בחדר אפלולי היה פרופ' נ. ה. טור־סיני כנבלע בתוך ערימות ספרים. היו מעייניו נתונים בהגהות העיבוד האנגלי של פירושו החדש לספר איוב. הצביע על עלי הגהה שונים, רצופי תיקונים, ולא באו אלא להעיד על החרדה וההקפדה הגדולה המלווים את האיש בהארת סתומות המקרא.
כל הופעה של פרופ' נ. ה. טור־סיני בכתב או בעל־פה, מעוררת צפיה, מתיחות־רוחנית לגלוי מפתיע מעולם המקרא. לא אחת מעוררות הצעותיו והנחותיו גם התנגדות נמרצת. תאמר: הרפתקנות רוחנית? יתכן. אך יש בה גם מעוז הנפש, אבירות, בד בבד עם הסתערות זו, הוא גם קורע אשנבים לאיוורור והתרעננות לחקר המקרא. “אין דברי אלו כתובים בשביל חשוכי דעת וקפואי דעה, הכפופים לשגרתם”, כתוב בהקדמת ספרו “הלשון והספר” בו דן על בעיות יסוד במדע הלשון ובמקורותיה בספרות. דבריו מופנים אל היודעים “שאין מסקנות סופיות בהבנת עברנו, ושחובה עלינו להפוך ולהפוך בבירור ירושתנו הנצחית. עוד עלינו לחפש את עיקר האמת, המתעלמת והמסתתרת מפנינו ושאין לנו לחשוש לגלויה של האמת או־אז תראה לנו זו ביתר יופי ויתר קדושה, ככל שנתקרב אליה”.
ב“אני מאמין” זה צפונה עיקר תורתו של פרופ' נ. ה. טור־סיני. אין לך שורה במקרא שאין לחוקרנו דין ודברים עמה. “כך אני”, מעיר, שהרי משחר נעורים גדל והתחנך בשדה זה, מורשת היא לו מבית אבא. חוש מיוחד מדריך מנוחתו ובולש אחר מקור המלים ומובנן המדויק. אכן, מעמסה כבדה הטיל על שכמו האיש, ובענוותנות מעיר: “אם כבדה עלי המלאכה בשל הכרכים הראשונים של תרגומי למקרא, הדנים בכתובי הפרוזה, שבעתיים תכבד המלאכה בחלק השירי”.
דורות רבים לא הכירה היהדות בתלמיד־חכם אלא זה הממית עצמו באהלה של תורה. זאת הפעם מצאתי תלמיד־חכם המתחיה באהלה של תורה. יומם ולילה יעסוק בה, בחינת “תורתך שעשועי”, שהרי תורת השם מאירה משיבת נפש. כבר הגיע האיש לשיבה ואילו גיוו הישר, עיניו הירוקות מאירות, בלוריתו העליזה יורדת על מצחו, שובבה, ואין בה כל גון של שיבה. לא אחת יצא לשחיה לבריכה הסמוכה. טיפח את גן ביתו, יתן קולו בשיר, יאהב הקריאה בספרי בלשים (ספריתו מונה כאלפיים ספרים כאלה) ועל הכל ישתקע במשחק האשקוקי ויותר מאלף ספרים הדנים בשח־מט מצויים בספריתו, אל נכון זו הספריה הגדולה ביותר בארץ בשח־מט. שנים רבות עמד בראש המערכת להשלמת מלון אליעזר בן־יהודה ונשיא האקדמיה ללשון העברית. כבר החל בחיבור המלון ההיסטורי של הלשון העברית.
רמזתי לחוקרנו, שמא כל תלי התלים של הפירושים החדשים שהציע, עלולים ליצור תנ“ך חדש. “חלילה”, השיב. אוהב אני מסורת ואת הפירוש המקובל, אך עיקר מחקרי לחשוף כוונת הכתוב לאמיתה. אין להתעלם מכל הפירושים הרבים שתלו חז”ל למקרא, פירושים שהפכו לחלק בלתי נפרד מנשמת האומה היהודית. אך על ידי גלוי האמת אנו חושפים את היופי הגנוז, את העומד והקיים. שומה עלינו לראות בספר הספרים תעודה בעלת ערך נצחי, שנשמת חיים תוססת ומפרכסת בו ובכל דור ודור ולאין סוף.
הפליגה השיחה על דרכו של לימוד התנ“ך בימינו. שאלתי לדעת החוקר אם רואה הוא נחת בלימוד התנ”ך בבתי הספר והשפעתו על הדור:
“הקשית לשאול, אמר. סבורני כי עלינו לתת גישה אנושית לתנ”ך. אין ללמוד ספר זה כספר ללימודי ההיסטוריה ואף לא כספר מוסר בלבד. דרכי הקנית ידיעת התנ“ך בימינו על הדור החדש, ביחוד פרקי הנבואה וספר תהלים, עלולים לא אחת להמאיס את הלימוד בו. אין אני מאמין גם ב”תעשיה תנכית“, לא ב”תמונות תנכיות" ולא ב“ריקודים תנכיים” ואף לא ב“מחזות תנכיים”. יש בכל הצגה מעין אלו מן הזיוף, מהדימיון הכוזב. אתה שואלני על המגילות הגנוזות. ודאי חשיבותן גדולה, אם כי אינן עשויות לקדם אותנו להבנת התנ“ך. בכוחן להגביר את ההתענינות בתנ”ך, כבארכיאולוגיה. תשאל למה? אגידך: משום שכותבי המגילות הגנוזות, כבר לא הבינו פשוטם של הכתובים ובר נתפסו לדרושים. ערכן של המגילות הגנוזות, בפני עצמן עומדות, להבנת התקופה בה נכתבו. כמעט ולא מצאתי בהן אף ענין מקורי אחד הבא להורות וללמד על פשוטו של פסוק. נוסח המגילות נופל מן הנוסח המסורתי, וכל דבר הסתום במסורת, ממילא סתום במגילות". ובטרם הספיק פרופ' טור־סיני לסיים את דבריו וכבר נתפס שוב לפירושו של פסוק ולוחש באזני משמעו של כתוב, אשר רבותינו פירשוהו כאשר פירשוהו, ואילו חוקרנו גילה בו פנים חדשות, אך אינו אץ לגלותו ברבים …
“תן יד לפה, אל נא תגלה ואל תרגיז את הבריות”, העיר, ועיניו כחולמות האירו בארשת של קברניט מנוסה המפליג בלבב ימים באניות תרשיש.
*
במילה “תתרן” נשלמה בחנוכה תשי"ט הדפסת “מילון הלשון העברית הישנה והחדשה לאליעזר בן־יהודה, ירושלמי”. ההדפסה נמשכה למעלה משני דורות, כחמישים שנה, והמילון מקיף 7944 עמודים ב־17 כרכים.
סח לי פרופ' נ. נ. טור־סיני, הכרכים הששי והשביעי של המילון נדפסו מתוך כתב־יד שהיה מוכן ובהשגחת חבר מלומדים שהיו בימים ההם בירושלים. אשר לחלק השמיני והתשיעי – נשארו ערכים מרובים, ביחוד מתחום המקרא, כתובים בכתב ידו של בן־יהודה, אלא שאת המשכם וכן את הערכים מתחום הספרות שלאחר המקרא, היה צורך לחבר על יסוד רשימותיו. מלאכה זו עשה מ. צ. סגל, בעזרת מזכירו יעקב כנעני. כן היה מוכן לדפוס המבוא, שהוצאתיו יחד עם עוזרי מאיר מדן. אשר ליתר הכרכים, היו ערכים מקראיים מועטים של בן־יהודה וכן חומר רב של פתקאות ובהם רמזים בלבד למקורות ולפירושים מתוך הספרות העברית לדורותיה. החומר שהיה מצוי בידינו פחת והלך עם התקדמות המילון, והיה עלינו לשים לב גם למקורות של הספרות המדעית, שלא היו לנגד עיניו של בן־יהודה, כגון לכתובות שנתגלו או אפילו כבמקרה הלשון האוגרית כשפה שמית חדשה שלא נתגלתה אלא אחרי מותו. כרכים אלה, פרט לכמה ערכים וכן הערכים המקראיים באות “פ” ובראשית האות “צ” חוברו למעשה על ידי ועל־ידי עוזרי שסידרו את החומר לפי הוראותי. לא רק להערות המרובות מאד אני אחראי, אלא כל משפט על המלים וצירופי הלשון שבמקורות, נוסחו על ידי. אף־על־פי שהשתדלתי לשמור על המסגרת שקבע המחבר והבאתי כל רמז, שבו הביע את דעתו ברשימותיו ובשולי ספריו, גם כל שגיאה אני אחראי לה. עשרים ושלוש שנים אלו בהן טיפלתי במלון בן־יהודה, היו שנים של לימוד בלתי־פוסק, של חידוש ידיעה ושל התחדשות הדעות. כל מה שכתבתי בספרים ובמאמרים בשנים אלו בתחום הלשון, לשון המקרא ולשון המקורות שלאחר המקרא, נולד ברובו בשעת טיפולי בבעיות המרובות הכרוכות באוצר המלים המשוקע במלון בן־יהודה.
הוסיף פרופ' נ. ה. טור־סיני ואמר, שעצם רשימת המקורות שבכל כרך, עשוייה ללמד על כך כיצד חיפשנו, עוזרי ואני, דרך להרחיב את החומר לפני שהבאנו את המלים לדיון. מובן, שהיום יש בידי להוסיף וגם לתקן, ודוגמה מאלפת ימצא הקורא אפילו בערך האחרון שנאמר בו: “תתרן – עי' תותרן”. מלה זו, שמפרשי התלמוד והבאים אחריהם פירשוה “פגום בחוש הריח”,ואילו בכתיב “תותרן” בו', שהוא הנכון, נרמז לכוונת המלה הבאה בנקבה, “תותרנית”, שאינו אלא, כאמור במקומו, מלשון תותרת, אשה מיתר האמורי החשודה בכישוף. אמור מעתה שתותרנית היא מכשפה. ואמנם, בספרות המאוחרת כבר השתמשו בתתרות וכדומה, כפי הבנת המפרשים.
“למעשה חוברו מלונים רבים בסמוך למלונו של בן־יהודה ואחריו”, הוסיף פרופ' טור־סיני, “מלונים שהשתמשו גם בחומר הנמצא בו. ואולם, אלה הם מלונים ללשון החיה המספרים, בעיקר, על הקיים בלשוננו ומהיכן לקוחה מלה זו או שימוש־לשון זה. ואילו מלונו של בן־יהודה הוא ביסודו מלון מחקרי, ועיקרו בהערות המרובות, החוקרות את מקור המלה, את קשריה ללשונות הקרובות והרחוקות ואת הפירושים שניתנו לה, כדי לברר מתוך כך את פירושה המקורי. בכיוון זה לא הגענו, כמובן, לסוף מעשה ממש. גם מלון בן־יהודה בא בעיקרו להביע דעת יחיד, וטבעי הדבר, שאני, שזכיתי לסיים את מפעלו של בן־יהודה, הצעתי תכנית לעבודה גדולה יותר – חיבור מלון היסטורי אקדמי של הלשון העברית, אשר האקדמיה ללשון העברית ו”מוסד ביאליק" משתפים פעולה בהכנתו. אם אמנם לא אוכל לקוות שאזכה לראות גם את המפעל הזה מושלם בחיי, אקווה שאזכה לראות את התחלתו במלון היסטורי מושלם לכתבי הקודש, מלון מקראי מקיף ומעמיק, שאני עוסק בו עתה במיוחד. על דרך המלון החדש הזה, שגם הוא בלתי־אפשרי היה בלי היסוד שהניחו בן־יהודה, הרציתי בכינוס האחרון למדעי היהדות".
סיפר הפרופסור על פגישתו הראשונה עם אליעזר בן־יהודה. בשנת 1910 שימש איש־שיחנו מורה בגימנסיה העברית בירושלים: “הייתי מהלך בחברתו של ידיד, מורה אף הוא בגימנסיה זו, במגרש הרוסים. אליעזר בן־יהודה כבר ידע את שמי מתוך הספרות המדעית, ואני אז בן עשרים ושלוש וכשראני אמר: “הלא הכל מספרים לי שראו את בנו של טורצ’ינר המזרחן, ואילו אותו עצמו איש לא ראה”. לאחר היכרות היה פרופ' טור־סיני למורה לילדיו של אליעזר בן־יהודה “ואף כיבדני בן־יהודה להיות חבר בועד הלשון העברית. כיום, אני כ”תותרן” האחרון, מותר ועד הלשון העברית מאותה תקופה" – מעיר הנשיא הראשון של האקדמיה של הלשון העברית. “לא אחת נוהג הייתי לבקר את בן־יהודה בביתו, ואף השתתפתי בקריאת ההגהות למלון. בהיותי בחוץ לארץ עמדתי עמו בקשרי מכתבים עד ליומו האחרון. חזרתי לארץ, ומרת חמדה בן־יהודה פנתה אלי, לפני עשרים ושלוש שנה, בהצעה להשלים את המלון – ונעניתי”.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.