א 🔗
לִפְנֵי שָׁנִים חַי אִכָּר זָקֵן וְלוֹ שְׁלשָׁה בָּנִים. הַצָעִיר שֶׁבָּהֶם, אִיוַנוּשְׁקָה, בָּחוּר תָּמִים הָיָה וּלְפִיכָךְ כֻּנָה בְּפִי הַבְּרִיוֹת “שַׁטְיָא”.
פַּעַם אַחַת זָרַע הַזָקֵן חִטָה. גָדְלָה הַחִטָה וְהִשְׁתַּבְּלָה, אוּלָם מִדֵי בֹּקֶר בְּבָקְרוֹ, בְּצֵאת הָאִכָּר לִבְדוֹק אִם רְאוּיָה הִיא כְּבָר לְקָצִיר, רָאָה וְהִנֵה נִרְמְסָה הַחֶלְקָה בִּשְׁעוֹת הַלַיְלָה וְשִׁבֳּלִים רַבּוֹת נִזוֹקוּ. אָמַר לְבָנָיו:
– לַיְלָה־לַיְלָה תִּשְׁמְרוּ לְפִי הַתּוֹר עַד שֶׁתִּתְפְּסוּ אֶת הַגַנָב שֶׁחָמַד לוֹ אֶת תְּבוּאָתֵנוּ.
בַּלַיְלָה הָרִאשׁוֹן יָצָא הַבֵּן הַבְּכוֹר לִשְׁמִירָה. עָיֵֵף הָיָה לְאַחַר יוֹם הָעֲבוֹדָה, עַל כֵּן חָזַר לַבִּקְתָּה, עָלָה לַעֲלִיַת־הַגַג וְיָשֵׁן שְׁנַת־יְשָׁרִים. וּבַבֹּקֶר אָמַר לְאָבִיו:
– כָּל הַלַיְלָה לֹא עָצַמְתִּי עַיִן. תְּמֵהַנִי שֶׁהַחִטָה נִרְמְסָה שׁוּב.
לְמָחֳרָת יָצָא הַבֵּן הַשֵׁנִי וְאַף הוּא נָחַר עַד אוֹר הַשַׁחַר. הִגִיעַ תּוֹרוֹ שֶׁל אִיוַנוּשְׁקָה לָצֵאת לִשְׁמִירָה. נָטַל גַרְזֶן וּתְקָעוֹ בַּחֲגוֹרָתוֹ, הֵכִין לוֹ חֶבֶל אָרֹךְ, וְשָׂם פְּעָמָיו לַחֶלְקָה. נִתְיַשֵׁב לוֹ עַל גַבֵּי אֶבֶן וְחִכָּה. עָיֵף מְאֹד הָיָה וְאַף־עַל־פִּי־כֵן נִתְגַבֵּר וְאֶת עֵינָיו לֹא עָצַם. חִכָּה וְחִכָּה וְהָרְגָעִים נִתְמַשְׁכוּ כְּשָׁעוֹת.
בַּחֲצוֹת הַלַיְלָה עָלָה הַיָרֵחַ וּלְאוֹרוֹ רָאָה אִיוַנוּשְׁקָה סוּסָה בְּרֻדָה וְנָאָה שֶׁקָרְבָה בִּדְהָרָה. הָאֲדָמָה רָעֲדָה תַּחַת פַּרְסוֹתֵיהָ, מֵאָזְנֶיהָ פָּרְצוּ לְשׁוֹנוֹת־אֵשׁ וּמִנְחִירֶיהָ עָלוּ פַּקְעוֹת עָשָׁן.
קָרְבָה הַסוּסָה וְהֵחֵלָה אוֹכֶלֶת מְלֹא הַפֶּה מִן הַשִׁבֳּלִים. אוֹכֶלֶת וּמְבַטֶשֶׁת בְּפַרְסוֹתֶיהָ וּקְנֵי הַשִׁבֳּלִים קוֹרְסִים מִסָבִיב. נִתְקַצֵף אִיוַנוּשְׁקָה: “בַּת־בְּלִיַעַל שֶׁכְּמוֹתֵךְ! חַכִּי וַאֲלַמְדֵךְ כֵּיצַד מַשְׁחִיתִים עֲמַל זָרִים!”
עָנַב לוּלָאָה בַּחֶבֶל וְהִטִילוֹ עַל צַוַאר הַסוּסָה הַבְּרֻדָה. פִּרְכְּסָה הַסוּסָה וְרָצְתָה לְהִמָלֵט, אַךְ אִיוַנוּשְׁקָה הֶחֱזִיק אֶת קְצֵה הַחֶבֶל בְּכָל כֹּחוֹ וְלֹא הִרְפָּה. מִיָד קָפַץ עַל גַב הַסוּסָה וְנֶאֱחַז בְּרַעֲמָתָהּ.
בִּקְשָׁה הַסוּסָה:
– הַנִיחֵנִי, אִיוַנוּשְׁקָה, וְאֵלֵךְ לִי. אֲנִי אֶגְמֹל לְךָ בְּעֵת צָרָה.
– נִיחָא – הֵשִׁיב הַבָּחוּר – מוּכָן וּמְזֻמָן אֲנִי לְשַׁלְחֵךְ. אַךְ כֵּיצַד אָשׁוּב וְאֶמְצָאֵךְ אִם אֶהְיֶה זָקוּק לָךְ?
אָמְרָה הַסוּסָה:
– תֵּצֵא לַשָׂדֶה, תִּשְׁרֹק שָׁלֹש פְּעָמִים וְכָךְ תִּקְרָא: “סוּסָה בְּרֻדָה, סוּסָה חֲמוּדָה, בּוֹאִי בִּדְהָרָה, הַצִילִינִי מִצָרָה!” וַאֲנִי אוֹפִיעַ חִישׁ־מַהֵר לְפָנֶיךָ.
– וְלֹא תְּחַבְּלִי עוֹד בַּחִטָה? – שָׁאַל אִיוַנוּשְׁקָה.
– בְּהֵן־צִדְקִי שֶׁלֹא אָבוֹא עוֹד לַחֶלְקָה – הֵשִׁיבָה הַסוּסָה. וְאִיוַנוּשְׁקָה הִתִּיר אֶת הַחֶבֶל מֵעַל צַוָארָהּ וּשְׁלָחָהּ לַחָפְשִׁי.
עִם בֹּקֶר חָזַר אִיוַנוּשְׁקָה לַבִּקְתָּה. שָׁאַל הָאָב הַזָקֵן:
– כְּלוּם הִשְׁגַחְתָּ בַּגַנָב?
עָנָה אִיוַנוּשְׁקָה:
– תָּפַסְתִּי בַּחֶלְקָה סוּסָה בְּרֻדָה, שֶׁאָכְלָה מִן הַשִׁבֳּלִים.
– וְהֵיכָן הִיא? – שָׁאֲלוּ הָאַחִים.
אָמַר אִיוַנוּשְׁקָה:
– שִׁלַחְתִּיהָ לַחָפְשִׁי מֵאַחַר שֶׁהִבְטִיחָה שֶׁלֹא תּוֹסִיף עוֹד לְחַבֵּל בְּחֶלְקָתֵנוּ.
מִלְאוּ הָאַחִים פִּיהֶם שְׂחוֹק:
– שַׁטְיָא שַׁטְיָא! פֶּתִי נוֹלַדְתָּ וְשׁוּב אֵין לְךָ תַּקָנָה!
אוּלָם, מֵאוֹתוֹ לַיְלָה וְאֵילֵךְ לֹא נִזוֹקָה עוֹד הַחִטָה וּמִשֶׁהִגִיעָה עֵת הַקָצִיר נֶאֶלְמָה אֲלֻמוֹת־אֲלֻמוֹת שֶׁהִרְהִיבוּ כָּל עַיִן.
ב 🔗
הַרְחֵק מִן הַכְּפָר, בְּאַרְמוֹן הָדוּר, שָׁכַן הַצַאר, שַׁלִיטָהּ שֶׁל אוֹתָהּ אָרֶץ. וְהָיְתָה לוֹ לַצַאר בַּת יְחִידָה, יַעֲלַת־חֵן שֶׁכָּל הָאָרֶץ הִבְהִיקָה מֵאוֹרָהּ. עַל כֵּן נִקְרְאָה בְּפִי כֹּל “יֶלֶנָה הַיְפֵהפִיָה”.
יוֹם אֶחָד שָׁלַח הַצַאר כָּרוֹזוֹת לְכָל קַצְוֵי הַמְדִינָה וְהָיוּ שְׁלוּחָיו מַקְהִילִים אֶת הָעָם בֶּעָרִים וּבַכְּפָרִים וְקוֹרְאִים מֵעַל גַבֵּי גִלָיוֹן אֶת דְבַר הַשַׁלִיט:
“אֲנִי, הַצַאר שֶׁל רוּסִיָה, גָמַרְתִּי אֹמֶר בְּנַפְשִׁי לִמְצוֹא עֶלֶם הָרָאוּי לָשֵׂאת לְאִשָׁה אֶת בִּתִּי יֶלֶנָה הַיְפֵהפִיָה. עַל כֵּן מוֹדִיעַ הִנְנִי לְעַמִי: בִּתִּי יֶלֶנָה תֵּשֵׁב בְּאֶשְׁנַב הַקוֹמָה הָעֶלְיוֹנָה אֲשֶׁר בְּמִגְדַל הָאַרְמוֹן. וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַצְלִיחַ לְזַנֵק רָכוּב עַל סוּסוֹ עַד לְגֹבַהּ הָאֶשְׁנָב וּלְהוֹרִיד אֶת טַבַּעַת־הַיַהֲלֹם מֵעַל אֶצְבָּעָהּ שֶׁל בִּתִּי, יִזְכֶּה לְשֵׂאתָהּ לְאִשָׁה”.
פָּשַׁט דְבַר הַצַאר בְּכָל קַצְוֵי הַמְדִינָה וְהִגִיעַ אַף לַכְּפָר הַנִדָח, שֶׁבּוֹ יָשְׁבוּ הָאָב הַזָקֵן וּשְׁלשֶׁת בָּנָיו. הֶחֱלִיטוּ הָאַחִים הַקְשִׁישִׁים לָבוֹא לְאַרְמוֹן הַצַאר. וְלֹא, חָלִילָה, מִשׁוּם שֶׁנָשְׂאוּ נַפְשָׁם לִזְכּוֹת בְּיָדָהּ שֶׁל הַנְסִיכָה. הֵם הִשְׁתּוֹקְקוּ פָּשׁוּט לַחֲזוֹת בָּאַבִּירִים שֶׁיִתְחָרוּ בִּקְפִיצָה אֶל הָאֶשְׁנָב.
בִּקֵשׁ אִיוַנוּשְׁקָה:
– קָחוּנִי, אַחִים! מְאֹד רוֹצֶה אֲנִי לִרְאוֹת אֶת יֶלֶנָה הַיְפֵהפִיָה.
אוּלָם הַלָלוּ סֵרְבוּ לְקַחְתּוֹ. אָמְרוּ לוֹ:
– שֵׁב, שַׁטְיָא, בַּבִּקְתָּה. לְלַעַג וּלְקֶלֶס נִהְיֶה בְּעֵינֵי הַבְּרִיוֹת אִם תִּתְלַוֶה אֵלֵינוּ. חֲרָפוֹת תַּשְׂבִּיעֵנוּ בַּדֶרֶךְ!
נָסְעוּ הָאַחִים וְאִיוַנוּשְׁקָה הִתְעַצֵב אֶל לִבּוֹ. הוֹי, מַה הִשְׁתּוֹקֵק לִרְכֹּב אֶל אַרְמוֹן הַצַאר!
וּלְפֶתַע נִזְכַּר בַּסוּסָה הַבְּרֻדָה וּבְהַבְטָחָתָהּ. מִיָד שָׂם פְּעָמָיו לַשָׂדֶה, שָׁרַק שָׁלֹש פְּעָמִים וְקָרָא בְּקוֹל: “סוּסָה בְּרֻדָה, סוּסָה חֲמוּדָה, בּוֹאִי בִּדְהָרָה, הַצִילִינִי מִצָרָה!”
קָרְבָה הַסוּסָה. הָאֲדָמָה רָעֲדָה תַּחַת פַּרְסוֹתֶיהָ, מֵאָזְנֶיהָ פָּרְצוּ לְשׁוֹנוֹת־אֵשׁ וּמִנְחִירֶיהָ עָלוּ פַּקְעוֹת עָשָׁן. נֶעֶצְרָה לִפְנֵי אִיוַנוּשְׁקָה וְאָמְרָה:
– מַה מְבֻקָשְׁךָ?
סִפֵּר לָהּ אִיוַנוּשְׁקָה אֶת הַכֹּל.
אָמְרָה הַסוּסָה:
– עֲצֹם עֵינֶיךָ, אִיוַנוּשְׁקָה, וְאַל תִּפְקְחֵן עַד אִם אַרְשֶׁה לְךָ.
וּמִשְׁעָצַם אֶת עֵינָיו, נָשְׁפָה עָלָיו הַסוּסָה נְשִׁיפָה לוֹהֶטֶת. חָשׁ אִיוַנוּשְׁקָה שֶׁחָלָה בּוֹ תְּמוּרָה וְלֹא יָדַע מַהִי. פָּקַח סוֹף־סוֹף אֶת עֵינָיו וַיַרְא כִּי לָבוּשׁ הוּא בִּגְדֵי־אַבִּיר הֲדוּרִים וְחֶרֶב נוֹצֶצֶת חֲגוּרָה לְמָתְנָיו. רָמְזָה לוֹ הַסוּסָה הַבְּרֻדָה:
– עַלֵה עַל גַבִּי וּרְכַב!
כְּחֵץ מִקֶשֶׁת דָהַר אִיוַנוּשְׁקָה לְעֵבֶר אַרְמוֹנוֹ שֶׁל הַצַאר. חָלַף בַּדֶרֶךְ עַל פְּנֵי שְׁנֵי אֶחָיו הַקְשִׁישִׁים וְהֵם לֹא הִכִּירוּהוּ.
וּבָרַחֲבָה שֶׁלִפְנֵי הָאַרְמוֹן נִתְקַהֵל עַם רַב וּבָאֶשְׁנָב, בַּקוֹמָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל הַמִגְדָל הָרָם, יָשְׁבָה הַנְסִיכָה יֶלֶנָה הַיְפֵהפִיָה. פָּנֶיהָ בָּרוֹת כַּחַמָה וְטַבַּעַת־הַיַהֲלֹם אֲשֶׁר עַל אֶצְבָּעָה מְסַנְוֶרֶת כָּל עַיִן. מְצִיצִים אַבִּירִים לְעֵבֶר הַנְסִיכָה, אוּלָם לְזַנֵק אֵין הֵם מְעִיזִים.
דִרְבֵּן אִיוַנוּשְׁקָה אֶת סוּסָתוֹ הַבְּרֻדָה…
זִנְקָה הַסוּסָה וְהִתְרוֹמְמָה בָּאֲוִיר כְּעַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים. נָשָׂא אִיוַנוּשְׁקָה אֶת יָדוֹ, לִיטֹל אֶת טַבַּעַת־הַיַהֲלֹם, אַךְ בֵּינוֹ לְבֵין יֶלֶנָה הַיְפֵהפִיָה חָצְצוּ עוֹד כְּשָׁלֹש אַמוֹת. רָאָה שֶׁהֶחְטִיא, סוֹבֵב אֶת סוּסָתוֹ, וְעָבַר בִּיעָף לְעֵינָיו שֶׁל הֶהָמוֹן הַנִדְהָם.
– מִי הוּא הָאַבִּיר? – עָבַר רַחַשׁ הִתְפָּעֲלוּת בַּקָהָל.
אוּלָם אִישׁ לֹא יָדַע לְהָשִׁיב. כְּעַל כַּנְפֵי רוּחַ נִשָׂא הָעֶלֶם וְנֶעֱלַם בָּאֹפֶק.
חָזַר אִיוַנוּשְׁקָה לִכְפָרוֹ. הַסוּסָה הַבְּרֻדָה נָשְׁפָה בּוֹ שׁוּב וְנִתְרַחֲקָה בִּדְהָרָה. הֵיכָן הַחֶרֶב הַנוֹצֶצֶת? אַיֵה בִּגְדֵי־הָאַבֲּיר? לָבוּשׁ בִּבְלוֹיָיו שֵׂרֵךְ אִיוַנוּשְׁקָה דַרְכּוֹ לְעֵבֶר הַבִּקְתָּה. הוּא חִכָּה לְאֶחָיו, אַךְ הַלָלוּ בּוֹשְׁשׁוּ לָבוֹא.
בִּשְׁעַת לַיְלָה מְאֻחֶרֶת חָזְרוּ הָאַחִים. הִבִּיט וְרָאוּ: אִיוַנוּשְׁקָה מֻטָל לוֹ פְּרַקְדָן עַל גַבֵּי הַסַפְסָל וּמְנַמְנֵם. הֶעִירוּהוּ:
– כְּלוּם אֵינְךָ רוֹצֶה לִשְׁמוֹעַ מַה הִתְרַחֵשׁ בָּאַרְמוֹן?
– סַפְּרוּ, אַחִים!
– מִכָּל קַצְוֵי הָאָרֶץ נִתְכַּנְסוּ וּבָאוּ אַלְפֵי אַבִּירִים וְהַכֹּל לָטְשׁוּ עֵינֵיהֶם אֶל יֶלֶנָה הַיְפֵהפִיָה, אַךְ אִישׁ לֹא הֵעֵז לִקְפּוֹץ. וּפִתְאֹם בָּא בִּרְכִיבָה אַבִּיר צָעִיר, יָפֶה לְהַלֵל, וְזִנֵק לְעֵבֶר הָאֶשְׁנָב וְרַק כְּשָׁלֹש אַמוֹת חָצְצוּ בֵּינוֹ לְבֵין הַנְסִיכָה. אִישׁ אֵינֹו יוֹדֵעַ מִי וָמִי הוּא.
– וְשֶׁמָא אֲנִי הָיִיתִי הָאַבִּיר? – שָׁאַל אִיוַנוּשְׁקָה.
צָחֲקוּ הָאַחִים וְהִלְעִיגוּ עָלָיו:
– שַׁטְיָא! אַתָּה וַדַאי סָרוּחַ הָיִיתָ עַל הַכִּירַיִם וְצַדְתָּ זְבוּבִים!
לַמָחֳרָת הִשְׁכִּימוּ הָאַחִים וְיָצְאוּ שׁוּב לְעֵבֶר הָאַרְמוֹן. וְאִיוַנוּשְׁקָה קָרָא לַסוּסָה הַבְּרֻדָה וּלְאַחַר שֶׁזוֹ הֲפָכַתּוֹ לְאַבִּיר מְהֻדָר, עָלָה עַל גַבָּהּ וְתוֹךְ כְּדֵי דְהִירָה לָחַשׁ לָהּ:
– הִשְׁתַּדְלִי, סוּסָתִי שֶׁלֹא לְהַחְטִיא!
הֵשִׁיבָה לוֹ הַבְּרֻדָה:
– סְמֹךְ עָלַי, אִיוַנוּשְׁקָה. הַפַּעַם לֹא אַכְזִיב.
רָאָה הֶהָמוֹן הָרַב, שֶׁנִתְקַהֵל לְמַרְגְלוֹת הַמִגְדָל, אֶת הָאַבִּיר הַדוֹהֵר וּמִיָד נֶחְצָה וּפִנָה לוֹ מַעֲבָר.
דִרְבֵּן אִיוַנוּשְׁקָה אֶת סוּסָתוֹ… זִנְקָה הַסוּסָה וְהִתְרוֹמְמָה כְּעַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים. רִחֲפָה בָּאֲוִיר וְקָרְבָה עַד לָאֶשְׁנָב.
שָׁלַח אִיוַנוּשְׁקָה אֶת יָדוֹ, הֵסִיר אֶת טַבַּעַת־הַיַהֲלֹם מֵעַל אֶצְבָּעָהּ שֶׁל יֶלֶנָה הַיְפֵהפִיָה וְנָשַׁק לָהּ בִּלְחָיֶיהָ. אָז יָרַד לָאָרֶץ, וּכְרוּחַ־סוּפָה נִתְרַחֵק מֵאֵצֶל הַמִגְדָל.
– תִּפְסוּהוּ! אֶחֱזוּהוּ! – קָרְאוּ הָאַבִּירִים מִבֵּין הַקָהָל.
דָלְקוּ אַחֲרָיו וְלאֹ הִשִׂיגוּהוּ. עַד־מְהֵרָה נֶעֱלַם אִיוַנוּשְׁקָה מֵעֵינֵיהֶם.
שָׁלַח אִיוַנוּשְׁקָה אֶת הַסוּסָה הַבְּרֻדָה לְדַרְכָּהּ, עָנַד אֶת טַבַּעַת־הַיַהֲלֹם לְאֶצְבָּעוֹ וְחָזַר לַבִּקְתָּה. וְהַיַהֲלֹם הֵאִיר אֶת הַבִּקְתָּה הַחֲשֵׁכָה בְּאוֹר יְקָרוֹת מְסַנְוֵר עֵינַיִם. נָטַל אִיוַנוּשְׁקָה מַטְלִית וְכָרַךְ אוֹתָהּ עַל יָדוֹ, לְהַסְתִּיר אֶת בְּרַק הַטַבַּעַת.
בַּלַיְלָה חָזְרוּ הָאַחִים, הֶעִירוּהוּ מִשְׁנָתוֹ וְסִפְּרוּ לוֹ:
– אִלוּ רָאִיתָ אֶת הָאַבִּיר שֶׁזָכָה הַיוֹם בְּטַבַּעְתָּהּ שֶׁל יֶלֶנָה הַיְפֵהפִיָה! סוּסָתוֹ נִתְרוֹמְמָה עַד לָאֶשְׁנָב וְהָרוֹכֵב נָשַׁק לַנְסִיכָה, חָטַף אֶת הַטַבַּעַת וְהִסְתַּלֵק! אִישׁ אֵינוֹ יוֹדֵעַ מִי הוּא.
– וְשֶׁמָא אֲנִי הָיִיתִי הָאַבִּיר? – שָׁאַל אִיוַנוּשְׁקָה.
– שְׁתֹק, שַׁטְיָא, וְאַל תְּבַלְבֵּל אֶת הַמֹחַ! – גָעֲרוּ בּוֹ הָאַחִים. עָלָה אִיוַנוּשְׁקָה עַל הַכִּירַיִם, לְהִסְתַּתֵּר מִבּוּזָם שֶׁל אֶחָיו. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן רָצָה לְהוֹכִיחַ לָהֶם אֶת טָעוּתָם. מָה עָשָׂה? הִִתִּיר אֶת הַמַטְלִית, שֶׁכְּרוּכָה הָיְתָה עַל יָדוֹ.
מִיָד הִבְהִיקָה הַבִּקְתָּה בְּאוֹר גָדוֹל.
– גֹלֶם שֶׁכְּמוֹתְךָ! – נָזְפוּ בּוֹ הָאַחִים – חִדַל לְשַׂחֵק בָּאֵשׁ, פֶּן תִּשְׂרֹף אֶת הַבִּקְתָּה.
חָזַר אִיוַנוּשְׁקָה וְעָטַף אֶת יָדוֹ וּבְאֵין אֹמֶר נִשְׁתַּטַח וְשָׁקַע בְּשֵׁנָה.
זִנְקָה הַסוּסָה וְהִתְרוֹמְמָה בָּאֲוִיר
ג 🔗
וּבָאַרְמוֹן הַצַאר רַבָּה הָיְתָה הַמְבוּכָה. מִי וָמִי הוּא הָאַבִּיר הַפֶּלִאי שֶׁזָכָה בְּטַבַּעַת־הַיַהֲלֹם? וּמַדוּעַ נֶעֱלַם וְאֵין הוּא מַרְאֶה אֶת פָּנָיו? יֶלֶנָה הַיְפֵהפִיָה, שֶׁרָאֲתָה בְּכָךְ עֶלְבּוֹן לְעַצְמָהּ, הִסְתַּגְרָה בְּחַדְרָהּ וּמֵרְרָה בְּבֶכִי. לֹא יָכֹל הַצַאר לִרְאוֹת בְּצַעֲרָהּ וְשָׁלַח כָּרוֹזוֹת לְכָל קַצְוֵי הַמְדִינָה, וְהָיוּ שְׁלוּחָיו מַקְהִילִים אֶת הָעָם בֶּעָרִים וּבַכְּפָרִים וְקוֹרְאִים מֵעַל גַבֵּי גִלָיוֹן אֶת דְבַר הַשַׁלִיט:
“כָּל הַבַּחוּרִים הַצְעִירִים מְצֻוִים לָבוֹא לָאַרְמוֹן וְלַעֲבוֹר עַל פְּנֵי בִּתִּי, הַנְסִיכָה יֶלֶנָה הַיְפֵהפִיָה, לְמַעַן תַּכִּיר אֶת הָאִישׁ שֶׁנָטַל מִיָדָהּ אֶת טַבַּעַת הַיַהֲלֹם”.
שַׁיָרוֹת־שַׁיָרוֹת שֵׂרְכוּ בַּחוּרִים צְעִירִים אֶת דַרְכָּם לָאַרְמוֹן. בְּנֵי אֲצִילִים וְאַבִּירִים, סוֹחֲרִים וְאִכָּרִים. בְּאֵין בְּרֵירָה יָצְאוּ אַף שְׁלֹשֶת הָאַחִים בַּדֶרֶךְ הָעוֹלָה אֶל הָאַרְמוֹן.
וּבַטְרַקְלִין הַגָדוֹל, עַל גַבֵּי כֵּס שֶׁל זָהָב, יוֹשֶׁבֶת יֶלֶנָה הַיְפֵהפִיָה וּמִסְתַּכֶּלֶת בִּידֵיהֶם שֶׁל הַבַּחוּרִים הָעוֹבְרִים לְפָנֶיהָ. אוּלַי יוֹפִיעַ סוֹף־סוֹף הָאַבִּיר, שֶׁטַבַּעַת־הַיַהֲלֹם שֶׁלָהּ עֲנוּדָה לְאֶצְבָּעוֹ?
נִכְנְסוּ שְׁלֹשֶת הָאַחִים לְתוֹךְ הַטְרַקְלִין. וְאִיוַנוּשְׁקָה, שֶׁנָבוֹךְ לְמַרְאֶה יָפְיָהּ שֶׁל הַנְסִיכָה יֶלֶנָה, פָּרַשׁ לְקֶרֶן־זָוִית וְכָךְ יָשַׁב לוֹ, מַרְעִיד כֻּלוֹ בִּבְלוֹיָיו וְיָדוֹ הָאַחַת כְּרוּכָה בְּמַטְלִית.
שְׁאָלְתּוֹ הַנְסִיכָה:
– מַדוּעַ חָבַשְׁתָּ אֶת אֶצְבְּעוֹתֶיךָ?
– נִפְצַעְתִּי – הֵשִׁיב אִיוַנוּשְׁקָה וְכָבַשׁ עֵינָיו בַּקַרְקַע.
– אַדְרַבָּא, הַרְאֵה נָא אֶת פִּצְעֲךָ! – אָמְרָה יֶלֶנָה הַיְפֵהפִיָה.
הִתִּירָה בְּמוֹ יָדֶיהָ אֶת הַמַטְלִית וּלְפֶתַע דוֹמֶה הָיָה שֶׁשֶׁבַע שְׁמָשׁוֹת יָרְדוּ לְתוֹךְ הַטְרַקְלִין. טַבַּעַת־הַיַהֲלֹם שֶׁעַל אֶצְבָּעוֹ שֶׁל אִיוַנוּשְׁקָה זָהֲרָה בְּכָל תִּפְאַרְתָּהּ.
שִׁלְבָה יֶלֶנָה הַיְפֵהפִיָה אֶת זְרוֹעָה בִּזְרוֹעוֹ שֶׁל אִיוַנוּשְׁקָה וֶהֱבִיאַתּוּ לִפְנֵי אָבִיהָ הַצַאר:
– זֶהוּ הָעֶלֶם בְּחִיר־לִבִּי, אַבָּא – אָמְרָה וְהִסְמִיקָה מֵרֹב הִתְרַגְשׁוּת.
מִיָד הֵרִיעוּ חֲצוֹצְרוֹת בְּכָל קַצְוֵי הָאַרְמוֹן, לְבַשֵׂר לָעָם אֶת דְבַר כְּלוּלוֹתֶיהָ שֶׁל הַנְסִיכָה.
וְאִיוַנוּשְׁקָה נָשָׂא אֶת הַנְסִיכָה יֶלֶנָה לְאִשָׁה. וּמִשֶׁעָלָה, לְאַחַר מוֹתוֹ שֶׁל אָבִיהָ הַצַאר, עַל כֵּס הַמְלוּכָה, הִשְׁפִּיעַ רֹב טוֹבָה עַל עַמוֹ, כִּי רוֹדֵף־צֶדֶק הָיָה וְשׁוֹחֵר־שָׁלוֹם. וְלֹא אָמַר עוֹד אִישׁ “אִיוַנוּשְׁקָה־שַׁטְיָא”, כִּי אִם “אִיוַן הַנִלְבָּב, אוֹהֵב הַבְּרִיוֹת”.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.