א. כיצד חדרתי למקום של קדושה    🔗

בהתרגשות־מה עליתי במעלות המוליכות אל ישיבת המקובלים “שער־השמים”. תמיד השתוקקתי להתקרב יותר אל ריבון־כל־העולמים, הכל־יכול, להבין את דרכיו ולחדור, עד כמה שמותר, לתוך עולם הרזים והניסתרות. ה“מכה בפטיש” היה אותו רב, שפניתי אליו בעיניין “מעשה מרכבה”, המהות המדוייקת של השכינה ועוד, כיוצא־בהן, שאלות “עדינות” שניקרו במוחי. הוא אמר לי, כי על־מנת לקבל מושגים בדברים אלה, צריך ללמוד קבלה. כשהוספתי לגלות עיניין בעצם לימוד הקבלה, ושאלתי פרטים, היפנה אותי לישיבה לניגלה ולניסתר “שער השמים”, השוכנת כיום, באופן זמני, בירושלים עיה“ק ברחוב רשב”ם מס' תשע, ונתן לי המלצות למנהלי ועסקני הישיבה.

אודה, כי ברגע שסיימתי לעלות במדריגות, ועברתי לאורך המירפסת, כמעט וגבר עלי יצר־הרע אשר ניסה להדיחני לחזור מדעתי ולשוב כלעומת שבאתי. דמויות האנשים, שניראו ונשמעו מבעד לחלונות, הטילו עלי פחד — כיצד “מעיז” אנוכי להיכנס כאן ולהשתוות אל אותם אריות, אדירי התורה, העוסקים גם בתורת הניסתר? זוהי באמת חוצפה והעזה מצידי אפילו לנסות… מכל־מקום, הרגעתי את עצמי שאם כוונתי לשם־שמיים, אין לי ממה לחשוש. ניגשתי איפוא לדלת ודפקתי עליה.

גבאי הישיבה ועסקניה קיבלו את פני בסבר־פנים יפות, ענו לשאלותי הסקרניות באורך רוח ובאדיבות. הלכו עמי ממקום־למקום ונתנו לי הסברה והדרכה. באחד האולמות למדו קבוצות של תלמידי־חכמים, מי בתורת הניגלה ומי בתורת הניסתר. הציגוני לפני אחד מהם — הרב חנוך זונדל גרוסברג, אשר חיבר סיפרות שלימה בכל המצוות התלויות בארץ ושיצאו־לאור בעזרת הישיבה “שער השמים”. בעיניין ספרים סיפרו לי, כי הישיבה עוסקת ברכישת ספרי־קודש, ביניהם ספרים על חכמת הניסתר, ואילו עסקניה מעוניינים להקים סיפריה שתיקרא: “גינזך הקבלה”, אשר בה ירוכזו הספרים וההיסטוריה של הקבלה ומפיציה. כן יונצחו בסיפריה זו בעלי הקבלה הגדולים, ואילו הישיבה, עצמה, הוציאה לאור ספרים בקשר לחכמת הניסתר, כגון: סידור הרש“ש, עם כוונות התפילה, בתישעה חלקים, ספירת העומר, עם כוונות הרש”ש, קריאת־שמע שעל המיטה, עם כוונות הרש“ש, וכו'. ולבסוף, שולחן ערוך של האריז”ל ואנציקלופדיה לקבלה “יד־אליהו” ועוד ספרים קדושים ומועילים שחוברו, או הוגהו, ע"י רבני הישיבה ותלמידיה על הניסתר וגם על הניגלה.

עברנו לחדר אחר ובו ניתקלתי במחזה מרהיב של ציבור חכמי מקובלים זקנים מאוד, בעלי הדרת־פנים וזקנים לבנים כשלג, שישבו והגו בתורת הניסתר, כשלפניהם על השולחן ספרים גדולים ובראשם ישב ראש הישיבה, הרה“ג המקובל ר' אהרן־אברהם סלאטקי. היו אלה גדולי חכמי הקבלה אשר מהם כבר לומדים עשרות בשנים את תורת הניסתר, ביניהם כאלה הלומדים בישיבה זו למעלה משישים שנה. גם הם קיבלוני באופן יוצא־מן־הכלל, ואילו בנו של ראש־הישיבה, הרב אליהו־דוד סלאטקי, מחבר הספר החשוב “יד־אליהו”, שהוא מפתח (אנציקלופדיה) מקבלת האר”י זצוקלה"ה, ישב והסביר לי, “על־רגל־אחת”, את יסודות חכמת הניסתר.

הגיע הזמן אשר בו צריכים היו ללמוד במיניין זה, משניות, ולומר קדיש, לעילוי נשמת האנשים הרשומים שם ולכן יצאנו למרפסת, בליוויית הרב יוסף־לייב זוסמן, שהוא ר"מ בישיבה, ושם שתיתי בצמא את דבריהם של למדנים מופלגים ונסיתי, במידת האפשר, תוך פרק הזמן הקצר שעמד לרשותנו, לקלוט ולהבין.

ב. תורת הניסתר מהי?    🔗

כדי להתחיל בניסתר צריך האדם, קודם, למלא כריסו בש“ס ופוסקים, כלומר: את ה”ניגלה“. הקבלה, שהיא תורת הניסתר, הינה פנימיות התורה וסודותיה. הזוהר הקדוש היה כספר החתום, סתום ולא מובן, עד שבא האר”י הקדוש, אשר חונן, מאת ה' יתברך, ברוח הקודש וגילה את משמעותו, כך שכיום יש למקובלים מושג על דברים אלה. יש סולם מדריגות רוחני בקבלה, ואיש כפי יכולתו ומאמציו בשטח זה, וידוע האריז"ל שהגיע, בתורה זו, למדריגה שמימית. הקבלה מרכזת את כל המידות הטובות שבין האדם לבוראו ומקרבתו לעולם הרוחניות.

כשהתקשיתי להבין את כל זאת, הוסבר לי, כי לכל דבר גשמי יש יסוד רוחני וזהו מה ששייך לתורת הניסתר. כדי להבין נקודה עקרונית זו, צריך ללמוד הרבה כדי להגיע “למשהו”. כל דבר גשמי בעולם הזה קיים למעלה בצורה רוחנית, שאינו מובן לנו ואין לנו כל מושג ממנו. אפילו הרוחניות שלנו, השכל והמידות, גשמיים הם לעומת הרוחניות העליונה שגם לה יש מקור יותר גבוה.

אם־כי קשה לנו להבין תיאוריה זו, מכל־מקום מובנת היא לאנשי הקבלה.

הראו לי ספר קבלה, שבו מופיע ציור בצורת עיגול, עם קווים החוצים אותו, המסמלים את ההנהגות אשר הקב"ה נוהג בהן את עולמו: חסד, דין ורחמים, שהם משהו כללי. שורש – חכמה, בינה ודעת. ענפים – נצח, הוד ויסוד. כתר — שורש כל השורשים; וארבעת העולמות, שהם: אצילות, בריאה, יצירה ועשייה. בכל עולם יש עשר ספירות (אורות). בכל פרט יש ארבעה עולמות משלו – וחוזר חלילה. חוצה את כל הקווים המעוגלים קו אחד ישר – קו היושר.

מסבירים לי, כי לכל מלה ומלה, כגון המלה “אבן”, יש פעולה מסויימת וכן לכל שם. כל מלה, שיוצאת מן הפה, או ניכתבת, גורמת פעולות בכל העולמות והוא הדין בנוגע לשמו של האדם, הקובע את דרכו בחיים. ידוע המעשה באחד מרבותינו ז"ל שביקש מאדם אחד להודיעו את שמו כדי שיוכל לדעת הכל אודות לו. אין דבר זה נוגע לשפות אחרות ולשמות זרים, שאינם אלא הסכמות בלבד.

השפה העברית שלנו, לשון הקודש, יש לה כ“ב אותיות, אשר ניתנו ע”י הקב“ה ושעל־ידן ברא את העולם ומהן נחזקים כל העולמות – כל דבר מוצאו מאותיות אלה. הואיל ושמו של האדם ניתן לו ע”י נסיבות מן השמיים (כוח עליון משפיע על נותני השמות, שיקראו לנולד בשם פלוני), מן הראוי להדגיש כי יותר רצוי לקרוא לבנים בשמות של צדיקים וכיוצא־בהם, כגון: אברהם, יצחק, יעקב, ישראל, משה, דוד, שלמה וכו'. ע"י כך מקבלים חיי בעל השם כיוון מיוחד, בניגוד לאנשים המודרניים הנותנים לבניהם שמות חדשים, אשר לא ידעום אבותינו, ובשל כך ניתן כיוון אחר לחייהם.

האריז"ל אמר, כי התחתונים הם צילם של העליונים, כלומר – אין דבר כאן שאינו נימצא שם בצורה רוחנית, שאינה ידועה לנו. אפילו לרוחניות שלנו יש רוחניות נגדית בספירות העליונות – זה לעומת זה. התורה דיברה בלשון בני־אדם ולכן הוסבר לנו הכל בצורה מוחשית לנו, כי אחרת לא נבין מאומה, אולם, למעשה, מורכבים העולמות האחרים מדברים כאלה אשר לא נבינם כלל־וכלל. כדי להשיג, עד כמה שאפשר, משהו מכל זאת צריך האדם ללמוד הרבה, להזדכך ולהיות צדיק גמור ואז, בדומה למהנדס המבין לפי המפות והתרשימים שלו את אופן פעולת המכונה, או את מערכת הביניין, כן יתחיל העוסק בחכמת הקבלה, להבין, בהדרגה, קצת מסיתרי התורה, כלומר: קבלה שהיא נישמת העולם כולו וכל פרט לחוד. זהו עיסוק גדול בתורה – הפנימיות בניגוד ללבוש.

העוסקים בקבלה מתפללים עם “כוונות”, שפירושן: “תיקון”. השמות שפגע בהם החוטא, אותם השמות אשר הקב“ה נוהג בהם בעולם, ואשר ניפגמו בעטיים של החטאים, מקבלים את תיקונם ע”י כוונות אלה. כעת, נימצאים אנו בתקופת ה“שובבים”, שהם ראשי־תיבות של פרשיות שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו ומשפטים. האריז“ל גילה ששבועות אלה טובים לתשובה לתיקון “העוון הידוע”, (“חטא הנעורים”), על פי המישפט מן התנ”ך: “שובו בנים שובבים”. ימים אלה, שהם ימי צום וסליחות, הקדישו ה“ארי וגוריו” (האריז"ל ותלמידיו) לתיקון העוון הזה. בימי השובבי“ם נהוג לעשות בישיבת “שער השמים” פדיון־נפש על החטא שהזכרנו, על מישקל פדיון שהוא פ”ד יום, ובמשך שמונים וארבעה ימים אלה מתפללים שם תפילות מכוונות, צמים, נותנים צדקה ומתחננים אל ריבון כל העולמים שיואיל, ברוב חסדו, למחול לעמו על חטא זה.

ג. עיניין הכוונות    🔗

אלה שיודעים לכוון בתפילות, מכוונים את הכוונות המיוחדות המופיעות בסידור המיוחד אשר חיבר הרש“ש. זהו סידור גדול בעל תישעה כרכים! כיום נהוג דבר זה בישיבת “שער השמים” ביום חמישי בלבד ואז, במינחה בחזרת הש”ץ, אומרים “סליחות” וקוראים את פרשת “ויחל”. בחזרת הש“ץ עובר לפני התיבה אחד המקובלים היודע את הכוונות. את “שמע קולנו” ו”עננו" אומר הוא במשך כמחצית השעה. תפילת ה“שמונה־עשרה” מורכבת משישים דף בערך (כרך שלם) בסידור מיוחד, דבר המועיל להעלאת תפילות כל ישראל.

מקובלים, קדושי עליון, מתענים ועושים כל מה שביכולתם כדי שלכלל ישראל יהא טוב. על פי הפסוק “תנו עוז לאלקים”, אשר גזר בחכמתו כי אנו יכולים, לפי מעשינו, לבנות עולמות או, חס־ושלום, להחריבן. באופן זה עושים המקובלים תיקון לשמות באמצעות ה“כוונות”, הואיל ובשמות אלה טמון כל כוחם של העולמות העליונים והתחתונים.

ד. מושגי הרוח    🔗

מקובלים ישישים הסבירו לי, שמושגי לימוד התורה בעולם־הזה שונים מן המושגים של העולם־הבא, ותורת האריז“ל היא מושג התורה שבעולם־הבא, אבל את המושג האמיתי של הקבלה ישיגו רק בעולם הבא. מבחינת התועלת שבעולם־הזה מבליטים הם את דברי ה”זוהר", שבזכות הקבלה יגאלו ישראל: “בספרא דא יפקון בני ישראל מגלותא”. הם חיים בקדושה ובטהרה וכל מגמתם להתקרב, יותר ויותר, אל ה' יתברך.

ה“ניגלה” הוא הצידה לדרך, שאפשר להכינה כאן על־מנת לקחתה עמנו.

לאחר מאה־ועשרים“, לשם, ואילו חכמת ה”ניסתר" עוזרת לנשמה להגיע לשלימות רוחנית אמיתית בעולם־הבא וגם עוזרת לה להזדכך ולהתקדש בעולם־הזה. יתר על כן, תורה זו היא בבחינת הכנה לחיי העולם־הבא, בדומה, לאדם המתכונן לנסוע לארץ מסויימת ולומד בינתיים את לשונה, כדי שיקל לו לחיות בה. על־מנת לדעת, באופן מוחשי, את אופן לימוד הקבלה, פתחתי אחד מן הספרים שהיו מונחים על השולחן, היה זה ספר “שולחן ערוך” של רבינו יצחק לוריא זלה"ה (האר"י הקדוש), שהישיבה הדפיסה, “המתוקן ומקובל”: “לא אשר שלטו ידי זרים בו”, ודיפדפתי בו. סגרתיו ופתחתיו ללא כל כוונה. ניתקלתי בקטע זה:

“כי תצא למלחמה על אויביך ל' רבים וידוע כי אויבי איש אנשי ביתו שהם טיפות קרי שיצאו ממנו ונברא גוף בקליפות בענין ואנכי בראתי משחית לחבל נמצא שיש לו ב' מיני אויבים א' הקרי וא' הקליפות מן אדה”ר וכשהאדם בא לשוב בתשובה דהיינו שיוצא למלחמה על אויבו הוא היצה“ר ונתנו ה' אלקיך בידך וראית בשביה אשת יפת תואר שהיא הנשמה וגלחה את ראשה שתסיר האמונות רעות ועשתה את צפורניה שהיא חתיכת ומניעת מותרות והסירה את שמלת שביה שהיא הלבוש שנעשה ממעשיה עבירות בענין הסירו הבגדים הצואים ואחר כך ובכתה את אביה זה הקב”ה ואת אמה זו כנסת ישראל בענין כי אחרי שובי נחמתי ותבכה על עוונותיו ירח ימים שהוא ר“ח אלול שהם ימים של תשובה”.

ה. מישאלות    🔗

אנשים רבים משתוקקים שאנשי אלקים אלה יברכום, יתפללו עבורם ועבור בני־ביתם. כן רבות הבקשות המופנות לישיבה ללימוד משניות ואמירת קדיש וכו' לעילוי נשמת קרוביהם, או לעילוי נשמתם, הם, לאחר מאה־ועשרים שנה. יש תורמים רבים, הרושמים בפתק, “פדיון הנפש ליום ההילולא של האר”י הקדוש זיע“א”, את משאלתם. מענין שרוב המשאלות הן “צנועות” — בקשר ליראת השמיים של יקיריהם. אחד כותב: “נא לבקש מאת ה' יתברך שבני־ביתי, כולם, יתברכו באהבתו יתברך וביראת־שמים מופלגת”. אחד מבקש רחמים על הבנים והכלות, שה' יחזירם בתשובה שלימה ועוד, כיוצא־בהן, מישאלות, ברובן רוחניות.

ו. קצת היסטוריה    🔗

ישיבת המקובלים “שער השמים” נוסדה לפני שישים שנה, בעיר העתיקה, בירושלים, ע"י שני רבנים צדיקים ולמדו בה קבלה תלמידי־חכמים רבים, שניתפרסמו כרבנים וגדולי המקובלים בעיר הקודש. כמעט כל המקובלים אשר בדורנו השתלמו בישיבה זו, שפעולותיה ומטרותיה להפיץ את תורת הניסתר בשדרות הרחבות של העם. הישיבה ניתקיימה עד יום נפילת העיר העתיקה. עד לרגע האחרון למדו בה ללא הפסק ומבלי לשים לב לקרבות שהשתוללו שם. חלק מבני הישיבה הלך בשבי לעבר־הירדן ועם שובם התארגנה הישיבה מחדש. החלק שנישאר היה מפוזר ומפורד ומחוסר מקום. בשוך הקרבות, וכשחזרו אלה שהיו בשביה, ניתלכדו כולם, שוב פעם, והישיבה ניתארגנה מחדש, לאחר נדידה ממקום־למקום (עשר גלויות), עד שהגיעה למקום הנוכחי. זוהי בעייה מרכזית, המטרידה גם כיום, כיוון שאין המקום הצר מספק את צורכי הישיבה ומונע בעד התפתחותה.

ז. סיכום    🔗

ליד ישיבה זו, היחידה שהצמידה את שני חלקי התורה, ניגלה וניסתר, קיים כולל האברכים, שהוא ישיבת אברכים מצויינים, מניבחרי הישיבות, המשתלמים בו ברבנות והוראה וממנו יצאו רבנים, מורי־צדק וראשי־ישיבות המשמשים בקודש בארץ ומחוצה לה. הכולל מחזיקם ותומך בהם.

אנשי הישיבה מתאמצים בכל יכולתם לעשות הטוב בעיני ה'. הם נטשו את כל הוויות העולם־הזה ומרבים לבקש מאת קונם, בזכות לימוד שני חלקי תורתו, שיסלח וימחל לעוונות עמו ויחיש את בוא הגאולה ומשיח־צדקנו. לגבי אותם האנשים הטרודים בעינייניהם ובעיסקיהם, והחפצים להשתתף, לפחות בכספם, לשם תמיכה בפעולות אלה, קיימות תקנות שונות. כדי שלא לערב קדושה ורוחניות בדברים חומריים, קיימת הפרדה בין הישיבה ובין המישרד המטפל בעינייניה – המישרד נימצא במקום אחר.