תָּמִי וְגִידִי – שְׁכֵנִים. יוֹם־יוֹם הֵם מְבַקְּרִים זֶה בְּבֵיתוֹ שֶׁל זֶה. וְהִנֵּה בָּא גִּידִי פַּעַם אַחַת אֶל תָּמִי וְאוֹמֵר לוֹ":
– רוֹצֶה, נְשַׂחֵק בְּמַחֲבוֹאִים.
– הָבָה! אַךְ אֲנִי אֶתְחַבֵּא רִאשׁוֹן.
– יָפֶה, אַתָּה תִּתְחַבֵּא וַאֲנִי אֲחַפֵּשׂ – אָמַר גִּידִי וּמִיָּד יָצָא לַחֶדֶר הַסָּמוּךְ.
– הֵחֵל תָּמִי לָרוּץ בַּחֶדֶר אָנֶה וָאָנָה וּלְבַסּוֹף הִתְחַבֵּא תַּחַת הַמִּטָּה וְקָרָא:
– מוּכָן, מוּכָן!
בָּא גִּידִי, הִסְתַּכֵּל כֹּה וָכֹה וְתֵכֶף מָצָא אֶת תָּמִי.
יָצָא תָּמִי מִמַּחֲבוֹאוֹ וְאָמַר:
– לֹא טוֹב הִתְחַבֵּאתִי! אִלּוּ הָיִיתִי מִתְחַבֵּא הֵיטֵב־הֵיטֵב, לֹא הָיִיתָ מוֹצֵא אוֹתִי. הִנֵּה אֶתְחַבֵּא עוֹד פַּעַם.
– טוֹב, הִתְחַבֵּא עוֹד פַּעַם – הִסְכִּים גִּידִי וְשׁוּב יָצָא מִן הַחֶדֶר.
רָץ תָּמִי אֶל הֶחָצֵר וְהִנֵּה הוּא רוֹאֶה – בּוֹבִּי אֵינֶנּוּ בַּמְּלוּנָה. הִתְכּוֹפֵף וְנִכְנַס בִּזְחִילָה אֶל מְלוּנַת הַכֶּלֶב וְהֵחֵל קוֹרֵא:
– מוּכָן!
יָצָא גִּידִי אֶל הֶחָצֵר וְהִתְחִיל מְחַפֵּשׂ אַחֲרֵי תָּמִי. חִפֵּשׂ וְחִפֵּשׂ וְלֹא מָצָא אוֹתוֹ. וְתָמִי יוֹשֵׁב בַּמְּלוּנָה וּמְחַכֶּה. לְבַסּוֹף הֵחֵל לְהִשְׁתַּעֲמֵם וְהֵצִיץ הַחוּצָה. בּוֹ בָּרֶגַע הִשְׁגִּיחַ בּוֹ גִּידִי וְקָרָא:
– אוֹ־הוֹ! מַחֲבוֹא מְצֻיָן מָצָאתָ לְךָ.
הֵגִיחַ תָּמִי מִמְּלוּנַת־הַכֶּלֶב וְאָמַר:
– אַתָּה לֹא מָצָאתָ אוֹתִי. אֲנִי יָצָאתִי בְּעַצְמִי.
– וְלָמָּה יָצָאתָ?
– נִמְאַס עָלַי לָשֶׁבֶת בַּמְּלוּנָה. הִשְׁתַּעֲמַמְתִּי. אִלּוּ לֹא הֵצַצְתִּי הַחוּצָה, לֹא הָיִיתָ מוֹצֵא אוֹתִי. הִנֵּה אֶתְחַבֵּא פַּעַם נוֹסֶפֶת.
– לֹא, עַכְשָׁו תּוֹרִי – אוֹמֵר גִּידִי.
– אִם כֵּן – לֹא אֲשַחֵק עוֹד – נֶעֱלַב תָּמִי.
– נוּ, מֵילָא, לֵךְ וְהִתְחַבֵּא עוֹד פַּעַם – הִסְכִּים גִּידִי.
מִהֵר תָּמִי אֶל חֲדַר הַהַלְבָּשָׁה, נִגַשׁ אֶל הַקּוֹלָב, שֶׁמְּעִיל אָרֹךְ הָיָה תָּלוּי עָלָיו וְהִתְחַבֵּא בְּתוֹךְ הַמְּעִיל. הַפַּעַם לֹא קָרָא עוֹד “מוּכָן”, כִּי אִם שָׁרַק שְׁרִיקָה קַלָּה.
הֵחֵל גִּידִי לְחַפְּשוֹ. הָלַךְ מֵחֶדֶר לְחֶדֶר עַד שֶׁנִכְנַס לַחֲדַר־הַהַלְבָּשָׁה. כִּמְעַט פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת וְהִנֵּה גַּם בּוֹבִּי נִכְנַס אַחֲרָיו. קָפַץ יָשָׁר אֶל הַקּוֹלָב וְהֵחֵל לְלַקְלֵק אֶת נְעָלָיו שֶׁל תָּמִי. רָאָה גִּידִי זוּג רַגְלַיִם מֵצִיץ מִתּוֹךְ הַמְּעִיל וְקָרָא:
– פֹּה אַתָּה! בְּתוֹךְ הַמְּעִיל! צֵא!
יָצָא תָּמִי מִמַּחֲבוֹאוֹ וְאָמַר:
– לֹא אַתָּה מָצָאתָ אוֹתִי! בּוֹבִּי מָצָא אוֹתִי. וְעַכְשָׁו אֶתְחַבֵּא שׁוּב.
– לֹא, עַכְשָׁו אֲנִי אֶתְחַבֵּא – אָמַר גִּידִי.
– אִם כֵּן, לֹא אֲשַׂחֵק.
– מַה זֶה? הַאִם כָּל הַזְּמַן אַתָּה תִּתְחַבֵּא וַאֲנִי אֲחַפֵּשׂ?
– אִלּוּ לֹא בָּא בּוֹבִּי, לֹא הָיִיתָ מוֹצֵא אוֹתִי. הִנֵּה אֶתְחַבֵּא עוֹד פַּעַם אַחַת וְאַחֲרֵי כֵן תִּתְחַבֵּא אַתָּה – אָמַר תָּמִי.
שׁוּב עָצַם גִּידִי אֶת עֵינָיו, עָמַד רְגָעִים מִסְפַּר בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת וְחִכָּה. תָּמִי רָץ בֵּינְתַיִם אֶל הַמִּטְבָּח, הוֹצִיא מֵאֲרוֹן־הַכֵּלִים אֶת כָּל הַצַלָחוֹת וְהַקְּעָרוֹת וְנִכְנַס לְתוֹךְ הָאָרוֹן.
– מוּכָן! – קָרָא.
נִכְנַס גִּידִי. רוֹאֶה הוּא שֶׁכָּל הַכֵּלִים הוּצְאוּ מִן הָאָרוֹן, מִיָּד הֵבִין הֵיכָן תָּמִי.
נִגַשׁ גִּידִי בַּלָט־בַּלָט אֶל הָאָרוֹן, נָעַל אוֹתוֹ בַּמַּפְתֵּחַ וְרָץ לוֹ הַחוּצָה. שָׁם הֵחֵל מְשַׂחֵק בְּמַחֲבוֹאִים עִם בּוֹבִּי. הוּא מִתְחַבֵּא וּבּוֹבִּי מוֹצֵא אוֹתוֹ.
“כַּמָּה טוֹב – חוֹשֵׁב גִּידִי בְּלִבּוֹ – יוֹתֵר נָעִים לְשַׂחֵק עִם בּוֹבִּי מֵאֲשֶׁר עִם תָּמִי”.
וּבֵינְתַיִם יוֹשֵׁב לוֹ תָּמִי בָּאָרוֹן, יוֹשֵׁב וְיוֹשֵׁב עַד שֶׁנִּמְאַס לוֹ הַדָּבָר. רָצָה לָצֵאת – וְהַדְּלָתוֹת אֵינָן נִפְתָּחוֹת. נִבְהַל תָּמִי מְאֹד וְהִתְחִיל קוֹרֵא בְּקוֹל:
– גִּידִי! גִּידִי!
שָׁמַע גִּידִי אֶת קְרִיאָתוֹ וּבָא אֶל הַמִּטְבָּח.
– הוֹצִיאֵנִי מִכָּאן – קָרָא תָּמִי – הַדְּלָתוֹת נִסְגְּרוּ וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיךְ קָרָה הַדָּבָר.
– הֲתִרְצֶה עַכְשָׁו לְחַפֵּשׂ אוֹתִי – אִם כֵּן אוֹצִיא אוֹתְךָ מִיָּד.
– וּמַדּוּעַ עָלַי לְחַפֵּשׂ אוֹתְךָ. כְּלוּם מָצָאתָ אוֹתִי?
– בָּרוּר שֶׁמְּצָאתִיךָ.
– לֹא, לֹא אַתָּה מָצָאתָ אוֹתִי. אֲנִי בְּעַצְמִי קָרָאתִי לְךָ. אִלּוּ לֹא קָרָאתִי לְךָ, לֹא הָיִיתָ מוֹצֵא אוֹתִי.
– כָּכָה? אִם כֵּן שֵׁב לְךָ בָּאָרוֹן וַאֲנִי אֵלֵךְ לְשַׂחֵק – אוֹמֵר גִּידִי.
– טוֹב, אֲחַפֵּשׂ, אֲחַפֵּשׂ, וְעַכְשָׁו פְּתַח – הִתְחַנֵּן תָּמִי.
פָּתַח גִּידִי אֶת דֶּלֶת הָאָרוֹן בַּמַּפְתֵּחַ וְתָמִי יָצָא הִסְתַּכֵּל, בָּאָרוֹן וְרָאָה אֶת הַמַּפְתֵּחַ:
– זֹאת אוֹמֶרֶת, שֶׁאַתָּה סָגַרְתָּ אוֹתִי בְּכַוָּנָהּ? עַכְשָׁו לֹא אֲחַפֵּשׂ אוֹתְךָ!
– לֹא רוֹצֶה? לֹא צָרִיךְ – אוֹמֵר גִּידִי – יוֹתֵר נָעִים לִי לְשַׂחֵק עִם בּוֹבִּי.
– וּכְלוּם יוֹדֵעַ בּוֹבִּי לְחַפֵּשׂ?
– יוֹדֵעַ וְיוֹדֵעַ!
– רוֹצֶה אַתָּה, נִתְחַבֵּא יַחַד וּבּוֹבִּי יְחַפֵּשׂ אוֹתָנוּ.
יָצְאוּ תָּמִי וְגִידִי אֶל הֶחָצֵר, קָרְאוּ לְבּוֹבִּי וְהִתְחִילוּ מְשַׂחֲקִים בְּמַחֲבוֹאִים. הֵם מִתְחַבְּאִים וּבּוֹבִּי מְחַפֵּשׂ אוֹתָם. מִסְתַּכֵּל הוּא כֹּה וָכֹה, מְרַחְרֵחַ פֹּה וָשָׁם וּמִיָּד הוּא מוֹצֵא אוֹתָם, אֲפִלוּ אִם הֵם מִתְחַבְּאִים בְּפִנָּה מְרֻחֶקֶת בֶּחָצֵר, מֵאֲחוֹרֵי חָבִית אוֹ אֲפִלוּ בְּתוֹךְ הֶחָבִית.
וְאָמְנָם הֵיטֵב יָדַע בּוֹבִּי לְשַׂחֵק בְּמַחְבּוֹאִים, רַק לַעֲצֹם אֶת עֵינָיו לֹא יָכֹל הַכְּלַבְלַב בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.