קפ [כְּשֶׁגָּזְרָה מַלְכוּת הָרְשָׁעָה עַל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל לֵהָרֵג, אָמְרוּ לוֹ חֲבֵרָיו לְרַ' יִשְׁמָעֵאל כּוֹהֵן גָּדוֹל:] עֲלֵה לָרָקִיעַ וַחֲקֹר אִם נִגְזְרָה הַגְּזֵרָה מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. עָמַד רַ' יִשְׁמָעֵאל וְטִהֵר אֶת עַצְמוֹ וְנִתְעַטֵּף בְּטַלִּית וּתְפִלִּין וְהִזְכִּיר שֵׁם הַמְפֹרָשׁ. מִיָּד נְשָׂאוֹ הָרוּחַ וְהֶעֱלָהוּ לָרָקִיעַ. פָּגַע בּוֹ גַּבְרִיאֵל הַמַּלְאָךְ, אָמַר לוֹ: אַתָּה הוּא, יִשְׁמָעֵאל, שֶׁקּוֹנְךָ מִשְׁתַּבֵּחַ בְּךָ בְּכָל יוֹם, שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֶבֶד בָּאָרֶץ שֶׁדּוֹמֶה לִקְלַסְתֵּר פָּנָיו? אָמַר לוֹ: אֲנִי הוּא. אָמַר לוֹ: לָמָּה עָלִיתָ לְכָאן? אָמַר לוֹ: עָלִיתִי לֵידַע אִם נֶחְתְּמָה הַגְּזֵרָה מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר לוֹ גַּבְרִיאֵל: יִשְׁמָעֵאל בְּנִי, חַיֶּיךָ, כָּךְ שָׁמַעְתִּי מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד: עֲשָׂרָה חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל נִמְסְרוּ לַהֲרִיגָה בְּיַד הַמַּלְכוּת הָרְשָׁעָה. אָמַר לוֹ רַ' יִשְׁמָעֵאל: לָמָּה? אָמַר לוֹ: עַל מְכִירַת יוֹסֵף; שֶׁמִּדַּת הַדִּין מְקַטְרֶגֶת בְּכָל יוֹם לִפְנֵי כִּסֵּא הַכָּבוֹד וְאוֹמֶרֶת: כְּלוּם כָּתַבְתָּ בְּתוֹרָתְךָ אוֹת אַחַת לְבַטָּלָה? אָמַרְתָּ “וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ… מוֹת יוּמָת” (שמות כא, טז) – וַהֲרֵי עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים מָכְרוּ אֶת יוֹסֵף וַעֲדַיִן לֹא נִפְרַעְתָּ מֵהֶם אוֹ מִזַּרְעָם; לְפִיכָךְ נִגְזְרָה הַגְּזֵרָה עַל עֲשָׂרָה חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל. אָמַר לוֹ רַ' יִשְׁמָעֵאל: עַד עַתָּה לֹא מָצָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פְּרִיעָה בִּמְכִירַת יוֹסֵף אֶלָּא בָּנוּ? אָמַר לוֹ גַּבְרִיאֵל: חַיֶּיךָ, יִשְׁמָעֵאל בְּנִי, מִיּוֹם שֶׁמָּכְרוּ הַשְּׁבָטִים אֶת יוֹסֵף לֹא מָצָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּדוֹר אֶחָד צַדִּיקִים וַחֲסִידִים כְּמוֹ הַשְּׁבָטִים אֶלָּא אַתֶּם, לְפִיכָךְ נִפְרָע מִכֶּם.
כֵּיוָן שֶׁרָאָה סַמָּאֵל הָרָשָׁע שֶׁבִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַחְתֹּם אֶת הַגְּזֵרָה שָׂמַח שִׂמְחָה גְדוֹלָה וְהָיָה מִתְפָּאֵר וְאוֹמֵר: נִצַּחְתִּי אֶת מִיכָאֵל הַשַּׂר! מִיָּד חָרָה אַפּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל סַמָּאֵל וְקָרָא לִמְטַטְרוֹן וְאָמַר לוֹ: כְּתֹב וַחֲתֹם – גָּפְרִית וְאֵשׁ עַל רוֹמִי הָרְשָׁעָה, עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה וְעַל הַכֶּסֶף וְעַל הַזָּהָב וְעַל כָּל מָה שֶׁלָּהֶם.
כְּשֶׁשָּׁמַע רַ' יִשְׁמָעֵאל כָּךְ – מִיָּד נִתְקָרְרָה דַעְתּוֹ וְהָיָה מְהַלֵּךְ בָּרָקִיעַ אָנֶה וָאָנָה, וְהָיָה רוֹאֶה מִזְבֵּחַ סָמוּךְ לְכִסֵּא הַכָּבוֹד. אָמַר לְגַבְרִיאֵל: מָה זֶה? אָמַר לוֹ: מִזְבֵּחַ. – וּמָה אַתֶּם מַקְרִיבִים עָלָיו בְּכָל יוֹם? אָמַר לוֹ: נְפָשׁוֹת שֶׁל צַדִּיקִים אָנוּ מַקְרִיבִים עָלָיו. – וּמִי מַקְרִיב אוֹתָן? אָמַר לוֹ: מִיכָאֵל הַשַּׂר הַגָּדוֹל.
מִיָּד יָרַד רַ' יִשְׁמָעֵאל לָאָרֶץ וְהוֹדִיעַ לַחֲבֵרָיו, שֶׁכְּבָר נֶחְתְּמָה הַגְּזֵרָה, וְהָיוּ מִתְאוֹנְנִים בְּיָמִין עַל שֶׁנִּגְזְרָה עֲלֵיהֶם גְּזֵרָה קָשָׁה, וּשְׂמֵחִים בִּשְׂמֹאל עַל שֶׁשְּׁקָלָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּנֶגֶד הַשְּׁבָטִים.
מַלְכוּת הָרְשָׁעָה – רומי.
שֵׁם הַמְּפֹרָשׁ – שם ה' על ארבע אותיותיו (שבכוחו היה ר' ישמעאל יכול לעלות למרומים).
קוֹנְךָ – יוצרך, הקב"ה.
קְלַסְתֵּר פָּנָיו – צלמו ומראהו.
לֵידַע – לדעת.
חַיֶּיךָ – לשון שבועה.
הַפַּרְגּוֹד – מסך, מחיצה, ו“מאחורי הפרגוד” נאמר בדרך מליצה על דברים הנאמרים בעולם האלוהות.
כִּסֵּא הַכָּבוֹד – שעליו יושב הקב"ה.
כְּלוּם כָּתַבְתָּ וגו’ – האם יש בתורה דבר מיותר כלשהו?
הַשְּׁבָטִים – אחי יוסף.
נִפְרַעְתָּ – הענשת.
פְּרִיעָה – אפשרות להעניש.
סַמָּאֵל הָרָשָׁע – השטן.
מִיכָאֵל הַשַּׂר – מיכאל המלאך, הממונה על עם ישראל.
מְטַטְרוֹן – הוא שר הפנים, מלאך המצוי בקרבת הקב"ה.
נִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ – נרגע.
הָיוּ מִתְאוֹנְנִים וגו’ – עשרת החכמים התאבלו מחד גיסא ושמחו מאידך גיסא.
שְׁקָלָם – העריך אותם כשקולים (בחשיבותם).
*
תָּפְסוּ אֶת רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל וְרַ' יִשְׁמָעֵאל כּוֹהֵן גָּדוֹל לֵהָרֵג. הָיָה רַ' שִׁמְעוֹן בּוֹכֶה. אָמַר לוֹ רַ' יִשְׁמָעֵאל: אַבְרֵךְ! בִּשְׁתֵּי פְּסִיעוֹת אַתָּה נִתָּן בְּחֵיקָם שֶׁל צַדִּיקִים – וְאַתָּה בּוֹכֶה! אָמַר לוֹ: לִבִּי יוֹצֵא, שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ עַל מָה אֲנִי נֶהֱרָג. אָמַר לוֹ רַ' יִשְׁמָעֵאל: מִיָּמֶיךָ בָּא אָדָם אֶצְלְךָ לְדִין אוֹ לִשְׁאֵלָה וְעִכַּבְתּוֹ עַד שֶׁתְּהֵא שׁוֹתֶה כּוֹסְךָ וְנוֹעֵל סַנְדָּלְךָ, אוֹ עוֹטֵף טַלִּיתְךָ? וְהַתּוֹרָה אָמְרָה: “אִם עַנֵּה תְעַנֶּה” (שמות כב, כב) – אֶחָד עִנּוּי מְרֻבֶּה וְאֶחָד עִנּוּי מוּעָט. אָמַר לוֹ: נִחַמְתַּנִי, רַבִּי! הָיוּ מִתְחַנְּנִים לָאִסְפַּקְלָטוֹר, זֶה אָמָר: אֲנִי כּוֹהֵן גָּדוֹל בֶּן כּוֹהֵן גָּדוֹל מִזַּרְעוֹ שֶׁל אַהֲרֹן הַכּוֹהֵן, הָרְגֵנִי תְחִלָּה וְאַל אֶרְאֶה בְּמִיתַת חֲבֵרִי; וְזֶה אָמַר: אֲנִי נָשִׂיא בֶּן נָשִׂיא מִזַּרְעוֹ שֶׁל דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, הָרְגֵנִי תְּחִלָּה וְאַל אֶרְאֶה בְּמִיתַת חֲבֵרִי. אָמַר לָהֶם: הַפִּילוּ גוֹרָלוֹת. נָפַל הַגּוֹרָל עַל רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. מִיָּד נָטַל הַחֶרֶב וְחָתַךְ אֶת רֹאשׁוֹ. נְטָלוֹ רַ' יִשְׁמָעֵאל וְהִנִּיחוֹ בְּחֵיקוֹ וְהָיָה בּוֹכֶה וְצוֹעֵק: פֶּה קָדוֹשׁ, פֶּה נֶאֱמָן! פֶּה קָדוֹשׁ, פֶּה נֶאֱמָן! פֶּה שֶׁהוֹצִיא סַנְדַּלְכּוֹנִים וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת – מִי הִטְמִינְךָ בֶּעָפָר וּמִי מִלֵּא לְשׁוֹנְךָ עָפָר וָאֵפֶר?! אֵי תוֹרָה וְאֵי שְׂכָרָהּ?!
עַד שֶׁהוּא בּוֹכֶה נִשְׁקְפָה בִּתּוֹ שֶׁל הַקֵּיסָר בְּעַד הַחַלּוֹן וְרָאֲתָה יָפְיוֹ שֶׁל רַ' יִשְׁמָעֵאל, שֶׁהָיָה מִשִּׁבְעָה יָפִים שֶׁהָיוּ בָּעוֹלָם וּפָנָיו דּוֹמִים לְמַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת. נִתְמַלְּאָה עָלָיו רַחֲמִים וְשָׁלְחָה לְאָבִיהָ: תֵּן לִי בַּקָּשָׁה אֶחָת. שָׁלַח לָהּ: בִּתִּי, כָּל מָה שֶׁתֹּאמְרִי אֶעֱשֶׂה, חוּץ מֵרַ' יִשְׁמָעֵאל וַחֲבֵרָיו. שָׁלְחָה לוֹ: בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ הַחֲיֵהוּ. שָׁלַח לָהּ: כְּבָר נִשְׁבַּעְתִּי. שָׁלְחָה לוֹ: אִם כֵּן, בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, צַוֵּה וְיַפְשִׁיטוּ קַרְקַפְלוֹ כְּדֵי לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ בִּמְקוֹם מַרְאָה. מִיָּד צִוָּה וְהִפְשִׁיטוּ אֶת קַרְקַפְלוֹ. וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ לִמְקוֹם תְּפִלִּין צָעַק צְעָקָה גְּדוֹלָה וּמָרָה וְנִזְדַּעְזְעוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ; צָעַק צְעָקָה שְׁנִיָּה וְנִזְדַּעְזַע כִּסֵּא הַכָּבוֹד. אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: צַדִּיק כָּזֶה שֶׁהֶרְאֵיתָ לוֹ כָּל גִּנְזֵי עוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים וְרָזֵי תַחְתּוֹנִים – יֵהָרֵג בְּמִיתָה מְשֻׁנָּה כָּזוֹ? זוֹ תּוֹרָה וְזֶה שְׂכָרָהּ? אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מָה אֶעֱשֶׂה לִבְנִי? גְּזֵרָה הִיא וְאֵין מִי שֶׁיָּפֵר. יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: אִם אֶשְׁמַע קוֹל אַחֵר אֶהֱפֹךְ אֶת כָּל הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָבֹהוּ! וּכְשֶׁשָּׁמַע רַ' יִשְׁמָעֵאל כָּךְ שָׁתַק. אָמַר לוֹ הַקֵּיסָר: עֲדַיִן אַתָּה בוֹטֵחַ בֶּאֱלֹהֶיךָ? אָמַר לוֹ: “הֵן יִקְטְלֵנִי לוֹ אֲיַחֵל” (איוב יג, טו). מִיָּד יָצְאָה נִשְׁמָתוֹ שֶׁל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. כְּשֶׁנֶּהֶרְגוּ רַ' שִׁמְעוֹן וְרַ' יִשְׁמָעֵאל בָּאָה הַשְּׁמוּעָה אֵצֶל רַ' עֲקִיבָא. עָמַד וְקָרַע בְּגָדָיו וְחָגַר שַׂק. אָמַר לָהֶם לְתַלְמִידָיו: הַתְקִינוּ עַצְמְכֶם לְפֻרְעָנוּת, שֶׁאִלּוּ טוֹבָה עֲתִידָה לָבוֹא עָלֵינוּ בְּדוֹרֵנוּ לֹא הָיוּ מְקַבְּלִים אוֹתָהּ אֶלָּא רַ' שִׁמְעוֹן וְרַ' יִשְׁמָעֵאל; וְעַכְשָׁו גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁפֻּרְעָנוּת גְּדוֹלָה עֲתִידָה לָבוֹא לָעוֹלָם, וּלְפִיכָךְ נִסְתַּלְּקוּ אֵלּוּ מִבֵּינֵינוּ, לְקַיֵּם מָה שֶׁנֶּאֱמַר: “הַצַּדִּיק אָבָד… כִּי מִפְּנֵי הָרָעָה נֶאֱסַף הַצַּדִּיק” (ישעיה נז, א).
אַבְרֵךְ – כינוי לאיש המעלה (בעקבות בראשית מא, מג).
בִּשְׁתֵּי פְּסִיעוֹת – תוך זמן קצר.
בְּחֵיקָם שֶׁל צַדִּיקִים – בגן עדן.
לִבִּי יוֹצֵא – איני מבין.
מִיָּמֶיךָ – האם אי פעם.
“אִם עַנֵּה תְעַנֵּה” – וסופו של הפסוק (הנדרש כעוסק בעינוי דין): “והרגתי אתכם בחרב”.
אֶחָד וגו’ – ואין הבדל בין עינוי דין לזמן ארוך או לזמן קצרצר.
אִיסְפַּקְלָטוֹר – מוציא להורג, תליין.
סַנְדַּלְכּוֹנִים – אבנים טובות.
אֵי תּוֹרָה וגו’ – האם זה השכר הראוי למי שמסר עצמו למען התורה?
עַד – בזמן.
קַרְקַפְלוֹ – עור קרקפת הראש.
מַרְאָה – ראי (שהיה אור פניו מבהיק ביותר).
כִּסֵּא הַכָּבוֹד – שעליו יושב הקב"ה.
זוֹ תּוֹרָה וגו’ – כמו “אי תורה ואי שכרה” (ראו לעיל).
יָפֵר – יבטל את הגזירה.
בַּת קוֹל – קול שיצא מן השמים.
אַחֵר – נוסף.
הַתְקִינוּ וגו’ – התכוננו לעונש חמור ולאסון.
שֶׁאִלּוּ טוֹבָה וגו’ – לו צריכה היתה לבוא טובה לעולם, אל ר' שמעון ור' ישמעאל היתה מגיעה.
“מִפְּנֵי הָרָעָה נֶאֱסַף הַצַּדִּיק” – מילים אלו נדרשות כאומרות כי לפני שמגיעה הרעה מת הצדיק.
*
וְאַחֲרָיו הוֹצִיאוּ אֶת רַ' עֲקִיבָא בֶּן יוֹסֵף, דּוֹרֵשׁ כִּתְרֵי אוֹתִיּוֹת וּמְגַלֶּה פָּנִים בַּתּוֹרָה כְּמוֹ שֶׁנִּמְסְרָה לְמשֶׁה מִסִּינַי. וּכְשֶׁהוֹצִיאוּהוּ לַהֲרִיגָה בָּא מִכְתָּב לַקֵּיסָר שֶׁמֶּלֶךְ עֲרַבְיָא מִתְפַּשֵּׁט בְּאַרְצוֹ, נָחַץ לָלֶכֶת וְצִוָּה לַחְבֹּש אֶת רַ' עֲקִיבָא בְּבֵית הָאֲסוּרִים עַד שֶׁיָּשׁוּב מִן הַמִּלְחָמָה. וּכְשֶׁבָּא מִן הַמִּלְחָמָה צִוָּה לְהוֹצִיאוֹ וְסָרְקוּ אֶת בְּשָׂרוֹ בְּמַסְרְקוֹת שֶׁל בַּרְזֶל. וּבְכָל סְרִיקָה וּסְרִיקָה שֶׁהָיוּ סוֹרְקִים, הָיָה אוֹמֵר: “הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ, כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט, אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא” (דברים לב, ד). יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: אַשְׁרֶיךָ, רַ' עֲקִיבָא, שֶׁהָיִיתָ צַדִּיק וְיָשָׁר וְיָצְאָה נִשְׁמָתְךָ בְּ“צַדִּיק וְיָשָׁר”.
וּכְשֶׁנֶּהֱרַג רַ' עֲקִיבָא בָּאָה הַשְּׁמוּעָה אֵצֶל רַ' חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן וְרַ' יְהוּדָה בֶּן בָּבָא. עָמְדוּ וְקָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם וְחָגְרוּ שַׂקִּים וְאָמָרוּ: אַחֵינוּ, שְׁמָעוּנוּ, לֹא נֶהֱרַג רַ' עֲקִיבָא אֶלָּא לְמוֹפֵת.
וְאַחֲרָיו הוֹצִיאוּ אֶת רַ' חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן.
אָמְרוּ עָלָיו, עַל רַ' חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן, שֶׁהָיָה נָעִים בִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבְנֵי אָדָם וּמֵעוֹלָם לֹא עָלְתָה קִלְלַת חֲבֵרוֹ עַל שְׂפָתוֹ, וּכְשֶׁגָּזַר הַקֵּיסָר בְּרוֹמִי שֶׁלֹּא לְלַמֵּד תּוֹרָה – עָמַד וְהִקְהִיל קְהִלּוֹת בְּרַבִּים וְהָיָה עוֹסֵק וְדוֹרֵשׁ בַּתּוֹרָה.
וּכְשֶׁחָלָה רַ' יוֹסֵי בֶּן קִיסְמָא הָלַךְ רַ' חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן אֶצְלוֹ לְבַקְּרוֹ. אָמַר לוֹ: חֲנִינָא אָחִי, אִי אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאֻמָּה זוֹ מִן הַשָּׁמַיִם הִמְלִיכוּהָ, שֶׁהֶחֱרִיבָה אֶת בֵּיתוֹ וְשָׂרְפָה אֶת הֵיכָלוֹ וְהָרְגָה אֶת חֲסִידָיו וְאִבְּדָה אֶת טוֹבָיו וַעֲדַיִן הִיא קַיָּמֶת – וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ, שֶׁאַתָּה יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּמַקְהִיל קְהִלּוֹת בָּרַבִּים וְסֵפֶר תּוֹרָה מֻנָּח לְךָ בְּחֵיקְךָ! אָמַר לוֹ: מִן הַשָּׁמַיִם יְרַחֲמוּ. אָמַר לוֹ: אֲנִי אוֹמֵר לְךָ דְּבָרִים שֶׁל טַעַם – וְאַתָּה אוֹמֵר “מִן הַשָּׁמַיִם יְרַחֲמוּ”! תְּמֵהַנִי, אִם לֹא יִשְׂרְפוּ אוֹתְךָ וְאֶת סֵפֶר תּוֹרָה בָּאֵשׁ. אָמַר לוֹ: רַבִּי, מָה אֲנִי לְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא? אָמַר לוֹ: כְּלוּם מַעֲשֶׂה בָּא לְיָדְךָ? אָמַר לוֹ: מָעוֹת שֶׁל פּוּרִים נִתְחַלְּפוּ לִי בְּמָעוֹת שֶׁל צְדָקָה וְחִלַּקְתִּין לָעֲנִיִּים. אָמַר לוֹ: אִם כֵּן, מֵחֶלְקְךָ יְהֵא חֶלְקִי וּמִגּוֹרָלְךָ יְהֵא גּוֹרָלִי.
אָמְרוּ: לֹא הָיוּ יָמִים מוּעָטִים עַד שֶׁנִּפְטַר רַ' יוֹסֵי בֶּן קִיסְמָא וְהָלְכוּ כָּל גְּדוֹלֵי רוֹמִי לְקִבְרוֹ וְהִסְפִּידוּהוּ הֶסְפֵּד גָּדוֹל. וּבַחֲזָרָתָם מְצָאוּהוּ לְרַ' חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּמַקְהִיל קְהִלּוֹת בָּרַבִּים וְסֵפֶר תּוֹרָה מֻנָּח לוֹ בְּחֵיקוֹ. הֱבִיאוּהוּ וְאָמְרוּ לוֹ: מִפְּנֵי מָה עָסַקְתָּ בַּתּוֹרָה? אָמַר לָהֶם: “כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי ה' אֱלֹהָי” (דברים ד, ה). מִיָּד גָּזְרוּ עָלָיו לִשְׂרֵפָה, וְעַל אִשְׁתּוֹ לַהֲרִיגָה, וְעַל בִּתּוֹ לֵישֵׁב בְּקֻבָּה שֶׁל זוֹנוֹת.
הוֹצִיאוּהוּ וּכְרָכוּהוּ בְּסֵפֶר תּוֹרָה וְהִקִּיפוּהוּ בַּחֲבִילֵי זְמוֹרוֹת וְהִצִּיתוּ בָהֶן אֶת הָאוּר, וְהֵבִיאוּ סְפוֹגִים שֶׁל צֶמֶר וּשְׁרָאוּם בְּמַיִם וְהִנִּיחוּם עַל לִבּוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תֵּצֵא נִשְׁמָתוֹ מְהֵרָה. אָמְרָה לוֹ בִּתּוֹ: אַבָּא, אֶרְאֲךָ בְּכָךְ! אָמַר לָהּ אִלְמָלֵא אֲנִי נִשְׂרַפְתִּי לְבַדִּי הָיָה הַדָּבָר קָשֶׁה לִי, עַכְשָׁו שֶׁאֲנִי נִשְׂרָף וְסֵפֶר תּוֹרָה עִמִּי – מִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ עֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה הוּא יְבַקֵּשׁ עֶלְבּוֹנִי. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבִּי, מָה אַתָּה רוֹאֶה? אָמַר לָהֶם: גְּוִילִים נִשְׂרָפִים וְאוֹתִיּוֹת פּוֹרְחוֹת. – אַף אַתָּה פְּתַח פִּיךָ וְתִכָּנֵס בְּךָ הָאֵשׁ. אָמַר לָהֶם: מוּטָב שְׁיִטְּלֶנָּה מִי שֶּׁנְּתָנָהּ וְאַל יַחְבֹּל הוּא בְּעַצְמוֹ. אָמַר לוֹ קֻסְטְנָרוֹ: רַבִּי, אִם אֲנִי מַרְבֶּה עָלֶיךָ בְּשַׁלְהֶבֶת וְנוֹטֵל סְפוֹגִים שֶׁל צֶמֶר מֵעַל לִבְּךָ – אַתָּה מְבִיאֵנִי לְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא? אָמַר לוֹ: הֵן. – הִשָּׁבַע לִי. – נִשְׁבַּע לוֹ. מִיָּד הִרְבָּה עָלָיו בְּשַׁלְהֶבֶת וְנָטַל סְפוֹגִים שֶׁל צֶמֶר מֵעַל לִבּוֹ וְיָצְאָה נִשְׁמָתוֹ בִּמְהֵרָה. אַף הוּא קָפַץ וְנָפַל לְתוֹךְ הָאוּר. יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: רַ' חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן וְקֻסְטְנָרוֹ מְזֻמָּנִים הֵם לְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא.
בָּכָה רַבִּי וְאָמַר: יֵשׁ קוֹנֶה עוֹלָמוֹ בְּשָׁעָה אַחַת וְיֵשׁ קוֹנֶה עוֹלָמוֹ בְּכַמָּה שָׁנִים!
דּוֹרֵשׁ כִּתְרֵי אוֹתִיּוֹת – מעלה רעיונות חדשים גם מן העיטורים שבראשי כמה מן האותיות שבספר התורה (וראו קטע קמ).
מְגַלֶּה פָּנִים – חושף פירושים והלכות.
עֲרַבְיָא – ארץ ערב.
מִתְפַּשַׁט – פולש.
נָחַץ – נחפז.
מַסְרְקוֹת – ראו קטע קעז.
לְמוֹפֵת – לסימן (על פורענות גדולה הבאה ומתקרבת).
אֻמָּה זוֹ – רומי.
דְּבָרִים שֶׁל טַעַם – דברים מחויבים מצד ההיגיון.
תְּמֵהַנִי – אופתע.
מָה אֲנִי וגו’ – האם אזכה (להיכנס לגן עדן).
כְּלוּם מַעֲשֶׂה בָּא לְיָדְךָ? – וכי חושש אתה שמא נכשלת בדבר כלשהו?
מָעוֹת שֶׁל פּוּרִים וגו’ – ר' חנינא היה גבאי של צדקה ובטעות מסר לצדקה כסף שקיבל בעבור סעודת פורים לעניים, ואין היתר לשנות את ייעודם של כספי צדקה.
מֵחֶלְקְךָ וגו’ – הלוואי שאזכה למה שתזכה אתה.
קֻבָּה – בית בושת.
כְּרָכוּהוּ – עטפו אותו.
חֲבִילֵי זְמוֹרוֹת – חבילות של ענפי גפן.
שְׁרָאוּם – השרו אותם.
אֶרְאֲךָ בְּכָךְ וגו’ – אוי לי על שעלי לראותך במצב זה.
יְבַקֵּשׁ עֶלְבּוֹנָהּ – ינקום את נקמתה.
גְּוִילִים – יריעות הקלף (שעליהן נכתבה התורה).
פּוֹרְחוֹת – מתעופפות.
אַף אַתָּה וגו’ – דברי התלמידים, המדרבנים אותו לקצר את סבלו.
יִטְּלֶנָּה – ייקח אותה (את הנשמה).
אַל יַחְבֹּל הוּא בְּעַצְמוֹ – לא יפגע אדם בעצמו.
קֻסְטְנָרוֹ – תליינו.
נוֹטֵל – לקח, סילק.
אַף הוּא – הקוסטנר.
מְזֻמָּנִים – מיועדים.
יֵשׁ קוֹנֶה וגו’ – יש מי שזוכה למקום בעולם הבא ברגע אחד (כאותו קוסטנר), ויש מי שצריך לטרוח על כך שנים רבות.
*
שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: כְּשֶׁנִּתְפְּסוּ רַ' חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן וְרַ' אֶלְעָזָר בֶּן פְּרָטָא, אָמַר לוֹ רַ' אֶלְעָזָר בֶּן פְּרָטָא לְרַ' חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן: אַשְׁרֶיךָ, רַ' חֲנִינָא, שֶׁנִּתְפַּסְתָּ עַל דָּבָר אֶחָד, אוֹי לִי שֶׁנִּתְפַּסְתִּי עַל חֲמִשָּׁה דְּבָרִים. אָמַר לוֹ רַ' חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן: אַשְׁרֶיךָ שֶׁנִּתְפַּסְתָּ עַל חֲמִשָּׁה דְּבָרִים וְאַתָּה נִצּוֹל, אוֹי לִי שֶׁנִּתְפַּסְתִּי עַל דָּבָר אֶחָד וְאֵינִי נִצּוֹל; שֶׁאַתָּה עָסַקְתָּ בַּתּוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים – וַאֲנִי לֹא עָסַקְתִּי אֶלָּא בַּתּוֹרָה בִּלְבַד.
הֵבִיאוּ לְרַ' אֶלְעָזָר בֶּן פְּרָטָא, אָמְרוּ לוֹ: מִפְּנֵי מָה עָסַקְתָּ בַּתּוֹרָה וּמִפְּנֵי מָה גָּנַבְתָּ? אָמַר לָהֶם: אִם סַיִף לֹא סֵפֶר, וְאִם סֵפֶר לֹא סַיִף; וּמָה זֶה אֵין בִּי אַף זֶה אֵין בִּי. – וּמִפְּנֵי מָה קָרְאוּ לְךָ רַבִּי? רַבָּם שֶׁל טַרְסִיִּים אֲנִי.
הֵבִיאוּ לוֹ שְׁתֵּי פְּקָעִיּוֹת. אָמְרוּ לוֹ: אֵיזוֹ שֶׁל שְׁתִי וְאֵיזוֹ שֶׁל עֵרֶב? נַעֲשָׂה לוֹ נֵס, בָּא זִבּוֹרָא וְיָשַׁב עַל הָעֵרֶב וּבָאָה זִבּוֹרֶת וְיָשְׁבָה עַל הַשְּׁתִי. אָמַר לָהֶם: זוֹ שֶׁל שְׁתִי וְזוֹ שֶׁל עֵרֶב. – וּמִפְּנֵי מָה לֹא בָּאתָ לְבֵי אֲבִידָן? אָמַר לָהֶם: זָקֵן אָנִי, וּמִתְיָרֵא אֲנִי שֶׁמָּא תִרְמְסוּנִי בְּרַגְלֵיכֶם. אָמְרוּ: וְעַד עַכְשָׁו כַּמָּה זְקֵנִים נִרְמְסוּ? נַעֲשָׂה נֵס וְנִרְמַס זָקֵן אֶחָד בְּאוֹתוֹ יוֹם. – וּמִפְּנֵי מָה הוֹצֵאתָ עַבְדְּךָ לְחֵרוּת? אָמַר לָהֶם: לֹא הָיוּ דְבָרִים מֵעוֹלָם. עָמַד אֶחָד מֵהֶם לְהָעִיד בּוֹ. בָּא אֵלִיָּהוּ וְנִדְמָה לוֹ כְּאֶחָד מֵחֲשׁוּבֵי הַמַּלְכוּת. אָמַר לוֹ: הַנִּיחֵהוּ, מִשֶּׁנַּעֲשָׂה לוֹ נֵס בְּכֻלָּם – אַף בָּזֶה יֵעָשֶׂה לוֹ נֵס, וְאַתָּה לֹא תֵּרָאֶה אֶלָּא כְּרָשָׁע. לֹא הִשְׁגִּיחַ בּוֹ וְעָמַד לְהָעִיד. הָיְתָה כְתוּבָה אִגֶּרֶת מֵחֲשׁוּבֵי הָרוֹמִיִּים לִשְׁלֹחַ לַקֵּיסָר, וּשְׁלָחוּהָ בְּיָדָיו שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ. בָּא אֵלִיָּהוּ וּזְרָקוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָא. הָלַךְ וְלֹא בָּא [וְנִצַּל רַ' אֶלְעָזָר בֶּן פְּרָטָא].
חֲמִשָּׁה דְּבָרִים – המפורטים להלן.
אִם סַיִף לֹא סֵפֶר – מי שאומנותו גזילה וחרב (סיף) אינו יכול לעסוק גם בתורה, והעלילה היא עלילת שקר.
רַבָּם שֶׁל טַרְסִיִּים – מלמד אורגים בחוטי מתכת (ולא רב בישראל).
פְּקָעִיוֹת – חבילות חוטים.
שְׁתִי, עֵרֶב – הם חוטי האורך והרוחב שבמכשיר האריגה.
זִבּוֹרָא, זִבֹּרֶת – צרעה ממין זכר וממין נקבה.
בֵּי אֲבִידָן – מקום ישיבת חכמים לדיונים ולוויכוחים.
הוֹצֵאתָ עַבְדְּךָ לְחֵרוּת – דבר שאסור על פי דין רומי (והיא העבירה החמישית שהואשם בה ר' אלעזר).
לְהָעִיד בּוֹ – ששיחרר את עבדו.
נִדְמָה לוֹ – למי שביקש להעיד.
שְׁלָחוּהָ בְּיָדָיו שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ – קודם שהספיק לומר את עדותו. פַּרְסָא – יותר מארבעה ק"מ.
*
וְאַחֲרָיו נֶהֱרַג רַ' יְהוּדָה בֶּן בָּבָא.
אָמְרוּ עָלָיו עַל רַ' יְהוּדָה בֶּן בָּבָא, שֶׁלֹּא טָעַם טַעַם שֵׁנָה אֶלָּא כִּשְׁנַת סוּס, מִשְּׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה עַד שְׁמוֹנִים שָׁנָה.
פַּעַם אַחַת גָּזְרָה מַלְכוּת גְּזֵרָה עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל הַסּוֹמֵךְ יֵהָרֵג, וְכָל הַנִּסְמָךְ יֵהָרֵג, וְעִיר שֶׁסּוֹמְכִין בָּהּ תֵּחָרֵב, וּתְחוּמִים שֶׁסּוֹמְכִין בָּהֶם יֵעָקֵרוּ. מָה עָשָׂה רַ' יְהוּדָה בֶּן בָּבָא?
הָלַךְ וְיָשַׁב לוֹ בֵּין שְׁנֵי הָרִים גְּדוֹלִים וּבֵין שְׁתֵּי עֲיָרוֹת גְּדוֹלוֹת וּבֵין שְׁנֵי תְּחוּמֵי שַׁבָּת, בֵּין אוּשָׁה לִשְׁפַרְעָם, וְסָמַךְ שָׁם חֲמִשָּׁה זְקֵנִים, וְאֵלּוּ הֵם: רַ' מֵאִיר וְרַ' יְהוּדָה וְרַ' שִׁמְעוֹן וְרַ' יוֹסֵי וְרַ' אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ. כֵּיוָן שֶׁהִכִּירוּ בָּהֶם אוֹיְבִים, אָמַר לָהֶם: בָּנַי, רוּצוּ! אָמְרוּ לוֹ: רַבִּי, וְאַתָּה מָה תְּהֵא עָלֶיךָ? אָמַר לָהֶם: הֲרֵינִי מוּטָל לִפְנֵיהֶם כְּאֶבֶן שֶׁאֵין לָהּ הוֹפְכִין.
אָמְרוּ: לֹא זָזוּ מִשָּׁם עַד שֶׁנָּעֲצוּ בּוֹ שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת לוֹנְכִיּוֹת שֶׁל בַּרְזֶל וַעֲשָׂאוּהוּ לְגוּפוֹ כִּכְבָרָה.
וְאַחֲרָיו הוֹצִיאוּ רַ' יְהוּדָה בֶּן דָּמָא, וְאוֹתוֹ הַיּוֹם עֶרֶב שָׁבוּעוֹת הָיָה.
אָמַר לוֹ רַ' יְהוּדָה לַקֵּיסָר: חַיֶּיךָ, הַמְתֵּן לִי מְעַט עַד שֶׁאֲקַיֵּם מִצְוַת עֲצֶרֶת וַאֲקַדֵּשׁ, כְּדֵי לְשַׁבֵּחַ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנָּתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה. אָמַר לוֹ הַקֵּיסָר: עֲדַיִן אַתָּה בּוֹטֵחַ בַּתּוֹרָה וּבֶאֱלֹהִים שֶׁנְּתָנָהּ? אָמַר לוֹ: הֵן. אָמַר לוֹ: מָה שְׂכָרָהּ שֶׁל תּוֹרָתְךָ? אָמַר לוֹ: עָלֶיהָ אָמַר דָּוִד, עָלָיו הַשָּׁלוֹם: “מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ” (תהלים לא, כ). אָמַר לוֹ הַקֵּיסָר: אֵין שׁוֹטִים בָּעוֹלָם כְּמוֹתְכֶם, שֶׁכּוֹפְרִים בֶּאֱלֹהִים חַיִּים, וְאוֹי לְךָ וְאוֹי לְבָשְׁתְּךָ כְּשֶׁתִּרְאֶה אוֹתָנוּ בְּאוֹר הַחַיִּים וְאַתָּה תֵּרֵד שְׁאוֹל תַּחְתִּית.
מִיָּד חָרָה אַפּוֹ שֶׁל הַקֵּיסָר וְצִוָּה לְקָשְׁרוֹ בְּשַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ בִּזְנַב סוּס וּלְמָשְׁכוֹ בְּכָל רְחוֹב שֶׁל רוֹמִי, וְאַחַר כָּךְ צִוָּה וַחֲתָכוּהוּ אֵיבָרִים אֵיבָרִים.
וּבָא אֵלִיָּהוּ, זָכוּר לַטּוֹב, וְלִקֵּט אֶת הָאֵיבָרִים וּקְבָרָם בִּמְעָרָה אַחַת סְמוּכָה לְנָהָר שֶׁיּוֹרֵד לִפְנֵי רוֹמִי. שָׁמְעוּ הָרוֹמִיִּים קוֹל נְהִי וּבְכִי כָּל שְׁלוֹשִׁים יוֹם בְּתוֹךְ אוֹתָהּ מְעָרָה. בָּאוּ וְהוֹדִיעוּ לַקֵּיסָר. אָמַר: אֲפִלּוּ הָעוֹלָם נֶהְפָּךְ לְתֹהוּ וָבֹהוּ – לֹא אֶשְׁקֹט עַד שֶׁאֲמַלֵּא רְצוֹנִי בְּאוֹתָם זְקֵנִים.
וְאַחֲרָיו הוֹצִיאוּ אֶת רַ' חֻצְפִּית הַמְּתֻרְגְּמָן.
אָמְרוּ עָלָיו עַל רַ' חֻצְפִּית הַמְּתֻרְגְּמָן שֶׁהָיָה בֶּן מֵאָה וּשְׁלֹשִים שָׁנָה כְּשֶׁהוֹצִיאוּהוּ לַהֲרִיגָה, וְהָיָה יְפֵה תֹּאַר וִיפֵה מַרְאֶה, וְהָיָה דוֹמֶה לְמַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת.
בָּאוּ וְהִגִּידוּ לַמֶּלֶךְ אֶת יָפְיוֹ וְאֶת שֵׂיבָתוֹ וְאָמְרוּ לוֹ: בְּחַיֶּיךָ, אֲדוֹנִי! תְּרַחֵם עַל הַזָּקֵן הַזֶּה. אָמַר הַקֵּיסָר לְרַ' חֻצְפִּית: בֶּן כַּמָּה שָׁנִים אָתָּה? אָמַר לוֹ: מֵאָה וּשְׁלוֹשִׁים שָׁנָה בְּלֹא יוֹם אֶחָד, וּבַקָּשָׁתִי מִמְּךָ שֶׁתַּמְתִּין לִי עַד שֶׁיִּתְמַלֵּא יוֹמִי. אָמַר לוֹ הַקֵּיסָר: מָה לְךָ שֶׁתָּמוּת הַיּוֹם אוֹ לְמָחָר? אָמַר לוֹ: כְּדֵי שֶׁאֲקַיֵּם עוֹד שְׁתֵּי מִצְווֹת. אָמַר לוֹ: מָה מִצְווֹת אַתָּה רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת? אָמַר לוֹ: קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית וְשַׁחֲרִית, שֶׁאַמְלִיךְ עָלַי אֶת הַשֵּׁם הַמְּיֻחָד הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. אָמַר לוֹ הַקֵּיסָר: עַזֵּי פָּנִים וְעַזֵּי נֶפֶשׁ! עַד מָתַי אַתֶּם בּוֹטְחִים בֶּאֱלוֹהֵיכֶם? הֲרֵי זָקֵן הוּא עַתָּה וְאֵין בּוֹ כּוֹחַ לְהַצִּיל אֶתְכֶם מִיָּדִי, שֶׁאִלּוּ הָיָה בּוֹ כּוֹחַ הָיָה נוֹקֵם נִקְמָתוֹ וְנִקְמַת עַמּוֹ וְנִקְמַת בֵּיתוֹ, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה לְפַרְעֹה וּלְסִיסְרָא וּלְכָל מַלְכֵי כְּנָעַן.
כְּשֶׁשָּׁמַע רַ' חֻצְפִּית כָּךְ בָּכָה בְּכִי גָדוֹל וְקָרַע אֶת בְּגָדָיו עַל גִּדּוּף ה' וְעַל חֶרְפָּתוֹ וְאָמַר לַקֵּיסָר: אוֹי לְךָ, קֵיסָר! מָה תַּעֲשֶׂה לְיוֹם אַחֲרוֹן כְּשֶׁיִּפְקֹד ה' עַל רוֹמִי וְעַל אֱלֹהֵיכֶם?!
אָמַר הַקֵּיסָר: עַד מָתַי אֶתְוַכֵּחַ עִם זֶה? צִוָּה לְהָרְגוֹ, וּסְקָלוּהוּ וְתָלוּהוּ.
כְּשְׁנַת סוּס – הישן שינה חטופה בעמידה.
סוֹמֵךְ – חכם המעניק לתלמידו סמיכה, שהיא היתר להורות ולדון בהלכה.
תְּחוּמִים – האזורים שסביב הערים.
בֵּין שְׁתֵּי עֲיָרוֹת וגו’ – ולא בעיר אחת, שלא יחריבנה המלך.
הֲרֵינִי מוּטָל לִפְנֵיהֶם וגו’ – ואיני יכול לרוץ.
לוֹנְכִיּוֹת – חניתות.
כְּבָרָה – מסננת.
עֲצֶרֶת – שבועות.
אֲקַדַּשׁ – באמירת קידוש של חג.
אֲמַלֵּא רְצוֹנִי וגו’ – אשלים את תוכניתי להרוג את חכמי היהודים.
בְּלֹא יוֹם אֶחָד – פחות יום אחד.
יוֹם אַחֲרוֹן – יום הדין.
חֶרְפָּתוֹ – אמירת דברי קללה כנגדו.
*
וְאַחֲרָיו הוֹצִיאוּ אֶת רַ' חֲנִינָא בֶּן חֲכִינָאי.
אָמְרוּ עָלָיו עַל רַ' חֲנִינָא בֶּן חֲכִינָאי, שֶׁכָּל יָמָיו הָיָה יוֹשֵׁב בְּתַעֲנִית מִן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה עַד תִּשְׁעִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים, וְאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁהוֹצִיאוּהוּ לַהֲרִיגָה עֶרֶב שַׁבָּת הָיָה. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבִּי, רְצוֹנְךָ שֶׁתִּטְעַם כְּלוּם קֹדֶם שֶׁתֵּהָרֵג. אָמַר לָהֶם: עַד עַתָּה הִתְעַנֵּיתִי, וְעַתָּה אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה דֶרֶךְ אֵלֵךְ – וְאַתֶּם אוֹמְרִים לִי לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת?!
הִתְחִיל בְּקִדּוּשׁ הַיּוֹם “וַיְכֻלּוּ” עַד “וַיְקַדֵּשׁ” – וְלֹא הִנִּיחוּהוּ לִגְמֹר עַד שֶׁהֲרָגוּהוּ. יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: אַשְׁרֶיךָ, רַ' חֲנִינָא בֶּן חֲכִינָאי, שֶׁהָיִיתָ קָדוֹשׁ וְיָצְאָה נִשְׁמָתְךָ בִּקְדֻשָּׁה.
וְאַחֲרָיו הוֹצִיאוּ אֶת רַ' יְשֵׁבָב הַסּוֹפֵר.
כֵּיוָן שֶׁהוֹצִיאוּהוּ בָּאוּ תַּלְמִידָיו וְאָמְרוּ לוֹ: רַבֵּנוּ, תּוֹרָה מָה תְּהֵא עָלֶיהָ? אָמַר לָהֶם: בָּנַי, עֲתִידָה תּוֹרָה שֶׁתִּשְׁתַּכַּח מִיִּשְׂרָאֵל, לְפִי שֶׁהָאֻמָּה הָרְשָׁעָה הֵעֵזָּה פָּנֶיהָ וְהֶעֱרִימָה סוֹד לְאַבֵּד מַרְגָּלִיּוֹתֵינוּ מִמֶּנּוּ; וְהַלְוַאי שֶׁהָיִיתִי כַּפָּרָה עַל הַדּוֹר, אֲבָל רוֹאֶה אֲנִי שֶׁאֵין לְךָ רְחוֹב בְּרוֹמִי שֶׁאֵין בּוֹ חֲלַל חֶרֶב, שֶׁעֲתִידָה הָאֻמָּה הָרְשָׁעָה לִשְׁפֹּךְ דָּם נָקִי מִיִּשְׂרָאֵל. אָמְרוּ לוֹ: רַבֵּנוּ, מָה תְּהֵא עָלֵינוּ? אָמַר לָהֶם: הַחֲזִיקוּ אִיש בְּרֵעֵהוּ וְאֶהֱבוּ שָׁלוֹם וּמִשְׁפָּט – אוּלַי יֵשׁ תִּקְוָה.
אָמַר לוֹ הַקֵּיסָר: זָקֵן, בֶּן כַּמָּה שָׁנִים אַתָּה? אָמַר לוֹ: הַיּוֹם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה אָנִי, וְעַד שֶׁלֹּא יָצָאתִי מִמְּעֵי אִמִּי נִגְזְרָה גְּזֵרָה מֵאֵת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִמְסֹר אוֹתִי וְאֶת חֲבֵרַי בְּיָדְךָ, וְעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתְבֹּעַ דָּמֵנוּ מִיָּדְךָ. אָמַר הַקֵּיסָר: מַהֲרוּ וְהִרְגוּ גַם אֶת זֶה, וְאֶרְאֶה כּוֹחוֹ וּגְבוּרָתוֹ שֶׁל אֱלוֹהָיו. וְצִוָּה עָלָיו וּשְׂרָפוּהוּ.
וְאַחֲרָיו הוֹצִיאוּ אֶת רַ' אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ.
אָמְרוּ עָלָיו עַל רַ' אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ שֶׁהָיָה בֶּן מֵאָה וְחָמֵשׁ שָׁנִים, וּמִקַּטְנוּתוֹ עַד סוֹף יָמָיו לֹא שָׁמַע אָדָם שֶׁהוֹצִיא תִּפְלוּת מִפִּיו, וְלֹא הִתְקוֹטֵט עִם חֲבֵרָיו בֵּין בְּדִבּוּר בֵּין בְּמַעֲשֶׂה, וְהָיָה עָנָו וּשְׁפַל רוּחַ, וְיָשַׁב בְּתַעֲנִית שְׁמוֹנִים שָׁנָה. וְאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁנֶּהֱרַג יוֹם כִּפּוּרִים הָיָה. בָּאוּ תַּלְמִידָיו לְפָנָיו וְאָמְרוּ לוֹ: רַבֵּנוּ, מָה אַתָּה רוֹאֶה? אָמַר לָהֶם: אֲנִי רוֹאֶה אֶת רַ' יְהוּדָה בֶּן בָּבָא, שֶׁנּוֹשְׂאִים אֶת מִטָּתוֹ, וּמִטַּת רַ' עֲקִיבָא בֶּן יוֹסֵף סְמוּכָה אֶצְלוֹ, וְהֵם מִתְוַכְּחִים בִּדְבַר הֲלָכָה יַחַד זֶה עִם זֶה. אָמְרוּ לוֹ: וּמִי מַכְרִיעַ בֵּינֵיהֶם? אָמַר לָהֶם: רַ' יִשְׁמָעֵאל כּוֹהֵן גָּדוֹל. אָמְרוּ לוֹ: מִי מְנַצֵּחַ? אָמַר לָהֶם: רַ' עֲקִיבָא, עַל שֶׁטָּרַח בְּכָל כּוֹחוֹ בַּתּוֹרָה. אָמַר לָהֶם: בָּנַי, רוֹאֶה אֲנִי עוֹד, שֶׁנִּשְׁמַת כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק מְטַהֶרֶת אֶת עַצְמָהּ בְּמֵי הַשִּׁילוֹחַ כְּדֵי לִכָּנֵס הַיּוֹם בְּטָהֳרָה בִּישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה לִשְׁמֹעַ דְּרָשַׁת רַ' עֲקִיבָא בֶּן יוֹסֵף מֵעִנְיָנוֹ שֶׁל יוֹם, וְכָל מַלְאָךְ וּמַלְאָךְ מֵבִיא קָתֶדְרָאוֹת שֶׁל זָהָב לְכָל צַדִּיק וְצַדִּיק לֵישֵׁב עֲלֵיהֶן בְּטָהֳרָה.
צִוָּה הַקֵּיסָר לְהָרְגוֹ. יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: אַשְׁרֶיךָ, רַ' אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ, שֶׁהָיִיתָ טָהוֹר וְיָצְאָה נִשְׁמָתְךָ בְּטָהֳרָה.
אָמַר רַ' יוֹחָנָן: אוֹי לָהֶן לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁאֵין לָהֶן תַּקָּנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “תַּחַת הַנְּחֹשֶת אָבִיא זָהָב וְתַחַת הַבַּרְזֶל אָבִיא כֶסֶף וְתַחַת הָעֵצִים נְחֹשֶת” (ישעיה ס, יז) – תַּחַת רַ' עֲקִיבָא וַחֲבֵרָיו מָה מְבִיאִים? וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר: “וְנִקֵּיתִי דָּמָם לֹא נִקֵּיתִי” (יואל ד, כא) (מדרש אלה אזכרה; סנהדרין יד ע“א; עבודה זרה ח ע”ב; שם יז ע“ב–יח ע”א; מכילתא דר“י משפטים, נזיקין, יח; אדר”נ, נו“א, לח; שמחות ח, ח; ראש השנה כג; ע”א).
קִדּוּשׁ הַיּוֹם – אמירת הקידוש של ליל שבת (בראשית ב, א–ג), שראשיתו ב“ויכולו השמים והארץ” ובהמשכו גם המשפט “ויברך אלוהים את יום השביעי ויקדש אותו”.
הָאֻמָּה הָרְשָׁעָה – רומי.
הֵעֵזָּה פָּנֶיהָ – נהגה בחוצפה.
הֶעֱרִימָה סוֹד – זממה בסתר.
מַרְגָּלִיּוֹתֵינוּ – הם תלמידי החכמים.
לִתְבֹּעַ דָּמֵנוּ – לנקום.
תִּפְלוּת – דברים בטלים או ניבול פה.
מִטָּתוֹ – שעליה הובל לקבורה.
שִׁילוֹחַ – מעיין ליד ירושלים.
קָתֶדְרָאוֹת – כיסאות.
תַּקָנָה – אפשרות לתקן (את מעשיהם).
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.