ט' בניסן תש"ח – 18.4.1948

בישיבה הראשונה של מנהלת העם – “יוד גימל”

תרשו לי לקדם אתכם בברכה מטעם הנהלת הסוכנות והוועד־הלאומי – שני המוסדות שהחליטו על הקמת מנהלת העם באישורו של הוועד הפועל הציוני.

לפי ההחלטה תהיה למנהלת תהיה מנהלת העם הסמכות היחידה בכל הענינים שנמסרו לרשותה: בטחון, תחבורה, אספקה, משטרה, מסחר ותעשיה, עבודה ועבודות ציבוריות, כוח־אדם, חקלאות, עליה. מנהלת העם תחליט בעצמה עם תעביר אליה החינוך והבריאות שעדיין הוועד הלאומי מטפל בהם, או שעד הקמת המדינה ישארו בידי הוועד הלאומי.

הוקם גם מוסד רחב יותר – “למד־זיין”, שטרם נקבע שמו הזמני, עד 15 במאי, שאז יהָפך למועצת מדינה זמנית, ומנהלת העם תיהפך לממשלה זמנית.

האמצעים של “יוד־גימל” יהיו מורכבים בתקופת־הביניים – בחלקם מתקציב הנהלת הסוכנות ובחלקם מגביות הישוב וממסים, שיגדלו וירבו. כל כוחות הבטחון היהודים יהיו כפופים למנהלת העם.

מלבד שאלות סידוריות פנימיות – על “יוד־גימל” לטפל מיד בענינים הדחופים, שחלקם תוצאה ממצב המלחמה, חלקם – מהתפוררות השלטון המנדטורי, חלקם מהתכוננותנו לקראת חמשה־עשר במאי, כשהשלטון הזר יסתלק לגמרי. הדברים הבוערים הם: תחבורה, דואר, טלגרף, רכבת, תחבורה פנימית, דלק, אספקה לכוחות הבטחון ולישוב, ארגון כוח האדם לצרכי הבטחון ולצרכי המשק בתקופת שעת החירום.

מנהלת העם תצטרך לטפל מיד גם בשאלות פוליטיות חמורות: הצעת שביתת־הנשק אשר מועצת הבטחון החליטה עליה. בעצרת האומות המאוחדות עומדים לדון בכל בעיית ארץ־ישראל – אם לבטל החלטת העצרת מיום 29 בנובמבר, אם להשהות אותה, או לקיים אותה.

עם הקמת מנהלת העם לא נתבטלו המוסדות הקודמים. אולם לפי החלטת הוועד הפועל הציוני אין שום מוסד אחד מטפל בדברים שנמסרו ל“יוד־גימל”, ולא תהיה כפילות בעבודה.

אולם הנהלת הסוכנות קיימת ועומדת, קודם כל מטעם זה שצריכה להישאר ההסתדרות הציונית העולמית. דנו על כך, אם כי לא באופן ממַצה, בוועד הפועל הציוני. הוחלט שעם הקמת הכלי החדש של “מנהלת העם” (אשר אם תצליח – תפתח אולי פרק חדש בתולדות העם היהודי) יש לשמור על ההסתדרות הציונית וכליה, ויש לעת עתה לשמור גם על כנסת ישראל וכליה. הדבר המרכזי שנמסר למוסד החדש – הוא דבר הבטחון.

קיבלנו ירושה של ההגנה שגדלה במשך עשרות שנים. עיקרה של ירושה זו הוא חיל־מצב בכל נקודה ובכל ישוב, שהוכיח כשרו בכל המאורעות עד עכשיו. ירשנו גם משהו צבאי, קורטוב של צבא – קודם כל בפלמ“ח, ובמידה ידועה גם בחי”ש. ההגנה הנחילה לנו מנגנון מסור ורוח ההתנדבות.

בחדשים האחרונים, לרגל המלחמה אשר הוכרזה נגדנו, הוכרחנו לגשת לסידור דבר הדומה לצבא. אני אומר: הדומה לצבא, כי בלי מדינה ממש לא יתכן צבא ממש. אולם לא נעמוד בפני לוח חלק: יש ירושה עשירה של ההגנה, וערכה של הירושה ראינו בארבעת חדשים אלה – גם במניעת מפלות וכשלונות קשים וגם בכיבושים בעלי ערך.

עוד חסר לא מעט. אין משמעת מספיקה, כזו ההכרחית לצבא, אין משטר צבאי, אין תיכנון, אין אימון מספיק, ביחוד אימון של יחידות למעלה ממחלקה.

בדברים אלה לא מציתי כל הליקויים. עלי רק להוסיף שהעומדים בראש ההגנה אינם מתעלמים מליקויים אלה. – – –