כתב־העת ‘בטרם’ מיום כ“ב באלוּל תשי”ז פירסם מאמר, פרי עטו ורוּחוֹ המוכיחה והמתנשׂאָה של א. ליבנה. המחבּר מגלה, כי מעת ייסוּד המדינה ועד ראשית 1957 הוזרמוּ לארץ אמצעים כספיים בצורת מגביות, תרוּמות ומענקים: לממשלה, לסוכנוּת, להסתדרוּת, להדסה וכו', כּוֹלל כל תרוּמה קטנה שהגיעה במרוצת השנים לאיזה תלמוּד־תוֹרה אוֹ ישיבה או בית־חולים פרטי או חבילה לקרוֹב. כמו כן הוּא מַצבּיע על הכספים, שגוּיסו בדרך של מילווֹת ואשראים וכספים, שהוּבאו על־ידי אזרחים וגורמים משקיים פרטים כהשקעות ובתורת מתנות, כּוֹלל מתנות אישיות. בעל המאמר קובע, כי מכל מקורות אלה הוּזרמוֹּ לכלכלת הארץ למעלה משלושה בּיליוֹן דולר.

המחבּר מַכּיר, כנראה, טובה גדולה לעצמו על כי טרח ‘ימים לא מוּעטים’ והשקיע ‘עמל רב’ של בירוּרים, עד אשר עלה בידו לגלוֹת את האמת ולהביאה לפני הציבוּר. תוך כדי ‘עבודת־הקודש’ של עתונאי העומד על המשמר, אין הוא נמנע מלפזר פה ושם רמזי־רעל דקים מן הדקים על ‘מַצפוּן רע’ ועל ‘אינטרסים תקיפים’ כביכול, המעוּנינים לעכּב כל ‘הבהרה ובירוּר בשטח זה, שכביכול אינם נוחים עבורם’.

ותיתי ליה לא. ל. שלא שכח מניה וביה לתת תודתו: לעובדי מחלקת החקר של בּנק ישראל, הלשכה המרכזית לסטאטיסטיקה של הממשלה, הלשכה הראשית של המגבּית המאוּחדת, גזברות הקהק"ל, משרד־האוצר, המחלקה הכלכלית של הסוכנוּת היהוּדית, נציגוּת ‘הדסה’ בישראל ורבים אחרים אשר סייעוּ לו בנאמנוּת והמציאוּ לו את כל המספּרים.

בתמיהה! אם כל אלה יעמדו על הברכה, הרי מי הם בעלי ‘המצפוּן הרע’ ומי הם בעלי ‘האינטרסים התקיפים, אשר כל הבהרה ובירוּר בשטח זה אינם נוחים עבורם’? כלום אין כל המספּרים האלה לקוּחים מפירסוּמים רשמיים של מוסדות הממשלה והסוכנוּת?

אך ליבנה טעה בהבנת המספּרים שקיבל מאת המוסדות ובניתוּחם. סיכּוּמיו לוֹקים בכפילוּת, בצירוף הכנסוֹת שטרם נתקבלוּ, ויש בהם פגמים אחרים שעליהם עוד נעמוד. אני רוצה להאמין שהוּא ישמח לקבל התיקוּנים ולהיווכח, שכּלל הסכוּמים שהוזרמו לארץ קטנים מאלה שהוּא נקב וכי הסכוּמים שיכלוּ לעמוד למעשה לרשות פעוּלה כלכלית ולשירוּת מַסכת הפּיתוּח אינם עוברים בהרבה את מחצית הסכוּם שהוּא נקב. ואם לא יתאמץ לעצוֹם עינים, יתגלה לו כי תמוּרת האמצעים שהושקעוּ נוצר יש גדול וכי עולם נרחב חדש התהווה.

יתכן, שגם לאחר הצגת העניין במלואו, על החובה ועל הזכוּת, היה מוצא א. ליבנה מקום לביקורת וּלטענות והיה מצביע על פגמים ועל ליקוּיים ועל פגימות־חן; אלא שעל־ידי כך היה יוצא לפחות כדי חובת יושר, כלפי הענין וכלפי הקורא. הוא לא היה משאירוֹ ניצב בפני סימן־שאלה מחריד: לאָן נעלמו 3 מיליארד דולר?

ומכיוון שהענין יצא מקוּפח מלפניו, ניטול על עצמנו את הטורח למלא בדפים הבאים את אשר החסיר.

 

יבוא ההון, מאז קום המדינה ועד סוף מארס 1957    🔗

ההון שהובא לארץ מאז קום המדינה ועד סוף מארס 1957 ועמד לרשות המוסדות הלאומיים והממשלה הסתכּם ב־1,770 מיליון דולר, בקירוב. סכוּם זה כוֹלל את המענקים, התרוּמות, הפיצוּיים והמילוות, שנתקבלוּ מארצות הברית, מגרמניה ומשאר הארצות לפי הפירוּט דלהלן:

לאמיתו של הדבר, עתידה הממשלה לתת דין וחשבון רק על הסכוּמים, שגויסוּ ממלכתית לביצוּע משימות המדינה בבטחון, בעליה ובפיתוּח. קשה להטיל אחריוּת על הממשלה לכל כספי התרוּמות הקטנות והחבילות וחפצי העולים, שברוּבם בוודאי נשארו עד היום ברשות הפרט. א.ל. בוודאי אינו מפקפק בחוש־המציאות וההגיון הבריא של משקיעי־חוץ פרטיים למיניהם. אלה הביאוּ הכל וגם השקיעוּ על טהרת ההון הפרטי, היזמה הפרטית, התחרוּת ההדדית וכל שאר סממנים של כלכלה חופשית, בלתי־פרוטקציוֹניסטית וכו'.

ואוּלם ככל שהממשלה נושאת באחריות על הנעשה במדינה, נבוא חשבון על כל ההשקעות ועל כל סוּגי ההון שהוּבאו לארץ. נמיינם, ננתחם ונסבירם לאזני השומע ולעין השמש. כידוע, הובא ארצה בתקופה זו, נוסף על המנוי, הון של משקיעים פרטיים, של עולים שהביאו עמהם חפצים אישיים ורכוּש, של מקבלי פיצוּיים אישיים מגרמניה, של תרוּמות ומתנות למוסדות־סעד־ובריאות פרטיים וכיתתיים. וכן הגיעו מתנות פרטיות מחוץ־לארץ, סכוּמים נוספים אלה הובאוּ בחלקם הגדול כסחורות־ תצרוכת ולא כנכסי־השקעה ולא ניתנוּ לניצוּל בצוּרה מכוּונת.

על־מנת לקבוע את יבוא ההון הכללי, נטו, שהוּבא ארצה בתקוּפה זו, יהיה צורך לבחון את מאזני התשלוּמים באותן השנים. יבוּאנוּ (סחורות ושירוּתים) מחוץ־לארץ פחות יצוּאנוּ (סחורות ושירותים) לחוּץ־לארץ בתקופה זו מהווה את יבוא ההון נטו.

טבלה ו: עודף היבוּא על היצוּא לפי השנים:

יבוא הון נטו (במחירים שוטפים)

המספרים של שנות 1948, 1949 ו־1957 הם אומדנים, ואילוּ המספרים של השנים 1950–1956 מדוּיקים יותר ונקבעוּ על־ידי בנק ישראל.

אלא שלא סכום זה עמד לרשות המשק והכלכלה. אני מדגיש ואומר: לרשוּת המשק והכלכלה. לא ניתן לנוּ להשקיע את כל האמצעים הללוּ במפעלי פיתוּח והתישבוּת בעיר ובכפר.

יודגשו בהדגשת־יתר וייזכרו הסכוּמים, שהוקדשו – בגזירת גורל קיוּמנוּ ובטחוננוּ בשנים אלה – לצרכי הצבא, לשירוּתיו השונים בים, ביבּשה ובאויר, ואשר חלקם במטבּע־זר נסתכם ב־700 מיליון דולר.

כמו כן יש לנכות את הסכוּם שטרם הוצע למפעלים, והוא מושקע בדרך הטבע במלאי בסכום של 150 מיליון דולר.

הוּא הדין בחפצי עולים שנשארוּ עם העולים, על גבם ובתוך משק ביתם – 60 מיליון דולר.

מסיבות מוּבנות לא נוּכל לנקוב בסכום הנזק במטבע־חוּץ, שנגרם על־ידי החרם הערבי, אשר ייקר את היבוּא שלנוּ בהשואה ליבואן של אצרות אחרות בהרבה עשרות מיליונים דולר.

בהביאנו בחשבון את הדברים האלה שרוי לנו לומר, כי לרשוּת בניין המשק וקליטה קוֹנסטרוּקטיבית של העליה ההמונית עמד סכוּם שבין מיליארד וחצי לבין מיליארד ושלושת רבעי המיליארד דולר.

 

השימוש ביבוּא ההוֹן נטוֹ    🔗

יבוּא ההון נטוֹ במסגרת החשבונות הלאוּמיים שווה לסך ההשקעה הנקיה במשק בצירוף החסכון השלילי (המהווה אותו חלק מיבוּא ההון נטוֹ שלא הושקע, אלא נצרך).

טבלה 2: יבוא ההון נטו והשימוּש בו מאז קום המדינה ועד סוף מארס 1957.

(הנתונים במיליוני ל"י ובמחירי 1956

מנתוני טבלה זו אנוּ למדים איפוא, כי מתוך ס"ה יבוּא הון נטו של 2,551 מיליון דולר היתה ההשקעה הנקיה בתקוּפה זאת 2,142 מיליון דולר, המהווים 84% מיבוּא ההון, ואילוּ הסכום שלא הוּשקע – כולל הוצאות בטחון, המהווה את החסכון השלילי (שהוּא עודף יבוּא ההון על ההשקעה הנקיה במשק), – מסתכּם ב־409 מיליון דולר או 16% מיבוּא ההון.

 

הוצאות הבטחון    🔗

מתוך נימוקים מוּבנים אין ברצוני לנקוב בכל הסכוּמים, שהוצאוּ במשך העשור לצרכי בטחון למן מלחמת־השחרוּר, הקמת צה"ל, ציוּדו בים, באוויר, ביבשה, ועד מערכת־סיני ומיבצעים אחרים, ולכל התכוּנה הממוּשכת, שהכשירה את העם לפרוק עול זרים, להשיב לידינוּ את הבעלוּת על הארץ, ולקבץ נידחינוּ. בוודאי לא אֶטעה אם אקבע, כי במטבע־זר בלבד הוצאוּ במשך השנים 700 מיליון דולר, בקירוב, וכן מן הדין להביא בחשבון כי החרם הערבי עלה למשק עשרות מיליונים של דולרים במחירי הסחורות, בהובלה, ביבוּאן ושיווּקן, ואין לנו ענין לקבוע עכשיו את הסכוּמים בדיוּקם.

אם נקח שני אלה בחשבון, בצירוף סכוּמי־ההון שהופנו למלאי – מה שכל אדם ישר חייב לעשות – יתברר שהסכוּמים שעמדוּ לרשוּת הפעוּלה הכלכלית בארץ בפרק־זמן הנדון הם בין 1,500 ל־1,750 מיליארד דולר, לכל היותר. נזכור גם שהוצאות הבטחון החלוּ עוד בימים שמספּרנוּ היה קטן מאוד ובזמן שההכנסה הלאוּמית היתה מצוּמצמת ביותר.

 

הטעוּיוֹת בחישוּביו של א. ליבנה    🔗

א. ליבנה ניסה, כאמוּר, להעריך את יבוּא ההון נטוֹ במשך התקוּפה הזאת. נסיונו זה לא הוּכתר בהצלחה ניכרת. ניתוּחו מבוּסס על אומדן ומסתכם ב־3,028 מיליון דולר.

לעוּמת המספר של א. ל. אנוּ קובעים – לאחר בדיקת המספרים ששאבנו מאותם המקורות – שקיבלנו 2,268 מיליון דולר בלבד.

הטבלה הבאה מראָה את שיטתו של א. ליבנה ואוּמדניו ולעומתם את המספרים הבדוּקים.

טבלה 3: יבוא ההון מאז קום המדינה לפי חישובי א. ליבנה ולאחר בדיקה⁷ (המספרים במיליוני דולרים)

הערות והסברים לגבי הסכוּמים הנקובים בטבלה, לפי סדרם:

1. הסכוּם שנבדק כולל את הסכוּמים שנתקבלוּ מממשלת ארצות־הברית כמענק וכן את הסכוּמים שנתקבלוּ כהלוואות במסגרת המענקים, וכן עודפי־מזון.

2. הסכוּם כולל את כספי־השילוּמים, שנתקבלוּ בסחורות ובמזוּמן, ולא את אלה שהוזמנוּ וטרם הגיעו.

3. הסכוּם נערך לפי נתוּני מאזן־התשלוּמים, שרוכזו על־ידי הלשכה הכלכלית של האוצר. הסכוּם כולל העברות במזוּמן לפי דו"חות המפקח של מטבע־חוּץ וההעברות בסחורות פי נתוּני היבוּא־בפועל של המכס.

4. הסכוּם הבּדוק אינו כולל אגרות שהוּמרוּ והוצאות של 6% שממשלת ישראל משלמת לחברה המפיצה בארצות־הברית.

5. הסכוּם כולל חובות למועד קצר בלבד, בניכוּי יתרות מטבע־חוּץ של בנק ישראל והאוצר בחוץ־לארץ. ברוּר, שכאן הועמדוּ לרשות המדינה מקורות זרים בסעיף זה רק בסכוּם של יתרת ההלוואות למועד קצר לסוף התקוּפה.

6. הסכום נקוב לפי דינים וחשבונות של הבנקים אל אגף מטבע־חוּץ באוצר.

7. מספּרי א. ליבנה לגבי העברות־הון אחרות מוּפרזים בעיקר עקב הכפילוּיות שבהם כדלקמן:

א. ערך יבוּא הציוּד למפעלים מאוּשרים נכלל אצל ליבנה גם במסגרת ‘המרכז להשקעות’ וגם במסגרת ‘היבוּא ללא תשלוּם’. חלק מההעברות במזוּמנים כלל א. ל. בסעיף ‘העברות של פרטים’ וכן בסעיף של ‘מרכז ההשקעות’.

ב. במאמרו מסביר א. ל. כי הוסיף 80 מיליון דולר על חשבון ‘יבוּא אחר ללא תשלוּם’ לשנים 1949–1952 (מאחר שפרסוּמי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אינם כּוֹללים שנים אלה). מתברר, שרק מיעוטם של סכוּמים אלה חסר. החלק הגדול כלוּל בסעיפים אחרים של ‘יבוּא ללא תשלוּם’. על חשבון זה יש להפחית 30 מיליון דולר.

ג. א. ליבנה הפריז בהערכת חלק ההברחוֹת ביבוּא ללא תשלוּם. הוּא הפחית על חשבון זה 100 מיליון דולר. יותר נכון יהיה להפחית 50 מיליון דולר בלבד.

ד. ‘היבוּא האחר ללא הקצבה’, המופיע בפרסוּמי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ושנכלל בחשבונות א. ליבנה, כולל מספּר סעיפים, שאין לראותם כיבוּא הון נטו, שעמד לרשוּת המשק להוצאה, כגון: העברות על חשבון קרנות של ‘אל־על’ ו’שוהם' בחוץ־לארץ, יבוא יהלומים גוֹלמיים לעיבּוּד מקומי וכד'. גם כאן נכון יהיה להפחית 25 מיליון דולר.

אחרי תיקוּנים אלה מסתכמות העברות הון נטו שבסעיף 10 בטבלה 3 ב־300 מיליון דולר מיבוּא ללא תשלוּם וב־135 מיליון דולר העברות־חוּץ של פרטיים (110 מיליון דולר העברות במזוּמן ו־25 מיליון דולר המרות של אגרות מילווה־העצמאוּת וסעיפים דומים). יתר הסכוּמים יש להשמיט, באשר כבר נכללוּ בסעיפים אחרים, כמוּסבר לעיל.

עד כאן תוצאות הבדיקה של מספרי א. ליבנה. למען האמת עלינוּ לקבּוע כי רשימת מקורותיו של א.ל., שנבדקה על־ידינו, אינה מלאה. נעלמוּ מעיניו משוּם מה ההכנסות מכמה מקורות, כגון:

1. התשלוּמים בחוּץ לארץ עבור מתנות לתושבי הארץ מייצור מקומי (מקררים, מכוניות וכו').

2. העליה במלאי הדלק בארץ.

3. ההערכה לגבי הברחות, שעל חשבונה הקטנוּ את הסכוּם ליבוּא ללא תשלוּם, בשעה שבמאזן־התשלוּמים מופיע הסכוּם כוּלו.

4. מכירת ניירות־ערך זרים, שהיוּ בידי תושבי המדינה.

5. יתרות־חובה במסגרת הסכמי־החליפין של המדינה.

הסכוּמים שנתקבלוּ מהמקורות הנוספים מהווים את ההפרש בן סך 2,268 מיליון דולר לפי רשימת א. ליבנה המתוקנת לבין הסך 2,551 מילין דולר, שנקבע על־ידינוּ לפי מאזני־התשלוּמים בטבלה מספר 1.

בדקנו איפוא וקבענוּ את הסכוּמים שהגיעוּ למדינה במשך שנות קיוּמה. כללנוּ את הסכומים שגוּיסוּ על־ידי הממשלה והועמדו לרשות פעולת הפיתוח במדינה, ואת האמצעים, שהובאו על־ידי פרטים לשימוּשם כראות עיניהם. ניתן עכשיו פירוט ההשקעות וההוצאות לבני המדינה במשך כל שנות קיומה ונתאר את התמורה שנוצרה בערכים ובנכסים.

 

ההשקעות במשק מאז קום המדינה    🔗

גוֹדל והרכב ההשקעה הגולמית במשק לענפיו השוֹנים מאז קום המדינה ועד סוף מארס 1957 נראה לפי טבלה מס' 4 המוּבאה להלן,

הנתוּנים לגבי 1948, 1940 ו־1957 הם אומדנים, וקשה לחלקם לענפיהם, ואילוּ לגבי 1956–1950 נאספוּ הנתוּנים בפירוּט־יתר על־ידי בנק ישראל והלשכה המרכּזית לסטאַטיסטיקה.

ההשקעה הגוֹלמית כּוֹללת, נוסף להשקעה הנקיה שכללנוּ בטבלה מס' 2, אף את ההשקעה בחידוּש ציוּד, שנתבּלה בשנים אלה. במשך תקוּפה זאת הסתכּם הבּלאי בסכום 1,022 מיליון ל“י (במחירי 1956), אשר אם נוסיפוֹ להשקעה הנקיה של 3,855 מיליון ל”י, נקבל השקעה גולמית בסך 4,907 מיליון ל“י. בסכוּם זה נכלל גם הגידוּל במלאי הסחורות וחפצי־העולים מיבוּא ב־380 מיליון ל”י, בקירוּב, כפי שזה נראה בסיכּוּם הטבלה.

 

הישגי ההשקעות במשק מאז קום המדינה    🔗

יבוּא ההוֹן איפשר את פיתוּח הארץ, יישוּבה וקליטת העליה מחוץ־לארץ.

העליה בתקוּפה זאת הסתכּמה ב־850,000 עולים, בקירוב.

אוכלוסיית הארץ גדלה ביותר ממיליון נפש, ונוספו בה כ־320,000 מפרנסים.

טבלה 4: ההשקעה הגולמית במשק לפי ענפים מאז קום המדינה

(במיליוני ל"י ובמחירי 1956)

ס"ה ללא מלאי 57–1948 4,527

הגידוּל במלאי סחורות וחפצי־עולים מיבוּא 380

ס"ה עם מלאי 57–1948 4,907

ישובים חדשים הוקמו בתקופה זאת בכל אזורי הארץ ומספרם כ־430, וכן הורחבו הישובים הקיימים בעיר ובכפר.

 

חקלאות    🔗

התוֹשבים – הושבו על הקרקע כ־45,000 מפרנסים בישוּבים חדשים ובהרחבת ישוּבים קיימים.

השטח המעוּבּד גדל ב־2,2 מיליון דוּנם בקירוב, מזה 80,000 דוּנם שלחין.

שטחי המטעים גדלוּ ב־250,000 דונם בקירוב, בזה 120,000 דוּנם הדרים ו־130,000 נשירים, כרמים ואחרים. כן שוּקמו כ־30,000 דוּנם הדרים.

עדר הבקר גדל בקירוּב ב־58000 ראש – עליה ב־170%, בקירוּב.

עדר הצאן גדל ב־80,000 ראש – עליה ב־360% בקירוב.

הכשרת קרקע וייעוּר. במשך התקוּפה הוכשרוּ ונוספו לאוצר הקרקע של החקלאוּת הלאוּמית כ־179,000 דוּנם אדמת־טרשים. פּעוּלה ענפה נעשתה למניעת סחף.

השטח הנטוּע יער עלה ב־170,000 דוּנם, בקירוּב – עליה של 320% מספר העצים שניטעו באותה תקוּפה מתקרב ל־20 מיליון.

ההשקעות בחקלאוּת, שהסתכמוּ בשנים 1950–1956 ב־810 מיליון ל“י בקירוב, העלוּ את הייצוּר החקלאי בשנת תשט”ז ל־483 מיליון ל“י (במחירים שוטפים). הישג זה מהווה עליה של 190% לעוּמת שנת תש”ט. היצוּא החקלאי הגיע בשנת 1956 ל־43.2 מיליון דולר וּמהווה כ־42% מס"ה היצוּא.

הייצוּר העצמי של המזון סיפק בשנת תשט"ז למעלה מ־²/₃ מתצרוכת המזונות בארץ.

כתוצאה מריבוי הידע בחקלאות על־ידי חינוך חקלאי, הדרכה מקצועית נסיונוּת, מחקר ושכלוּל שיטות־העיבוּד, עלוּ התפוּקות הממוצעות של היבולים בכל ענפי החקלאות (בגידולי־השׂדה הגיעו לתוספת של כ־50%).

 

השקייה    🔗

תפוּקת המים עלתה ב־450 מיליון ממ"ע לשנה במפעלי־מים ארציים אזוריים ומקומיים.

במפעלי־המים הושקעו למעלה מרבע מיליארד ל"י.

בתכנוּן מפעלי־המים ובסכרים נסיוניים לבחינת האפשרוּיות שבהגדלת מקורות־המים הושקעו בשנים הללוּ כ־25 מיליון ל"י.

בביצוע מפעלי־המים נקדחוּ כ־1200 קידוחים והונחו כ־1400 ק"מ צינורות בקווי־מים מרכזיים ובמפעלי־מים אזוריים. ראוּי לציין את הסטת מי הירקוֹן לנגב בצינורות של “66, שאורכם מגיע ל־110 ק”מ.

 

תעשיה, מחצבים וחשמל    🔗

בשטחים אלה הושקעוּ בשנים 1950–1956 כ־870 מיליון ל"י. השקעה זאת איפשרה את קליטתם של כ־46,000 מפרנסים. עד לסוף מארס 1957 אוּשרוּ על־ידי מרכז־ההשקעות כ־1250 מפעלי־תעשיה חדשים. הציוּד הוּבא לארץ במסגרת ההלוואות מחוץ לארץ, בעיקר של בנק יצוּא ויבוּא והשילוּמים. מפעלי־פיתוח יסוֹדיים, מלוּוים חבלי־לידה קשים, הוּקמוּ באזורי־הארץ השונים לניצוּל אוצרות־הטבע – ים־המלח, פוֹספאטים, נחושת וכד'. להבטחת הכוח הדרוּש להנעת המשק, הועלתה קיבוֹלת הכוח החשמלי ל־290,000 קילוֹואט בהשוואה ל־58,000 עם קום המדינה – עליה ב־400%.

השקעות אלה העלו את ערך הייצוּר בתעשייה ל־1,820 מיליון ל"י בשנת 1956. היצוּא התעשייתי הסתכּם אותה שנה ב־60 מיליון דולר.

 

חיפושי נפט    🔗

עד ספטמבר 1957 בוצעו 57 קידוּחי־נפט בארץ, וההשקעה בהם ובציוּדם הסתכמה ב־60 מיליון ל"י. עד כה הופקוּ כ־65,000 טונות. שווי מלאי הדלק בשדוֹת חלץ נאמד ב־30 מיליון דולר, בקירוב.

 

תחבורה    🔗

תחבוּרה יבּשתית – מאז קום המדינה נסללוּ כבישים ראשיים באורך של 800 ק"מ וכ־500 כבישי־גישה. בין השנים 51–1950 ל־57–1956 הוּצאו כ־40 מיליון דולר ליבוא אוטובוסים, מכוניות־משׂא, מוֹניוֹת ומכוניות אחרות. מספר כלי־הרכב מגיע כיום ל־60,000.

הרכּבת צוּידה בציוּד דיזל חדיש, המאַפשר לה הרחבת שירוּת המסעות והנוסעים בפנות הארץ במחירים זוֹלים ממחירי התחבּוּרה המוֹטוֹרית. מסילות־הברזל הקיימות שוּקמוּ והוּרחבוּ, ומסילת־ברזל חדשה נבנתה לדרום הארץ – באר־שבע. כ־270 ק"מ של מסילות־ברזל עוֹרקיוֹת ושלוּחוֹת נתוספו לרשת הרכבות בארץ.

התחבּוּרה הימית – נמלי הארץ הורחבוּ וצוּידוּ, ומיתקני־פריקה חדישים הוּקמו לזירוּז העבודה בהם. הצי הישראלי הגיע במארס 1957 למעמס כללי של 190,000 טונות ומנה 31 אניות. אניות־הסוחר הישראליות הוליכו ב־1956 כ־700,000 טונות מטען, שהיווּ כ־32% מכלל סחרה הימי של ישראל, אשר הגיע ל־2,170,000 טונות, ואניות־הנוסעים הישראליות הוליכוּ אותה שנה 73% מכלל תנוּעת הנוסעים לארץ וממנה. במסגרת השילוּמים נעשוּ הזמנות להרחבתו הגדולה של צי זה, עד למעלה מחצי מיליון טונות מעמס.

התחבּוּרה האווירית אף היא הוּקמה בשנים אלה בחבר־התעוּפה הלאוּמית ‘אל־על’, המבטיחה את הקשר עם חוּץ־לארץ. בפנים הארץ הוּקמה חברת התעוּפה ‘ארקיע’.

דוֹאר – לפיתוּח הקשר הטלפוני בין ישוּבי הארץ ולצרכי המסחר והתעשייה הוּתקנו כ־76,000 מכשירי־טלפון חדשים.

 

שיכון    🔗

בשיכוּנים ציבוּריים ופרטיים הוּשקעו בתקופה זאת כ־400 מיליון ל"י ונבנוּ כ־180,000 יחידות־דיור על־ידי הממשלה, הסוכנוּת ומוסדות ציבוריים אחרים וכ־50,000 יחידות־דיוּר על־ידי משתכּנים פרטיים. הוּקמוּ והוכשרוּ למגוּרים, לאחר נטישתם, כ־70,000 יחידות־דיוּר, בתי־עסק ובנייני מוסדות, הנמצאים עדיין בטיפול רשוּת הפיתוח. ענף־הבנייה מספק תעסוּקת־קבע ל־40,000 מפרנסים.

קליטת העליה בשנים הראשונות חייבה מיבנים ארעיים ומשכנות־מעבר באהלים, בּדוֹנים, פחוֹנים וכו', ובצוּרה זאת הוּקמוּ עד סוף מארס 1954 כ־70,000 מקומות־דיוּר, אשר רוּבם נהרסוּ עד היום, אולם היוּ הכרח המציאוּת באותן השנים ועלו למדינה בעשרות מיליוני ל"י.

 

חינוּך בריאות, סעד    🔗

מוסדות־חינוּך – עד סוף שנת תשי"ז נבנוּ 8500 כיתות חדשות, שקלטוּ כ־290,000 תלמידים נוספים בבתי־הספר היסוֹדיים.

מוסדות־המדע הגבוהים פותחוּ והורחבוּ. הוּקמה האוּניברסיטה בירוּשלים בקריתה החדשה, לאחר גלותה מהר־הצוֹפים, והאוּניברסיטה התוֹרנית בר־אילן ברמת־גן. כן מוּרחב ונבנה מכוֹן־וייצמן למדע, והוּחל בבניית קרית הטכניוֹן העברי בחיפה. סכוּמי כסף רבים הוּצאוּ למחקר מדעי שימוּשי ותיאוֹרטי. השקעות מרוּבות נעשוּ בחשׂיפת נכסי־העבר בשטח הארכיאוֹלוֹגיה (חפירות חצוֹר וכו') וברכישת נכסים ארכיאוֹלוגיים מחוּץ־לארץ (כגון: המגילות הגנוּזות), בכספים שנתרמוּ במיוחד למטרות אלה ונכללוּ בחשבון הכנסותינוּ מחוּץ־לארץ.

בריאוּת וסעד – מספר המיטות בבתי־החולים הממשלתיים והציבוריים גדל ב־700,000, ונוספו 260 תחנות לטיפוּל באים ובילד.

אף מוסדות־סעד רבים הוקמו לטיפול בבעיות־סעד, שהתעוררו בעיקר עקב הרכב העליה החדשה מבחינה סוֹציאלית ומבחינת הרכב הגילים.

 

היצוּא והייצור    🔗

היצוּא (סחוֹרוֹת ושירוּתים) גדל בשנים 1950–1956 מ־74 מיליון דולר ל־171 מיליון דולר (במחירים קבועים בדולרים) – עליה של כ־100 מיליון דולר, שהיא 132 אחוז.

היצוּא לנפש גדל ב־60 אחוּז, וזאת בתקוּפת־זמן שבה נוספה לישראל אוכלוסיה של 700 אלף נפש.

התפוּקה הלאומית הגולמית גדלה ב־90 אחוז, במחירים קבועים – מ־1,330 מיליון ל“י ב־1950 ל־2,509 מיליון ל”י ב־1956.

התפוּקה הלאוּמית הגולמית לנפש גדלה ב־31 אחוּזים.

הגרעון השנתי במאזן התשלוּמים לגולגולת בשנת 1950 היה 225 דולר, ואילו בשנת 1956 ירד ל־195 דולר, תוך גידוּל של 56% במספר תושבי המדינה.

רשימה זאת אינה שלמה, ובמספריה היבשים ובתאוּריה התמציתיים אינה נותנת מוּשג מלא. צר על אנשים, שאינם מסוגלים לעתים לראות מבעד לעצים הרבים את היער הגדול.

כי מלבד ישראל הנגלית נוצרה ישראל שעדיין סמוּיה היא מן העין. יש הצטברות אדירה של נכסים רוּחניים וכלכליים בכל מערכות החיים והכלכלה. היא מַבשילה והולכת, ובבוא שעתה תפרוץ בכוחות רעננים החוּצה. לדוּגמה ורק לדוּגמה, תשמש המחצית הנוספת החדשה של שטחי־הדרים נטוּעים בהיקף של 100–150 אלף דוּנם, ורבבות דוּנמים של עצי־פרי נשירים. את פירותיהם נאכל בימים הבאים.

דומה לכך המצב בהרבה ענפי־פעוּלה בחברה, במשק ובכלכלה. כן המצב בנסיון שנאגר בקצות האצבעות ובמוחו של הפועל, בעל־המלאכה, האומן, המהנדס ואיש־המדע, וכל אלה עולים בשכר־לימוּד. כשם שהצטברה מוּמחיוּת, העזה ותכנוּן בצה"ל, אשר התגלה במערכת־סיני, כן מצטבּרים ידע וּתבוּנת־כפיים בהרבה מקצועות אחרים.

תשע השנים שעברוּ היוּ במידה רבה שנות חרישה וזריעה בלבד. טרם הניבוּ כל השׂדוֹת ולא כל העצים נתנו פריים, וטרם יפיקוּ כל בתי־החרוֹשת והסדנאות תוצרתם במלוא יכולתם. הוא הדין במפעלי תובלה בים, באוויר וביבּשה. רבבות ידיים עובדות ומוחות מתכננים ומנהלים, מתעשרים בנסיוֹן ומוסיפים דעת.

רמתו הכלכלית, התרבוּתית והטכנית של ציבורנו עלתה עד מאוד. החקלאים החדשים, אשר חלקם רב בייצוֹּר המזון, ופועלי־החרושת, המספקים למעלה משמונים אחוּז מן הצרכים התעשייתיים של הארץ כוּלה, רובם מקרוב באוּ. הם מַבגירים והולכים. יש יסוד לקוות כי במוחם ובידיהם כבר מקוּפלת יכולת־ייצוּר גדולה יותר.

קרב יום, וכל מה שנאגר יתגלה ויפכּה.

שגיאות וכשלונות? בוודאי היוּ וישנם. אך גם הם לא לתוהוּ. מַדריכים טובים הם בדרכי הביצוּע בכל מערכות הבנין וההתישבוּת בעיר ובכפר. בכוּר־ההיתוּך האדיר שלנוּ, המתיך את המקשה הכלכלי הלאוּמי, אתה מוצא גם סיגים וגם כשלונות. השקעות־נפל במפעלי־פיתוּח גדולים – תוֹפעה ידוּעה ומוּכּרת היא בכל העולם: במשק הפרטי ובמשק הציבורי. אצלנוּ לא כל שכּן. זה הוּא שׂכר־הלימוּד, שהאוּמה משלמת בבואה ליצור גוּפי הלכה לעצמאוּת כלכלית שנשללה ונשתכּחה ממנה דורות רבים.

בתשע השנים שוּחררה ישראל מידי אפוֹטרוֹפסים וּמתנכּלים.

נכבּשה הארץ בדם אחים וּבנים וּבאמצעים כספּיים וחומריים גדולים, הוּקמה המדינה וכמעט יש מאַין נכון הממשל על כל מנגנוניו.

הוכשר מחנה עצוּם של הגנה על כל שירוּתיו, בים, ביבשה ובאוויר, מצוּיד וחימוש במידה רצינית.

הלמוּת המכונה בתעשייה, טרטוּר הטראקטור בשדה – לא פסקוּ, לא בימות הגשמים, ולא בימות החמה, בכל עת תמיד.

מתחדש והולך המרכז ההיסטוֹרי לשפה ולתרבוּת, לתורה ודעת, למחקר ומדע, לספרות ולאמנוּת.

עם מפוזר ומפוֹרד מתלכּד ממכיתוֹתיו, משק וכלכלה צעירים מתחשלים, עולם חדש מתהווה.

הכּל מלא בעיות ופרובלמות כרימון.

אשרי היודע לזרוק את הקליפה ולשמור על התוֹך.

1957