הקמת כפרי־העבודה כמה סיבות־אב היו לה: עצם השם מרמז על העיקר, על הבסיס שעליו נוסדה צורת התישבות זו – העבודה. העובדים הם עולים שהוצאו ממחנות גדושים עד אפס מקום אל מרחבי הארץ. לכל משפחת־עולים נבנה בית, ולו גם צנוע, שעה שבמחנה גרו שתיים שלוש משפחות באוהל. במקום ניווּן ובטלה במחנות, הובטחה לכל עולה עבודה יוצרת קבועה, ואפילו היא עבודה שאת פירותיה יאכלו המתישבים והמדינה רק כעבור שנים.

אלה היו המניעים להקמת כפרי־העבודה.

אין בכוח המדינה והעם היהוּדי לתת לעולה מיד יותר מאשר עבודה, קורת־גג וחינוך לילדים – וזאת נתנו כפרי העבודה. אך כדי להבין את טעמי מיקומם של הכפרים האלה, עלינו לייחד את הדיבור על ההתישבות בהר.

מראשית ימי ההתישבוּת בארץ ועד היום הוקמו בהרי גליל, אפרים ויהודה 93 ישובים (ששה מהם נפלו בהרי יהוּדה, בימי מלחמת השחרור), ומהם 73 ישובים שקמו לאחר יסוד המדינה.

אין להרחיב את הדיבור על החשיבות הבטחונית־מדינית שבהקמת ישוּבים בגבול הלבנון, מבֶּצֶת בואכה הונין, בגבול סוּריה, בגבול הרי הגלבוע ולמלוא אורכו של פרוזדור ירושלים, שכולו גבול.

אך ישוב ההר איננו צורך בטחוני בלבד, הוא גם צורך כלכלי. בישובי־ההר הבודדים שהיוּ לנו עד קום המדינה הוכיחו המתישבים, לאחר שנים של עבודה מפרכת בסיקול והכשרת קרקע, כי ישוב הררי יכול לקיים את עצמו בכבוד. המסע בהר מניב פירות נשירים החסרים בסל המזונות של האוכלוסייה, והרפת והלול בישובים ההרריים־הקבוצתיים הצליחו אף הם. ההר בעל האקלים המבריא משמש מקום נופש ליושבי הערים והשפלה.

בשלושה ראשים ניגשו המוסדות המיישבים ליישב את הרי ישראל ששוחררו לאחר הקרבות, ושהיו חשופים ברובם הגדול.

ראשית, בדרך של הקמת ישובי־הר קבוּצתיים ושיתופיים של נוער חלוצי וחיילים משוחררים. מאז יסוד המדינה הוקמו על־ידי המחלקה להתישבות ארבעה עשר ישובים כאלה, מהם שבעה בהרי הגליל ושבעה בהרי יהוּדה. רובם ככולם הוקמו מיד לאחר גמר הקרבות, או בשנה הראשונה לאחר קום המדינה. מחמת המחסור בגרעיני התישבות צעירה, כמעט ולא עלה בהר, לצערנו, כל ישוב נוסף של נוער חלוצי במשך השנתיים האחרונות.

עם התחלת התישבוּת־העולים הגדולה באביב ובקיץ תש"ט, החלו המוסדות המיישבים להפנות חלק ניכר מאירגוני־העולים לאזורי ההר (תרשיחא, תרביחא, סוכמתה, כפר־אוריה ואחרים היו מראשי ישובי־העולים). היה זה הכיווּן השני ביישוב אזורי ההר.

בתקופה המוקדמת בפעולת יישוב העולים, עמדו לרשותנו שטחי־קרקע הרים המתאימים, מבחינת גדלם, מקורות המים והמטעים הנטושים ששרדו (זיתים, ועצי־פרי אחרים). 30 מושבי־עולים בהר מסוג זה הוקמו על־ידי המחלקה להתישבות, מהם 15 בגליל ו־16 בהרי יהודה. מושבים אלה נמצאים עתה בתהליך הכניסה לחיי־משק מלאים המבוססים על מטעים ושלחין, אך גם הם, כשאר מושבי־העולים בשפלה ובכל מקום אחר, עדיין זקוקים – ועוד יהיו זקוקים שנים מספר – לעבודת חוץ, כדי למלא את מכסת ימי־העבודה.

בהקמת כפרי־העבודה הוחל בסוף קיץ תש“י ובחורף תשי”א, שכן –

א – המצב הבטחוני חייב הקמת ישובים ופעולת יעור נרחבת באזורי־ספר מסוימים.

ב – עליית תימן היתה במלוא קצבה; מעברות עדיין לא היוּ בנמצא, המחנות התמלאו עד אפס־מקום, ואנשיהם חיו בצפיפות ובטלה מנוונת.

אז הוחלט להקים כפרי־עבודה שביסודם הונחו כמה הנחות:

א. כפר־העבודה הוא, קודם כל, מקום תעסוקה, עבודה ופרנסה.

ב. הואיל ובזמן העליה למקום אין עדיין שטחי־קרקע מספיקים לעיבוד ויש ‘ליצור’ את הקרקע, יעסקו המתישבים זמן־מה בעבודות־הכשרה־ויעור.

ג. למתישבים ייבנו מיד בתים, או צריפי־מגורים.

ד. עם ‘יצירת’ הקרקע תעשה המחלקה להתישבוּת לפיתוּח המשק החקלאי.

ה. במשך הזמן יאותר השטח החקלאי המדוּיק שמסביב לכפר־העבודה, ותיקבע מכסת־הקרקע ומספר היחידות החקלאיות בכפר.

בצורה זו ובלחץ המחנות המלאים, הוקמו בסוף קיץ תש“י ובמשך חורף ואביב תשי”א 29 כפרי עבודה, מהם 9 בגליל, 2 בהרי הגלבוע, 2 בהרי אפרים ו־16 בהרי יהוּדה.

ובמאמר מוסגר: כדי להפריך את הטענה שרוב כפרי־עבודה מיושבים תימנים, נביא סיכוּם ההתישבוּת ההררית בארץ:

40 כפרים מיושבים יוצאי אירופה.

30 – יוצאי תימן.

17 – יוצאי ארצות־מזרח אחרות.

גם חלוצי קרית ענבים, עטרות, אלון, מצובה, נווה־אילן ורבים אחרים עסקו שנים רבות בסיקול והכשרה. הציוד המיכאני שלא עמד לרשות הישוּבים הראשונים בהר, והעומד לרשות כפרי־העבודה כיום, יקצר את זמן המעבר עד הגיעם לשטחי־קרקע ראויים לשמם.

לא היו למוסדות המיישבים אשליות בנוגע לקשייה של צורת־התישבוּת זו, אך היתה אמונה מלאה בלב העוסקים בדבר והיא קיימת, כי צורה זו של יישוב ההר היא חיובית, וכי רוב הישובים שהוקמו עולים על פסי התישבוּת הררית מלאה.

מה נעשה בכפרי־העבודה במשך 15–20 החדשים לקיומם?

א. ב־17 מתוך 29 כפרי־העבודה נבנו בתי בלוקים, אבן ועץ לכל המתישבים, ואילו בשאר הוקמו צריפים, ועתה נמצאים גם הם בתהליך של בניית בתי־קבע.

ב. בכל כפרי־העבודה הוקמו מוסדות־ציבוּר, כגון בתי־ספר, גני־ילדים, מרפאות, בתי־כנסת, מקוואות, ובכמה מהם גם מועדונים. מובן, שלא בכל מקום הוקמו המוסדות בקצב אחיד, ולא בכל מקום ניתן להחזיק צוות מורכב של מדריכים, גננות, אחיות וכו'.

ג. בכל כפרי העבודה סופקה עבודה קבועה למתישבים. העבודה היתה, בדרך כלל, רצופה.

אין להקל בדבר. עלינו לזכור, שהמתישבים ביתר צורות התישבות־העולים בשפלה, נאלצים לחפש, יחד עם המוסדות, ימי־עבודה ומקורות־פרנסה בחוץ. עוד יעברו שנים אחדות עד אשר ישקע המתישב כליל במשקו. ואשר לשכר העבודה, הרי בלי להיכנס לבעיית גובה השכר בכלל, אפשר לומר בוודאות, שרוב המתישבים בכפרי־העבודה חסכו משכר־עבודתם סכוּמים שיהיוּ בעזרתם בבנין משקם בעתיד.

ד. ב־15 כפרי־עבודה תוכננו השטחים החקלאיים, ברבים התחילו בעיבוד משקי־עזר ובכמה מהם כבר ישנה התחלה למשק חקלאי.

אם יש להתיחס בדרך־ארץ למתישבים, הרי במידה לא פחותה ראוים לו גם מאמצי המוסדות המיישבים וגם מאות המדריכים, המורים וכו', שהתנדבו לישובי־העולים בכלל ולכפרי־העבודה בפרט, אם כי מספרם לא הספיק אף פעם כדי הצורך.

כל הבודק את בעיית כפרי־העבודה ובעיית יישוב ההר בכלל, עליו לזכור, כי שנת תשי"א היתה שנת בצורת קשה. הנסיונות לזרוע ירקות־בעל בשטחי ההר (שבשנה כתיקנה מניבים יבולים יפים) עלו בתוהו; התבואה שנזרעה לא נקצרה, מקורות מים ומעיינות דללו וחרבו. כל אלה נתנו אותותיהם הקשים והוסיפו מרירות ואכזבה.

לקראת השנה הבאה מתכוונים אנו לשלב את כפרי־העבודה יותר ויותר במעגל היצירה החקלאית, לסדר השקייה בכל מקום שהדבר ניתן, להוסיף אינוונטר חי (לול, עזים, פרדות וכו') ובניני־משק. אך באותו זמן ימשיכו המתישבים לעבוד גם בהכשרת אדמות כפריהם וביעוּר ההרים בסביבתם.

העובר ליד אדמות זנגריה ורואה את מאות הדונמים של אדמת־העידית הנפלאה, הנחשפת ומתגלית מתחת לאבני הבזלת לאחר ההכשרה; כל הרואה את הקרקע השחורה והפוריה הנוצרת בין סלעי גורן, צוריאל, תרום ושאר כפרי־העבודה, יעריך כראוּי את המפעל הזה.

במשך שנתיים לקיומם של כפרי־העבודה הוכשרו בידי מתישביהם, בעזרת קק"ל, 13072 דונם, ו־4216 דונם נמצאים בגמר הכשרתם.

אלפי דונמים אלה של קרקע פוריה שנוספו למדינה באזורים כה חשובים, הם הישג בעל ערך עצום. אם נוסיף לכך את מאות אלפי העצים שניטעו בידי אנשי כפרי־העבודה, נגיע למסקנה כי עובדה זו כשלעצמה מצדיקה את קיומם.

אין איש בא לתקוף את יוצאי תימן על שעזבו כמה מהכפרים ולא עמדה בהם הרוח והסבלנות, החלטת המוסדות המיישבים בקשר לכפרי־העבודה ברורה: הכפרים שחלק מיושביהם עזבום ימולאו מחדש, וככל שצרכי המדינה ותנאי הטבע ידרשו זאת, יוקמו כפרי־עבודה חדשים, במגמה לעצבם ככפרים חקלאיים לכל דבר.