הוֹי, הוּא הָיָה בֶּאֱמֶת צָעִיף נֶהְדָּר! צִ’י־בִי וְאִמָּא שֶׁלָּהּ, שְׁתֵּיהֶן הִבְחִינוּ בּוֹ מִבַּעַד לְחַלּוֹן־הָרַאֲוָה שֶׁל חֲנוּת הַכֹּל־בּוֹ הַגְּדוֹלָה. צָעִיף גָּדוֹל וְנָאֶה: צִדּוֹ הָאֶחָד כָּחֹל־כֵּהֶה, צִדּוֹ הַשֵּׁנִי אַרְגָּמָן וְהוּא נִרְאֶה נָעִים לְמַגָּע וּמַדִּיף חֲמִימוּת.
הִסְתַּכְּלָה צִ’י־בִי בִּפְנֵי אִמָּהּ, אַךְ אִמָּהּ אַף עֵינֶיהָ נֶאֶחְזוּ בַּצָּעִיף כִּמְכֻשָּׁפוֹת. מֵעוֹלָם לֹא רָאֲתָה צִ’י־בִי הַבָּעָה כָּזֹאת בְּעֵינֵי אִמָּא שֶׁלָּהּ, הַבָּעָה שֶׁל הִתְפָּעֲלוּת וְהִשְׁתּוֹקְקוּת.
אַךְ לְהֶרֶף־עַיִן בִּלְבַד. מִיָּד אַחַר־כָּךְ כָּבְתָה הַהִתְפָּעֲלוּת וְעֵינֶיהָ הָיוּ עֲלוּבוֹת כְּתָמִיד. שֶׁכֵּן, אִמָּא שֶׁל צִ’י־בִי אִשָּׁה אַלְמָנָה הָיְתָה, שֶׁהִתְגּוֹרְרָה בַּכְּפָר הָאִינְדִיאָנִי הַקָּטָן מֵעֵבֶר־מִזֶּה שֶׁל הָעֲרָבָה וּפַרְנָסָתָהּ עַל כַּדִּים וּצְלוֹחִיּוֹת־חֹמֶר שֶׁהָיְתָה מַתְקִינָה בְּמוֹ־יָדָהּ וּמוֹכֶרֶת אוֹתָם בַּשּׁוּק אֲשֶׁר בָּעִיר. גַם הַבֹּקֶר הִגִּיעוּ הִיא וְאִמָהּ בְּעֶגְלָתוֹ שֶׁל מַה־פִּי־טִי, רוֹעֵה־הָעֲדָרִים, בַּחֲצוֹתָם אֶת הָעֲרָבָה הַגְּדוֹלָה. צִ’י־בִי אָהֲבָה מְאֹד אֶת הַמַּסָּעוֹת הָאֵלֶּה מֵהַכְּפָר שֶׁלָּהֶם אֶל הָעִיר. כָּל־כָּךְ הַרְבֵּה דְּבָרִים הִזְדַּמְּנוּ לָהֶן לִרְאוֹת בַּדֶּרֶךְ: כַּלְבֵי עֲרָבָה, לְטָאוֹת גְּדוֹלוֹת, עֶדְרֵי כְּבָשִׂים וּפָרוֹת. וְלִפְעָמִים אֲפִילוּ צְבִיָּה אוֹ זְאֵב אָפֹר, חוֹמֵק לוֹ בִּדְהִירָה בְּשׁוּלֵי הָעֲרָבָה. וּמַה יָּפוֹת הָיוּ הַזְּרִיחוֹת וְהַשְּׁקִיעוֹת עַל פְּנֵי הָעֲרָבָה! תָּמִיד נָהֲגוּ לָצֵאת מִן הַכְּפָר לִפְנֵי עֲלוֹת הַשֶּׁמֶשׁ וְלָשׁוּב אֵלָיו לִפְנוֹת עֶרֶב עִם שְׁקִיעָה.
פַּעַם בְּחֹדֶשׁ הָיוּ עוֹשׂוֹת אֶת הַדֶּרֶךְ הַזֹּאת הָלוֹךְ וָשׁוֹב וְתָמִיד בְּעֶגְלָתוֹ הַיְשָׁנָה־נוֹשָׁנָה שֶׁל מַה־פִּי־טִי. הָעֲגָלָה הַחוֹרֶקֶת הַזֹּאת, הַחוֹשֶׁבֶת בְּכָל רֶגַע לְהִתְפָּרֵק, נִרְאֵית עַתָּה כְּמוֹ שֶׁנִּרְאֲתָה תָּמִיד, כְּמוֹ שֶׁנִּרְאֵית הָעֲרָבָה הָאֲפֹרָה, כְּמוֹ שֶׁנִּרְאֵית הַבִּקְתָּה שֶׁלָּהֶן אֲשֶׁר בָּהּ הֵן גָּרוֹת.
אִמָּהּ שֶׁל צִ’י־בִי כְּמוֹ הִתְנַעֲרָה מֵחֲלוֹם מָתוֹק וְנִכְנְסָה לַחֲנוּת פְּנִימָה לַאֲגַף הַמִטְפָּחוֹת וְהַסּוּדָרִים, שָׁם מֻנָּח הָיָה הַצָּעִיף הַכָּחֹל־אָדֹם. צִ’י־בִי נָגְעָה בּוֹ בְּאֶצְבְּעוֹתֶיהָ הַקְּטַנוֹת. עָשֹוּי הָיָה צֶמֶר מְשֻׁבָּח וְקַל וּמַגָּעוֹ נָעִים וְרַךְ כְּמוֹ מֶשִׁי. אִמָּא שֶׁלָּהּ הִסְתַּכְּלָה דּוּמָם בַּצָּעִיף.
– קְנִי אוֹתוֹ, אִמָּא! הוּא יַהֲלֹם אוֹתָךְ לְהַפְלִיא! – קָרְאָה צִ’י־בִי.
– לֹא, יַלְדָּתִי – הֵשִׁיבָה הָאֵם – בַּכֶּסֶף שֶׁהִרְוַחְנוּ עָלֵינוּ לִקְנוֹת מִצְרְכֵי מָזוֹן.
– אֲבָל זֶהוּ צָעִיף יָפֶה כָּל־כָּךְ! – קָרְאָה צִ’י־בִי – קְנִי אוֹתוֹ, אִמָּא! כָּל הַבְּגָדִים שֶׁלָּךְ יְשָׁנִים וּמְרֻפָּטִים כָּל־כָּךְ. שֶׁיִּהְיֶה לָךְ לְפָחוֹת צָעִיף יָפֶה זֶה! וְאַתְּ גַּם זְקוּקָה לוֹ, אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁאַתְּ זְקוּקָה לוֹ!
– הַכֶּסֶף שֶׁבְּיָדִי יַסְפִּיק רַק לְמִצְרְכֵי מָזוֹן – קָרְאָה הָאֵם וּפָנְתָה לעֵבֶר אֲגַף הַמָּזוֹן.
צִ’י־בִי לֹא יָכְלָה לְהָמִישׁ עֵינֶיהָ מִן הַצָּעִיף הַיָּפֶה. “הוֹי עַד מָה רוֹצָה הָיִיתִי שֶׁהַצָּעִיף הַזֶּה יִהְיֶה שֶׁל אִמָּא! – חָשְׁבָה לָהּ צִ’י־בִי – הוּא כָּל כָּךְ יָפֶה. אֲנִי בְּטוּחָה שֶׁהוּא יַהֲלֹם אוֹתָהּ מְאֹד. כְּאִלוּ אֲרָגוּהוּ בִּמְיֻחָד בִּשְׁבִילָהּ וְהוּא גַּם יִהְיֶה שֶׁלָּהּ!” – הֶחְלִיטָה פִּתְאֹם.
וּבְעוֹד אִמָּהּ עוֹרֶכֶת קְנִיּוֹתֶיהָ בַּאֲגַף הַמָּזוֹן, אָזְרָה צִ’י־בִי עֹז וְקָרְבָה לַזַּבָּן, הוּא הָאִישׁ הַמּוֹכֵר.
– מַה מְּחִירוֹ שֶׁל צָעִיף זֶה? – שָׁאֲלָה.
– אֵיזֶה צָעִיף, יַלְדָּתִי?
– הַהוּא, הַכָּחֹל־אָדֹם.
– שִׁשָּׁה דּוֹלָרִים, יַלְדָּתִי. זֶהוּ צָעִיף טוֹב מְאֹד, עָשׂוּי מִצֶּמֶר קַל וְנָקִי, רַךְ וּמְחַמֵּם.
צִ’י־בִי הִסְּסָה מְעַט וְאַחַר־כָּךְ הִתִּירָה אֶת כַּפְתּוֹרֵי חֻלְצָתָהּ וְהֶרְאֲתָה לַמּוֹכֵר שַׁרְשֶׁרֶת חֲרוּזִים יָפָה שֶׁתְּלוּיָה הָיְתָה עַל צַוָּארָהּ.
– הַבֵּט – אָמְרָה לוֹ – אֵלּוּ חֲרוּזִים יָפִים מְאֹד. צִבְעָם כְּצֶבַע הַשָּׁמַיִם כַּאֲשֶׁר הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת – וָרֹד. אֲנִי… אֲנִי בֶּאֱמֶת חוֹשֶׁבֶת שֶׁזּוּ שַׁרְשֶׁרֶת חֲרוּזִים יָפִים מְאֹד.
הַזַּבָּן בָּחַן אֶת הַשַּׁרְשֶׁרֶת.
– כֵּן – אָמַר – הִיא נָאָה.
– הַאִם תַּסְכִּים לִקְנוֹת אוֹתָה מִמֶּנִּי? – שָׁאֲלָה צִ’י־בִי וְלִבָּהּ הָלַם בְּקִרְבָּה בְּפַחַד וּבְתִקְוָה.
– כֵּן, שְׁנֵי דּוֹלָרִים אֲנִי מוּכָן לָתֵת בַּעֲבוּרָהּ.
– שְׁנֵי דּוֹלָרִים? רַק שְׁנֵי דּוֹלָרִים? וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי… אַתָּה רוֹאֶה… חָשַׁבְתִּי שֶׁאוּכַל לִקְנוֹת תְּמוּרָתָהּ אֶת הַצָּעִיף. זֹאת אוֹמֶרֶת, לֹא לִקְנוֹת אֶלָּא לְהַחֲלִיף…
– צַר לִי – אָמַר הַזַּבָּן בַּאֲדִיבוּת – זֶהוּ צָעִיף יָקָר, לֹא אוּכַל לְהַחֲלִיפוֹ בְּשַׁרְשֶׁרֶת הַחֲרוּזִים שֶׁלָּךְ.
בְּנָסְעָם אוֹתוֹ עֶרֶב הַבַּיְתָה בְּעֶגְלָתו שֶׁל רוֹעֵה־הָעֲדָרִים, יָשְׁבָה צִ’י־בִי צְנוּפָה בִּמְקוֹמָהּ וְלֹא נָשְׂאָה עֵינֶיהָ לְהַבִּיט בְּפִלְאֵי הַשְּׁקִיעָה שֶׁהִתְחוֹלְלָה עַל פְּנֵי הָעֲרָבָה. בְּמֶשֶׁךְ כָּל שְׁעוֹת הַנְּסִיעָה רִחֵף לְנֶגֶד עֵינֶיהָ הַצָּעִיף הַנֶּהְדָּר הַכָּחֹל־אָדֹם כְּשֶׁהוּא עוֹטֵף אֶת צַוָּארָהּ שֶׁל אִמָּהּ וְכַנְפוֹתָיו מִתְבַּדְּרוֹת בָּרוּחַ. אֲבָל… שִׁשָּׁה דּוֹלָרִים הֵם הַרְבֵּה כֶּסֶף. שְׁנַיִם יֵשׁ לָהּ, וַחֲסֵרִים עוֹד אַרְבָּעָה דּוֹלָרִים. כֵּיצַד יְכוֹלָה יַלְדָּה קְטַנָּה כָּמוֹהָ לְהַשִּׂיגָם?
אוּלַי הָיְתָה יְכוֹלָה לֶאֱרוֹג בַּד? אִישׁ זָקֵן בַּכְּפָר לִמֵּד אוֹתָהּ פַּעַם אֶת מְלֶאכֶת הָאֲרִיגָה. אֲבָל לְשֵׁם כָּךְ דָּרוּשׁ לָהּ כֶּסֶף לִקְנוֹת חוּטִים צִבְעוֹנִיִּים. אוּלַי לְקַדֵּר כַּדִּים וּלְמָכְרָם כְּמוֹ שֶׁאִמָּא עוֹשָׂה? אֲבָל יָדֶיהָ אֵינָן אֲמוּנוֹת כָּל־צָרְכָּן בִּמְלָאכָה זוֹ. חֲבָל שֶׁאֵין זוֹ עוֹנַת הַקָּטִיף, שֶׁאָז הָיְתָה הוֹלֶכֶת לִקְטֹף מִשְׁמֵשׁ וַאֲפַרְסְקִים, לַמְרוֹת שֶׁהֵם מְשַׁלְּמִים פְּרוּטוֹת בְּעַד עֲבוֹדָה קָשָׁה זוֹ. הָיְתָה יְכוֹלָה לִמְכּוֹר מַשֶּׁהוּ. אֲבָל מָה יֵּשׁ לָהּ לִמְכּוֹר מִלְּבַד שַׁרְשֶׁרֶת הַחֲרוּזִים שֶׁעַל צַוָּארָהּ?
וְאַף־עַל־פִּי שֶׁלֹּא מָצְאָה שׁוּם דֶּרֶךְ כֵּיצַד לְהַשִּׂיג אֶת הַכֶּסֶף הַדָּרוּשׁ, לֹא פִּקְפְּקָה אַף לֹא רֶגַע אֶחָד שֶׁאָמְנָם תִּקְנֶה אֶת הַצָּעִיף הַנֶּהְדָּר בִּשְׁבִיל אִמָּא שֶׁלָּהּ, לֹא חָשׁוּב כֵּיצַד.
כַּאֲשֶׁר הֵן הִגִּיעוּ בַּפַּעַם הַבָּאָה הָעִירָה, קָפָא לִבָּהּ בְּקִרְבָּהּ, מִשֶּׁלֹּא רָאֲתָה אֶת הַצָּעִיף הַכָּחֹל־אָדֹם בִּמְקוֹמוֹ. וַדַּאי, חָשְׁבָה, רָאוּהוּ אֲנָשִׁים אֲחֵרִים וְקָנוּהוּ. אֲנָשִׁים אֲחֵרִים, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם שִׁשָּׁה דּוֹלָרִים בְּכִיסָם.
מֵעוֹדָהּ לֹא הָיְתָה עֲצוּבָה כְּמוֹ בַּשָּׁעָה הַהִיא וּדְמָעוֹת כְּבֵדוֹת נֶאֶחְזוֹ בְּרִיסֵי עֵינֶיהָ הַקְּטַנִּים.
הַזַּבָּן הִכִּירָהּ וְחִיֵּךְ אֵלֶיהָ.
– הַאֻמְנָם נִמְכַּר הַצָּעִיף הַכָּחֹל־אָדֹם הַהוּא? – שָׁאֲלָה.
הַמּוֹכֵר נַָתַן בָּהּ מַבָּט בּוֹחֵן וְאָמַר:
– הָא, הַצָּעִיף הַהוּא? לֹא, לֹא מְכַרְתִּיו. הַאִם תִּרְצִי לִקְנוֹתוֹ?
לְשֵׁמַע הַתְּשׁוּבָה הַזֹּאת הִתְלַקְּחָה בְּלִבָּהּ הַקָּטָן שֶׁל צִ’י־בִי תִּקְוָה מְחֻדֶּשֶׁת וּגְדוֹלָה.
– כֵּן – מִהֲרָה לְהוֹסִיף – אֲנִי רוֹצָה לִקְנוֹת אוֹתוֹ, אֲבָל אֵין לִי כָּל הַכֶּסֶף הַדַּרוּשׁ. זֹאת אוֹמֶרֶת, לְעֵת־עַתָּה אֵין לִי, אֲבָל יִהְיֶה לִי!
וּבְאֶצְבָּעוֹת רוֹטְטוֹת הֵסִירָה אֶת שַׁרְשֶׁרֶת הַחֲרוּזִים מֵעַל צַוָּארָהּ וְהִגִּישָׁה אוֹתָהּ לְיָדוֹ.
– אֶת שְׁאָר הַכֶּסֶף אָבִיא לְךָ בְּפַעַם אַחֶרֶת. לְעֵת־עַתָּה קַח אֶת זֶה, וְאָנָּא, שְׁמֹר בְּבַקָּשָׁה אֶת הַצָּעִיף הַזֶה בִּשְׁבִילִי וְאַל־נָא תִּמְכֹּר אוֹתוֹ אַף לֹא לְאֶחָד.
הַמּוֹכֵר נָטַל אֶת הַשַּׁרְשֶׁרֶת, הִסְתַּכֵּל בַּיַּלְדָּה הַקְּטַנָּה וְהַנִּרְגֶּשֶׁת וְשָׁאַל:
– כָּל־כָּךְ אַתְּ רוֹצָה בַּצָּעִיף הַזֶּה?
– כֵּן, כָּל־כָּךְ.
– אֲבָל נִדְמֶה לִי שֶׁהוּא קְצָת גָּדוֹל מִדַּי בִּשְׁבִילֵךְ, לֹא?
– הוּא לֹא בִּשְׁבִילִי, הוּא בִּשְׁבִיל אִמָּא שֶׁלִּי.
– בִּשְׁבִיל אִמָּא שֶׁלָּךְ! – קָרָא הַמּוֹכֵר וְעֵינָיו הִתְרַחֲבוּ בִּפְלִיאָה גְדוֹלָה.
– כֵּן.
– בַּת כַּמָּה אַתְּ, יַלְדָּה?
– בַּת עֶשֶׂר, אֲנִי חוֹשֶׁבֶת. כָּךְ אָמְרָה לִי אִמָּא שֶׁלִּי.
– אָה, – מָשַׁךְ הַזַּבָּן וְאָמַר לְאַט־לְאַט וְעֵינָיו לֹא מָשׁוּ מִן הַיַּלְדָּה הָאִינְדִיאָנִית הַקְּטַנָּה הַנִּצֶבֶת לְפָנָיו – הַבַּת הַקְּטַנָּה שֶׁלִּי גַּם כֵּן יְכוֹלָה הָיְתָה לִהְיוֹת בַּת עֶשֶׂר עַכְשָׁו, אִלּוּלֵא… טוֹב – שִׁנָּה לְפֶתַע אֶת קוֹלוֹ – אֲנִי אֶשְׁמֹר אֶת הַצָּעִיף הַזֶּה בִּשְׁבִילֵךְ, אִינְדִיאָנִית קְטַנָּה וְנֶחְמָדָה, עַד שֶׁתָּבִיאִי לִי אֶת הַכֶּסֶף.
בְּלֶכְתָּהּ אֶל הָעֲגָלָה, הִרְגִּישָׁה צִ’י־בִי כְּאִלּוּ הִיא מְרַחֶפֶת בָּאֲוִיר. הַצָּעִיף הוּא שֶׁלָּהּ. כִּמְעַט שֶׁלָּהּ! “כִּמְעַט” הָיְתָה מִלָּה קְטַנָּה וְלֹא־חֲשׁוּבָה כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁצִּ’י־בִי הִתְעַלְּמָה מִמֶּנָּה. הַצָּעִיף הוּא עַתָּה שֶׁלָּהּ, וְזֶהוּ הָעִקָּר. צְעִיף הַצֶּמֶר הָרַךְ וְהֶחָמִים יַעֲטֹף אֶת צַוָּארָהּ שֶׁל אִמָּא. צִבְעֵי הָאָדֹם וְהַכָּחֹל יְהַבְהֲבוּ בְּקַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ – הוֹי, מַה גֵּאָה וּשְׂמֵחָה הָיְתָה צִ’י־בִי הַקְּטַנָּה בְּלִבָּהּ, עַל אֲשֶׁר קָנְתָה אֶת הַצָּעִיף הַנֶּהְדָּר הַזֶּה בִּשְׁבִיל אִמָּא שֶׁלָּהּ.
כֵּן, אֲבָל מֵאַיִן יִמָּצֵא לָהּ שְׁאָר הַכֶּסֶף כְּדֵי לִפְדּוֹת אֶת הַצָּעִיף? אַרְבָּעָה דּוֹלָרִים, כֶּסֶף רַב הוּא!
בַּחֹדֶשׁ הַבָּא הָיְתָה צִ’י־בִי הַקְּטַנָּה עֲסוּקָה מְאֹד. לוּלֵא הָיְתָה אִמָּא שֶׁלָּהּ טְרוּדָה כָּל־כָּךְ בְּעִסּוּקֶיהָ שֶׁלָּהּ, הָיְתָה אֶל נָכוֹן מַבְחִינָה בַּהֲלִיכוֹתֶיהָ הַמּוּזָרוֹת שֶׁל צִ’י־בִי בִּתָּהּ. נִרְאֶה הָיָה, כְּאִלּוּ הִיא מַסְתִּירָה מַשֶּׁהוּ. מִפַּעַם לְפַעַם הָיְתָה עוֹרֶכֶת טִיּוּלִים קְצָרִים בָּעֲרָבָה, לְלֹא כָּל הֶסְבֵּר מִתְקַבֵּל עַל הַדַּעַת.
וְכַאֲשֵֶׁר הֵם פָּנוּ לִנְסוֹעַ בַּפַּעַם הַבָּאָה הָעִירָה, הֶחְבִּיאָה צִ’י־בִי מִתַּחַת לְשִׂמְלָתָהּ חֲבִילָה עֲטוּפָה. בְּבוֹאָם הָעִירָה, מִהֲרָה צִ’י־בִי אֶל חֲנוּת הַכֹּל־בּוֹ וּבְאֵין־רוֹאִים הִגִּישָׁה לַזַּבָּן כַּד מָלֵא דְּבַשׁ־בָּר וְלִבָּהּ הָלַם בְּקִרְבָּהּ מֵאשֶׁר וְהִתְרַגְּשׁוּת. הִיא עָמְדָה מְחַיֶּכֶת וְלֹא סִפְּרָה בְּאֵיזוֹ יְגִיעָה עָלָה לָהּ לֶאֱסוֹף אֶת דְּבַשׁ־הַבָּר, וְשַׁרְווּלֵי שִׂמְלָתָהּ הִסְתִּירוּ אֶת זְרוֹעוֹתֶיהָ הָעֲקוּצוֹת וְהַשְּׂרוּטוֹת.
– הִנֵּה הֵבֵאתִי לְךָ סִיר מָלֵא דְּבַשׁ־בָּר עַל חֶשְׁבּוֹן הַצָּעִיף – אָמְרָה וְעֵינֶיהָ נוֹצְצוֹת – בַּפַּעַם הַבָּאָה אָבִיא לְךָ מַשֶּׁהוּ אַחֵר.
הַמּוֹכֵר הִסְתַּכֵּל בָּהּ דּוּמָם, נָטַל אֶת הַכַּד, וּפָנָה וְדִבֵּר בִּמְהִירוּת אֶל הָאָדָם לְבֶן־הָעוֹר שֶׁעָמַד לְיָדוֹ. צִ’י־בִי לֹא הֵבִינָה מַהוּ שֶׁהַמּוֹכֵר אָמַר לְאוֹתוֹ אָדָם. אַחַר כָּךְ הִתְכּוֹפֵף אֵלֶיהָ הַמּוֹכֵר וְנָתַן בָּהּ מַבָּט מְשֻׁנֶּה. בְּלִי־מֵשִׂים נִרְתְּעָה אֲחוֹרַנִּית.
– יֵשׁ לִי גַּם צְעִיפִים אֲחֵרִים – שָׁמְעָה אוֹתוֹ אוֹמֵר לָהּ.
– וְ… הַצָּעִיף הַהוּא – הֵחֵלָּה צִ’י־בִי לְגַמְגֵם.
– צַר לִי, אֲבָל הָאָדָם הַהוּא שֶׁיּוֹצֵא בְּרֶגַע זֶה, קָנָה אוֹתוֹ.
לְצִ’י־בִי הָיָה נִדְמֶה כְּאִלּוּ עוֹלָמָהּ הֶחֱשִׁיךְ עָלֶיהָּ. הַצָּעִיף הַנֶּהְדָּר, הַצָּעִיף שֶׁלָּהּ, מַשְׂאַת־נַפְשָׁהּ – בְּיָדָיו שֶׁל הָאִישׁ הַזָּר הַהוּא?! הִיא לֹא יָכְלָה לִפְצוֹת פֶּה מֵרֹב הַתַּדְהֵמָה וְעֵינֶיהָ הִתְכַּסּוּ דְּמָעוֹת.
מִבַּעַד לְדִמְעוֹתֶיהָ רָאֲתָה אֶת הָאִישׁ הַזָּר, הַקּוֹנֶה הָאַלְמוֹנִי, פּוֹנֶה לָצֵאת מֵחֲנוּת הַכֹּל־בּוֹ וַחֲבִילָה עֲטוּפָה תַּחַת זְרוֹעוֹ. הַזַּבָּן פָּנָה אֶל הַלָּקוֹחוֹת הָאֲחֵרִים וְהִתְעַלֵּם מִמֶּנָּה. זֶה לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת, חָשְׁבָה. אֵין זוֹ אֱמֶת, לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁבְּנֵי־אָדָם יִהְיוּ אַכְזָרִים כָּל־כָּךְ!
וְצִ’י־בִי נִגְרְרָה וְיָצְאָה מֵחֲנוּת הַכֹּל־בּוֹ וּפָנְתָה לְעֵבֶר עֶגְלָתוֹ שֶׁל רוֹעֵה־הָעֲדָרִים. לִבָּהּ הִתְכַּוֵּץ בְּקִרְבָּהּ מִכַּעַס וּמִצַּעַר גַּם־יַחַד אֲבָל הִיא לֹא בָּכְתָה עוֹד. כָּל הַדֶּרֶךְ יָשְׁבָה דּוֹמֶמֶת וְלֹא הוֹצִיאָה הֶגֶה מִפִּיהָ. מַדּוּעַ זֶה עוֹשִׂים הָאֲנָשִׁים הַלְּבָנִים דְּבָרִים שֶׁאִינְדִיאָנִים לְעוֹלָם לֹא יַעֲשׂוּ כְּמוֹתָם? – חָשְׁבָה בְּלִבָּהּ.
מִשֶּׁנֶּעֶצְרָה הָעֲגָלָה בְּפֶתַח בִּקְתָּתָם. קָרְאָה לָהּ אִמָּהּ לְסַיֵּעַ בְּיָדָהּ לְהַעֲבִיר פְּנִימָה אֶת הַחֲבִילוֹת וְהַצְּרוֹרוֹת.
– קְחִי בְּבַקָּשָׁה אֶת זֶה הַצְּרוֹר הֶעָטוּף – אָמְרָה הָאֵם – הָאָדָם הַלָּבָן הַהוּא אָמַר שֶׁאַתְּ קָנִית אוֹתוֹ בַּחֲנוּת הַכֹּל־בּוֹ הַגְּדוֹלָה. תְּמֵהָה אֲנִי בַּמֶּה יְכוֹלָה אַתְּ לִקְנוֹת מַשֶּׁהוּ, בַּת קְטַנָּה שֶׁלִּי.
צִ’י־בִי פָּקְחָה עֵינֶיהָ לִרְוָחָה וְהֶחֱרִישָׁה. אִמָּא שֶׁלָּהּ הִנִּיחָה בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ חֲבִילָה עֲטוּפָה בִּנְיָר חוּם. הַחֲבִילָה הָיְתָה רַכָּה לְמַגָּע.
בְּלִי שְׁהִיּוֹת, עוֹד בְּטֶרֶם נִכְנְסָה בְּפֶתַח הַבִּקְתָּה, קָרְעָה אֶת עֲטִיפַת הַנְּיָר וְ… כֵּן, הִנֵּהוּ לְפָנֶיהָ, הַנֶּהְדָּר, בִּשְׁנֵי צְבָעָיו הַמַּרְהִיבִים, אָדֹם וְכָחֹל – הַצָּעִיף שֶׁלָּהּ!
בְּקָצֵהוּ שֶׁל הַצָּעִיף מְחֻבָּר הָיָה כַּרְטִיס קָטָן. בְּדֵי עָמָל קָרְאָה צִ’י־בִי הַקְּטַנָּה: “אַהֲבָתֵךְ לְאִמֵּךְ קָנְתָה אֶת הַצָּעִיף הַזֶּה, בַּת אִינְדִיאָנִית קְטַנָּה שֶׁכָּמוֹךְ מִן הֶהָרִים! וְאַהֲבָתִי לְיַלְדָּה קְטַנָּה שֶׁכָּמוֹךְ, הִיא שֶׁמַּחֲזִירָה לָךְ אֶת שַׁרְשֶׁרֶת הַחֲרוּזִים שֶׁלָּךְ. לִבּוֹת הָאֲנָשִׁים הַלְּבָנִים הֵם חַמִּים וַאֲדֻמִּים בְּדִיּוּק כְּמוֹ לִבּוֹתֵיהֶם שֶׁל הָאִינְדִיאָנִים!”
מֵרֹב אשֶׁר וְשִׂמְחָה וְהִתְרַגְּשׁוּת פָּרְצָה צִ’י־בִי הַקְּטַנָּה בְּבֶכִי וְהֵנִיפָה בִּימִינָהּ אֶת הַצָּעִיף בִשְׂמֹאלָה אֶת הַמַּחֲרֹזֶת שֶׁהוּשְׁבָה לָהּ…
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.