מי גלה רז זה לסופר עברי? סוד הנגלה רק להשדכנים המעולים, אשר ההצלחה תקראם לרגלם, והרבים גם בהם ימותו ולא בדעת סוד הסוד הכמוס הזה? הן סופר עברי אשר כסף תועפות לו במחיר כל שורה אשר פלטה קולמסו ביודעים ולא יודעים, ובעד כל עלה ועלה מספריו נכונו לו משרות כבודות בכל קהלות ישראל והכבוד והתפארת אך למשמרתו יסורו, וכל האות הנאמן על כל אלה כי הוא לא ישלח ידו לגעת בם, כי מי ענו כהאיש אשר לו הגדולה? ויד מי תמצא להיות שפל רוח אם לא יד האיש אשר כל יכול ועיני רבים אליו נשואות למען ישפיל ראשו להם? אשר על כן גם הסופר העברי ינער כפיו מקחת משרה כבודה לנפשו ברב ענותו, ובראות העלובה הזאת, הלא היא המשרה הכבודה, כי אין גואל לה בסופרים העברים, לכן תהפך לאחר לאיש אשר לא ידע קרוא עברית, ואם הסופר ימאס בכבוד ותפארת יהיו לחלק לאלה אשר קצרה ידם מהיות ענוי לב, ואל כן יעטרו גאות בבלי–דעתם את שפת עבר, אולם עם כל ענותו ושפל רוחו הן לא יאמין איש כי ישפיל את כבודו להיות נמנה את שדכנים עד כי גם יבא בסודם, והשדכנים לא יגלו את סודם לאחר, זאת מודעת כאשר מודעת היא כי אין למלמד לחם ואין לראש קהל חנינה, כי לא למען החזנים נכתב בתורה לא תנאף ולא למען הגבאים לא תגנוב, לא למען רוב רבני אשכנז לא תשנא את אחיך (זה ישראל) בלבבך ולא למען רוב מטיפיהם כבד את אביך ואת אמך (המה מיסדי האמה והתורה, על פי הפשט והדרש והרמז והסוד). זאת מודעת היא, ואם כן השאלה במקומה עומדת: מי גלה רז זה לסופר עברי? ואם תאמר כי מלב בדא זאת? היתכן? הן אפילו אם אומר אמר אין שומעים לי, דבר בדוי על אחת כמה וכמה! אמנם כל השאלות האל ישא רוח כאשר אשמיע כי אמנם לא כל סופר עברי בין שלוי עולם ימנה ולא כל שדכן ישים דלתים ובריח לשפתיו, כאשר באמת מפי שדכן נודע בכל קצוי התבל והדרים עליה שמעתי כל אלה, מפי שדכן אשר אך אם הוא גזר אמר ויקם, מפי שדכן אשר מפיו ליחוס ושפלת משפחה, לעשיר ועני תוצאות, שדכן אשר כמו בטרם נצר בבטן כבר נקדש להיות שדכן לישראל, שדכן אשר בזקנו המגודל ובעיניו הנשואות תמיד למרום, בשם ה' היוצא תמיד מפיו ובמועל ידיו, בזעמו על דבר נבלה היוצא מפי איש עני והשש ושוחק ומריע בתרועת השמחה עת כי יצא מפרש מפי עשיר או איש אשר לו מעמד, בכל אלה אומר לכל כי שדכן הוא, ומפי שדכן כזה שמעתי את הסוד הזה ואותו אגלה ברבים כפי הברית הכרותה לעט סופר לגלות כל סתום.

– הבינני פשר דבר – אמרתי אל השדכן ההוא – הלא כמני כמך יודעים, כי אין לשקריאל בין שכריאל לא תורה ולא חכמה ולא יחס אבות, אף לא כסף ומשרה ובכל זאת נתת לו לרעיה עלמה יפה ומשכלת עם כסף וכל מחמדי הלב ולאוריאל המתעתד להיות מורה ראש בבית מדרש המדעים, איש אשר כל רז לא אנס לו ובקרב ימים בו יתברך כל קהל עדת ישראל לא תמצא עזר כנגדו, ועתה אתה תתפאר כי שדכן אתה וכל תוכל –

– אמנם כן – ענני בנחת – אבל שקריאל איש חי הוא רב פעלים ואוריאל גבר לא יצלח הנהו –

– יסכר פיך, שדכן משקר! – קראתי באפי.

– אל נא באפך אדוני – ענני – חכה נא לי ואבינך בינה בדרכי העולם ואז תבין סוד הזווג. דע לך כי את הכל יקח האדם לנפשו בידיו, וכאשר כל דאלים גבר בכח הזרוע, כי כל דאלים גבר גם ברוח פה, או האמנם תדמה כי באמת יתנה כסף אך לעשירים וכבוד אך לאשר יאות לו, איש משפחות יאמרו לאשר אין דפי בדור אבותיו ובוז משפחות לאיש אשר כל משחת ומום רע במשפחתו! אם כה תדמה אנוד לך ולקהל הקוראים את דבריך וטוב לך ולישראל כי אך סופר לישראל היית ולולא זאת כי אז עליך שחקו צעירי סופרי העמים וכולם ענו ואמרו לך: עוד לא יצאת מד' אמות של הלכה ואין לך בעולם אלא רעיון רוח בלבד, אבל באמת העולם כמנהגו נוהג לא בדרך אשר תחפוץ אתה ועוד אחדים כמותך, הלא ראית זה ימים אחדים בעיניך עת אשר השיבו את חרפי מארץ אמעריקא, ששם ברח את הכסף הרב אשר שם בכליו. ומאין לו הכסף הרב ההוא? הן בלי אגורה בצלחתו בא הנה מארץ מולדתו, אך לזאת לא שם לבו ויבחר לו מעון בבית מלון אשר רק עשירי התבל יסורו אליו ומאכל שלחנו היה כאחד האבירים ובכן נודע לאילי הכסף ובימים לא כבירים שמו הסוחרים אמונתם בו ויתנו לו סחורה ככל אשר שאל ובמשך ששה ירחים היה לאיש כביר אוצרות –

– אבל זכור אחריתו – הן כבוגד ומעול הושב הנה ויאסר בעד פשעו –

– זאת אך חטאת נפשו היא – ענני – כי לולא פזר הון כחסר דעה ולולא מהר לברח למרחוק כי אז נותר על מקומו בשלוה ויהי לכביר אוצרות, כי בכלל נוכל לחלק את בני האדם לשלש מחלקות: אלה אשר לא ידעו לאסוף ולכנוס והם הסופרים העברים ובעלי המוסר והמדות וכל אלה החפצים לברא עולם חדש אשר כמהו לא היה לעולמים; ואלה אשר ידעו לאסוף אך לא ידעו לאצור וישוב הכסף כאשר בא, והמה אוהבי החיים והתענוגות אשר יראו וישבעו ממנעמי החיים בכל אשר תמצא ידם; ואלה אשר יאספו ויכנסו ויאצרו לבניהם והם המה אילי הכסף ואדירי התבל, וחרפי נחשב להמחלקה השניה, אבל הן הוא יהיה לך לעד כי כל בני האדם מאמינים המה, מאמינים במראה עיניהם ומשמע אזנם ואם יאמר איש לכל כי עשיר הוא אז יתנו לו כסף, אם יתפאר איש בחכמתו יעטרוהו כבוד, ואמר כי בן אצילי ארץ הוא וישתחוו לפניו, ואם גם בתחלה אין שומע לו הנה הסכן יסכינו לאט לאט להאמין בדבריו כי ברבות הימים ישכחו אם מפיו או מפי אחר שמעו זאת, ועוד זאת כי בזה תלוי כל כבוד בני האדם, הן אם יתרועע איש כחרפי אלי ויספר באזני מפרשת גדולתו ואני אף כי לא אאמין בדבריו בכל זאת כאשר שאלני איש: מי הוא האיש אשר רעה לך? – ואף אני אענה ואומר: הוא איש אוצרות ונכבד, כי בכבודו גם לי כבוד אחרי כי אתו התהלכתי, ועתה הלא תבין כי סוד הזווג הוא סוד העולם: האיש אשר כסף דרוש לו יתהלל בעשרו וימאן לקחת כסף מהמלוים ויקרא כי אין חפץ לו בו ואז יסבוהו המלוים ויתחננו לפניו כי יקח מידם, האיש אשר יחפוץ בשדוך טוב ימאס בכל שדוך וכל אשר יאמרו לו השדכנים לא ירצה בעיניו, והיה בתחלה יתקצפו בו ואחרי כן ישיבו אל לבם: מי יודע אם לא צדק בחפצו וינסו לדבר בו בגדולות מאלה והיה אם גם באלה ימאס אז יבקשו עוד גדולות מאלה, כי יצר להם לראות את עמלם עולה בתהו, והמה ישבחו יהללו ויפארו את שמו עד כי ימצאו לפניו את אשר יבקשו, הן חתן טוב יהיה אחרי כי פלוני ופלוני אשר בית יפה לו בחר בו והוא מאן, ופלוני ופלוני בעל כסף ומשפחה בקש להתחתן בו ונפשו געלה בו, ואם כן הלא אך לפלוני ופלוני הגדול מכלם אך לו יאות להתחתן בו, ואם כה יעשה איש אז יעשה חיל ואז יצלח, ועתה הלא תבין פשר החדה בדבר שקריאל ואוריאל? –

– אבין ולא אבין – עניתיו – אך אדמה כי הפרזת על המדה ואם גם טפת אמת תהיה בדבריך אך לכלם לא אאמין –

– הוא הדבר – ענני כמנצח – כי לא מאמין אתה, ועל כן לא תדע דרכי התבל, אבל מדברי לא אסור כי רק המאמינים המה מאשרים, ולא רק המאמינים בה' כי אם גם על דברת בני האדם; המאמין יאמין בדברי רעיו ויאמין כי יאמינו בדבריו, כי על כן ינסה לעשות ויצליח, והאיש אשר לא יאמין בדברי רעהו לא יאמין כי יאמינו גם בדבריו והוא גבר לא יצלח לכל, הן אתה בעיניך ראית את למך בור–סוד ואתה במו פיך לעגת לו ותכנהו בשם “החתן הנצחי”, והלא שמעת כי עתה לקח אותו שלמה כרמי, איש אשר לו בת מהללה ביפיה וחכמתה, והוא בכבוד ביתו יתפאר ובארבעים אלף שקלים יצא למלחמה לשבות חתן לבתו ובמי בחר? האם באוריאל וטוביה וידעיה? לא! אך בלמך בור–סוד בחר ומידי היתה זאת! –

– שקר הדבר! – קראתי – אף אם יעידו שמים וארץ על הדבר לא אאמין בו –

– לשמים וארץ לא תאמין כי לא מאמין אתה כאשר אמרתי אך למכתב אשר בידי תאמין – ענה השדכן ויוצא מכתב מחיקו ואחרי קראי בו שתים שלש דלתות האמנתי בכל דבריו כי המכתב מכתב שלמה כרמי שבו יודיע להשדכן כי ישלח לו אלף וחמש מאות כסף דמי שדכנות – רגעים אחדים לא היתה מלה בפי מרב תמהוני ואחרי אשר העירני השדכן ממבוכתי ואחרי אשר הוסיף לעג על אי–אמונתי אמר: עתה אוכל לספר לך את כל תולדות שדוכי למך מראש ועד סוף ותשמע ותבין: כאשר מתה אשת למך הראשונה – –

– האם גם אשה היתה לו! – קראתי בתמהון,

– אל תפריעני ושמע, כאשר מתה אשתו הראשונה אשר לקח אביו למענו מרומעניא ושני בנים נשארו אחריה – גם בנים לו! – קראתי מבלתי יכולת לכלוא רוחי, אבל המספר כמו לא שמע הוסיף לספר: אז אמר חותנו כי הכסף אשר נתן נדה יהיה למורשה להבנים. ואחרי כי הכסף בידו היה, לכן הוציא על נקלה את חפצו ויעצור בעד הכסף למען היתומים ואותו שלח מביתו, ואף ברומעניא לא נמצא איש אשר חפץ לתת את בתו לו, לכן אמר לעשות נקמות בחותנו וישלח יד במשלח ידו ויהי אף הוא לסרסור בין האדונים המבקשים כסף בין הנותנים כסף בנשך, אשר את כלם ידע פנים אל פנים בשבתו בבית חותנו על הלביבות וכוס היין, ובמשלח ידו זה מצא לו כסף, אך גם חותנו לא נח ולא שקט ואף הוא שלח ידו – בלחי למך, וכאשר הרבה פצעיו בפעם הראשונה כן עשה לו אף בפעם השניה וכן הבטיח לעשות אם ירצה ה' גם בפעם השלישית כאשר תמצאהו ידו, ואז כאשר ראה למך כי ידו לא תושיענו ותושע רגלו לו וישב אל עיר אבותיו לבובה, ובדרך נודעתי אליו ונחמתיו ואמרתי לו כי עוד אמציא נחומים לאבליו, ולא רק בדבר שפתים כי אם גם בלבי חשבתי לעשות כזאת, כי הוא מצא חן בעיני מאד בדבריו אשר דבר על נפשו, כי כביר מצאה ידו כסף ולבו תבונה ובכל החכמות והשפות יד ושם לו, וכאלה רבות, אז אמרתי: הנה איש מאמין הוא והוא יהיה לכלי חפץ ובעצתי נהלתיו, ואף הוא נתן את כל כספו, אשר ראה שכר לעמלו בעיר מולדתו, אשר גם בה הוסיף לעשות כמעשהו ברומעניא ואיש לא שלח בו יד, לי ולשנים שלשה משותפי השדכנים ובכספו עשינו דרכנו ובכספו שלמנו בעד המלון והמאכל ונבקש לו שדוך טוב, והוא מאס בכל אשר אמרנו לו ויבקש גדולות, עד כי כמעט אין עוד נערה בכל ארץ רוסיא ופולין אשר לא דברו בו וכבר אמרנו כי באנו עד הקץ כי כרת ברית ואחרי כן הופרה, ועל כן הסבו שמו לשם החתן הנצחי, אבל אחרי כל אלה הלא תראה כי הצליח בדרכו, ואת אשר לא פללנו בא ויאתה כי שלמה כרמי נתן את בתו לו ובעוד חמשה עשר יום תהיה החתונה, ואתם כלכם שגיתם, אתם אשר אמרתם כי אין תבונה בו וגם ישתכר אל צרור נקוב, כי אמנם גם תורה, גם חכמה, גם כסף ויחש לו והאות הנאמן על כל אלה כי שלמה כרמי נתן את בתו לו, שים דברי אל לבך וחכם –. לא מצאתי מלים לענות אותו ואדום, אך איש אשר ישב אל השלחן הרחק מעט מאתנו וישם בכוס עינו ויהי כלא שומע את כל אשר דברנו הסב פתאם פניו אלינו ויאמר: לא תורה ולא חכמה ולא כסף לו ושלמה כרמי לא יתן את בתו לו כי כבר הופרה הברית אחרי אשר נודע לו כי רשתות פרשו השדכנים לו –. אחרי אשר התעוררתי מתמהוני למשמע אזני אמרתי להשדכן נפול תפול! עתה תראה כי פעלך אין ידים לו ותורתך מאפע, אך ריק הרבית אמרים ושוא היה כל עמלך כי נפל הטיח הטפל אשר טחת – –

– הוי עליכם קצרי עינים – ענה השדכן במנוד ראש – עוד טחי עיניך מראות נכוחה כי צדקתי בכל דברי, אני הלא ראיתי ראשית לי, כי את כסף השדכנות כבר קבלתי והחתן יעבר שנות לסוחר, והכלה – אף היא מידינו לא תנצל

– אבל החתן – קראתי בלעג – מה תועיל לו מהותו אם אתה תצבור כעפר כסף, הלא הוא אך בוז ינחל, או תאמר כי אף הוא להמחלקה השניה יחשב אשר ידע לצבור ולא לאצור? –

– לא זאת – ענה בבטחה – לעמלו יש שכר רב, כי עתה נמציא לו על נקלה שדוך טוב מאד, כי רבים יקפצו עליו, אחרי כי חתן היה לשלמה כרמי, אם שלמה כרמי טעה בו נוכל לטעות בו גם אנחנו – כזאת יענו רבים אשר להם כסף ויחש ובנות נחמדות למראה וטובות להשכל, ואם גם יקטן מעט ערך השדכן החדש מערך שלמה כרמי גם אז הלא גדולות מצא, ומה גם כי לא הוא ולא אנחנו נאמר כי שלמה מאס בו, כי אם כי למך מצא מגרעת בשלמה כרמי ואויבי שלמה ומקניו יענו ויאמרו אמן, ואז יגדל עוד ערך למך – ועתה אל תקשה עוד לבך ותן תודה כי צדקתי בתורתי אשר הוריתיך ועליך החובה לשלם לי שכר הלמוד –

– אם כן יין תחפוץ? שתה! – אמרתי לו.

– לא זאת כי אם אחרת אבקש –

– ומה? –

– עוץ עצה לאוריאל רעך המתעתד להיות למורה בבית מדרש המדעים ולצפירת תפארה לשאר עמו, כי יחזיק בדרכי למך בור–סוד, או אם יוסיף להיות עניו יבחר לו בת אחד החייטים בלי כסף ועל פת לחם יבש יחיו בנעימים

– יסכר פיך, שדכן, שותפו של עמלק – קראתי אחריו והוא הסב עוד הפעם פניו אלי בשחקו כדרכו ויאמר: אל יקל בעיניך סוד הזווג אשר גליתי ואין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם, שים הדברים בלבך… ויפן ויצא בלי ספק לבקש שדוך חדש ללמך בור–סוד. ואני מאהבתי לכל בני ישראל אמרתי לגלות ברבים את הסוד אשר לאחד יהיה כסם חיים ולהשני כסם מות, בלע השדכנים לנצח ומחה דמעה מעל כל פנים.