הָאִינְדִיאָנִים וְהָאֶסְקִימוֹסִים, וַאֲפִילוּ הָאֲנָשִׁים לִבְנֵי־הָעוֹר תּוֹשָׁבֵי עֲיֶרֶת הַצָּפוֹן אוּנְיוֹן – הָיוּ נִזְהָרִים שֶׁלֹּא לְהִתְקָרֵב לְנַנוֹק.
נַנוֹק זֶה הָיָה כֶּלֶב אֶסְקִימוֹסִי גָּדוֹל וּפְרָאִי, גּוּפוֹ הֶחָזָק מְכֻסֶּה פַּרְוָה עֲבֻתָּה, רַגְלָיו אֵיתָנוֹת וַאֲרֻכּוֹת, וְעֵינָיו רָעוֹת וְרַצְחָנִיּוֹת. אֶת רֹאשׁוֹ הַיָּפֶה זָקַף נַנוֹק בְּגַאֲוָה יְתֵרָה, עַד כִּי אָזְנָיו הַחַדּוֹת הִגִּיעוּ עַד לְמָתְנָיו שֶׁל רִיק.
מִשֶּׁרָאָה רִיק אֶת נַנוֹק בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, נֶעֶצְרָה נְשִׁימָתוֹ בְּקִרְבּוֹ מֵרֹב הִתְפָּעֲלוּת. נַנוֹק הָיָה קָשׁוּר בְּשַׁרְשֶׁרֶת לְיַד הַצַּרְכָנִיָּה, יַחַד עִם עֶשְׂרִים כְּלָבִים אֶסְקִימוֹסִים אֲחֵרִים.
– הֵיכָן הִשַּׂגְתָּ אוֹתוֹ? – שָׁאַל רִיק אֶת מַר טְוִיל, מְנַהֵל הַצַּרְכָנִיָּה.
– זֶהוּ נַנוֹק, הַכֶּלֶב הָעַז בְּיוֹתֵר שֶׁרָאִיתִי מֵעוֹדִי – הֵשִׁיב מַר טְוִיל – הָאֶסְקִימוֹסִים הֱבִיאוּהוּ לְכָאן לִמְכִירָה.
אָכֵן בְּשִׁלְהֵי הַקַּיִץ נָהֲגוּ הָאֶסְקִימוֹסִים לְהָבִיא לָעֲיָרָה אֶת כַּלְבֵיהֶם לִמְכִירָה; אַךְ בְּדֶרֶךְ כְּלָל נָהֲגוּ לִמְכּוֹר כְּלָבִים זְקֵנִים, תְּשׁוּשִׁים וּכְחוּשִׁים, שֶׁלֹּא יִצְלְחוּ עוֹד לִגְרִירַת מִזְחֲלוֹתֵיהֶם. אֲבָל נַנוֹק נִרְאָה כֶּלֶב עַז וְאַמִּיץ וּבִמְלֹא כֹּחוֹתָיו.
– מַדּוּעַ מְבַקְּשִׁים הָאֶסְקִימוֹסִים לִמְכּוֹר כֶּלֶב עַז וְיָפֶה כָּל־כָּךְ? – שָׁאַל רִיק.
– אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ – גֵּרַד מַר טְוִיל אֶת פַּדַּחְתּוֹ – אֶפְשָׁר מִשּׁוּם שֶׁלֹּא הִצְלִיחוּ לְאַלֵּף אֶת הָרוֹצֵחַ הַזֶּה.
– רוֹצֵחַ? – הִתְפַּלֵּא רִיק – מַדּוּעַ אַתָּה קוֹרֵא לוֹ רוֹצֵחַ?
– מִשּׁוּם שֶׁהוּא רוֹצֵחַ! – פָּסַק מַר טְוִיל – מִכָּל מָקוֹם שִׁלַּמְתִּי בַּעֲבוּרוֹ כִּפְלַיִם מֵאֲשֶׁר בְּעַד הַכְּלָבִים הָאֲחֵרִים.
“עַל פִּי מַרְאֵהוּ הוּא שָׁוֶה אֲפִלּוּ יוֹתֵר מִזֶּה – חָשַׁב לוֹ רִיק – אִי־אַתָּה יָכוֹל לְהַשְׁווֹת אֶת יְפִי־מַרְאֵהוּ עִם שׁוּם כֶּלֶב אַחֵר”.
מִשֶּׁנִּסָּה רִיק לְהִתְקָרֵב אֶל נַנוֹק, חָשַׂף הַכֶּלֶב אֶת שִׁנָּיו וְהִשְׁמִיעַ נְהִימָה מְאַיֶּמֶת.
– מוּטָב כִּי תִּתְרַחֵק מִמֶּנּוּ – הִזְהִיר מַר טְוִיל – הוּא רוֹצֵחַ!
אוֹתָהּ שָׁעָה בָּא לָקוֹחַ לַצַּרְכָנִיָּה וּמַר טְוִיל נִכְנַס פְּנִימָה. רִיק נִשְׁאַר לְבַדּוֹ מוּל הַכֶּלֶב הַגָּדוֹל. הוּא חִיֵּךְ וְהֵחֵל לְדַבֵּר אֵלָיו בִּידִידוּת:
– הִנֵּה הִכַּרְנוּ זֶה אֶת זֶה, נַנוֹק, וּכְבָר אֲנַחְנוּ חֲבֵרִים, נָכוֹן?
הַכֶּלֶב הַגָּדוֹל הִסְתַּכֵּל בּוֹ דּוּמָם. רִיק הוֹשִׁיט אֶת כַּפּוֹת יָדָיו כְּנֶגֶד עֵינָיו שֶׁל הַכֶּלֶב, כְּפִי שֶׁלִּמְּדוּהוּ מְאַלְּפֵי הַכְּלָבִים. “אִם בִּרְצוֹנְךָ לְהִתְיַדֵּד עִם כֶּלֶב זָר – הוֹרוּהוּ – לְעוֹלָם אַל תָּרִים אֶת יָדְךָ מֵעַל לְרֹאשׁוֹ. אַחֶרֶת יַחֲשֹׁד בְּךָ שֶׁאַתָּה מֵרִים יָדְךָ לְהַכּוֹתוֹ. הוֹשֵׁט יָדְךָ אַךְ רַק לְפָנִים וְהִשְׁתַּדֵּל לְלַטְּפוֹ בַּעֲדִינוּת מִתַּחַת לַזַּרְבּוּבִית”.
רִיק הִטִּיל פְּסִיעָה אַחַת קָדִימָה, יָדָיו פְּשׁוּטוֹת לְפָנִים. הַכֶּלֶב בָּחַן אוֹתוֹ דּוּמָם.
– כַּמּוּבָן – דִּבֵּר רִיק – אֲנַחְנוּ שְׁנֵינוּ נִהְיֶה חֲבֵרִים טוֹבִים מְאֹד.
וְרִיק הִתְקָרֵב צַעַד אֶחָד נוֹסָף. כְּהֶרֶף־עַיִן זִנֵּק עָלָיו הַכֶּלֶב הַגָּדוֹל, וְשִׁנָּיו הַחֲשׂוּפוֹת כִּמְעַט־כִּמְעַט נִנְעֲצוּ בִּגְרוֹנוֹ שֶׁל רִיק. רִיק נָפַל אֲחוֹרַנִּית וְנַנוֹק נִמְתַּח כְּכָל שֶׁאִפְשְׁרָה לוֹ הַשַּׁרְשֶׁרֶת וְהִשְׁמִיעַ נְבִיחוֹת רַצְחָנִיּוֹת. רִיק קָם עַל רַגְלָיו, נִעֵר אֶת הָאָבָק מִמַּרְפֵּקָיו וְאָמַר:
– אֵין דָּבָר, נַנוֹק, הָיְתָה זוֹ אַשְׁמָתִי שֶׁלִּי. לֹא הָיִיתִי צָרִיךְ לִדְחוֹף אוֹתְךָ.
וְהוּא הִשְׁתּוֹפֵף כְּנֶגֶד הַכֶּלֶב וְהוֹסִיף לְדַבֵּר אֵלָיו וְאָמַר:
– אַתָּה בּוֹדֵד וְנִרְגָּז, נַנוֹק. צַעַרְךָ נִכָּר בְּעֵינֶיךָ, כֶּלֶב יְפֵהפֶה שֶׁלִּי. אֵין דָּבָר, בְּדַעְתִּי לָשֶׁבֶת כָּאן לְפָנֶיךָ וּלְדַבֵּר־וּלְדַבֵּר אֵלֶיךָ, עַד שֶׁתִּתְרַגֵּל אֵלַי וְעַד שֶׁתַּתְחִיל לְהַאֲמִין כִּי לִבִּי רוֹחֵשׁ לְךָ יְדִידוּת.
בְּמֶשֶׁךְ שָׁבוּעַ תָּמִים הָיָה רִיק יוֹשֵׁב לִפְנֵי הַכֶּלֶב שָׁעָה אַחַת בְּכָל יוֹם וּמְדַבֵּר אֵלָיו. וְהִנֵּה רַק כַּעֲבֹר שְׁמוֹנָה יָמִים הִרְגִּישׁ הַכֶּלֶב אֶת עַצְמוֹ בָּטוּחַ כָּל־צָרְכּוֹ, וְהִרְשָׁה לְעַצְמוֹ לְהִשְׁתּוֹפֵף עַל כְּרָעָיו, כַּאֲשֶׁר רִיק דִּבֵּר אֵלָיו.
– זֶהוּ זֶה! – צָהַל רִיק בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה – תּוּכַל בְּהֶחְלֵט לְהַקְשִׁיב לֵי גַּם בִּישִׁיבָה! תּוֹדָה לְךָ, נַנוֹק, עַל שֶׁאַתָּה מַתְחִיל לָתֵת בִּי אֵמוּן.
כַּעֲבֹר יָמִים אֲחָדִים הֶעֱמִיד רִיק אֶת עַצְמוֹ וְאֶת נַנוֹק בְּנִסָּיוֹן נוֹסָף: הוּא הוֹשִׁיט לוֹ נֵתַח שֶׁל בָּשָׂר. הַכֶּלֶב חָטַף בִּשְׂפָתָיו אָת הַבָּשָׂר וְנִתְכַּנֵּס בְּפִנָּתוֹ.
– אַתָּה נִזְהָר שֶׁלֹּא לִנְשׁוֹךְ אֶת אֶצְבְּעוֹתַי, יְדִידִי! – צָחַק רִיק וּדְמָעוֹת שֶׁל שִׂמְחָה עָמְדוּ בְּעֵינָיו.
עַתָּה הִרְהִיב עֹז בְּנַפְשׁוֹ וְהוֹשִׁיט יָדוֹ וְאֶצְבְּעוֹתָיו נָבְרוּ בַּפַּרְוָה הֶעָבָה וְהַנְּעִימָה אֲשֶׁר מִתַּחַת לְזַרְבּוּבִיתוֹ שֶׁל הַכֶּלֶב.
– מַר טְוִיל! – צָעַק רִיק אֶל הַצַּרְכָנִיָּה פְּנִימָה – לִטַּפְתִּי אֶת צַוָּארוֹ שֶׁל נַנוֹק!
– שֶׁל הָרוֹצֵחַ הַזֶּה? לֹא יִתָּכֵן! – הוֹפִיעַ מַר טְוִיל עַל הַסַּף וְאָמַר – מִכָּל מָקוֹם. אַל תַּרְחִיק לֶכֶת וְהִשָּׁמֵר לְךָ מִמֶּנּוּ!
– אֲנַחְנוּ יְדִידִים טוֹבִים – הִפְטִיר רִיק וְאָמַר בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ וּתְשׁוּקָה עַזָּה הִתְעוֹרְרָה בּוֹ לִהְיוֹת יְדִידוֹ הַטּוֹב שֶׁל נַנוֹק. “אָח, לוּ הָיָה מֶלֶךְ־הַכְּלָבִים הַזֶּה שֶׁלִּי!” – חָשַׁב לוֹ רִיק.
– בְּכַמָּה… זֹאת אוֹמֶרֶת – – – בְּכַמָּה כֶּסֶף תַּסְכִּים לְמָכְרוֹ לִי? – שָׁאַל רִיק בְּהִסּוּס אֶת מַר טִוִיל.
– בְּעַד נַנוֹק? הוֹי, כְּבָר מְכַרְתִּיו לְגֶ’ק. אֶלָּא שֶׁגֶּ’ק בִּקֵּשׁ מִמֶּנִּי לְהַשְׁאִירוֹ כָּאן לְשָׁבוּעוֹת אֲחָדִים, כְּדֵי שׁיִּתְרַגֵּל לָאֲנָשִׁים לִבְנֵי־הָעוֹר.
– אַתָּה מִתְכַּוֵּן לְגֶ’ק אֲשֶׁר מֵעֵבֶר לַגֶּשֶׁר, לַפֶּרֶא־אָדָם הַזֶּה?! – קָרָא רִיק בְּהִתְרַגְּשׁוּת – הֲלֹא הוּא רָשָׁע מְרֻשָּׁע הַמַּכֶּה אֶת כְּלָבָיו עַד זוֹב דָּם!
– רוֹצֵחַ זֶה זָקוּק לְיָד קָשָׁה – אָמַר מַר טְוִיל.
– אֲבָל לֹא לְיָדוֹ הָאַכְזָרִית שֶׁל רָשָׁע מְרֻשָּׁע זֶה! – צָעַק רִיק – הוּא יִקְטֹל אֶת נַנוֹק! זֶהוּ כֶּלֶב גֵּאֶה מְאֹד שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יִכָּנַע לַשּׁוֹט! רוּחַ אֲצִילִית שׁוֹכֶנֶת בְּקִרְבּוֹ. הוּא יִגְוַע לִפְנֵי שֶׁיִּגַּע בּוֹ הַשּׁוֹט!
– כְּבָר מְכַרְתִּיו לְגֶ’ק וְאֵין לְשַׁנּוֹת – הִפְטִיר מַר טְוִיל וְחָזַר לַצַרְכָנִיָּה שֶׁלּוֹ.
רִיק לֹא יָדַע אֶת נַפְשׁוֹ מֵרֹב חֲרָדָה. וְכִי מִיהוּ וּמַה כֹּחוֹ, כְּנֶגֶד גֶ’ק הָאָיֹם?! הֲרֵי בְּסַךְ־הַכֹּל אֵינוֹ אֶלָּא נַעַר בֶּן שְׁבַע־עֶשְׂרֵה!
שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת עַל אוֹדוֹת הַסַּכָּנָה הַצְּפוּיָה לְנַנוֹק, הִתְהַלֵּךְ הֵנָּה וָשׁוֹב עַל פְּנֵי הַמִּדְרָכָה. נַנוֹק עָקַב אַחֲרָיו, דּוּמָם וּלְלֹא נִיעַ, בְּהִתְקָרֵב אֵלָיו רִיק כְּפַעַם בְּפַעַם. הוּא יָדַע, כִּי תְּנוּעָה בִּלְתִּי זְהִירָה, הֲנָפַת יָד מְהִירָה – וְשִׁנָּיו שֶׁל נַנוֹק יִנָּעֲצוּ בִּגְרוֹנוֹ. אֲבָל אוֹתָהּ שָׁעָה לֹא יָדַע רִיק כָּל פַּחַד בְּלִבּוֹ. הוּא נִלְחַם עַל חַיָּיו שֶׁל כֶּלֶב אֲשֶׁר אָהַב.
וּבְלֹא מוֹרָא בְּלִבּוֹ הִשְׁתּוֹפֵף בִּתְחוּם הַשָּׂגָתוֹ שֶׁל נַנוֹק וְהִתְחִיל לְדַבֵּר אֵלָיו:
– לֹא נוֹתַר לָנוּ אֶלָּא שָׁבוּעַ בִּלְבַד, נַנוֹק יַקִּירִי. עָלֵינוֹ לְמַהֵר. כַּאֲשֶׁר גֶ’ק הָאָיֹם יָבוֹא לְקַחְתְּךָ, עָלֶיךָ לְהִתְנַהֵג כָּךְ, שֶׁאֲפִלּוּ לֹא יַעֲלֶה בְּדַעְתּוֹ לְהַצְלִיף בְּךָ. הֱיֵה כֶּלֶב נָבוֹן וְצַיְּתָן, כַּלְבִּי הַגֵּאֶה, אַחֶרֶת תָּמוּת תַּחַת שׁוֹטוֹ. שֵׁב נַנוֹק. כֵּן, כָּכָה. הַקְשֵׁב לִי, נִדְמֶה לִי כִּי אֲנִי מֵבִין לְרוּחֲךָ. אֵינֶנִּי חוֹשֵׁב שֶׁאַתָּה רוֹצֵחַ כְּפִי שֶׁטּוֹעֵן מַר טְוִיל. מִישֶׁהוּ בֶּטַח הִכָּה אוֹתְךָ פַּעַם חָזָק מְאֹד וְאַתָּה כָּל־כָּךְ נִתְמַלֵּאתָ שִׂנְאָה אֵלָיו, עַד כִּי בִּקֵּשׁ לְהִפָּטֵר מִמְּךָ. כְּלוּם אֵין זֶה כָּךְ? וְלָכֵן הֵם מָכְרוּ אוֹתְךָ.
תּוֹךְ כְּדֵי דִבּוּר נִשְׁתַּכְנַע רִיק יוֹתֵר וְיוֹתֵר שֶׁהַצֶּדֶק עִמּוֹ. אֹרֶךְ הָרוּחַ שֶׁגִּלָּה כְּלַפֵּי הַכֶּלֶב וְיַחֲסוֹ הַטּוֹב אֵלָיו, שִׁנּוּהוּ לְטוֹבָה מִיּוֹם לְיוֹם. מֵעַתָּה וְאֵילָךְ הָיָה רִיק מְבַלֶּה כָּל שָׁעָה פְּנוּיָה עִם נַנוֹק.
בְּשׁוּבוֹ עֶרֶב אֶחָד הַבַּיְתָה, פָּרַץ רִיק פְּנִימָה וְהִכְרִיז בְּהִתְרַגְּשׁוּת בְּאָזְנֵי הוֹרָיו:
– הוֹלַכְתִּי כָּל הַיּוֹם אֶת נַנוֹק בִּרְצוּעָה! טִיַּלְנוּ יַחְדָּו לְאֹרֶךְ כָּל הָרְחוֹב וְאַף הִתְרַחַקְנוּ עַד לָעֲרָבָה. אִם הַכֶּלֶב יַתְמִיד לְהִתְנַהֵג כְּמוֹ שֶׁהִתְנַהִג הַיּוֹם, בְּטוּחַנִי שֶגֶ’ק הָאָיֹם לֹא יָנִיף עָלָיו אֶת שׁוֹטוֹ.
– הִשָּׁמֵר לְךָ, בְּנִי, לְהִתְרַחֵק מֵרָשָׁע מְרֻשָּׁע זֶה – הִזְהִירוֹ אָבִיו – בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ לֹא יִשְׁמַע גֶ’ק בְּקוֹלְךָ, אִם תְּנַסֶּה לוֹמַר לוֹ כֵּיצַד עָלָיו לְהִתְנַהֵג עִם הַכֶּלֶב הַזֶּה.
יוֹם אֶחָד רָאָה גֶ’ק אֶת רִיק מְשַׂחֵק עִם נַנוֹק בַּחֲצַר הַצַּרְכָנִיָּה. מִיָּד פָּנָה אֶל מַר טְוִיל וְהֵחֵל לִצְרוֹחַ שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה כִּי נְעָרִים זָרִים יְשַׂחֲקוּ עִם כַּלְבּוֹ שֶׁלּוֹ.
– הֵרָגַע, גֶ’ק – הֵשִׁיב לוֹ מַר טְוִיל – רִיק הִצְלִיחַ לְאַלֵּף אֶת נַנוֹק וּכְתֹם שָׁבוּעַ יָמִים יִהְיֶה לְךָ כֶּלֶב מְאֻלָּף וְצַיְּתָן.
– אֵינֶנִּי זָקוּק שֶׁנְּעָרִים יְאַלְּפוּ אֶת כְּלָבַי! – נָהַם גֶ’ק הָאָיֹם – שֶׁיֵּלֵךְ לוֹ! וְאַתָּה הַב לִי אֶת נַנוֹק, בָּאתִי לְקַחְתּוֹ עִמִּי הַבַּיְתָה!
רִיק פָּנָה וְהָלַךְ לוֹ. שֶׁבִּקֵּשׁ לֹא לִהְיוֹת שָׁם, שָׁעָה שֶׁגֶּ’ק יִטּוֹל עִמּוֹ אֶת יְדִידוֹ.
כַּעֲבֹר יָמִים אֲחָדִים נִתְעַטְּפָה הָאָרֶץ בְּמַעֲטֶה עָבֶה שֶׁל שֶׁלֶג צָחֹר – הַשֶּׁלֶג הָרִאשׁוֹן שֶׁל אוֹתָהּ שָׁנָה. תּוֹשָׁבֵי הַסְּבִיבָה רָתְמוּ אֶת כַּלְבֵיהֶם לְמִזְחָלוֹת וְהָיוֹ נוֹסְעִים בָּהֶן לְכָל מָקוֹם שֶׁהָיוּ צְרִיכִים. אַף גֶ’ק הָיָה בָּא לַצַרְכָנִיָּה בְּמִזְחֶלֶת רְתוּמָה לְצֶמֶד כְּלָבִים. אוּלָם נַנוֹק לֹא הָיָה בּינֵיהֶם.
– זֶה לֹא כֶּלֶב, זוֹ חַיָּה רָעָה – הִתְאוֹנֵן גֶ’ק בְּאָזְנָיו שֶׁל מַר טְוִיל – כָּל כַּמָּה שֶׁלֹּא הִכִּיתִיו בְּמַקֵּל וּבְשׁוֹט, לֹא הִצְלַחְתִּי לְרָתְמוֹ לְמִזְחֶלֶת. עַל כָּל כְּלָבַי הוּא מִתְנַפֵּל, הָרוֹצֵחַ הַזֶּה, אֶת כֻּלָּם הוּא נוֹשֵׁךְ בְּשִׁנָּיו הַנּוֹרָאוֹת. אֲבָל חַכֵּה־נָא, אֲנִי אֲלַמְּדוֹ לֶקַח! אַתָּה רוֹאֶה אֶת הַיָּד הַזֹּאת? כְּבָר הִיא כּוֹאֶבֶת לִי מֵרֹב הַהַצְלָפוֹת שֶׁאֲנִי מַצְלִיף בּוֹ!
אַחַר־כָּךְ בָּא רִיק אֶל מַר טְוִיל לִשְׁאוֹל לִשְׁלוֹמוֹ שֶׁל נַנוֹק. מַר טְוִיל סִפֵּר לוֹ.
– הוֹי, לֹא! – זָעַק רִיק – וְכִי אֵינְךָ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת נַנוֹק מִיָּדָיו שֶׁל רָשָׁע זֶה?
– הַכֶּלֶב הוּא כַּלְבּוֹ שֶׁל גֶ’ק – אָמַר מַר טְוִיל וּמָשַׁךְ בִּכְתֵפָיו.
– זֶה לֹא נָכוֹן! – זָעַק רִיק – כַּלְבִּי הוּא, יְדִידִי! אֲנִי… אֲנִי אֵלֵךְ אֶל גֶ’ק! כָּל מְחִיר שֶׁיְּבַקֵּשׁ מִמֶּנִי, אֲשַׁלֵּם!
– אַל תְּבַקֵּשׁ לְךָ צָרוֹת, רִיק. כְּלוּם אֵינְךָ יוֹדֵעַ, שֶׁגֶּ’ק הָאָיֹם נוֹהֵג לִירוֹת בְּכָל מִי שֶׁמִּתְקָרֵב יוֹתֵר מִדַּי אֶל בִּקְתָּתוֹ?
– מַדּוּעַ הוּא כָּכָה? – שָׁאַל רִיק.
– בִּגְלָל הַשִּׂנְאָה, נַעֲרִי. הוּא אָכוּל שִׂנְאָה לַבְּרִיּוֹת וּבִגְלָל כָּךְ שׂוֹנְאִים אוֹתוֹ כֻּלָם. לִפְנֵי שָׁנִים אֲחָדוֹת הִבְעִירוּ אֶת בִּקְתָּתוֹ, אֲבָל גֶ’ק אֵינוֹ לוֹמֵד לֶקַח. בֶּן־אָדָם כָּזֶה הוּא.
– נַנוֹק שָׁרוּי בְּסַכָּנָה – חָשַׁב לוֹ רִיק בְּצֵאתוֹ מִן הַצַּרְכָנִיָּה שֶׁל מַר טְוִיל – הַצְלָפוֹתָיו שֶׁל גֶ’ק יִקְטְלוּהוּ, עָלַי לְהַצִּילוֹ מִיָּדָיו. אִם לֹא אֲנִי לוֹ, מִי לוֹ?"
וּבְבֹקֶר יוֹם הַמָּחֳרָת, לִפְנֵי עֲלוֹת הַשֶּׁמֶשׁ, נָעַל רִיק אֶת מִגְלָשָׁיו וְיָצָא אֶל בִּקְתָּתוֹ שֶׁל גֶ’ק, מֶרְחָק שֶׁל עֲשָׂרָה קִילוֹמֶטְרִים. הוּא עָבַר עַל פְּנֵי הַגֶּשֶׁר, הֶחֱלִיק וְחָצָה אֶת הָעֵמֶק הַגָּדוֹל, גָּלַשׁ עַל פְּנֵי מִדְרוֹנֵי הַגְּבָעוֹת וּכְבָר הִבְחִין מֵרָחוֹק בְּבִקְתָּתוֹ שֶׁל גֶ’ק, הַמִּזְדַּקֶרֶת לָהּ שְׁחֹרָה בַּשֶּׁלֶג הַלָּבָן.
גֶ’ק הִתְגּוֹרֵר בִּיחִידוּת, לֹא אִשָּׁה לוֹ, לֹא יְלָדִים, לֹא יָדִיד. כַּאֲשֶׁר רִיק הִתְקָרֵב לַבִּקְתָּה, רָאָה מֵרָחוֹק מִזְחֶלֶת רְתוּמָה לְצֶמֶד כְּלָבִים, שֶׁיָּצְאָה אֶל הָעֵבֶר הַשֵּׁנִי שֶׁל הָעֵמֶק. רִיק גָּלַשׁ בִּמְהִירוּת וְקָרָא בְּכָל כֹּחוֹ. אַךְ לַשָּׁוְא, גֶ’ק לֹא שָׁמַע אֶת קוֹלוֹ וְלֹא הִבְחִין בּוֹ.
רִיק נֶעֱצַר וְלֹא יָדַע מַה לַּעֲשׂוֹת. הוּא הִסְתַּכֵּל עַל סְבִיבוֹתָיו, נִגֵּב אֶת הַזֵּעָה מִמִּצְחוֹ, וּלְפֶתַע – – כֵּן, וַדַּאי: קוֹל נְבִיחַת כֶּלֶב הִגִּיעַ לְאָזְנָיו מֵאֲחוֹרֵי הַבִּקְתָּה.
כְּהֶרֶף־עַיִן הִכִּיר רִיק אֶת הַקּוֹל הַזֶּה, קוֹלוֹ שֶׁל נַנוֹק יְדִידוֹ!
– אֲנִי בָּא, נַנוֹק, אֲנִי בָּא! – קָרָא רִיק וּבִגְלִישָׁה מְהִירָה עָבַר וְהִגִּיעַ אֶל מֵאֲחוֹרֵי הַבִּקְתָּה. נַנוֹק הָיָה שָׁם, קָשׁוּר לְשַׁרְשֶׁרֶת. הוּא הִשְׁתּוֹלֵל, מָשַׁךְ בַּשַּׁרְשֶׁרֶת בִּפְרָאוּת, הִזְדַקֵּף עַל רַגְלָיו הָאֲחוֹרִיּוֹת וְעֵינָיו הָיוּ אֲדֻמּוֹת מִשִּׂנְאָה. רִיק הִתְחִיל לְדַבֵּר אֵלָיו, אֲבָל נַנוֹק הִשְׁמִיעַ נְבִיחוֹת אֵימִים.
הַנַּעַר נָשַׁךְ אֶת שְׂפָתָיו שֶׁלֹא לִפְרוֹץ בְּבֶכִי: הַכֶּלֶב לֹא הִכִּירוֹ. רִיק הִסְתַּכֵּל בּוֹ דּוּמָם, בּוֹ וּבְסִימָנֵי צְלִיפוֹת הַשּׁוֹט שֶׁעַל עוֹרוֹ, וּבְגוּפוֹ שֶׁכָּחַשׁ. “הָרָשָׁע הַזֶּה מְבַקֵּשׁ לְקָטְלוֹ בְּשׁוֹטוֹ וּלְהַרְעִיבוֹ עַד מָוֶת” – חָשַׁב לוֹ רִיק וְחִפֵּשׂ כֹּה וָכֹה וּמָצָא אַרְגָּז מָלֵא דְּגֵי סַלוֹמוֹן קְפוּאִים. הוּא הִשְׁלִיךְ לְנַנוֹק דָּגִים אֲחָדִים וּבִשְׁעַת־מַעֲשֶׂה דִבֵּר אֵלָיו בִּמְהִירוּת, כְּדֵי לְהַעֲלוֹת בְּזִכְרוֹנוֹ אֶת יְדִידוּתָם.
עוֹדוֹ מְדַבֵּר שָׁמַע מֵאֲחוֹרָיו אֶת שַׁאֲגוֹתָיו שֶׁל גֶ’ק. גֶ’ק, שֶׁחָזַר בֵּינָתַיִם, קָפַץ מִמִּזְחַלְתּוֹ כְּשֶׁרוֹבֵהוּ בְּיָדוֹ וְקָרַב אֶל רִיק.
– בָּאתָ לִגְנוֹב אֶת כַּלְבִּי, מָה? – צָעַק גֶ’ק בְּחֵמָה שְׁפוּכָה.
– לֹא – הֵשִׁיב לוֹ רִיק – בָּאתִי לִקְנוֹתוֹ.
– לִקְנוֹת, מָה? – שָׁאַג גֶ’ק וּכְהֶרֶף־עַיִן הֵנִיף אֶת זְרוֹעוֹ וְהָלַם בְּאֶגְרוֹפוֹ הֶעָצוּם בְּפָנָיו שֶׁל רִיק. רִיק קָרַס תַּחְתָּיו בַּשֶּׁלֶג. גֶ’ק נִצַּב עָלָיו, גָּדוֹל וְאַלִּים וְנוֹהֵג כְּמוֹ חַיָּה רָעָה.
וְאָז קָרָה הַדָּבָר. הַכֶּלֶב הִתְנַפֵּל עַל גֶ’ק וְכַפּוֹתָיו לָפְתוּ אֶת צַוָּארוֹ – – – הִנֵּה־הִנֵּה יִנְעַץ בּוֹ אֶת שִׁנָּיו.
– נַנוֹק! – נִתְמַלְּטָה קְרִיאַת חֲרָדָה מִפִּיו שֶׁל רִיק וּכְהֶרֶף־עַיִן קָפַץ עַל רַגְלָיו וּבְכָל כֹּחוֹ אָחַז בַּכֶּלֶב וּמְשָׁכוֹ אֲחוֹרַנִּית מִגֶ’ק. שְׁנֵיהֶם, רִיק וְנַנוֹק, נָפְלוּ וְהִתְגַלְגְּלוּ בַּשֶּׁלֶג.
– נַנוֹק! – לָחַשׁ רִיק – זֶה אֲנִי, יְדִידְךָ, הָאוֹהֵב אוֹתְךָ! נַנוֹק זֶה אֲנִי, רִיק, בָּאתִי לְהַצִּיל אוֹתְךָ, נַנוֹק…
הַכֶּלֶב הֱרִיחוֹ וְחָזַר וְהֱרִיחוֹ. רִיק לִטְּפוֹ בְּחִבָּה מִתַּחַת לְזַרְבּוּבִיתוֹ וְלֹא חָדַל לְהַשְׁמִיעַ בְּאָזְנָיו מִלּוֹת חִבָּה.
– אַתָּה הִצַּלְתָּ אֶת חַיַּי, נַעַר. מַדּוּעַ עָשִׂיתָ זֹאת? – הִתְפַּלֵּא גֶ’ק.
– בָּאתִי לִקְנוֹת מִיָּדְךָ אֶת נַנוֹק – אָמַר רִיק וְהוֹשִׁיט אֶת כַּסְפּוֹ – שֶׁלִּי הוּא, בְּקוֹלִי הוּא שׁוֹמֵעַ. אֲנִי הִנְנִי אֲדוֹנוֹ הַיָּחִיד.
– זֶהוּ אֲדוֹנוֹ הַיָּחִיד! – צָעַק גֶ’ק וְהוֹשִׁיט אֶת רוֹבֵהוּ – לֹא כֶּלֶב הוּא, אֶלָּא חַיָּה רָעָה. קָחֵהוּ אֶל הָעֵץ הַהוּא שָׁם, וְהַנַּח לוֹ לָלֶכֶת. אַתָּה עַצְמְךָ, הִתְרַחֵק אֶל הַכִּוּוּן הַשֵּׁנִי וּקְרָא לוֹ בִּשְׁמוֹ. גַּם אֲנִי אֶקְרָא לוֹ. אִם יִתְקָרֵב אֵלַי, אֶתְקַע בּוֹ כַּדּוּר בֵּין עֵינָיו, אֲבָל אִם יָבוֹא אֵלֶיךָ, שֶׁלְּךָ הוּא.
רִיק עָשָׂה כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ גֶ’ק לַעֲשׂוֹת. אֵין זֶה נִסָּיוֹן הוֹגֵן בֵּין שְׁנֵי יְרִיבִים – חָשַׁב לוֹ גֶ’ק – זֶהוּ קְרָב בֵּין אַהֲבָתוֹ וְשִׂנְאָתוֹ שֶׁל הַכֶּלֶב. וְכֵיוָן שֶגֶּ’ק יָדַע הֵיטֵב מַה גָּדוֹל כֹּחָהּ שֶׁל שִׂנְאָה, בָּטוּחַ הָיָה בְּנִצְחוֹנוֹ.
– בּוֹא אֵלַי, נַנוֹק! – קָרָא רִיק בְּהִתְרַגְּשׁוּת.
– הֵנָּה, נַנוֹק! – צָוַח גֶ’ק וְרוֹבֵהוּ דָּרוּךְ בְּיָדָיו.
נַנוֹק זָקַף אֶת אָזְנָיו, הִבִּיט פַּעַם לְעֵבֶר גֶ’ק וּפַעַם לְעֶבְרוֹ שֶׁל רִיק.
– אֵלַי, יְדִידִי, אֵלַי! – דִבֵּר אֵלָיו רִיק.
– הֵנָּה, חַיָּה רָעָה! – צָוַח גֶ’ק – הֲרֵינִי לְפָנֶיךָ, בּוֹא, נְעַץ בִּי אֶת שִׁנֶּיךָ!
לְרֶגַע נִדְמֶה הָיָה, כִּי הַשִּׂנְאָה גָּבְרָה עַל הָאַהֲבָה בְּלִבּוֹ שֶׁל נַנוֹק שֶׁהִתְחִיל לְהִתְקַדֵּם לְעֶבְרוֹ שֶׁל גֶ’ק. גֶ’ק לֹא הִתְאַפֵּק וְיָרָה. יָרָה – אֲבָל הֶחֱטִיא.
– חֲזֹר, נַנוֹק! – צָעַק רִיק בַּחֲרָדָה גְּדוֹלָה וּבְכָל כֹּחוֹתָיו, בְּכָל לִבּוֹ, בְּכָל אַהֲבָתוֹ.
הַזְּעָקָה בְּקוֹלוֹ שֶׁל רִיק פָּגְעָה בְּלִבּוֹ שֶׁל הַכֶּלֶב. בִּקְפִיצוֹת מְהִירוֹת קָרַב אֶל מַצִּילוֹ. רִיק הִשְׁתּוֹפֵף עַל רַגְלָיו, קָלַט אֶת נַנוֹק בִּזְרוֹעוֹתָיו וְהִטְמִין אֶת רֹאשׁוֹ בְּפַרְוָתוֹ הַסְּמִיכָה וְהֶעָבָה.
– קָחֵהוּ וְלֵךְ לְךָ – שָׁאַג גֶ’ק – הִסְתַּלְּקוּ לָכֶם שְׁנֵיכֶם וּלְבַל אֶרְאֶה אֶת פַּרְצוּפֵיכֶם לְנֶגֶד עֵינַי!
וְכֵן עָשׂוּ. מִתְנַשְּׁמִים בִּכְבֵדוּת, גָּלְשׁוּ שְׁנֵי הַיְדִידִים, הַנַּעַר וְהַכֶּלֶב, עַל מִדְרוֹנֵי הַגְּבָעוֹת – גּוֹלְשִׁים וּמִתְרַחֲקִים מִבִּקְתָּתוֹ שֶׁל גֶ’ק הָאָיֹם.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.