לפני כמה דורות חי באחת הקהילות היהודיות יהודי רשע־מרושע ועושה כל דבר רע שבעולם. ויהי־היום, ואדם זה הגיעה שעתו לעבור מן העולם ולהופיע בפני בית־הדין של מעלה על־מנת לתת דין־וחשבון על מעשיו בעולם התחתון.

מובן מאליו, כי הרבה לא ניזקף לזכותו, ומלא פחד חיכה לגזר הדין המרשיע וליסורי השאול הנוראים אשר עליו לקבל במשך זמן רב מאוד. לכן השתומם לשמוע שניגזר עליו לרדת ולהיוולד מחדש בעולם התחתון. הוא שטח את בקשתו לפני הקדוש־ברוך־הוא וביקשו לחוס עליו ולא לשלחו שנית שמה, אולם הקדוש־ברוך־הוא אמר כי גזירה היא מלפניו ואין לשנותה, ועל־כן, צריכה הנשמה לרדת, להיוולד מחדש ולהתחיל בחיים חדשים על־פני האדמה, במטרה לנסותה מחדש.

שמעה הנשמה והתחננה:

“ריבונו־של־עולם, אם גזירה היא מלפניך, אשמח לעשות את רצונך. אולם, מכירה אנוכי את עצמי וברי לי, כי בחיי החדשים אוסיף לחטוא, ובאופן זה אאלץ, אחר־כך, לתת את הדין גם על חטאים חדשים ומידת עונשי תיגדל מאוד ואצטרך לקבל עוד־ועוד יסורים נוראים, למשך תקופות יותר ארוכות, בגיהינום האימים. על־כן, אנא ה' אלקי, מלא את בקשתי האחת והיחידה, כי בעת הגיעי למיצוות, כאשר ימלאו לי שלוש־עשרה שנה, ילקחו ממני רגלי, כך שלא אוכל לרוץ ולעשות עבירות”.

נעתר לו הקדוש־ברוך־הוא ואמר כי בקשתו ניתקבלה, ובהגיעו לגיל מיצוות ילקחו ממנו שתי רגליו.

חזר מיודענו זה ונולד מחדש בגילגול. יום לאחר הגיעו למיצוות, כשהוא נעשה כבר אחראי למעשיו, קרתה לו תאונה, והרופאים אנוסים היו לקטוע את שתי רגליו.

מאז, היה יושב על כסא־גלגלים בביתו ומביט, מבעד לחלונות, ורואה אנשים ונשים, זקנים וטף, וגם חיות ובהמות, כשהם מהלכים על רגליהם וחופשיים ללכת ולבוא, לרוץ ולקפץ, מתוך חדוות החיים, ואילו הוא בעצמו רתוק על כסאו באין ביכולתו לקום.

וזאת יש לדעת, כי המגולגלים בתוך חיות, ובתוך הצומח והדומם, יודעים את אשר קרה להם בעולמות העליונים, וזוכרים את אשר ניגזר עליהם, בעוד שאלה אשר חזרו בגילגול, להיות שנית בני־אדם, אינם זוכרים מאומה ולא ידוע להם שום דבר.

ישב לו האיש הנכה הזה על כסאו, הרים את ידיו למעלה ונאנח:

“אהא, ה' אלקי! מה חטאתי לפניך, כי נענשתי כל־כך, ולמה יגרע חלקי מאחרים?”

אומר הוא ואינו זוכר, ולא ידוע לו, כי הוא עצמו, ביקש מהקדוש־ברוך־הוא שיעשה לו כך. ולטובתו נעשה הדבר.

(מפי הרה“ג ר' יחזקאל טויסיג שליט”א)