קפא אָמַר רַ' עֲקִיבָא: פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בִּסְפִינָה וְרָאִיתִי סְפִינָה אַחַת שֶׁמִּטָּרֶפֶת בַּיָּם וְהָיִיתִי מִצְטַעֵר עַל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁבָּהּ, וּמִי הוּא? רַ' מֵאִיר. כְּשֶׁעָלִיתִי לִמְדִינַת קַפּוּטְקְיָא בָּא וְיָשַׁב וְדָן לְפָנַי בַּהֲלָכָה. וְאָמַרְתִּי לוֹ: בְּנִי, מִי הֶעֶלְךָ? אָמַר לִי: גַּל טְרָדַנִי לַחֲבֵרוֹ וַחֲבֵרוֹ לַחֲבֵרוֹ עַד שֶׁהֱקִיאַנִי לַיַּבָּשָׁה (יבמות קכא ע"א).

מְהַלֵּךְ – שט.

מִטָּרֶפֶת – מיטלטלת ועומדת לטבוע.

קַפּוּטְקְיָא – אזור באסיה הקטנה.

מִי הֶעֶלְךָ? – מי הציל אותך מן הים?

טְרָדַנִי – הטיל אותי.

*

קפב רַ' מֵאִיר הָיָה לִבְלָר טוֹב וּמֻבְחָר, וְהָיָה יָגֵעַ וּמִשְׂתַּכֵּר שְׁלוֹשָׁה סְלָעִים בְּשָׁבוּעַ, וְהָיָה אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה בְּאֶחָד, וּמִתְלַבֵּשׁ בְּאֶחָד, וּמְפַרְנֵס בַּשְּׁלִישִׁי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבֵּנוּ, בָּנֶיךָ מָה תְּהֵא עֲלֵיהֶם? אָמַר לָהֶם: אִם יִהְיוּ צַדִּיקִים – יְהֵא לָהֶם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד: “וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם” (תהלים לז, כה), וְאִם לָאו – מָה אֲנִי מַנִּיחַ אֶת שֶׁלִּי לְאוֹיְבֵי הַמָּקוֹם? (קה"ר ב, יז).

לַבְלָר – סופר (סת"ם).

בְּאֶחָד – בסלע אחד.

מָה תְּהֵא עֲלֵיהֶם? – ממה יתפרנסו?

דָּוִד – בעל ספר תהלים.

מַנִּיחַ אֶת שֶׁלִי – משאיר את רכושי.

הַמָּקוֹם – הקב"ה.

*

קפג אָמַר רַ' מֵאִיר: כְּשֶׁבָּאתִי אֵצֶל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, אָמַר לִי: בְּנִי, מָה מְלַאכְתֶּךָ? אָמַרְתִּי לוֹ: לִבְלָר אָנִי. אָמַר לִי: בְּנִי, הֱוֵי זָהִיר בִּמְלַאכְתֶּךָ, שֶׁמְּלַאכְתְּךָ מְלֶאכֶת שָׁמַיִם הִיא: שֶׁמָּא אַתָּה מְחַסֵּר אוֹת אַחַת אוֹ מְיַתֵּר אוֹת אֶחָת – נִמְצֵאתָ מַחֲרִיב אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ (עירובין יג ע“א; סוטה כ ע”א).

לַבְלָר – ראו בקטע הקודם.

מְלֶאכֶת שָׁמַיִם – עבודת קודש.

אוֹת אַחַת – בתורה.

*

קפד מַעֲשֶׂה בְרַ' מֵאִיר שֶׁהָלַךְ לְעַבֵּר שָׁנִים בְּעַסְיָא, וְלֹא הָיְתָה שָׁם מְגִלָּה, וּכְתָבָהּ מִלִּבּוֹ וּקְרָאָהּ (מגילה יח ע"ב).

לְעַבֵּר שָׁנָה – להכריז על שנה מעוברת על ידי הוספת חודש אדר שני.

עַסְיָא – יישוב שלא זוהה בוודאות.

מְגִלָּה – מגילת אסתר.

מִלִּבּוֹ – מן הזיכרון.

וּקְרָאָהּ – מן הכתב (כי לא יוצאים ידי חובת קריאת מגילה בעל פה).

*

קפה בְּתוֹרָתוֹ שֶׁל רַ' מֵאִיר מָצְאוּ כָּתוּב: “וְהִנֵּה טוֹב מָוֶת” (השוו בראשית א, לא); “וַיַּעַשׂ… לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת אוֹר” (השוו שם ג, כא); “וּבֶן דָן חֻשִׁים” (השוו שם מו, כג) (בר"ר ט, ה; שם כ, יב; שם צד, ט).

בְּתוֹרָתוֹ שֶׁל רַ' מֵאִיר – שהיה סופר סת"ם (לעיל, קטע קפב) ושימר בנוסח התורה שלו נוסחים שונים מן המקובל.

“טוֹב מָוֶת” – במקום “טוב מאוד”.

“כָּתְנוֹת אוֹר” – במקום “כותנות עור”.

“וּבֶן דָּן” – במקום “ובני דן”.

*

קפו בְּסִפְרוֹ שֶׁל רַ' מֵאִיר מָצְאוּ כָּתוּב: “מַשָּׂא דּוּמָה” (ישעיה כא, יא) – “מַשָּׂא רוֹמִי” (ירושלמי תענית א, א).

בְּסִפְרוֹ וגו' – ראו בקטע הקודם. רוֹמִי – היא אדום.

קפז רַ' מֵאִיר חָכָם וְסוֹפֵר (גיטין סז ע"א).

חָכָם – רב.

סוֹפֵר – ראו קטע קפב.

*

קפח כָּל הָרוֹאֶה רַ' מֵאִיר בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ כְּאִלּוּ עוֹקֵר הָרֵי הָרִים וְטוֹחֲנָם זֶה בָּזֶה (סנהדרין כד ע"א).

עוֹקֵר הָרִים וגו' – דימוי למי שעוסק בתורה בעוצמה ובחריפות.

*

קפט אָמַר רַ' אַחָא בַּר חֲנִינָא: גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁאֵין בְּדוֹרוֹ שֶׁל רַ' מֵאִיר כְּמוֹתוֹ. וּמִפְּנֵי מָה לֹא קָבְעוּ הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ? שֶׁלֹּא יָכְלוּ חֲבֵרָיו לַעֲמֹד עַל סוֹף דַּעְתּוֹ, שֶׁהָיָה אוֹמֵר עַל טָמֵא טָהוֹר וּמַרְאֶה לוֹ פָּנִים, וְעַל טָהוֹר טָמֵא וּמַרְאֶה לוֹ פָּנִים.

שָׁנוּ, לֹא רַ' מֵאִיר שְׁמוֹ, אֶלָּא רַ' נְהוֹרַאי שְׁמוֹ. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ רַ' מֵאִיר? שֶׁהוּא מֵאִיר עֵינֵי חֲכָמִים בַּהֲלָכָה. (עירובין יג ע"ב).

מִי שֶׁאמַר וְהָיָה הָעוֹלָם – הקב"ה.

לֹא קָבְעוּ הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ – לא נקבע כי תמיד תהיה ההלכה כדעתו של ר' מאיר.

לַעֲמֹד עַל סוֹף דַּעְתּוֹ – להבין את דעתו במלואה (בשל מורכבותה).

הָיָה אוֹמֵר וגו' ־ קובע על דבר טמא שהוא טהור ומוכיח זאת בראיות וטענות שונות.

רַ' נְהוֹרַאי – שמו המקורי.

*

קצ רַ' יוֹסֵי בֶּן רַ' חֲלַפְתָּא הָיָה מְשַׁבֵּחַ אֶת רַ' מֵאִיר לִפְנֵי אַנְשֵׁי צִפּוֹרִי: אָדָם גָּדוֹל, אָדָם קָדוֹשׁ, אָדָם צָנוּעַ.

פַּעַם אַחַת רָאָה רַ' מֵאִיר אֲבֵלִים בְּשַׁבָּת וְשָׁאַל בִּשְׁלוֹמָם. אָמְרוּ לוֹ לְרַ' יוֹסֵי: רַבֵּנוּ, זֶהוּ שֶׁאַתָּה מְסַפֵּר בְּשִׁבְחוֹ? אָמַר לָהֶם: מָה עָשָׂה? אָמְרוּ לוֹ: רָאָה אֲבֵלִים בְּשַׁבָּת וְשָׁאַל בָּהֶם. אָמַר לָהֶם: רוֹצִים אַתֶּם לֵידַע מָה כּוֹחוֹ? בָּא לְהוֹדִיעֵנוּ שֶׁאֵין אֲבֵלוּת בְּשַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר: “בִּרְכַּת ה' הִיא תַעֲשִׁיר” (משלי י, כב) – זוֹ בִּרְכַּת שַׁבָּת, “וְלֹא יוֹסִף עֶצֶב עִמָּה” (שם) – זוֹ אֲבֵלוּת (ירושלמי מועד קטן ג, ה).

שָׁאַל בְּשְׁלוֹמָם – אף שהיה נהוג לא לשאול בשלומו של אבל ביום שבת. כּוֹחוֹ – ידיעותיו ועוצמת פסיקתו בהלכה.

זוֹ אֲבֵלוּת – שאין מקום לנהוג באבלות (פומבית) ביום השבת.

*

קצא רַ' מֵאִיר הָיָה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ בְבֵית הַמִדְרָשׁ בִּטְבֶרְיָא, וְהָיָה אֱלִישָׁע רַבּוֹ מְטַיֵּל בַּשּׁוּק כְּשֶׁהוּא רוֹכֵב עַל סוּסוֹ בְּשַׁבָּת. בָּאוּ וְאָמְרוּ לְרַ' מֵאִיר: הֲרֵי אֱלִישָׁע רַבְּךָ בָּא וּמְטַיֵּל בַּשּׁוּק. הִפְסִיק דְּרָשָׁתוֹ וְיָצָא אֵלָיו. אָמַר לוֹ אֱלִישָׁע: מָה הָיִיתָ דוֹרֵשׁ הַיּוֹם? אָמַר לוֹ: “וַה' בֵּרַךְ אֶת אַחֲרִית אִיּוֹב מֵרֵאשִׁיתוֹ” (איוב מב, יב) – אָמַר לוֹ: וּמָה אָמַרְתָּ בּוֹ? אָמַר לוֹ: “וַיֹּסֶף ה' אֶת־כָּל־אֲשֶׁר לְאִיּוֹב לְמִשְׁנֶה” (שם שם, י) – שֶׁכָּפַל לוֹ אֶת כָּל מָמוֹנוֹ. אָמַר לוֹ: חֲבָל עַל הָאוֹבְדִים וְאֵינָם נִמְצָאִים! עֲקִיבָא רַבְּךָ לֹא הָיָה אוֹמֵר כָּךְ, אֶלָּא “וַה' בֵּרַךְ אֶת אַחֲרִית אִיּוֹב מֵרֵאשִׁיתוֹ”, בִּזְכוּת מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁהָיוּ בְּיָדוֹ מֵרֵאשִׁיתוֹ.

אָמַר לוֹ: מָה הָיִיתָ דוֹרֵשׁ שׁוּב? אָמַר לוֹ: “טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ” (קהלת ז, ח). אָמַר לוֹ: וּמָה אָמַרְתָּ בּוֹ? אָמַר לוֹ: יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁעָשָׂה סְחוֹרָה בְּנַעֲרוּתוֹ וְהִפְסִיד, וּבְזִקְנוּתוֹ וְנִשְׂתַּכֵּר; דָּבָר אַחֵר: יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁלָּמַד תּוֹרָה בְּנַעֲרוּתוֹ וּשְׁכָחָהּ, וּבְזִקְנוּתוֹ וְקִיְּמָהּ. אָמַר לוֹ: חֲבָל עַל הָאוֹבְדִים וְאֵינָם נִמְצָאִים! עֲקִיבָא רַבְּךָ לֹא הָיָה דוֹרֵשׁ כָּךְ, אֶלָּא “טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ”, בִּזְמַן שֶׁהוּא טוֹב מֵרֵאשִׁיתוֹ, וּבִי הָיָה הַמַּעֲשֶׂה: אֲבוּיָה אַבָּא מִגְּדוֹלֵי יְרוּשָׁלַיִם הָיָה. כְּשֶׁבָּא לְמָהֳלֵנִי קָרָא לְכָל גְּדוֹלֵי יְרוּשָׁלַיִם וְקָרָא לְרַ' אֱלִיעֶזֶר וּלְרַ' יְהוֹשֻׁעַ עִמָּהֶם. כְּשֶׁאָכְלוּ וְשָׁתוּ, הִתְחִילוּ מְטַפְּחִין וּמְרַקְּדִין, אֵלּוּ אוֹמְרִים מִזְמוֹרִים וְאֵלּוּ אוֹמְרִים אַלְפֵיבֵּיתִין. אָמַר רַ' אֱלִיעֶזֶר לְרַ' יְהוֹשֻׁעַ: אֵלּוּ עוֹסְקִים בְּשֶׁלָּהֶם, וְאָנוּ אִי אָנוּ עוֹסְקִים בְּשֶׁלָּנוּ? יָשְׁבוּ וְהִתְחִילוּ בַּתּוֹרָה, וּמִן הַתּוֹרָה לַנְּבִיאִים, וּמִן הַנְּבִיאִים לַכְּתוּבִים, וְיָרְדָה אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וְהִקִּיפָה אוֹתָם. אָמַר לָהֶם אֲבוּיָה: רַבּוֹתַי, מָה בָּאתֶם לִשְׂרֹף אֶת בֵּיתִי עָלַי? אָמְרוּ לוֹ: חָס וְשָׁלוֹם, אֶלָּא יוֹשְׁבִין הָיִינוּ וְחוֹרְזִין בְּדִבְרֵי תוֹרָה, וּמִן הַתּוֹרָה לַנְּבִיאִים וּמִן הַנְּבִיאִים לַכְּתוּבִים, וְהָיוּ הַדְבָרִים שְׂמֵחִים כִּנְתִינָתָם מִסִּינַי, וְהָיְתָה הָאֵשׁ מְלַחֶכֶת אוֹתָם כִּלְחִיכָתָם מִסִּינַי, וְעִקַּר נְתִינָתָם מִסִּינַי לֹא נִתְּנוּ אֶלָּא בָּאֵשׁ – “וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם” (דברים ד, יא). אָמַר לָהֶם אֲבוּיָה אַבָּא: רַבּוֹתַי, הוֹאִיל וְכָך גָּדוֹל כּוֹחָהּ שֶׁל תּוֹרָה – הַבֵּן הַזֶּה, אִם יִתְקַיֵּם לִי, הֲרֵינִי מַפְרִישׁוֹ לַתּוֹרָה. וּלְפִי שֶׁלֹּא הָיְתָה כַּוָּנַת מַחֲשַׁבְתּוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם לֹא נִתְקַיְּמָה בִי תּוֹרָתִי.

אֱלִישָׁע – בן אבויה, המוכר בספרות חז"ל בכינוי הגנאי “אחר”, כינוי שהוענק לו בעקבות האירועים המתוארים להלן.

רוֹכֵב וגו' – והוא דבר האסור על פי ההלכה.

“בֵּרַךְ… מֵרֵאשִׁתוֹ” – שאחריתו של איוב היתה טובה מאשר ראשיתו.

הָאוֹבְדִים וְאֵינָם נִמְצָאִים – אלו שמתו (כגון ר' עקיבא) ואין עוד בעולם אנשים כמותם.

בִּזְכוּת מִצְווֹת וגו' – בזכות מצוות שקיים איוב בראשיתו, הוא זכה לברכה באחריתו. שׁוּב – עוד.

יֵשׁ לְךָ אָדָם וגו' – לעיתים אפשר להשיג בתקופת הזקנה (האחרית) יותר מאשר בתקופת הנערות (הראשית).

בִּזְמַן שֶׁהוּא טוֹב וגו' – דבר הוא טוב באחריתו, רק אם הוא טוב מראשיתו (ואלישע מדגים עיקרון זה על יסוד אירוע שאירע לו).

מְטַפְּחִין – מוחאים כף.

אַלְפֵיבֵּתִין – שירים המסודרים על פי סדר האלף־בית.

בְּשֶׁלָּהֶם – בריקודים ושירים.

אִי אָנוּ וגו' – האם לא נעסוק בדברי תורה?

חוֹרְזִין – מקשרים (כחרוזים בשרשרת).

שְׂמֵחִים – מאירים ונראים כחדשים.

עִקֵּר נְתִינָתָם – כשניתנו לראשונה.

מַפְרִישׁוֹ לַתּוֹרָה – מקדיש אותו ללימוד תורה.

לְשֵׁם שָׁמַיִם – מתוך כוונת אמת ללמוד תורה לשמה (ולא מתוך רצון להתגאות בכבודה).

*

– וּמֶה הָיִיתָ דוֹרֵשׁ שׁוּב? – “גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים” (קהלת ז, יד). אָמַר לוֹ: וּמָה אָמַרְתָּ בּוֹ? אָמַר לוֹ: כָּל מָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ בָּרָא כְּנֶגְדּוֹ; בָּרָא הָרִים – בָּרָא גְבָעוֹת, בָּרָא יַמִּים – בָּרָא נְהָרוֹת. אָמַר לוֹ: עֲקִיבָא רַבְּךָ לֹא הָיָה אוֹמֵר כָּךְ, אֶלָּא בָּרָא צַדִּיקִים – בָּרָא רְשָׁעִים, בָּרָא גַן עֵדֶן – בָּרָא גֵיהִנּוֹם, כָּל אֶחָד וְאֶחָד יֵשׁ לוֹ שְׁנֵי חֲלָקִים, אֶחָד בְּגַן עֵדֶן וְאֶחָד בְּגֵיהִנּוֹם; זָכָה צַדִּיק, נָטַל חֶלְקוֹ וְחֵלֶק חֲבֵרוֹ בְּגַן עֵדֶן; נִתְחַיֵּב רָשָׁע, נָטַל חֶלְקוֹ וְחֵלֶק חֲבֵרוֹ בְּגֵיהִנּוֹם.

– וּמֶה הָיִיתָ דוֹרֵשׁ שׁוּב? – “לֹא יַעַרְכֶנָּה זָהָב וּזְכוּכִית וּתְמוּרָתָהּ כְּלִי פָז” (איוב כח, יז). אָמַר לוֹ: וּמָה אָמַרְתָּ בּוֹ? אָמַר לוֹ: אֵלּוּ דִבְרֵי תוֹרָה שֶׁקָּשִׁים לִקְנוֹתָם כִּכְלֵי זָהָב וּפָז וְנוֹחִים לְאַבְּדָם כִּכְלֵי זְכוּכִית. אָמַר לוֹ: הָאֱלוֹהִים! אֲפִלּוּ כִּכְלֵי חֶרֶס; אֲבָל עֲקִיבָא רַבְּךָ לֹא הָיָה אוֹמֵר כָּךְ, אֶלָּא מָה כְּלֵי זָהָב וּכְלֵי זְכוּכִית הַלָּלוּ אַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁבְּרוּ יֵשׁ לָהֶם תַּקָּנָה, כָּךְ תַּלְמִיד חָכָם, אַף עַל פִּי שֶׁסָּרַח יֵשׁ לוֹ תַקָּנָה. אָמַר לוֹ רַ' מֵאִיר: אַף אַתָּה חֲזֹר בְּךָ. אָמַר לוֹ: אֵינִי יָכוֹל. אָמַר לוֹ: לָמָּה? אָמַר לוֹ: רוֹכֵב הָיִיתִי עַל סוּס וּמְטַיֵּל אֲחוֹרֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, וְשָׁמַעְתִּי בַּת קוֹל מְפוֹצֶצֶת וְאוֹמָרֶת: “שׁוּבוּ, בָנִים שׁוֹבָבִים” (ירמיה ג, יד), “שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם” (מלאכי ג, ז) – חוּץ מֵאַחֵר, שֶׁיָּדַע כּוֹחִי וּמָרַד בִּי.

כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לִתְחוּם שַׁבָּת, אָמַר לוֹ: מֵאִיר, חֲזֹר בְּךָ, שֶׁכְּבָר שִׁעַרְתִּי בְּעִקְבֵי סוּסִי עַד כָּאן תְּחוּם שַׁבָּת. אָמַר לוֹ: וְאַף אַתָּה חֲזֹר בְּךָ. אָמַר לוֹ: וְלֹא כְּבָר אָמַרְתִּי לְךָ: כְּבָר שָׁמַעְתִּי מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד: “שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים – חוּץ מֵאַחֵר?”. תְּפָסוֹ וְהִכְנִיסוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ. אָמַר לוֹ לְתִינוֹק: פְּסֹק לִי פְּסוּקְךָ. אָמַר לוֹ: “אֵין שָׁלוֹם אָמַר ה' לָרְשָׁעִים” (ישעיה מח, כב). הִכְנִיסוֹ לְבֵית כְּנֶסֶת אַחֵר. אָמַר לוֹ לְתִינוֹק: פְּסֹק לִי פְּסוּקְךָ. אָמַר לוֹ: “כִּי אִם תְּכַבְּסִי בַּנֶּתֶר וְתַרְבִּי לָךְ בֹּרִית – נִכְתָּם עֲוֹנֵךְ לְפָנַי” (ירמיה ב, כב). הִכְנִיסוֹ לְבֵית כְּנֶסֶת אַחֵר, אָמַר לוֹ לְתִינוֹק: פְּסֹק לִי פְּסוּקְךָ. אָמַר לוֹ: “וְאַתְּ שָׁדוּד מַה תַּעֲשִׂי כִּי תִלְבְּשִׁי שָׁנִי, כִּי־תַעְדִּי עֲדִי זָהָב, כִּי תִקְרְעִי בַפּוּךְ עֵינַיִךְ – לַשָּׁוְא תִּתְיַפִּי… נַפְשֵׁךְ יְבַקֵּשׁוּ” (שם ד, ל). וְכָךְ הִכְנִיסָהוּ לִשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וְכָל הַתִּינוֹקוֹת פָּסְקוּ לוֹ מֵעֵין זֶה לְרָעָה. כְּשֶׁאָמַר לָאַחֲרוֹן: “פְּסֹק לִי פְּסוּקְךָ” – אָמַר לוֹ: “וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹהִים מַה לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי” (תהלים נ, טז). אוֹתוֹ תִּינוֹק מְגַמְגֵּם בִּלְשׁוֹנוֹ הָיָה, וְנִשְׁמַע כְּאִלוּ אָמַר “וְלֶאֱלִישָׁע אָמַר אֱלֹהִים”. אָמַר אֱלִישָׁע: אִלְמָלֵי הָיָה סַכִּין בְּיָדִי קְרַעְתִּיו.

חֲלָקִים – מקומות.

נָטַל – לקח, קיבל.

חֵלֶק חֲבֵרוֹ – שלא הגיע (בעקבות התנהגותו) לגן עדן או לגיהינום.

נוֹחִים לְאַבְּדָם – קל לשבור אותם.

הָאֱלוֹהִים! – לשון שבועה.

כְּלֵי חֶרֶס – שהם זולים יותר מכלי זכוכית.

סָרַח – חטא.

בַּת קוֹל וגו' – קול הנשמע משמים ומהדהד בעוצמה.

תְּחוּם שַׁבָּת – אלפיים אמה מגבול העיר, שבהן מותר לאדם, על פי ההלכה, ללכת ביום השבת.

שִׁעַרְתִּי בְּעִקְבֵי סוּסִי – חישבתי על פי מספר צעדי הסוס.

הַפַּרְגּוֹד – מסך, מחיצה, ו“מאחורי הפרגוד” נאמר בדרך מליצה על דברים הנאמרים בעולם האלוהות.

תִּינוֹק – ילד צעיר.

פְּסֹק לִי פְּסוּקְךָ – מה הפסוק שלמדת היום?

“בַּנֶּתֶר”, “בֹּרִית” – חומרי ניקוי.

אִלְמָלֵי – לוּ.

*

אָמְרוּ עָלָיו, עַל אַחֵר: כְּשֶׁהָיָה נִכְנָס לְבֵית הַוַּעַד וְרוֹאֶה תִּינוֹקוֹת וּסְפָרִים לִפְנֵיהֶם הָיָה אוֹמֵר: מָה הַלָּלוּ יוֹשְׁבִים וְעוֹסְקִים כָּאן? אֻמָּנוּתוֹ שֶׁל זֶה בַּנַּאי, אֻמָּנוּתוֹ שֶׁל זֶה נַגָּר, אֻמָּנוּתוֹ שֶל זֶה צַיָּר, אֻמָּנוּתוֹ שֶׁל זֶה חַיָּט. וְכֵיוָן שֶׁהָיוּ שׁוֹמְעִים כֵּן הָיוּ מַנִּיחִים סִפְרֵיהֶם וְהוֹלְכִים לָהֶם.

עוֹד אָמְרוּ עָלָיו עַל אַחֵר, שֶׁזֶּמֶר יְוָנִי לֹא פָסַק מִפִּיו; וּבְשָׁעָה שֶׁהָיָה עוֹמֵד בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ הַרְבֵּה סִפְרֵי מִינִים נוֹשְׁרִים לוֹ מֵחֵיקוֹ.

וּמָה רָאָה אַחֵר שֶׁיָּצָא לְתַרְבּוּת רָעָה? אָמְרוּ: פַּעַם אַחַת הָיָה יוֹשֵׁב וְשׁוֹנֶה בְּבִקְעַת גִּנּוֹסַר וְרָאָה אָדָם אֶחָד שֶׁעָלָה לְרֹאשׁ הַדֶּקֶל בְּשַׁבָּת וְנָטַל הָאֵם עַל הַבָּנִים וְיָרַד בְּשָׁלוֹם. וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת רָאָה אָדָם אֶחָד עָלָה לְרֹאשׁ הַדֶּקֶל בְּשַׁבָּת וְנָטַל הַבָּנִים וְשִׁלַּח אֶת הָאֵם וְיָרַד וְהִכִּישׁוֹ נָחָשׁ וּמֵת. אָמָר: נֶאֱמַר “שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לְךָ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים” (דברים כב, ז) – הֵיכָן טוּבוֹ שֶׁל זֶה וְהֵיכָן אֲרִיכוּת יָמָיו שֶׁל זֶה? (וְלֹא יָדַע שֶׁדְּרָשָׁהּ רַ' עֲקִיבָא: “לְמַעַן יִיטַב לָךְ” – בְּעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב, “וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים” – בָּעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ אָרֹךְ); וְיֵשׁ אוֹמְרִים: רָאָה לְשׁוֹנוֹ שֶׁל חֻצְפִּית הַמְתֻרְגְּמָן נִגְרֶרֶת בְּפִי חֲזִיר. אָמַר: פֶּה שֶׁהֵפִיק מַרְגָּלִיּוֹת יְלַחֵךְ עָפָר? יָצָא וְחָטָא.

מָצָא זוֹנָה – תְּבָעָהּ. אָמְרָה לוֹ: וְלֹא אֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה אָתָּה? עָקַר צְנוֹן מֵעֲרוּגָה בְּשַׁבָּת וְנָתַן לָהּ. אָמְרָה:

אַחֵר הוּא.

(אָמְרוּ: כְּשֶׁהָיְתָה אִמּוֹ שֶׁל אַחֵר מְעֻבֶּרֶת בּוֹ עָבְרָה עַל בָּתֵּי עֲבוֹדָה זָרָה, וְהֵרִיחָה וְנָתְנוּ לָהּ מֵאוֹתוֹ הַמִּין וְאָכְלָה, וְהָיָה מְפַעְפֵּעַ בִּכְרֵסָהּ כְּאֶרֶס שֶׁל חֲכִינָה).

בֵּית הַוַּעַד – מקום מפגש תלמידי החכמים.

אֻמָּנוּתוֹ – המקצוע (הראוי לו).

סִפְרֵי מִינִים – כתבי כפירה.

בִּקְעַת גִּנּוֹסָר – הסמוכה לכינרת.

רָאָה אָדָם וגו' – שחילל שבת כשעלה על העץ ולקח, בניגוד לצו התורה, ציפור וגוזליה גם יחד.

שִׁלַּח – הבריח (כפי שדורשת התורה).

בְּעוֹלָם וגו' – הוא העולם הבא הנמשך לנצח.

חֻצְפִּית – חכם מעשרת הרוגי מלכות (ראו קטע קפ).

הֵפִיק מַרְגָּלִיּוֹת – אמר דברי תורה רבי ערך.

תְּבָעָהּ – דרש ממנה (לקיים יחסי מין).

עָקַר וגו' – והוא מעשה אסור בשבת.

הֵרִיחָה – את ריח הקורבנות לעבודה זרה (ונתאוותה לאכול מהם).

מְפַעְפֵּעַ וגו' – תוסס בבטנה כרעל של נחש.

*

לְאַחַר יָמִים חָלָה אֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה. בָּאוּ וְאָמְרוּ לְרַבִּי מֵאִיר: אֱלִישָׁע רַבְּךָ חוֹלֶה. הָלַךְ אֶצְלוֹ. אָמַר לוֹ: חֲזֹר בְּךָ. אָמַר לוֹ: וְעַד כָּאן מְקַבְּלִים? אָמַר לוֹ: וְלֹא נֶאֱמַר: “תָּשֵׁב אֱנוֹש עַד דַּכָּא” (תהלים צ, ג) – עַד דִּכְדּוּכָהּ שֶׁל נֶפֶשׁ? בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּכָה אֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה וּמֵת. וְהָיָה רַ' מֵאִיר שָׂמֵחַ וְאָמַר: דּוֹמֶה, שֶׁמִּתּוֹךְ תְּשׁוּבָה נִסְתַּלֵּק רַבִּי. כֵּיוָן שֶׁקְּבָרוּהוּ יָצְאָה אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם לִשְׂרֹף אֶת קִבְרוֹ. בָּאוּ וְאָמְרוּ לוֹ לְרַ' מֵאִיר: קֶבֶר רַבְּךָ נִשְׂרָף. יָצָא וּפָרַשׂ עָלָיו טַלִּיתוֹ. אָמַר לוֹ: “לִינִי הַלַּיְלָה” (רות ג, יג) – בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁדּוֹמֶה לְלַיְלָה, “וְהָיָה בַבֹּקֶר” (שם) – בָּעוֹלָם הַבָּא שֶׁכֻּלּוֹ בֹּקֶר, “אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל” (שם) – זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא טוֹב, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: “טוֹב ה' לַכֹּל” (תהלים קמה, ט); “וְאִם לֹא יַחְפֹּץ לְגָאֳלֵךְ – וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹכִי, חַי ה' שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר” (רות ג, יג). כָּבָה הָאוּר.

אָמְרוּ לוֹ לְרַ' מֵאִיר: בָּעוֹלָם הַבָּא אִם יֹאמְרוּ לְךָ: לְמִי אַתָּה רוֹצֶה לְהִתְקָרֵב, לְאָבִיךָ אוֹ לְרַבֶּךָ – מָה תֹּאמַר? אָמַר: “אַבַָּא, וְאַחַר כָּךְ רַבִּי”. אָמְרוּ לוֹ: וְשׁוֹמְעִים לְךָ? אָמָר: וְלֹא שָׁנִינוּ: “מַצִּילִין תִּיק הַסֵּפֶר עִם הַסֵּפֶר”? – מַצִּילִין אֱלִישָׁע בִּזְכוּת תּוֹרָתוֹ.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים: כְּשֶׁמֵּת אֱלִישָׁע אָמְרוּ: לֹא יְהֵא נִדּוֹן וְלֹא יָבוֹא לָעוֹלָם הַבָּא. לֹא יְהֵא נִדּוֹן – מִשּׁוּם שֶׁעָסַק בַּתּוֹרָה; וְלֹא יָבוֹא לָעוֹלָם הַבָּא – מִשּׁוּם שֶׁחָטָא. אָמַר רַ' מֵאִיר: מוּטָב שֶׁיְּדִינוּהוּ וְיָבוֹא לָעוֹלָם־הַבָּא; מָתַי אָמוּת וְאַעֲלֶה עָשָׁן מִקִּבְרוֹ. כְּשֶׁמֵּת רַ' מֵאִיר עָלָה עָשָׁן מִקִּבְרוֹ שֶׁל אַחֵר.

אָמַר רַ' יוֹחָנָן: גְּבוּרָה לִשְּׂרֹף רַבּוֹ בָּאֵשׁ?! אֶחָד הָיָה בֵּינֵינוּ וְאֵין אָנוּ יְכוֹלִים לְהַצִּילוֹ. אִלְמָלֵי הָיָה בְּיָדִי – מִי יִטְּלֶנּוּ מִמֶּנִּי? מָתַי אָמוּת וַאֲכַבֶּה עָשָׁן מִקִּבְרוֹ. כְּשֶׁמֵּת רַ' יוֹחָנָן פָּסַק הֶעָשָׁן מִקִּבְרוֹ שֶׁל אַחֵר. פָּתַח עָלָיו הַסַּפְדָּן: אֲפִלּוּ שׁוֹמֵר הַפֶּתַח לֹא עָמַד לְפָנֶיךָ, רַבֵּנוּ! (חגיגה טו ע“א; ירושלמי חגיגה ב, א; קה”ר ז, ח; רו“ר ז, ד; קידושין לט ע”ב).

עַד כָּאן מְקַבְּלִים? – האם אחרי כל החטאים הללו יניחו לי לחזור בתשובה?

עַד דִּכְדּוּכָהּ שֶׁל נֶפֶשׁ – גם כאשר נפש האדם כבר מפרפרת ועומדת למות.

“לִינִי הַלַּיְלָה” וגו' – ר' מאיר דורש את הפסוק ממגילת רות על גורלו של אלישע בן אבויה בחייו ולאחר מותו, תוך שהוא מבטיח לגאול אותו אם לא יעשה זאת הקב"ה.

הָאוּר – האש.

וְאַחַר כָּךְ רַבִּי – שגם הוא (אלישע) ישב בגן עדן.

מַצִילִין וגו' – בשעת דליקה הפורצת בשבת מצילים לא רק את ספר התורה אלא גם את הכלי שבו הוא מוחזק (שבת טז, א).

לֹא יְהֵא נִדּוֹן – עומד לדין על מעשיו.

מוּטָב וגו' – ולאחר שיישפט וייענש ייכנס לעולם הבא.

וְאַעֲלֶה עָשָׁן וגו' – אות לכך שאלישע אכן נשפט (ונענש).

גְּבוּרָה וגו' – מה הגדולה בכך שעלה בידו של ר' מאיר להביא את אלישע למשפט?

אֶחָד – הוא אלישע.

מִי יִטְּלֶנּוּ וגו' – מי היה יכול למנוע ממני להצילו?

אֲכַבֶּה עָשָׁן – אות לכך שנסלח לאלישע.

פָּתַח – הספיד (את ר' יוחנן).

שׁוֹמֵר הַפֶּתַח – שבגיהינום.

*

קצב בִּתּוֹ שֶׁל אַחֵר בָּאָה לִפְנֵי רַבִּי. אָמְרָה לוֹ: רַבִּי, פַּרְנְסֵנִי. אָמַר לָהּ: בַּת מִי אַתְּ? אָמְרָה לוֹ: בִּתּוֹ שֶׁל אַחֵר אֲנִי. אָמַר לָהּ: עֲדַיִן יֵשׁ מִזַּרְעוֹ בָּעוֹלָם? וַהֲלֹא נֶאֱמַר: “לֹא נִין לוֹ וְלֹא נֶכֶד בְּעַמּוֹ” (איוב יח, יט)! אָמְרָה לוֹ: רַבִּי, זְכֹר תּוֹרָתוֹ וְאַל תִּזְכֹּר מַעֲשָׂיו. מִיָּד יָרְדָה אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וְסִכְסְכָה סַפְסָלוֹ שֶׁל רַבִּי. בָּכָה רַבִּי וְאָמַר: וּמָה לְמִתְגַּנִּין בַּתּוֹרָה כָּךְ, לְמִשְׁתַּבְּחִין בָּהּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה (חגיגה טו ע"ב).

רַבִּי – יהודה הנשיא.

פַּרְנְסֵנִי – תן לי צדקה.

סִכְסְכָה – לחכה והתפתלה סביב (כהוכחה לנכונות טענתה).

וּמָה וגו' – אם לכבוד אנשים שזילזלו בתורה ירדה אש, מה רב יהיה שכרם של המכבדים אותה!

*

קצג רַבָּה בַּר רַב שֵׁילָא מְצָאוֹ לְאֵלִיָּהוּ. אָמַר לוֹ: מָה עוֹשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? אָמַר לוֹ: אוֹמֵר הוּא הֲלָכָה מִפִּי כָּל הַחֲכָמִים, וּמִפִּיו שֶׁל רַ' מֵאִיר אֵינוֹ אוֹמֵר. אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי מָה? – מִשּׁוּם שֶׁלָּמַד תּוֹרָה מִפִּי אַחֵר. אָמַר לוֹ: וּמָה בְּכָךְ? רַ' מֵאִיר רִמּוֹן מָצָא – תּוֹכוֹ אָכַל וּקְלִפָּתוֹ זָרָק. אָמַר לוֹ: עַכְשָׁו הוּא אוֹמֵר: “מֵאִיר בְּנִי אוֹמֵר” (חגיגה טו ע"ב).

מְצָאוֹ – פגש.

מִפִּי – בשם. עַכְשָׁו – מכאן ואילך.

*

קצד אָמַר רַ' יוֹחָנָן: כְּשֶׁהָיָה רַ' מֵאִיר דּוֹרֵשׁ בְּפִרְקוֹ הָיָה דוֹרֵשׁ שְׁלִישׁ הֲלָכָה, שְׁלִישׁ אַגָּדָה וּשְׁלִישׁ מְשָׁלִים.

וְאָמַר רַ' יוֹחָנָן: שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת מִשְׁלוֹת שׁוּעָלִים הָיוּ לוֹ לְרַ' מֵאִיר, וְאָנוּ אֵין לָנוּ אֶלָּא אֶחָד: “אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה” (ירמיה לא, כח) – מַעֲשֶׂה בְּשׁוּעָל שֶׁאָמַר לִזְאֵב: הִכָּנֵס לַחֲצַר הַיְּהוּדִים בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְתַקֵּן עִמָּהֶם צָרְכֵי סְעוּדָה וְתֹאכַל עִמָּהֶם בְּשַׁבָּת. כְּשֶׁבָּא לִכָּנֵס חָבְרוּ עָלָיו בְּמַקְלוֹת. בָּא לַהֲרֹג אֶת הַשּׁוּעָל. אָמַר: לֹא הִלְקוּךָ אֶלָּא בִשְׁבִיל אָבִיךָ, שֶׁפַּעַם אַחַת הָיָה מְסַיְּעָם בִּסְעוּדָה וְאָכַל כָּל חֲתִיכָה יָפָה. אָמַר לוֹ: וּבִשְׁבִיל אַבָּא אֲנִי לוֹקֶה? אָמַר לוֹ: הֵן – “אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה”; אֲבָל בּוֹא עִמִּי וְאַרְאֲךָ מָקוֹם לֶאֱכֹל וְלִשְׂבֹּעַ. בָּא לוֹ עַל הַבְּאֵר, וְעַל שְׂפָתוֹ מוּטָל עֵץ וְהַחֶבֶל מֻנָּח עָלָיו, וּבִשְׁנֵי רָאשֵׁי הַחֶבֶל שְׁנֵי דְלָיִים קְשׁוּרִים, וְנִכְנַס הַשּׁוּעָל בַּדְּלִי הָעֶלְיוֹן וְהִכְבִּיד וְיָרַד לְמַטָּה וְהַדְּלִי הַתַּחְתּוֹן עָלָה. אָמַר לוֹ הַזְּאֵב: לָמָּה אַתָּה נִכְנָס לְשָׁם? אָמַר לוֹ: יֵשׁ כָּאן בָּשָׂר וּגְבִינָה לֶאֱכֹל וְלִשְׂבֹּעַ. וְהֶרְאָה לוֹ דְּמוּת הַלְּבָנָה בַּמַּיִם כִּדְמוּת עִגּוּל, כְּמִין גְּבִינָה עֲגֻלָּה. אָמַר לוֹ: אֲנִי הֵיאָךְ אֵרֵד? אָמַר לוֹ: הִכָּנֵס אַתָּה בַּדְּלִי הָעֶלְיוֹן. נִכְנַס וְהִכְבִּיד וְיָרַד, וְהַדְּלִי שֶׁהַשּׁוּעָל בּוֹ עָלָה. אָמַר לוֹ: הֵיאָךְ אֲנִי עוֹלֶה? אָמַר לוֹ: “צַדִּיק מִצָּרָה נֶחֱלָץ וַיָּבֹא רָשָׁע תַּחְתָּיו” (משלי יא, ח). לֹא כָּךְ נֶאֱמַר: “מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי צֶדֶק” (ויקרא יט, לו)? (סנהדרין לח ע“ב־לט ע”א; ופירוש רש"י שם).

בְּפִרְקוֹ – בדרשה פומבית.

מִשְׁלוֹת שׁוּעָלִים – משלים המספרים על בעלי חיים.

אָנוּ אֵין לָנוּ – לא נשאר בידינו (ממשליו של ר' מאיר).

תַּּקֵּן – הכן.

חָבְרוּ – התאספו.

שְׁנֵי רָאשֵׁי הַחֶבֶל – משני צדי החבל.

*

קצה [וְיֵשׁ אוֹמְרִים, כָּךְ הוּא הַמָּשָׁל:]

מַעֲשֶׂה בְּשׁוּעָל שֶׁבָּא עָלָיו הָאֲרִי לְאָכְלו‍ֹ. אָמַר לוֹ הַשּׁוּעָל: מָה יֵשׁ בִּי לְהַשְׂבִּיעֲךָ? בּוֹא עִמִּי, וַאֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אָדָם שָׁמֵן שֶׁאַתָּה טוֹרֵף וְשָׂבֵעַ מִמֶּנּוּ. וְהָיָה שָׁם גּוּמָץ מְכֻסֶּה, וְאָדָם יוֹשֵׁב מֵאֲחוֹרָיו וּמִתְפַּלֵּל. כֵּיוָן שֶׁרָאָהוּ הָאֲרִי אָמַר לַשּׁוּעָל: הֲרֵינִי מִתְיָרֵא מִתְּפִלָּתוֹ שֶׁל זֶה, שֶׁלֹּא תַּכְשִׁילֵנִי. אָמַר לוֹ הַשּׁוּעָל: אִי אַתָּה מִתְיָרֵא וְלֹא בִּנְךָ מִתְיָרֵא, אֶלָּא בֶּן בִּנְךָ מַגִּיעוֹ הֶעָווֹן. עַכְשָׁו הַשְׂבַּע אַתָּה רַעֲבוֹנְךָ, וְעַד בֶּן בִּנְךָ זְמַן הַרְבֵּה. נִתְפַּתָּה הָאֲרִי וְקָפַץ עַל הַגּוּמָץ וְנָפַל בְּתוֹכוֹ. בָּא לוֹ שׁוּעָל וְעָמַד לוֹ עַל שְׂפַת הַגּוּמָץ, מֵצִיץ עָלָיו. אָמַר לוֹ הָאֲרִי: הֲלֹא אָמַרְתָּ, שֶׁאֵין הַפֻּרְעָנוּת בָּאָה עָלֶיךָ, אֶלָּא בֶּן בִּנְךָ נִתְפָּשׂ בָּהּ. אָמַר לוֹ הַשּׁוּעָל: כְּבָר יֵשׁ עָווֹן עַל אֲבִי אָבִיךְ, שֶׁאַתָּה נִתְפָּשׂ בּוֹ. אָמַר לוֹ הָאֲרִי: אָבוֹת יֹאכְלוּ בֹּסֶר וְשִׁנֵּי בָּנִים תִּקְהֶינָה? אָמַר לוֹ הַשּׁוּעָל: לָמָּה לֹא חָשַׁבְתָּ כָּךְ מִבָּרִאשׁוֹנָה? (תשובות הגאונים, שערי תשובה, סימן יג).

גּוּמָץ מְכֻסֶּה – בור ועליו כיסוי רעוע, מלכודת לתפיסת בעלי חיים שידרכו עליו.

אִי אַתָּה – אין אתה.

מַגִּיעוֹ הֶעָווֹן – הוא ייענש.

נִתְפָּשׂ בּוֹ – נענש בגללו.

*

קצו מַרְגְּלָא בְּפִיו שֶׁל רַ' מֵאִיר: גְּמֹר בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לָדַעַת אֶת דְּרָכַי וְלִשְׁקֹד עַל דַּלְתֵי תּוֹרָתִי. נְצֹר תּוֹרָתִי בְּלִבְּךָ וְנֶגֶד עֵינֶיךָ תִּהְיֶה יִרְאָתִי. שְׁמֹר פִּיךָ מִכָּל חֵטְא וְטַהֵר וְקַדֵּשׁ עַצְמְךָ מִכָּל אַשְׁמָה וְעָווֹן, וַאֲנִי אֶהְיֶה עִמְּךָ בְּכָל מָקוֹם. (ברכות יז ע"א).

מַרְגְּלָא – דיבור שגור ורגיל (ובמקרה זה הדובר הוא הקב"ה).

גְּמֹר – למד.

דַּלְתֵי תּוֹרָתִי – דימוי ציורי של היכל התורה.

נְצֹר – שמור.

נֶגֶד עֵינֶיךָ וגו' – תמיד תזכור ללכת בדרך של יראת הקב"ה.

*

קצז מַעֲשֶׂה וְשָׁלְחָה מַלְכוּת אֵצֶל רַבּוֹתֵינוּ וְאָמְרָה לָהֶם: שִׁלְחוּ לָנוּ קְסִילוֹפָנָס אֶחָד מִשֶּׁלָּכֶם. אָמְרוּ: כַּמָּה קְסִילוֹפָנָסִים יֵשׁ לָהֶם, כַּמָּה אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת יֵשׁ לָהֶם – וְהֵם מְבַקְּשִׁים מִמֶּנּוּ קְסִילוֹפָנָס אֶחָד! כִּמְדֻמִּים אָנוּ שֶׁאֵין מְבַקְּשִׁין מִמֶּנּוּ אֶלָּא מֵאִיר פָּנִים בַּהֲלָכָה. שָׁלְחוּ לָהֶם אֶת רַ' מֵאִיר, וְהָיוּ שׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ וְהוּא מֵשִׁיב, שׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ וְהוּא מֵשִׁיב (קה"ר א, ט).

מַלְכוּת – רומי.

קְסִילוֹפָנָס – לפיד, פנס גדול.

כִּמְדֻמִּים אָנוּ – נראה לנו.

מֵאִיר פָּנִים – ראו קטע קפט.

*

קצח רַ' זְכַרְיָה חֲתָנוֹ שֶׁל רַ' לֵוִי הָיָה מְסַפֵּר מַעֲשֶׂה זֶה:

רַ' מֵאִיר הָיָה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ בְּלֵיל שַׁבָּת בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁל חַמַּת. הָיְתָה שָׁם אִשָּׁה אַחַת עוֹמֶדֶת וְשׁוֹמַעַת אֶת דְּרָשָׁתוֹ. פַּעַם אַחַת הֶאֱרִיךְ רַ' מֵאִיר בִּדְרָשָׁתוֹ, הִמְתִּינָה עַד שֶׁסִּיֵּם. כְּשֶׁבָּאָה לְבֵיתָהּ מָצְאָה הַנֵּר שֶׁכָּבָה. אָמַר לָהּ בַּעְלָהּ: הֵיכָן הָיִית עַד עַכְשָׁו? אָמְרָה לוֹ: שׁוֹמַעַת הָיִיתִי בִּדְרָשַׁת דּוֹרֵשׁ. וְהָיָה אוֹתוֹ הָאִישׁ לֵצָן, אָמַר לָהּ: בְּכָךְ וְכָךְ, אֵין אַתְּ נִכְנֶסֶת לְבֵיתִי עַד שֶׁתֵּלְכִי וְתָרֹקִּי בְּפָנָיו שֶׁל הַדּוֹרֵשׁ. יָצְאָה מִבֵּיתָהּ, יָשְׁבָה שַׁבָּת רִאשׁוֹנָה, שְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית. אָמְרוּ לָהּ שְׁכֵנוֹתֶיהָ: עֲדַיִן שְׁרוּיִים אַתֶּם בְּכַעַס? נָבוֹא עִמָּךְ אֵצֶל הַדַּרְשָׁן. כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָן רַ' מֵאִיר צָפָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, עָשָׂה עַצְמוֹ חוֹשֵׁשׁ בְּעֵינָיו, אָמַר: כְּלוּם יֵשׁ בֵּינֵיכֶן אִשָּׁה חֲכָמָה לִלְחֹשׁ לָעַיִן? אָמְרוּ לָהּ שְׁכֵנוֹתֶיהָ: לְכִי אַתְּ, לַחֲשִׁי לוֹ וְרִקְקִי בְתוֹךְ עֵינוֹ וּתְהִי מֻתֶּרֶת לְבַעְלֵךְ. הָלְכָה, וְכֵיוָן שֶׁיָּשְׁבָה לְפָנָיו הָיְתָה מִתְיָרְאָה מִפָּנָיו, אָמְרָה לוֹ: רַבִּי, אֵין אֲנִי יוֹדַעַת לִלְחֹשׁ לָעַיִן. אָמַר לָהּ: אַף עַל פִּי כֵן, רֹקִּי בְּפָנַי שֶׁבַע פְעָמִים וְאֶתְרַפֵּא. עָשְׂתָה כָּךְ. אָמַר לָהּ: לְכִי אִמְרִי לְבַעְלֵךְ: אַתָּה אָמַרְתָּ פַּעַם אַחַת, וַאֲנִי רָקַקְתִּי שֶׁבַע פְּעָמִים.

אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבִּי, כָּךְ מְבַזִּין אֶת הַתּוֹרָה? אִלּוּ אָמַרְתָּ לָּנוּ, לֹא הָיִינוּ מְבִיאִין אוֹתוֹ וּמַלְקִין אוֹתוֹ עַל הָעַמּוּד וְהוּא מִתְרַצֶּה וּמִתְפַּיֵּס לְאִשְׁתּוֹ? אָמַר לָהֶם: לֹא יְהֵא כְּבוֹד מֵאִיר גָּדוֹל מִכְּבוֹד קוֹנוֹ. וּמָה אִם שֵׁם הַקֹּדֶשׁ שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה, אָמַר הַכָּתוּב שֶׁיִּמָּחֶה עַל הַמַּיִם בִּשְׁבִיל לְהָטִיל שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ – וּכְבוֹד מֵאִיר לֹא כָּל שֶׁכֵּן (ירושלמי סוטה א, ד; במ“ר ט, כ; דב”ר ה, טו; ויק"ר ט, ט).

חַמַּת – יישוב הסמוך לטבריה.

לֵצָן – לץ, רשע.

בְּכָךְ וְכָךְ – לשון שבועה.

יָשְׁבָה – מחוץ לביתה.

חוֹשֵׁשׁ – חש כאב.

חֲכָמָה לִלְחֹשׁ לָעַיִן – היודעת ללחוש לחש המרפא את העין (והמלוּוה ביריקה).

מֻתֶּרֶת לְבַעֲלֵךְ – רשאית לחזור אל בעלך.

הָעַמּוּד – שאליו קושרין את מי שמכים בבית דין.

מִתְרַצֶה – מסכים.

קוֹנוֹ – הקב"ה.

שֵׁם הַקֹּדֶשׁ וגו' – השם המפורש שנכתב על מגילת קלף שטובלים במים, כדי להשקות בהם אישה אשר בעלה חושד בה כי בגדה בו.

אָמַר הַכָּתוּב – במדבר ה, כג־כד.

שָׁלוֹם – שלום בית.

*

קצט מַעֲשֶׂה בִּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁנִּתְגָּרָה בָהֶם הַשָּׂטָן. וְכָל עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה הָיוּ מְרִיבִים זֶה עִם זֶה. נִזְדַּמֵּן רַ' מֵאִיר אֶצְלָם. עִכְּבָם שְׁלֹושָׁה עַרְבֵי שַׁבָּתוֹת עַד שֶׁנַּעֲשָׂה שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם. שָׁמַע רַ' מֵאִיר כְּשֶׁהַשָּׂטָן צוֹוֵחַ: “וַי, שֶׁהוֹצִיאַנִי רַ' מֵאִיר מִבֵּיתִי!” (גיטין נב ע"א).

נִתְגָּרָה בָּהֶם – הסית אותם זה כנגד זה.

עִכְּבָּם – מנע מהם לריב.

*

ר אֶפִּיטְרוֹפּוֹס אֶחָד הָיָה בִּשְׁכוּנָתוֹ שֶׁל רַ' מֵאִיר, וְהָיָה מוֹכֵר קַרְקְעוֹתֵיהֶם שֶׁל הַיְתוֹמִים וְלוֹקֵחַ עֲבָדִים. לֹא הִנִּיחוֹ רַ' מֵאִיר. הֶרְאוּהוּ בַּחֲלוֹם: “אֲנִי לַהֲרֹס וְאַתָּה לִבְנוֹת?”, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא הִשְׁגִּיחַ רַ' מֵאִיר. אָמַר: דִּבְרֵי חֲלוֹמוֹת לֹא מַעֲלִין וְלֹא מוֹרִידִין (גיטין נב ע"א).

אֶפִּיטְרוֹפּוֹס – ממונה על ניהול נכסיהם של יתומים.

לוֹקֵחַ – קונה.

לֹא הִנִּיחוֹ רַ' מֵאִיר – מפני שקרקעות (בניגוד לעבדים) אינם מתכלים.

אֲנִי לַהֲרֹס וגו' – משמים התכוונו שהיתומים יתרוששו, אך ר' מאיר מסייע להם להצליח.

הִשְׁגִּיחַ – שם לב לדברים.

לֹא מַעֲלִין וגו' – אין להם שום משמעות.

*

רא מַעֲשֶׂה הָיָה בַּדָּרוֹם, הָיָה שָׁם פֻּנְדָּקִי אֶחָד שֶׁהָיָה עוֹמֵד בַּלַּיְלָה וְלוֹבֵשׁ מַלְבּוּשָׁיו וְאוֹמֵר לְאוֹתָם שֶׁהָיוּ שָׁם: קוּמוּ צְאוּ לָכֶם, שֶׁשַּׁיָּרָה עוֹבֶרֶת. וְהָיוּ יוֹצְאִים, וְלִסְטִים הִקְדִּימוּ לָהֶם וְהָיוּ גוֹזְלִים אוֹתָם וְנִכְנָסִים וְחוֹלְקִים עִם הַפֻּנְדָּקִי. פַּעַם אַחַת הָלַךְ רַ' מֵאִיר וְלָן שָׁם. עָמַד הַפֻּנְדָּקִי וְלָבַשׁ מַלְבּוּשָׁיו, אָמַר לוֹ: קוּם צֵא לְךָ, שֶׁשַּׁיָּרָה עוֹבֶרֶת. אָמַר לוֹ רַ' מֵאִיר: יֵשׁ לִי אָח וַאֲנִי יוֹשֵׁב וּמַמְתִּין לוֹ. אָמַר לוֹ: וְהֵיכָן הוּא? אָמַר לוֹ: בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. אָמַר לוֹ: וּמָה שְׁמוֹ? וַאֲנִי אֵלֵךְ וְאֶקְרָא לוֹ. אָמַר לוֹ: כִּי טוֹב.

כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה הָלַךְ הַפֻּנְדָּקִי וְצָוַח בְּשַׁעַר בֵּית הַכְּנֶסֶת: כִּי טוֹב, כִּי טוֹב! וְלֹא הָיָה שׁוּם בֶּן אָדָם עוֹנֶה לוֹ. בַּבֹּקֶר קָם רַ' מֵאִיר וְחָבַשׁ אֶת חֲמוֹרוֹ שֶׁיֵּלֵךְ לוֹ. אָמַר לוֹ אוֹתוֹ פֻּנְדָּקִי: הֵיכָן הוּא אָחִיךָ שֶׁאָמַרְתָּ? אָמַר לוֹ: הֲרֵי בָּא לוֹ: “וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב” (בראשית א, ד) (בר"ר צב, ו).

בַּדָּרוֹם – בדרומה של ארץ ישראל.

פֻּנְדָּקִי – בעל פונדק (המלין אורחים הממתינים לשיירה כדי להצטרף אליה).

לִסְטִים הַקְדִּימוּ – שודדים המתינו.

הֲרֵי בָּא לוֹ – והוא אור היום, “אחיו” של אדם הקרוי בשם מאיר.

*

רב רַ' מֵאִיר וְרַ' יְהוּדָה וְרַ' יוֹסֵי הָיוּ מְהַלְּכִין בַּדָּרֶךְ. רַ' מֵאִיר הָיָה מְדַקְדֵּק בְּשֵׁם וְרַ' יְהוּדָה וְרַ' יוֹסֵי לֹא הָיוּ מְדַקְדְּקִין בְּשֵׁם. בָּאוּ לְפֻנְדָּק אֶחָד. אָמְרוּ לוֹ לַפֻּנְדָּקִי: מָה שִׁמְךָ? אָמַר לָהֶם: כִּי דוֹר. אָמַר לָהֶם רַ' מֵאִיר: מַשְׁמָע אָדָם רָשָׁע הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי דוֹר תַּהְפֻּכוֹת הֵמָּה” (דברים לב, כ). רַ' יְהוּדָה וְרַ' יוֹסֵי הִפְקִידוּ אֶצְלוֹ כִּיסֵיהֶם, רַ' מֵאִיר לֹא הִפְקִיד אֶצְלוֹ כִּיסוֹ. הָלַךְ רַ' מֵאִיר וְנָתַן כִּיסוֹ בְּכַד וּקְבָרוֹ בְקֶבֶר אָבִיו שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ לִמְרַאֲשׁוֹתָיו. בָּא אָבִיו וְנִרְאָה לוֹ בַּחֲלוֹמוֹ: בּוֹא וְטֹל אֶת הַכִּיס שֶׁמֻּנָּח לִמְרַאֲשׁוֹתַי. לְמָחָר אָמַר לָהֶם הַפֻּנְדָּקִי: כָּךְ נִרְאָה לִי בַּחֲלוֹמִי. אָמְרוּ לוֹ: חֲלוֹמוֹת שֶׁל עַרְבֵי שַׁבָּתוֹת אֵין בָּהֶם מַמָּשׁ. הָלַךְ רַ' מֵאִיר וְשָׁמַר אֶת הַכִּיס כָּל הַיּוֹם וּבָעֶרֶב הֱבִיאוֹ. לְמָחָר אָמְרוּ לוֹ: תֵּן לָנוּ כִּיסֵינוּ. אָמַר לָהֶם: לֹא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם. אָמַר לָהֶם רַ' מֵאִיר: מִפְּנֵי מָה לֹא דִקְדַּקְתֶּם בְּשֵׁם? אָמְרוּ לוֹ: וּמִפְּנֵי מָה לֹא אָמַרְתָּ לָּנוּ? אָמַר לָהֶם: לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא לַחֲשֹׁשׁ, לְהַחֲזִיק כְּלוּם אָמַרְתִּי? מְשָׁכוּהוּ וְהִכְנִיסוּהוּ לַחֲנוּת, הִשְׁקוּהוּ יַיִן. רָאוּ עֲדָשִׁים עַל שְׂפָמוֹ. הָלְכוּ וְנָתְנוּ סִימָן לְאִשְׁתּוֹ וְנָטְלוּ אֶת כִּיסֵיהֶם. מִכָּאן וְאֵילָךְ אַף הֵם הָיוּ מְדַקְדְּקִים בְּשֵׁם. (יומא פג ע“ב; ילק”ש לדברים, תתקמה).

מְדַקְדֵּק בְּשֵׁם – בוחן היטב את שמו של אדם כדי ללמוד ממנו על מהותו.

פֻּנְדָּקִי – ראו בקטע הקודם.

כִּיסֵיהֶם – ארנקיהם (והסיפור התרחש בערב שבת, שבה אין אדם רשאי לשמור על גופו את כספו).

נִרְאָה לוֹ – לפונדקי.

טֹל – קח.

בָּעֶרֶב – עם צאת השבת.

אֶלָא לַחֲשׁשׁ וגו' – השם נותן רק מקום לחשש (שמא מדובר בגנב), אך אין בו די כדי להגיע לקביעה חד משמעית.

חֲנוּת – למכירת יין ושתייתו.

עֲדָשִׁים

עַל שְׂפָמוֹ – שרידי ארוחתו.

נָתְנוּ סִימָן וגו' – החכמים אמרו לאישה כי הבעל שלח אותם לקחת את הכסף, וכי כהוכחה לשליחותם סיפר להם מה אכל באותו בוקר.

*

רג רַ' מֵאִיר הָיָה מִתְלוֹצֵץ בְּעוֹבְרֵי עֲבֵרָה. פַּעַם אַחַת נִדְמָה לוֹ הַשָּׂטָן כְּאִשָּׁה עוֹמֶדֶת בְּעֵבֶר הַנָּהָר. לֹא הָיָה שָׁם גֶּשֶׁר – תָּפַס בְּמֶצֶר וְהִתְחִיל עוֹבֵר בּוֹ וְהוֹלֵךְ. כְּשֶׁהִגִּיעַ לַחֲצִי הַמֶּצֶר הִנִּיחוֹ. אָמַר לוֹ: אִלְמָלֵא הִכְרִיזוּ בָרָקִיעַ: “הִזָּהֲרוּ בְּרַ' מֵאִיר וְתוֹרָתוֹ” – עָשִׂיתִי דָמֶיךָ שְׁתֵּי מָעִין (קידושין פא ע"א).

מִתְלוֹצֵץ בְּעוֹבְרֵי עֲבֵרָה – לועג למי שאינו יכול לכבוש את יצרו (וראו קטע קעג).

מֶצֶר – חבל המתוח בין שני צדי הנהר.

הִנִּיחוֹ – יצר הרע הרפה ממנו.

עָשִׂיתִי דָּמֶיךָ וגו' – הייתי קובע את מחירך לשתי פרוטות, כלומר: חייך לא היו שווים כלום.

*

רד אֵין טוֹרְפִין יַיִן וְשֶׁמֶן לְחוֹלֶה בְּשַׁבָּת. אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר מִשּׁוּם רַ' מֵאִיר: אַף טוֹרְפִין יַיִן וְשֶׁמֶן.

אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר: פַּעַם אַחַת חָשׁ רַ' מֵאִיר בְּמֵעָיו וּבִקַּשְׁנוּ לִטְרֹף לוֹ יַיִן וָשֶׁמֶן וְלֹא הִנִּיחָנוּ. אָמַרְנוּ לוֹ: דְּבָרֶיךָ יִבְטְלוּ בְחַיֶּיךָ? אָמַר לָנוּ: אַף עַל פִּי שֶׁאֲנִי אוֹמֵר כָּךְ וַחֲבֵרַי אוֹמְרִים כָּךְ, מִיָּמַי לֹא מְלָאַנִי לִבִּי לַעֲבֹר עַל דִּבְרֵי חֲבֵרַי (שבת קלד ע"א).

טוֹרְפִין – מערבבים, לשם רפואה.

חָשׁ – סבל כאב (ביום השבת).

בִּקַּשְׁנוּ – רצינו.

לֹא הִנִּיחָנוּ – לא הרשה לנו (אף שלדעתו מותר לעשות כן).

דְּבָרֶיךָ וגו' – האם עוד בחייך לא יהיה מקום לדעתך?

מְלָאַנִי לִבִּי – העזתי, הרשיתי לעצמי.

*

רה מַעֲשֶׂה בְּרַ' מֵאִיר שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ בְּשַׁבָּת בִּשְׁעַת הַמִּנְחָה, וּמֵתוּ שְׁנֵי בָּנָיו. מָה עָשְׂתָה אִמָּם? הִנִיחָה שְׁנֵיהֶם עַל הַמִּטָּה וּפָרְשָׂה סָדִין עֲלֵיהֶם.

בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת בָּא רַ' מֵאִיר מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ לְבֵיתוֹ. אָמַר לָהּ: הֵיכָן שְׁנֵי בָּנַי? אָמְרָה לוֹ: לְבֵית הַמִּדְרָשׁ הָלְכוּ. אָמַר לָהּ: צָפִיתִי בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא רְאִיתִים. נָתְנָה לוֹ כּוֹס שֶׁל הַבְדָּלָה וְהִבְדִּיל, חָזַר וְאָמַר לָהּ: הֵיכָן שְׁנֵי בַָּנַי? אָמְרָה לוֹ: הָלְכוּ לְמָקוֹם פְּלוֹנִי וְעַכְשָׁו הֵם בָּאִים. הִקְרִיבָה לְפָנָיו לֶאֱכֹל. לְאַחַר שֶׁאָכַל, אָמְרָה לוֹ: רַבִּי, שְׁאֵלָה אַחַת יֵשׁ לִי לִשְׁאֹל. אָמַר לָהּ: אִמְרִי שְׁאֵלָתֵךְ. אָמְרָה לוֹ: רַבִּי, קֹדֶם הַיּוֹם בָּא אָדָם אֶחָד וְנָתַן לִי פִּקָּדוֹן, וְעַכְשָׁו בָּא לִטֹּל אוֹתוֹ – אַחֲזִיר לוֹ אוֹ לָאו? אָמַר לָהּ: בִּתִּי, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פִּקָּדוֹן אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַחֲזִירוֹ לִבְעָלָיו? אָמְרָה לוֹ: חוּץ מִדַּעְתְּךָ לֹא הָיִיתִי מַחֲזֶרֶת אוֹתוֹ.

מָה עָשְׂתָה? תָּפְשָׂה אוֹתוֹ בְּיָדוֹ וְהֶעֱלַתּוּ לַחֶדֶר וְהִקְרִיבָה אוֹתוֹ לַמִּטָּה. נָטְלָה הַסָּדִין מֵעֲלֵיהֶם וְרָאָה שְׁנֵיהֶם מֵתִים וּמֻנָּחִים עַל הַמִּטָּה. הִתְחִיל בּוֹכֶה וְאוֹמֵר: בָּנַי, בָּנַי! רַבּוֹתַי, רַבּוֹתַי! בָּנַי בְּדֶרֶךְ אָרֶץ, וְרַבּוֹתַי שֶׁהָיוּ מְאִירִים עֵינַי בְּתוֹרָתָם! בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמְרָה לוֹ: רַבִּי, לֹא כָּךְ אָמַרְתָּ לִּי, שֶׁאָנוּ צְרִיכִים לְהַחֲזִיר פִּקָּדוֹן לִבְעָלָיו – כָּךְ “ה' נָתַן וַה' לָקָח, יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָךְ” (איוב א, כא) (מדמ"ש לא, י).

צָפִיתִי – הסתכלתי.

קֹדֶם הַיּוֹם – לפני יום השבת.

לִטֹּל – לקחת.

חוץ מִדַּעְתְּךָ – ללא הסכמתך.

דֶּרֶךְ אֶרֶץ – בדרך הטבע.

*

רו בִּשְׁכוּנָתוֹ שֶׁל רַ' מֵאִיר הָיוּ בִּרְיוֹנִים, וְהָיוּ מְצַעֲרִים אוֹתוֹ הַרְבֵּה. הִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם רַ' מֵאִיר שֶׁיָּמוּתוּ. אָמְרָה לוֹ בְּרוּרְיָה אִשְׁתּוֹ: מָה דַּעְתְּךָ? מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: “יִתַּמּוּ חַטָּאִים” (תהלים קד, לה)? – וְכִי כָּתוּב “חֹטְאִים”? “חֲטָאִים” כָּתוּב; וְעוֹד, הַשְׁפֵּל לְסוֹף הַמִּקְרָא: “וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם” (שם) – כֵּיוָן שֶׁיִּתַּמּוּ חֲטָאִים – וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם. אֶלָּא בַּקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים שֶׁיַּחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה – “וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם”! בִּקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים וְחָזְרוּ בִּתְשׁוּבָה (ברכות י ע"א).

בִּרְיוֹנִים – רשעים ובעלי זרוע.

מָה דַּעְתְּךָ – על יסוד מה (אתה מבקש שימותו)?

“חֲטָאִים” כָּתוּב – בכתיב חסר ניקוד אפשר לקרוא “חטאים” הן כמתייחס לאנשים שחטאו והן כצורת ריבוי של חטא. הַשְׁפֵּל וגו' – רד, המשך במבטך אל סוף הפסוק.

בַּקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים – התפלל למענם.

*

רז מִין אֶחָד אָמַר לִבְרוּרְיָה: כָּתוּב “רָנִּי עֲקָרָה לֹא יָלָדָה” (ישעיה נד, א) – מִשּׁוּם שֶׁלֹּא יָלָדָה – רָנִּי? אָמְרָה לוֹ: שׁוֹטֶה, הַשְׁפֵּל לְסוֹף הַמִּקְרָא: “כִּי רַבִּים בְּנֵי שׁוֹמֵמָה מִבְּנֵי בְעוּלָה” (שם)! אֶלָּא מַהוּ “עֲקָרָה לֹא יָלָדָה”? רָנִּי, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁדּוֹמָה לְאִשָּׁה עֲקָרָה, שֶׁלֹּא יָלְדָה בָּנִים לְגֵיהִנּוֹם כְּמוֹתְכֶם (ברכות י ע"א).

מִין – כופר (ואולי יהודי שנטה אחר הנצרות).

הַשְׁפֵּל וגו' – ראו בקטע הקודם.

“כִּי רַבִּים” וגו' – והעקרה תשמח על שבסופו של דבר תזכה לצאצאים.

כְּמוֹתְכֶם – כמו המינים וכצאצאיהם.

*

רח רַ' יוֹסֵי הַגְּלִילִי הָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ, מְצָאָהּ לִבְרוּרְיָה. אָמַר לָהּ: בְּאֵיזֶה דֶּרֶךְ נֵלֵךְ לְלֹד? אָמְרָה לוֹ: גְּלִילִי שׁוֹטֶה, לֹא כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים: “אַל תַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה”? הָיָה לְךָ לוֹמַר: בְּאֵיזֶה לְלֹד? (עירובין נג ע"ב).

מְצָאָהּ – פגש.

לֹד – עיר בשפלת החוף.

אָמְרוּ חֲכָמִים – אבות א, ה.

בְּאֵיזֶה לְלֹד – והוא ניסוח קצר יותר של השאלה.

*

רט בְּרוּרְיָה מְצָאַתּוּ לְתַלְמִיד אֶחָד שֶׁהָיָה לוֹמֵד בְּלַחַשׁ. בָּעֲטָה בּוֹ וְאָמְרָה: וְלֹא כָּךְ נֶאֱמַר: “כִּי בְרִית עוֹלָם שָׂם לִי עֲרוּכָה בַכֹּל וּשְׁמֻרָה” (שמואל ב כג, ה) – אִם עֲרוּכָה בִּרְמָ"ח אֵיבָרִים שֶׁלְּךָ מִשְׁתַּמֶּרֶת, וְאִם לָאו – אֵינָהּ מִשְׁתַּמָּרֶת (עירובין נג ע“ב־נד ע”א).

בָּעֲטָה – נזפה.

“בְרִית עוֹלָם” – היא התורה.

עֲרוּכָה בִּרְמָ"ח אֵיבָרִים – מצויה ומסודרת בכל 248 איברי האדם, כולל פיו ולשונו.

מִשְׁתַּמֶּרֶת – נשמרת.

*

רי בְּרוּרְיָה, אִשְׁתּוֹ שֶׁל רַ' מֵאִיר, בִּתּוֹ שֶׁל רַ' חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן הָיָתָה. אָמְרָה לוֹ: גְּנַאי הוּא לִי, שֶׁתֵּשֵׁב אֲחוֹתִי בְּקֻבָּה שֶׁל זוֹנוֹת. נָטַל תֶּרְקַב שֶׁל דֵּינָרִים וְהָלַךְ לְשָׁם וְאָמַר: אִם לֹא נֶעֶשְׂתָה בָּהּ עֲבֵרָה – יֵעָשֶׂה לָהּ נֵס, וְאִם עָשְׂתָה עֲבֵרָה – לֹא יֵעָשֶׂה לָהּ נֵס. הָלַךְ וְעָשָׂה עַצְמוֹ כְּפָרָשׁ וְאָמַר לָהּ: הִשָּׁמְעִי לִי. אָמְרָה לוֹ: דֶּרֶךְ נָשִׁים לִי. אָמַר לָהּ: אַמְתִּין לָךְ. אָמְרָה לוֹ: הֲרֵי יֵשׁ הַרְבֵּה נָאוֹת מִמֶּנִּי. אָמַר: מִכְּלָל, שֶׁלֹּא עָשְׂתָה עֲבֵרָה, וְכָל מִי שֶׁבָּא אוֹמֶרֶת לוֹ כָּךְ.

הָלַךְ אֵצֶל הַשּׁוֹמֵר. אָמַר לוֹ: תְּנֶהָ לִי. אָמַר לוֹ: מִתְיָרֵא אֲנִי מִפְּנֵי הַמַּלְכוּת. אָמַר לוֹ: טֹל תֶּרְקַב שֶׁל דֵּינָרִים, חֶצְיוֹ תֵּן שֹׁחַד וְחֶצְיוֹ יְהֵא לְךָ. אָמַר לוֹ: כְּשֶׁיִּכְלוּ הַדֵּינָרִים מָה אֶעֱשֶׂה? אָמַר לוֹ: תֹּאמַר “אֱלוֹהֵי מֵאִיר, עֲנֵנִי” – וְתִנָּצֵל. אָמַר לוֹ: וּמִי יֹאמַר שֶׁכָּךְ הוּא? אָמַר לוֹ: עַכְשָׁו תִּרְאֶה. הָיוּ שָׁם כְּלָבִים שֶׁהָיוּ אוֹכְלִים בְּנֵי אָדָם. נָטַל רַ' מֵאִיר צְרוֹר וְזָרַק בָּהֶם. בָּאוּ עָלָיו לְאָכְלוֹ. אָמַר: “אֱלוֹהֵי מֵאִיר, עֲנֵנִי” – הִנִּיחוּהוּ, נְתָנָהּ לוֹ הַשּׁוֹמֵר.

לְסוֹף נִשְׁמַע הַדָּבָר לַמֶּלֶךְ, הֵבִיאוּ אֶת הַשּׁוֹמֵר וְהֶעֱלוּהוּ לִתְלִיָּה. אָמַר: “אֱלוֹהֵי מֵאִיר, עֲנֵנִי”. הוֹרִידוּהוּ. אָמְרוּ לוֹ: מָה זֶה? אָמַר לָהֶם: כָּךְ הָיָה מַעֲשֶׂה. חָקְקוּ דְּמוּתוֹ שֶׁל רַ' מֵאִיר עַל פִּתְחָהּ שֶׁל רוֹמִי וְהִכְרִיזוּ: כָּל מִי שֶׁיִּרְאֶה פַּרְצוּף זֶה יִתְפְּסֵהוּ.

פַּעַם אַחַת רָאוּהוּ, רָצוּ אַחֲרָיו. רָץ מִלִּפְנֵיהֶם וְנִכְנַס לְבֵית זוֹנוֹת; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: תַּבְשִׁילֵי נָכְרִים רָאָה, טָבַל אֶצְבַּע זוֹ וּמָצַץ אֶת זוֹ: אָמְרוּ: חָס וְשָׁלוֹם, אִלְמָלֵי הָיָה רַ' מֵאִיר לֹא הָיָה עוֹשֶׂה כָּךְ. עָמַד וּבָרַח וּבָא לְבָבֶל (עבודה זרה יח ע"ב).

חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן – מעשרת הרוגי מלכות (ראו לעיל, קטע קפ).

שֶׁתֵּשֵׁב אֲחוֹתִי וגו' – כעונש על מעשי אביה (ראו שם).

תֶּרְקַב – שלושה קבין (כמות גדולה) של דינרים.

לֹא נֶעֶשְׂתָה בָּהּ עֲבֵרָה – של זנות.

פָּרָשׁ – רומאי.

הִשָּׁמְעִי לִי – לדבר זנות.

דֶּרֶךְ נָשִׁים – תקופת הנידה.

מִכְּלָל – מכאן (אני למד).

טֹל – קח.

תֵּן שֹׁחַד – אם ילשינו עליך ותובא לדין.

צְרוֹר – אבן.

הוֹרִידוּהוּ – מפני שלא הצליחו לתלות אותו.

טָבַל וגו' – טבל במאכל אצבע אחת אך ליקק אחרת.

אִלְמָלֵי – לוּ.

*

ריא רַבִּי הִשִּׂיא אֶת רַ' שִׁמְעוֹן בְּנוֹ, וְהָיוּ מְטַפְּחִין לַאֲחוֹרֵי יְדֵיהֶם בְּשַׁבָּת. עָבַר רַ' מֵאִיר וְשָׁמַע קוֹלָם, אָמַר: רַבּוֹתֵינוּ, הֻתְּרָה הַשַּׁבָּת? שָׁמַע רַבִּי קוֹלוֹ, אָמַר: מִי הוּא זֶה שֶׁבָּא לִרְדּוֹתֵנוּ בְּתוֹךְ בֵּיתֵנוּ? שָׁמַע רַ' מֵאִיר קוֹלוֹ וּבָרַח. יָצְאוּ אַחֲרָיו רָץ אַחַר רָץ. הִפְרִיחַ הָרוּחַ אֶת הַסּוּדָר מֵעַל עָרְפּוֹ שֶׁל רַ' מֵאִיר. הֵצִיץ רַבִּי בַּחַלּוֹן וְרָאָה אֶת עָרְפּוֹ שֶׁל רַ' מֵאִיר מֵאֲחוֹרָיו.

אָמַר רַבִּי: מָה שֶּׁמְּחֻדָּד אֲנִי מֵחֲבֵרַי, מִפְּנֵי שֶׁרָאִיתִי אֶת רַ' מֵאִיר מֵאֲחוֹרָיו, וְאִלְמָלֵי רְאִיתִיו מִלְּפָנָיו הָיִיתִי מְחֻדָּד יוֹתֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ” (ישעיה ל, כ) (ירושלמי ביצה ה, ב; עירובין יג ע"ב).

רַבִּי – יהודה הנשיא.

מְטַפְּחִין וגו' – מוחאים כף מתוך שמחה, אך בשינוי, בשל קדושת השבת, על ידי טפיחת כף היד על גב היד האחרת.

הֻתְּרָה הַשַּׁבָּת – האם בוטלו איסורי שבת (וביניהם מחיאת כפיים)?

לִרְדּוֹתֵנוּ – לנזוף בנו.

סוּדָר – הצעיף המכסה את הראש.

מְחֻדָּד – חריף בתורה ומהיר תפישה.

אִלְמָלֵי – לוּ.

*

ריב אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר: מְשָׁרֵת רַ' מֵאִיר הָיִיתִי בְּבָרְחוֹ שְׁנַיִם, וּמַקְּלוֹ שֶׁל רַ' מֵאִיר הָיְתָה בְּיָדִי, וְהִיא הָיְתָה מְלַמַּדְתֵּנִי דָעַת (ירושלמי מועד קטן ג, א).

שְׁנַיִם – פעמיים, שתי הפעמים שבהן ברח ר' מאיר (השוו קטע רי).

*

ריג רַ' מֵאִיר הִגִּיעַ זְמַנּוֹ לָמוּת בְּאַסְיָא, אָמַר: אִמְרוּ לִבְנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל: הֲרֵי מְשִׁיחֲכֶם שֶׁלָּכֶם. וַאֲפִלּוּ כֵּן אָמַר לָהֶם: תְּנוּ מִטָּתִי עַל שְׂפַת הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ” (תהלים, כד, ב) (ירושלמי כלאיים ט, ד).

אַסְיָא – מקום מעבר לים שלא זוהה בוודאות (אך ראו עוד קטע קפד).

הַרֵי מְשִׁיחֲכֶם וגו' – הנה מי שמשחתם עליכם לרב (וחובתכם להביאו לקבורה בארץ).

וַאֲפִלּוּ כֵּן וגו' – ובכל זאת ציווה להניח את ארונו על שפת הים, שכן המים מצויים ביסוד תבל כולה וכך יקשרו בינו ובין ארץ ישראל (עד שייקבר בה).

*

ריד מִשֶּׁמֵּת רַ' מֵאִיר בָּטְלוּ מוֹשְׁלֵי מְשָׁלִים (סוטה מט ע"א).

מוֹשְׁלֵי מְשָׁלִים – ראו קטעים קצד־קצה.

*

רטו שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: לְאַחַר פְּטִירָתוֹ שֶׁל רַ' מֵאִיר, אָמַר לָהֶם רַ' יְהוּדָה לְתַלְמִידָיו: אַל יִכָּנְסוּ תַלְמִידֵי רַ' מֵאִיר לְכָאן, מִפְּנֵי שֶׁקַּנְתְּרָנִים הֵם, וְלֹא לִלְמֹד תּוֹרָה הֵם בָּאִים, אֶלָּא לְקַפְּחֵנִי בַּהֲלָכוֹת הֵם בָּאִים. דָּחַק סֻמָּכוֹס וְנִכְנַס. כָּעַס רַ' יְהוּדָה, אָמַר לָהֶם: לֹא כָּךְ אָמַרְתִּי לָכֶם, אַל יִכָּנְסוּ תַּלְמִידֵי רַ' מֵאִיר לְכָאן, מִפְּנֵי שֶׁקַּנְתְּרָנִים הֵם?! אָמַר רַ' יוֹסֵי: יֹאמְרוּ – מֵאִיר שָׁכַב, יְהוּדָה כָעַס, יוֹסֵי שָׁתַק – תּוֹרָה מָה תְּהֵא עָלֶיהָ? (קידושין נב ע“ב; נזיר מט ע”ב־ס ע"ב).

לְכָאן – אל בית המדרש.

קַנְתְּרָנִים – אנשי ריב האוהבים להתווכח.

לְקַפְּחֵנִי בַּהֲלָכוֹת – להרגיזני ולנצחני בדיונים סביב שאלות של הלכה.

דָּחַק סֻמָּכוֹס – נדחף אחד מתלמידי ר' מאיר (והכעיס את ר' יהודה בדבריו).

שָׁכַב – מת.

שָׁתַק – ולא התערב.

תּוֹרָה וגו' – ואם כך, ממי ילמדו תורה?

*

רטז שָׁנָה לוֹ רַבִּי לְרַ' שִׁמְעוֹן בְּנוֹ: “אֲחֵרִים אוֹמְרִים”. אָמַר לוֹ: מִי הֵם הַלָּלוּ, שֶׁמֵּימֵיהֶם אָנוּ שׁוֹתִים וּשְׁמוֹתָם אֵין אָנוּ מַזְכִּירִים? אָמַר לוֹ: בְּנֵי אָדָם שֶׁבִּקְשׁוּ לַעֲקֹר כְּבוֹדְךָ וּכְבוֹד בֵּית אָבִיךָ. אָמַר לוֹ: “גַּם אַהֲבָתָם גַּם שִׂנְאָתָם גַּם קִנְאָתָם כְּבָר אָבָדָה” (קהלת ט, ו). אָמַר לוֹ: “הָאוֹיֵב תַּמּוּ חֳרָבוֹת לָנֶצַח” (תהלים ט, ז). אָמַר לוֹ: בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁעָלוּ מַעֲשֵׂיהֶם בְּיָדָם – חֲכָמִים אֵלּוּ לֹא עָלוּ מַעֲשֵׂיהֶם בְּיָדָם. חָזַר רַבִּי וְשָׁנָה: “אָמְרוּ מִשּׁוּם רַ' מֵאִיר”.

אָמַר רָבָא: אֲפִלּוּ רַבִּי, שֶׁעַנְוָתָן הוּא, שָׁנָה “אָמְרוּ מִשּׁוּם רַ' מֵאִיר” – וְ“אָמַר רַ' מֵאִיר” לֹא אָמַר (הוריות יג ע“ב־יד ע”א).

שָׁנָה – לימד.

“אחרים אומרים” – ציטט דבר הלכה בשם “אחרים אומרים”, מבלי לומר שאלה דברי ר' מאיר.

מֵימֵיהֶם וגו' – תורתם אנו לומדים.

בִּקְּשׁוּ לַעֲקֹר – רצו לפגוע (בכבוד בית הנשיא, והוא סיפור

המובא להלן, קטע רעז).

“הָאוֹיֵב תַּמּוּ” וגו' – והפסוק נדרש כאומר כי אף שמת האויב, החרב שביקש לפגוע באמצעותה עדיין קיימת.

עָלוּ מַעֲשֵׂיהֶם בְּיָדָם – הצליחו בתוכניתם (ור' מאיר לא הצליח).

עַנְוְתָן – צנוע ומוחל על כבודו.

*