רקע
דוד בן־גוריון

י“ד בתשרי תש”ט — 17.10.1948


חבר יקר —

אני מודה לך מקרב לב על ברכתך “ברכת פלמ”חניק פצוע הנמצא באחד מבתי ההבראה". יקרה לי הברכה שבעתיים על שהיא באה מחייל יהודי פצוע. אני מקוה שתבריא בשלמות ותשוב בקרוב למשפחתך וליחידתך — ותסייע להביא את מלחמת המגן שלנו לידי גמר.

לא הייתי מעולם מיליטריסט, אם כי הייתי חייל בלגיון היהודי, וגם עכשיו אני רואה במלחמה את הדבר האיום ביותר בתולדות אדם, איום מכל הבחינות. אבל איני יודע חבר אנשים שמילאו פעם בהיסטוריה שלנו שליחות יותר אנושית, יותר יקרה, ולא אחשוש להגיד, יותר קדושה — מהשליחות שממלא עכשיו צבא־הגנה לישראל. ואשריך שזכית לשרת בחיל זה.

בדברים אלה הייתי מסתפק אילולא הוספת לברכתך את המילים המעטות “עשה טובה ואל תפרק את הפלמ”ח“. אני מניח שאינך יחיד בפלמ”ח שיש לו משאלה זו, ואנסה עד כמה שאפשר לברר את הדבר.

וראשית כל עלי להגיד לך שהחשש שלך שמישהו רוצה לפרק את הפלמ"ח — אין לו שחר. אין אני יודע שום אדם שיש לו משאלה אוילית כזו, ואם מי שהוא סיפר לך ולחבריך שאני הוא האיש — הרי הוא סיפר לך עלילה מחוסרת־טעם.

כל ימי בארץ הייתי קרוב במקצת להגנה, ומאז הוקם פלמ“ח ראיתי בו את הענף הצעיר והיקר ביותר במערכת ההגנה שלנו. אליהו גולומב ז”ל, מזכירות הקיבוץ־המאוחד ואחרים, שטיפחו את הפלמ“ח מראשית מלחמת העולם השניה, עשו שירוּת לא־ישכח להגנתנו. ובוויכוח שפרץ בימי המלחמה אם להתנדב רק ליחידות עבריות בצבא הבריטי או רק לפלמ”ח — הייתי יחד עם אליהו גולומב בין אלה שדרשו גם גיוס לפלמ"ח וגם גיוס לצבא. התנגדתי לאלה ששללו יציאת יחידות יהודיות מהארץ לשם מלחמה בהיטלר. היה זה אסון וקלון אילו בין הצבאות העולמיים שמיגרו את שלטון הנאצים לא היו נמצאים גדודים יהודים ארצישראליים. הבריגדה היהודית היתה מפעל כביר —גם מבחינת מעמדנו במלחמה ובעולם, וגם מבחינת הקשרים בין הישוב הארצישראלי עם הגולה היהודית בכלל ועם שרידי הפליטה באירופה בפרט. וגם פלמ"ח בימי המלחמה ובימי המאבק מילא תפקידים שישארו לכבוד ולתפארת בתולדות הישוב.

אולם יותר מזה: אילו לא היו לנו בראשית מלחמה זו הבחורים (והבחורות) המאומנים והנאמנים בהגנה ובפלמ"ח, והחיילים והקצינים המנוסים בבריגדה ובשאר יחידות צבאיות עבריות, ספק הוא אם היינו יכולים לעמוד; רק בכוח אלה עלה בידינו להקים צבא־הגנה לישראל ולעמוד בשער עד ההפוגה השניה.

ידעתי שיש אנשים, אשר משום־מה מפיצים ביחידות פלמ“ח — מאז החלה מלחמה זו — שיש “אויבי־עם” כמוני הרוצים לפרק את הפלמ”ח. ולא רק זאת: הם אפילו הפיצו במשך זמן רב דיבות שאני מרעיב את אנשי פלמ“ח, ושחברי מונעים מהם עזרה כספית ועוד. לצערי הרב עוד משתמשים בתוכנו בדברי־השמצה במקום ויכוחים ובירורים אידיאולוגיים ופוליטיים; ולא חשבתי שזה יהיה לכבודו של פלמ”ח או לכבודי אני להכחיש עלילות אוויליות אלו.

לפני התחלת המלחמה מנה פלמ“ח כאלפיים וחמש מאות איש. במשך שנה זו גדל כהנה וכהנה. במקום גדודים יש עכשיו חטיבות (בריגדות). בשנה זו בלבד גוייסו לפלמ”ח הרבה יותר מאשר גויסו לפלמ“ח במשך שש שנות קיומו — עד מלחמה זו. אני אחראי במידת־מה לגיוס הרב הזה במשך השנה, ואני יכול להבטיחך שחטיבות אלה לא יפורקו (בלתי אם יפורקו גם שאר החטיבות של צבא־הגנה לישראל), וכשם שאדאג לכל שאר החטיבות הצבאיות שלנו — גם כאחד היהודים וגם כשׂר הבטחון — אדאג לחטיבות פלמ”ח, ואין צורך ש“אעשה טובה” כפי בקשתך. עזרתי להגדיל ולהגביר את פלמ“ח לא על מנת לעשות טובה למי שהוא, כאשר לא עשיתי טובה למי שהוא כשגייסתי שאר כל החטיבות בצבא־הגנה לישראל. עשיתי רק מה שהיה מוטל עלי לעשות. וגם להבא לא אפרק פלמ”ח אלא להיפך, אעשה כל אשר ביכלתי למען אגביר את הכוחות הצבאיים שלנו, ואדאג לכך שפלמ"ח ויחידות אחרות יקבלו מאַכּסימום האפשרויות והאמצעים למען יגיעו לשיא כשרן הקרבי ויהיו לדוגמא ולמופת לצבא ישראל.

כאחד האנשים המטפל בשתי השנים האחרונות כמעט אך ורק בשאלת התגוננותנו — אני יודע להעריך את פעולתן של יחידות פלמ"ח לפני המלחמה ואת ערכן במלחמה זו, ואני יודע את ערכן לא רק כחיילים, אלא גם כחלוצים, מבלי שאצטרך, לרגל הערכה זו, לזלזל בערכם של חיילים אחרים ולקפח זכויותיהם במלחמה זו.

לפני המלחמה היה הפלמ"ח החטיבה המאומנת ביותר בשורות ההגנה, ובתקופה הראשונה במלחמה זו מילאו תפקיד של יחידות־מַחץ נבחרות.

עם הגיוס הכללי חל שינוי יסודי במבנה ההגנה וגם במעמדן של יחידות פלמ“ח. אנשי פלמ”ח חדלו להיות היחידים שהקדישו כמה ימים בחודש לאימונים. כל מגוייס נתן כל זמנו לאימונים ולמלחמה, בין שזה היה מגויס חדש לפלמ“ח או ליחידה אחרת, ושי לנו עכשיו מספר לא קטן של חטיבות מאומנות ומצוידות לקרב. הפלמחניקים הוותיקים, וכן גם החיילים והקצינים במלחמת העולם השניה, מילאו תפקיד מכריע באימון צבאנו ובהכשרתו הקרבית. יחידות פלמ”ח הצטיינו בשמירת הדרכים ובכיבושים בגליל, בהרי ירושלים, בעיר ירושלים, בנגב ובמקומות אחרים, וכל פלמחניק יש לו יסוד להתגאות ביחידה שלו, אם כי יש לפעמים שהפרסומת המופרזת והבנאלית שעושים גופים מן החוץ לפלמ“ח יש בה מן הטעם הקלוקל, ואין אחריותה על הפלמ”ח. אין שום פלמחניק כחייל וכחבר צריך לטשטש או להפחית את זכויותיהן וכיבושיהן הגדולים של שאר היחידות. יחס הכבוד שיש, בצדק, לכל איש פלמ“ח ליחידה שלו אינו צריך להיבנות על חשבון הקיפוח של יחידות אחרות. כל יהודי וכל איש פלמ”ח יש לו יסוד מספיק להתגאות במפעלים הגדולים של שאר יחידות הצבא שלנו, מבלי להפחית את הוקרתו לפלמ“ח. המבצעים האדירים של צבאותינו בחיפה, בגליל המערבי, בעמק הירדן וכדומה — גם איש פלמ”ח צריך להתגאות בהם, אם כי נעשו ע“י יחידות אחרות. יש מפעלים גדולים שנעשו על ידי פלמ”ח יחד עם יחידות אחרות, כגון כיבוש לוד ורמלה, מפעל “נחשון” שפרץ את הדרך לירושלים ושימש מפנה בכל המלחמה הזאת; הקרבות בדרום; כיבוש “דרך בורמה” ועוד. ואמנם נכון הדבר, שבלי קיפוח זכותו של צבא ישראל בכללו, וזכותן המיוחדת של יחידות שונות, מותר לכל יהודי בישראל ובעולם להתגאות בפעולתם של גדודי פלמ“ח לפני מלחמה זו ובמבצעיהן של חטיבות פלמ”ח תוך כדי מלחמה זו. ותוכל להיות שקט ובטוח שלא יאונה שום דבר לפלמ“ח, ואין פלמ”ח זקוק לסנגוריה ו“הגנה” של מי שהוא. מעשיו מדברים בעד עצמם.

אולם אין עשן בלי אש. מה שסופר לך על דבר פירוק פלמ"ח — הוא בדותה. אבל יש כנראה משהו שלא סיפרו לך, ואני רוצה לא רק לספר לך עליו אלא גם להסבירו.

הכוונה היא למַטה הארצי של פלמ“ח והתפקידים שמילא לפני הקמת צבא־הגנה לישראל — וכמה חברים בפלמ”ח רוצים להמשיך משטר זה גם עכשיו, מבלי לראות את פני השינויים הגדולים שחלו בינתיים: 1) הקמת מדינת ישראל; 2) הקמת צבא־הגנה לישראל (במקום הגנה במחתרת) — שינויים ששינו את כל חיינו בארץ ואינם מצריכים ואינם מרשים עוד לשַמר צורות הארגון והמשטר שנתקיימו בפלמ"ח לפני היות המדינה ולפני היות הצבא.

אנו חייבים הרבה להגנה במחתרת — אלמלא היא לא היינו עומדים בחדשים הראשונים של המלחמה וגם לא היינו בקלות כזו מקימים את הצבא. אבל סדרי ההגנה וסדרי פלמ“ח נוצרו תחת שלטון זר, ודרכי ההגנה והפלמ”ח הותאמו לצרכים של הימים ההם. לא היה שלטון יהודי בארץ, ואם כי ההגנה היתה להלכה כפופה ל“מוסדות הלאומיים”, הרי למעשה התנהלה ע“י כוחותיה הפנימיים, ובראשה עמדה “מפקדה ארצית” מורכבת חציה מחברי הסתדרות העובדים וחציה מחוגים אחרים. אבל לא היא נתנה את האמצעים ולא היא גייסה את האנשים. חברי ההגנה התנדבו מאליהם, והאמצעים הושגו ממקורות שונים. פלמ”ח היה אז למעשה יחידה עצמאית, והמטה שלו היה הדן היחיד כמעט בכל עניני פלמ"ח, אם כי עמד ככל שאר יחידות ההגנה לפקודת “המוסדות הלאומיים” בכל פעולות הגנה ומאבק.

עם הגיוס הצבאי שהחל לפני שנה בערך, נשתנה המצב תכלית שינוי, ולאחר שהוקמה באמצע מאי מדינה יהודית והוכרז על צבא־הגנה לישראל — נערכו מחדש כל סדרי התגוננותנו ויסודותיה. הצבא נעשה כפוף לרשות אחת: לממשלת ישראל, וארגונו של הצבא הותאם לצרכי המלחמה, ולא למסורת של העבר. הוקמו חיילות שונים: חיל־רגלים, חיל־תותחנים, חיל־אויר, חיל־ים, על כל שירותיהם. בחיל הרגלים אורגנו גדודים וחטיבות; והוקמו מטות לגדודים ולחטיבות, — ובראש כל הצבא הועמד המטה הכללי שבידו ניתן הפיקוד הצבאי על כל חילותינו, ובתוכו הוקמו אגפים שונים לכל צרכי הצבא: אפסנאות, הדרכה, כוח־אדם, מבצעים וכו'. החטיבות בחיל־הרגלים אינן עוד מרותקות לשום מרחב מסוים, ואפשר להעביר אותן ממקום למקום לפי צרכי המלחמה. לכל החטיבות ניתן עד כמה שאפשר אימון משוכלל של צבא סדיר, מה שלא היה בשום יחידה בתוך ה“הגנה”. עוד עכשיו יש הבדל בין חטיבות שונות. יש שקיבלו אימון יותר טוב — וכמעט כל חטיבות פלמ“ח נמנות בין אלו — ויש שלא קיבלו עדיין אימון זה. גם בתוך פלמ”ח גופא יש הבדל בין הוותיקים ובין המגויסים החדשים. לאלה יש מסורת קרבית ואימון אינטנסיבי וממושך, ולאלה — לא. אבל במידת האפשרות דואג המַטה — ומשרד הבטחון — לכך, שכל החטיבות בחיל הרגלים יקבלו את האימון המשוכלל ביותר, ובחדשים האחרונים יש התקדמות לא מעטה בשטח זה. הקורסים למ“מ משותפים לכל החטיבות, והאימון של הטוראים ומ”כ בכל החטיבות — נעשה בתוך החטיבה. אגף ההדרכה במטה הכללי אחראי לאימונים אלה — וכשם שאין צורך לשום קבוצת־חטיבות אַחרת בלשכה מיוחדת להדרכה ולאימונים, כך אין צורך כזה גם לחטיבות של פלמ"ח.

אין המטה הארצי של פלמ“ח יכול לדאוג גם לאספקה של חטיבות הפלמ”ח. אם חטיבת פלמ“ח נמצאת בנגב או בגליל — יש לסדר את האספקה שלה ע”י אגף האפסנאות של המטה הכללי כמו לכל שאר החטיבות בנגב או בגליל, ולא יתכן שלשתי חטיבות פלמ"ח, שאחת מהן נמצאת בנגב ואחת בגליל — תהיה להן אספקה משותפת ומאוחדת מאגף אפסנאות מיוחד רק להן.

המַטה הארצי של פלמ“ח אינו יכול עוד לתת הוראות אופראטיביות, פקודות מבצע צבאיות, לחטיבות פלמ”ח. צבאנו מאורגן עכשיו ב“חזיתות” ולכל חזית יש מטה־חזית, ומטה זה נותן את ההוראות לכל החטיבות הנמצאות ברשותו, לפי התכנית העליונה שמחליט עליה המטה הכללי של צבא־הגנה לישראל. וכשיש מטה כללי, ומטה של חזית ומטה של החטיבה — אין צורך ואין אפשרות שמטה אחר, כגון מטה פלמ"ח, יתן אף הוא הוראות בשעת מלחמה.

כן גם אין המטה הארצי של פלמ“ח יכול לגייס אנשים לפלמ”ח כאשר עשה עד הגיוס הכללי. בימי מלחמת העולם ועד לפני שנה היה פלמ"ח מיוסד על התנדבות הנוער החלוצי, הלומד והעובד, שהלך לאימונים ולעבודה במשקים החקלאיים. עם הגיוס הכללי על ידי המדינה חייב כל איש בישראל מגיל מסוים ועד גיל מסוים בגיוס לכל זמן המלחמה. הגיוס נעשה בכל מקום על ידי משרד הבטחון, ובמטה הכללי יש אגף כוח־אדם (אכא) הקולט את המגויסים ושולח אותם לפי הצורך ליחידות השונות — לחטיבות חיל־הרגלים, לחיל־התותחנים, לחיל־האוויר, לחיל־הים ולשירותים שונים. אמנם זמן מה היה עוד קיים בכמה יחידות המנהג של ״חטיפת״ אנשים — אבל זה לא יתכן בצבא סדיר, ורק ״אכא״ (אגף כוח־האדם) במטה הכללי רשאי לקלוט את המגויסים ולחלק אותם לפי חישוב כללי ליחידות השונות, ואין שום חטיבה או קבוצת־חטיבות מיוחדות רשאית לגייס לעצמה אנשים.

והוא הדין בעבודה תרבותית. הצבא דואג לחינוך ולסעד של הצבא, ויש שירות תרבות וקציני תרבות בכל יחידה, הפועלים לפי משטר וסדר כללי בכל חלקי הצבא, ולא יתכן שחטיבה, אחת או מספר חטיבות יעשו שבת לעצמן, וינהלו את עבודתן התרבותית מחוץ לרשת הכללית.

בנקודה זו נאחזים, יותר מאשר בנקודות אחרות, כל אלה המנסים להצדיק את המשכת קיומו הנפרד של מטה ארצי לפלמ״ח. הם אומרים שלפלמ״ח יש ערכים חלוציים־התישבותיים שאין לחטיבות אחרות, ולמען קיים אותן יש צורך בסידור תרבותי נפרד. אם כוונתם של חסידי המטה הנפרד היא שאנשי פלמ״ח ויחידות פלמ״ח מהווים מפלגה פוליטית מיוחדת בצבא, — הרי יש הצדקה לכלי מיוחד ונפרד לפעולה תרבותית וחינוכית בתוך פלמ״ח. אנשי מפלגה אחרת או אנשים בלתי מפלגתיים אינם יכולים לדרוש לעצמם את הזכות לנהל פעולה תרבותית בתוך מפלגה אחרת. לכל מפלגה יש זכות לאבטונומיה תרבותית, ואין מפלגה אחרת רשאית לפגוע באבטונומיה זו, ואינה יכולה לדרוש לעצמה. שותפות או פיקוח. אולם עד כמה שידוע לי, אין שום איש טוען (בגלוי, בכל אופן) שפלמ״ח מהווה מפלגה פוליטית או יחידה אידיאולוגית נפרדת, או שיש להפוך אותו לצבא פוליטי. במידה שאני ביררתי שאלה זו עם מפקדי פלמ״ח, הם שוללים רעיון נפסד זה תכלית שלילה.

כאַחד האנשים ׳שאינם זרים כל כך לערכים חלוציים, לא להלכה ולא למעשה, אני מוקיר את הרוח החלוצית של הנוער שלנו ומחשיב עד מאד את היסוד שהיה מונח בארגון הפלמ״ח: היסוד של אימונים והכשרה חקלאית. יתר על כך: נראה לי שזה צריך להיות גם להבא, במידה שזה יתכן בתנאי המלחמה והשלום, היסוד של חינוך הנוער שלנו, ואני מאמין שיש להנחיל את הערכים החלוציים לכל החטיבות הצבאיות, ובמידה שאני אהיה אחראי, כאזרח וכשׂר־הבטחון, לעיצוב דמות הצבא שלנו, אלך בדרך זו, ואני מאמין שדרך זו תצליח. אני יודע שלא כל חייל יהָפך לחלוץ, אבל אני בטוח שבכל חטיבה ובכל יחידה יש חומר חלוצי, גם בכוח וגם בפועל, ואני מאמין שפעולה חינוכית ברוח חלוצי בתוך הצבא כולו, בכל היחידות בלי הבדל, תתן תוצאות חיוביות, אם גם לא במאה אחוזים.

אינני מאמין שהחלוציות היא נחלת יחידי־סגולה, פריבילאֶגיה מיוחדת של אריסטוקרטיה רוחנית. אני מאמין גדול ב״עמך״, בכלל ישראל ובכל אדם בישראל, ואם נזרע את זרע החלוציות בכל יחידות הצבא — נזכה ליבוּל של ברכה. ואין צורך ואין הצדקה לראות את כל שאר החטיבות כבלתי חלוציות. וכל מי שמוכשר ומסוגל להנחיל ערכים חלוציים לצבא — חייב ויכול לעשות זאת מטעם הצבא כולו, במטה הכללי, בשירות התרבות של הצבא, ולא צריך להדגיש את הפעולה הזאת רק בתוך חטיבות מסוימות, ואין צורך במטה ארצי נפרד של פלמ"ח לשם כך. מפקדי פלמ״ח הצהירו לפני לא פעם, שבכל עניני הפעולה החינוכית הם כפופים לשירות התרבות הכללי — ואין לי יסוד לפקפק באמיתות הצהרתם, ואם זה ככה — אין צורך במטה נפרד לשם פעולה חינוכית.

יש מצדיקים קיום מטה נפרד של פלמ״ח בנימוקים פוליטיים: יש ״פורשים״ — אצ״ל ולח״י — ואם כי לכאורה נתפרקו, הרי הם מוסיפים למעשה לפעול במחתרת, ואין יודע אם אינם צפויים לנו בעתיד תעלולים חדשים כמו ״אלטלינה״ או רצח ברנאדוט, ואולי מעשים גרועים מאלה. חשש זה אינו בלתי מיוסד. וגם דבר זה נכון שיחידות פלמ״ח הצטיינו במלחמה נגד הפורשים — אם כי גם יחידות אחרות מילאו חובתן באמונה כשנדרשו לכך; ויש לסמוך על פלמ״ח, אם חלילה יהיה שוב צורך בכוח מזוין של המדינה לעשות לאַל התנקשויות פושעות של ״פורשים״. אבל לכך אין צורך במַטה נפרד של פלמ״ח, — זהו תפקידו של המטה הכללי של צבא ישראל ושל ממשלת ישראל. להיפך, קיום מטה נפרד של פלמ״ח למטרה זו יש בו נזק רב — באשר הוא עלול לתת למלחמה בפורשים גוון מפלגתי או סיעתי, ועל ידי כך לחזק את ידי הפורשים ותומכיהם. המלחמה בפרישה צריכה להתנהל ע״י הממשלה, ע״י כוחות כפופים למדינה, באמצעות מכשירים כלליים של המדינה.

מכל זה יוצא שלכל חטיבה של פלמ״ח, כמו לכל חטיבה אחרת, יש צורך במַטה חטיבתי, ויש לה מטה חטיבתי. מטה זה, תחת פיקוחו העליון של המטה הכללי, יאַרגן, יאַמן, יחַנך את החטיבה, יעלה את כשרה הצבאי, יעמיק את ערכיה הממלכתיים והחלוציים. כל חטיבה של פלמ״ח המשולבת באחת החזיתות — כפופה למטה של החזית בכל הפעולות המלחמתיות, ותלויה בו בכל עניני אספקה, ציוד, מודיעין וכדומה. המטה הכללי של הצבא ידאג לחטיבות פלמ״ח, כמו לכל חטיבות אחרות, באספקת כוח־אדם, באימונן והכשרתן הצבאית, חינוכן החלוצי והממלכתי, קביעת מקומן במערכת הבטחון הארצי וכו'. רק המטה הארצי הממונה מטעם המדינה על הבטחון ומשק הצבא יכול ומוּסמך לקבוע את התפקיד. הצבאי המיוחד של כל חטיבה, ציודה המיוחד, שיכונה והערכותה, תקניה ושיטת אימונה — וגם הכשרתה לחיי התישבות ויצירה בימי שלום. כי גם דבר זה מחייב תיכנון ממלכתי ומסגרת ממלכתית.

כל דבר שיש בו משום טביעת צביון מפלגתי ליחידה צבאית — הוא פסול ומסוכן; כל דבר המוליך להתבדלות והתפרדות הוא מזיק; כל מה שאין בו צורך צבאי לא יתכן בצבא.

אין עניני לחקור היום, אם לפני הקמת הצבא היה צורך במטה מיוחד של פלמ״ח, מחוץ למטה הכללי של ה״הגנה״. בנסיבות של מחתרת היה בו אולי צורך, — בתוך צבא אחיד לא תיתכן כל סמכות נפרדת; כל חייל כפוף למדינה, ורק למדינה; החוק הכללי של הצבא חל על כל היחידות, ואין להכניס לתוך הצבא את ההתפצלות הפוליטית והאידיאולוגית הקיימת מחוץ לצבא.

בתוך צבא — התפצלות כזו היא הרת־אסון. כמה חברים בתוך פלמ״ח ומחוצה לו חיים עדיין במושגים שלפני הקמת המדינה והצבא, ואינם מבינים, שמה שהיה אולי מוצדק וגם מועיל לפני שבע שנים ולפני שנתיים — אינו מוצדק ואינו מועיל עכשיו.

למען קיומו של פלמ“ח דרוש מטה לכל חטיבת פלמ”ח, אבל אם אין הפלמ“ח רוצה להוות מפלגה או יחידה פוליטית נפרדת בצבא — אין לו צורך במטה ארצי נפרד, לאחר שבשטח הארצי כל התפקידים הצבאיים מתמלאים על ידי המטה הכללי — כל תפקידי הגיוס, ההסברה התרבותית, האימון המקצועי, האספקה, הוראות אופדאטיביות וכו'. ומשום כך, לאחר שנתקיימו הרבה בירורים עם מפקדי פלמ”ח וחברי המטה שלו — הגיע ראש המטה הכללי של צבא־הגנה לישראל לידי מסקנה שאין בתנאים החדשים מקום למטה ארצי נפרד של חטיבות פלמ״ח — לאחר שיש לכל הטיבה של פלמ״ח מטה חטיבתי, ובכל חזית יש מטה חזיתי, ולכל הצבא יש המטה הכללי, וראש המטה הכללי שלח לפלמ״ח את הפקודה הבאה:

א. בתוך מערך כוחות הצבא בתקופת מלחמה זו אין שלוש חטיבות פלמ״ח מהוות יחידה אופרטיבית־מנהלתית אחת. יתר על כן, צרכי המלחמה בעתיד, כפי שהם נראים עכשיו, מחייבים במפגיע לשמור על כל חטיבה בצבא הגנה לישראל. ובכלל זה גם חטיבות פלמ״ח, כיחידות עצמאיות בכפיפות ישירה לפיקוד העליון, למען אַפשר להניע ולהציב כל חטיבה, לפי שיקולי המלחמה הכלליים, בכל זמן ובכל מקום כפי שהדבר ידָרש.

ב. המבנה החזיתי ומערך הכוחות הלוחמים בו, כפי שהנו הולך ומתגבש כתוצאה מהערכותו של האויב וממהלך המלחמה, דוחה לחלוטין כל קיבוץ וצירוף של חטיבות, נוסף לזה שנקבע, בתקן התחלתי ליום בו תתחדש המלחמה. כל צירוף החורג ממבנה זה מהווה רק כפילות ובלבול באחריות ובסמכויות שבין שלושת שלבי הפיקוד — המטכל, החזית והמטה של הפלמ״ח. התוצאה מהמצב הקיים הוא בזבוז בכוחות אדם וחומר, ופגיעה ביעילות המלחמתית של הצבא כולו.

המסקנה הנובעת מעובדות אלו היא כי הפונקציות שעדיין ממלא מטה הפלמ״ח היום — א. חיול וקליטה של כוחות אדם לחטיבות הפלמ״ח; ב. הדרכה של טוראים ומפקדים נמוכים לנ״ל; ג. הסברה וחינוך רעיוני לנ״ל. — במבנה החזיתי, מוסיפות כפילות וערבוב תחומי הסמכויות והאחריות שבין המטכל ומטות החזית וגורמת לחוסר צלילות בפיקוד והנהלת הצבא ולפגיעה בחסכון בכוח־אדם וחימוש.

אי לזאת יש להעביר את הפונקציות הנזכרות לאגפים ולשירותים המתאימים של המטה הכללי ולמטות של החזיתות. העברה זו תיעשה בהתאם לסדרים וללוח הזמנים אשר נקבעו בין ממלא מקום מפקד הפלמ״ח וראשי האגפים הנוגעים בדבר שבמטכ״ל.

כאחד מאלה שעזרו להקמת חטיבות הפלמ״ח ולגיוס אלפי אנשים לחטיבות אלו— אני מעונין לא פחות ממי שהוא אחר בקיומן היעיל, ואעשה להבא, במידת יכלתי, מה שעשיתי עד עכשיו למען העלאת כשרן הקרבי, יעילותן הצבאית ודמותן החלוצית. אעשה זאת במידת יכלתי גם לשאר החטיבות של צבאנו. שום חטיבה של פלמ״ח לא תפורק — כשם שלא תפורק שום חטיבה אחרת, כל עוד שמצב הבטחון של מדינת ישראל לא יאפשר הפחתת צבאנו. ואני בטוח שקיום יחידות פלמ״ח וליכודן עם כל שאר היחידות של צבא־הגנה לישראל יהיה לברכה גם לפלמ״ח וגם ליחידות אחרות.

ואני מאחל לך שתבריא במהרה ותשוב ליחידתך בפלמ״ח, ותעזור יחד עם חבריך בפלמ״ח ובחטיבות האחרות להנחיל לצבא ישראל נצחון מלא — למען תשובו כולכם לעבודת יצירה חלוצית שרק בה ערובה נאמנה לעתידנו.


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 55164 יצירות מאת 3386 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־31 שפות. העלינו גם 22233 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!