ערב־פסח תש"ח – 23.4.1948

השנה הועמדנו על סף המדינה היהודית, אבל טרם זכינו לחוג בפסח זה חג חירותנו החדשה, כי עדיין אנו עומדים בתוך מלחמת־חירותנו, זה החודש החמישי, – והמערכה לא תמה.

אכן, אנו מסוּבים הערב מעוּדדים ומאוששים מהעמידה האיתנה של הישוב ומהכיבושים והנצחונות של צבאנו. היו לנו גם אבידות קשות ויקרות – אין מלחמה בלא אבידות. אולם לא נסוגונו משום עמדה, לא עזבנו שום נקודה, והאויב לא חדר לשום ישוב שלנו, אם כי התוקפים עלו עלינו במספרם פי חמישה, ולפעמים פי עשרה. לעומת זאת חדרנו לעשרות עמדות של האויב, גם בשטחים מרוחקים מישובים יהודים, הנחלנו מכות נמרצות וניצחות לכנופיות ומנהיגיהן, פרצנו דרך לירושלים הנצורה. כבשנו כמה וכמה כפרים ששימשו מרכזים לכנופיות – בסביבות ירושלים, ביהודה, בגליל, ושיחררנו שיחרור מלא את טבריה וחיפה. בירת הגליל התחתון, הפכה אחרי מאות בשנים, להיות שוב עיר יהודית טהורה והועמדה תחת שלטון ההגנה העברית, ועיר־הנמל הראשית בארץ פונתה ערב פסח על ידי הערבים, לאחר שהסגירו את נשקם לפי דרישת ההגנה היהודית.

אנו רק חוגרים – ולא מפתחים, ועוד רבה וקשה ומסוכנה הדרך אשר לפנינו. הסיפוק הרב אשר ירגיש כל יהודי בעולם מהכיבושים והנצחונות של חיל־המגן שלנו, אסור לו שיעלים מאתנו את המבחנים הנוראים, הצבאיים והמדיניים, הצפויים לנו בעתיד הקרוב מצד אויבינו הגלויים והמוסתרים.

אסור לנו להתעלם גם מהליקויים הפנימיים – ארגוניים, מוסריים, משקיים ואחרים – המתגלים בתוכנו מזמן לזמן. ועוד גדול ורב המאמץ, הנדרש מאתנו. מהקרבות עד עכשיו יצאנו וידנו על העליונה, ויש לנו יסוד מבוסס להאמין בנצחוננו המלא והסופי – אבל זה לא ינתן לנו באפס יד, ובלי סבלות וקרבנות ממושכים ורבים. עלינו לראות בעינים פקוחות הקשיים והסכנות, עלינו לחשוף בתוכנו את כל המקורות הגנוזים של כוח, רצון, מסירות וכושר פעולה – המלחמה היא מבחן־עליון של רצון, – ועלינו לגייס במלוא יכלתנו ובמהירות וביעילות הגדולה ביותר את כוח האדם, המשק, המדע, הטכניקה – ובראש וראשונה את החוסן המוסרי של כל בני הישוב ללא יוצא מן הכלל.

כולנו עומדים בחזית, בכפר ובעיר, בנקודות מרוחקות ובישובים רבי־אוכלוסין. הסכנה צפויה לכל אחד מאתנו. צפויה סכנה משולשת – מהיבשה, מהים ומהאוויר – ועלינו לאַמן, לצייד ולהכשיר כל יהודי ויהודי לעמוד בשער – בכל שלושת הממדים האלה – עד יבוא הנצחון ותכון המדינה היהודית ויובטח השלום בארצנו.

ולירושלים היהודית יאָמר: כל כובד המלחמה ומהלומותיה הקשות ירדו עליך, כי בך נקודת־המוקד של המערכה. אל יפול רוחך, עמדת בגבורה מתוך סבל מחריד – העם היהודי כולו עומד אתך, ותפארת הנוער שלנו, המגינים והנהגים, חרפו ויחרפו נפשם למענך. שלשלת עמדות אויב במערבך ובצפונך הולכת ונהרסת ונכבשת על ידי לוחמינו. לא נשכחך ירושלים – לא תישכח ימיננו!