איני רוצה לקפח זכות הנואמים שאמרו דברי הוקרה ושבח לחברי קפלן. אני מניח שהדברים נאמרו בכנות, וזו אולי היתה ההצדקה היחידה לויכוח שהתקיים הפעם במשך ארבע שעות; אחרת לא היה כל טעם ל“גנראל־דבאטה”, שבדרך כלל, מחוץ להערות אחדות לענין, היתה חזרה על תקליטים שנשמעו מאה פעמים ואחת, ואין כל טעם להתווכח עליהם.

האם יתוכח אדם שמאמין באמת בציונות ובקיבוץ גלויות עם חבר־הכנסת סנה שלבו יוצא לעליה מדרום אפריקה? לשם מה היה צריך לטוס לחצי הכדור השני ולגלות יהודים לעליה, בשעה שיש ארצות קרובות – וקרובות שבקרובות לד“ר סנה – שיש בהן המונים יהודים שהיו רוצים לעלות, וד”ר סנה אינו מעלה אותם על דל שפתיו. יסלח לי הד"ר הנכבד אם אומר לו שאיני נותן אימון בכל הפראזיולוגיה הציונית הדימוקראטית שלו.

בדברי כמה חברים היתה טעות: – אין זו ממשלה חדשה. אני שמח לציין שוב שחברי קפלן נשאר בממשלה, אף כי הוא נאלץ לעזוב את האוצר מהטעם שאמרתי, ובממשלה זו יש אחריות קולקטיבית, היתה ותהיה, אף כי איני שולל את הגורם האישי, ערך האישיות והגוונים וההשפעות האישיות. אבל זוהי אותה הממשלה, ולא היה כל יסוד לוויכוח על דרך הממשלה. אילו אנשי האופוזיציה היו פתאום מתחילים להביע אמונם בממשלה, ואנשי הקואליציה להיפך – היה טעם לוויכוח. אבל כשחבר־הכנסת ספיר מפתיע או תנו בחדשה שאין לו אימון במשלה – מה הפלא? הוא הצביע כמדומני נגד הממשלה ביום הראשון לקיומה, ומאי קא משמע לן עכשיו?

חבר־הכנסת רוזן אמר שהוא חרד למצב הקשה והוא תובע הקמת קואליציה רחבה. אין ספק שיש לו הזכות לדעה זו, אם כי איני בטוח שהוא מכיר היטב המצב. אבל ברצוני להזכיר לו, כי זמן לא רב לאחר הבחירות לכנסת הזאת, זה היה ב־11 בספטממר 1951, הודעתי בכנסת הדברים הבאים: “מיד לאחר פרסום התוצאות הראשונות של הבחירות ולאחר התיעצות עם הסיעות השונות, פנה אלי נשיא המדינה בכתב והטיל עלי להרכיב ממשלה חדשה. עניתי לנשיא כי נראה לי הצורך להקים ממשלה יציבה בהשתתפות רוב המפלגות ממפ”ם ועד הציונים הכלליים“. ולא רק הודעתי זאת, אלא במשך שבועות שיקעתי מאמצים בלתי־פוסקים במלאכה זו, ואם שתי המפלגות הללו, מפ”ם והציונים הכלליים, ענו בסוף בסירוב – אין בידי הכוח להכריח אותן, ואיני מוכן שוב לבטל זמני על מלאכה סיסיפית זו. כבר אז התרעמו עלי שעניני המדינה סובלים בגלל טיפולי הממושך בסידורי קואליציה; אבל לאחר הבחירות ראיתי חובתי לעשות הכל, למען לכד רוב העם בתוך הממשלה. ואם הדבר נכשל, למרות הכל – הרי זה מספיק ודי.

יש לדאוג גם לענינים גופם, והענינים כבדים וחמורים, וחוששני שחבר־הכנסת רוזן יודע כל כבדם וחומרתם, אם כי דיבר מתוך דאגה רבה. והאיש המדבר אליכם ישקיע כל הכוחות שיש לו – אם הם מעטים או פחות מעטים – בדאגה לענינים עצמם, ולא יעסוק שבוע שבוע או יום יום בבחירות ובמשא־ומתן קואליציוני, אם כי הדעה שהבעתי אז, לאחר הבחירות בענין הצורך בקואליציה רחבה לא נשתנתה, וזוהי דעתי מאז קום המדינה ולפניה. גם בתנועה הציונית הלכתי בדרך זו. אבל המפלגות המשתתפות בקואליציה רחבה בהנהלה הציונית, מפ"ם וציונים כלליים, מבלי להציג למי שהוא תביעות יתרות, אינן רוצות להשתתף בקואליציה ממשלתית, אלא לפי התנאים שכל אחד מהם יכתיב לאחרים – והאחרים אינם מקבלים “הכתבה” זו. לא אסביר עכשיו – מדוע. עשיתי זאת בהזדמנויות אחדות.

גם לא אכנס בוויכוח על המצב. אני יודע אולי לא פחות ממישהו אחר מהו העול הכבד הרובץ על מדינה זו, אולם איני סבור שמצב תושבי המדינה הוא בכל רע. להיפך, אני בטוח שכל יהודי היושב בארץ מצבו יותר טוב, גם מבחינה חמרית, מאשר היה מצבו לפני בואו הנה, מחוץ אולי ליוצאים מן הכלל מעטים. שום יהודי לא הפסיד דבר בארץ־ישראל – ואל ילונו לשוא.

חבר־הכנסת ברנשטיין אמר שהמדינה השיגה כבר ביליון דולר. אין זה הישג קטן, אבל אני מצטער לומר שהוא הגזים קצת בגודל הישגנו. נכון הדבר שמזמן קום המדינה גייסנו כשמונה מאות מיליון דולר מבחוץ. אין זה סכום קטן, ונדרשו לכך מאמצים גדולים, אבל אין סכום זה מספיק, כי במשך זמן זה העלינו כשבע מאות אלף יהודים, ומומחה כלכלי מחברי מפלגתו של מר ברנשטיין הודיע – ובענין זה אינו רחוק מהאמת – כי למען קליטתו של כל עולה דרושים כ־2500 דולר, זאת אומרת שהיו דרושים לנו למען קליטת שבע מאות אלף עולים ביליון ושלושת רבעי

ביליון דולר, ואנו חסרים איפוא כביליון דולר; ואם כי השגנו סכומים לא קטנים – אין הם מספיקים. אמנם ידעתי שיש כאן אנשים שלא נבצר מהם דבר, ובהבל פיהם הם מסוגלים לבצע משימות קשות ביותר. הם יסדרו שלום בעולם בהבל פיהם, אם השלטון יכון בידם – אם כי הם יום יום מטיפים לשנאה ולחרם נגד ארצות שמשום מה אינן מוצאות חן בעיניהם. יש אנשים פה המסוגלים להמטיר מטרות זהב על ארצנו אם רק ימסר בידם השלטון, אבל משום מה אין העם מוכן להשליטם על עצמו. לא אני ביטלתי שלטונו של חבר הכנסת ספיר בפתח־תקוה, כי אם הציבור בפתח־תקוה.

אנשים שהעם בחר בהם לעמוד בראש הממשלה אינם כל־יכולים, והם עושים רק במיטב יכלתם, אבל מה שהם עושים – הם עושים בפועל ממש, ולא מליצות בהבטחות ערב בחירות.

היתה כאן התחרות בין הנואמים בתיאור המצב הרע, ידוע ריב־התמיד שבין הפסימיסטים והאופטימיסטים, ואולי יש פה מישהו הרוצה לדעת על איזה מחנה אני נמנה, ואגיד לו. אם פסימיסט הוא אדם הרואה בעינים פקוחות כל הקשיים, המוקשים, המכשולים והסכנות – הרי אין אולי פסימיסט גדול ממני. ישנם סכנות ומוקשים שאני אפילו חושש לדבר עליהם, אם כי אני חי בהם יום יום ועושה מה שביכלתי למניעתם. ואם אופטימיסט הוא זה הרואה כל חומר המצב ומאמין בכוח העם היהודי להתגבר עליו – הריני מוכן להצטרף למחנה זה.

אני מניח שבעוד מספר שבועות נוכל להביא לכנסת ולעם סקירה מקפת על המצב הכלכלי ועל מאזן תשלומי חוץ, על הקשיים ועל הסיכויים. לא אעשה זאת עכשיו – כי אין זה עומד הפעם על הפרק. אגיד רק זאת: ממשלה זו לא הבטיחה אף פעם – לא בכנסת, לא בבחירות, לא ערב בחירות – ישועות ונחמות. להיפך, היא תמיד הדגישה וציינה קשיים וסכנות. פעם אחת השתתפתי במלחמת בחירות בתנועה הציונית, ומלחמתי היתה מכוונת נגד הריבזיוניסם באירופה. גל של ריאקציה עבר אז על העולם – זה היה שנת 1923 – והיתה – סכנה שגם אצלנו ישתלט הרביזיוניסם. להם היתה פרוגרמה קלה. הם אמרו לעם: תבחרו בנו – ונביא לעם ישועה מלאה ומהירה.

נלחמתי אז רק בדבר אחד: הסברתי לציונים באירופה הקשיים של ההגשמה הציונית. וכשנוסדה המשלה הזאת, בפעם הראשונה ובפעם השניה, דיברתי בעיקר על הקשיים. איני מאמין בתרופות־האליל הקלות המונחות בקופסה של סיעות האופוזיציה. בלי מאמצים מתמידים וממושכים לא נתגבר על הקשיים שלנו, שאין דוגמתם אולי בשום מדינה אחרת. ועם כל זאת – אין לממשלה זו יסוד להתבייש בפני שום ממשלה אחרת, לא במזרח ולא במערב. איני נוקט בטרמינולוגיה של חבר־הכנסת ארם על מדינות קאפיטאליסטיות וסוציאליסטיות, כי איני מאמין שבארצות החביבות עליו יש משטר סוציאליסטי, אבל אני אומר שאין לנו להתבייש בפני שום ממשלה, לא במזרח ולא במערב. ובכל זאת אין הממשלה מוצאת סיפוק במאמציה, גם באלה המצליחים, כי נדמה לי, לא היתה אף פעם מדינה שהוטלו עליה משימות קשות ובתנאים חמורים, כאשר הוטלו על מדינה זו, אם יש הישגים – אינם מניחים דעתנו כי פנינו תמיד למחר, ומחר צפויים לנו שוב קשיים איומים.

הפעם היינו חייבים לפי החוקה להביא לאישורה של הכנסת רק מינוי אחד של חבר חדש לממשלה. חוק המעבר תוקן והנוהל עכשיו ברור, אם כי לדעתי, גם בלי חוק־המעבר המתוקן אפשר היה לעשות שינויים בהרכב הממשלה – להוסיף חבר, לשנות מעמדו של שר וכדומה, מבלי התפטרות הממשלה כולה, לא כפי שחושבים כמה עתונים בסוגיה זו. בכל אופן עכשיו ההלכה ברורה לכול – הדבר המעשי היחיד שעמד הפעם לפני הכנסת – היה אישור חבר חדש לממשלה.

לפני סיימי עלי להעיר רק הערה אחת: נעשה נסיון להטיל דופי אישי באחד מחברי הממשלה, החבר אשכול, בקשר עם גזברותו בסוכנות. לא קראתי הדין־וחשבון של מי שהיה מבקר הסוכנות ולא אקרא אותו, – אין לי כל צורך לקרוא הדין־וחשבון שלו לדעת מי הוא אשכול. אני מכיר תולדות חייו ומפעל חייו, ואין הוא זקוק לתעודת כשרות ונאמנות ממישהו, מחבריו של מר ספיר או מחברים אחרים.

הייתי חבר בהנהלת הסוכנות; איני יכול להגיד שהייתי גאה על כל חבר שעבדתי אתו יחד, אבל אני בוודאי גאה על פעולת הגזברות של הסוכנות.