צח “רַבָּתִי בַגּוֹיִם” (איכה א, א) – וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: “רַבָּתִי עָם” (שם), וּמָה תַּלְמוּד לוֹמַר “רַבָּתִי בַגּוֹיִם”? אֶלָּא רַבָּתִי בְּדֵעוֹת. רַ' הוּנָא בְּשֵׁם רַ' יוֹסֵי: בְּכָל מָקוֹם שֶׁהָיָה אֶחָד מִבְּנֵי יְרוּשָׁלַיִם הוֹלֵךְ לִמְדִינָה הָיוּ מַצִּיעִין לוֹ קָתֶדְרָא לֵישֵׁב עָלֶיהָ, בִּשְׁבִיל לִשְׁמֹעַ חָכְמָתוֹ.
אֶחָד מִירוּשָׁלַיִם הָלַךְ לִמְדִינָה. הִגִּיעַ זְמַנּוֹ לָמוּת. קָרָא בַּעַל הַבַּיִת וְהִפְקִיד בְּיָדוֹ מָמוֹנוֹ וְאָמַר לוֹ: אִם יָבוֹא בְּנִי מִיְּרוּשָׁלַיִם וְיַעֲשֶׂה לְךָ שְׁלוֹשָׁה דִּבְרֵי חָכְמָה תֵּן לוֹ מָמוֹנִי, וְאִם לָאו – אַל תִּתֵּן לוֹ. מֵת אוֹתוֹ הָאִישׁ וְנִפְטַר לְבֵית עוֹלָמוֹ. לְאַחַר יָמִים בָּא בְּנוֹ. עָשׂוּ בֵּינֵיהֶם שֶׁלֹּא יְהֵא אֶחָד מֵהֶם מַרְאֶה בֵּית חֲבֵרוֹ לְאַכְסְנַאי. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְשַׁעַר הָעִיר רָאָה אֶחָד שֶׁהָיָה טָעוּן מַשּׂאוֹי שֶׁל עֵצִים, אָמַר לוֹ: מוֹכֵר אַתָּה מַשּׂאוֹי זֶה שֶׁל עֵצִים? אָמַר לוֹ: הֵן. אָמַר לוֹ: טֹל דְּמֵיהֶם וְהוֹלֵךְ אוֹתָם אֵצֶל פְּלוֹנִי. נָטַל דְּמֵיהֶם וְהוֹלִיךְ אוֹתָם אֵצֶל פְּלוֹנִי. הָיָה מְהַלֵּךְ וְזֶה מְהַלֵּךְ אַחֲרָיו, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְחָצֵר שֶׁל אוֹתוֹ בַּעַל הַבַּיִת. אָמַר: אִי, פְּלוֹנִי, בּוֹא וְטֹל מַשּׂאוֹי שֶׁל עֵצִים. אָמַר לוֹ: וְכִי אָמַרְתִּי לְךָ שֶׁתָּבִיא לִי מַשּׂאוֹי שֶׁל עֵצִים? אָמַר לוֹ: הֵן, לֹא אַתָּה אָמַרְתָּ לִי, אֶלָּא אוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁבָּא אַחֲרַי, שֶׁלּוֹ הֵם. מִיָּד פָּתַח לוֹ בֵּיתוֹ וְנָתְנוּ שָׁלוֹם זֶה לָזֶה.
הֲרֵי דָּבָר אֶחָד.
אָמַר לוֹ בַּעַל הַבַּיִת: מִי אַתָּה? אָמַר לוֹ: אֲנִי הוּא בְּנוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁמֵּת אֶצְלְךָ. הִכְנִיסוֹ וְעָשָׂה לוֹ סְעוּדָה. וְהָיוּ לוֹ לְבַעַל הַבַּיִת שְׁנֵי בָּנִים וּשְׁתֵּי בָּנוֹת. כְּשֶׁהִגִּיעָה שְׁעַת הַסְּעוּדָה הֵבִיא לְפָנָיו בַּסְּעוּדָה חָמֵשׁ פַּרְגִּיּוֹת בְּתַבְשִׁיל. כְּשֶׁהִתְחִילוּ לֶאֱכֹל אָמַר לוֹ בַּעַל הַבַּיִת: טֹל וְחַלֵּק. אָמַר לוֹ: לֹא שֶׁלִּי הוּא. אָמַר לוֹ: רְצוֹנִי שֶׁתְּהֵא נוֹטֵל וּמְחַלֵּק. נָטַל וְחִלֵּק וְנָתַן פַּרְגִּית בֵּין הָאִישׁ וְאִשְׁתּוֹ, נָטַל פַּרְגִּית שְׁנִיָּה וְנָתַן בֵּין שְׁנֵי הַבָּנִים, וְנָטַל הַשְּׁלִישִׁית וְנָתַן בֵּין שְׁתֵּי הַבָּנוֹת. נָטַל שְׁתֵּי פַּרְגִּיּוֹת וְנָתַן לְפָנָיו. אָכְלוּ וְלֹא אָמְרוּ לוֹ כְּלוּם.
הֲרֵי דָּבָר שֵׁנִי.
לְעֵת עֶרֶב הֵבִיא תַּרְנְגֹלֶת פְּטוּמָה בִּסְעוּדָה. אָמַר לוֹ: טֹל חַלֵּק. אָמַר לוֹ: לֹא שֶׁלִּי הִיא. אָמַר לוֹ: טֹל וְחַלֵּק בִּרְצוֹנִי. נָטַל וְחִלֵּק, וְנָתַן הָרֹאשׁ לִפְנֵי הָאִישׁ, נָטַל בְּנֵי מֵעַיִם וְנָתַן לִפְנֵי הַאִשָּׁה, נָטַל שְׁתֵּי הַיְּרֵכַיִם וְנָתַן לִשְׁנֵי הַבָּנִים, וְנָטַל שְׁתֵּי הַכְּנָפַיִם וְנָתַן לִשְׁתֵּי הַבָּנוֹת. נָטַל אֶת הַגּוּף כֻּלּוֹ וְנָתַן לְפָנָיו.
הֲרֵי דָּבָר שְׁלִישִׁי.
אָמַר לוֹ בַּעַל הַבַּיִת: וְכִי כָּךְ מְחַלְּקִין בִּמְקוֹמְכֶם? חִלַּקְתָּ פַּעַם רִאשׁוֹנָה וְלֹא אָמַרְתִּי לְךָ כְּלוּם, וְעַכְשָׁו אַתָּה עוֹשֶׂה כָּךְ? אָמַר לוֹ: וְלֹא אָמַרְתִּי לְךָ: לֹא שֶׁלִּי הוּא? וְאַף עַל פִּי כֵן מָה שֶׁחִלַּקְתִּי יָפֶה חִלַּקְתִּי. פַּעַם רִאשׁוֹנָה הֵבִיאוּ לְפָנַי חָמֵשׁ פַּרְגִּיּוֹת בִּסְעוּדָה. אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּפַרְגִּית – הֲרֵי שְׁלוֹשָׁה, וּשְׁנֵי בָּנֶיךָ וּפַרְגִּית – הֲרֵי שְׁלוֹשָׁה, וּשְׁתֵּי בְּנוֹתֶיךָ וּפַרְגִּית – הֲרֵי שְׁלוֹשָׁה, אֲנִי וּשְׁתֵּי פַּרְגִּיּוֹת – הֲרֵי שְׁלוֹשָׁה. כְּלוּם נָטַלְתִּי דָּבָר מֵחֶלְקְכֶם? עַכְשָׁו הֵבִיאוּ תַּרְנְגֹלֶת. נָטַלְתִּי אֶת הָרֹאשׁ וְנָתַתִּי לְךָ, שֶׁאַתָּה רֹאשׁ הַבַּיִת; נָטַלְתִּי בְּנֵי מֵעַיִם וְנָתַתִּי לְאִשְׁתְּךָ, שֶׁהַבָּנִים יוֹצְאִים מִמֵּעֶיהָ; נָטַלְתִּי שְׁתֵּי הַיְּרֵכַיִם וְנָתַתִּי לְבָנֶיךָ, שֶׁהֵם עַמּוּדֵי הַבַּיִת; נָטַלְתִּי שְׁתֵּי הַכְּנָפַיִם וְנָתַתִּי לִבְנוֹתֶיךָ, שֶׁלְּמָחָר יֵצְאוּ וְיִפְרְחוּ מִבֵּיתְךָ וְיֵלְכוּ לָהֶן לְבַעֲלֵיהֶן; נָטַלְתִּי לְעַצְמִי סְפִינָה זוֹ, שֶׁבִּסְפִינָה בָּאתִי וּבִסְפִינָה אֲנִי הוֹלֵךְ. עֲמֹד וְתֵן לִי מָמוֹנִי, שֶׁהִפְקִיד אַבָּא אֶצְלְךָ, וְאֵלֵךְ.
מִיָּד נָתַן לוֹ כָּל מָמוֹנוֹ וְהָלַךְ לוֹ לְשָׁלוֹם (איכ"ר א, ד).
תַּלְמוּד לוֹמַר – הפסוק שלומדים.
רַבָּתִי בְּדֵעוֹת – גדולה ומפורסמת בחוכמתה.
מְדִינָה – עיר.
קָתֶדְרָא לֵישֵׁב עָלֶיהָ – כיסא (מכובד) כדי לשבת עליו.
בַּעַל הַבַּיִת – שאצלו התאכסן.
עָשׂוּ בֵּינֵיהֶם – בני אותה עיר הסכימו ביניהם.
אַכְסְנַאי – אורח.
מַשּׂאוֹי – משא, חבילה.
טֹל דְּמֵיהֶם – קח את מחירם.
אֵצֶל פְּלוֹנִי – אותו בעל בית.
הֲרֵי דָּבָר אֶחָד – של חוכמה.
פַּרְגִּיּוֹת – תרנגולות צעירות.
לֹא שֶׁלִּי הוּא – ואין זה ראוי שהאורח הוא שיחלק את המזון בין הסועדים.
פְּטוּמָה – מפוטמת ושמנה.
בְּנֵי מֵעַיִם – הקרביים.
יָפֶה – בצורה נכונה.
סְפִינָה זוֹ – גוף התרנגולת (בלא כנפיים וירכיים) דומה בצורתו לספינה.
*
צט שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מַעֲשֶׂה בִּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁנִּשְׁבּוּ בְּהַר הַכַּרְמֶל וְהָיָה שַׁבַּאי מְהַלֵּךְ אַחֲרֵיהֶם. אָמַר אֶחָד מֵהֶם לַחֲבֵרוֹ: גָּמָל שֶׁמְּהַלֵּךְ לְפָנֵינוּ סוֹמֵא בְּאַחַת מֵעֵינָיו וְטָעוּן שְׁתֵּי נוֹדוֹת, אַחַת שֶׁל יַיִן וְאַחַת שֶׁל שֶׁמֶן, וּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם הַמַּנְהִיגִים אוֹתָהּ – אֶחָד יִשְׂרָאֵל וְאֶחָד נָכְרִי. אָמַר לָהֶם שַׁבַּאי: עַם קְשֵׁה עֹרֶף, מֵאַיִן אַתֶּם יוֹדְעִים? אָמְרוּ לוֹ: גָּמָל מֵעֲשָׂבִים שֶׁלְפָנָיו, מִצַּד שֶׁרוֹאֶה אוֹכֵל, מִצַּד שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה אֵינוֹ אוֹכֵל; וְטָעוּן שְׁתֵּי נוֹדוֹת, אַחַת שֶׁל יַיִן וְאַחַת שֶׁל שֶׁמֶן – שֶׁל יַיִן מְטַפְטֵף וְשׁוֹקֵעַ וְשֶׁל שֶׁמֶן מְטַפְטֵף וְצָף; וּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם הַמַּנְהִיגִים אוֹתוֹ, אֶחָד נָכְרִי וְאֶחָד יִשְׂרָאֵל – נָכְרִי נִפְנֶה לַדֶּרֶךְ וְיִשְׂרָאֵל נִפְנֶה לִצְדָדִים. רָדַף אַחֲרֵיהֶם וּמָצָא כְּדִבְרֵיהֶם. בָּא וּנְשָׁקָם עַל רֹאשָׁם וֶהֱבִיאָם לְבֵיתוֹ, וְעָשָׂה לָהֶם סְעוּדָה גְּדוֹלָה, וְהָיָה מְרַקֵּד לִפְנֵיהֶם וְאָמַר: בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בְּזַרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם וְנָתַן לָהֶם מֵחָכְמָתוֹ, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהֵם הוֹלְכִים נַעֲשִׂים שָׂרִים לַאֲדוֹנֵיהֶם. וּפְטָרָם וְהָלְכוּ לְבָתֵּיהֶם לְשָׁלוֹם (סנהדרין קד ע“א־ע”ב).
בְּנֵי אָדָם – מבני ישראל.
שַׁבַּאי – מי שלקח אותם בשבי.
סוֹמֵא – עיוור.
טָעוּן – נושא על גבו.
מַנְהִיגִים – מובילים (את הגמל).
שֶׁל יַיִן מְטַפְטֵף וגו' – טיפות היין המטפטפות מן הנודות נספגות באדמה ואילו טיפות השמן צפות עליה.
נִפְנֶה לַדֶּרֶךְ – עושה את צרכיו על הדרך.
לַצְּדָדִים – לצדי הדרך (מחמת הצניעות).
פְּטָרָם – שיחרר אותם.
*
ק מַעֲשֶׂה בְּנָכְרִי אֶחָד שֶׁשָּׁבָה שְׁנֵי תִּינוֹקוֹת מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ רָצִים לִפְנֵי סוּסוֹ. כְּשֶׁהִגִּיעַ לְפִתְחָהּ שֶׁל רוֹמִי אָמַר אֶחָד לַחֲבֵרוֹ: מֵרִיחַ אֲנִי קַפְלוֹטוֹת שֶׁבִּיהוּדָה שֶׁמְּבַשְּׁלִים בִּקְדֵרָה שֶׁל כְּפַר חֲנַנְיָה. כָּעַס עֲלֵיהֶם רַבָּם, אָמַר לָהֶם: אֱלוֹהֵיכֶם לֹא יָכֹל לִסְבֹּל אֶתְכֶם – וַאֲנִי אֶסְבֹּל אֶתְכֶם?! עַד שֶׁהוּא מְקַלְּלָם בָּא פַּלְמֶנְטָר שֶׁל מֶלֶךְ. אָמַר לוֹ הַנָּכְרִי: מֵאַיִן בָּאתָ? אָמַר לוֹ: מֵאֶרֶץ יְהוּדָה בָּאתִי הַיּוֹם. אָמַר לוֹ: אֶפְשָׁר מֵאֶרֶץ יְהוּדָה בָּאתָ הַיּוֹם, מַהֲלַךְ אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה? אָמַר לוֹ: רוּחַ נָשְׁבָה לַסְּפִינָה וּבָאתִי הַיּוֹם, וְאִם אֵין אַתָּה מַאֲמִינֵנִי רְאֵה קַפְלוֹטוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ יְהוּדָה שֶׁמְּבֻשָּׁלִים בִּקְדֵרָה וַעֲדַיִן לֹא טָעַמְתִּי מֵהֶם כְּלוּם.
נִכְנַס רַבָּם לְתוֹךְ בֵּיתוֹ. עָמְדָה אִמּוֹ וְשָׁחֲטָה טָלֶה וְעָשְׂתָה לִבְנָהּ מִינֵי תַּבְשִׁילִים וּפָתְחָה לוֹ חָבִית שֶׁל יַיִן. הָיָה מֵסֵב בִּסְעוּדָה וְאוֹתָם הַתִּינוֹקוֹת עוֹמְדִים עָלָיו. אָמַר אֶחָד מֵהֶם לַחֲבֵרוֹ: רְאֵה רֵיחַ בָּשָׂר זֶה כְּרֵיחַ כֶּלֶב וְרֵיחַ הַיַּיִן כְּרֵיחַ הַמֵּת. אָמַר לְאִמּוֹ: מָה טִיבוֹ שֶׁל בָּשָׂר זֶה? אָמְרָה לוֹ: הָיְתָה אֶצְלִי רְחֵלָה וְיָלְדָה כֶּבֶשׂ, וְכֵיוָן שֶׁיָּלְדָה מֵתָה, וְהָיְתָה הַכַּלְבָּה שֶׁלָּנוּ מֵינִקְתּוֹ עַד שֶׁגָּדַל, וְעַכְשָׁו שְׁחַטְתִּיו וְאַתָּה סוֹעֵד אוֹתוֹ. אָמַר לָהּ: וּמָה טִיבוֹ שֶׁל יַיִן זֶה? אָמְרָה לוֹ: זֶה הַיַּיִן מֵאוֹתוֹ הַכֶּרֶם שֶׁמָּשׁוּךְ עַל קִבְרוֹ שֶׁל אָבִיךָ, וְאֵין בְּכָל הַכְּרָמִים שֶׁהִנִּיחַ לְךָ אָבִיךָ מוֹצִיא יַיִן טוֹב כְּמוֹתוֹ, וּמִלֵּאתִי לְךָ חָבִית מֵאוֹתוֹ כֶּרֶם וְסָתַמְתִּי וְחָתַמְתִּי אוֹתָהּ וְאָמַרְתִּי: אֵינִי פּוֹתַחַת אֶלָּא כְּשֶׁיָּבוֹא בְּנִי; וְעַכְשָׁו כְּשֶׁרְאִיתִיךָ שָׂמַחְתִּי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה וּפָתַחְתִּי אֶת הֶחָבִית. מִיָּד אָכַל וְשָׁתָה וְשָׂמַח בְּאוֹתָם הַתִּינוֹקוֹת שֶׁהֵבִיא עִמּוֹ. לְאַחַר שֶׁאָכַל וְשָׁתָה עָמַד וְרָקַד. אָמַר אֶחָד מֵהֶם לַחֲבֵרוֹ: רְאֵה, רַגְלֵי אֲדוֹנֵנוּ דּוֹמוֹת לְרַגְלֵי מוּמָס − אִמּוֹ זָנְתָה עִם זַמָּר רַקָּד וְיָלְדָה אֶת זֶה. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע אוֹתוֹ הָאִישׁ כָּךְ נָטַל סַיִף בְּיָדוֹ וְהָלַךְ אֵצֶל אִמּוֹ, אָמַר לָהּ: בֶּן מִי אֲנִי? אָמְרָה לוֹ: בְּנִי, בְּנוֹ שֶׁל אָבִיךָ אַתָּה. אָמַר לָהּ: אִם אִי אַתְּ אוֹמֶרֶת לִי אֱמֶת הֲרֵינִי הוֹרְגֵךְ. אָמְרָה לוֹ: בְּנִי, אַל תַּהַרְגֵנִי וַאֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ אֱמֶת. אָבִיךָ לֹא הָיָה מוֹלִיד, וְהָיִיתִי מִתְיָרֵאת שֶׁלֹּא יִטְּלוּ הַקְּרוֹבִים מָמוֹנִי. פַּעַם אַחַת הֵבִיא אָבִיךָ זַמָּר רַקָּד וְהָיָה קוֹלוֹ עָרֵב. נִתְעַבַּרְתִּי מִמֶּנּוּ וְיָלַדְתִּי אוֹתְךָ. וְכִי לֹא יָפֶה עָשִׂיתִי שֶׁהֲבֵאתִיךָ לְכָל הָעשֶׁר הַזֶּה? כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע כָּךְ אָמַר: הֵבֵאתִי לִי מוֹצִיאֵי גְּנוּתִי לְבֵין הַבְּרִיּוֹת. יָצָא אֲלֵיהֶם וְאָמַר לָהֶם: לְכוּ לָכֶם לְשָׁלוֹם, אֵינִי כְּדַאי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְמוֹתְכֶם. נָתַן לָהֶם כָּל מִינֵי מַאֲכָל וְצֵידָה לַדֶּרֶךְ וְלִוָּה אוֹתָם, וְחָזַר לְבֵיתוֹ – וְכָךְ נִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ עָלָיו (ילק"ש לאיכה, תתרד).
תִּינוֹקוֹת – נערים צעירים.
קַפְלוֹטוֹת – כרישה, ממין הירקות.
כְּפַר חֲנַנְיָה – יישוב שהתפרסם בטיבם של כלי החרס שנעשו בו.
רַבָּם – אדונם.
פַּלְמֶנְטָר – שליח.
פַּרְסָה – כארבעה ק"מ.
עוֹמְדִים עָלָיו – משרתים אותו.
רְחֵלָה – כבשה צעירה.
מָשׁוּךְ – משתרע.
מוּמָס – ליצן (בקרקס).
זַמָּר רַקָּד – רקדן וזמר.
לֹא הָיָה מוֹלִיד – עקר.
יִטְּלוּ הַקְּרוֹבִים מָמוֹנִי – לאחר מות האב יעברו נכסיו לאחרים.
מוֹצִיאֵי גְּנוּתִי וגו' – מי שמפרסם את קלוני ברבים.
כְּדַאי – ראוי.
נִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ – נרגע.
*
קא אֶחָד מִיְּרוּשָׁלַיִם הָלַךְ אֵצֶל תַּגָּר בְּאָתֵינַס, בָּא וְנִתְאָרַח בַּחֲנוּת. מָצָא בְּנֵי אָדָם יוֹשְׁבִים וְשׁוֹתִים יַיִן. מִשֶּׁאָכַל וְשָׁתָה בִּקֵּשׁ לִישֹׁן שָׁם. אָמְרוּ לוֹ: עָשִׂינוּ בֵּינֵינוּ, שֶׁלֹּא נְקַבֵּל בֶּן אָדָם אַכְסְנַאי, אֶלָּא עַד שֶׁיִּקְפֹּץ שָׁלוֹשׁ קְפִיצוֹת. אָמַר לָהֶם: וְכִי יוֹדֵעַ אֲנִי הֵיאָךְ אַתֶּם קוֹפְצִים? אֶלָּא יַעֲמֹד אֶחָד מִכֶּם וְיַעֲמֹד לְפָנַי וְאֶעֱשֶׂה אַחֲרָיו כְּמוֹתוֹ. עָמַד אֶחָד מֵהֶם וְקָפַץ אַחַת וְנִמְצָא בְּאֶמְצַע הַחֲנוּת, קָפַץ אַחֶרֶת וְנִמְצָא עַל פֶּתַח הַחֲנוּת, קָפַץ אַחֶרֶת וְנִמְצָא מִבַּחוּץ. עָמַד וְסָגַר הַדֶּלֶת בְּפָנָיו, אָמַר לָהֶם: חַיֵּיכֶם, מָה שֶׁבִּקַּשְׁתֶּם לַעֲשׂוֹת לִי עָשִׂיתִי לָכֶם (איכ"ר א, ה).
תַּגָּר בְּאָתֵינַס – סוחר באתונה שביוון (סמל החוכמה בעולם הקדום).
נִתְאָרַח בַּחֲנוּת – התאכסן במקום שאפשר לשתות בו יין ואף ללון בו.
עָשִׂינוּ בֵּינֵינוּ – הסכמנו.
אַכְסְנַאי – אורח.
קָפַץ אַחַת – קפיצה אחת.
חַיֵּיכֶם – לשון שבועה.
*
קב אֶחָד מֵאָתֵינַס בָּא לִירוּשָׁלַיִם. מָצָא תִּינוֹק אֶחָד וְנָתַן לוֹ פְּרוּטוֹת, אָמַר לוֹ: לֵךְ וּמְצָא וְהָבֵא לִי מָה שֶׁאֹכַל וְאֶשְׂבַּע וְאוֹתִיר וְאֶטֹּל לַדֶּרֶךְ. הָלַךְ הַתִּינוֹק וְהֵבִיא לוֹ מֶלַח. אָמַר לוֹ: מֶלַח אָמַרְתִּי לְךָ שֶׁתָּבִיא לִי? אָמַר לוֹ: וְלֹא כֵן אָמַרְתָּ לִי “לֵךְ וְהָבֵא לִי מָה שֶׁאֹכַל וְאֶשְׂבַּע וְאוֹתִיר וְאֶטֹּל לַדֶּרֶךְ”? חַיֶּיךָ, שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה שֶׁתֹּאכַל וְתִשְׂבַּע וְתוֹתִיר וְתִטֹּל לַדֶּרֶךְ (איכ"ר א, ז).
תִּינוֹק – ילד.
אוֹתִיר וְאֶטֹּל לַדֶּרֶךְ – יישאר די גם כדי לקחת לדרך.
חַיֶּיךָ – ראו בקטע הקודם.
*
קג אֶחָד מֵאָתֵינַס בָּא לִירוּשָׁלַיִם. מָצָא מְדוֹכָה שְׁבוּרָה. נְטָלָהּ וֶהֱבִיאָהּ לְחַיָּט. אָמַר לוֹ: תְּפֹר לִי מְדוֹכָה שְׁבוּרָה זוֹ. הוֹצִיא הַחַיָּט אֵלָיו מְלוֹא קֹמֶץ חוֹל, אָמַר לוֹ: שְׁזֹר לִי חוּטִים וַאֲנִי אֶתְפְּרֶנָּה (איכ"ר א, ח).
מְדוֹכָה – כלי חרס לכתישה.
נְטָלָהּ – לקח אותה.
*
קד אֶחָד מֵאָתֵינַס בָּא לִירוּשָׁלַיִם. מָצָא תִּינוֹק אֶחָד וְנָתַן לוֹ פְּרוּטוֹת, אָמַר לוֹ: לֵךְ וְהָבֵא בֵּיצִים וּגְבִינוֹת. כְּשֶׁבָּא אָמַר לוֹ: הַרְאֵנִי אֵיזוֹהִי גְּבִינָה שֶׁל עֵז לְבָנָה וְאֵיזוֹהִי שֶׁל עֵז שְׁחֹרָה? אָמַר לוֹ הַתִּינוֹק: אַתָּה אָדָם זָקֵן, הַרְאֵנִי אַתָּה אֵיזוֹהִי בֵּיצָה שֶׁל תַּרְנְגֹלֶת לְבָנָה וְאֵיזוֹהִי שֶׁל שְׁחֹרָה (איכ"ר א, ט).
תִּינוֹק – ילד.
זָקֵן – חכם (וראוי שתהיה ראשון המדברים).
*
קה אֶחָד מֵאָתֵינַס בָּא לִירוּשָׁלַיִם וְנִכְנַס לְבֵית הַסֵּפֶר. מְצָאָם לְתִינוֹקוֹת שֶׁיּוֹשְׁבִים שָׁם וְרַבָּם אֵין אֶצְלָם. הָיָה הוּא שׁוֹאֲלָם וְהֵם מְשִׁיבִים. אָמְרוּ לוֹ: בּוֹא וְנַעֲשֶׂה בֵּינֵינוּ, שֶׁכָּל הַשּׁוֹאֵל שְׁאֵלָה וְנוֹצֵחַ אֶת חֲבֵרוֹ – יִטֹּל כֵּלָיו מִמֶּנּוּ. אָמַר לָהֶם: הֵן. אָמְרוּ לוֹ: אֱמֹר אַתָּה, שֶׁאָדָם זָקֵן אַתָּה. אָמַר: אַתֶּם, שֶׁבְּנֵי הַמָּקוֹם אַתֶּם, קוֹדְמִים לִי. אָמְרוּ לוֹ: דָּבָר זֶה מַהוּ: תִּשְׁעָה יוֹצְאִים וּשְׁמוֹנָה נִכְנָסִים וּשְׁנַיִם מוֹזְגִים וְאֶחָד שׁוֹתֶה וְעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מְשַׁמְּשִׁים. לֹא הָיָה יָכוֹל לְהָשִׁיב, וְנָטְלוּ מִמֶּנּוּ כֵּלָיו. בָּא אֵצֶל רַ' יוֹחָנָן רַבָּם, אָמַר לוֹ: אִי רַבִּי, כָּל אוֹתָהּ רָעָה גְּדוֹלָה יֵשׁ אֶצְלְכֶם, כְּשֶׁבָּא אָדָם אוֹרֵחַ לְבֵינֵיכֶם אַתֶּם נוֹטְלִים כֵּלָיו?! אָמַר לוֹ: שֶׁמָּא שְׁאֵלוּךָ וְלֹא יָכֹלְתָּ לְהָשִׁיב? אָמַר לוֹ: הֵן. וּמָה שְׁאֵלוּךָ? אָמַר לוֹ: כָּךְ וְכָךְ. אָמַר לוֹ: בְּנִי, תִּשְׁעָה יוֹצְאִים – אֵלּוּ תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵדָה, וּשְׁמוֹנָה נִכְנָסִים – שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה, וּשְׁנַיִם מוֹזְגִים – אֵלּוּ שְׁנֵי דַּדִּים, וְאֶחָד שׁוֹתֶה – הַתִּינוֹק שֶׁנּוֹלַד, וְעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מְשַׁמְּשִׁים – עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה יַרְחֵי יְנִיקָה. מִיָּד בָּא וְהֵשִׁיב לָהֶם וְנָטַל כֵּלָיו, וְקָרְאוּ עָלָיו: “לוּלֵא חֲרַשְׁתֶּם בְּעֶגְלָתִי, לֹא מְצָאתֶם חִידָתִי” (שופטים יד, יח) (איכ"ר א, יא).
תִּינוֹקוֹת – ילדים.
שׁוֹאֲלָם – חד להם חידות.
נַעֲשֶׂה בֵּינֵינוּ – נסכים.
נוֹצֵחַ – מנצח.
יִטֹּל כֵּלָיו – ייקח את בגדיו.
מְשַׁמְּשִׁים – מסייעים.
עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה יַרְחֵי יְנִיקָה – שנתיים ימים, משך זמן מקובל לתקופת הנקה בעולם הקדום.
קָרְאוּ עָלָיו – ציטטו פסוק הקשור לעניין.
*
קו אֶחָד מֵאָתֵינַס בָּא לִירוּשָׁלַיִם וְהָיָה מְלַגְלֵג הַרְבֵּה בְּאַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם. אָמְרוּ: מִי יֵלֵךְ וִיבִיאֶנּוּ אֶצְלֵנוּ? אָמַר אֶחָד: אֲנִי אֵלֵךְ וַאֲבִיאֶנּוּ כְּשֶׁרֹאשׁוֹ מְגֻלָּח. הָלַךְ הַיְּרוּשַׁלְמִי לְאָתֵינַס וְנִתְאָרַח אֵצֶל אוֹתוֹ הָאִישׁ. לְמָחָר יָצְאוּ שְׁנֵיהֶם לְטַיֵּל בַּשּׁוּק וְנִפְסַק לוֹ סַנְדָּלוֹ אֶחָד. אָמַר לְאֻמָּן: הֵילָךְ טְרִימִיס זֶה – וַעֲשֵׂה לִי סַנְדָּל זֶה. אָמַר לוֹ אוֹתוֹ הָאִישׁ: וְכִי כָּל כָּךְ יְקָרִים סַנְדָּלִים אֶצְלְכֶם? אָמַר לוֹ: הֵן. אָמַר לוֹ: בְּכַמָּה דֵּינָרִים? אָמַר לוֹ: בְּתִשְׁעָה אוֹ בַּעֲשָׂרָה דֵּינָרִים; וּכְשֶׁהֵם בְּזוֹל – בְּשִׁבְעָה אוֹ בִּשְׁמוֹנָה דֵּינָרִים. אָמַר לוֹ: אִם אָבוֹא אֶצְלְכֶם בִּסְחוֹרָה זוֹ תְּהֵא נִמְכֶּרֶת? אָמַר לוֹ: הֵן. אֶלָּא שֶׁלֹּא תִכָּנֵס לַמְּדִינָה שֶׁלֹּא מִדַּעְתִּי. הָלַךְ וְקָנָה סַנְדָּלִים וְעָלָה לִירוּשָׁלַיִם וְיָשַׁב בְּשַׁעַר הָעִיר. שָׁלַח אַחֲרֵי הַיְּרוּשַׁלְמִי וּבָא. כֵּיוָן שֶׁבָּא אָמַר לוֹ: עָשִׂינוּ בֵּינֵינוּ, שֶׁלֹּא יִכָּנֵס אָדָם לִמְכֹּר סְחוֹרָתוֹ אֶלָּא אִם כֵּן רֹאשׁוֹ מְגֻלָּח וּפָנָיו מְפֻחָמוֹת. אָמַר לוֹ: וּמָה אִכְפַּת לִי אִם אֲגַלַּח רֹאשִׁי, וּבִלְבַד שֶׁאֶמְכֹּר סְחוֹרָתִי. כְּשֶׁגִּלַּח רֹאשׁוֹ נְטָלוֹ וְהוֹשִׁיבוֹ בְּאֶמְצַע הַשּׁוּק. וּכְשֶׁהָיָה אָדָם בָּא לִקַּח מִמֶּנּוּ סַנְדָּלִים, אָמַר לוֹ: זוּג סַנְדָּלִים זֶה בְּכַמָּה? אָמַר לוֹ: בַּעֲשָׂרָה אוֹ בְּתִשְׁעָה, אֲבָל אֵינִי פּוֹחֵת מִשְּׁמוֹנָה דֵּינָרִים. וּכְשֶׁשָּׁמַע הַלּוֹקֵחַ כָּךְ הָיָה טוֹפֵחַ לוֹ בְּסַנְדָּל עַל רֹאשׁוֹ, וְהוֹלֵךְ לוֹ וְאֵינוֹ לוֹקֵחַ. אָמַר לוֹ אוֹתוֹ הָאִישׁ לַיְּרוּשַׁלְמִי: כְּלוּם עָשִׂיתִי לְךָ רָעָה כְּשֶׁהָיִיתָ בִּמְקוֹמִי? אָמַר לוֹ: מִכָּאן וְאֵילָךְ אַל תְּלַגְלֵג בְּאַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם (איכ"ר א, יג).
הָיָה מְלַגְלֵג – לאחר שחזר לאתונה.
אָמְרוּ – הירושלמים.
נִפְסַק – נקרע (סנדלו של האורח).
אֻמָּן – הסנדלר.
הֵילָךְ טְרִימִיס – הנה לך מטבע רומי (רב ערך).
שֶׁלֹּא מִדַּעְתִּי – ללא אישורי.
שָׁלַח אַחֲרֵי – ביקש שיבוא.
עָשִׂינוּ בֵּינֵינוּ – הסכמנו.
מְפֻחָמות – שחורות כפחם.
נְטָלוֹ – לקח אותו.
לִקַּח – לקנות.
בִּמְקוֹמִי – באתונה.
*
קז מַעֲשֶׂה הָיָה שֶׁנִּצְטָרְכוּ יִשְׂרָאֵל לְפָרָה אֲדֻמָּה וְלֹא הָיוּ מוֹצְאִים. אַחַר כָּךְ מָצְאוּ אוֹתָהּ אֵצֶל גּוֹי אֶחָד. הָלְכוּ וְאָמְרוּ לוֹ: מְכֹר לָנוּ אֶת הַפָּרָה שֶׁיֵּשׁ לְךָ. אָמַר לָהֶם: תְּנוּ אֶת דָּמֶיהָ וּטְלוּ אוֹתָהּ. – וְכַמָּה הֵם דָּמֶיהָ? – אַרְבָּעָה זְהוּבִים. אָמְרוּ לוֹ: אָנוּ נוֹתְנִים. עַד שֶׁהֵם הוֹלְכִים לְהָבִיא אֶת הַדָּמִים הִרְגִּישׁ אוֹתוֹ הַגּוֹי לְהֵיכָן הֵם צְרִיכִים אֶת הַפָּרָה. וְכֵיוָן שֶׁבָּאוּ וְהֵבִיאוּ אֶת דָּמֶיהָ, אָמַר לָהֶם: אֵינִי מוֹכְרָהּ לָכֶם. אָמְרוּ לוֹ: שֶׁמָּא לְהוֹסִיף עַל דָּמֶיהָ אַתָּה מְבַקֵּשׁ? אָנוּ נוֹתְנִים לְךָ כָּל מָה שֶׁתְּבַקֵּשׁ. וְאוֹתוֹ רָשָׁע כָּל שֶׁהָיָה רוֹאֶה אוֹתָם דְּחוּקִים הָיָה מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם. אָמְרוּ לוֹ: טֹל לְךָ חֲמִשָּׁה זְהוּבִים – לֹא הָיָה מְבַקֵּשׁ. – טֹל עֲשָׂרָה, עֶשְׂרִים, מֵאָה – לֹא הָיָה מְבַקֵּשׁ. עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְאֶלֶף – וְקִבֵּל עָלָיו לִתְּנָהּ לָהֶם בְּאֶלֶף זְהוּבִים. וְהִתְנוּ עִמּוֹ וְהָלְכוּ לְהָבִיא לוֹ הַזְּהוּבִים.
מָה עָשָׂה אוֹתוֹ הָרָשָׁע? אָמַר לְגוֹי אֶחָד חֲבֵרוֹ: בּוֹא וּרְאֵה הֵיאָךְ אֲנִי מְשַׂחֵק בַּיְּהוּדִים הַלָּלוּ! כְּלוּם הֵם מְבַקְּשִׁים אוֹתָהּ וְנוֹתְנִים לִי כָּל הַדָּמִים, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁלֹּא עָלָה עָלֶיהָ עֹל; הֲרֵינִי נוֹטֵל אֶת הָעֹל וְנוֹתְנוֹ עָלֶיהָ, וּמְשַׂחֵק אֲנִי בָּהֶם וְנוֹטֵל אֶת מָמוֹנָם. וְכָךְ עָשָׂה: נָטַל אֶת הָעֹל וְנָתַן עָלֶיהָ כָּל הַלַּיְלָה. וְזֶהוּ סִימָנָהּ שֶל פָּרָה שֶׁלֹּא עָלָה עָלֶיהָ עֹל: שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת יֵשׁ בְּצַוָּארָהּ בְּמָקוֹם שֶׁהָעֹל נָתוּן, וְכָל זְמַן שֶׁלֹּא עָלָה עָלֶיהָ עֹל שְׁתֵּי הַשְּׂעָרוֹת זְקוּפוֹת הֵן; נִתַּן עָלֶיהָ עֹל – מִיָּד הֵן נִכְפָּפוֹת. וְעוֹד סִימָן אֶחָד יֵשׁ בָּהּ: עַד שֶׁלֹּא עָלָה עָלֶיהָ עֹל עֵינֶיהָ שָׁווֹת; עָלָה עָלֶיהָ עֹל – עֵינֶיהָ מְפַלְבְּלוֹת וְהִיא מִסְתַּכֶּלֶת בָּעֹל.
כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ לִטֹּל אֶת הַפָּרָה מִמֶּנּוּ וְכָל אוֹתוֹ הַזָּהָב בְּיָדָם – מִיָּד נִכְנַס וְהֶעֱבִיר אֶת הָעֹל מֵעַל הַפָּרָה וְהוֹצִיאָהּ לָהֶם. כֵּיוָן שֶׁהוֹצִיאָהּ לָהֶם הִתְחִילוּ מִסְתַּכְּלִים בָּהּ וְרוֹאִים אוֹתָן שְׁתֵּי הַשְּׂעָרוֹת שֶׁנִּכְפְּפוּ וְהָעֵינַיִם שֶׁמְּפַלְבְּלוֹת מִן הָעֹל. אָמְרוּ לוֹ: טֹל אֶת פָּרָתְךָ, אֵין אָנוּ צְרִיכִים לָהּ, וַאֲפִלּוּ בְּחִנָּם אֵין אָנוּ נוֹטְלִים מִמְּךָ.
כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתוֹ רָשָׁע שֶׁהֶחֱזִירוּ לוֹ פָּרָתוֹ וְיַצַא רֵיקָם מִכָּל אוֹתוֹ הַזָּהָב – אוֹתוֹ הַפֶּה שֶׁאָמַר: “אֲנִי מְשַׂחֵק בָּהֶם”, הִתְחִיל אוֹמֵר: “בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בְּאֻמָּה זוֹ!” – וְנִכְנַס לוֹ לְתוֹךְ בֵּיתוֹ וְתָלָה חֶבֶל וְחִנֵּק עַצְמוֹ. (פס"ר יד, א; תנחומא בובר חוקת, ג).
פָּרָה אֲדֻמָּה – שלאחר שחיטתה שורפים אותה ובאפרה ניתן לטהר טמאים (במדבר, פרק יט).
דָּמֶיהָ – מחירה.
לְהֵיכָן – עד כמה.
דְּחוּקִים – נצרכים ביותר.
מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם – את מחיר הפרה.
טֹל – קח.
מְבַקֵּשׁ – מוכן, מתרצה.
קִבֵּל עָלָיו – הסכים.
הִתְנוּ עִמּוֹ – קבעו עמו את תנאי המכירה.
מְשַׂחֵק – לועג.
כְּלוּם – האם לא.
לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל – כמצוות התורה (במדבר יט, ב).
עֵינֶיהָ שָׁווֹת – מביטות ישר.
מְפַלְבְּלוֹת – מתגלגלות ומבולבלות.
*
קח מַעֲשֶׂה בְּרַ' יְהוֹשֻׁעַ שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וּמָצָא תִּינוֹק אֶחָד וּבְיָדוֹ כְּלִי מְכֻסֶּה. אָמַר לוֹ: מָה בְּיָדְךָ מְכֻסֶּה בִּכְלִי זֶה? אָמַר: אִלּוּ הָיְתָה אִמָּא רוֹצָה שֶׁתֵּדַע מָה שֶׁיֵּשׁ עִמִּי לֹא הָיְתָה אוֹמֶרֶת לִי: “כַּסֵּהוּ”.
כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס לָעִיר מָצָא תִּינֹקֶת עוֹמֶדֶת וּמְמַלְּאָה מִן הָעַיִן. אָמַר לָהּ: הַשְׁקִינִי מַיִם. אָמְרָה לוֹ: לְךָ וְלַחֲמוֹרְךָ. כֵּיוָן שֶׁשָּׁתָה וּפָנָה לֵילֵךְ אָמַר לָהּ: בִּתִּי, עָשִׂית כְּמַעֲשֵׂה רִבְקָה. אָמְרָה לוֹ: אֲנִי עָשִׂיתִי כְּמַעֲשֵׂה רִבְקָה – וְאַתָּה לֹא עָשִׂיתָ כְּמַעֲשֵׂה אֱלִיעֶזֶר (איכ"ר א, יט).
בַּדֶּרֶךְ – לירושלים.
תִּינוֹק – ילד.
מְמַלְּאָה מִן הָעַיִן – שואבת מן הבאר.
לֵילֵךְ – ללכת.
מַעֲשֵׂה רִבְקָה – שאמרה לעבד אברהם “וגם לגמליך אשאב” (בראשית כד, יט).
מַעֲשֵׂה אֱלִיעֶזֶר – שנתן לרבקה נזם וצמידים (שם שם, כב).
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.