ואשר ליצוא.    🔗

בשנת 1957 עלה היצוא במידה ניכרת; מ־107 מיליון דולר ל־134 מיליון דולר, עליה של 28 אחוזים. היצוא התעשייתי עלה ב־37%, בעוד שהיצוּא החקלאי עלה ב־18%.

לגידול היצוא סייעה הממשלה רבות. הגדלנו את הפרמיה ליצוא התעשייתי ל־470 פרוטה לכל לירה של ערך מוסף. אף להדרים הענקנו פרמיה של 138 פרוטה. נוסף על כך ניתן עידוד מרחיק לכת ליצוא על ידי אשראי מוזל, השתתפוּת בהוצאות ההובלה, ארגוּן חברות לשיווּק, השתתפוּת בירידים ובתערוכות ועוד.

למרות הגדלת היצוא, הוסיף הגרעון במאזן הסחורות לגדול, שכן גדל יבוּא הסחורות עוד יותר. ואכן גדל הגרעון מ־256 מיליון דולר בשנת 1956 ל־301 בשנת 1957. יתכן אמנם – ועל כך עדיין אין נתונים סופיים – שסך־הכל של הגרעון במאזן הסחורות והשירותים לא גדל, בעקב הירידה ביבוא השירותים.

 

יבוא ההון    🔗

למימון הגידול ביבוא הסחורות נסתייענו גם השנה ביבוא הון ציבורי רב. יהדוּת התפוּצות הוסיפה לנטות שכם לקליטת העליה ולביצור משק המדינה. במידת־מה פחתו אמנם הכנסות המגבית היהוּדית המאוחדת ומילווה־הפיתוח. עקב הרפיון בכלכלה האמריקנית, ונקווה שזו תופעה חולפת.

גם השתא קיבלנו סיוּע כלכלי נרחב בממשלת ארצות־הברית בצורת מענק ומילווה, במזומנים ובעודפי־מזון. ההכנסות מן השילומים ומן הפיצוים האישיים גדלו.

בעקבות הגידול קבענו פרמיה של 20% מסכום ההעברה בצורת ניירות־ערך לכיסוּי הוצאות מקבלי הפיצויים, והנהגנו כמה הקלות נוספות, כולל תשלום ריבית גבוהה לפקדונות מטבע־חוּץ.

אציין בסיפוּק כי בשנה זו נתגלו כמה ניצנים חדשים להגברת זרם ההשקעות הפרטיות מחוץ־לארץ, והממשלה סייעה לכך במלוא יכולתה.

 

ייצוּב המחירים    🔗

גם השתא הצלחנוּ לקיים יציבות יחסית במחירים, שהושגה תוך מאמצים רבים, בתחומים השונים של המדיניוּת הכלכלית.

בתחום המוניטרי, עלה בידי בנק ישראל והאוצר להאֵט במידה מסוימת את עלייתם של אמצעי־התשלום. אמנם בממוצע שנתי היו אמצעי־התשלום גבוהים בשנת 1957 ב־9.3 אחוזים ממה שהיוּ בשנת 1956. אולם במחצית השניה של השנה חלה האטה, כך שבסוף שנת 1957 היה סכוּם אמצעי־התשלוּם גבוה ב־12 אחוז בלבד לגבי סוף שנת 1956.

האשראי לציבור הורחב ב־19%. כמעט כל התוספת, בסכוּם של כ־50 מיליון ל"י, ניתנה לענפי החקלאות והתעשייה להרחבת הייצור.

גם האשראי הבנקאי לממשלה הורחב ב־45 מיליון ל"י. ההרחבה חלה בעיקר במחצית הראשונה של השנה, כתוצאה ממבצע סיני.

השנה עלה שכר־היסוד בסכום הידוּע בציבור כ“שליש התוספת”. כן הוגדלה תוספת־היוקר מחודש יוּני ואילך ב־3.2 אחוזים. אם נוסיף לכך את ההעלאה הניכרת בשכר בעקב העלאות בדרגה, בוותק ובתוספות אחרות, הגיעה ודאי עליית השכר הכספי ל־8 עד 10 אחוזים. בהשוואה לאשתקד היתה זו עלייה מתונה.

נדמה כי הציבור הרחב והנהגת ההסתדרוּת מגיעים לכלל הבנה, כי ניתן להעלות את שכרו הממשי של הפועל העלאה בטוחה ומתמדת רק על־ידי הגדלת הפריון, הגברת הייצור והוזלתו. מסתבר כי הציבור מתחיל להתנער מהאשליה העצמית הנבובה כי ניתן להיטיב את מצב העובד על־ידי תוספת־שכר כספית, ללא הגדלה מקבילה בפריון. רק גידול ממשי של הפריון והייצור בכוחם להבטיח את העלאת ההכנסה הממשית לקבועים בעבודתם, ליצור מקורות עבודה ופרנסה למובטלים ולמנוע פליטת עובדים.

הגברת הייצור המקומי וגידול היבוא תרמו אף הם להקלת הלחץ על המחירים.

 

סובסידיות    🔗

אך בגורמים אלה לא היה די.

כדי למנוע לחץ חזק להעלאת המחירים במשק, ולהבטיח את הערך הריאלי של השכר וההכנסה נאלצנו להגדיל במידה רבה את הסובסידיוֹת, למוצרי־יבוּא ולמוצרים מקומיים. הסובסידיוֹת ניתנו ברובן בכל ימות השנה והוצאנוּ עליהן בתשעת החודשים הראשונים של שנת הכספים כ־70 מילין ל"י ומליוני דולרים רבים, ואין סכוּם זה כולל את התמיכות ביצוּא.

במאמץ נוסף לייצוב המחירים עשינו לאחרונה הסכמים עם איגוּדי היצרנים, להבטחת אספקה שופעת של ביצים וירקות במחירים יציבים ומוזלים.

 

עידוּד החסכון    🔗

השנה הוספנו לנקוט אמצעים לעידוּד החסכון, כדי לממן חלק גדול יותר של ההשקעות על־ידי חסכונות מקומיים, וכדי לאפשר לבעלי האמצעים הקטנים לחסוך לשעת צורך תוך הבטחת ערך חסכונותיהם.

הוצאנו סוגי איגרות־חוב חדשים ומגוּונים. כן עודדנו ביטוח־חיים צמוּד־ערך והענקנו לו הקלות במסים. הכספים שיצטברו בדרך זו יושקעו ברובם בחברת החשמל. ביטוח־חיים צמוּד הוא חידוש בעולם והוא פותר באופן מניח את הדעת את בעיית ירידת ערך־הכסף בטווח ארוך, בעיה המטרידה גם מדינות אחרות.

המקור הגדול ביותר של חסכון מוסדי הוא קופות־התגמולים. השנה הגענו להסדר המַתנה את הפטור ממס־הכנסה לגבי הקופות בהשקעת 65 אחוז לפחות מאמצאיה ב’השקעות מאושרות' ובהגבלת החלק הניתן לחברים בהלוואה למטרות שיכון ורכישת משק חקלאי ל־25%.

 

ביצוע התקציבים    🔗

ועכשיו לביצוע תקציבי המדינה בשנה השוטפת.

ההכנסות עד סוף נובמבר היו 632 מיליון ל“י. ההוצאות הגיעוּ ל־647 מיליון ל”י. לעומת עודף ההכנסות בתקציב הרגיל בסך הקרוב לשני מיליון ל“י נוצר עודף הוצאות של כ־17 מיליון בתקציב הפיתוּח ועודף כולל של ההוצאה על ההכנסה בסך 15 מיליון ל”י.

בעוד שההכנסות בתקציב הרגיל היוּ מתאימות לאומדן, ובמפעלי־הדואר והתחבורה אף עלו עליו, הרי ההכנסות מקרנות־התמורה השונות לא הגיעו כדי ²/₃ מהאומדן השנתי, בגלל פיגור זמני בהכנסות מקרן־התמורה של המענק ועודפי התוצרת החקלאית.

בתחום השיכון ל א יכולנו לצמצם את ההוצאות במקביל לעיכוב בהכנסות, והוא שיצר בעיקר את עודף ההוצאה שהזכרתי.

 

חוק הרבית    🔗

כזכור לחברי הבית, חוקק בתחילת שנת 1957 חוק הרבית והוצאנו לפיו צו שהגביל את הרבית ל־11 אחוז לשנה להלוואות בדרך־כלל ול־10 אחוזים להלוואות לחקלאות ולתעשייה. נראה שהמוסדות הבנקאיים שהם רוב מנין ורוב בנין של מקור האשראי במדינה, מקיימים את החוק כהלכתו, והתוצאות מורגשות בוודאי במשק החקלאי והתעשייתי כאחד, אף־על־פי שהרבית הקצוצה עדיין לא חוסלה לגמרי. אנו בוחנים עתה את האפשרות של הגברת הפיקוח וסתימת הפרצות.

 

הידוּק קשרי־חוּץ כלכליים    🔗

נתהדקו קשרינו הכלכליים עם מדינות אחרות. כידוּע קיבלנו השנה מילווה בצרפת, וכבר הגיע ארצה חלק מהסחורות שאנו עתידים לקבל במסגרת עיסקה זו. יחסינו הכלכליים והמסחריים עם מדינה זו הם נלבבים, כמוהם כיחסים המדיניים.

הוגברו קשרינו עם כמה מדינות באסיה ובאפריקה. העמדנו לרשות כמה מדינות צעירות אחרות מן הידע והנסיון שרכשנו בתחום הכלכלה, ובכל הצניעות אנו נכונים להוסיף ולהרחיב את הפעולה. דוּגמה נאה לשיתוּף הפעוּלה בינינוּ תשמש חברת־הספנוּת המשותפת עם גאנה.

בהקשר זה עלי להזכיר גם את חיפושי הדרך להידוק קשרים עם אירגונים כלכליים של ארצות אירופה. ברחבי תבל מתהדק והולך שיתוף־הפעולה הכלכלי, והנסיון הוכיח כי הדבר הוא לברכה לכל אחת מהמדינות המשתתפות. אם נפגעת לתקופת־מה קבוצת אינטרסים זו או אחרת, הרי יוצא הפסד זה בשכרו של המשק בכללו. דומני, שמשקנו לא יוכל לשכון לבדד לאורך־ימים, וראוּי לנו לתור ולבדוק דרכים לשיתוּף עם אירגונים כלכליים אזוריים.

נגעתי עד עתה בדברים הכלליים ביותר. נמנעתי מלתאר התפתחוּיות חשובות וראויות לציוּן בתחומי התעשייה והחקלאות, המחצבים והתחבורה, השיכון וההכשרה המקצועית ובשאר תחומי המשק והמדינה. ודאי יעמדוּ על כך חברי השרים, איש איש בדיוּן על משרדו ושטח פעולתו.

בפירוט הכספי והסטאטיסטי של ההתפתחוּת הכלכלית נבלעות בין המספרים ונעלמות מן העין פרשות־גבורה רבות־תפארת. תחייתו של נמל אילת וקשריו עם מרכז הארץ בצינורות שונים הם פרשה שעוד תסופר ועוד תורגש בארץ ובכלכלתה; התבססותן של עיירות וישובים בנגב, הגדלת ניצול המחצבים ממעמקי האדמה ומהים, השתרשותם של יושבי לכיש, הקמת יטבתה, עין־גדי, מצפה־רמון ושדה־בוקר, כל אלה הן התחלות שאחריתן תשׂגה.

ומה לשנה הבאה?

מסוכן להתנבא במדינת ישראל. יותר מאשר בארצות אחרות, רבים במשקנוּ הגורמים שאין לנו שליטה עליהם ושאין אנו יכולים לחזותם מראש. אין לנוּ אלא להתבסס על המעט הידוּע, להניח הנחות ביחס לגורמים הבלתי־ידוּעים, ולקוות כי ההפתעות תהיינה רק לטובה.

 

הנחות יסוד    🔗

הגורמים העיקריים המשפיעים על התפתחות משקנו, ושלגביהם אין לנוּ ידיעה ברורה הם שלושה: העלייה, הבטחון ויבוא ההון.

בחישובי התקציבים אנו מתבססים על ההנחה שהיקף העליה יהיה 40 אלף נפש. העולים יבואו חלקם מארצות אירופה וחלקם מצפון אפריקה.

מעליה זו יתוספוּ 16 אלף מבקשי־עבודה, ומתפקידנוּ לקלוט אותם בתעסוקה יצרנית.

הנחה ב' היא שהיקפו של נטל הבטחון לא יעלה על היקפו אשתקד.

אשר ליבוא הון, יש יסוד להניח כי בעוד שבהעברות אישיות ובפיצויים תחול עליה מסוימת, תחול ירידה ביבוא הון ציבורי. קיים חשש כי התנאים הכלכליים השוררים עתה בארצות־הברית ישפיעוּ לרעה על המגבית המאוחדת ומילווה הפיתוּח. גם סכומי הסיוּע האמריקני אינם נמצאים בקו עליה.

מכל־מקום, אין להניח שהיקף יבוא ההון יעלה השנה על יבוא ההון בשנה שעברה. נהפוך הוא. יש מקום לחשוש שתחול ירידה בהיקפו.

מצד שני, גדל והולך היקף החובות שעלינו לפרוע, וכן מוטלת עלינו החובה להגדיל את הרזרבות במטבע־חוץ, עם הצטמצמות מקורות יבוּא ההוֹן, רזרבה ניכרת היא בגדר הכרח.

כיוון שכך, ניצבת בפנינוּ בכל חומרתה השאלה – איך נעמיד לרשות המשק את יבוא הגלם, הציוּד ומוצרי־הצריכה הנדרשים כדי להוסיף ולקיים רמת־ייצור גבוהה? כבר ציינתי שהיבוא המוגבר של חומרי־גלם היה אחת הסיבות העיקריות לגידול הרב בייצור ובתעסוקה אשתקד. ראוּי גם לזכור שהבנייה, שהיקפה היה גדול אשתקד במיוחד, סיפקה תפוקה ותעסוקה גבוהים על בסיס של יבוא מועט יחסית.

השתא יהיה עלינו ליצור מקומות עבודה ופרנסה ל־35 אלף מפרנסים נוספים – כמחציתם מהתבגרות האוכלוסיה הקיימת ומחציתם מן העליה, וזאת נוסף לכל הדרוש כדי לקיים את הרמה הגבוהה של ייצור ותעסוקה שהשגנו אשתקד.

הצורך להגדיל את יבואם של חמרי גלם, ציוּד ונכסי תצרוכת נוכח יבוא הון ציבורי שאינו מספיק – זו הבעיה!

שלוש הן הדרכים לפתרון, ואון עלינו להעמיד במרכז מדיניותנו הכלכלית בשנה הקרובה ובשנים הבאות: א) העמקת הייצור המקומי להקטנת מידת תלותנו ביבוא;

ב) הגברת יבוא ההון הפרטי, נוסף על הציבורי.

ג) הגדלת היצוא.

 

העמקת הייצור    🔗

אנו משקיעים זה שנים סכומים עצומים בענפי יסוד במגמה להעמיק את הייצור, להגדיל את אספקת חומרי־הגלם המקומיים, להקטין בכל מוצר את חלקו של מרכיב היבוא ולהגדיל בעשור הראשון את הייצור פי שלושה ויותר, בעוד שהיבוא גדל במידה פחותה מזו. אך קצב ההתקדמוּת אינו מספק. נגזר עלינו להחיש את העמקת הייצור, שבה פתרון להגדלת־תפוקה וריבוי־תעסוקה, ללא הכרח להגדיל את היבוא במיליוני דולרים החסרים ואינם. את העמקת הייצור ניתן להשיג על־ידי השקעות בהרחבת כושר הייצור המקומי ועל־ידי הגדלת הכדאיות של ייצור מקומי ביחס ליבוא. ייאמר כאן, שלכך בעצם כוּונו ההיטלים המתאימים.

 

יבוא הון פרטי    🔗

דרך שניה להגדלת ההכנסות במטבע־חוץ היא עידוּד יבוא הון פרטי. ההשקעות הגדולות של הון ציבורי בענפי היסוד הכשירו את התנאים וסללו את הדרך לבואו של ההון הפרטי.

להון זה נועד תפקיד נכבד בפיתוח המשק, הן על־ידי השקעה במפעלים קיימים והן בהקמת מפעלים חדשים.

אמנם, חלפה התקופה בה חיפש לו הון פרטי מהארצות המפותחות מוצא להשקעה בארצות־חוץ. צמאון להון שורר היום כמעט בכל הארצות, ואילוּ ההון המצטבר בארצות המפותחות אינו נוטה לזרום למרחקים אלא לדלוף טיפין טיפין. כדי למשוך את ההון הפרטי הנה, לא די כנראה בכל סגולות־היקר של ארץ זו, אלא יש צורך לאפשר לו אף רווחים נאותים ולהגביר את אמונו בבטחון ההשקעות.

ואכן, נקטה הממשלה אמצעים נוספים כדי להגדיל את ריווחיות המפעלים. הנחנו על שולחן הכנסת הצעת־חוק המאפשרת הגדלת הפחת המוכר לצרכי כמס־הכנסה, הן למפרע, החל משנת 1955 – והן מכאן ואילך. חישוּב פחת חדש זה יקטין את תשלוּמי המס ויגדיל את הרזרבות של המפעלים.

בהצעת־התקציב הזו מציעה הממשלה לבטל את יהב המגן גם על מסי חברות, ולהוריד את השיעור המאכסימאלי של מס־ההכנסה של החברות. להורדה זו כפל חשיבות. היא תגדיל את הרווחים הנקיים של המפעלים, דבר שיגביר השקעות־פנים וחוץ, ווַדאי יימצאו רבים אשר יראו סימן טוב בעצם צמצוּם חלקו של שר־האוצר ברווחי המפעלים.

הממשלה נותנת ותוסיף לתת להשקעות הפרטיות עידוד ישיר על־ידי הלוואות מאמצעיה היא בתנאים נוחים.

כדי להקל על הזרמת הון לפיתוח תעשייתי הקמנו השנה את ‘מוסד ישראל לתעשייה’ בו משתתפים, מלבד הממשלה, בנקים וגופים כלכליים אחרים. המוסד יכוון את האשראי הניתן למפעלי התעשייה לאפיקים יעילים. אנוּ מקווים כי יעלה בידו, לאחר שיתבסס ויוכיח יכולתו, לגייס הון מקומי נוסף וכן הון ממקורות־חוץ.

אזכיר גם את משלחת ‘הרצון הטוב’ לארצות־הברית, בה השתתפוּ נציגי התעשייה לכל גווניה. היא הצליחה לקשור קשרים נאותים ולעניין משקיעים, נצפה לפירות בהשקעות של ממש.

 

הגדלת היצוא    🔗

הדרך הטבעית והמבטיחה ביותר ליצירת אמצעים נוספים במטבע־חוץ היא בהגדלה מהירה של היצוא. יש יסוד להניח כי היצוא יגדל בשנה הקרובה ב־40 מיליון דולר, ויגיע ל־240–250 מיליון דולר (כולל שירותים), אולם אף גידוּל זה אינו מספיק.

כל דולר שאנו מרויחים מיצוא נותן לא רק הכנסה ותעסוקה בתמורתו הישירה אלא שבחלקו הוא גם מאפשר קניית חומרי־גלם, חומרי־בנייה או ציוּד, המשמשים בסיס להגדלה כפוּלה ומכופלת של כלל הייצוּר והתעסוקה, לא אהסס לומר כי הברירה העומדת בפנינו בשנים הבאות היא יצוא או אבטלה, חלילה, ומכאן לקח ומסקנות לגבי כל מפעל, כל עובד וכל אדם בישראל אף לגבי אלה הרואים עצמם מובטחים בתעסוקתם ובפרנסתם.

הממשלה מצדה בוחנת כל אפשרות להגדלת היצוא, ומסייעת לכך בדרכים שונות. בתקציב המוצע הקצבנו עשרות מיליונים לעידוד היצוא.

לאחר שהתעשייה והחקלאות צוידו במיטב הציוּד, וכושר יצורם עולה על יכולת הקליטה של השוק המקומי, הרי רק בנו ובעבודתנו תלוי הדבר, אם נספק לשוקי־חוץ מוצרים אשר יהיוּ בני־תחרות מבחינת האיכות והמחיר, ואשר תמורתם תמשיך להניע גלגלי הייצור והתעסוקה.

 

מדיניות המחירים    🔗

הצלחת מאמצינו להגדלת היצוא, למשיכת השקעות ולמניעת לחץ נוסף על היבוא, מותנית במניעת התפתחות אינפלציונית. לשם כך נפעל בשילוב האמצעים שברשותנו לקיוּם היציבוּת במשק.

המדיניוּת המוניטארית תסייע להגדלת הייצור החיוני על־ידי הכוונת האשראי לחקלאות ולתעשייה ולענפים יצרניים אחרים, במסגרת הגבלה כמותית של האשראי.

נפעל למניעת גרעון בביצוּע תקציב הממשלה ותקציב מוסדות ציבוריים, כדי לבלום השפעה איפנלציונית מכיוון זה.

החלטת הוועד־הפועל של ההסתדרוּת, להימנע מדרישות להעלאת־שכר כללית במשך השנה הקרובה, תסייע ליציבות ואף תמנע את החרפת מצב התעסוּקה. החלטה זו נובעת מדאגה לאינטרסים של כלל העובדים ושל המשק הלאוּמי כאחד.

נוסף לכל האמצעים לייצוב מחירים שמניתי נשתמש גם במכשיר בסוּבסידיות במידת הצורך. בתקציב המוצע מוקצב לכך הסכום הגדול של 38.5 מיליון נטו.

 

הגברת החסכון    🔗

נוסף לפעול להגברת החסכון לשם מימון השקעות חיוניות. אנוּ מקווים להפיץ איגרות־חוֹב נוספות של מילווה השיכון בסכום של 25 מיליון ל“י. כמו־כן תוצא אֶמיסיה חדשה למימון התעשייה בסכום של 20 מיליון ל”י. האיגרות הללו נהנות מהנחות בתשלום מס־הכנסה, מהצמדה לדולר או לאינדכס, ומצוידות בערבות הממשלה. אני מקוה שחלק ניכר מתוספת ההכנסה, שתישאר בידי הציבוּר לאחר הורדת שיעוּרי המסים, הגביר את החסכון.

אשר לתקציבים עצמם – הרי זה ספר של 1,420 עמודים, הכולל פרטים ופרטי־פרטים. אתעכב על־כן רק על כמה נקודות הנראות לי מרכזיות, והמהוות שינוי לגבי השנים שקדמו, אם מבחינת ההכנסות ואם מבחינת ההוצאות.

 

פיתוח הדרום והנגב    🔗

במדיניות ההשקעות הממשלתיות נפנה יותר לפיתוּח הדרום והנגב. אין זו משימה לשנה אחת בלבד. אנו מתכוונים לניצול הפוטנציאל של חבל־ארץ זה, בחקלאות, בתעשייה ובמחצבים. מפעל־המים הארצי, פיתוח הערבה, המחצבים והמכרות, ואף השקעותינו בתעשייה ושיכון – יעמדו רובם בסימן הנגב. במסגרת המפעל הארצי להספקת מים לדרום ולנגב נמשיך במרץ מוגבר בחפירת התעלה ומנהרותיה, ונתחיל בייצור הצינור הגדול ובהנחתו. למפעל־המים להר הנגב הקצבנו השנה סכום של תשעה מיליון ל"י. עד להשלמת המפעל נשקיע בו בוודאי סכום כפול.

בימים אלה תושלם הקמת מפעל־הנחושת בתמנע ונתחיל בהרצתו. במחצית השניה של השנה הוא עתיד להיכנס לפעולה סדירה. בתקציב נכללוּ גם כספים שיסייעו להגברת הייצור בחברות האשלג, הברום והפוספאטים. אנו מתחילים השנה בסלילת מסילת־הברזל באר שבע–דימונה ובסקר להכנת המשך הקו עד אורון. הקצבנו סכום ניכר להרחבת כושר פעולתו של נמל אילת ולייעולו. נתחיל בהקמת מפעלים בדרום, מאשדוד בואכה אילת.

נקדם השנה את פיתוח הנגב על־ידי העברת מתקנים ומפעלים, ממשלתיים וצבאיים, ללב הנגב שיעסיקו עובדים רבים, והם ישמשו אבן־פינה ואבן־שואבת לאיכלוּס הנגב.

עין־גדי ומצפה־רמון, ים־המלח ויטבתה, תמנע ודימונה, שדה־בוקר, אורון ואילת. אלה הם ישובי יסוד, הם השתי והערב שעליו נרקום בהתמדה ובעקשנות את המטווה הכיבושי וההתישבוּתי של הנגב.

פעולה נרחבת תיעשה השנה במפעלי־תחבורה. השנה יוחל בהכשרת נמל הקישון למספנה. עם השלמתה עתידה המספנה ליצור תעסוקה נוספת, ולשמש מקור לחסכון ולהכנסה במטבע־חוץ, בשירות ציינו וציים זרים. אין הדברים אמורים אלא אם תהיה בת־תחרות מבחינת טיב העבודה ומחירה. נתחיל גם בהרחבת רציף נמל חיפה, סלילת מסלול־המראה חדש בשדה־התעופה לוד ומסילת־הברזל לדימונה; למפעלים אלו אנו מציעים להוציא השנה כחמישה מיליון ל"י, אך השלמת תכנית הרחבה זו תימשך 4–5 שנים. ויידרשו לכך סכומים גדולים פי כמה מאלה שהקצבנו השנה.

להתישבות חקלאית, השקייה ופיתוח הערבה נוציא השנה סכום של 120 מיליון ל“י. אם נוסיף לכך את תקציב הסוכנות היהוּדית להתישבות, יסתכם התקציב לחקלאות ב־170 מיליון ל”י.

במסגרת זו הקצבנוּ סכוּם גדול למטעי־הדר נוספים. הודות להשקעותינוּ בעבר הוכפלו בשנות קיוּם המדינה שטחי ההדרים מ־125 אלף דונם ל־245 אלף. בשנה זו נוסיף לנטוע. תנובת הפרדסים תגיע בקרב הימים לשוקי־העולם המתרחבים והולכים, ותגדיל את הכנסותינו במטבע־חוץ.

עקב ההגדלה בהשקעות בחקלאות, בתעשייה ובמחצבים נאלצנו לצמצם את תקציב השיכון, שיגיע השנה ל־65 מיליון ל"י, כולל השיכון בהתישבות. הפחתה זו נתאפשרה מאחר שאשתקד השקענו בשיכון סכומים גדולים.

גם השנה נוסיף ונבנה קרוב לשתי רבבות יחידות־דיוּר. התקציב יספק את האמצעים לביצוּע חלק ניכר מתכנית חיסול המעברות ושכונות־הצריפים, והחלפת מבנים מסוכנים.

 

הכנסות תקציב הפיתוּח    🔗

הכנסות תקציב הפיתוּח תגענה לפי האומדן ל־436 מיליון ל“י. 274 מיליון ל”י תבואנה מקרנות־תמורה של השילומים, המענקים ומילווה־חוץ, השאר יבוא ממקורות־פנים – מגביות, מהכנסות מנכסים וממילוות שונים. חלקם של מקורות־הפנים בהכנסות תקציב הפיתוח גדל והולך גם בשנה זו.

 

הפחתת המסים על הכנסה    🔗

ואשר להכנסות התקציב הרגיל, אנו מציעים את ביטול יהב המגן על ההכנסה, הסכום של 15 מיליון לירות, שנרשם בהצעת־התקציב בסעיף זה, יבוא מגביית הפיגוּרים של העצמאיים, וכן מניכוי היהב לשכירים ממשכורת מארס, שייגבה רק באפריל.

זה שנים אחדות אנו נוהגים הפחתה אחרי הפחתה בשיעורי מס־ההכנסה, והממשלה דנה עתה בהצעה לשינויים נוספים.

כתוצאה מהפחתת מס־ההכנסה אשתקד וביטול יהב המגן לשנה הקרובה, תחול ירידה בתשלומי המס, שאת היקפה אדגים בדוגמאות מספר:

עובד נשוּי, אב לילד אחד, שהכנסתו 250 ל“י לחודש שילם בשנת 1956 למעלה מ־25 לירות, משלם השנה כ־20 ל”י וישלם בשנה הבאה עלינו לטובה כ־14 לירות בלבד. עובד נשוי, אב לשלושה ילדים, המשתכר 400 ל“י שילם ב־1956 67.5 לירות משלם השנה 47.5 ל”י, וישלם בשנה הבאה 37.5 לירות. עובד נשוי ואב לשני ילדים המשתכר 600 לירות, שילם בשנת 1956 – 203, השנה הוא משלם 146 ל“י ובשנה הבאה ישלם 122 ל”י בלבד.

שינויים אלה משקפים את המגמה להפחית את שיעורי המס הכלליים.

כאמור מציעים אנו להפחית גם את שיעורי המסים על הכנסות החברות, כבר הבעתי תקוותי כי גידול ההכנסה של החברות יסייע למשיכת הון־חוץ. כוונתנו בצעד זה היא, כי הכספים שנותיר בידי המפעלים יגדילו את השקעותיהם היצרניות או יממנו את צרכיהם בהון חוזר. באופן זה יפחת אולי בהדרגה הצורך לממן מפעילם עלהידי הלוואות והשקעות מתקציב הפיתוּח.

הורדת שיעורי המסים מתאפשרת הודות ליעול הגבייה, להרחבת רשת משלמי המס ולהרמה המתמדת של מוסר תשלום המסים. אנו חייבים לגבות בשנת הכספים הבאה 250 מיליון ל“י ממס־הכנסה לעומת 204 מיליון ל”י שנקבעו לשנת־הכספים השוטפת.

 

מסים ישירים ועקיפים    🔗

במסגרת הדיונים על התקציב נוהגים לבחון מה נוטלים בו המסים הישירים – הם המסים על הכנסה ורכוש – המסים העקיפים – הם המסים על ההוצאה. אומר מלים אחדות להבהרת עמדתנו בענין זה.

בעבר שלט בכיפה קו־מחשבה פשטני בשטח זה. מס־ההכנסה נחשב כמס הרצוּי ביותר מבחינה סוציאלית, וכל המרבה אחוזו בכלל המסים הרי זה משוּבח. הנסיון במדינות רבות הזם הנחה זו. מתפשטת והולכת המסקנה כי מוטב לגבות חלק ניכר בצורת מסים על הצריכה, שכן הגזמה במסי־ההכנסה מזיקה לייצור ולמשק. ואמנם כך נוהגים במרבית המדינות, הן במדינות מערביות, קאפיטליסטיות וסוציאליסטיות – והן במדינות הגוש הסובייטי, וברית־המועצות בראש ובראשונה. רק מדינה אחת דבקה בהעדפת מס־הכנסה, והיא ארצות־הברית, אך תנאיה, רמת הייצור וההכנסות בה כה שונות משל ארצות אחרות, עד שאין ללמוד ממנה גזירה־שווה.

עיקר מגמתנו להגביר את הייצור ללא העלאה מקבילה תצרוכת, למען תופנה מרבית תוספת־הייצור להשקעה וליצוא. המדיניות הפיסקאליות צריכה אף היא לסייע לעידוד הייצור, על־ידי שיעורים נמוכים של מס־הכנסה, ולצמצום הצריכה, על־ידי מסים של ההוצאה.

מכל־מקום אציין כי חלקו של מס־ההכנסה יגיע בשנה השוטפת לכדי יותר מ־40% מכלל ההכנסה ממסים, ואף בשנה הבאה יגיע לשיעור דומה.

מס־קנייה הוא המכשיר העיקרי לגביית מסים על הצריכה. גם בו יש מקום לפרוגרסיביות בשיעורים, לפי מחיר המצרך ומידת חיוניותו. לא רק שהמס צמוד למחיר אלא שנוסף לכך יש במס־קנייה גם שיעורי־מס מודרגים. על תנור־חשמל, למשל, מוטל אחוז־מס גבוה יותר מאשר על תנור־נפט; על בגדי־צמר יקרים מוטל אחוז־מס גבוה יותר מאשר על בדים עממיים. גם מסי־בלו על צריכה, מס־שעשועים, מס־נסיעות־חוץ ומס על צריכת חשמל מעל למינימוּם מסוים נכללים בין מסי־הצריכה הפורגרסיביים. ממסי־הקנייה אנו מתכוננים לגבות השנה 75 מיליון ל"י.

פרט לגידול הכנסות מס־הכנסה ומס־קנייה, אנו מצפים לגידול ניכר בהכנסות מבלו על דלק, עם גידול הצריכה. המעבר לעישון סיגריות פילטר, היקרות יותר, מובא בחשבון בגידול ההכנסות מבלו הטבק. הגידול בשאר הסעיפים יהיה ודאי מקביל לגידול הכלליי בהכנסה הלאומית.

 

הוצאות התקציב הרגיל    🔗

היקפו של התקציב גדל ב־87 מילון ל“י. תוספת זו מתחלקת בצד ההוצאות כך: ההוצאות למשרדים גדלו ב־36 מיליון ל”י. השנה יהיוּ משרדי הממשלה ומוסדות ציבוריים אחרים חייבים בתשלום מכס ומס־קנייה במשך כל השנה, וכתוצאה יגדלו ההכנסות וגם ההוצאות ב־10 מיליון ל"י. הוצאות משרד־הבטחון והתקציבים המיוחדים יגדלו ב־16.5 מיליון.

מתוך 36 המיליונים שיתוספוּ למשרדים 10 מיליון הם מתוספת ההתיקרות, ואילו 14 מיליון הם תוספת לפעולות חדשות.

השנה נתחיל בביצועה של תוכנית תלת־שנתית לשיקוּם הפליטים הערביים הנמצאים כיום בישראל. התכנית תעלה ב־10 מיליון ל"י. החלק הראשון מסכוּם זה כבר נכלל בהצעת התקציב לשנה זו.

מספר עובדי המדינה כמעט ולא גדל. רק במשרד החינוך והתרבוּת גדל מספר העובדים במידה ניכרת. קליטת הילדים הנכנסים לעול תורה – ילדי עולים ובני תושבים, מחייבת 1,400 כיתות חדשות ו־1,500 מורים ומורות.

פרט למורים, גדל מספר עובדי המדינה ב־400 בלבד, שהם פחות מאחוז אחד ממספר עובדי המדינה כיום. הגידול הזה נתחלק בין המשרדים השונים, ועיקרו – לכוחות המשטרה. מספר השוטרים יגדל ב־200, ואנו מקווים שעמם ירבה הבטחון בדרכים ובישובים ויופרשו כוחות מספיקים למרכזי הדרום והנגב.

שני משרדים נתקפחו על־ידי הממשלה ומספר עובדיהם פחת: משרד הבטחון והאדמיניסטראציה של משרד האוצר.

שירותי התחבורה והבזק הועברו השנה לחשבון מסחרי סגור ואין הם מופיעים עוד במסגרת התקציבים הרגילים. בתקציב הרגיל נכללות רק ההוצאות המנהליות של המשרדים הממונים על שירותים אלה וכן הרווחים והגרעונות של המפעלים.

התקציב הרגיל, הבא לספק את צרכי המדינה בבטחון פנימי וחיצוני, במשפט, בבריאות, בסעד ובחינוך, מצוּיד באמצעים באופן מניח הדעת.

לעוּמתוֹ אינו מספיק כלל וכלל התקציב המיועד למפעלי־פיתוּח כלכליים וכיבושיים ולקליטת עליה.

הקוצב תקציבים לכל פעולה וענף יכול היה להשתמש ביעילות גדולה עוד ב־100–150 מיליון ל"י למטרות חיוניות ביותר בכפר ובעיר: בחרושת בחקלאות, בתחבורה ובבנין.

תוספת אמצעים במטבע פנים וחוץ למפעלי פיתוח היתה מבטיחה אותנו מריבוי אבטלה והיתה מאפשרת להקטין את מספר העובדים עבודות יזומות בחילופין, דבר הבולע כוח אדם ואמצעים לפעולה שאינה בעלת ערך חיוני ביותר.

העברת כל 1000 איש לעבודה יוצרת עשויה להוסיף לתפוקה הלאומית מוצרים בשווי של מיליון דולר ויותר.

באספקת אמצעים נוספים, יכולת ויוזמה נוספות, ניתן להכניס למעגל הייצור עוד 20–25 אלף מפרנסים, וערך ייצורם עשוי להגיע ל־20 מיליון דולר בשנה – סכום שאינו מבוטל כלל.

אפשרות זאת תלויה כיום לא רק באמצעים להשקעה. עכשיו היא תלויה קודם כל בכדאיות הייצור וביכולת המכירה בשוקי עולם, כי רק היצוא בכוחו לפתור את השאלה.

תוספת ייצור לשם יצוא במקום אבטלה גלויה וסמויה – בה בעיקר נחפש פתרונות לבעניותינו הכלכליות.

הורדת שעורי המסים על־ידי ביטול יהב המגן ושינויים אחרים ישאירו בידי הציבור עשרות מיליונים לירות נוספות. טובת המדינה וטובת העם דורשות שנשקיע סכומים אלה בפיתוח – איש איש בשדהו, במקצועו, בענפו ובפינתו.

השקעה גוררת השקעה, יצר העשייה מתסיס ומדביק. מה שהחסיר תקציב הפיתוּח ימלא הציבור. בידי כל אדם ובידי כולנו יחד המפתח לעתידנו הכלכלי.

אני מאמין כי טמונים בנו כוח יצירה, תבונת כפים ומוח אשר טרם באו על מלוא ביטוים בכלכלה ובמשק.

נעמול במשנה מרץ לתור את הדרך להוציא כוחות אלה מן היכולת הרדומה אל הפועל.

על סף העשור השני של חידוש קוממיותנו נחרות צו זה על לוח לבנו.

בעשור הראשון נאגרה מתחת לפני השטח הגלוי יכולת רוחנית וכלכלית. היא זקוקה לתקופה מתאימה של דגירה. ערכו הכלכלי והיצרני של ציבורנו עולה משנה לשנה. החקלאי הוותיק והצעיר אשר בידיהם הגרומות לספק מרבית מזונותינו מתנובת האדמה; פועלי החרושת, הסדנה והתובלה אשר ברצונם ובזרועם השרירית תלוי כה הרבה; הם, מהנדסיהם ומנהליהם, מתבגרים והולכים, מתנסים והוליכם. שעת גילוּי כוחם קרבה.

חייבת כל שנה להעלות אותנו במעלות התפוקה, היצירה והפריון.

השנה הבאה – הראשונה לעשור השני – נתבעת לתרום את תרומתה במאמץ ההתקדמוּת וההתפתחוּת.