שבט תרפט, (“דבר” 1115)
(בחגיגה לקבלת העולים החדשים)
בשם הועד הפועל של ההסתדרות אני מקדם בברכה את ראשוני החלוצים אשר פרצו את ההסגר שהיינו נתונים בו, אנחנו ותנועתנו אשר בחו"ל, זה שנתיים וחצי. התשואה הבלתי רגילה שעוררה חגיגה זו בתל־אביב ובכל הארץ, מאות חברינו שבאו מן המושבות להשתתף בחג ואלפי החברים שמריחוק מקום לא יכלו לבוא הנה, אולם עיניהם ולבם מופנים הערב למקום זה – כל אלה מעידים יותר משיש ביכולת מישהו להביע, מה לנו המאורע הזה. ואין אנו שמחים רק לתוספת מאה או מאתים חברים חדשים לעבודה ולבנין. שמחה זו בלבד הריהי מהולה בעצב רב, כי היינו רגילים כבר לקבל שבוע שבוע מספרים יותר גדולים של עולים. אך למרות הצער הרגיש כל הציבור – לא רק הפועלים, אלא כל הציבור העברי בארץ – שחג לנו היום. כי לא רק את בוא עשרות החלוצים הראשונים אנו חוגגים עכשיו, אלא את היד השלוחה אלינו מהעם היהודי הגדול, שבחוזק יד הועמדה מחיצה בינו ובין ארצו. בהתפרצות ראשונה זו של עשרות החלוצים אנו רואים גילוי חי של אותו הרצון הלוהט, הפועם עתה בעם היהודי – לשוב לארץ־ישראל. אנו רואים בכם, חברינו הבאים החדשים, את אות הברית הנאמנה בינינו ובין המוני העם שבגולה, את הבשורה המרנינה, כי למרות הכשלונות שנכשלה עבודתנו בארץ, למרות כל החומות וההסגרים וגם למרות הדיבות שהכושלים הוציאו על הארץ – לא עומם בקרב העם היהודי ובקרב הנוער שלו הרצון לשוב לארץ, לבנותה ולהיבנות בה. ולמען הביע רצון זה לא יכול היה העם היהודי למצוא שליח יותר נאמן מהחלוץ.
עמנו, עתיק יומין, אשר נעתק בחוזק יד מהאדמה, אשר נותק מן העבודה, אשר איבד את הדבר היקר והגדול שלא ידענו את ערכו עד בואנו הנה – הדבר היקר שאנו קוראים לו בשם מולדת; העם אשר נדמה היה לעולם כולו ולו לעצמו, כי כבר בלה מזוקן ואבדה תקוותו – הקים עכשיו בן־זקונים, המראה כמה כוחות חיים, מאויי־יצירה, כשרונות פעולה צפונים עדיין בעם זה. ואם יבוא מישהו פעם לציין את הדבר היותר גדול שגילה העם העברי בעשרות השנים האחרונות, לא רק בהסתגלות לחיי גולה אלא גם בהתנערות לחיים חדשים, אז יאמר: החלוץ! אותו המראה הגדול, אשר גם עמים אחרים, הרתוקים לאדמתם, המלאים כוח חיות, משתאים לו; המראה הגדול, אשר קומו בקרב העם הזה בני נעורים, גמולי עבודה, למודי בטלה, ילידי עיר, מפוזרים בארצות תבל; קמו לא מתוך התלהבות של רגע, לא כדי לחרף את נפשם על בריקדות – אלא לחיי גבורה יום־יום, שנה שנה, עשרות בשנים.
אנו מקבלים פה עולים מרומניה, מפולין, מגליציה, מגרמניה ומרוסיה. מובטחני שלא יתקנאו החברים מארצות אחרות אם אעמוד רק על שתים.
אם נס הוא החזיון החלוצי – הרינו רואים גם בתוך נס בדמות התנועה החלוצית בגרמניה. ארץ זו, מולדת הטמיעה היהודית, אשר ממנה יצאה תורת השמד, אשר המשפחות היהודיות המפוארות שבה, גדולי חכמת ישראל. ראו את בינהם ונכדיהם עוזבים את עמם, אשר ההתבוללות אכלה בישובה היהודי עד נפש – מארץ זו אנו רואים לא רק תשובה להכרה היהודית ולתנועה הציונית, אלא רואים אנו את המשפחות שהוליכו קודם את בינהן לשמד – שולחות עכשיו את ניניהן למושבות ולקבוצות בא"י, להקים יחד אתנו את האומה העברית על יסוד העבודה החלוצית.
ואולי גדול עוד מזה הנס שהתרחש בארץ אחרת, ארץ שגורלה ההיפך מגרמניה, אשר היתה עד ימינו מולדת האומה העברית בגולה מולדת הציונות, הספרות העברית, תנועת הפועלים היהודית – היהדות הרוסית. בתוקף המאורעות היא נכרתה כמעט מתוך עמה, ועתה היא נידונה להֶסגר ונחנקת, והציונות, א"י והשפה העברית נרדפות בה כבימי האינקביזיציה בספרד. אולם למרות הרדיפות האיומות, האלמות מאונס, ניתוק כל קשר עם שאר חלקי האומה, המאסרים והגלויות – קיימת שם תנועה של מיטב הנוער היהודי הנושא אתו גם למרחקי סיביר את האש הגדולה שהביאתנו הלום. אל כל חברינו הנאמנים והנרדפים אשר ברוסיה, אשר לא זכו עדיין להיות אתנו כאן אנו שולחים היום את ברכתנו – חזק!
כולנו, אשר עלינו לארץ לפני שנים אחדות ולפני חמשים שנה, יודעים את התלאה שעברה עליכם, העולים החדשים. אולם יותר מן העליה לארץ ישראל, קשה תהיה עליתכם בארץ. כי בואכם הנה אינו אלא התחלה לאותה עליה מתמדת של שנים ודורות העומדת לפנינו כאן. עברתם את המרחק מן החזון אל קרקע הארץ ורק עכשיו תיכנסו לחיים ותתחילו באותה הגשמה שדגלתם בה בחו"ל, וקשים יסורי עבודת יום יום לשם התעלות מתמדת – פי כמה מיסורי העליה.
לא אבוא לספר את כל מה שעבר על ציבור הפועלים המתכונן לחוג בקרוב את חצי היובל לעלית העבודה. במושבות ובמשקים תמצאו חברים שחיו, עבדו, סבלו ולחמו בארץ כל השנים האלה. בדבר אחד טוב גורלכם מגורלם. יהי לכם זה לסמל – באתם ומצאתם אספה זו של אלפי חברים. מצאתם ציבור של 25000 פועל מאוחדים, אשר הקימו עמדות משק, תרבות וארגון וכבשו כיבושים פוליטיים חשובים. כל אלה ייראו טבעיים בעיניכם ואולי לא תרגישו בכמה תלאות ומאמצים עלה הדבר. אבל המרחק בינינו וביניכם קטן הוא מאוד אם נביט לא לאחור, אלא לפנים. כולנו יחד – מתי מעט אנו לעומת העם שהארץ צמאה לקלטו, והמוני העם אשר רק הם מתקוותנו עודם רחוקים מא“י, וגם הנושאים את שם א”י – רחוקים מאותו התוכן האנושי והחברתי הגדול של חיי אומה עובדת אשר אנו מכניסים בו. וכאן אנו עומדים על הדברים המייחדים את העליה החלוצית הזאת לעומת כל העליות האחרות.
מארצות שונות, מגלויות רבות בא קומץ זה של 150 חלוצים, אך כולם מאוחדים בשפתם העברית. זוהי המהפכה שתנועתנו חוללה במחנה החלוצי, זהו אחד הכיבושים הזקופים לזכותה של תנועת פוֹעלי א"י – דבר שלא היה עוד כמותו במשך כל עשרות השנים, אשר קבוצת חלוצים שתבוא ארצה תדבר כולה, במאת אחוזיה, עברית.
הדבר השני המייחד את העליה הזאת הוא, שאנשיה זרו הלאה את הפרנסות הקלוקלות שעליהן חיו אבותיהם וכבשו להם את העבודה. הנוער הזה שבא מארצות שונות ומשכבות חברתיות שונות – הוכשר ובא לקראת דבר אחד – חיי עבודה בא"י.
והדבר השלישי – הם באו להיות חטיבה אחת עם ציבור העובדים בא"י. מרגע בואם הם יודעים – חברים הם לחברת העובדים בארץ.
בשלושת אלה – דגל השפה העברית, דגל העבודה ודגל ההסתדרות – באה העליה החלוצית לארץ. הדגל המשולש הזה שהונף בראשית העליה השניה – הדגל הנפרש במרחבי גולה מקוטב עד קוטב, – דגל זה מבשר לעם העברי את הבשורה הגדולה: עלה נעלה ויכול נוכל!
תל־אביב, יב שבט תרפט [“דבר” 115]
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.