. הוא כבר הדפיס גם איזו שירים ב“הפוה”צ" וחתם ח. ש. בן־אברם. משכנו לפנים היה ביקטרינוסלב. שאלי את אהרונוביץ והוא ימציא לך, וכשתעניני, תצרפי את המבוקש.

הנ"ל.

550. ליעקב רבינוביץ

[חותמת־הדואר: ירושלים, 5.4.1913]

ליעקב רבינוביץ,

ובכן, יעקב’קא החביב, שלח דבר־מה בשביל קובץ ה“רביבים”, ג', שאני הולך להדפיס. “ציקלוס” קטן מאותם השירים גם כן יוכשר (תבחר!), ומלבד זאת גם איזה מאמר אמנותי יפה, כיד (יד מי?) הטובה עליך. –

ואל תתעצל, ואל תחמיץ את התשובה. שכר – לא גדול, כמובן – גם כן יהיה. “בענדזשע”,⁴⁸⁸ כמו שאומר איש־הצבא של שלום אַש.

ובדרך־אגב: שלום וברכה לשטרייטים החביבים.⁴⁸⁹ “רשמי־קורא” הייתי מקבל גם מאת שלומקא⁴⁹⁰ בשביל הקובץ. הוא לפעמים קולע אל המטרה. האם לא כן?

מסרתי לך שלום על־ידי דיזנדרוק⁴⁹¹ שהיה בכאן. ודאי קיבלת.

והנני שלך בכל חום־הלב,

י. ח. ברנר.

551. למאיר וילקנסקי

[חותמת־הדואר: ירושלים, 5.4.1913]

למ. וילקנסקי,

הנני ניגש להו"ל קובץ “רביבים” ג', והנני מבקש אותך להודיע זאת ליצחק⁴⁹² ולהזכיר אותו את אשר הבטיח לי בנסענו מלוד לחולדה לפני שני חדשים. אני אין לי אומץ־רוח לפנות אליו (אני מדבר ברצינות גמורה!) בענייני ספרות אחרי האסונות אשר קרו לו בחווה. –

ואתה?

ושלום לך מאת חובב־כשרונך

י. ח. ברנר

כתובתי מעל"ד.⁴⁹³

552. לדוד ז’וּכוֹביצקי

[ירושלים, 5.4.1913]

לד. בקי…⁴⁹⁴

סופר נכבד!

אתכבד להודיע לכבודו, כי בימים האלה הנני ניגש להוציא קובץ ספרותי בשם “רביבים”, ולכן…

לעזאזל, דוידקה! שמע: שלח איזה דבר בשיר או בפרוזה בשביל הסבּאָרניקל,⁴⁹⁵ שאני מתחיל להדפיס. אני אוהב את דבריך, ואקווה, כי תחפוץ לעשות לי נחת־רוח. ובכן, בלי כל תירוץ! איזו רשמי־ספרות, איזה שיר – –⁴⁹⁶… הלא מבין אתה…

ואני שלך, שלך, חי נפשי,

יח"ב.

553. ליעקב רבינוביץ

[ירושלים, 10.4.1913]

ליעקב רבינוביץ,

טוב עשית, כי שלחת לי את הדבר הזה, ואני כמעט ששכחתי אותו. אף על־פי כן הרשיתי לעצמי גם אני למחוק שורות אחדות זעיר־פה זעיר־שם, אבל לא כעורך, כי אם כקורא. תיארתי לעצמי: אילו הייתי קורא פה כקורא פשוט, ההיה זה עושה שרטת או לא? ובמקום שהרגשתי שהיה עושה – עמדתי ומחקתי. למשל: ליבל חושב: “אשה כיון שנועצת היא ציפרניה באדם, כמה שלא (?) תפרכס נשמתך לא תינצל הימנה, כזבוב שננעץ בקורי־עכביש”. מנין לליבל מחשבות גסות שכאלו?

בדבר השם הייתי מיעץ: “קוּרי־חלומות”. מה?⁴⁹⁷

שלך י.ח. ברנר.

554. ליעקב פיכמן

[ירושלים, 15.4.1913]

פיכמאן,

הקדחת עברה. צאתה לשלום. יש לי בקשה אליך: לגוטמן יש דבר אחד בשם “מן החלונות”. קראתי אותו כלפני שנה והוטב בעיני. פניתי אליו עתה, שישלחהו לי בשביל הקובץ, והנה הוא – הלא ידעת את גוטמן – “לא אוכל למסור לדפוס דבר שלא נתקררה דעתי בו”. בוא, אפוא, אליו, קרא את הדבר ודבּר על לבו, שיאוֹת לי בדבר הזה. הלא תעשה זאת, פיכמאן? ואת תוצאות הדבר תודיעני.⁴⁹⁸

שלך י. ח. ב.

555. לשמעון ביכובסקי

י“א במאי למנין חו”ל,⁴⁹⁹ התרע"ג, ירושלים [11.5.1913]

ביחובסקי,

קיבלתי מכתביך, וזוהי תשובתי.⁵⁰⁰ דעתי היא, שלהוציא קובץ לזכר אורי־ניסן צריך רק ברוחו של אורי־ניסן, ואם לא – לא צריך. שייאספו אנשים וידברו ויחזרו איש על דברי רעהו בשבחים וקילוסים סטריאוטיפיים למנוח – בזה ודאי אין צורך לזכרונו של א. נ. – ואתה הלא מדבר, שכדאי גם לאסוף לתוך הקובץ מה שכתבו והדפיסו כבר – – –, – – – וכו'. לא! לזכר אורי־ניסן צריך להוציא קובץ ספרותי־אמנותי, שיבואו בו דברי ספרות יפים בכלל, ואולי גם רפרודוקציות אחדות יפות (את המחלקה הזאת למסור לעריכתו של אמן), וגם איזו דברים על גנסין, שעוד לא נאמרו, ובעיקר מכתביו של אורי־ניסן בעצמו, שאפשר לאסוף (אצלי אין כלום, אך אצל ר' בנימין יש אחדים, ואולי יימצאו מאלו ששלח אלי אצל צעיר אחד בלבוב⁵⁰¹ ). וכל זה צריך להיעשות בלי חפּזון, כי אם בישוב־הדעת, בטעם, בהתמכרות לדבר. ולקובץ כזה נחוצות גם מאות אחדות של רובלים, משלוש עד ארבע מאות בערך.

אם אתם, העוסקים בדבר, לא תסכימו להצעתי זו (שהיא, כפי שנתגלה לי היום, גם דעת ר' בנימין) ותעמדו על שלכם להוציא “מאמרים, רשמים, זכרונות, ביוגרפיה” וכו‘, השייכים רק לאורי־ניסן, אז לא אקבל עלי את העריכה. אבל גם אז אקבל עלי – אם תרצו להדפיס את הקובץ פה – את הטיפול בהדפסתו, הגהתו, סידורו וכו’. לתכלית זו עליכם בעצמכם יהיה לאסוף את החומר ולשלוח הכל הנה, יחד עם מאה רובל דמי־קדימה. התיישבו וענו.

בשלום למנחם⁵⁰²

י. ח.

הכתובות של אנוכי, קבק, שניאור, ברקוביץ, לרנר – אין לי.

556. למנחם פּוזנַנסקי

[ירושלים, 11.5.1913]

חביבי ויקירי,

שתי הגלויות נתקבלו, נתקבלו. אה, עוד כיצד נתקבלו! גלויות כאלו – ולא תתקבלנה?!

שלח, שלח איזה דבר. אני אחכה. מלבד זאת, כלומר, מלבד “רביבים”, אפשר שנדפיס פה איזה קובץ אמנותי־ספרותי יפה לזכר א. נ. גנסין (בסוד לפי שעה!), "והרי – בלי “והרי” אי־אפשר עכשיו – והרי אני רוצה, שלא ייפקד מקומך שם. שלח, אפוא, מיד כל מה שאתה יכול.

ומק.⁵⁰³ עוד לא קיבלתי שום ידיעה.

ושלום

יח"ב

557. לפ. לחובר

[ירושלים, 11.5.1913]

לחובר,

כתבי ר' בנימין מוכנים לדפוס, אלא מכיוון שהיה צריך לשנות מן המטבע ולסדר 5 במקום עשרה, לכן בא שוב איזה עיכוב. אך הספר יישלח לך באלה הימים.

עכשיו אני מבקש אותך להזדרז ולשלוח לי איזה דבר בעד הקובץ הספרותי בשם “רביבים” (קובץ ג'), שאני מכין לדפוס. הונוראר תקבבל מיד לקבלת הכת"י.⁵⁰⁴

בדבר הוצאת כתבַי רוצה הייתי לשמוע הצעה יותר מפורטת, אם ישנה. מה הם תנאי ברדיצ’בסקי⁵⁰⁵ איני יודע. אולי יש אפשרות, שההדפסה תהיה פה. כשם שהדפסת כתבי ב. אף היא במקום המחבר היא? אני הייתי ניאות אז לתנאים היותר נוחים בשבילכם. בכל אופן, אם הספרים צריכים להידפס דווקא אצלכם, אדרוש כתנאי עיקרי, שההגהות יישלחו לי, כי בכתבַי אני מכניס הרבה תיקונים, וכשאני זוכר את הגהת סיפורי האחרון בוארשה יאחזני רעד (כמעט; הרעד, באמת, הוא גם בלאו הכי: הנני קודח בעת האחרונה חצאי־שבועות).

והמאסף המקוּוה⁵⁰⁶ עוד אינו. הזדרז וכתוב, ולפי שעה שלום לך מעומק הלב.

י. ח. ב.

איזו תמיכה חומרית מצד כתבי הישנים נחוצה לי עכשיו כאויר לנשימה. אז הייתי נפטר מכל העבודות הקשות שאינן לפי רוחי והייתי אולי פאָרט⁵⁰⁷ כותב את הסיפור שאני מתלבט עליו בעת האחרונה.

558. למ. י. ברדיצ’בסקי

[ירושלים, 11.5.1913]

למ. י. ב.

קיבלתי את הכת“י, ואני אמנם נתכוונתי לדבר שירי, ולא ויכוחי, ובפרט שאחד מסופרַי בקובץ כבר דן ב”העתיד" (א. ציוני), וכבר דחיתי מפניו גם את מאמרי אני, שיש לי ע"א⁵⁰⁸ “העתיד”, כתוב מכבר. אך משיבין ומשיבין את האריות – ויהא גם זה.⁵⁰⁹ הקובץ יֵצא בעוד שניים־שלושה חדשים.

ר' בנימין הצטדק שלא ביקר אותך בביתך בהיותו בברלין, מפני שנודע לו שאתה נבדל ופרוש בעבודתך הרַבה ואין נפשך לקבלת עוברים ושבים. בכל אופן, דבריו דברי־אמת, והוא מצדו ודאי רצה לראותך.

הספרים שרשמת קשה להשיג. גרינהוט מת, מספרי ורטהיימר אין כבר “בתי מדרשות”, חו' ג', ובעד האכסמפלאר היחידי שלו הוא אינו בוש לבקש ששה פראנקים. גם ה“לוחות” ו“ירושלים”⁵¹⁰ יש מהם שאינם ויש שישנם, אלא שהם מסוּלאים בפז. אף על־פי כן, אקנה איזו מהם ואשלח.

ותסלח על שאיחרתי קצת בתשובתי, כי מצב־בריאותי היה שוב רע בימים האחרונים.

י. ח. ב.

558^א. לד"ר י. קלוזנר

[ירושלים, כ“ה אייר התרע”ג].

לידידי הד"ר קלוזנר, שלום וברכה!

נשלחה לי היום מיפו גלויתך אלי, ששלחת ע“ש “הפועל הצעיר”. “השלוח” עוד אינו ואת ה”מתנה" עוד לא ראיתי. “הנחת” ו“הצער”, שאתה כותב, תלוי בזה: אם אלמוד איזה דבר מדברי המבקר לתיאור אופיי הפנימי – אשמח, ואם לא – אצטער. דברי קילוּס או דברי גנאי – סמי מכאן. אלו לא יגעו בי כל כך.

ואשר לסיפורי – אוי לי אם אומר! הקדחת אוכלת אותי והדאגות וכו' וכו' אינן נותנות לכתוב. אעפי"כ יש כבר איזו רשימות. ואולם לא אאמין שתוכל להשתמש בכרך הבא במה שאכתוב, אם גם תחפוץ בכלל להשתמש. הדברים יגעים. וכל כך איני מאמין בסיפור זה עד שאפילו לא עלה על דעתי לבקש איזה אוואנס, מה שהיה נחוץ לי מאוד.

הנני אומר שלום לך ולהגברת מכָּרָתי

בכבוד

י. ח. ברנר

559. לשלום שטרייט

[חותמת הדואר: ירושלים, 17.6.1913]

לשלום שטרייט בפ"ת,⁵¹¹

הכינותי לדפוס את מאמרך הקטן בשם “מלים אחדות על ש”י עגנון (מתוך מכתב של קורא)".⁵¹² עכשיו אני מבקשך להודיעני, איך לחתום את השם. ואם יש לך עוד איזו דברי־תורה ואתה רוצה שאשים עין עליהם – שלח.

בשלום לך, לאחיך היקר,⁵¹³ ליעקב רבינוביץ, לדיזנדרוק ולכל אנ"ש⁵¹⁴

יח"ב

560. לשמעון ביכובסקי

חצי סיון, ירושלים, התרע"ג [20.6.1913]

ביחובסקי,

קמתי ממחלה ארוכה והנני יכול לגשת לעבודה.⁵¹⁵

היום עוד אפנה לכל הסופרים שרשמת אתה ושרשמתי אני. רק לשניאור, שאיני יודע את כתובתו, תשלח את המכתב הרצוף בזה. ממנו תדע בכלל, בקירוּב, את נוסח ההזמנות שלי (להרבה סופרים כתבתי בנוסח אחר, לכל אחד כיאות לו). ואתה אסוף מיד את כל אשר תאסוף (ממך, משווייגר, ממייזל, שירי ומכתבי המנוח, קלישאות – הכל, הכל תשלח, ובמה שלא אשתמש אחזיר לך). כמו כן שלח מיד, לכה"פ,⁵¹⁶ מאה רובל לקניית נייר והוצאות ראשונות.

תמיה אני, שאינך מזכיר כלום בכל מכתבך על־דבר הקומבינאציה עם קיוב. אם הכסף תלוי בהם, ואם אתם כולכם רוצים בקיוב, כתבתי להם, שאני לא אעמוד על דעתי, שהקובץ ייצא דווקא פה. אף על־פי שעכשיו, לאחר שפניתי לסופרים שישלחו לי, לירושלים, כבר קיבלתי עלי איזו אחריות.⁵¹⁷

היה זריז ושלח הכל מיד. אל תשכח, כי ההולכה־וההחזרה לוקחת שבועות אחדים.

יוסף חיים.

שים לב לתנאים שאני מציג לסופרים. בוודאי תסכים להם. הנני דורש בשלום קאנאֶל ורעיתו.⁵¹⁸

משופמן אין קול ואין קשב. אדריסתו: Kleparowska, 12 Lemberg., כתבתי לו עוד פעם.

561. למ. י. ברדיצ’בסקי

ט“ו סיון [תרע”ג, ירושלים, 20.6.1913]

למי"ב,

לבסוף, אחרי שבועות רצופים אחדים של תחלוּאי א“י, קמתי ממיטתי והנני שולח לך את הספרים אשר ביקשת. “בתי מדרשות” – 5 פר', “פרקי היכלות” – 3, “כפתור ופרח”⁵¹⁹ – 7. צירפתי לזה “ספר־הזכרון” ומכ”ע⁵²⁰ ירושלמי יקר־המציאות,⁵²¹ ואולי תמצא גם באלה חפץ. – הסכום מקרוגליאקוב קיבלתי.

את ההגהה “ממזרח וממערב”⁵²² לא אדע אם אוכל לשלוח לך, כי בבית־הדפוס האותיות מעטות, ואין הסידור יכול לחכות חודש ימים. רק לאחר שיידפס אשלח לך קונטרס מיד, ואם יימצאו שגיאות נתקן בלוח־הטעויות.

אולי ראית ב“הזמן”, שמוקירי זכר המנוח א. נ. גנסין שׂמו עלי להוציא לאור קובץ ספרותי לזכרונו. בהזמנה לקחת חלק⁵²³ בקובץ זה הנני פונה לכל בעלי־הנפש שבספרותנו – ואליך בראש. אם רק יכול תוכל, תשלח לי איזו דברים, או על גנסין גופא, או איזה דבר ספרותי סתם מתאים לקובץ כגון זה. הריוח של הקובץ, אם יהיה, יוקדש להוצאה ספרותית בא"י. הלא תענני?

בדבר התרגומים מיהודית ומלועזית צדקת. אבל אי־אפשר לעשות כלל קיים לעולם. הרבה חבורה ספרותית עושה. יש לך, למשל, מכיר, שאתה חושב אותו לבעל־כשרון והוא נותן לך דבר ביהודית בשביל הקובץ העברי, שאתה מוציא, ואי־אפשר לדחותו,⁵²⁴ וד"ל.⁵²⁵

המסור לך

י. ח. ברנר.

562. לפ. לחובר ולה. ציטלין

[חותמת־הדואר: ירושלים, 21.6.13]

לחובר,

מאי־דעתי כתובתו של צייטלין הנני שולח לו את הדברים מעל“ד⁵²⁶ על שמך. אגב, מכוונים אותם דברים גם לך. שם הקובץ “הצדה”.⁵²⁷ מחכה אני לתשובה על גלויתי שכתבתי לך בדבר “רביבים” וכו'. ודע, שסיפורי (בערך עשרה בויגן) “אנוש כּי ידכֶּא”⁵²⁸ הוא כמעט דבר בטוח, אלא שצריך אני לאיזה אַוַאנס. תחלואי א”י והעניות עושים בי שַׁמות במובן הטכני ואינם נותנים לעבוד.

צייטלין! צייטלין!

אולי ראית ב“הזמן”, כי מוציאי הקובץ לזכר גנסין ז“ל שׂמו עלי את עבודת ההוצאה. מקווה אני, כי כל בעלי־הנפש המעטים שבספרותנו לא יימנעו מקחת חלק בקובץ שכזה. ואתה, צייטלין, שלח לי דברים אחדים על אודות גנסין, כי בידך לכתוב עליו.* אמרו לי, כי ב”מומנט“⁵²⁹ היה מאמר ממך על אודותיו, אבל, לצערי הרב, לא יכולתי להשיגו. בכלל צר לי על שאיני קורא מה שאתה כותב ב”מומנט". מרחק־מקום מהו! בכל אופן אבטח, כי תענני על מכתבי זה והיה שלום.

שלך בהרבה

י. ח. ברנר

* אולי יש בידך ממנו מכתבים, שלפי דעתך אפשר היה לתתם בשלמות בקובץ, ובכל אופן טוב היה להשתמש במכתביו הפרטיים, שאמת־חייו נשקפה מהם אולי יותר מאשר מיצירותיו.

[הערת י. ח. ב.]

563. למנחם פוזננסקי

[חותמת־הדואר: ירושלים, 21.6.1913]

פוזננסקי היקר,

הנני מודיעך, שהקובץ לזכר גנסין – “הצדה” – יֵצא על ידי, ובו יבואו לא רק דברים משל גנסין ועל אודות גנסין, כי אם גם דברי ספרות מעולים בכלל. הנני רוצה מאוד, ששמך לא ייפקד בקובץ נלבב זה.⁵³⁰ גם ה“רביבים” עודם מחכים לדבריך.

שלך

י. ח. ברנר.

שלום ליצחק קצנלסון. שניכם מחשים.

הסוף של “אחרי המחלה”⁵³¹ עושה רושם גדול.

564. לי. ד. ברקוביץ

ט“ז סיון, התרע”ג, ירושלים [21.6.1913]

לברקוביץ היקר.

ודע, שמוקירי זכר המנוח א. נ. גנסין שׂמו עלי להוציא לאור קובץ ספרותי מוקדש לשמו, וכפי שאני מקווה ישתתפו בו כל בעלי־הנפש והנלבבים שבין סופרינו. בקובץ זה – בשם “הצדה” – ייכנסו דברים מעזבונו של גנסין (שירים שעוד לא נדפסו, מכתבים נבחרים), דברים על אודות גנסין (זכרונות והערכות ביקורתיות) וגם מעט דברי שירה מקודשים⁵³² לשמו וברוחו. הנני מקווה, ברקוביץ, כי לא תימנע גם אתה מקחת חלק בקובץ זה בכל אשר תוכל, ולתשובתך הנני מחכה.

מוקירך וידידך

י. ח. ברנר.

הריוח מהקובץ, אם יהיה, יוקדש להוצאה ספרותית בא"י. כל המשתתפים יקבלו, אם ירצו, מכסת־אכסמפלארים, בכדי לחלקם חינם בין מקורביהם. הקובץ יֵֵצא בהידור עם תמונות שונות של המנוח ואולי גם איזו רפרודוקציות נאות.

כתובתי מעבר לדף.

565. לא. ז. רבינוביץ

[חותמת־הדואר: ירושלים, 29.6.1913]

ידידי היקר אז"ר!

בריאותי טובה, גם אחי הולך וטוב. את ההגהה קיבלתי אתמול לפנות ערב ושלחתי היום ישר לבית־הדפוס.

ראיתי, שהמחיר ש“יפת” משלמת – 25 פראנקים בעד 32 עמודים – קטן הוא מאוד. יודע אני זאת על פי כמות העבודה שהשקעתי ב“בעל־העגלה”.⁵³³

אפשר שבקרוב יֵצא פה קובץ ספרותי לזכר א. נ. גנסין. אם לא ידעת אותו ואם אין לך איזו זכרונות או קווים על אודותיו, בכל זאת תוכל לתת לי איזו עמודים סתם (אגדה קטנה וכדומה), כי גם ספרות סתם תבוא בקובץ. שכר־סופרים ישולם באכסמפלארים.

החושבים על קובץ ד' של “יפת”? אם לא קשה לך, תשלח לי אכסמפלאר שלם מ“בעל־העגלה”.

את הסכום מאת סילמן עוד לא קיבלתי, אבל הכנסתיו בחשבון.

ידידך

יח"ב

566. לא. ציוני

[חותמת בית־הדואר: ירושלים, 1.7.1913]

ליצחק וילקנסקי.

פרקך ב“הפוה”צ" האחרון הראה לי לדעת, כי עוד יש תקוה לפובליציסטיקה שלנו, כי עוד לא כלו כל קציה. השפה, התוכן, האֵש, ההיקף, האמת, – יישר כוחך! ואולם מה קצנו בכלל כי נייחל – לא אדע. הרגיזתני גם ההערה של המערכת המחוכמה. אנו אין אנו מסכימים!…

הנני מבקש ממך, שלח את “התיאולוגיה הלאומית”: אפשר, שלמרות החלט – – –⁵³⁴ עם פלדמן – מה שמסר לך בוודאי – –.⁵³⁵ זה בקובץ הראשון.⁵³⁶ – – – –.⁵³⁷

567. לר' בנימין ולי. שטרייט

[ירושלים, סוף סיון תרע"ג – תחילת יוּלי 1913]

לבעלי “השרון”⁵³⁸

סילמן הראה לי את ההזמנה לאסיפה (אני לא קיבלתי, אפשר מפני שבעלי “האחדות”, שעל שמם אני מקבל את מכתבי, אינם עכשיו בירושלים). אני איני מבין, אסיפה זו למה היא באה. אני איני מאמין, שאפשר ליסד הוצאה על יסודות שכאלה. אחת משתי אלה: אם שטרייט ור' בנימין רוצים לעסוק בדבר זה באופן מסחרי (בנדון דידן, לא להרוויח רווחים, כי אם רק להוציא את שכר־העבודה של הסופרים, הדפוס ושלהם), אז טוב: ננסה. ואם אינם רוצים או אינם יכולים – אז נזכור באסיפות “יפת” וכו' ולא נוסיף אסיפה על אסיפה, שלא תביא לידי כלום. ולראיה הנה ההזמנה לשילר, לאורלוף⁵³⁹ וכו' – שוו בנפשכם: אילו היו האנשים העסוקים האלה מוציאים הוצאות ובאים לאותו יום לאולם הגימנסיה⁵⁴⁰ לאסיפה – במה היו מועילים ל“השרון” ומה היו עושים שם? בקיצור, לדעתי, הגיעה השעה לחדול ממשחק־האסיפות. אם יש בכוחכם לעשות איזה דבר – עשו, ולא – לא צריך.

והנני בשלום,

י. ח. ברנר.

568. לר' בנימין

[חותמת־הדואר: ירושלים, 9.7.1913]

יהושע,

בקובץ היוצא על ידי אפשר היה להשתמש רק ב“אקדמות מלין”, אילו היה בא אחר זה דבר מעין, למצער, “בחצר־המטרה”. עכשיו – “בת ישראל” צריך לשלוח ל“התורן”⁵⁴¹ אחרי התיקון שעשיתי בראשו; “בידואים” – לאיזה עתון יומי (הצורה יפה, אבל התוכן, כלומר הנושא, – – –, ענין קלוש יותר מדי) ו“ספרות” – לפרוספקט של “המרכז הספרותי”.⁵⁴² הא? ולי, כלומר, לקובץ “רביבים”, שלח מה שנשאר: “השופט, הסופר והמשורר” וכו'. בפחות מזה איני רוצה.

עכשיו שמע. וילקנסקי בא והפך את כל ענין־הקובץ. מאמרו בן שני גליונות וחצי – מאמר חשוב! – אינו סובל דיחוי. הרי עם כל מה שנדפס (דיזנדרוק, י. ק., יעקב רבינוביץ, שטרייט, טמקין, א. ראובני, אברהם בן יצחק), שבעה גליונות וחצי. מלבד זאת אומר וילקנסקי, שההכרח לא יגונה להוציא בכלל קובץ הגון ועושה־רושם בכמות, ובפרט אחרי שקובץ בן חמישה־שישה אינו כבר בגדר האפשרות. על כן יש בדעתי להוסיף גם את סולודר, ברדיצ’בסקי, סילמן, אתה ושופמן (יתקבל באלה הימים) וביבליוגרפיה. אז יהיה קובץ בן עשרה גליונות. על קביעת המחיר נדבר. זה לא יעכב מלהודיע, שהקובץ השני נערך לדפוס ולאסוף חומר. בקובץ השני אפשר שאתן גם חלק מסיפורי.⁵⁴³ לכן דע לך זאת וחווה דעתך.

לקובצו של גנסין אני חושב לקרוא “הצדה” או “האוהל”.

כתוב במה יתחיל “המרכז הספרותי”. כלומר: מה תהא ראשית מעשהו. חפצתי, שיימלכוּ בי בצעדים היותר חשובים.

מקיוב אין כסף. לבי מהסס, שמא חזרו בהם.⁵⁴⁴ אז יהא צורך באיזו חמש מאות פראנק (מלבד מאה ושלושים שקיבלתי). כתוב את דעתך גם בזה. קרוגליאקוב רוצה לעשות אתי עסקים ולתת כסף, אך אם יש ממש ב“מרכז” – הלא אין אני יכול לעשות זאת בלי הסכמת ה“מרכז”, אם “יפת” חושבת על קובץ רביעי, תביא בחשבון סריה של שירי היינה, תרגום קופליביץ.⁵⁴⁵ חושב אני, שרבים מתרגומיו ראויים לפרסום. הוא מתרגם גם את הסיפור “עזה ממות” של מוֹפּאסאן. אני הייתי יכול לתרגם את הדרמה “ממשלת החושך” של טולסטוי. אך לא ב־25 פר' בעד 32 עמודים!

ומלחובר אין קול ואין קשב?

את הכת"י אני מחזיר לך בפוסטה זו.

בא סילמן והנה הוא רוצה להוסיף מלים אחדות.⁵⁴⁶

569. לא. ביילין

[ירושלים, 11.7.1913]

ביילין היקר!

הוצאת הקובץ לזכר גנסין נמסרה לידי. בקובץ – שמו “הצדה” – יבואו דברים משל גנסין (שירים, שעוד לא נדפסו בשום מקום, מכתבים נבחרים), על אודות גנסין (זכרונות, הערכות ביקורתיות) וגם קומץ של דברי שירה וספרות סתם – ברוחו של גנסין ומקודשים⁵⁴⁷ לשמו. מובן, שאתה אחד מן המועטים, היכולים לעזור לי בהוצאת הקובץ הזה, ואתה הלא כבר גם ניסית בזה ב“הצפירה”, אבל צריך להרחיב את הדברים, להעמיקם, להשתמש יותר במכתביו (אולי יש כאלה בידך, שכדאי לתתם בשלמות בתוך הקובץ?) ולהוציא מתוכם את יחסי אני לגנסין, שאינו מן הענין, אחרי שאני עדיין לא מַתּי. לתשובתך המהירה אחכה.

שלך, יוסף חיים.

קובצי “רביבים” יתחילו בקרוב לצאת תכופים. שלח בשבילם דברי ספרות ותקבל הונוראר.

ויענקעלי? וציפה?⁵⁴⁸

שלום לך, נארודיצקי. אבקש למסור הגלויה לביילין בהקדם. ואולי יש לך גם כן איזו זכרונות על גנסין, שהיית רוצה להביעם? אזי תכתוב ותשלח.⁵⁴⁹

570. למ. י. ברדיצ’בסקי

[ירושלים, 11.7.1913]

למי"ב,

הנני שולח לך את כתבי ספיר אשר ביקשת,⁵⁵⁰ וכן תוכל עוד לצוות עלי לשלוח לך איזו ספרים על חשבון שכר־הסופרים בעד מאמרך בקובץ. את הסכום שמונה וחצי מה' קרוגליאקוב קיבלתי. כתוב אצלך: “אעירך כי מעות מזומן מסרו לידי בעבורי” – ולא הבנתי. אולי צ"ל⁵⁵¹ “לידו”, כלומר ליד ה' קרוגליאקוב?

צער גדול גורם לי ענין־ההגהה. הסכמתי, שהדבר יעלה לי אפילו בעשרה פראנקים – וגם זה אי־אפשר. בבית־הדפוס “אחדות”, שבו אני מדפיס את הקובץ, יש אותיות רק לחצי בויגן,⁵⁵² שמסדרים ומדפיסים ומפזרים ושוב מסדרים; אין כאן מכונת־סידור ואין גם די אותיות לעתון ולקובץ. לכן גם אילו היה מאמרך מחזיק רק חצי בויגן, כי אז אי־אפשר היה להפסיק את העבודה לשלושה שבועות. אבל מאמרך יחזיק בוודאי כבויגן־דפוס ואי־אפשר לסדרו בבת אחת בשום אופן. הלכתי לבית־דפוס אחר והייתי נכון לשלם עשרה פראנק עודף, ובלבד שיסדרו ויחכו, אבל אין שם אותיות דומות לאלו שהקובץ נדפס בהן. אקווה, שתאמין לי, אם אומר לך, שלפי מצב־הדברים אין כל אפשרות טכנית לשלוח לך הגהה מפה. ואם אחרי כל אלה תחזיק בתנאי דבני גד ובני ראובן – לא אדע מה לעשות. רק זאת הייתי יכול לעשות: לשלוח לך קונטרס, קונטרס מיד אחר ההדפסה, למען נוכל לקבוע את תיקוני־הטעויות – אם יהיו כאלה – בסוף־הספר. דבר דברך ואשמעה. על ההגהה לפני ההדפסה הנני מבקשך לוותר, כי אין עצה.⁵⁵³

מה בדבר כתביך? אימתי יצאו?

בדבר התרגומים צדקת, אבל גם כוונתי לא היתה בשום אופן לתת תרגום ולבלי הודיע, שזהו תרגום. אני חשבתי, שאתה גוזר על התרגומים בכלל, ולזה אמרתי: לא שבקת חיי וכו'.

בשלום מלב

י. ח. ברנר.

571. לפ. לחובר

[ירושלים, 11.7.1913]

לחובר,

כתבתי לך גלויה לפני איזו שבועות, לך ולצייטלין. מאותה גלויה רואה אתה, שיש לי סיפור, אלא שמחזיק הוא לא 5, כי אם 10 בויגן (בערך). ובכן, אם תתן את כולו או מחציתו בספר שני⁵⁵⁴, אשלחו לך. ואתה שלח לי את האַוַאנס אשר אמרת.

את המכתב הארוך אשלח לך, אולי, אחרי קבלי את ה“נתיבות”. לפי שעה לא קיבלתי גם את ספרי “הביבליו תיקה הכללית” אשר אמרת. ומה בדבר כתבי ר' בנימין?

בדבר כתבַי – כן, יש לחכות. בכלל, מכיוון שירווח לי מעט מסיפורי, הרי אין מה להיחפז. הן כל הטירחה, שאני טורח ורוצה להוציא, היא רק מפני ההונוראר. והסיפור הרי יכניס לי מאות אחדות של פראנקים בשנה זו (אני רוצה באמת 40 רובל הבויגן ורק 40!), ויש שהות לחכות.

בדבר התכנית אשר אמרת בנוגע לחייך הפרטיים, עליך להתיישב הרבה. הן בעל אשה אתה, והישיבה בארץ־ישראל קשה יותר מכפי שמשערים אצלכם. במובן ידוע, “ארץ אוכלת יושביה” עד היום…

שופמן, ברגע כתבי המכתב הזה, הוא אולי כבר לא בלבוב, אך אפשר לכתוב לו ע"ש איצקוביץ, ז’ולקיבסקה, 45, לבוב. הוא נסע ללונדון או לניו־יורק. הוא רצה גם לבוא הנה, אלא שהעניות עיכבה.⁵⁵⁵

“רביבים” ג' שלי יֵצא בעוד חודש וחצי. יחזיק עשרה גליונות־דפוס. קובץ בינוני באיכותו. אני לא השתתפתי בו. רק ערכתי. נערך לדפוס גם קובץ רביעי, ואם יהיה לך דבר־מה, תשלח.⁵⁵⁶

את מאמרך ע"ד פרישמאן קראתי באקראי. הוא אינו נכון מראשיתו ועד סופו.

הביוגרפיה של גנסין – איני יודע. הן הוא לא היה איש־פעלים. צריך, אפוא, לדון על מהותו הפנימית, הנסתרה, ואין לי החומר לזה. אולי יסייע לי המאסף, אשר מוקירי שמו רוצים להוציא על ידי (ואשר על זה כתבתי לך ולצייטלין בגלויה). גם כתביו אינם ת“י,⁵⁵⁷ לא “הצדה” ולא “בינתיים” (“בטרם” קראתי בימים האלה; דבר כבד, והרושם אינו נמסר לאחרים). עוד נראה. מחכה אני ל”אצל".⁵⁵⁸

היה שלום ועוד נבוא בדברים, אם נחיה,

גם כן אוהבך בכל לב

י. ח. ברנר

שלום לצייטלין. צר, צר על אשר כ"כ נרחקנו במקום (ולכן גם ברוח). צר על שאיני קורא מה שהוא כותב, ובוודאי גם הוא אינו קורא מה שאני כותב לפעמים. צר. היענה לי על גלויתי?

572. לר' בנימין

[ירושלים, 11.7.1913]

1) אין אני מבין, למה אתם⁵⁵⁹ שואפים כל כך לירחון. מה תתן ומה תוסיף עוד בימה קטנה של שלושה גליונות לחודש? מה תחדש ואיזו כוחות תחַיה? סלח לי, אבל אני רואה בזה התקהלות של צעירים, מעין “התורן” בניו־יורק ו“שחרית” באודיסה.⁵⁶⁰ אבל אנו הלא כבר איננו צעירים, ברוך השם.

2) ספר בעד בישליק⁵⁶¹ וספר כפול בעד שני בישליקים אי־אפשר, כי בבישליק יעלה לנו לעצמנו, וקרוגליאקוב, אם יתרצה לתת כסף מראש בעד 50%, יעשה לנו טובה. הספר של עשרה גליונות יעלה לנו באלף ומאתים פראנק. זה הוא החשבון הנכון. ואת הטיראז' צריך לחשוב לאלף. אלף בוודאי יישארו מונחים.

3) שירי היינה לשלוח “תומ"י”,⁵⁶² כבקשתך, איני יכול. ראשית, איני יודע היכן גר ה' קופליביץ ואימתי אוכל לראותו. שנית, חושב אני, כי כל זה צריך להיעשות בישוב־הדעת ולא כאפּ־לאפּ.⁵⁶³ אגב, אני איני רוצה, שיסמכו עלי בבחירת השירים. אין זה ממקצועי! “עזה כמות” עוד לא תורגם. סיפור מופּאסאני. גליונות אחדים.

“שלטון־החושך” של טולסטוי, דרמה, קצת יותר גדולה מ“אנשים בודדים”.⁵⁶⁴ הספר אינו אצלי. בכמה זמן – בחדשים אחדים.

סיפור בן 2 – 1 גליונות – מתאים – יש, לדעתי, אצל הרמן בּאַנג בשם “פראַנץ פאנדר”, מעשה במשרת בהוטל שהיה אריסטוקראט במזגו וכו'. קראתי ברוסית. הסיפור אינו אצלי וגם לא אני המתרגם.

4) מלחובר קיבלתי מכתב ארוך. מבקש שאשלח לו סיפור בעד ספר שני של קובצו. 40 רובל הבויגן. הבטחתי לו. על דבר כתביך אינו מזכיר כלום. שאלתיו על זה במכתבי. הוצאת כתבַי עדיין רחוקה מ“ריאליזאציה”, כמו שהיה אומר – – – מפשמישלאַני.

5) כואבת לי עין שמאלית ואיני יכול לעבוד ורוחי סרה.

שלום!

573. ליעקב פיכמן

[ירושלים, 11.7.1913]

ליעקב פיכמאן,

לך ולשיריך אחכה. – לא עניתי, מפני שגלויתך ודאי השיגה אותי בעת שהייתי חולה קשה, ומכיוון דאידחי אידחי.

חו' ב‘⁵⁶⁵ עוד לא קיבלתי, חו’ א' קיבלתי ע"י ה' זוטא.⁵⁶⁶ רשימות איני מבטיח. קשה עלי הכתיבה. את “בימי שבתי צבי”⁵⁶⁷ לא ראיתי.

הסיפור הולך ונגמר.

בתרעומת על ה“אתה מתרעם” ובידידוּת

יח"ב.

הגלויה היתה מונחת אצלי שני ימים. אם לא תבוא כל כך מהר, שלח את אשר הכינות. אגב, החלפתי את מעוני, ועליך יהיה לשאול עליו את פי סילמן (מעוני הוא על יד מעונו של בן־יהודה, אצל ה' ראַדזיבילסקי).

ערב שבת לפנות ערב. הביאו את החוברת. עילעלתי. הרושם טוב. במאמרך ע"ד התרגומים עוד נדון.

574. לר' בנימין

מוצאי שבת [ז' בתמוז תרע"ג – 12.7.1913, ירושלים]

היום בבוקר שלחתי לך את הגלויה שכתבתי לך אתמול ע“ד ענין “רביבים”. היום קיבלתי את המודעה החדשה של לודוויפול (כבר תראה, שאין היא יכולה לבוא על המעטפה),.⁵⁶⁸ ממר אשור⁵⁶⁹ תקבל את שלושת האכס. הבלתי־מוגמרים הללו ותראה את הוותי־הוותנו. רצוי, שתבואו בדברים עם המוכ”ז⁵⁷⁰ ע“ד הזמנת נייר עבה וזול מוינה, שלשם הוא הולך. אני, כמו שכתבתי, מסיר מעלי כל אחריות להבא מצד זה. כמו כן למעה”ש⁵⁷¹ לתת לו את הסכום שכתבתי, מאתים וחמשים פראנק, בלי שום תירוץ ואמתלה ולי לשלוח מאה פראנק.

היו שלום,

י. ח. ברנר.⁵⁷²

575. לר' בנימין לי. שטרייט

חצי תמוז [תרע"ג, ירושלים. 20.7.1913]

ל“השרון”.

את הפרוטוקול⁵⁷³ קיבלתי. ההבדל בבודז’ט⁵⁷⁴ הוא לפי שחשבתי נייר פשוט בעשרה פראנק הבויגן, ש"ס⁵⁷⁵ חשבתי רק 450 (מפני שיש איזו חינמיים), שכר־עריכה לא חשבתי, אדמיניסטראציה לא חשבתי, הוצאות שונות חשבתי רק 30 פראנק. על־פי זה יוצא:

נייר – 200 / הדפסה – 400 (אולי קצת יותר, הוא חושב 38 פר' בעד שני אלפים, מלבד המעטפה) / הגהה – 50 / נייר־מעטפה – 30 / כריכה – 40 / ש"ס⁵⁷⁶ 450 / הוצאות שונות – 30 / 1200.

על פי הבודג’ט שלכם צריך להוסיף: 100 – עריכה⁵⁷⁷ / עוד 50 – ש"ס⁵⁷⁸ / עוד 70 – הוצאות שונות / 150 – אדמיניסטראציה / 1570.

למחירים (ברוסיה – 1 רובל) אני מסכים. כסף נחוץ חמש מאות פר'. היום קיבלתי מכתב מקרוגליאקוב, ששלח לי מאתיים, כמו שביקשתיו, אך לא אוכל להשתמש בכספו כל זמן ש“השרון” לא יבוא עמו לעמק השווה בדבר התנאים. תוכן הקובץ אשלח בשבוע הבא, כי מחכה אני לשירי פיכמאן ולסיפורו של שופמאן, וכל זמן שאלה עוד לא באו לא אוכל לתת את התוכן. אם לא יהיו עיכובים מצד הכסף ומצד שופמאן, יֵצא הקובץ בעוד חודש. לקיוב כתבתי. את מכתבו של לחובר לא אוכל לשלוח, מפני שיש שם דברים שנגלו רק לי ושהכותב מבקש לבלי לגלותם לשום אדם בעולם.

בשלום

י. ח. ברנר.

אבקש לקרוא ולמסור את הרצוף בזה לקרוגליאקוב.

576. לד"ר יוסף קלוזנר

חצי תמוז, תרע"ג [ירושלים, 20.7.1913]

ידידי ד"ר יוסף קלוזנר,

שאלת על הרושם שעשה עלי מאמרו של צמח.⁵⁷⁹ המאמר הוא מאמר הגון, כתוב בטוב־טעם, מבריק בהערות נכונות ומשפטיו צודקים. אך הוא נכתב בידי איש רחוק ממני, שבעולמי לא היה, שהעיקר שלי זר לו, ולכן מובן, שלא נגע בי ביותר. מן הצד הספרותי נלעג בו קצת לפעמים הטון של “סטודנט לספרות”. ההשוואה לסוויפט, למשל… עכשיו אין המאמר לנגדי ואני כותב רק על הרושם הראשון.

אתה מדבר על “חטאים ועבירות מן הצד הלאומי־החברותי ומן הצד האמנותי” שבסיפורי האחרונים. והנה מן הצד הלאומי־החברותי עודני מבין לכוונתך, כי כבר נדברנו בזה לא פעם, אבל מה הוא הקריטריון שלך בנוגע לצד האמנותי – איני יודע. הלא בנדון זה הקרקע הוא כל כך בלתי־מוצק… מה שלזה הווה מומא – לזה הווה מעלה, וכדומה. אין מקום להאריך. ובקיצור אומר: אני כותב כמו שאני יכול. שכשרוני אינו גדול – זה אני מרגיש בכל רגע. עד כמה קטן כוחי – זה אני מיטיב לדעת מאחרים, מפני שאני הלא בוודאי יודע מה אני רוצה להגיד ומה אני מגיד. אך הפסוקים והצדדים מכתבַי, שהמבקרים מונים אותי בהם, הם דווקא לפעמים המובחרים בעיני.

סיפור “אנוֹש כּי ידכֶּה” (ולא “על סף המרגעה”) הולך ונגמר, למרות הכל. אך החלטתי להדפיסו בוארשה. ראשית, שם לא יחולק לחלקים קטנים, כמו בירחון (הסיפור מחזיק בערך עשרה גליונות־דפוס), והשנית, איני יודע, אם יכירנו מקומו ב“השלוח”. יודע אני, שמפני אליליוּת אין “השלוח” ירא, אבל תּחתּיוּת, כלומר “האלמנטים המזיקים” שבתחתיתן של נפשות מסוג ידוע – ודאי לא לרצון תהיה לו. ושם, בסיפור, – זהו העיקר, והבלטריסטיקה טפל לזה.

שלום לך!

תואל־נא לדרוש לשלום אשתך הנכבדה בשמי. בברכה

י. ח. ברנר.

577. לדוד שמעונוביץ

תמוז התרע"ג, ירושלים [יולי 1913]

שמעונוביץ יקירי וידידי המובהק,

קיבלתי גלויתך אחרי צפיה מרובה. אם רק אפשר, אל תכחד ממני דבר, כי לי רשאי אתה לספר הכל.

לחומר ממך בשביל שני הקובצים אחכה. כל מה שתשלח יתקבל בשתי ידים, ובעד “רביבים” תקבל גם שכרך מיד.

“אנוש כי ידכּה” גמרתי היום. עשרה בויגן. לדעתי – עולה על כל מה שכתבתי עד הנה. ואולי זה נדמה לי רק היום, מפני שזה עתה גמרתי. אח, כמה הייתי רוצה שתהיה פה, היינו קוראים אותו בכת"י.⁵⁸⁰ עוד דרוש עיבוד.

שלך

י. ח. ברנר.

אל תחמיץ תשובתך, כי למכתביך אחכה בכליון־עינים.

578. לר' בנימין ולי. שטרייט

[ירושלים, סוף יולי 1913]

תוכן־הקובץ:⁵⁸¹

א) חיוב ושלילה בביטוּי – צבי דיזנדרוק.

ב) שביבי אש לבן… (שיר) – י. ק.

ג) ביום אביב (רשימה) – יעקב רבינוביץ

ד) מלים אחדות על ש"י עגנון – שלום שטרייט

ה) * * * (משירי הערב) – מרדכי טֶמקין.

ו) כוחות (סיפור) – א. ראובני.

ז) שירים – אברהם בן יצחק.

ח) התיאולוגיה הלאומית – א. ציוני.

ט) אגדת החרמון (שיר) – א. סולודר.

י) נפתלי (סיפור) – ק. ל. סילמן

יא) ממזרח וממערב – מ. י. ב.

יב) מלכות (שיר) – אברהם בן יצחק.

יג) בקצווי־הכרך – ג. שופמן.

יד) רשימות שונות.⁵⁸²

את המאתים פראנק של קרוגליאקוב הוצאתי מהבנק. את המודעה שלו צריך ליתן חינם, אחרי שהיא מודעה של ספרים, ויש לה שייכות ל“השרון”. – –⁵⁸³

את הרשימה של שלום⁵⁸⁴ עוד לא קראתי.

אבקש למסור לעת מצוא את המכתב לקרוגליאקוב ולתת לו העתקה מהתוכן של הקובץ.⁵⁸⁵

579. למנחם פוזנַנסקי

[ירושלים, 1.8.1913]

מ. יקר

ה“אצבעות”⁵⁸⁶ יפות. אלמלא היה ספיר זה אותו ספיר שכבר סוּפר עליו ב“אחרי המחלה”, היה עוד יותר טוב. אבל גם עתה טוב.⁵⁸⁷

“הצדה”⁵⁸⁸ עוד לא ברור אימתי יֵצא, אבל לקובץ החדש (ה') של “רביבים” הנני ניגש מיד, ואם תרשה, אתן את ה“אצבעות” שם (ש"ס חמשים פראנק הבויגן ואכסמפלארים אחדים).

את ה“בצה”⁵⁸⁹ אשלח לך בעוד עשרה ימים יחד את הקובץ ג’־ד' של “רביבים”. לשופמן חכיתי וחכיתי, ולבסוף הנני מוציא את הקובץ בלעדיו, אף כי כבר הכרזתי במודעות על סיפורו שיבוא שם.

את גלויתך מלפני שבועיים או שלושה שבועות קיבלתי. ועוד אודיעך, שסיפורי, אשר כתבתי לך על אודותיו, כבר נגמר ויבוא, כנראה, ב“נתיבות”, ב'. לשירי יצחק קצנלסון אני מחכה.

שלך באהבה אמיתית

י. ח. ברנר.

580. לר' בנימין

[חותמת־הדואר: ירושלים, 2.8.1913]

יהושע,

1) לשלוח כל מה שנדפס⁵⁹⁰ – אשלח אחר השבת. הקונטרסים אצל הכורך ונתונים זה על גב זה, וקשה להוציא.

2) הפרוספקט⁵⁹¹ יוכל לבוא כמו שהוא, בתוספת מה שתשלחו.

3) ספרך מוכן למשלוח. וגם צריך לשלוח. “כדי שלא יאמרו” – זה לא כלום. אבל בכלל, כוח ההוצאה שלהם גדול משלנו. צווה לשלוח – ואשלח⁵⁹².

– – – ⁵⁹³

581. לר' בנימין

יום א' [כ“ט בתמוז תרע”ג – 3.8.1913, ירושלים]

אחרי שלחי אליך אתמול את הגלויה קיבלתי את המכתב עם החוזה והיום בבוקר את הגלויה. גם מברדיצ’בסקי רשימת כל כתביו,⁵⁹⁴ לתתה בקובץ. הוא מתרעם על השם “רביבים” ומתגעגע ל“המעורר”.

צר, שגְמר הקובץ נעשה בחפזון שכזה. אילו היה אפשר לחכות עוד מעט, היה מתקבל בינתיים “נתיבות” והיה אפשר לדבר עליו ברשימות; היה מתקבל סיפורו של שופמן. היום באה ממנו טלגרמה: “שיקֶה בֶּשטימט, וואַרטה”.⁵⁹⁵ עכשיו יֵצא הקובץ אפילו בלי זה (באמת איני מקווה מהקונגרס כלום להפצת הקובץ, ולחנם החפזון! ⁵⁹⁶ ).

דעתי על “מבוא הפילוסופיה” אין מה להביע. אדרבה! אלא שירא אני, ש“השרון” יסתכסך ולא יהא לו כמה להוציא את הקובץ החמישי של “רביבים”⁵⁹⁷.

מאת עגנון קיבלתי לפני זמן־מה גלויה. אצלו אין חדש.⁵⁹⁸

אני מסרתי לקובץ איזו עמודים רידקציונליים: “יזרעאל”, “בינתיים”, עגנון, אורלוף, “בראשית” של ר' בנימין. מחוֹסר מקום השמטתי מה שכתבתי על “יפת” וגמרתי בהספד על אריה רזניק⁵⁹⁹ (“הפוה”צ" לא זכר את המסכן הזה! המלחמה בבנק אכלה אותו כולו⁶⁰⁰ ) – – –.⁶⁰¹ אתך אני מדבר קשות. בכלל – קשות.

ושוב אני מחכה לידיעה על אודות משלוח כתביך ללחובר.

ומחכה אני לכסף אשר אמרתי בגלויה דאתמול ולכל מה שדרוש לצרף לפרוספקט.

על זה שאתה אינך נוסע לקונגרס – אשמח מאוד.

תודה בעד הידיעה על אודות אחי!

במודעות שיישלחו לעתונים לתקן כך: “יָצא לאור ונמצא למכירה /….. / ט) אגדת החרמון (שיר) – א. סולודר / י) שעות (סיפור) – ק. ל. סילמן / יא) *** (שיר) – י. קופליביץ / יב) ממזרח וממערב – מ. י. ב. / יג) מלכות (שיר) – אברהם בן יצחק / יד) רשימות שונות: סגנון – ש. ש.; הנביא והשופט – ר. ב.; הסופר – ר. ב.; מתוך פנקסי – י. ח. ב. / הספר מחזיק יותר מעשרה גליונות־דפוס ומחירו…”

כבר כתבתי, שמקיוב נשלחו לי מאה רובלים, ועל זה אשלח להם מפה מאתים אכסמפלארים. תיכּתב להם זאת.⁶⁰² את הכסף עוד לא קיבלתי.

לדעתי, צריך היה לקרוא לפרוספקט לא פרוספקט, כי אם מכתב־חוזר א‘. כלומר: “השרון” וכו’ – שורה אחת. שורה ב': מכתב חוזר. ולדעתי צריך זה להדפיס באותיות קצת יותר גדולות מאותיות הקובץ.

582. לאפרים א. ליסיצקי

ב' אב, התרע"ג, ירושלים [5.8.1913]

לא. א. ליסיצקי,

שני השירים טובים הם ויבואו בקובץ ה‘; קובץ ג’־ד’ כבר יצא בשבוע זה.

הנני מודה לך על השירים.

י. ח. ב.

ל“התורן” אין לי לפי שעה דבר־מה מתאים לשלוח. כשיהיה – אשלח.

583. לג. שופמן

[ירושלים, אב תרע"ג – אבגוסט 1913]

שופמן אחי הטוב,

לפני שבועיים, אחרי חיכּיות מרובות, יצא הקובץ, ולפני שבוע שלחתי לאיצקוביץ אכסמפלאר בעדך. היום שלחתי לאיצקוביץ ללבוב חמישים חוברות בשתי חבילות. היום קיבלתי את כתב־ידך, גלויתך וגלויה מאיצקוביץ. קבלות־הפּוסטה פה מעורבבות ואין מוקדם ומאוחר.

שופמן! את הסיפור⁶⁰³ קראתי. כנראה, חושב אתה אותי למבין קטן ביותר, אם נתגנב חשש ללבך, שדבר כזה לא יובן לי ו“לא ימצא חן בעיני”! אתה טועה! אחיך אני בהבנה, אם כי לא תמיד ביכולת. אני בכדי להגיד מה שאתה מגיד צריך לכתוב גליונות, גליונות, ולבסוף לא הא! אבל מה לעשות!

הקובצים הבאים יעלו על זה בחיצוניות ובפנימיות. דע זאת. הקובץ הבא יֵצא לא יאוחר מבחודש חשון, וזה שלך יהיה, כמובן, הדבר היותר חזק, אם אפילו אתן אני בו מסיפורי החדש.⁶⁰⁴

לשגיאות אל תתיירא. רק בע' 5 כתוב: “ואחרי הצהריים נפה את פניה בשרק”. מה זאת “נפה”?⁶⁰⁵

שלום לדיזנדרוק. אם רוצה הוא, אשלח לו קונטרסים אחדים ממאמרו. חוברת ושכרו בוודאי קיבל מה' שטרייט. שלום לו עוד פעם, לזה הנער הפילוסוף החביב!

שופמן, אם לא תוכל לנסוע לאמריקה וגם לא להישאר בוינה, אל תשוב ללבוב ובוא הנה.

י"ח

שירי גרינברג יבואו, אם אתה מוצא אותם ראויים לכך.⁶⁰⁶

584. למ. י. ברדיצ’בסקי

[חותמת־הדואר: ירושלים, 18.8.1913]

למי"ב

שלחתי לך שני אכסמפלארים מהקובץ “רביבים”. לא עלתה החיצוניות מפאת העניות וחוסר ברירה בנייר וכו'. בפנימיות דיקדקתי לתת דברים ראויים למקרא ולא הלכתי בגדולות.

“נתיבות” עוד אינו במחיצתי.

הקונטרסים של בראוור אינם למכירה ואפשר להשיגם רק מידי המחבר, אבל הוא נסע מירושלים לחו"ל, וכשישוב, אשיגם.⁶⁰⁷

גם “ירושלים” העשירי עוד לא יצא מביהד"פ⁶⁰⁸ וכשיֵצא אמהר לשלחו. עוד כעשרה פראנק משלך שמורים בידי ותוכל להשתמש בהם לספרים נחוצים.

וברכני בבריות־גופא

י. ח. ב.

ראיתי את ה“נתיבות”. לולא דמסתפינא הייתי אומר, שהדברים קשים יותר מדי. טיפשות ודלות יש כאן, אבל זדון ורישעוּת – הא מנלן?⁶⁰⁹ – ואני הנני ניגש להוצאת הקובץ לזכר גנסין. למילוי הבטחתך אפלל.

585. לא. ביילין

[ירושלים, אב תרע"ג – אבגוסט 1913]

ביילין ידידי היקר.

קיבלתי גלויתך. היום שלחתי לך את הקובץ “רביבים” החדש. הבא יעלה עליו בחיצוניות ובפנימיות. אבקש לשלוח את אשר אמרת בשביל קובץ־גנסין ובשביל קובץ “רביבים”, ה', שיֵצא מיד אחר חגי תשרי. בעד זה תקבל ש“ס מיד לקבלת הכת”י⁶¹⁰ על ידי.

ושלום לך ולבני משפחתך היקרים.

י. ח.

לי אין שלום וד"ל.⁶¹¹

586. לי. שטרייט

יום ד' [י“ז באב תרע”ג – 20.8.1913, ירושלים]

ידידי מר שטרייט,

היום שלחתי לך בתיבה ע"י הרכבת את מותר הספרים (1190 אכסמפלארים).⁶¹² אבקש לקבל ולספור ולמנות, אם לא טעיתי.

חשבון ספרים והכספים מעל"ד.⁶¹³

חוץ מזה צריך להכניס לחשבון 50 כתרים, ששילם איצקוביץ לשופמן בעד הסיפור שלו, שכבר קיבלתי אתמול ושתמורתם שלחתי לו חמישים אכסמפלארים.

לבלי לאחר לשלוח למערכות העבריות (וגם ל“פריינד”⁶¹⁴ ול“יודישע וועלט”⁶¹⁵ ) וללחובר.

את המאה פר'⁶¹⁶ צויתי על הבנק להחזיר לכם.

חשבון האכסמפלארים

קיבלתי מאת הכורך 1943 / נתתי: לפועלים בבית הסדור והדפוס 6 / – – –⁶¹⁷ / לסילמן למכירה 100 / – – –⁶¹⁸ / לרוסיה 200 / לאיצקוביץ בלבוב 50 / לסופרים (בהם בחשבון ש"ס⁶¹⁹ ) 20 / בתיבה הגדולה 1190 / בידי 17 / / 1943.

חשבון הכספים

קיבלתי: / מכסף “בינתיים” 131⁶²⁰ / מקרוגליאקוב 200 / מסילמן (של ג–ג) 50 / ממייזל⁶²¹ 261,50 // ס"ה 642,50.

הוצאתי: / לה' אשור⁶²² 315 / למסדרים 7 / טלגרמה 5 / לכורך 56 / משלוח לרוסיה, ליפו, לגליציה, בד, חבלים, תיבה, שכר לאכספּדיטור 44,40 / הוצאת המשלוח לסופרים, נסיעות 10 / עריכה והגהה⁶²³ 150 / לטמקין 10 / לראובני 100 / לסולודר 10 / לברדיצ’בסקי 30 / לי. ח. ב. 30 // ס"ה 767,40 / 642,50 /מגיע לי עד עתה 124,90.

587. לי. ד. ברקוביץ

ירושלים, [יום] י“ט [לחודש] אב [תרע”] ג [22.8.1913]

ברקוביץ היקר,

תודה מקרב לב על תשובתך. איני זוכר בדיוק מה שכתבתי לך, אבל כמדומה שפירטתי לך שם בפירוש, שאפשר לכתוב גם על גנסין וגם “דברי ספרות ושירה סתם”. מה שנוגע לרוחו של המנוח, לא אמרתי זאת אלא כלפי רוחו של הקובץ בכלל, היינו שיהיה יפה ועדין וכו' (ובזה אתחשב לפעמים לא עם טעמי, אלא אתכוון לשמו של מי שלכבודו הקובץ יצא), אבל לא כלפי כל אחד ואחד ממשתתפיו, ובוודאי ש“כל אדם כותב ברוחו שלו”, ובוודאי שאיש לא ירצה, כי ברקוביץ יכתוב ברוחו של גנסין. אתמהה, שכך פירשת את דברי!

ובכן, ברקוביץ, שלח את אשר תשלח. אל הדפסת הקובץ אגש בעוד חודש. שניאור, שופמן, ברדיצ’בסקי, פרישמן וכו' הבטיחו. ואגב: בשבוע זה שלחתי לך קובץ “רביבים”, שחידשתי כאן את הוצאתו. איני יודע, אם ימצא הקובץ הזה חן בעיניך, אבל אני מקווה, שאם סופרים שכמותך לא יעמדו מרחוק לבימה ארעית זו, יהיו הקובצים הבאים טובים מזה (בחיצוניות ודאי שיהיו טובים). ולכן אבקשך לשלוח לי איזה דבר – כל מה שאתה רוצה – בשביל הקובץ הבא, שיֵצא בעוד שני חדשים – לא יאוחר – וש“ס תקבל מיד לכשאקבל את הכת”י ממך.

והנני שלך באהבה.

י. ח. ברנר.

בוודאי אתה נפגש באודיסה עם קלוזנר, ואבקשך לעשות לי טובה ולומר לו, שאת בקשתו ממני (בגלויתו מיום ה' לחודש אב) לא אוכל למלאות, מפני שאין הדבר מתוקן עוד למשלוח.

588. לי. שטרייט

יום ד' [כ“ד באב תרע”ג – 27.8.1913, ירושלים]

רק עתה עולה בידי לשלוח לך – – –.⁶²⁴ הנני מבקש עוד פעם למנות מיד את הספרים ולהודיעני, כמה נכנסו לארגז.

פה בירושלים מוכר סילמן בפראנק וחצי ולתלמידי הסמינר⁶²⁵ מכרתי עשרים גם בפראנק. הם באו ודרשו. אבל ביפו ובמושבות, שיש כבר הוצאות־המשלוח ועסק־המשלוח, אסור למכור בפחות משני פראנקים.

אבקש לשלוח לי חמישה־חמישה אכס. מא' ומב',⁶²⁶ כי יש דורשים.

מכרתי פה במזומן להמו"ס ויינטרוב מאה אכסמפלארים בשביל רוסיה במאה פראנק.

י. ח. ב.

לשלום! ⁶²⁷ איני אשם. בכת“י⁶²⁸ היה הקמץ תחת הי', וקראתי “יָגוּז” והוספתי פסיק אחר ה”יגוז" לצורך המאמר.

589. לי. שטרייט

[ירושלים, 28.8.1913]

לידידי מר שטרייט.

את הכת“י של ה' ברזלי⁶²⁹ קיבלתי, אך עדיין לא קראתי. לסולודר⁶³⁰ שלחתי אכסמפלאר ליסוד־המעלה, אכסמפלאר ליפו וגם עשרה פראנקים ע”י סילמן. גם לטמקין שלחתי אכסמפלאר לבן־שמן. בנוגע לה־18 פר' של סילמן ע"ח⁶³¹ “בינתיים” – כפי הנראה, צדק הוא ממני. ונַכּוּ את זה מהמאה עשרים וארבעה וחצי שאתם חייבים לי. גם נַכּוּ מזה את העשרה פראנק של טמקין, שאתם שילמתם ולא אני. – – –.⁶³² כשאבוא נעשה חשבון מדוייק.

שלום ליהושע.⁶³³ את מאמרו ב“ירושלים”⁶³⁴ לא קראתי, שהרי סילמן לקח את האכסמפלאר היחידי באותו יום.

שלכם י. ח. ברנר

מ“בינתיים” יש לי רק אכסמפלארים אחדים (פחות מעשרה) ואשלח בהזדמנות.

היהודי ששלח את הארגז יש לו טענות, שהארגז היה כבד מכפי שאמרתי לו ורוצה עוד פראנק.

590. לפ. לחובר

[ירושלים, סוף אב תרע"ג – סוף אבגוסט 1913]

חביבי לחובר,

שלחתי לך את ספרו של ר' בנימין, מתוקן ומסודר לדפוס ואתה תודיעני על קבלתו.

את קובצי “רביבים” בוודאי שלחו לך מיפו (מן האכסמפלארים הראשונים שיצאו מבית־הכורך), ואתה היה טוב ושלח לי איזה דבר בשביל הקובץ הבא הנערך לדפוס. יש לך זמן של חודש ימים מיום קבלך את המכתב הזה.

סוף־סוף, קיבלתי היום את “נתיבות”. הנני חולה (מכתב זה אני כותב במיטה) ולא הספּקתי אלא לרפרף. הרושם הראשון טוב מאוד. רק “בקיעי הספרות” קצת מפריזים. אין עוּבדות. המצב הוא כך, אבל הצבעים אינם נכונים.⁶³⁵

סיפורי נגמר זה שבועות אחדים, והנני נכון לשלחו אליך – אחרי ההעתקה – אימתי שתרצה. אך שני תנאים:

א) שהסיפור כולו עם כל עשרת גליונותיו יבוא בקובץ אחד.

ב) שתסכים להדפיס את הסיפור הזה בפסידונים. (כמובן, אז אסתפק בשכר שמשלמים לסופרים ששמם אינו מפורסם). אמנם, הקורא הנבון יראה מן השורה הראשונה עד האחרונה, שזה אני כתבתי, אבל אני, חביבי, יושב בחוג קטן וצר זה – ואיני רוצה להיות אלונטית, שהכל מתנגבים בה. “בין מים למים” ו“מכאן ומכאן” גרמו לי אי־נעימויות יתרות. כל אחד, בין זה שקרא ובין אלה שלא קראו (האחרונים, כמובן, עוד יותר) היו ניגשים אלי בלי שאלות ומעלות⁶³⁶ ומושיטים לי לשון ומתגרים בצחוק אידיוטי: “הֶהֶ… כך… כתבת”… (לא מהצד הישובי, כי אם מהצד הפרטי). קשה לי לבאר לך, אבל אם תרצה תבין הגיגי. ואני הלא הייתי רוצה כל כך לבלי היפגש עם איש ולבלי לשמוע דעות אנשים עלי, ואם לא יהיה חתום על הסיפור שמי מפורש, כי אם “ט. ז. קמקא”, למשל, אז תהיה לי הרשות לבלי לענות לקוראי המבקרים ולשלחם לקמקא, שהוא ידבר עמם, ואני, י. ח. ברנר (כמה מתעב לפעמים את הצלצול הזה!) נקי.⁶³⁷

ואַוַאנס, אם תסכים לתנאים הללו, תשלח, כי המחלה אוכלת, עם חלבי, דמי ועצבי, גם כסף.

ומה על השתתפותך והשתתפות צייטלין בקובץ המוקדש לגנסין?

והנני שלך

הנ"ל

שם הסיפור הוא “זבולא בתרייתא”.⁶³⁸

591. לשמעון ביכובסקי

ד' אלול [תרע"ג, ירושלים. 6.9.1913]

ביחובסקי,

מכתבך מי"א אב עם השירים⁶³⁹ קיבלתי היום. כמו כן קיבלתי מכתב ממרת דראוין,⁶⁴⁰ שהיא תשלח את המכתבים, אבל עדיין לא שלחה. לפי שעה יש בתיק המערכת בעַין מאמר מאת שניאור והבטחות מאת פרישמן, ברדיצ’בסקי, שופמן, ברקוביץ, ביילין, קבק, מייזל ועוד. על כל שאלותיך בנוגע לצד הטכני לא אוכל לכתוב לך כלוּם, אחרי שכסף אינך שולח, וכל זמן שאין המזומנים בידי לא אוכל לעשות כלום, לא לקנות נייר, לא לקבוע את הפורמַאט ולא לזרז את הסופרים. אחרי שהנסיון כבר הורני, ברוך השם, להיות מקטני־אמנה.

בדבר ה“רביבים” פנה ל“נסיונות” בקיוב.

בשלום

י. ח. ב.

592. למנחם פוזננסקי

ד' אלול [תרע"ג, ירושלים, 6.9.1913]

אגב חריפתא, יקירי מנחם, לא דקת פורתא וחשבת שאני נתכוונתי באמרי “מוטב היה” וכו', שכאן צריך היה לקרוא שם אחר לגיבור. ולא כך. תוכן סיפור זה ודאי שרק גיבור זה הולמהו, אותו הגיבור מ“אחרי המחלה”, ושמו צריך, כמובן, להיות מרגלית ודווקא מרגלית, כמו שם. אני רק העירותי – ובעלמא! – על זה שאנו חוזרים תמיד לבעלי נפש ממין ידוע, ושאי־אפשר שלא לראות בזה “צמצוּם” ולא “הרחבה”.⁶⁴¹

הסיפור יבוא ב“רביבים”, ה‘. ג’–ד’ עם שתי “בצות”⁶⁴² ודאי קיבלת. החיצוניות של קובץ ה' תהא יותר טובה, כלומר, פחות רעה.

התיקון יבוא, כמובן.

חבלי־הלידה של “הצדה” קשים מכל צד.

והנני הדווי והסחוף,

עבד ספרותנו,

י. ח. ב.

593. ל – – –

יום ב' [י“ג באלול תרע”ג – 15.9.1913, מוצא⁶⁴³ ]

– – – ועלי זעמתי על אשר איני שמח, על אשר איני יכול להיות שמח, על אשר איני מוכשר להיות שמח. והרי אני כל כך אוהב את השמחה ואת האנשים השמחים! –

---

594. ל – – –

[מוצא, 18.9.1913– 17]

– – – חוששני, כי מוצא לא תעלה לי ארוכה ולא תחלימני. הנני חולה פה כל הימים בקיבה (כמה שונא אני את המלה “חולה”!) ואיני יכול לאכול דבר, – – – והרפש וצעקות־הילדים אוכלים גם את עצבי. החלטתי להיות פה לכל היותר עד אחר השבת, ואחר כך ירושלימה – ויהיה מה שיהיה!

אל יחשוב האדם לאמור: טוב יהיה לי, כי ער טראַכט אוּן גאט לאַכט.⁶⁴⁴

---

595. לי. שטרייט ולר' בנימין

יום ב‘, בשובי ממוצא [כ’ באלול תרע"ג – 22.9.1913, ירושלים]

לידידַי ישעיהו שטרייט ויהושע פלדמן

אחדשה"ט⁶⁴⁵ הנני מודיעכם, שהנני ניגש לסידור “רביבים”, ה‘, שיחזיק בערך 6 בויגן.⁶⁴⁶ בדבר נייר, כפי שכתבתי לכם במכתבי העבר, חַכּוּ עוד ימים אחדים, כי אפשר שנייר זה של התקוואי יהיה פה ב־15 פר’, וגם ניפטר מדמי־משלוח מיפו לירושלים.

ה' אשור⁶⁴⁷ עשה חשבון ויצא שעוד מגיע לו 125 פר‘. חשבון מפורט במכתב הבא. את הכסף הזה אבקש לשלוח בלי איחור, וכמו כן אבקש את ידידי שטרייט לנכות מן הסכום המגיע לי מ“השרון” 50 פר’ על חשבון 150, שאני חייב לו באופן פרטי (50 פרע לו ה' פלדמן) ואת השאר לשלוח לי יחד עם המגיע לה' אשור, כי כבר יש לי הוצאות ראשונות לקובץ הבא, והנני דחוק.

שָׁמַעתי, שיָצא “יפת”, ג'. אבקש לשלוח אכסמפלאר.

והנני בידידות וברכה

י. ח. ברנר.

אם יש איזו חדשות תודיעוני.

תלונתו של ביחובסקי לשוא היא. לא קיבלתי ממנו כלום לפי שעה.

596. למ. י. ברדיצ’בסקי

כ“ה אלול, התרע”ג, ירושלים [27.9.1913]

למיכה יוסף ברדיצ’בסקי.

אודיעך שנשאתי אשה ולא הייתי בירושלים שבועות אחדים, ואתך הסליחה על שלא עניתי לך מיד.

הנני שולח לך עוד שני “רביבים” וקונטרסים ממה שמצאתי. הקונטרסים שאיני שולח, אינם בידי. וכמו כן קשה לי להשיג את גליון “הפוה”צ" שביקשת, אחרי שרחוק אני מהאדמיניסטראציה ומהעתון בכלל.

בציוּנך לזכר גנסין אפתח את הספר.⁶⁴⁸ לא על היאוש דנתי אתך כשנגעתי במאמרך “בקיעי־הספרות”, כי אם על אי פירוש ופירוט העוּבדות. דברים שכמו אלה דורשים ראיות מוחשיות, שגם הקורא יראה אותם בעיניו, ולא סגי ב“הרהורי־הלב” של הסופר, שבוודאי הנם מציאות כשהם לעצמם, אבל נותנים מקום לחלוק עליהם.⁶⁴⁹

הנני מצרף “ירושלים” כבקשתך. ה“רביבים” הבאים יצאו על נייר טוב. הרבה עניוּת עושה ואי־ברירה. היה רק מין זה, ורק מין זה ניתן בהקפה –

“ירושלים” של לונץ וכמו כן ה“לוח”⁶⁵⁰ עוד לא יצאו. ביום צאתם אשלחם לך.

והנני ההוגה בך כל הימים

י. ח. ברנר.

597. לשמעון ביכובסקי

כ“ו אלול, התרע”ג, ירושלים [28.9.1913]

לא כסף ואף לא מכתבים⁶⁵¹ לא קיבלתי. ואתה עוד בא בטענות!

בתיק המערכת יש לפי שעה משניאור ומברדיצ’בסקי. ביום שאקבל איזה סכום־כסף אזרז את יתר הסופרים.

קובץ “רביבים”, ה', יֵצא בקרוב. הצעתי היא להוציא את הקובץ “רביבים”, ו' (על נייר טוב ובהידור), כולו מוקדש לזכר גנסין. הקובץ היה יכול לצאת ליום־הזכרון, למלאת שנה למותו. הטעם העיקרי: איני מאמין שהחומר שייאסף יספיק להוצאת קובץ קובע ברכה גדולה לעצמו ועושה רושם גדול. עכשיו, כשנוציא אחד מקובצי “רביבים” לזכר המנוח – ההבטחה מעטה והמצב יותר נעים. ההבנת לרעי? מובן שבלי הסכמתך לא אעשה כך. זרז את שווייגר ואת מייזל ואת עצמך.

י. ח. ברנר.

אולי אתה רואה במוסקבה את צבי קאַנל ורעיתו. תדרוש בשלומם. לוינה כתבתי להם. בענין הוצאת כתבי, כפי הנראה, לא עלה כלום בידם. אך אולי יכול קאַנל להיות לי לעזר בהוצאת תרגומי של “החטא וענשו” לדוסטויבסקי? עיינו בדבר. זה יותר משנתיים שהכת"י מתגלגל בידי. האומנם לא יהיה לו גואל בימים שהדואגים לספרותנו כל כך התרבו?…

598. לר' בנימין

כ“ו אלול התרע”ג [ירושלים, 28.9.1913]

א) את הכסף 46,50 בעדי ו־50 בעד ה' אשור קיבלתי.

ב) כל ה“בינתיים” והמודעות מ“רביבים”, שהיו בידי, שלחתי היום ע"י א. ז. רבינוביץ.

ג) החשבון של ה' אשור הוא זה: – – –⁶⁵²

ד) ועכשיו בנוגע לקובץ החדש. אתם מתחשבים רק עם המכירה. אבל עלי להתחשב גם עם צורת הקובץ וכבודו הספרותי. לכן הנני מציע להוציא עוד פעם ספר (לא לכתוב כפול) בן שמונה גליונות, ב־2 בשליק – 2 פר'. ואולם אם לא תסכימו, אז נכון אני לוותר, אבל אז אוכרח לתת דבר אחד בהמשכים. כלומר, יש לי סיפור בן שלושה גליונות, שלא אוכל לתתו כולו בקובץ שיחזיק ½4, ואז אוכרח לחלקו, מה שלא רצוי לקובצים שכאלה.

אם תסכימו לאיזה אופן שהוא ותמלאו את ידי להוציא עוד קובץ אחד, אז עליכם לשלוח לי מאה פראנק, כי יש סופרים שאני משלם להם מראש, ותצרפו לזה את השבעים של ה' אשור.

הנייר שאמרתי יהיה פה אחר הסוכות, ואז תצטרכו לשלוח סכום ידוע לקנייתו.

בשלום וברכה

י. ח. ב.

אבקש לענות מיד.

599. לשמעון ביכובסקי

ממחרת ליום הכפורים [תרע"ד, ירושלים. 12.10.1913]

שמעון, רק היום הייתי בפוסטה והרימותי קול־זוועות: איה הכסף? חיפשו וחיפשו ומצאו וקיבלתי 76,20.⁶⁵³ בכלל עליך לדעת, שבפוסטה הרוסית הולך כסף מרוסיה כשישה שבועות או כשני ירחים, והכסף שתשלח באוקטובר אקבל בדצמבר.

המכתבים אינם עוד בידי. ואת הקלישאות למה לא שלחת ישר? והמאמר הביוגרפי היכן הוא?

היום פניתי וזירזתי עוד פעם את הסופרים: שופמן, ביילין, קבק וכו‘. פרישמאן כתב, שאתן את דבריו שנכתבו ב“הצפירה”. פיליטונו של נומברג אתרגם בעצמי.⁶⁵⁴ מלבד זאת יש משניאור, ברדיצ’בסקי ושמעונוביץ. תרגום ארבעת המכתבים ע“י פיכמאן – לא לעיכובא. העיקר, שקשה לאסוף את הסופרים, והם אינם נענים או שמבטיחים ואינם מקיימים. עצתי היא להוציא, כמו שכתבתי לך, קובץ “רביבים”, שיהא מוקדש לגנסין, כשם ש”השלוח" הוציא חו’ אחת מוקדשת ללוינסקי.

זרז את נחמן מייזל ואת שווייגר ואת כל אשר אתה יודע.

השירים מ“הדור” ומ“הצפירה” אינם ת"י.⁶⁵⁵

צייטלין לא ענה לי כלל. גם לחובר לא ענה.

עשה בזריזות כל המוטל עליך וענה בדבר הצעתי. אני עושה את המוטל עלי.

ושלום וכתוב –

י"ח.

600. להלל בבלי

[ירושלים, תשרי תרע"ד – אוקטובר 1913]

למר ה"א ר[א]שגולסקי,

קיבלתי מכתבו מכ“ח אלול עם ארבעת השירים. “קברים ופרחים” וביחוד “פרידה” הייתי מדפיס בקובץ “רביבים”, אלמלא נמלאה זה כבר סאת־השירים שלו. אולי אדפיסם בקובץ שאחר ה' ואולי בקובץ שאני מוציא לזכר א. נ. גנסין ז”ל⁶⁵⁶ .

“ביחידות” (שני שירים) אדפיס ב“האחדות”, שבשנה זו קיבלתי עלי להמציא לו חלק ספרותי. אגב, מצאתי במקרה בתוך גל־ניירות⁶⁵⁷ גם את שיריו: “בין ערוגות גן”, “לבב, לבי” ו“היה”. והנה ו“היה” כבר נדפס ב“התורן”, ואת יתר השנים אדפיס ב“האחדות”.

הקלוּת שבשיריו ודאי שאינה חסרון. ובכל זאת אברכהו ביתר כובד.

בשלום

י. ח. ברֶנר.

601. לשמעון ביכובסקי

[ירושלים, סוף תשרי תרע"ד – סוף אוקטובר 1913]

לביחובסקי,

קיבלתי את ה’קלישאות',⁶⁵⁸ ולקרוגליאקוב היה עסק קשה בגללם, כי דרשו ממנו מכס רב. אימתי יבוא מאמרך, ואימתי המכתבים? אתם מעכבים ולא אני.

אולי תוכל לשלוח לי אכסמפלאר “בינתיים”, “הצדה”, “סיפורים וציורים”, הוצאת “תושיה”?⁶⁵⁹ כל זה נחוץ לי מאוד, ובירושלים אין להשיג. את כל זה אוכל להחזיר לך אח"כ.

את הסכום שנשלח מפוצ’אָפּ (76 רוב') קיבלתי כבר, אחרי הרפתקאות, כמו שכתבתי לך. עכשיו כתוב לי, מה דעתך בדבר ההצעה שכתבתי, היינו להוציא קובץ “רביבים” יפה, בן עשרה גליונות, שבו יבוא גם כל החומר על גנסין (שאולי לא יספיק לקובץ מיוחד) ויהא זה מה שרצינו להוציא. או אולי לקרוא לקובץ בשם אחר, לא “רביבים” ולא “שלכת”, כי אם “האוהל”, למשל, או “הצדה”, אלא שהעיקר, שזה יהיה קובץ סתם ומוקדש לזכר אורי־ניסן.

הזדרז, הזדרז, שמעון!

קאנאֶל היקר, השתדל למסור את הפתקה הזו לב. בהקדם האפשרי.

602. למ. י. ברדיצ’בסקי

[חותמת־הדואר: ירושלים 1.11.1913]

למי"ב,

חכיתי וחכיתי ל“ירושלים” של לונץ שיֵצא – ואינו (ה“לוח”⁶⁶⁰ שקניתי בעדך אינו כדאי לשלחו לבדו). ולכן נתאחרה תשובתי, ואתה תסלח. בדבר מאמר השומרוני ב“החרות” – אין איש יודע כלום, ואף אני לא שמעתי את הדבר בלתי היום.

– – –⁶⁶¹

לספריך אחכה, ואתה שלום ותורתך שלום,

כברכת האיש ההוגה בך כל הימים

יח"ב.

לקובץ גנסין עוד לא ניגשתי, כי החומר אינו מספיק. באו אלי רק דבריך, דברי שניאור ושמעונוביץ מלבד אלה עוד איזו דברים מועטים, אבל בלתי חשובים.

603. למנחם פוזננסקי

[ירושלים, 1.11.1913]

למנחם היקר.

קיבלתי את מכתב־האהבה שלך. מובן, שהִנאני. אלא שטיפה מרה אחת יש גם בכוס זו: שמא מתוך איזו טעות נזונית – –⁶⁶² אהבה זו. שמא לא אנוכי האיש…

מובן, שלא בקוקטיות אני אומר זאת, כי אם ברצינות היותר קשה והיותר נוראה.

קובץ חמישי יֵצא בחדשים האלה. שופמן שלח דבר כיד שופמן הדקה והשחורה עליו.⁶⁶³

לרעך הירשהורן⁶⁶⁴ אין אני רואה עתידות פה. כי המצב פה רע ביותר. ואין בלתי מיואשים. אבל אף על־פי כן, אם הוא נוסע, מסתמא צריך הוא לנסוע. “הכשרת־התנאים” – לא הבנתי באיזה מובן. הוא נוסע להיות פועל – ואני יושב בירושלים, רחוק ממקום־הפּועלים. עבודה ימצא בחוות, אם כוחו בידיו. כשיהיה בירושלים – מובן שאקבל את פני רעך כמו שהייתי מקבל את פניך, וד"ל.⁶⁶⁵.

והנני החתום על איזו סיפורים והרבה מאמרים

י. ח. ברנר.

604. לר' בנימין

[ירושלים, 3.11.1913]

יהושע,

ובכן נגמר: שמונה גליונות, אלף וחמש מאות אכסמפלארים. עכשיו אבקש לשלוח לי מיד כשלוש מאות פראנק: לחוב הישן של אַשוּר, לנייר ולשכר־סופרים ראשון. הקובץ,⁶⁶⁶ אם ניגש מיד, יצא בעוד שני חדשים, ואז תשלחו עוד כסף.

טוב עשית שפנית לדיזנדרוק. מאמרו של חאשין הוא מקורי.⁶⁶⁷ חומר יש לי לשמונה גליונות. אך יוכל לבוא גם דיזנדרוק וגם עגנון. כי אפשר יהיה להחסיר איזו דברים מן הרשימה, וביניהם גם מה שלא מניתי: מאמר גדול שאני מתכונן לכתוב.⁶⁶⁸

הייתי מבקשך שתמסור לפיכמאן ממני: שרטוטיו “ורוַח תשימו” ו“האמן והמבקר”⁶⁶⁹ הם מן המעולה שבחוברת האחרונה,⁶⁷⁰ וטוב היה עושה אילו שלח בכיוצא באלה בשביל “רביבים”.

לכסף אחכה ושלום

יח"ב

605. ליוסף אהרונוביץ

[ירושלים, נובמבר 1913]

אהרונוביץ,

שמח אני לשלוח לך, לכל הפחות, פיליטון זה שנכתב עוד באב.⁶⁷¹ סחורה טובה מזו אין לי לפי שעה. אבל מיגרֶן יש לי היום, מיגרן גדול, ולא אוכל להעתיק עוד פעם, ומחיקות בהעתק זה יָצאו הרבה, לכן אם לא קשה לשלוח לי את ההגהה, תעשה – –⁶⁷² דבר טוב. לא איכפת לי, אם תתן זה לא בגליון הקרוב. ויש, אפוא, שהות.

“שומן” של דבורה בארון⁶⁷³ קראתי פעמַים. – – – ושתי הפעמים בקבלת רושם אמנותי אמיתי. תבורכנה הידים הכותבות כך!

י. ח. ב.

606. ללוין קיפניס

[ירושלים, אמצע נובמבר 1913]

למר ל. קפניס

שירך “הגץ האחרון” יפה הוא וברצון הייתי מדפיסו ב“האחדות”, אלמלי היתה זו משלמת בעד שירים. עכשיו, שאין היא משלמת, עלי לחכות להסכמתך.⁶⁷⁴

ע"ד עבודה במערכת – לא אוכל, לצערי, להגיד לך כל דבר מסויים. בחלק שאני עורך אין כל עבודה – –⁶⁷⁵ לאנשים מן החוץ. בשאר החלקים – עד כמה שאני יודע – גם כן אין עבודה קבועה. עבודה ארעית, לפעמים ובשכר מצער מאוד, אולי תימצא. תפנה לה' זרובבל⁶⁷⁶ לעת מצוא. בכלל היה יותר טוב שתפנה, בכל אופן, בעל־פה מאשר בכתב. ביחוד בכל אשר לך אֵלַי.

בכבוד ובשלום

י. ח. ברֶנר.

606^א. לה. אינגברמן⁶⁷⁷

יום ב' [בערך, סוף 1913] [ירושלים?]

קיבלתי את עשרה הפראנקים, ובכל אופן אבוא ליום השבת ליפו, להרצות, ואח"כ נראה בנוגע להסיבוב, כדבריך. אבקש להדפיס במודעות שההרצאה תהיה על מנדלי מו"ס (כי רק הרצאה זו מוכנה אצלי לפי שעה) ולהוסיף:עם ויכוּחים. כי כך אהבתי.

בשלום גם לוואלדשטיין⁶⁷⁸

י. ח. ברנר.

607. לשמעון ביכובסקי

כ“ג חשון, ירושלים, התרע”ד [23.11.1913]

ביחובסקי,

אחרי שקיבלתי את המכתבים והביוגרפיה⁶⁷⁹ הנני ניגש להדפסת הקובץ (את המכתבים לא אתן כולם ואת הביוגרפיה אתקן קצת, ביחוד בסופה). החומר (לא המכתבים, כמובן!) אינו משׂבּיע אותי רצון לגמרי, אבל בדליכא… אולי עוד יתקנו שופמן, מייזל ופרידמאן, שלמאמריהם אני מחכה. את השירים⁶⁸⁰ אדפיס. קלישאות אין להכין בכל א“י, ושולחים לברלין או לוינה, ולכן לא אעשה קלישה מ”אצל" (וגם לא צריך, אחרי שזה כת"י⁶⁸¹ מועתק, ולא נוסח ראשון). תחת זאת הנני שולח לך בזה תמונה ישנה משנת 1903, ממה שהשגתי אצל האפט,⁶⁸² ומהר ועשה ממנה קלישה (כי אורי־ניסן פה בכל יפיו שבימי עלומיו). את התמונה צריך להחזיר לבעליה וגם את שתי הגלויות אשר לקחתי ממנו והנן רצופות בזה. מכתבה של ח. ד.⁶⁸³ גם־כן רצוף בזה.

ושלום ושלח כסף

שלך

יח"ב.

608. לק. י. סילמן

[ירושלים, 4.12.1913]

סילמן היקר

הנני נוסע מחר ליפו ולמושבות לשבועות אחדים.⁶⁸⁴ מסיבות טכניות הפסקתי את ה“רביבים” הה' באמצע ונתתי חומר ל“רביבים”, ו', הוא הקובץ המוקדש לזכר גנסין.⁶⁸⁵ השארתי חומר לשניים־שלושה גליונות־דפוס הראשונים, הלא הם “משירי־הנוער של א. נ.” ו“ממכתבי א. נ.”. את ההגהה הראשונה תעשה חיה⁶⁸⁶ ואת האחרונה, האחראית, הנני מבקש אותך לעשותה. מבית־הדפוס יביאו לך שמונה־שמונה עמודים עם הכת“י, ואתה תגיה ותחתום את שמך על עלי־ההגהה. בלי זה לא תהא רשות לדפוס להדפיס. אם מאיזו סיבה שהיא לא תוכל להבטיח למלא בקשתי וגם לא תיפנה להתראות אתי מחר, תיטיב לכתוב על זה בו ביום אלי ליפו ע”ש קרוגליאקוב, למען {אדע} את אשר לפני.

והיה שלום

י. ח. ב.

609. ל – – –

[יפו, ח' בכסלו תרע"ד – 7.12.1913]

ההרצאות נסתדרו כך: ביום השני וביום החמישי בשבוע זה פה, אח“כ אסע לפ”ת,⁶⁸⁷ לחדרה, לזכרון־יעקב, לחיפה, למרחביה, לימה⁶⁸⁸ ולכנרת; בימי החנוכה אשוב הנה ובדרכי לירושלים אהיה בר"ל,⁶⁸⁹ ברחובות, בבן־שמן ובחולדה.⁶⁹⁰

---

610. ל – – –

[יפו, ט' בכסלו תרע"ד – 8.12.1013]

– – – להודיעך, שהרצאתי תהיה הערב באולם בית־הספר לבנות, כי בריא אני ובולע חינין בכל יום, כי לן אני אצל קרוגליאקוב ואוכל אצל אחותי,⁶⁹¹ כי עובד אני כל הימים – – –

611. ל – – –

יום ו' בבוקר [י“ג בכסלו תרע”ד – 12.12.1913, יפו]

היום אני נוסע לפ"ת. שם ארצה שתי הרצאות:

א) שלוש תקופות בספרותנו, ב) דוד פרישמאן.

משם לראשון: הרצאה אחת – אחד־העם ולילינבלום. ברחובות ארצה שתי הרצאות: האינטליגנט העברי בספרותנו. בגדרה אחת: ביאליק וטשרניחובסקי. בקוסטינה⁶⁹² אחת: שירת־העבודה בספרותנו. ברוחמה, חולדה ולוד⁶⁹³ – שיחות ספרותיות. לגליל אסע אולי אחרי החנוכה. עכשיו, מפאת המקרים הנוראים, אין השעה מוכשרה לזה.⁶⁹⁴

---

612. ל – – –

יום ג', בחנותו של קרוגליאקוב [יפו, י“ז בכסלו תרע”ע – 16.12.13]

זה עתה באתי מפ"ת. אם אסע היום לראשון עדיין איני יודע, צריך אני להתראות עם המסדרים. הבריאות – בינונית.

זה שאני מרצה בכל פעם על ענין אחר שולל את כל זמני ואיני מתראה עם איש. אמנם, עבודת ההכנות תועיל לי למאמרים ספרותיים, אבל בשום דבר אחר איני יכול לעסוק לפי שעה, והזמן עובר.

---

– – לאלכסנדר:⁶⁹⁵ כשיציעו לפניו לעשות סיבוּב, לא יסכים⁶⁹⁶ אלא דווקא בתנאים נאותים ביותר, כי הענין קשה הרבה יותר מכפי שאנו שיערנו לנו בירושלים.

613. ל – – –

ראשון־לציון [כ' בכסלו תרע"ד – 19.12.1013]

---

בעוד חצי שעה אלך לנס־ציונה. אַרצה שם הערב ומחר אלך לרחובות. – – –

– – – היום הייתי בנחלת־יהודה.⁶⁹⁷ ידידַי, חברי הועד של – –⁶⁹⁸ החדש, דיברו על לבי, שאתיישב פה. בעד שני אלפים פראנק אפשר להיות – –⁶⁹⁹ ושני דונמים אדמה לגינה. המקום יפה, האנשים טובים – – –⁷⁰⁰

בשעת ההרצאה אתמול⁷⁰¹ היו רגעים טובים. יחס הפּועלים – –⁷⁰²

מצב הפּועלים מדכא. האוכל נורא. מעונות לשֶׁבת אין. – –⁷⁰³

614. לשמעון ביכובסקי

[ירושלים, יום] ה' [לחודש] טבת תרע"[ד – 3.1.1914]

237 פר' קיבלתי. לסידור הקובץ⁷⁰⁴ ולהדפסתו ניגשתי. בדבר השם עוד לא החלטתי. ברדיצ’בסקי דרש את מאמרו בחזרה (מצב־רוח!). קיבלתי מאמר ממייזל.⁷⁰⁵ יבוא. מפרידמאן⁷⁰⁶ לא קיבלתי. מלחובר גם כן לא. הקובץ יחזיק עד שמונה גליונות. מדפיס אני 1500 אכס. בכדי שנוכל לקבוע מחיר לא גדול (שני פראנקים). עם התמונות תעלה בערך עד שבע מאות פראנק ההדפסה. – שני מכתביך מחודש תשרי קיבלתי בשבוע העבר. – כתבתי לך, שקלישה אין להכין פה. – מן המכתבים⁷⁰⁷ השמטתי רק שישה. – את מאמרך⁷⁰⁸ אערוך כראוי היה בטוח. – לכתוב לך באריכות קשה לי מצד הבריאות וכו'.

שלום לשווייגר, לקאַנאֶל ורעיתו.

י"ח.

615. לר' בנימין

יום א' [ו' בטבת תרע"ד ירושלים. 4.1.1914]

ר"ב,

אל־נא תוסיף להשהות אצלך את סיפורו של עגנון, כי צריך אני לראותו. וכמו כן תשלח את המכתבים⁷⁰⁹ מתי תהיה בירושלים? שלום!

יח"ב

בתוכן העניינים, שנמסר לך, בשביל שטרייט, אין סיפורו של ע. מפני שלא ידעתי כלל, שיש סיפור כזה בגבולנו. מהר לשלחו. אולי עוד נוכל לתקן.⁷¹⁰

בוודאי ראית בקטלוג של “מוריה”⁷¹¹ הודעה ע"ד ספרו של רופין. שוב בא שמי שלא כדת! אבל על זה אני מוותר. היש לך עוד יד בזה? היש תקוה, שאקבל מוֹתר שׂכרי?⁷¹²

616. לפ. לחובר

[ירושלים, 6.1.1914]

לחובר,

הרבה מַים עברו מיָם אל ים – ומכתבך המובטח עדיין לא בא. מסתמא לא היה מה לכתוב, מסתמא הענינים יגעים – ודאי העניינים יגעים. לא יהיה עוד כרך של “נתיבות”, לא יהיה, לא יֵצאו עוד ספרי “הביבליותיקה הכללית”, לא יצאו. כך, כך…

עכשיו בקשה לי אליך, בקשה גדולה – האומנם לא תמלאה? הנה מכתבי ל – –. אם אשלח כך – לא יענה. אבל אם אתה תכניסו אליו וגם תגיד, שיודע אתה את תכנו, יתבייש, ואולי יענה.

בדבר המו“ל, אמנם, ישנו מעֵין זה, ולא מָשל היה. ואני נצרך גדול עתה, וענין הוצאת הכתבים יכול להביא לי תועלת חומרית מעטה, למען אבנה לי בית קטן באיזו מושבה ואגור שם אני וביתי.⁷¹³ הפרנסות לקויות בעוה”ר⁷¹⁴ ובעוון אבותינו, שלא שיננו עברית לבניהם.

והיה שלום, לחובר.

ממני החובבך על־פי ההרגשה ועל־פי השמועה

י. ח. ברנר.

ביחובסקי כתב לי פעמים אחדות, שאתה הבטחת לשלוח דבר־מה בשביל הקובץ לזכר גנסין, שהם מוציאים על יָדי בירושלים. התשלח? הקובץ הולך ונדפס.

“רביבים”, קובץ ה', יצא בעוד חודש. רשימה לא־גדולה משלך על כל מה שאתה רוצה היתה עוד יכולה להיכנס, אילו שלחתיה מיד.

617. ליעקב פיכמן

9/1. 1914 [ירושלים]

“יחיו המשוררים!” – קראתי היום בלבי, כשראיתי את “איש־העבודה” שלך – של דימל.⁷¹⁵

ועל דבר “בארץ”⁷¹⁶ רשמתי דבר־מה. אך מי יודע, אם יסכון. לא נכתבה הרשימה לבני־הנעורים,⁷¹⁷ כשם שלא נכתבה בשבילם – להבדיל! – המסה “קוהלת”.⁷¹⁸

לבני־הנעורים ולהמון־הקוראים צריך ליתן בשרא וכוורי.⁷¹⁹ המסה “קוהלת” – במקומות אחדים – היא למעלה מזה!

ואם יש לך הרשימה בשביל “רביבים” – שלח. התנאי שלך לא יצדק: הרי יודע אתה, עד כמה רוצה אני לעבוד אתך. וכלום אין כוונה טובה מצטרפת למעשה?

שלך, בכל הריחוק שבינינו,

י. ח. ב.

618. לנחמן מייזל

[ירושלים, 12.1.1914]

לנ. מייזיל,

אתמול כתבתי לך גלויה מפורטת, ובלילה העבר נולד אצלי פּלאַן שלם, שהנני כותב לך, אבל בבקשה שתשמור על הדבר בסוד, אם תראה, שמזה לא יֵצא כלום. וזה הדבר: זה יותר משנה, שמוּנח אצלי סיפור גדול בארבעה חלקים (בערך שנים־עשר או שלושה־עשר גליונות־דפוס) בעברית, והוא, כמדומה, הטוב שכתבתי עד הנה, אלא שלא חפצתי להדפיסו עד כה מסיבות פרטיות שונות. עכשיו עלה בדעתי: אולי יקנה אותו ממני ה“קוּנסט־פערלאג”? כלומר: שאני אכתוב אותו ז’ארגון⁷²⁰ (שם הסיפור “ליידען”⁷²¹ ) וה“קוּנסט־פערלאג” יוציאו בספר מיוחד? אם כן, אז כמה יוכל ה“קוּנסט־פערלאג” לשלם לי הגליון? ואם יוכל לשלוח לי אַוואַנס עד להדפסה (לאחר שיקבל ממני הפרקים הראשונים של הכת"י). אמרתי לפנות לקלאָצקין לה“יודישע וועלט”,⁷²² אבל פחד יש בלבי לפנות לאנשים זרים. ובכן בבקשה לענות במוקדם.⁷²³

י. ח. ברנר.

619. לי. שטרייט

יום ד' בשבוע [ט“ז בטבת תרע”ד – 14.1.1914, ירושלים]

תוכן העניינים⁷²⁴ אפשר לתת בלי סיפורו של עגנון, כי אין סיפור כזה. לא נשלח.

מאה פראנק לסיפורו של י. ר.⁷²⁵ – מדוע לא? אלא שאין לשכוח, כי הקובץ ה' יצא בעוד שבועות אחדים, ונצטרך לשלוש מאות פראנק.

לסילמן איכנס ואשלח את הספר או שאעתיק את השיר.⁷²⁶

ברב שלום

יח"ב

620. למ. י. ברדיצ’בסקי

[ירושלים, טבת תרע"ד – ינואר 1914]

למי"ב

שלחתי לך את “ירושלים”, אשר ביקשת, והיום קיבלתי את מכתבך. “רביבים” חמישי וגם קובצו של גנסין מסתדרים בדפוס, ועוד יש לך שבועות אחדים פנאי לשלוח. מה שכתבת, שרומסים ברגלים את החיים – אלה שמכבדים את המת גנסין אינם רומסים…

הנני מחכה, אפוא, לכת"י, ביחוד בשביל “רביבים”, כאשר כתבת.⁷²⁷

כתובתי הפרטית: שמי, פוסטה אוסטרית, פוסט ריסטאנט.

המסור לך

י. ח. ברנר.

621. לג. שופמן

[ירושלים, אמצע טבת תרע"ד – אמצע ינואר 1914]

זה עתה קיבלתי.⁷²⁸ אם למחוק את הפסיק שבין “לנו, המשוררים”, אז צריך למחוק גם את הקוּרסיב שב“לנו”. האין זאת?

הלא אי־אפשר לכתוב: “לנו המשוררים”?⁷²⁹

תיקוני הטעויות ש“בקצווי הכרך”⁷³⁰ יבואו. לא אתנצל. – – –⁷³¹

“בקצווי הכרך” יֵצא לפני קובצו של גנסין. הראשון יצא בעוד חודש בערך, השני – בעוד שני חדשים.

ואת “האחדות” אין האדמיניסטראציה רוצה לשלוח חינם. לא חשבתי, כי כ"כ⁷³² אתה רוצה לקבלה. עכשיו, שאתה רוצה, אשלם וישלחו לך.

והיה שלום.

נמלכתי והנני מוסיף: על הרשימה “גנסין” כולה אין מה לדבר: יד אמן! אבל הסוף אינו שופמני, כי אם נפילה ברנרית. דע לך זאת, ואם עוד תימלך למחוק את השורות או לתת אחרות תחתיהן – עוד יש שהות.⁷³³

622. לי. שטרייט

יום ג' [כ“ב בטבת תרע”ד, ירושלים. 20.1.1914]

ידידי שטרייט,

ה“רביבים”, ה', אם לא יהיו עיכובים מצד הכסף, יצאו בעוד שניים, לכל היותר שלושה שבועות. התוכן הוא מה ששלחתי. עכשיו:

א) אם יהיו מכתב חוזר⁷³⁴ ומודעות – צריך כל זה להישלח לי לכל המאוחר בסוף השבוע הבא.

ב) הקובץ, לפי החשבון, יעלה באלף פראנק (החצי, בערך, הדפסה, והחצי שכר־סופרים ועריכה). על זה קיבלתי רק 230 פר' (אמנם, ½37 של סילמן עוד לא קיבלתי), ולכן אבקש לשלוח לי לכה"פ⁷³⁵ עוד 270 פר'.

אבקש להשיב לי על זה במוקדם.

לשלום⁷³⁶ שלום. הייתי אצל ס. פעמים אחדות בדבר גולדפאדן, ויבוּקש ולא נמצא. כשיהיה אשלח.

בברכה

י. ח. ברנר.

דעתי היא, שמחיר ה“רביבים” צריך לקצוב שני פראנקים, ולא להפחית לקונים יחידים בשני בישליק, כי זה פשוט אי־אפשר. בשני בישליק עולה לנו כל אכסמפלאר!

623. לפ. לחובר

[ירושלים, 20.1.1914]

לחובר,

קיבלתי את המכתב מיום 28⁷³⁷ ושמחתי על שה“נתיבות” יופיעו. אבל את סיפורי⁷³⁸ איני יכול לשלוח לך. הוא דורש עוד עיבוד מרובה, ואין זמני ואין לבי לזה. סביב שתוּ עלי טרדות אחרות. מהן קשות ורעות ביותר, ועבודת־היום גוזלת את האפשרות להתמכר לעבודה בלטריסטית שכזו. יהא מונח עד… עד… מילא, עד שיהא מונח.

במכתב ששלחתי לך לפני שבועיים (ע"ש “צנטראל”⁷³⁹ ) וששם ביקשתיך לעשות לי טובה אחת, כתבתי לך, שהקובץ לזכר גנסין הולך ומסתדר בדפוס. שמו “הצדה”. יחזיק שמונה־תשעה גליונות־דפוס, ולמאמרך אחכה עוד חודש.

ה“רביבים”, ה', יצאו בעוד שלושה שבועות – וכפי הנראה, חסל. אין כסף.

הערתי ב“האחדות”⁷⁴⁰ לא היתה צריכה להכאיב לך. אני, אמנם, מחלק בין מבקר־משורר, השר על הספרים, כמו שהמשורר שר על הטבע, ובין מבקר־קורא, המוסר רשמי־קריאתו, מפרש, מסביר וכו'. אני את מאמרי אני, למשל, על ברדיצ’בסקי איני חושב למאמר של משורר, כי אם של קורא.

ומה עם כתביו של ר' בנימין?

שלך

י. ח. ברנר.

624. לשמעון ביכובסקי

כ“ב טבת [תרע”ד, ירושלים. 20.1.1914]

קיבלתי גלויתך האחרונה מבריאנסק. אני כתבתי לך למוסקבה. מחוה דראוין קיבלתי קטע,⁷⁴¹ שאתנהו (השירים המודפסים לא אתן) ואחזיר לה את הכת"י. תדרוש בשמי בשלום נפש יקרה זו, כשתכתוב לה.

הדפסת הספר הולכת ומתקדמת. שמו “הצדה”. גם אני מתחיל להאמין, כי יהיה קובץ לא רע.

אולי תוכל ללוות מאיזה מקום – מבימה"ס⁷⁴² “ליטרא טורה”, למשל – מעט כסף ולשלוח לי מעט יותר להדפסת הספר. הלא הסכומים ששלחת הם בוודאי כסף־נדבה ואפשר היה, אפוא, לסלק כסף־החוב ממכירת האכסמפלארים הראשונים.

מפרידמאן⁷⁴³ קיבלתי, גם משופמן, וגם לחובר מבטיח לשלוח.

שלום לך ולשלומי אל תשאל.

י. ח.

625. לנ. טברסקי ולי. אהרונוביץ

[חותמת־הדואר: ירושלים, 21.1.1914]

לטברסקי,

בנשפים לא אוכל להשתתף בשום אופן, ושלום! אפשר תבוא אחותי לבקש נפוליון עד לחשבון – אבקש לתת לה.⁷⁴⁴

לאהרונוביץ,

רשימות אשלח, ורק יוקל לי מעט מעצבִּי ומרגזִי ומרוחי הקשה. גם אני, אחי, איני יכול לעבוד, ובהתאמצות אחרונה אני כותב מה שאני כותב.

מצטער אני מאוד על שלא נתתי את מנדלי⁷⁴⁵ ל“הפוה”צ". “רביבים” – הלא זוהי ברכה לבטלה לגמרי.

מז’וכוביצקי⁷⁴⁶ קיבלתי רשימה. אבל הלא אני מוציא קובץ מיוחד לזכר גנסין, ונחוצות לי הרבה רשימות. מפיכמאן ביקשתי לא רק רשימה על גנסין, כי אם גם זו שהבטיח לי בעד “רביבים”.

שלום עד כמה שאפשר

יח"ב

626. להלל בבלי

[ירושלים, 24.1.1914]

להלל בבלי,

שיריך “ביחידות” נדפסו ב“האחדות”, גליון י' – י“א (הגליונות הלא נשלחים לך?); שירך “פרידה” נדפס ב”רביבים", ה'. “קברים ופרחים” מונח: בקובצו של גנסין איני יכול לתתו.⁷⁴⁷ לתרגומיך מאנגלית אחכה.

ברגשי כבוד

י. ח. ברנר.

627. לנחמן מַייזיל

[ירושלים, 15.2.1914]

צו נ. מייזעל,

אָפּארבייטענדיג אַ פּאר טעג אויף מיינע “עצבים”, בין איך געקומען צו דער איבערצייגונג, אז שרייבען אידיש איז מיר – טעכניש – פיעל שווערער ווי העברעאיש, און עס איז איצט איבער מיינע כוחות.

מכוח מיין גרויסען סיפור, פאַלט שוין מילא אַראפ דער גאנצער פארשלאג (חאטש איין גאט איז מיין עדות, אז איך האב עס געדארפט טהון). וואס אנבעלאנגט די “עצבים”, אדער עפיס אנ’אנדער זאך פאר דער “קליינער ביבליאטהעק”, איז, אויב איהר ווילט, זאל אנ’אנדערער איבערזעטצען (אפשר איהר אליין?) און מיר עס צושיקען; וועל איך עס א ביסעל דורכזעהען⁷⁴⁸ – און אַ סוף. האנאראר בין איך גרייט זיך טהיילען מיט’ן איבערזעצער.

ראובני האט זיין “דול־הויז” אייך געשיקט. אין “צוקונפט” וועט עס ניט געדרוקט זיין.

אייער

י. ח. ברענער

תרגוּם:

לנ. מַייזל,

עבדתי ימים אחדים בתרגום ה“עצבים”⁷⁴⁹ שלי ובאתי לידי הכרה, כי הכתיבה ביוּדית קשה עלי הרבה יותר – מן הצד הטכני – מן הכתיבה בעברית, והדבר עתה למעלה מכוחותי.

בנוגע לסיפורי הגדול, הרי ממילא מתבטלת כל ההצעה (אם כי עדי בשמַים, שהייתי צריך לעשות זאת).⁷⁵⁰ אשר ל“עצבים”, או דבר־מה אחר בשביל “הספריה הקטנה”, אם רוצה אתה בכך, יתורגם־נא על־ידי מישהו (אולי על ידיך אתה?) ויישלח אלי; אעבור⁷⁵¹ קצת על זה – וסוף לדבר. את שכר־הסופרים הנני מוכן לחלק עם המתרגם.

ראובני שלח לך את ה“דול־הויז” שלו.⁷⁵² ב“צוקונפט”⁷⁵³ לא יודפס.

שלך

י. ח. ברנר.

628. למנחם פוזננסקי

[חותמת־הדואר: ירושלים, 15.2.1914]

ידיד נפשי.

שלחתי לך שלושים פראנק.⁷⁵⁴ עסקי “רביבים” אינם מרשים לשלוח יותר.

הקובץ, וכמו כן זה שלזכר גנסין, ייצא באלה השבועות. ואת גלויתך קראתי וקראתי: כן, כן…

והרי לך המכתב הגדול, אשר ביקשת –

תודיעני, אם כבר מצאת דבר־מה באודיסה. במובן של ללו"ל⁷⁵⁵ אני שואל.

והיה שלום

יח"ב

ללודז לא כתבתי לך. וכי כל כך קל לכתוב?

629. לי. שטרייט

[ירושלים, יום] כ“ד [לחודש] שבט, [תרע”]ד [20.2.1914]

לידידי ישעיהו שטרייט,

בתשובה על גלויתו מכ“ב שבט הנני מודיעהו, שעליו לשלוח לי מיד 100 פר‘⁷⁵⁶, וכשקרוגליאקוב יקבל את הספרים ישלח לי גם הוא 100 פר’, ואז יהיה החשבון כך: – – –⁷⁵⁷ ס”ה 639.

הקובץ כולו, נייר ונייר־מעטפה, הדפסה, הגהה, כריכה, עריכה, הוצאות שונות, הובלה, הובאה ומשלוח, ש“ס⁷⁵⁸ לפיכמאן, לטמקין, לגרינברג, לפוזננסקי, לצ. אוירבך וליח”ב יעלה בקירוב ל- 850 (יישאר עוד ש“ס ליעקב רבינוביץ ולשלום שטרייט, שישלם “השרון” בפ”ת⁷⁵⁹ ).

זהו החשבון בקירוב, ושלום לאח הצעיר והיקר⁷⁶⁰

יח"ב

– – – – – –

השלחת מודעות לעתוני רוסיה? לאן לשלוח את הספרים, כשייצאו מבית־הדפוס?

630. לשמעון ביכובסקי

[ירושלים, יום] כ“ח [לחודש] שבט, [תרע”]ד [24.2.1914]

ביחובסקי,

היום קיבלתי 23,80.⁷⁶¹ הקלישאות לא קיבלתי. ובכלל יש לי יסורים עם הקלישאות. הדפסתי בדפוס אחד ולא עלו יפה, והוכרחתי ללכת לדפוס גרמני ועדיין איני יודע איך יעלו שם. עכשיו כבר אני מחכה לקלישאות הנותרות ואדפיסן יחדיו בדפוס הגרמני. נייר לא השגתי יותר טוב מזה של ה“רביבים” הה', ששלחתי לך באחריות. – הקובץ יחזיק מתשעה עד עשרה גליונות. ששה כבר נדפסו.

בנוגע להכנסת הקובץ, הנה דעתי היא, שאין צורך להקים מצבת־אבן. ובנוגע למכתבים – צריך למצוא מו"ל, והוא יימצא, שישקיע כסף־ההדפסה. ההכנסה צריכה להיות לטובת דבר ספרותי חדש, תרגומים או “רביבים”. אבל על זה עוד נדבר.⁷⁶²

כמה לשלוח לך מן הקובץ, שייצא בעוד שלושה שבועות? את המכירה פה מסרתי לקרוגליאקוב וגם לקחתי ע"ח⁷⁶³ זה מעט כסף.

בשלום

י. ח.

631. לחיים איצקוביץ

[ירושלים, 24.2.1914]

איצקוביץ,

שלחתי לך בשתי חבילות 44 אכסמפלארים מן ה“רביבים” החדש תמורת הישנים,⁷⁶⁴ ששלחת לשטרייט. אחד מאלה תתן לא. צ. גרינברג, וכמו כן תתן לו 10 כתרים בעד שיריו ב“רביבים”, ואני אחזירם לך בעשרה אכסמפלארים מקובצו של גנסין. בעד שיריו ב“האחדות” לא יכולתי לשלוח לו ש"ס, לדאבוני.

תודיעני על קבלת הספרים ועל מילוי בקשתי.

שלך

י. ח. ברנר.

632. למ. י. ברדיצ’בסקי

[חותמת־הדואר: ירושלים, 1.3.1914]

למי"ב

לפני ימים אחדים שלחתי לך “רביבים”, ה‘, “מירכתי תבל”⁷⁶⁵ וקונטרסי בראוור, שהשגתי בקושי. והיום קיבלתי את שני דבריך. אימתי ייצא “רביבים”, ו’, לא אדע, ולא אוכל להשהות את הדברים עד אז. לכן תרשני־נא לשים את הדברים בחלק הספרותי של “האחדות”. בפרט שהעתון נשלח לך, ואני שילמתי בעד משלוח העתון אליך. לתשובתך אחכה.⁷⁶⁶

הדורש בשלומך

י. ח. ב.

633. לי. שטרייט

[ירושלים, יום] ב' [ד' באדר תרע"ד. 2.3.1914]

ידידי שטרייט,

לקרוגליאקוב שלחתי שלשום, כמו כן שלחתי לך ארגז עם ספרים, שבו נכנסו 555.⁷⁶⁷ – – –⁷⁶⁸ חשבון מדוייק אשלח בשבוע הבא. לסופרים שלחתי, גם ש“ס⁷⁶⁹ שילמתי. צריך עוד לשלם לשטרייט⁷⁷⁰ וליעקב רבינוביץ עפ”י חשבון של 50 פראנק לגליון. כמו כן צריך לשלם עשרה פראנק לפיכמאן ועשרה פראנק לטמקין בבן־שמן. צריך לשלוח למערכות: “הצפירה”, “הזמן”, “השלוח”, “די יודישע וועלט” בוילנה, “המצפה”, “התורן” וכו'.

שלום וברכה

י. ח. ברנר.

– – – ⁷⁷¹ לאיצקוביץ ולפרסקי שלחתי.⁷⁷²

634. לד"ר מ. ברכיהו

[חותמת־הדואר: ירושלים, 10.3.1914]

לידידי מ. ברוכוב

קיבלתי את הספרים, קראתים ואחר השבת אשלח לך את “העבדות”, כרצונך. מה שנוגע לשני הספרים האחרים, אין לי חשק לתרגמם. “הדבורים” יש של מטרלינק בעברית ב“מולדת”, ואפשר היה להוציא חוברת. בכלל, מדעי־הטבע – לזה נחוצה טרמינולוגיה קבועה, ואיני בר־הכי. צריך לפנות לד"רים שלנו למקצוע זה, שאיך שיהיה למדו מה. אך אם תרצה דווקא, שאתרגם, אקח עלי את העבודה, כי הנני נצרך לשכרה.

יש לי הצעה בשביל “לעם”. יש רומן מדעי של יוֹהאנאֶס ב. יאֶנסאֶן: “Der Gletscher”, הוצאת פישר, שאת רובו המכריע תירגמתי לפני שנים אחדות והדפסתי ב“הפוה”צ" בשם “בימי קדם”. עכשיו הייתי רוצה לתת מזה תרגום מלא, שלם ומדוייק. עשרה לגיונות־דפוס. הספר חשוב לאין ערוך. הימלך עם אהרונוביץ.⁷⁷³

שלך

י. ח. ברנר.

תמסור לאהרונוביץ: לעבודה ע"ד לילינבלום נגשתי, אך דרושים לי לזה עוד לא פחות משני חדשים.

635. לפ. לחובר

[ירושלים, אדר תרע"ד – מרץ 1914]

לחובר, ידידי הטוב,

תודה רבה לך בעד הדבר אשר עשית לי אצל “אחיאסף”. קיבלתי מהם מאה ושלושה־עשר רובל.⁷⁷⁴ הסכום הזה הציל אותי מנושַׁי לחדשים אחדים!

לצערי הרב איני יכול לעשות בקשתך ולתת לך את סיפורי מיד. צריך לחכות חדשים אחדים. טעמים פנימיים בדבר. ואתה אל תחכה לי והוצא את “נתיבות” השני בלעדי.

יש אצלי תרגום של “ויקטוריה” להאמסון. לא שלי. תרגום בינוני, אך אפשר להשתמש בו. האינך יודע ממו"ל?⁷⁷⁵

מֵענין הוצאת כתבַי בירושלים לא יָצא כלום.

את “רביבים” ששלחתי לך לפני שבועיים בוודאי קיבלת. בשבוע זה אשלח לך גם את קובץ־גנסין.

ושלום ותודה לך מקרב לב,

י. ח. ברנר.

636. לד"ר מ. ברכיהו

[חותמת־הדואר: ירושלים, 15.3.1914]

לידידי הד"ר מ. ברוכוב

תמיהני על שלא קיבל גלויתי, ששלחתי לו בדבר הספרים שקיבלתי לעיבּוּד. אמנם, הגלויה ההיא לא היתה ע"ש⁷⁷⁶ “לעם”, כי אם ישר אליו. שם כתבתי לו (בתוך יתר הדברים):

א) שאת “העבדות” אשלח לו אחר השבת (כבר שלחתי היום, לפני קבלי את גלויתו).

ב) שאת הספרים ממדעי־הטבע לא הייתי רוצה לעבּד, מפני שאיני בר־הכי, אך אם אין טוב ממני וכו'.

ג) הצעתי לפני “לעם” להדפיס את הרומן המדעי “Der Gletscher” מאת יוֹהאנאֶס ב. יאֶנסאֶן, שאת רובו המכריע הדפסתי פרקים־פרקים ב“הפוה”צ" לפני ארבע שנים, ועתה אני רוצה לתת מכולו תרגום ברור, מדוייק ומלא. לחשיבות הספר אין ערוך, לפי דעתי.

ועכשיו אבקש מצדי לענות לי על כל זה. כמו כן אבקש להדפיס על המחברת “מאת י. מ.” ולא שום שם אחר.⁷⁷⁷

ושלום רב, בידידות

י. ח. ברנר

637. ליעקב פיכמאן

[חותמת הדואר: ירושלים, 16.3.1914]

פיכמן,

הראו לי ב“החרות” מודעה על “מולדת” ותרגז בטני. על “חבלי ביטוי” חתום בפירוש י. ח. ברנר! הייתכן? שאתה תעשה כדבר הזה?! ורק באחת אתנחם, שרק טעות כותב המודעה היא, ובפנים הספר חתום כמו שחתמתי. בכליון־עינים אני מחכה לחוברת.

הנוסע אתה לרוסיה? תדרוש בשלום לחובר. תודה רבה לו על טרחו בשבילי אצל “אחיאסף”. קיבלתי על־ידי כך יותר ממאה רובל – ותאורנה עיני! את סיפורי איני יכול לתת לו עוד חדשים אחדים. יוציא את “נתיבות” בלעדיו. אולי תוכל להשיג ביפו באיזה מקום בשבילי את ספרי נ. ק. מיכיילובסקי, הנחוצים לי מאוד. אם לא תוכל להשיגם ביפו ותסע לרוסיה, תשתדל לקנותם בעדי על חשבוני. ישנים אפשר להשיג בחמישה – עשרה רובל. ואם לא, תקנה גם חדשים. כי נחוץ לי, תצא מזה גם תועלת ל“מולדת”.⁷⁷⁸

638. לשמעון ביכובסקי

ד' ניסן, התרע"ד [ירושלים, 31.3.1914]

תלאות ומחלות, שהשתיקה יפה להן, עיכבוני משלוח לך את “הצדה” זה שבועיים, וכמו־כן לא נתנו לי להשגיח כראוי על גמר [הדפסת] הספר ועל הכריכה. עכשיו שלחתי לך ע"י הפּוסטה באחריות ב־16 חבילות 125 “הצדה” וכמו כן 150 “בצה”.⁷⁷⁹ מלבד זאת שלחתי לכל המערכות ולסופרים (מלבד לשניאור, שאיני יודע כתובתו, ותשלח לו משלך; גם לפרידמאן תתן אתה). בדבר משלוח כל האכסמפלארים חס אני על הכסף לשלוח לך ושאתה תשלח שוב למקום שצריך, ולכן טוב שתודיעני לאן לשלוח ואשלח ישר מפה.⁷⁸⁰ לקיוב שלחתי 16 אכסמ. “הצדה”. עם “מוריה” וכו' בוא אתה בדברים.⁷⁸¹ המכירה בארץ־ישראל מסרתי לקרוגליאקוב, אך לפי שעה אין קונה. השתדל בדבר מודעות בעתוני חוץ.

בעד הקלישאות ביקשו שנים־עשר רובל דמי פדיון. שלחתי ליפו ושם פדוּן בחצי מזה, אך בקושי רב ובהרפתקאות עצומות. את הספרים והכתבים של גנסין אשלח לך באחריות באלה הימים.

639. למערכת “החרות”

[ירושלים, תחילת אפריל 1914]

לכ' מערכת “החרות”, שלום!

רצוף בזה “כתב־התקשרות”, שהופקד בידי בראשית המלחמה, נגד המצב האנטי־עברי בבה"ס של “עזרה” ושעל פיהו חובה מוּטלת עלי עכשיו לפרסם, לצערי, לגנאי את שם אחד החתומים, – – – – – –, יליד־סלוניקי, שכפי שהוגד לי, חילל את שבועתו.

ברגשי כבוד

י. ח. ברנר.⁷⁸²

640. למנחם פוזננסקי

[ירושלים, ניסן תרע"ד – אפריל 1914]

מנחם,

את “הצדה” ודאי קיבלת, וגם את ה“רביבים” ודאי תקבל, סוף־סוף, כי את אלה שלחתי באחריות, והם מונחים בצנזורה. ל“העולם” נשלח ע"י “השרון”, ולא על ידי, וגם ודאי שלא באחריות, ולכן נתקבל קודם. לך שלחתי ביום צאת הספר, לפני יותר מחדשיים.

ע"ד מאמרו של ר' בנימין⁷⁸³ דווקא לא שמעתי ולא ידעתי דבר. אותו גליון “העולם” עוד לא נתקבל.

בעד ראשית ה“זהרורים”⁷⁸⁴ – יישר ויישר.

שלך

י. ח.

641. לשמעון ביכובסקי

אח' של פסח [תרע"ד, ירושלים, 18.4.1914]

קיבלתי את גלויתך מ־29 מארס. מה פירוש, ראית ב“האחדות”? וב“רביבים” ששלחתי לך כלום אין מודעה?⁷⁸⁵ עכשיו בוודאי קיבלת את ה־125 ששלחתי לך למוסקוה ע"י הפוסטה (לשניאור אל תשלח, בינתיים נודעה לי כתובתו בוַארשה ושלחתי לו 5), ואיך לשלוח את השאר – איני יודע. הוצאות הפוסטה פה הן נוראות. כבר כתבתי לך בגלויתי הקודמת, שאם יש לך לשלוח אשלח ישר מכאן. לגיטלין⁷⁸⁶ בוַארשה שלחתי 50 (עפ"י נ. מייזל מקיוב). עם “מוריה” בוא אַתה בדברים, ואם תצווה לשלוח – אשלח. לאמריקה איני יודע למי לשלוח. עלי אין “אחיעבר” בטוח ביותר, ואיני רוצה לקבל את האחריות, אך אם תצווה לשלוח (כמה?) אשלח.

היה שלום

י"ח

השתדל בדבר מודעות ב“השלוח”, “הזמן” ו“הצפירה”.

642. למ. י. ברדיצ’בסקי

[ירושלים, 21.4.1914]

למי"ב

שלוש שורותיך במכתבך האחרון מחצו את לבי המחוּץ. אין מלה בלשוני, וגם אין צורך בה.⁷⁸⁷

643. לי. ולש. שטרייט

[ירושלים, אפריל 1914]

ידידי השטרייטים,

שולח אני לכם ע"י בַרש⁷⁸⁸ עוד חמשה “הצדה”ות (אחד לצרף עם ה“רביבים”, ג־ד־ה, שיישלחו למר גינצבורג⁷⁸⁹ ) וספר גרמני בשביל שלום.⁷⁹⁰

את ו.⁷⁹¹ הוכחתי על פניו. הוא אמר, שאת המאה שקנה, אמנם, שלח לרוסיה, ולי.⁷⁹² פנה, מפני שרצה לקנות ממני עוד מאה. אמרתי לו, שבשביל א"י אין אני נותן הנחה כזו.

בדבר המחירים – עשו כחפצכם. לי, סוף־סוף, הלא אין זה נוגע.

שלכם

יח"ב

הכתובת של גינצבורג: – – –

שלום ליעקב רבינוביץ

644. ליוסף אהרונוביץ

[ירושלים, איר תרע"ד – מאי 1914]

אהרונוביץ,

הנני מבקש לעשות לי את הטובה, הנחוצה לי לא בשבילי, ולהדפיס בגליון הבא של “הפועה”צ":

מערכת “הפועל הצעיר” מביעה את השתתפותה

בצערו של י. ח. ברנר על מות אמו.

שום תנחומין לבלי להוסיף, כי, אמנם, אין לי מנחם.

­­­­­­­­_________

בשבוע הבא אגמור את תרגום “בעל־הבית ושׂכירו”, שאני עובד עליו עוד מלפני הפורים. לא הכל יֵדעו את העבודה הרבה שהושקעה מצד המתרגם ביצירה גאונית זו, שנכתבה בשפה רוסית־עממית פשוטה ורחוקה כל כך מן העברית!

מצד התשלומין – הנני בקש חמשים פראנק לגליון. כשני חדשים נתלבטתי בשני הגליונות של הסיפור הזה, ואילו ידעתי את כל קשי־העבודה, לא הייתי ניגש אליה.⁷⁹³

מה מצבו החומרי של “הפוה”צ"? ודאי רע וקשה. הנני לָמד זה מאותה העובדה, שאין החשבון נשלח לי, כבקשתי אמנם, הרבה ודאי לא מגיע לי. ואף־על־פי־כן חפצתי לדעת כמה.

את שכר “בעל הבית ושכירו” אבקש למסור קמעא־קמעא לאחי בנימין ביפו. כי מהכנסותי פה אין לי לשלוח לו.

היודעים אתם מן השבועון, שמשה סמיליאנסקי רוצה להוציא? אם הדבר יֵצא לפעולות, עצתי להפוך את “הפוה”צ" לירחון או ליומן (קטן).

בשנה הבאה לא אעבוד ב“האחדות”. כבר נלאיתי. אני מבקש לי איזו עבודה של הוראה, או של מזכירות, ואם לא אמצא – איאָלץ לנסוע מפה לבקש פרנסה בעולם הגדול.

את “הפוה”צ" כבר לא ראיתי שבועיים. הוא חד־גוני ביותר בעת האחרונה. כמדומה, שאין כבר מה לחדש בשאלת הנחיצות של עבודה עברית, ויש רק להזכיר אותה בחלק האינפורמאציוני, אבל לא במאמרים ראשיים ושניים ושלישיים. תמיה אני על סבלנות הקוראים.

אולי תהיה לך ההערה הזאת בלתי נעימה, ואולי באמת לא הייתי צריך לכתבה לך, ש“הפוה”צ" הוא כל חייך, אבל מכיוון שנכתבה – הנני מתעצל למחקה. לא מפני שאני חושב, כי אם לא אמחקה, יכולה היא או צריכה היא לעשות רושם, אלא כך. בכלל, ממני אין ראיה. אני איני מאמין בעתידות הישוב – ודווקא מפני שאינני רואה אפשרות של עבודה עברית, לא מצד האומרים לעבוד ולא מצד נותני העבודה.

והיה שלום, אם אפשר,

י. ח. ברנר.

הראיתם את “הצדה”? ההייתם נכונים לקבל ממנו מאות אחדות של אכסמפלארים בהנחה גדולה בכדי לתתו בתור פרס לחותמיכם לשנה החדשה?⁷⁹⁴

645. לשמעון ביכובסקי

א' סיון [תרע"ד, יפו. 26.5.1914]

אחרי רוב הרפתקאות וישובי־דעת שלחתי ל“מוריה” ארגז עם 480 אכסמפלארים,⁷⁹⁵ ואתה תעשה בהם מה שתעשה.

ל“צנטראל” ולגיטלין לא שלחתי מפני המחיר הרב של המשלוח מכאן לוַארשה.

לאמריקה איני יכול לשלוח, מפני שכל הספרים ששולחים ל“אחיעבר” – לחינם נשלחים. אין הם משיבים כסף!

שלום

י. ח. ב.⁷⁹⁶

646. ל – – –

יום ג‘. צהרים. [א’ בסיון תרע"ד, יפו. 26.5.1914]

אש“ש, קכ”ה… ראשי־תיבות: אכילה, שתיה, שינה – קריאה, כתיבה, הגהה –

בזה ביליתי יום אתמול והיום. זהו סדר־הימים. הכל, אפוא, בשלום ובמישור. כה לחי.

---

אמנם, יודע אני: האדם⁷⁹⁷ המאושר הוא גם האדם הטוב, ומי שאינו מאושר לא יכול להיות גם טוב… היסורים אינם מעלים את האדם…

ובכל זאת… אם אינם מעלים, הרי הם מלמדים… – – – הרי אני בעצמי האיש, שהוא ההפך מאוֹשר בכל אשר יפנה. – – –

647. לד"ר יעקב טהון

[ירושלים, ח' בסיון תרע"ד – 2.6.1914]

לכבוד ד"ר י. טהון,

אמנם, פנתה אלי מערכת ה“ואֶלט” בהצעה לכתוב מאמר על הרצל, אבל אני לא הבטחתי כלל, אחרי שאין בידי לכתוב מאמר כזה.⁷⁹⁸

בשלום

י. ח. ברנר.

648. ליוסף אהרונוביץ

יום א' [ד' בתמוז תרע"ד, ירושלים, 28.6.1914]

אהרונוביץ

יסור יסרני יה. הביבליותקה “בית נאמן”, ששם אני מעבּד “אישיות ותרבות” מתוך מאמר ארוך אחד, סגורה זה שני שבועות, ואיני יכול להמשיך. מלבד זאת – – – ולא יכולתי לכתוב גם את פרקי “מפקידה לפקידה” או “בעולמנו”. אף על פי כן – – – אשלח מחר לפנות ערב ותקבל ביום השלישי, ואולי עוד תספיק לשים בגליון ל"ו.⁷⁹⁹

מתוך צרות ויסורים גדולים

י. ח. ב.

649. לל. הירשהורן

[ירושלים, תחילת תמוז תרע"ד – סוף יוני 1914]

ידידי מר הירשהורן,

קיבלתי את התרגומים ועוד לא קראתי אותם. בכל אופן לא יהיה בשבילם מקום ב“האחדות” כל כך מהר, כי יש מתרגמים שקדמו לך. בכל אופן, עבודתך לא תאבד. מה שנוגע ל“מן החיים” – הנה כל השכר הוא עשרה פראנק, כאשר אמרתי לך, ואת זה תקבל מיד ה' גולדברג, סוכן “האחדות”. כתבתי לו על זה.⁸⁰⁰

היה שלום ובריא

ידידך י. ח. ברֶנר.

650. לי. יערי־פוליסקין

[ירושלים, 30.6.1914]

ידידי פוליסקין

תודה רבה לך בעד שני כרכי⁸⁰¹ שאֶסטוֹב.⁸⁰² היה בטוח, כי ישובו לידך שלמים ונקיים, כערכם. – בדבר ענין אהרונוביץ וּכתבַי עשה איזה דבר, אם יש לאל ידך.

---

עוד פעם תודה בעד הספרים.

ושלום לך מאת ידידך

י. ח. ברֶנר.

651. לדוד ז’וכוביצקי

ט“ז תמוז, התרע”ד [ירושלים, 10.7.1914]

דוד רחימאי,

קיבלתי גלויתך. לא רק שלושת אלפים רובל, כי אם גם שלושת אלפים פראנק היו מספיקים לי להוצאת כל כתבי. והחשבון פשוט: להדפיס חמשה־עשר בּויגן⁸⁰³ (כרך אחד: “בחורף” ו“מסביב לנקודה”, למשל) נחוצים אלף וחמש מאות פראנק. כשיש, אפוא, שלושת אלפים אפשר להוציא בפחות משנה שני כרכים (בכרך אחד: “בחורף” ו“מ”ל“; בכרך שני, נגיד: “מא' עד מ'” ו”שנה אחת"). איך לא יימכרו במשך שנה כאלף ספרים משני הכרכים יחד, 500 מאות⁸⁰⁴ מכל כרך? והרי כסף לכרך שלישי (נגיד: “מעבר לגבולין” ו“מן המצר”) וכן הלאה עד תום כל עשרת הכרכים, שאפשר להוציא.

זוהי ה“תכנית”. מילא. תנסה. אם לא תועיל – תזיק בוודאי שלא. בכלל, כמדומה, שאין אנו, יקירי, מוכשרים להזיק.

והיה שלום. למה הדיבורים היתרים?⁸⁰⁵

באהבה תחת אהבה

י.ח.

651^א. לח. ז’יטלובסקי

[יפו, 7.7.1914]

געעהרטער פריינד, ד"ר זשיטלאווסקי.

מיט אפּאֶר וואכען צוריק האב איך אייך געשיקט אויף בלומענפעלדס אדרעס איין ערצעהלונג “צום ציעל”, ווי פארשפראכען. דארט האב איך אייך געבעטען מיר מודיע זיין אז איר האט עס ערהאלטען. דיעזע ידיעה האב איך אבער ביז היינט ניט באקומען. פארוואס?

אייער י. ח. ברענער.

תרגום:

ידידי הנכבד, ד"ר ז’יטלובסקי.

לפני כשבועיים שלחתי לך על פי כתובתו של בלומנפלד סיפור “אל המטרה”, כמובטח. שם ביקשתי ממך להודיעני על הקבלה. אולם עד היום לא קיבלתי ידיעה זו. מדוע?

שלך י. ח. ברנר.

652. למ. י. ברדיצ’בסקי

[ירושלים, 19.7.1914]

למי"ב

הודעתך על המשכת הדפסת כתביך היתה לי לששון ולמשיב־נפש בים הפגעים והמכאובים, שאני טובע בו לאין מוצא.

היה שלום

יח"ב

653. למ. י. ברדיצ’בסקי

[ירושלים, כ“ו בתמוז תרע”ד – 20.7.1914]

למי"ב,

אתמול כתבתי לך, ובלילה ילדה אשתי בן.⁸⁰⁶ הנני מודיעך מן הדבר הזה, אשר עשו לי האלוהים. כי יש גם אשר יִרווח לאדם במשהו.

ושלום לך, מאת

יח"ב

654. לא. ז. רבינוביץ

[ירושלים, 20.7.1914]

לידיד־נפשי אז"ר

חיה ילדה למז“ט ב”ז⁸⁰⁷ אמש אחרי מעריב. הברית יהיה ביום השני.

יהי רצון, שיהיה הילד לא גרוע מהמסדר־קידושין בחתונת הוריו,⁸⁰⁸ אמן וכי"ר.⁸⁰⁹

היה שלום וברוך כעתירת ידידך עוז

י. ח. ברנר.

655. לי. שטרייט

[ירושלים, 28.7.1914]

ישעיהו,

תודה־תודה בעד רחשי־הלבב.

_______

בבקשה לשלוח לי כעשרה אכסמפלארים מ“רביבים”, ג’־ד'. יש דורשים.

_______

שלום וברכה לשלום⁸¹⁰ המבורך.

_______

חיה תצא מחר מבית־החולים ותכתוב בעצמה.

שלכם

י. ח. ב.

656. לי. יערי־פוליסקין

תשעה באב, ירושלים, התרע"ד [1.8.1914]

ידידי פוליסקין,

יש לי בקשה אליך:

רוצה אני לעבור בחודש תשרי הבא מירושלים לראשון־לציון. מטרת המעבר היא לשבת בקרבת נחלת־יהודה, שלפני חצי שנה נתקבלתי לחבר שם, למען אוכל מעט־מעט לקמץ איזה סכום לשלם בעד שני הדונמים ולבנות בית לשבתי. עכשיו, כשחַיה ילדה בשלום, שאיפתי האחת היא, שהילד יגדל במושבה ולא בעיר, ואם גם לא בבית איכר גמור. –⁸¹¹

דרוּש, אפוא, שאתה, ידידי, תבקש דירה בעדי בראשון־לציון. הדירה צריכה להיות בת שלושה חדרים ומטבח. לא קרוב ליקב ולא בית נבדל לגמרי משכנים. בכמה בערך צריכה דירה כזאת לעלות לשנה?

בכל אופן, אבקש לענות לי על זה בקרוב.

שלום ליעקב כהן מנחלת־יהודה. מה עבודתו? מה הרגשתו העצמית? האם עודנו מיעץ לי לשאוף להתישב בנחלת־יהודה? אם לא קשה לו, יכתוב לי גם הוא בזה שתים שלוש מלים.⁸¹²

ובכן, פוליסקין, אני מחכה למכתבך

ושלום לך ולביתך

מאת ידידך הנאמן י. ח. ברֶנר