אם אמנם הכל יודעים שאין כל חפץ לר' לקחיה גבאי בית הכנסת בעיר המפארה עמק־פתאים הממונה על גמילות חסדים ותלמוד תורה והכנסת כלה והלוית המת; אשר אליו אבות ידרשו כי יבחן את המלמדים לבניהם בתורה ויראת שמים ואת בניהם בתורה וחופה ומעשים טובים; אשר עיני כל בני העיר וגם אחיותיה מסביב אך לעצתו דמו וייחלו, הכל יודעים כי אין לו חפץ בעדותי שאעיד עליו כי הוא אמת ותורתו אמת ודברו נצב לעד לעולם כחומה בצורה וכסלע כבד וביראתו את אלהים ואמונתו את בני האדם, בכל זאת אהיה כעד ממהר להעיד בו כי כשלמה בשעתו פתח פיו באמרו: “רק הפתאים אפיקורסים המה, וכל אפיקורוס פתי הוא, יען כי לא ימצא חכם אשר יהיה אפיקורוס” – צדק מאד בדבריו, וכל האפיקורסים ומכחשי בנפלאות ישמעו ויבושו, כי נפלאות לאין חקר נעשו זה לא כביר בעיר עמק פתאים מקום מלדת רבי לקחיה, כי על כן המו ורעשו יושביה וכפרץ מים פרצו ועברו בכל חוצות העיר, כי על כן קראו גם אספה בלילה, גם צום גזרו, וגם ענו בצום נפשם העניים בעיר אשר המה היו רב בנין ורוב מנין, ואם לא אך כסיל ובער יעיז פניו לכחש בנפלאות אחרי כי בימינו נעשו? ואמנם נפלאות ונוראות אשר לא קוו יושבי העיר כי בעיניהם יראו כמהן וכל איש לא יאמין כמעט למשמע אזניו כי נוראות ונפלאות כאלה תעשינה ומוסדות ארץ לא תרפינה ולא תתפוצץ לרסיסים והשלשלת אשר עליה תלוים השמש והירח וכל צבא המרום במרום לא תנתק כפתיל נעורת והמה ינועו ויתעו ומבלי מצא מנוח יעלו בתהו ויאבדו, ונפש רבי לקחיה המקבל מכס מהנרות יראה ושש לבו, כי יאלצו בני עירו להעלות נר בצהרים, ולפרחח תהי תקוה לכתוב במכתבי העתים לבני ישראל כי בעיר פלונית אלמונית עלתה נר ההשכלה ואין חפץ להם עוד בכל נר, לא יאמין איש כי נפלאות כאלה תעשינה והארץ לא תשוב לתהו ובהו ותבא תקות המקוים ליום אשר כיס אחד יהיה לכל בני האדם, נפלאות! צר לי כי אין מלה אחרת בלשוני להביע את הדבר כמו: אשת זנביה בן הרב ברחה עם בנה; הרב הגאון ברח אף הוא ונעשה נס בתוך נס כי לא עמה ברח ובכן נתפש והיא נמלטה; לקחיה ראש העיר הובא אל בית הכלא ואתו נלוו עוד אחדים והעיר היתה לחרדת אלהים, כל אלה קרו ונעשו בעיר המפארה ההיא זה ימים לא כבירים, ונפלאות מעל נפלאות נעשו כי לא נודע הדבר באחד מכתה“ע העברים ואם אמנם זאת מודעת כבר כי לא נמצא בעיר אחד מהשועלים הקטנים המחבלים כרם ה' צבאות הממהרים להניע בזנבהם על כל צרה שלא תבא ומשמיעים קול לאחד מעלי העתים להרגיז אזן שומעת עד קצוי ארץ, ואם ישרף בית המרחץ באיישעשאק יראו יושבי צינצינאטי באמעריקא את השרפה, ואם יכה על הלחי משגיח הישיבה בוואלאזין את אחד מבני הישיבה על כי ענו בו כי ראה את השחר, ישמע הקול ההוא עד אלגיר ומאראקא, מודעת זאת אשר בעיר המהוללה ההיא לא נמצאו שועלים קטנים כאלה, כי רק שלשה מטיבי צעד בה הלא המה הרב הגאון אב”ד דמתא אשר שלח זיקוקין דנורא ליער הלבנון ולא איש כמהו יגלה סוד הנעשה בעיר ומה גם אם ידיו לנחושתים הוגשו. השני יקטן המלמד אשר אף הוא הניף ידו לפעמים לשלוח דברו על פני חוץ, אך רק לעשות נקמות במפירי תורה ולגלות קלון האפיקורסים ברבים הרים ידו, ולא הוא יגלה ערות העיר. והשלישי הכי נכבד הלא הוא הבחור הנעלה בר אבהן ובר אוריין פרחח בן לקחיה, אבל הוא אך לתורת רבו הרב הגאון נתן תוצאות ויזרח אותה על פני כל מכתב עתי אשר מקום פנוי היה לו למען סחורה יקרה כזאת. ומי זה יערב לבו עוד אחרי שלשת האדירים האלה לגשת אל מו“ל עברי כי יקבל את דברו? הן בעלי מכתבי העתים יבקשו עדות על החדש מקרב יבא מפי שלשת האדירים האלה, והמה חלילה להם מתת לזר לבא בגבולם, אשר על כן נשתתק הדבר ולא נאמר בשום מכתב עתי, ורק בחמלת ה' עלינו שלח לנו גואל ומשמיע אשר גלה לי את הדבר, ואני אודיענו לקרוב ולרחוק, הגואל הזה הוא ניהו החסיד האמיתי רבי זנאי בן זנאי, אשר נלאה נשוא רבות אשתו אשר הציקה לו באמרי פיה זה שלשים שנה ויבחר למושב לו את ארץ הקדושה תוב”ב, אשר שם אסור לשבת בלא חלוקה ובלא אשה, ובלי ספק תמצא גם לו שמה נערה שנתפתתה להיות לעזר כנגדו למען – קידוש והבדלה. ויהי בחצי הדרך בעיר וויען ראה פתאום ארץ ישראל לפניו, כי פוזמקאות לבנות על הרגלים ואזורי משי על הירכים ומכסות ראש עם זנבות שועלים יורדות עד העינים ראה עין בעין וכל אלה הן יתנו צלם אלהים להולכי לשוח ברחוב גרש–מלח ובחוצות העוגן הקטן והעוגן הגדול, ולא יתנו עליהם חומרי מקום שהלכו משם, והרשות נתינה גם לו להתלבש בצלם אלהים, וגם בתולות מתפתתות – לקדוש והבדלה ראה. והרי אין לך ארץ ישראל טובה מעיר וויען, והוא לא ידע כי אך רוח הטומאה התלבש בלבוש קדוש וכיון שנתיישב בוויען הלך אף הוא בעצת רשעים וכיון שהלך עמד וכיון שעמד ישב אחרי כן בבית האסורים על אשר עבר על חדר“ג ויקח לו אשה על אשתו, וכיון שעבר על חדר”ג, ושנה נעשה לו כהיתר ויגלה גם סוד כמוס עמו את אשר קרה בעירו ועל דא וודאי יבכו בני עמק–פתאים על הנסים והנפלאות ויילילו: איכה נהפך סודנו לאחר?!

התהוללו והתגעשו כל בני העיר מקטן ועד גדול, בחור ובתולה וירוצו וידחקו איש את רעהו ואשה את רעותה, הפרושים את העגונות, והמלמדים את הנכריות השואבות מים, הבחורים שלא טעמו טעם חטא בצד ובכתף הדפו את הבתולות אשר כל כבודן פנימה, והשקץ הגדיל המבוכה בקראו בקולות מוזרים ובמרטו בשר אחד בני הישיבה מאחוריו או בתתו מכשול בין רגלי אחד המלמדים ויכשל ויפול ובנפלו נפלו עמו על ימין ועל שמאל ותרב הצעקה ותגדל המהומה. ועוד לא יסוף ההמון ועוד ירוץ בכל כחו וכל אחד יתחרה להיות מהראשונים.

– כבר תפשוהו – נשמע קול וכל הרצים המבהלים והדחופים עמדו פתאם כמו נד ועל פני כלם נראו אותות תוחלת נכזבה כי לא הצליח בידם להיות התופשים.

– שקר בפיו – ענה קול אחר, וההמון שב להשתולל והתהולל כבתחלה זמן כביר, עד אשר נשמע קול הנודע לכל בני העיר הלא הוא קול גבריאל השמש אשר משכמו ומעלה גבוה היה מכל בני העיר, אשר קרא בחיל: שובו לבתיכם כי כבר נתפש והובא העירה מעבר השני – קול תלונה נשמע יוצא מפתחי פי כל האספה כמו בגדו בהם בגד.

– מקרניו לקחו אותם או כבר נפלו על הארץ? – שאל אחד הפרושים.

– לא! המה כבר נתגלגלו ונסחבו על הארץ והטבעו בבץ – ענה השמש.

– שלשה ימי צום יגזרו על בני העיר – קרא אחד ביגון.

– עם הארץ! הלא אך לספר תורה אם תפול יצומו שלשה ימים ולא לתפילין –

– בור דאורייתא! לספר תורה יצומו ארבעים יום ולתפילין שלשה.

– ומה יעשו את האיל? –

– אותו ישלחו לעבוד עבודת הצבא –

– לא! זכות אבותיו תעמוד לו ותצילנו אך ישא עונש –

– לאלה אשר אבות להם יש זכות וליתומים אין זכות – קולות שונים כאלה נשמעו בין האספה עד אשר החלו לאט לאט לסגת אחור וקול קורא: נלכה אל בית הכנסת בלי ספק תהיה שם אספה – וכאיש אחד חברים שמעו בקול הקורא ואל בית הכנסת שמו פעמיהם.

ושם ישבו כבר כסאות למשפט שבעה טובי העיר, וגם רבי זנביה בתוכם, הוא רבי זנביה הנודע בתמימותו ויראתו את אלהים מאין כמהו, הוא זנביה אשר מעודו לא חס על כבודו מפני כבוד בוראו, ויתנסה בעשרה נסיונות בטרם אשר הוכיח לו ה' אשה. ויהי כאשר נקרא אל בית הכלה לחג המצות אל עיר קטלוניה ויגש אל אחד הבתים ויעש על הקיר כאשר יעשו הכלבים ויסר אחרי כן אל אדוני הבית ההוא ויתן לו חמש אגורות.

– מה לי ולחמש האגורות? – שאלהו בעל הבית בתמהון.

– הנה שלומים כי שחתי את קיר ביתך – ענה זנביה.

– ז… כמוך יכול להביא מבול לעולם ובלי ספק השחת בקירות ביתי הרבה יתר – ענה בעל הבית אשר היה נודע לאיש אשר לא ביראי אלהים חלקו, ובהודע הדבר בעיר בושה הכלה מהיות אשה לו וישב בבשת פנים הביתה והוא עודנו יראת שדי לא יעזוב. ויהי היום ויבא שנית בברית התנאים, כי ראה אלהים ללבו וימלא חסרונו בעזרת השדכן, וישלח מכתב אל אבי הכלה וישכח לשלם דמי המשלוח וכאשר זכר זאת הכהו לבו על כי יונה את משלחי המכתבים כי יביאו את מכתבו אל מחוז חפצו בלי מחיר וימהר ויתן עשר אגורות אל תוך ארגז המכתבים. וכאשר יחל אבי הכלה למכתב ולא בא (כי בארץ ההיא לא ישלחו את המכתבים אשר חפשה לא נתנו למו) ויתקצף וירב בו, והוא בצדקתו גלל העון על משלחי המכתבים, כי הן נתן עשר אגורות בארגז, יען כי ירא פן יעשו מלאכתם חנם, והמה קבלו השכר ומעלו בשליחותו, ואבי הכלה בלי ספק לא כביר לב היה להבין לשפוט את צדקתו ויבחר לביתו איש אחר תחתיו. וגם בפעם השלישית כאשר נקרא לחוג את אבות הכלה היעודה לו את חג החתונה אשר חגג אחיו אשר רק ארבע פעמים זכה בחייו לשמחה כזאת, ובתוך יתר המשמחים את החתן נגש אף זנביה ויאמר: יגל לבך חתן דומה למלך! הן כבר היו לך נשים ועוד תוסיף לקחת נשים, אך אשה כזאת לא היתה לך ולא תהיה לעולם! – וגם על זאת נוסר ותהפך הכלה לאחר. וכפעם כפעם ענתה בו צדקתו לרעה, כי זנביה זה אחרי אשר חמל ה' עליו ויתן לו אשה חכמה ויפת תאר אשר לא היתה כמוה בעיר, נודעת לאשת חיל סוחרת סחרה ומנהלת ביתה בכבוד, ואחרי אשר זכה להוליד ולגדל ולחנך בן יקיר לו לתורה, ולשמוח ביום הזה אשר בו היה לבר מצוה, אחרי כל הנסיונות האלה ישב עתה בין יתר השופטים לשמוע משפט בנו ודינו על כי העוה את דרכו ויתן עון על כל העיר.

– ספר אתה זנביה איך היה הדבר? הלא טוב אתה לנו ממאה עדים – אמר אליו רבי לקחיה בשפתי חן.

– לא אדע אף אני כי לא ראיתי הדבר, אך שמעתי את הקולות והמהומות וירדתי מעליתי ושמעתי לפצעי את הנעשה, אך לא אוכל להגיד איכה היתה כזאת –

– ואיפה היא מלכה אשת רבי זנביה? – שאל הרב הגאון את השמש.

– היא תמאן לבא – ענה השמש.

– היא תמאן לבא אחרי כי נקראה! – קרא רבי לקחיה ויביטו איש בפני רעהו בתמהון – לך לאבדון כסיל! בלי ספק לא ידעת איך להשמיענה הדבר ולא אמרת לה כי גדולי העיר נאספים פה, הן היא אשת חבר ולא תמרה פי האספה

– אבל אני אמרתי לה כל אלה ועוד הוספתי כהנה וכהנה והיא תמאן לבא–

– אויל! מדוע הוספת? כל המוסיף גורע ובלי ספק על כן מאנה לבא – וישלחו שנית את השמש להביא את האשה ובנה, אבל גם בפעם הזאת שב השמש בידים ריקות כי את הבן החביאה והיא מאנה לבא.

– יקומו העדים ויעידו. יחזקאל עמוד! – קרא הרב הגאון, ויקם יחזקאל הכהן מלמד דרדקי על רגליו ויקרא: רבותי כלם יודעים את האיל הזה, הבכור אשר נתן לי מאת שמואל הטבח, האיל הזה לא הרע לאיש, לא נגח בקרניו את הילדים ולא קפץ ולא רקד, כי על כן לא נעשה בי מים ולא יכולתי לשחטו ועל כן לא יקרהו עון –

– הן לא את האיל נביא במשפט, ספר איך נהיה הדבר – ענה לקחיה ויחזקאל נבוך מעט ויאמר: רבותי! בתחלה עלי להצטדק כי לא האיל אשם בזה, כי אם הנער השובב אשר השתעשע תמיד עמו ויאחז בקרניו וימשכהו, ואני לא ידעתי מראש כי רעה תבא עלינו לרגלי האיל והנער, וגם היום אחרי סעודת הבר מצוה יצא הנער לשחק את האיל ויתלה את התפילין של ראש בקרניו, והאיל התמים אשר מעודו לא קפץ ולא רקד, התנשא פתאם ויברח, מעשה שטן הוא והתפילין נמצאו בשדה בטיט –

– אויה אויה! – נשמע מכל עברים.

– עתה רבותי השמיעו דין ומשפט כדת מה לעשות לנער השובב – הביע לקחיה אמרו.

– אין חבין לאדם שלא בפניו, כי על כן למשפט יעמוד הנער אשר עתה הוא ברשותו וישא הוא את עונו – ענה הרב הגאון.

– אולם אמו הן תעמוד במרדה ותחביאנו –

– לכן ישלחו שלשה שמשים ויבקשוהו ויביאוהו בחזקה, הן גם רבי זנביה יופיע על עצתנו – ושלשת השמשים נשלחו ויביאו את החוטא אשר עמד הכן ולא קם ולא זע מפני האספה הגדולה, בלי ספק יען כי גם אמו נלותה עמו לשמרו.

– מדוע מרית את פי ראשי העדה ולא באת הנה כאשר נקראת? – נתן לקחיה על האשה בקולו, האשה היפה אשר חסֹנה כאלון ועיניה ככוכבים הרימה ראשה וכמו לעג עבר על שפתיה בפתחה פיה ותאמר: אתם הגברים הולכי בטל תוכלו לצאת ולבא כחפצכם, אבל אנחנו אשר עלינו לנהל את ביתנו בלחם לא נוכל לבלות עתנו בהבל, כי העת יקרה לנו – המענה הזה העלה אף השואל אך הסב פניו ממנה וישם אל הנער ויקרא: הגד שקץ! מה עשית? – קרא רבי לקחיה.

– לא שקץ אני ואם כזאת תדבר אלי לא אענך דבר – ענה הנער ופני אמו אורו ותבט אל בנה בגאון, אבל שמחתה לא ארכה כי ברגע ההוא התרומם רבי לקחיה וימרוט לחי הנער פעם ושתים –. להדוף את רבי לקחיה אחור ולאחוז בידי הנער ולמשכהו ולחצות בין ההמון הרב ולהמלט החוצה, לכל אלה אך רגע אחד היה דרוש להאשה ובטרם עוד סרה מבוכת האספה כבר נעלמו עקבות האשה ובנה, ואז גזרו גזר דינה לרעה, כי לא ימכרו לה בשר כשר וכי יפקד מקומה בבית התפלה וכי יסגרו לפניה שערי בית הטבילה וכאלה וכאלה דינים קשים. ועון הנער יכתב בפנקס הקהל עד אשר ישובו שניהם מעון וישובו וישחרו מחילה וסליחה וכפרה מאת ראשי העיר ומנהליה, וכל בני העיר יצומו יום תמים על כי חללו את הקדש בקרבם.

בני העיר קבלו עליהם הענש, אבל האשה דמתה כי עליה לבקש משפט ותלך אל שופט העיר ותספר ככל אשר קרה אותה, וכרגע יצא דברו להביא את השופטים לפניו אך מלאך בא ויגל את אזן הרב הגאון כי שומרים נשלחו להביאו וישא רגליו ללכת בגולה על קדושת ה', ומרוב פחדו ומבוכתו שכח לעזוב את המפתחות אשר למנעולי הארגז שבו היה צפון הכסף אשר נתן בידו למשמרת, כסף חתנים ואלמנות ויתומים ויתומות ובעלי הדין, וכאשר שברו את המנעול ראו כי הכסף בחר ללכת את הנודד בגולה כי על כן הוסיפו שומרים על השומרים ובעונותינו ועונות אבותנו נלקח ארון האלהים ויתנו את רשעים שבתו, ורבי לקחיה זכה לשבת בעירו יחד את אלה אשר עד הנה נתן הוא להם מקום ללין בחמלתו עליהם, וגם יתר השופטים לא נקו. כל הנפלאות האלה נעשו בעיר עמק פתאים כפי דברי הנוסע לארץ ישראל, וישמעו הקוראים וידעו כי עוד לא תמו נפלאות ונוראות מהארץ.

־־־־־־־־־־־־־־־־־־

אמנם לבל ירגז לבך הקורא על גורל רבי לקחיה וגורל הרב התפוש אשמיעך כי צרתם נגעה גם עד לבי ועל כן חקרתי ודרשתי לדעת מה היה להם, והנה לשמחת לבבנו לא עשו בהם כלה: רבי לקחיה יצא לחפשי אחרי שלשת ימים ובעד הרב הגאון קבצו כסף לפדיון שבוים, ושנים מנכבדי העיר נתנו ערבתם בעדו ועל כן יצא לחפשי ויברח מעל לגבול. צדיק מצרה נחלץ ויבאו העורבים ערבה תחתיו. רק על רבי זנביה לבדו עברה כוס התרעלה, כי אשתו עזבתו ותקח עמה כל אשר מצאה ידה וגם את הבית מכרה לשופט העיר, ויהי לעגון אמלל ויבחר שבת בבית המדרש. ולפי דברי אחד הנוסעים ראה את אשתו ואת בנו בעיר ברלין והוא יקשיב לקח בבית הספר, אל אלהים ה' ישמרנו!