כ׳ בתשרי תש״ח 23.10.1948

פקודת יום

היום נצטווינו על הפסקת אש — ומערכת השבוע על שיחרור הנגב נסתיימה.

זה היה שבוע גדול — בו נרשם בתולדות הארץ פרק תהילה וגבורה של צבא־הגנה לישראל: הוסר המצור מהנגב, ניגף צבא־הפולשים המצרי, שוחררה באר־שבע עיר־האבות.

עוד לפני שבוע ימים זלזל האויב בתנאי ההפוגה, ולמרות החלטת או״מ, ניסה לסגור בעדנו הדרך לנגב — הדרך לישובינו מַפרי־השממה ומַפריחי־המדבר.

לפני עשרה ימים התרברב המפקד העליון של הפולשים, איים בהתקפה כללית על נקודותינו ועמדותינו, ותקף מחננו בתל־אל־קונייטרה ובחירבת מחז, שילח בישובינו בנגב את מטוסיו והטיל פצצות־מוות על רוחמה ודורות, וביום ו׳ שעבר ציווה לתקוף ולהשמיד את שיירת האספקה שיצאה לדרום — אם כי זו יצאה בהתאם לסידורי או״מ — ובזאת הצית מחדש אש המלחמה והפר הפרה חמורה את ההפוגה והסדרים שנקבעו על ידי שליחי או״מ.

נענינו להתקפה המצרית — ובמשך שבעה ימים הלמו יחידותינו באוויר, ביבשה ובים את האויב, החריבו את בסיסי האוויר שלו, ניתקו קווי האספקה והתחבורה שלו, והטילו אימה ותדהמה על חייליו ומפקדיו. בהסתערויות־גבורה נעץ צבאנו טריזים בתוך מערכות האויב, כבש עמדות־מפתח בדרכי הנגב, והגיע עד עיר הקדומים של אבותינו — לבאר־שבע.

מתוך אמונים לצו האומות המאוחדות הפסקנו את הסתערותנו — אולם התקדמותנו לקראת נצחון מכריע לא תיפסק. נעמוד דרוכים במלוא אוננו, לפקודת האומה וממשלתה — עד שהפולשים הזרים יורחקו מגבולות ארצנו, ולמדינת ישראל יובטח שלום יציב וצודק.

טייסינו, חיילינו ומַלחינו שנפלו במערכה מפוארת זו — שמם ינון לנצח בתולדות הגבורה העברית, ועל הצבאות שזכו להשתתף בקרבות באוויר, ביבשה ובים לשיחרור הנגב — הוקרת העם ובלכתו שלוחה אליהם.