במועצת החינוך של ההסתדרות, טבת תשי"ב

שמחתי להזמנתכם, שכן זו לי הפעם הראשונה בעבודתי בארץ, שאני משתתף בכינוס המוקדש לעניני חינוך. שמחתי, כי בזמן האחרון החלה לקנן דאגה בלבי וחיפשתי דרך להשׂיחהּ. נדמה לי, כי צריך לצלצל עתה בפעמון גדול באזני הציבוריות שלנו ולעורר את הלבבות – לענין החקלאות. אפילו מבחינה פשוטה, היינו מבחינת הדאגה ללחם חוקנו. כי אם אנו שואפים לאוכלוסייה בת שני מיליון נפש, הרי שמתעוררת הדאגה ללחם. אכן, יש חשש שלא יהיה מוציא לחם מאדמת ישראל. דווקא עתה כשיש אדמה, מים, נסיון וגם טכניקה מסוימת, שנאגרה במשך עשרות בשנים. נאמר כאן, כי בשנים הללו עשינו קפיצת נחשון בשדה כיבוש השממה וההתישבות, והדבר מעורר את האשליה, כי כבר היינו ככל הגויים, כי בידנו ליישב המונים על האדמה ולחמנו יהיה מובטח. דבר זה אמת הוא רק בחלקו: אנו עושים, עשינו ועוד נעשה בשדה זה. אבל עם זאת הריני חרד ודואג, כי אם לא נספיק בשנים הקרובות לפזר את העולים ברחבי הארץ ולטעתם באדמת ישראל, לא נוכל לעשות זאת לאחר מכן. העולים האלה יקבלו את הצריפון, או את הבית במקום שיקבלוהו, וקיימת הסכנה כי כל אחד מהם ימשיך בפרנסתו הקודמת שהורגל בה, ומי יוציא לחם מן הארץ?!

בשנים הללו הושבנו 20.000 בתי־אב, חלק מהם מאותו החומר האנושי שהסכנו אליו וקורצנו ממנו – הנוער החלוצי. הנוער הזה הוא שהקים לנו את ההתישבוּת המעורבת שעליה עמלנו שניים־שלושה דורות. אשתקד עצרנו כוח להקים 45 ישובים, ושנה קודם לכן – 130 ישובים. לא הרחבנו יותר את גבולנו, מחמת המחסור בכסף, ועתה ישובים אלה הם בני שנה, שנתיים, שלוש. התברר, שלא הכל היה בסדר. העלאתם על הקרקע היה ענין של הכרח, אך חסרה להם הכשרה מתאימה. האטנו את קצב ההתנחלות מתוך דאגה, כי מה שפגמנו לא יתוקן בשנים הבאות. מצויים חברים השמים, בצדק, את הדגש על ענין ההכשרה החקלאית והרוחנית בתוך שלוש מאות הכפרים החדשים. כפרים אלה זקוקים לטיפול. הם חרשו אמנם מיליון דונם אדמה וזהו כשליש מן השטח המעובד על־ידי יהוּדים ולא־יהודים בארץ־ישראל. אך המצב בכללו מחייב דאגה רבה. אין אצלנו אף שכבה דקה של שליחי־ציבור, שמשי ציבור, או מורים, שיסכימו לשבת ולחיות בישובים אלה. לו התגוררה בכפר של עולים חדשים קבוצה קטנה של שבעה־שמונה אנשים בעלי רמת תרבוּת, עשוּיה היתה לשמש ציר מרכזי בחיי החברה, ולהעלות את רמתו של הכפר כולו. כמעט שאיני מכיר כפרים שנאחזו ונקלטו בהם מורים ומדריכים, המצוּוים להיות נושאי התרבוּת בכפר.

תוך שלוש־ארבע שנים יהיה מספרנו בארץ שני מיליון נפש, גם אם יוקטן קצב העליה. עלינו להעלות עוד 50,000 בתי־אב ולעשותם חקלאים יוצרים, חוששני, כי רמת העולים שיבואו תהיה נמוכה גם מרמת העליה שהגיעה עד כה: חקלאים לא היו מעולם, ולא־כל־שכן שלא שאפו לחיי כפר וטבע. חובה להתריע מקצה הארץ ועד קצה, כי אנו עומדים לפני סכנה שלא יהיה לנו לחם לאכול. והרי זו דאגה גדולה, שמצוּוים עליה עסקני החינוך. לפיכך שמחתי לבוא לכאן כדי לשמוע איך אתם, המחנכים, רואים את הענין ולגלות את דעתי, שאין אני רואה על שליחותנו בחינוך הילדים בישובים הקיימים בלבד, כי אם גם בחיפוש דרכים לשינוי הרוח בבית־הספר בכללו, כדי לעורר בנוער שאיפה ללכת לחקלאות. לא רק מוסדות להכשרת מדריכים לחקלאות נחוצים לנו. אנו חסרים גם אגרונומים, מהנדסים וכו' ובארץ רוצים כל אבא ואמא שבנם יהיה מהנדס או כיוצא בזה. אולם לנו נחוצים בעיקר יהוּדים חקלאים, שיש להם ענין בחיי כפר ומשק. אנו חיים בפחד, בחרדה ובדאגה, כי עלולה הקרקע להישמט מתחת רגלינו אם לא נעבדנה ונישבנה.

הסוכנות היהוּדית מוכנה לראות כל מוסד חקלאי כישוב ממש. ‘הכפר הירוק’ נבנה לא במעט בזכוּת השותפות של שני הגורמים – הממשלה והמוסד המיישב. אם מועצת־הפועלות תבקש את עזרת המוסד המיישב, נהיה מוכנים להושיט לה את מלוא העזרה, כי כל מפעל חינוכי־חקלאי מייצר מזון, ומבחינה זאת אין הבדל אם המדובר הוא בישוב של עולים מבוּגרים, או בילדיהם, שמהם צריכה לצאת תורת־החיים החקלאית.

ליד באר־שבע מבקשים אנו להקים מוסד להכשרה חקלאית. והרינו חושבים על עוד מקום אחד או שניים. אם יעמדו לנו הכוחות; אם יתרכזו האנשים שישאו בעול (‘הכפר הירוק’ התחיל בריכוז של גרעין מורים ומדריכים, ונכונה היתה גישתו); אם יימצאו כוחות פדגוגיים שיסכימו להקים את המפעלים, יחיו הגורמים ההתישבותיים נכונים להיות שותפים. יש למצוא את הכוחות אשר ירימו את המוסדות האלה במשך שנה־שנתיים־שלוש לדרגה חשובה, יטפחו הם אווירה של יחס חם לחיי כפר וגם יקנו ידיעות בחקלאות. היה לנו בית־ספר חקלאי בארץ, אשר חלק גדול מחניכיו פנה לנהגות ולא לחקלאות. איני מזלזל במקצוע זה, אולם אנוּ מבקשים חקלאים ממש, עובדי־אדמה, מוציאי לחם מן הארץ.

המוסדות המיישבים של הסוכנות היהוּדית ושל הממשלה יהיוּ מוכנים, לסייע במידת יכולתם במאבק זה עם האווירה הציבורית, המורידה את קרן הכפר, ולהיות אתכם בכל אשר תעשו כדי להעלותה. הכרח הוא לעורר הלך־רוח אחר בציבור שיביא התענינות־יתר בחקלאות, למען יימצאו כתפיים לשאת בעול יישוב הארץ.