ט' בניסן תש"ט – 8.4.1949

מדברים במסיבת חברים

… טרם מיצינו כל המסקנות מהמהפכה ההיסטורית שנתחוללה השנה. לא הרי הכלים שהשתמשנו בהם לפני הקמת המדינה כהרי הכלים הדרושים לאחר הקמת המדינה. הפעם אעמוד על שתים: מפלגה ותנועה חלוצית. אינה דומה מפלגה במדינה למפלגה שלפני המדינה. שונה היעוד, שונה הערך, שונים דרכי הפעולה.

לפני המדינה היתה המפלגה סיעה בהסתדרות העובדים, סיעה בהסתדרות הציונית, סיעה בכנסת ישראל. כל שלושת הכלים האלה מילאו תפקיד חיובי בביצוע חזוננו, ושנַים מהם יוסיפו למלא גם עכשיו, לאחר הקמת המדינה.

לא עברה שעתה של ההסתדרות הציונית גם עכשיו, אם כי נשתנו תנאי פעולתה, וכל עוד לא בוצע במלואו דבר הציונות ולא קם קיבוץ־גלויות – יהיה צורך במסגרת עולמית של העם העברי שבתוכה תשתף היהדות בגולה פעולה עם מדינת־ישראל.

שעתה של הסתדרות העובדים לא תעבור גם לאחר שיקום דבר הציונות במלואו. הסתדרות זו ממלא תפקיד כפול – ציוני וסוציאלי כאחד, אם־כי מבחינה פורמלית אינה כפופה לאידיאולוגיה ציונית או סוציאליסטית. שתי ההסתדרויות כאחת בנויות על חברות של רשות, והשפעתן ופעולתן אינה מיוסדת על כפיה, ואעפ“כ, ובניגוד לתפיסה פורמלית של ה”שמאל" שפסל השתתפות פועלים בהסתדרות הציונית ושלל את “המבנה הבלתי־מקובל” של הסתדרות העובדים, מילאו שתיהן שליחות היסטורית בתנועתנו, ועוד ימלאו גם בעתיד. אולם נכון הדבר שהאופי “הוולונטרי” של שתי הסתדרויות אלו הגביל וצמצם במידה לא מעטה את יכולת פעולתן והיקפן, והמפלגה ששימשה רק סיעה בהסתדרויות אלו – היתה אף היא מוגבלת בתכנה ויכלתה.

עם הקמת המדינה נוצר הכלי העליון, רב־האונים (אם כי לא כל־יכול) לביצוע חזוננו ההיסטורי, החזון הציוני־הסוציאליסטי והוקם גם הבסיס למפלגה מדינית. אפיה ומהותה ויעודה של המפלגה לאחר הקמת המדינה נשתנו תכלית שינוי. המדינה היא מסגרת מחייבת, כוללת, ריבונית. תכנה של המסגרת הזאת וכיווּן פעולתה מן ההכרח שיקָבעו ע"י מפלגה מדינית. בלי מפלגה מכוונת ושלטת, המדינה דומה לספינה נישאת על גלי ים בלא הגה ובלא מצפן, ואחריותה ויעודה של מפלגה מכוונת במדינה עולים לאין ערוך על אחריותה ויעודה של מפלגה־סיעה בהסתדרות ווֹלונטרית.

בימינו יש שני טיפוסים שונים של מפלגה המכוונת דרך המדינה: מפלגת־שלטון כל־יכולה ויחידה במדינה טוטליטרית, המקיימת שלטונה באמצעי אלמות, מדכאה בזרוע כל התנגדות וביקורת שאינה רצויה לה, ואוסרת על קיום מפלגות אחרות. מפלגה זו אינה נבחרת בבחירות חפשיות, אלא מועמדיה מתאשרים מזמן לזמן על־ידי העם בהצבעה ללא־ברירה. מפלגה כזו לא תיתכן בתוכנו, כל עוד נצליח לקיים ריבונותה של מדינת־ישראל וחירותה הדימוקרטית. כאן תיתכן רק מפלגה השלטת בכוח השכנוע ובהכרעה חפשית של הרוב. ההבדל בין שתי המפלגות הוא ההבדל בין דיקטטורה ובין דימוקרטיה, בין שלטון של כפיה של מיעוט ושלטון נבחר של רוב.

תנועת הפועלים הארצישראלית בנויה על חירות דימוקרטית והכרעת הרוב, והמגמות הטוטליטריות שקיימות בימין ובשמאל מתנכרות ביודעים ובלא יודעים לשורש חיותה ולמקור גידולה של מדינת־ישראל – עליה וקיבוץ־גלויות. משטר טוטליטרי אינו מתישב עם הגשמת הציונות. – ולדעתי גם לא עם הגשמת הסוציאליזם. אולם גם מדינות דימוקרטיות אינן יכולות לשמש דוגמא בכל למדינת ישראל, ומפלגה היעודה לכוון מדינתנו אינה יכולה להיות העתק שאוּל ממפלגות במדינות אחרות. מדינת ישראל אינה משמשת מסגרת שלטון של תושביה בלבד; עליה שומה לבצע קיבוץ־גלויות, שינוי מבנה העם היהודי ופיתוח גנזי הארץ. ומפלגה המכוונת את המדינה לקראת תפקידים אלה אינה יכולה להיות כבארצות אחרות מפלגת־בחירות בעיקר, הרוכשת אֵמון הרוב ושליטה בכוח הרוב הנבחר במדינה. מילוי יעודה של מדינת־ישראל בקליטת העליה ובתמורת מבנהו הכלכלי־החברתי של העם היהודי מותנה בתנופה חלוצית אדירה בכל שטחי הפעולה של המדינה: עליה, התישבות, בטחון, חינוך, עיצוב דמות אומה מתקדמת ובת־חורין.

יכלתה של המדינה עולה פי כמה על יכלתה של ההסתדרות הציונית, והפעולה הציונית בארץ אינה כפופה עוד לשלטון זר ולאינטרסים זרים. אולם גם שלטון יהודי לא יבצע הצרכים והאפשרויות ההיסטוריים לבנין נשמות וקיבוץ גלויות אם יסתמך אך ורק על כוח החוק והמנגנון הממשלתי. בכוח שני אלה אפשר לסדר ולנהל מדינה סטאטית, מגובשת וקופאת על שמריה. בנין מדינה דינַמית, מהפכנית, הקולטת עליית המונים ומיישבת שטחים שוממים והופכת אבק מהגרים לאומה עובדת של בני־חורין ושווי־זכויות – נזקק להפראה מתמדת של יזמה נועזת ויוצרת וכוחות העפלה בלתי־נרתעים.

*

אם עובר עכשיו שבר על המפעל הקיבוצי והקבוצתי אין זאת באשר הכזיב הרעיון והמעשה החלוצי. אולי לא לאדם חיצוני כמוני לשפוט ולעמוד על פּשר המשבר: אם מפני שיוצרי הקבוצה והקיבוץ לא שמו לב ל“קטנות” שבחיים – ה“קטנות” שבשיכון, בריהוט ובצרכי הפרט, אשר אם כי הוא משתלב בחיי הכלל הרי הוא נשאר גם עולם קטן בפני עצמו, או מפני שנפגם החזון הגדול של הקיבוץ לרגל הפילוג שנפל במחנה החלוצי – או מפני שניהם גם יחד.

אולם לא חלפה שעת הקיבוץ ומפעלו החלוצי לא הכזיב – להיפך, עם קום המדינה הגיעה שעתם הגדולה. יתכן שהמסגרות החלוציות הקיימות אינן הולמות את הצרכים המורחבים והמוגברים של תקופת המדינה, המלחמה והעליה ההמונית, ויש אולי פה ושם סימנים של הזדקנות והסתיידות מוסרית – אולם ההופעה החלוצית הכבירה שהתגשמה בהתישבות העובדת לא היתה אפיזודה מקרית וחולפת, ומקורה לא דלל, והעלילות האדירות של שנת־פלאים זו יוכיחו. אחד האפיקים הראשיים שבו זרם המרץ החלוצי במשך עשרות שנים ידע לפשוט צורה וללבוש צורה – בהתאם לצרכים של התקופה החדשה, כוונתי להגנה. עם ביטול המחתרת ועם הקמת צבא־ההגנה לישראל לא כהתה החלוציות של ההגנה ולא נס ליחה, אלא להיפך: הגבירה אונים. המשמעת הצבאית והפיקוד המוסמך וגיוס החובה לא גרעו מהגבורה החלוצית של צבאנו, אלא הוסיפו לה תוקף והרחיבו יריעתה. גם יעודו של הקיבוץ במדינה לא נסתיים אלא נתרחב, והוא כולל התישבות, בטחון, ממשלה, כנסת, מנגנון, קליטת עולים, כיבוש האוויר והים, בנין נשמות וקיבוץ גלויות. המדינה לא באה לסתום חזון החלוציות – אלא לגוללו ביתר שאת. והמפלגה – כלי־השרת של המדינה בביצוע יעודיה ההיסטוריים – נתבעת בשורה הראשונה לעירוי מקורות החלוציות הגנוזים בקרב הנוער וציבור הפועלים בתנופה מחודשת ומוגברת. תנופה חלוצית מחודשת ורבת־אונים – זוהי הצבת הראשונה לעירוי מקורות החלוציות הגנוזים בקרב הנוער וציבור הפועלים בתנופה מחודשת ומוגברת, והיא גם הצבת הראשונה לכל המלאכה אשר נעשתה במדינה.

*

לפני עשרים ושש שנה, בועידת עין־חרוד, החלטנו על קיבוץ גדול ופתוח שיעמוד לרשות ההגנה, קליטת עולים והתישבות. עכשיו הגיעה השעה הגדולה למפעל קיבוצי זה של ההתישבות העובדת כולה, לרבּות הקבוצה והמושב. העפלה לנגב, יישוב אילת ע"י דייגים, חקלאים, ספנים, טייסים ופועלי חרושת, סלילת כבישים בערבה ועל חוף ים המלח, כיבוש הים והאוויר בספנות ותחבורה אווירית, גם משקית וגם צבאית, יסוד כפרי־דייגים לאורך חוף ים התיכון שלנו, והקמת שרשרת ישובים לאורך הגבולות ובמסדרון ירושלים, מחקר מדעי, צרוּף ושימושי, הנהלת משרדי המדינה, הכשרה מקצועית לעולים והדרכה בעבודה חקלאית, מלאכה וחרושת, בנין משקי עובדים מתוך מיזוג חקלאות וחרושת, עמל־כפים ועבודת־רוח, שישמשו מרכזי קליטה לעולים ומעוז־מבטחים לבטחון המדינה – זהו הסדן לפעולה החלוצית בהיקף ובעצמה אשר לא ידענו עד כה. לתנופה חלוצית זו נתבעת עכשיו המפלגה וההתישבות העובדת על כל צורותיה.

המדינה יכולה וחייבת לעזור בהקמת תנועה חלוצית. לא על־ידי כך שתצווה על אזרחיה להיות חלוצים. החוק אינו כל־יכול. ואין אדם נעשה חלוץ בכוח פקודה חיצונית. אולם אם ננתח את הכושר החלוצי ליסודותיו נמצא כמה אלמנטים הנתונים לרשות המדינה. יסוד ראשון הוא חיי עבודה. ממשלת ישראל קבעה, באישור הכנסת, שמינימום החובה שיהא חל על כל בית־ספר במדינה יכלול “מקצוע עבודה בחקלאות, בחרושת או במלאכה”. הממשלה התחייבה “לעודד ולטפּח תנועות־הנוער החלוציות למילוי תפקידן בהתישבות חקלאית ובישובי עבודה לכל צורותיהן החלוציות”. ולדעתי יש צורך בחוק המחייב כל נער ונערה בגיל 18 לשירות לאומי שיכלול לא רק אימון צבאי אלא גם הסתגלות לעבודה פיסית ובראש וראשונה – הכשרה חקלאית. נכון, שעבודה פיסית, ואפילו עבודה חקלאית, עדיין אינן ממַצות את כל תוכן החלוציות, אבל המדינה יכולה וצריכה, בתוקף סמכותה הממלכתית, להטיל על כל הנוער, בלי יוצא מן הכלל, את האלמנט הראשון של חלוציות: עבודה, ובשורה הראשונה עבודה חקלאית. את השאר – החזון והדוגמה האישית – צריכה להוסיף המפלגה.

המפעל החלוצי הנתבע מאתנו צריך למזג בתוכו שני התפקידים הדחופים והחיוניים של המדינה: בטחון והתישבות. בימים הראשונים של המדינה היה הבטחון כמעט המעשה היחיד שבלע כל מרצה של המדינה, וכל עוד המלחמה היתה נטושה בארץ מן הדין היה שיהיה ככה. גם עם תום המלחמה נדרשים מאמצי בטחון גדולים, אבל המדינה לא תוכל לשאת לאורך ימים את נטל הבטחון, בלתי אם ישולב בחלקו הרב במבנה המשק: הבטחון הימי – במשק הימי, הבטחון באוויר – בתחבורה האווירית, והבטחון ביבשה – בהתישבות החקלאית הרצופה חרושת ומחקר מדעי; ורק בכוח החלוציות ידָבקו הבטחון והמשק והיו למפעל אחד.

תנופה חלוצית רבת־אונים – זוהי הזרוע הראשונה של המפלגה במדינה. הזרוע השניה – זוהי הפעלת המוני הפועלים ככוח מדריך ומכוון במדינה.

*

בבחירות לאסיפה המכוננת התרכזו סביב המפלגה מאה וששים ושנים אלף בוחרים, – ביניהם עשרות אלפים חיילים, רבבות מתישבים חקלאים בקיבוצים ובמושבים, ורוב רובם של הפועלים השכירים במושבות ובערים.

השאלה הגדולה העומדת בפני המפלגה עכשיו היא: התפעל המפלגה במדינה אך ורק על־ידי נבחריה בכנסת ובממשלה, או תדע להפעיל בתמידות ובשיטתיות את רבבות בוחריה, תפעילם בדיון, בבירור, בהכרעה ובביצוע – כשתנסה לקיים את תכנית ארבע השנים אשר עליה נוסדה הממשלה הנבחרת הראשונה בישראל?

המפלגה הצליחה להקנות דרכה למדינה, כאשר הצליחה לפני כן להקנות דרכה לישוב ולתנועה הציונית; ותכניתה של ממשלת ישראל מיוסדת בעיקר על מצע המפלגה לאסיפה המכוננת. תכנית זו אינה ממַצה את מלוא חזונה של המפלגה, אלא קובעת דרכה לארבע שנים בלבד. אבל גם בתכנית חלקית זו יש מרחק רב בין הקביעה ובין הביצוע. “הכפלת הישוב במדינה על־ידי עליה המונית ופיתוח אינטנסיבי של הארץ”, קיום הבטחון, “שיפור מדריג ומתמיד של רמת החיים, תנאי החינוך, העבודה והבריאות של כל האוכלוסיה”, “שקידה על פיתוח משקי העבודה בכפר ובעיר ועל הרחבת ההתישבות והקואופרציה העובדת לכל צורותיהן” – יחד עם “מלחמה שיטתית נגד יוקר החיים, מתוך שמירה על תנאי־החיים הוגנים של העובדים והשכבות העממיות” – סעיפים מרכזיים אלה בתכנית הממשלה לא יעָשו באפס יד ובקלות, וידָרשו מאמץ עליון לא מהממשלה בלבד אלא מהעם כולו, בכוח החוק ומנגנון המדינה כשהם לבדם. דברים אלה לא יעשו, בלי עזרתם והשתתפותם האקטיבית של כל שדרות העם – ובראשם הפועלים, עלול החוק להישאר אות מתה והמנגנון הממשלתי יפעל בחלל ריק. החוק פתח לרווחה שערי הארץ להמוני העולים, והמנגנון הממשלתי מקבל פניהם בימים ובשבועות הראשונים לבואם. אולם גם החוק וגם המנגנון הם מחוסרי־אונים לגבי קליטה כלכלית של העולים. ואם כי אנו גאים על כך שבשנת קיום המדינה עלו לארץ כמאתים אלף יהודים – עלינו לכבוש פנינו בקרקע כשאנו נשאלים על אמצעי השיכון לעולים…

כל אחד יודע מה מעכב את פעולת השיכון ומהו הגורם הראשי לחוסר־פרנסה – יוקר החיים. היוקר מונע את הבנין, כובל את ההתישבות, מגביל את החרושת, מצמצם האכספורט, מפחית אפשרויות העבודה, חוסם הדרך לאימפורט של הון, מעכב קליטת העולים וסוגר הדרך לעליה נוספת. המדינה והחוק יכולים להילחם ביוקר על־ידי הטלת משטר צנע, קיצוב קפדני במזון, בהלבשה ובשאר המצרכים החיוניים, על־ידי פיקוח על יבוּא ועל מחירי תוצרת ושירותים, על־ידי צמצום דמי התיווּך והרווחים וכדומה, אולם אם נרצה להוריד את יוקר החיים “מתוך שמירה על תנאי חיים הוגנים של העובדים והשכבות העממיות” – וזה הדבר שממשלת ישראל רוצה ומחויבת לעשות, – לא יתכן הדבר אלא בשיתופם של המוני הפועלים ומנהלי החרושת והבנין ברציונליזציה של הייצור בשכלול הציוד, בהגברת התפוקה, בהשבחת התוצרת, כלומר בהרחבת הייצור והגברת כושר המעשה הקולקטיבי של משקנו בחקלאות, בחרושת, בנין ובהובלה. משימה זו – שבה תלוי עכשיו קיומה של המדינה, בטחונה וכוח קליטתה – לא תתמלא אלא על־ידי שיתוף הציבור הרחב, וקודם כל ציבור הפועלים, במלאכת המחוקקים והמושלים. רק אם פועלי החרושת והבנין וההובלה והחקלאים יתנו ידם לתכנון הממשלתי, רק אז נוכל גם להוריד את יוקר החיים, וגם לקיים רמת־חיים הוגנת לעובד, וגם להרחיב את המשק, וגם לקלוט העולים.

*

“מפלגת־בחירות” הרואה בעם רק מצביעים אחת לשלוש או ארבע שנים, והפועלת בכוח המנדט שניתן לה ביום הבחירות תכשיל את המדינה. מדינת־ישראל שהוטל עליה קיבוץ גלויות, פיתוח הארץ ושינוי מבנה העם והחברה – זקוקה למפלגה חלוצית ודימוקרטית הפועלת מתוך מגע חי ומתמיד עם ההמונים המיוצגים על־ידה – ב“משלטים” המשקיים והצבאיים בכפר ובעיר, בים וביבשה. כל הצעת חוק המובאת לכנסת צריכה להיות נידונה בכל בית־חרושת, בית־מלאכה, משק חקלאי ומרכז עבודה – כי לא הממשלה והמנגנון הממלכתי אלא המוני העובדים יקראו לבצע את התיכנון המשקי שבו תלויה קליטת העליה, רמת־החיים של האוכלוסין והתפתחותה הכלכלית והסוציאלית של המדינה.

מדינת־ישראל שהוטלו עליה תפקידים דינמיים וחלוציים לא כי לה במפלגה שתייצג רוב העם – אלא שתופעל ע"י הרוב ותפעיל אותו. רק מפלגה חלוצית ודינמית תכשיר את מדינתו למלא יעודה החלוצי והדינמי של קיבוץ גלויות ועיצוב חברה סוציאליסטית.

משום כך אין המפלגה יכולה להצטמצם בהדרכת נציגיה בכנסת ובממשלה. במרכז פעולתה צריכה לעמוד: היחלצות הנוער למפעלי התישבות ובטחון והפעלת המוני הפועלים בביצוע המדינה. משום כך יש להעמיד לרשות המפלגה מכשירי חינוך ותרבות רבי־אונים (מוסדות־חינוך עליונים, הוצאת־ספרים ענפה ועתונות יומית, שבועית וחדשית, מועדונים ושיעורי ערב וכיו"ב) שיביאו חזון הציונות הסוציאליסטית ומפעלה המתגשם ותביעותיה החלוציות לנוער, למעמד העובד, לאנשי הרוח, לשכונות דלת־העם, להמונים, לאומה. ביכלתה המחנכת, החלוצית והדינמית תעצב המפלגה דמות המדינה.