סיפוריו של אלפונס דּוֹדֶה לא “הופיעו בעברית כבר כמעט לפני שלושים שנה” כדברי הכותבת.1 כבר לפני 106 שנים תורגם שיר משלו, ולפני 96 תורגמו שניים מסיפוריו. שירו של ביאליק “בשל תפוח” עוּבד כפי שכתב “על־פי דּוֹדֶה”, עם מותו כשנה קודם לכן, ופורסם בשנת תרנ“ח (1898) במאסף האשכול, ב, שהופיע בקרקוב, בעריכת עזריאל גינציג. בכך היה ביאליק לראשון מתרגמי אלפונס דּוֹדֶה לעברית בשירה.2 זכות ראשונות בסיפורת יש לדבורה בארון, שתרגמה שניים מסיפוריו: “הזקנים”, שפורסם בכתב־העת לבני הנעורים מולדת, שהופיע ביפו, בעריכת ש. בן־ציון, בתמוז תרע”א (אוגוסט 1911), ו“עזו של מר סנגוין”, שפורסם בהפועל הצעיר, בט“ז באדר תרע”ב (5.3.1912).
תרגומו של יעקב שטיינברג למכתבים מן הטחנה, פורסם בשני כרכים כבר בשנת תרע"ט (1919), ביפו, בהוצאת ספריה בכפר של יצחק וילקנסקי, כלומר לפני 85 שנים.
דבורה בארון לא חתמה בשמה המלא, ולכן אולי לא זוהתה. פרטים על תרגומה זה, בספרי: המחצית הראשונה, הוצאת מוסד ביאליק, 1988, עמ' 344–299. פרטים על תרגומו של יעקב שטיינברג, בספרו של אבי, ישראל כהן: יעקב שטיינברג – האיש ויצירתו, הוצאת דביר, 1972, עמ' 448–449. פרטים על תרגומי אלפונס דּוֹדֶה לעברית במרוצת השנים (בלא הזכרת שמה של דבורה בארון) בלכסיקון אופק לספרות ילדים, הוצאת זמורה ביתן, 1985.
י“ט באב תשס”כ (6.8.2004)
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.