יוֹם אֶחָד חָזַר אוּרִי מִן הַגַּן. אוֹתוֹ יוֹם לָמַד לִסְפֹּר עַד עֶשֶׂר. הִגִּיעַ אוּרִי עַד הַבַּיִת וְהִנֵּה רוּתִי, אֲחוֹתוֹ הַקְּטַנָּה, מְחַכָּה לוֹ בְּשַׁעַר הֶחָצֵר. אָחַז אוּרִי בְּיָדָהּ וּשְׁנֵיהֶם פָּנוּ אֶל חֲדַר הַמַּדְרֵגוֹת.
– וַאֲנִי כְּבָר יוֹדֵעַ לִסְפֹּר – הִתְפָּאֵר אוּרִי – הַיּוֹם לָמַדְנוּ בַּגַּן. הִנֵּה אֶסְפֹּר עַכְשָׁו אֶת כָּל הַמַּדְרֵגוֹת.
הִתְחִילוּ הַיְּלָדִים עוֹלִים בַּמַּדְרֵגוֹת
וְאוּרִי סוֹפֵר אֶת הַמַּדְרֵגוֹת בְּקוֹל רָם: אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלֹשׁ, אַרְבַּע, חָמֵשׁ…
וּפִתְאֹם נִשְׁתַּתֵּק.
– לָמָּה הִפְסַקְתָּ? – שׁוֹאֶלֶת רוּתִי.
– חַכִּי חַכִּי. שָׁכַחְתִּי אֵיךְ הָלְאָה. חַכִּי, מִיָּד אֶזָּכֵר.
– נוּ, מַהֵר, הִזָּכֵר, אוּרִי – מְאִיצָה בּוֹ רוּתִי.
– תֵּכֶף, חַכִּי! בַּגַּן יָדַעְתִּי אֶת הַכֹּל וְהִנֵּה פֹּה שָׁכַחְתִּי. אֵיךְ יָכֹלְתִּי לִשְׁכֹּחַ!
– דַּי, בּוֹא, אַחֲרֵי כֵן תִּזָּכֵר.
– לֹא. רוֹצֶה עַכְשָׁו. הָבָה נַתְחִיל עוֹד פַּעַם.
יָרְדוּ שְׁנֵיהֶם בַּמַּדְרֵגוֹת וְשׁוּב הִתְחִילוּ עוֹלִים בָּהֶן.
– אַחַת – סוֹפֵר אוּרִי – שְׁתַּיִם, שָׁלֹשׁ, אַרְבַּע, חָמֵשׁ… וְשׁוּב הִפְסִיק.
– מַה קָרָה שׁוּב? – שׁוֹאֶלֶת רוּתִי.
– מִיָּד, מִיָּד, חַכִּי! תְּנִי לִי לְהִזָּכֵר… אֵיךְ יָכֹלְתִּי לִשְׁכֹּחַ! בַּגַּן יָדַעְתִּי לִסְפֹּר יָפֶה־יָפֶה וּפֹה שָׁכַחְתִּי.
– לֹא כְלוּם, לֹא כְלוּם! מָחָר תִּלְמַד שׁוּב וְלֹא תִּשְׁכַּח עוֹד – אוֹמֶרֶת לוֹ רוּתִי.
– אַל תַּגִּידִי מָחָר! אֲנִי רוֹצֶה הַיּוֹם. בּוֹאִי נַתְחִיל שׁוּב. תִּרְאִי, עַכְשָׁו אֶזְכֹּר אֶת הַכֹּל.
יָרְדוּ הַיְּלָדִים בְּמַדְרֵגוֹת פַּעַם נוֹסֶפֶת וְאוּרִי שׁוּב סוֹפֵר וּמוֹנֶה:
– אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלֹשׁ, אַרְבַּע, חָמֵשׁ… וְשׁוּב נִשְׁתַּתֵּק.
– אוּלַי עֶשְׂרִים? – שׁוֹאֶלֶת רוּתִי.
– לֹא וָלֹא! לְגַמְרֵי לֹא עֶשְׂרִים! אַתְּ רַק מַפְרִיעָה. בּוֹאִי, נֵרֵד וְנַתְחִיל עוֹד פַּעַם.
– לֹא רוֹצָה לְהַתְחִיל עוֹד פַּעַם – אוֹמֶרֶת רוּתִי. – לָמָּה אַתָּה סוֹחֵב אוֹתִי פַּעַם לְמַעְלָה וּפַעַם לְמַטָּה? רַגְלַי כְּבָר כּוֹאֲבוֹת. בּוֹא נִשְׁאַל אֶת אִמָּא.
– לֹא אֵלֵךְ! רָצִיתִי שֶׁאִמָּא תִּשְׁמַע אֵיךְ אֲנִי סוֹפֵר. לֹא אָזוּז מִפֹּה עַד שֶׁאֶזְכֹּר הַכֹּל.
– אִם כֵּן אֵלֵךְ בְּעַצְמִי.
נִכְנְסָה רוּתִי הַבַּיְתָה, אָמְרָה אֶל אִמָּא:
– אִמָּא, שָׁם נִמְצָא אוּרִי וְהוּא סוֹפֵר אֶת הַמַּדְרֵגוֹת: אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלֹשׁ, אַרְבַּע, חָמֵשׁ וְהָלְאָה שָׁכַח…
– וְהָלְאָה שֵׁשׁ – אוֹמֶרֶת אִמָּא.
מִהֲרָה רוּתִי אֶל חֲדַר־הַמַּדְרֵגוֹת וְאוּרִי עֲדַיִן סוֹפֵר וְסוֹפֵר שָׁם, עוֹלֶה וְיוֹרֵד, יוֹרֵד וְעוֹלֶה וְקוֹרֵא שׁוּב:
– אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלֹשׁ, אַרְבַּע, חָמֵשׁ…
– שֵׁשׁ – לָחֲשָׁה רוּתִי – שֵׁשׁ, שֵׁשׁ!
– שֵׁשׁ! – שָׂמַח אוּרִי וְהִמְשִׁיךְ – שֶׁבַע, שְׁמֹנֶה, תֵּשַׁע, עֶשֶׂר!
וְכָאן נִגְמְרוּ הַמַּדְרֵגוֹת.
שָׂמְחוּ הַיְּלָדִים וְרָצוּ אֶל אִמָּא.
– אִמָּא, שִׁמְעִי אֵיךְ אֲנִי סוֹפֵר – קָרָא אוּרִי וּמִיָּד הֵחֵל לִסְפֹּר. סָפַר אֶת הַשֻּׁלְחָנוּת, סָפַר אֶת הַכִּסְאוֹת; אֶת הַמִּטּוֹת וְגַם אֶת הַתְּמוּנוֹת שֶׁעַל הַקִּיר – סָפַר וּמָנָה אֶת הַכֹּל, הַכֹּל.
יָשְׁבָה לָהּ הַחֲתוּלָה מִיקִי עַל הָרִצְפָּה שְׁקוּעָה בְּצֵיד זְבוּבִים, וְעַל הַמִּזְנוֹן, בַּקָּצֶה, בְּדִיּוּק בַּקָּצֶה, מֻנַּחַת לָהּ מִגְבַּעַת. פִּתְאֹם רָאֲתָה מִיקִי – זְבוּב מְטַיֵל לוֹ עַל פְּנֵי הַמִּגְבַּעַת. הִתְכַּוְּצָה הַחֲתוּלָה, הִתְמַתְּחָה, הוֹשִׁיטָה אֶת כַּפּוֹתֶיהָ – וּקְפֹץ לְמַעְלָה אֶל הַמִּגְבַּעַת. הוּעֲפָה הַמִּגְבַּעַת מִן הַמִּזְנוֹן, נִבְהֲלָה מִיקִי – וּטְרַח – גַּם הִיא נִתְהַפְּכָה וְנָפְלָה. לֹא הִסְפִּיקָה לַעֲמֹד עַל רַגְלֶיהָ וְהַמִּגְבַּעַת כִּסְּתָה אוֹתָהּ.
אוֹתָהּ שָׁעָה יָשְׁבוּ בְּחֶדֶר יוֹרָם וְיוֹסִי לְיַד הַשֻּׁלְחָן וְצָבְעוּ צִיּוּרִים. שְׁקוּעִים הָיוּ בְּצִיּוּרִים וְלֹא הִשְׁגִּיחוּ כְּלָל כֵּיצַד נִקְלְעָה מִיקִי אֶל מִתַּחַת לְמִגְבַּעַת. הֵם רַק שָׁמְעוּ שֶׁדְבַר־מָה נָפַל וְנֶחְבַּט בָּרִצְפָּה. הִפְנָה יוֹרָם אֶת רֹאשׁוֹ וְהִנֵּה הוּא רוֹאֶה עַל הָרִצְפָּה, לְיַד הַמִּזְנוֹן – מִגְבַּעַת. קָם, נִגַּשׁ, הִתְכּוֹפֵף וּכְבָר רָצָה לְהָרִים אֶת הַמִּגְבַּעַת – פִּתְאֹם צָעַק מִפַּחַד: “אַי־אַי!” וּבָרַח לִקְצֵה הַחֶדֶר.
– מַה קָרָה לְךָ? – שׁוֹאֵל יוֹסִי.
– הִיא חַיָּה! – קָרָא וְשִׁנָּיו נוֹקְשׁוֹת.
– מִי?
– הִיא, הַמִּגְבַּעַת!
– מָה אַתָּה סָח? מִי שָׁמַע שֶׁמִּגְבַּעַת יְכוֹלָה לִחְיוֹת?
– הִסְתַּכֵּל וְתִרְאֶה.
נִגַשׁ יוֹסִי אַף הוּא אֶל הַמִּגְבַּעַת.
אוֹתוֹ רֶגַע נָעָה הַמִּגְבַּעַת וְהֵחֵלָּה לִזְחֹל יָשָׁר אֵלָיו. נִבְהַל יוֹסִי וְצָעַק: “אַי!” וְקָפַץ עַל הַסַפָּה. רָץ גַּם יוֹרָם אֶל הַסַּפָּה, וּשְׁנֵיהֶם יָשְׁבוּ עָלֶיהָ וְהֵם רוֹעֲדִים מִפַּחַד.
וְהַמִּגְבַּעַת זוֹחֶלֶת וְזוֹחֶלֶת, הִגִּיעָה עַד לְאֶמְצַע הַחֶדֶר וְעָמְדָה. מַבִּיטִים הַיְּלָדִים אֶל הַמִּגְבַּעַת וְרוֹעֲדִים מֵאֵימָה. פִּתְאֹם פָּנְתָה הַמִּגְבַּעַת, נָעָה וְזָעָה בִּמְהִירוּת אֶל עֵבֶר הַסַּפָּה.
– הוֹי, הוֹי! – צָעֲקוּ הַיְּלָדִים.
קָפְצוּ מִמְּקוֹמָם וּבָרְחוּ מִן הַחֶדֶר כָּל עוֹד רוּחַ בָּם. רָצוּ אֶל הַמִּטְבָּח וְסָגְרוּ אֶת הַדֶּלֶת אַחֲרֵיהֶם.
– אֵיזוֹ מִגְבַּעַת הִיא זוֹ? מָה קָרָה לָהּ שֶׁנִּתְחַשֵּׁק לָהּ פִּתְאֹם לִזְחֹל בַּחֶדֶר? – אוֹמֵר יוֹרָם.
– וְאוּלַי מוֹשֵׁךְ אוֹתָהּ מִישֶׁהוּ בְּחוּט?
– לֵךְ וְתִרְאֶה.
– נֵלֵךְ יַחַד. הִנֵּה אֶקַּח אֶת הַמַּטְאֲטֵא הַזֶּה. וְאִם הִיא תִּזְחַל אֵלֵינוּ – אַכֶּה אוֹתָהּ בַּמַּטְאֲטֵא.
– חַכֵּה, גַּם אֲנִי אֶקַּח לִי מַטְאֲטֵא.
– אֲבָל אֵין לָנוּ עוֹד מַטְאֲטֵא.
– אִם כֵּן, אֶקַּח אֶת הַמַּחְבֵּט הַזֶּה.
לָקַח אֶחָד מַחְבֵּט וְאֶחָד – מַטְאֲטֵא, פָּתְחוּ בִּזְהִירוּת אֶת דֶּלֶת הַחֶדֶר וְהֵצִיצוּ פְּנִימָה.
– הֵיכָן הִיא? – שָׁאַל יוֹסִי.
– הִנֵּה פֹּה. לְיַד הַשֻּׁלְחָן.
מֻנַחַת לָהּ הַמִּגְבַּעַת עַל יַד הַשֻּׁלְחָן בְּשֶׁקֶט, וְלֹא נָעָה וְלֹא זָעָה עוֹד.
– אַ־אַה! הִיא מְפַחֶדֶת! – שָׂמְחוּ הַיְּלָדִים – עַכְשָׁו הִיא מְפַחֶדֶת לִזְחֹל אֵלֵינוּ.
– חַכֵּה, הֵנָּה אַפְחִיד אוֹתָהּ עוֹד יוֹתֵר – אָמַר יוֹרָם – וּמִיָּד הֵחֵל לַחְבֹּט בַּמַּטְאֲטֵא עַל גַּבֵּי הַשֻּׁלְחָן, מַכֶּה וְצוֹעֵק:
– זוּזִי־נָא עַכְשָׁו, מִגְבַּעַת!
אַךְ הַמִּגְבַּעַת לֹא נָעָה וְלֹא זָזָה מִמְּקוֹמָהּ.
– בּוֹא, נִקַּח תַּפּוּחֵי אֲדָמָה וְנַשְׁלִיכֵם בָּהּ. נִרְאֶה אִם גַּם אָז תַּעֲמֹד בִּמְקוֹמָהּ – אוֹמֵר יוֹסִי.
רָצוּ אֶל הַמִּטְבָּח, נָטְלוּ מִן הַסַּל תַּפּוּחֵי־אֲדָמָה קְטַנִּים וְהִתְחִילוּ זוֹרְקִים אוֹתָם אֶחָד־אֶחָד אֶל הַמִּגְבַּעַת. יוֹסִי פָּגַע. אוֹתוֹ רֶגַע נִזְדַּעְזְעָה הַמִּגְבַּעַת וְקוֹל חַד נִפְלַט מִתּוֹכָהּ:
– מְיָאוּ!
מִסְתַּכְּלִים הַשְׁנַים: מִתַּחַת לְמִגְבַּעַת מֵצִיץ זְנַבְנַב אֲפֹר.
– מִיקִי! – קָרְאוּ הַיְּלָדִים בְּשִׂמְחָה.
תָּפַס יוֹרָם אֶת הַחֲתוּלָה וְהִתְחִיל מְחַבֵּק וּמְלַטֵּף אוֹתָהּ:
– מִיקִי חֲבִיבִי! מִיקִי חֲמוּדִי! אֵיךְ נָפַלְתְּ תַּחַת הַמִּגְבַּעַת?
אַךְ מִיקִי לֹא עָנְתָה דָּבָר, וְרַק נַהֲמָה נַהֲמָה חֲרִישִׁית וּמִצְמְצָה בְּעֵינֶיהָ. חֹשֶׁךְ הָיָה מִתַּחַת לְמִגְבַּעַת וְהִיא טֶרֶם הִסְכִּינָה לְאוֹר הַחֶדֶר.
– אוֹ־הוֹ! – צָחַק יוֹרָם – נִדְמֶה לִי, שֶׁהִיא נִבְהֲלָה יוֹתֵר מִמֶּנִּי…
תָּמִי וְגִידִי – שְׁכֵנִים. יוֹם־יוֹם הֵם מְבַקְּרִים זֶה בְּבֵיתוֹ שֶׁל זֶה. וְהִנֵּה בָּא גִּידִי פַּעַם אַחַת אֶל תָּמִי וְאוֹמֵר לוֹ":
– רוֹצֶה, נְשַׂחֵק בְּמַחֲבוֹאִים.
– הָבָה! אַךְ אֲנִי אֶתְחַבֵּא רִאשׁוֹן.
– יָפֶה, אַתָּה תִּתְחַבֵּא וַאֲנִי אֲחַפֵּשׂ – אָמַר גִּידִי וּמִיָּד יָצָא לַחֶדֶר הַסָּמוּךְ.
– הֵחֵל תָּמִי לָרוּץ בַּחֶדֶר אָנֶה וָאָנָה וּלְבַסּוֹף הִתְחַבֵּא תַּחַת הַמִּטָּה וְקָרָא:
– מוּכָן, מוּכָן!
בָּא גִּידִי, הִסְתַּכֵּל כֹּה וָכֹה וְתֵכֶף מָצָא אֶת תָּמִי.
יָצָא תָּמִי מִמַּחֲבוֹאוֹ וְאָמַר:
– לֹא טוֹב הִתְחַבֵּאתִי! אִלּוּ הָיִיתִי מִתְחַבֵּא הֵיטֵב־הֵיטֵב, לֹא הָיִיתָ מוֹצֵא אוֹתִי. הִנֵּה אֶתְחַבֵּא עוֹד פַּעַם.
– טוֹב, הִתְחַבֵּא עוֹד פַּעַם – הִסְכִּים גִּידִי וְשׁוּב יָצָא מִן הַחֶדֶר.
רָץ תָּמִי אֶל הֶחָצֵר וְהִנֵּה הוּא רוֹאֶה – בּוֹבִּי אֵינֶנּוּ בַּמְּלוּנָה. הִתְכּוֹפֵף וְנִכְנַס בִּזְחִילָה אֶל מְלוּנַת הַכֶּלֶב וְהֵחֵל קוֹרֵא:
– מוּכָן!
יָצָא גִּידִי אֶל הֶחָצֵר וְהִתְחִיל מְחַפֵּשׂ אַחֲרֵי תָּמִי. חִפֵּשׂ וְחִפֵּשׂ וְלֹא מָצָא אוֹתוֹ. וְתָמִי יוֹשֵׁב בַּמְּלוּנָה וּמְחַכֶּה. לְבַסּוֹף הֵחֵל לְהִשְׁתַּעֲמֵם וְהֵצִיץ הַחוּצָה. בּוֹ בָּרֶגַע הִשְׁגִּיחַ בּוֹ גִּידִי וְקָרָא:
– אוֹ־הוֹ! מַחֲבוֹא מְצֻיָן מָצָאתָ לְךָ.
הֵגִיחַ תָּמִי מִמְּלוּנַת־הַכֶּלֶב וְאָמַר:
– אַתָּה לֹא מָצָאתָ אוֹתִי. אֲנִי יָצָאתִי בְּעַצְמִי.
– וְלָמָּה יָצָאתָ?
– נִמְאַס עָלַי לָשֶׁבֶת בַּמְּלוּנָה. הִשְׁתַּעֲמַמְתִּי. אִלּוּ לֹא הֵצַצְתִּי הַחוּצָה, לֹא הָיִיתָ מוֹצֵא אוֹתִי. הִנֵּה אֶתְחַבֵּא פַּעַם נוֹסֶפֶת.
– לֹא, עַכְשָׁו תּוֹרִי – אוֹמֵר גִּידִי.
– אִם כֵּן – לֹא אֲשַחֵק עוֹד – נֶעֱלַב תָּמִי.
– נוּ, מֵילָא, לֵךְ וְהִתְחַבֵּא עוֹד פַּעַם – הִסְכִּים גִּידִי.
מִהֵר תָּמִי אֶל חֲדַר הַהַלְבָּשָׁה, נִגַשׁ אֶל הַקּוֹלָב, שֶׁמְּעִיל אָרֹךְ הָיָה תָּלוּי עָלָיו וְהִתְחַבֵּא בְּתוֹךְ הַמְּעִיל. הַפַּעַם לֹא קָרָא עוֹד “מוּכָן”, כִּי אִם שָׁרַק שְׁרִיקָה קַלָּה.
הֵחֵל גִּידִי לְחַפְּשוֹ. הָלַךְ מֵחֶדֶר לְחֶדֶר עַד שֶׁנִכְנַס לַחֲדַר־הַהַלְבָּשָׁה. כִּמְעַט פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת וְהִנֵּה גַּם בּוֹבִּי נִכְנַס אַחֲרָיו. קָפַץ יָשָׁר אֶל הַקּוֹלָב וְהֵחֵל לְלַקְלֵק אֶת נְעָלָיו שֶׁל תָּמִי. רָאָה גִּידִי זוּג רַגְלַיִם מֵצִיץ מִתּוֹךְ הַמְּעִיל וְקָרָא:
– פֹּה אַתָּה! בְּתוֹךְ הַמְּעִיל! צֵא!
יָצָא תָּמִי מִמַּחֲבוֹאוֹ וְאָמַר:
– לֹא אַתָּה מָצָאתָ אוֹתִי! בּוֹבִּי מָצָא אוֹתִי. וְעַכְשָׁו אֶתְחַבֵּא שׁוּב.
– לֹא, עַכְשָׁו אֲנִי אֶתְחַבֵּא – אָמַר גִּידִי.
– אִם כֵּן, לֹא אֲשַׂחֵק.
– מַה זֶה? הַאִם כָּל הַזְּמַן אַתָּה תִּתְחַבֵּא וַאֲנִי אֲחַפֵּשׂ?
– אִלּוּ לֹא בָּא בּוֹבִּי, לֹא הָיִיתָ מוֹצֵא אוֹתִי. הִנֵּה אֶתְחַבֵּא עוֹד פַּעַם אַחַת וְאַחֲרֵי כֵן תִּתְחַבֵּא אַתָּה – אָמַר תָּמִי.
שׁוּב עָצַם גִּידִי אֶת עֵינָיו, עָמַד רְגָעִים מִסְפַּר בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת וְחִכָּה. תָּמִי רָץ בֵּינְתַיִם אֶל הַמִּטְבָּח, הוֹצִיא מֵאֲרוֹן־הַכֵּלִים אֶת כָּל הַצַלָחוֹת וְהַקְּעָרוֹת וְנִכְנַס לְתוֹךְ הָאָרוֹן.
– מוּכָן! – קָרָא.
נִכְנַס גִּידִי. רוֹאֶה הוּא שֶׁכָּל הַכֵּלִים הוּצְאוּ מִן הָאָרוֹן, מִיָּד הֵבִין הֵיכָן תָּמִי.
נִגַשׁ גִּידִי בַּלָט־בַּלָט אֶל הָאָרוֹן, נָעַל אוֹתוֹ בַּמַּפְתֵּחַ וְרָץ לוֹ הַחוּצָה. שָׁם הֵחֵל מְשַׂחֵק בְּמַחֲבוֹאִים עִם בּוֹבִּי. הוּא מִתְחַבֵּא וּבּוֹבִּי מוֹצֵא אוֹתוֹ.
“כַּמָּה טוֹב – חוֹשֵׁב גִּידִי בְּלִבּוֹ – יוֹתֵר נָעִים לְשַׂחֵק עִם בּוֹבִּי מֵאֲשֶׁר עִם תָּמִי”.
וּבֵינְתַיִם יוֹשֵׁב לוֹ תָּמִי בָּאָרוֹן, יוֹשֵׁב וְיוֹשֵׁב עַד שֶׁנִּמְאַס לוֹ הַדָּבָר. רָצָה לָצֵאת – וְהַדְּלָתוֹת אֵינָן נִפְתָּחוֹת. נִבְהַל תָּמִי מְאֹד וְהִתְחִיל קוֹרֵא בְּקוֹל:
– גִּידִי! גִּידִי!
שָׁמַע גִּידִי אֶת קְרִיאָתוֹ וּבָא אֶל הַמִּטְבָּח.
– הוֹצִיאֵנִי מִכָּאן – קָרָא תָּמִי – הַדְּלָתוֹת נִסְגְּרוּ וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיךְ קָרָה הַדָּבָר.
– הֲתִרְצֶה עַכְשָׁו לְחַפֵּשׂ אוֹתִי – אִם כֵּן אוֹצִיא אוֹתְךָ מִיָּד.
– וּמַדּוּעַ עָלַי לְחַפֵּשׂ אוֹתְךָ. כְּלוּם מָצָאתָ אוֹתִי?
– בָּרוּר שֶׁמְּצָאתִיךָ.
– לֹא, לֹא אַתָּה מָצָאתָ אוֹתִי. אֲנִי בְּעַצְמִי קָרָאתִי לְךָ. אִלּוּ לֹא קָרָאתִי לְךָ, לֹא הָיִיתָ מוֹצֵא אוֹתִי.
– כָּכָה? אִם כֵּן שֵׁב לְךָ בָּאָרוֹן וַאֲנִי אֵלֵךְ לְשַׂחֵק – אוֹמֵר גִּידִי.
– טוֹב, אֲחַפֵּשׂ, אֲחַפֵּשׂ, וְעַכְשָׁו פְּתַח – הִתְחַנֵּן תָּמִי.
פָּתַח גִּידִי אֶת דֶּלֶת הָאָרוֹן בַּמַּפְתֵּחַ וְתָמִי יָצָא הִסְתַּכֵּל, בָּאָרוֹן וְרָאָה אֶת הַמַּפְתֵּחַ:
– זֹאת אוֹמֶרֶת, שֶׁאַתָּה סָגַרְתָּ אוֹתִי בְּכַוָּנָהּ? עַכְשָׁו לֹא אֲחַפֵּשׂ אוֹתְךָ!
– לֹא רוֹצֶה? לֹא צָרִיךְ – אוֹמֵר גִּידִי – יוֹתֵר נָעִים לִי לְשַׂחֵק עִם בּוֹבִּי.
– וּכְלוּם יוֹדֵעַ בּוֹבִּי לְחַפֵּשׂ?
– יוֹדֵעַ וְיוֹדֵעַ!
– רוֹצֶה אַתָּה, נִתְחַבֵּא יַחַד וּבּוֹבִּי יְחַפֵּשׂ אוֹתָנוּ.
יָצְאוּ תָּמִי וְגִידִי אֶל הֶחָצֵר, קָרְאוּ לְבּוֹבִּי וְהִתְחִילוּ מְשַׂחֲקִים בְּמַחֲבוֹאִים. הֵם מִתְחַבְּאִים וּבּוֹבִּי מְחַפֵּשׂ אוֹתָם. מִסְתַּכֵּל הוּא כֹּה וָכֹה, מְרַחְרֵחַ פֹּה וָשָׁם וּמִיָּד הוּא מוֹצֵא אוֹתָם, אֲפִלוּ אִם הֵם מִתְחַבְּאִים בְּפִנָּה מְרֻחֶקֶת בֶּחָצֵר, מֵאֲחוֹרֵי חָבִית אוֹ אֲפִלוּ בְּתוֹךְ הֶחָבִית.
וְאָמְנָם הֵיטֵב יָדַע בּוֹבִּי לְשַׂחֵק בְּמַחְבּוֹאִים, רַק לַעֲצֹם אֶת עֵינָיו לֹא יָכֹל הַכְּלַבְלַב בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן.
יוֹם אֶחָד קָרָא רָנִי לְאַמְנוֹן וּשְׁנֵיהֶם יָצְאוּ אֶל הַנָהָר לָדוּג דָגִים. אַךְ אוֹתוֹ יוֹם לֹא שִׂחֵק לָהֶם הַמַזָל וְהַדָגִים כְּאִלוּ נִדְבְּרוּ בֵּינֵיהֶם לְבִלְתִּי הֵאָחֵז בְּקֶרֶס הַחַכָּה, וַאֲפִלוּ הַתּוֹלַעַת הַקְטַנָה שֶׁבִּקְצֵה הַקֶרֶס לֹא עוֹרְרָה אֶת סַקְרָנוּתָם.
כְּנֶגֶד זֶה צָדוּ הַיְלָדִים צַיִד אַחֵר בְּדַרְכָּם הַבָּיְתָה. הִנֵה עָבְרוּ לְיַד גַן־ירָקוֹת, רָאוּ פִּרְצָה בַּגָדֵר, הִשְׁתַּטְחוּ עַל הָאָרֶץ
וְהֵחֵלוּ קוֹטְפִים מְלָפְפוֹנִים וּמְמַלְאִים בָּהֶם אֶת כִּיסֵיהֶם. רָאָה זֹאת הַשׁוֹמֵר, מִיָד שָׁרַק בְּמַשְׁרוֹקִיתוֹ שְׁרִיקָה חַדָה וּמְאַיֶמֶת. נָשְׂאוּ הַיְלָדִים רַגְלֵיהֶם וּבָרְחוּ.
בְּדַרְכָּם הַבַּיְתָה הוֹלֵךְ לוֹ רָנִי וְחוֹשֵׁב: “מַה גָדוֹל יִהְיֶה עָנְשִׁי בְּהִוָדַע הַדָבָר לְהוֹרַי. אָכֵן, לֹא יָפֶה הַמַעֲשֶׂה שֶׁעָשִׂיתִי”. עָמַד וּמָסַר אֶת כָּל הַמְלָפְפוֹנִים שֶׁלּוֹ לְאַמְנוֹן.
שָׂמֵחַ וְצוֹחֵק נִכְנַס אַמְנוֹן לְבֵיתוֹ:
– אִמָא, הִנֵה הֵבֵאתִי לָךְ מְלָפְפוֹנִים.
זָקְפָה עָלָיו אִמוֹ מַבָּט שׁוֹאֵל. רָאֲתָה אֶת כִּיסָיו הַמְלֵאִים, שֶׁמְלָפְפוֹנִים מְצִיצִים מִתּוֹכָם, רָאֲתָה מְלָפְפוֹנִים מִתַּחַת לִזְרוֹעוֹ וְגַם בְּיָדָיו, וְשָׁאֲלָה אוֹתוֹ:
– אֵלֶה מֵאַיִן בָּאוּ אֵלֶיךָ?
– מִן הַגַן.
– מִאֵיזֶה גַן?
– שָׁם לְיַד הַנָהָר. מִגַן הַיְרָקוֹת הַגָדוֹל.
– וּמִי נָתַן לְךָ רְשׁוּת לָקַחַת?
– אִישׁ לֹא נָתַן לִי רְשׁוּת, בְּעַצְמִי קָטַפְתִּי אוֹתָם.
– בְּעַצְמְךָ? כְּלוֹמַר, גָנַבְתָּ…
– לֹא, לֹא גָנַבְתִּי. פָּשוּט, כָּכָה… לְרָנִי מֻתָּר הָיָה לָקַחַת וְלִי אָסוּר, מָה? גַם אֲנִי לָקַחְתִּי.
וְתוֹךְ כְּדֵי כָךְ הֵחֵל אַמְנוֹן לְהָרִיק אֶת כִּיסָיו.
– חַכֵּה, חַכֵּה! אַל תִּפְרֹק אֶת מִטְעָנְךָ – אָמְרָה אִמָא.
– מַדוּעַ?
– רוּץ מַהֵר וְהַחֲזִירֵם.
– וְכִי לְמִי אַחֲזִירֵם? הֵם צָמְחוּ בָּעֲרוּגָה. גַם אִם אַחֲזִירֵם לֹא יוּכְלוּ עוֹד לִגְדֹל שָׁם.
– אֵין דָבָר, תַּחֲזִיר אוֹתָם וּתְשִׂימֵם בָּעֲרוּגָה אֲשֶׁר מִשָׁם לָקַחְתָּ אוֹתָם.
– הִנֵה אֶזְרֹק אוֹתָם וְדַי!
– לֹא, לֹא תִזְרֹק אוֹתָם. לֹא אַתָּה זָרַעְתָּ אוֹתָם, לֹא אַתָּה גִדַלְתָּ אוֹתָם – וְלֹא לְךָ הָרְשׁוּת לְזָרְקָם.
הֵחֵל אַמְנוֹן לִבְכּוֹת.
– יֵשׁ שָׁם שׁוֹמֵר. הוּא שָׁרַק וַאֲנַחְנוּ בָּרַחְנוּ.
– רוֹאֶה אַתָּה מַה שֶׁעֲשִׂיתֶם. וְאִלוּ הָיָה הַשׁוֹמֵר תּוֹפֵשׂ אֶתְכֶם?
– אוֹ־הוֹ! הוּא לֹא הָיָה מַשִׂיג אוֹתָנוּ! זָקֵן הוּא, יָשִׁישׁ שֶׁכָּזֶה.
– אַמְנוֹן, אֵיךְ לֹא תִתְבַּיֵשׁ – קָרְאָה אִמָא – הֲלֹא מִן הַזָקֵן הַזֶה יִדָרֵשׁ הַדָבָר. מִיָד יַכִּירוּ בַּעֲלֵי־הַגַן שֶׁחֲסֵרִים מְלָפְפוֹנִים בָּעֲרוּגָה וְיֹאמְרוּ – הַזָקֵן אָשֵׁם. הֲטוֹב הַמַעֲשֶׂה בְּעֵינֶיךָ?
וְהָאֵם נִגְשָׁה אֶל אַמְנוֹן וְתָחֲבָה אֶת הַמְלָפְפוֹנִים לְתוֹךְ כִּיסָיו.
בָּכָה אַמְנוֹן וְצָעַק:
– לֹא אֵלֵךְ! לַזָקֵן רוֹבֶה. הוּא יִירֶה בִּי וְיַהַרְגֵנִי.
– מוּטָב שֶׁיִירֶה! מוּטָב שֶׁלֹא יִהְיֶה לִי בֵּן מִשְׁיִגְדַל אֶצְלִי וְיִהְיֶה לְגַנָב.
– בּוֹאִי גַם אַתְּ, אִמָא. בַּחוּץ כְּבָר חֹשֶׁךְ וַאֲנִי מְפַחֵד.
– מְפַחֵד? וְלָקַחַת, לָמָה לֹא פָּחַדְתָּ לָקַחַת?
שָׂמָה אִמָא בְּיָדָיו שֶׁל אַמְנוֹן שְׁנֵי מְלָפְפוֹנִים שֶׁלֹא נִכְנְסוּ לְכִיסָיו וְהוֹצִיאָה אוֹתוֹ מִן הַבַּיִת.
– אוֹ שֶׁתַּחֲזִיר אֶת הַמְלָפְפוֹנִים, אוֹ שֶׁלֹא אֶרְאֶה אוֹתְךָ עוֹד בְּבִיתִי. לֹא בֵּן אַתָּה לִי.
לְאַט־לְאַט, בּוֹכֶה וַחֲפוּי רֹאשׁ, פָּנָה אַמְנוֹן אֶל עֵבֶר הָרְחוֹב. בַּחוּץ כְּבָר שָׂרְרָה חֲשֵׁכָה.
“הִנֵה אֶזְרֹק אוֹתָם כָּאן לְתוֹךְ הַבִּיב וּלְאִמָא אַגִיד שֶׁהֶחֱזַרְתִּי אוֹתָם לִמְקוֹמָם” – הֶחְלִיט אַמְנוֹן וּכְבָר הֵחֵל מִסְתַּכֵּל כֹּה וָכֹה וּמְחַפֵּשׂ לוֹ מָקוֹם נוֹחַ לְהַשְׁלִיךְ לְשָׁם אֶת הַמְלָפְפוֹנִים. אַךְ מִיָד הִתְחָרֵט – “לֹא, אֲנִי אַחֲזִיר אוֹתָם, שֶׁמָא עָלוּל עוֹד הַזָקֵן לִסְבּוֹל בִּגְלָלִי צַעַר וְעֶלְבּוֹנוֹת”.
הָלַךְ לוֹ אַמְנוֹן בָּרְחוֹב וּבָכָה וְלִבּוֹ מַר עָלָיו מְאֹד.
“הִנֵה לְרָנִי טוֹב – הִרְהֵר אַמְנוֹן – הוּא מָסַר לִי אֶת הַמְלָפְפוֹנִים שֶׁלוֹ וְעַכְשָׁו הוּא יוֹשֵׁב לוֹ בְּשֶׁקֶט וְטוֹב לוֹ”.
וְכָךְ יָצָא אַמְנוֹן מִן הַכְּפָר וְהָלַךְ בַּשָׂדֶה. מִסָבִיב לֹא נִרְאֲתָה כָּל נֶפֶשׁ חַיָה. בְּפַחְדוֹ
הָרַב לֹא זָכַר אֲפִלוּ אֵיךְ הִגִיעַ לַגַן וְהֵיכָן הִיא עֲרוּגָה זוֹ שֶׁמִמֶנָה לָקַח אֶת הַמְלָפְפוֹנִים. עָמַד, אֵפוֹא, בְּמֶרְחַק־מָה מִסֻכַּת הַשׁוֹמֵר וּבָכָה, וְקוֹל בִּכְיוֹ הוֹלֵךְ וְגוֹבֵר מֵרֶגַע לְרֶגַע.
שָׁמַע הַשׁוֹמֵר וְנִגַשׁ אֵלָיו.
– אַתָּה, לָמָה תִּבְכֶּה פֹּה? – שָׁאַל.
– סָבָא, הֵבֵאתִי בַּחֲזָרָה אֶת הַמְלָפְפוֹנִים.
– מַה פִּתְאֹם מְלָפְפוֹנִים?
– שֶׁאֲנִי וְרָנִי קָטַפְנוּ אוֹתָם הַיוֹם. אִמָא אָמְרָה שֶׁאַחֲזִירֵם.
– כָּכָה הוּא? – תָּמַהּ הַשׁוֹמֵר – זֹאת אוֹמֶרֶת, שֶׁאֲנִי שָׁרַקְתִּי וְאַתֶּם סְחַבְתֵּם בְּכָל זֹאת מְלָפְפוֹנִים. לֹא טוֹב הַדָבָר.
– רָנִי לָקַח – אָז גַם אֲנִי לָקַחְתִּי. אַךְ הוּא נָתַן לִי אֶת הַמְלָפְפוֹנִים שֶׁלוֹ.
– וְאַתָּה לָמָה זֶה תִּלְמַד מֵרָנִי, חַיָב אַתָּה לָדַעַת בְּעַצְמְךָ מַה טוֹב וּמָה רָע. תֵּן אֶת הַמְלָפְפוֹנִים וְלֵךְ הַבַּיְתָה.
הוֹצִיא אַמְנוֹן אֶת הַמְלָפְפוֹנִים וְשָׂם אוֹתָם לַעֲרֵמָה אַחַת.
– נוּ, זֶה הַכֹּל? – שָׁאַל הַזָקֵן.
– לֹא, אֶחָד חָסֵר – עָנָה אַמְנוֹן וּפָרַץ בְּבֵכִי.
– לָמָה חָסֵר? וְהֵיכָן הוּא?
– זְקֵנִי הַטוֹב, מְלָפְפוֹן אֶחָד אָכַלְתִּי. מַה יִהְיֶה עַכְשָׁו?
– וְכִי מַה יִהְיֶה? אָכַלְתָּ – מֵילָא, יִהְיֶה לְךָ לַבְּרִיאוּת.
– וְאַתָּה, סָבָא, לֹא תִּסְבֹּל מִזֶה?
– הִנֵה מַה שֶׁעוֹלֵה עַל דַעְתּוֹ שֶׁל זֶה! – חִיֵךְ הַזָקֵן – לֹא, בְּשֶׁל מְלָפְפוֹן אֶחָד לֹא יִקְרֶה לִי דָבָר, רוֹאֶה אַתָּה, אִלוּ לֹא הֶחֱזַרְתָּ אֶת כָּל הַשְׁאָר, כִּי אָז… אַךְ מִשֶׁהֶחֱזַרְתָּ – עִנְיָן אַחֵר הוּא לְגַמְרֵי.
עַתָּה הֵחֵל אַמְנוֹן לָרוּץ הַבַּיְתָה. לֹא הִתְרַחֵק כַּחֲמִשָׁה צְעָדִים וְשׁוּב עָמַד וְקָרָא מֵרָחוֹק:
– סָבָא, זְקֵנִי!
– מָה עוֹד אַתָּה מְבַקֵשׁ?
– וְאוֹתוֹ מְלָפְפוֹן, אֲשֶׁר אָכַלְתִּי אוֹתוֹ, מַה דִינוֹ? הֲיֵחָשֵׁב לִי לִגְנֵבָה?
– הוֹ, אוֹתוֹ מְלָפְפוֹן? – אָמַר הַזָקֵן – לִגְנֵבָה? מָה אַתָּה סָח, לֹא גְנֵבָה הוּא.
– וּמָה?
– נַנִיחַ מַתָּנָה, נָתַתִּי אוֹתוֹ לְךָ בְּמַתָּנָה.
– תּוֹדָה, תּוֹדָה זְקֵנִי! אֲנִי הוֹלֵךְ.
– לֵךְ, לֵךְ, בְּנִי.
מִיָד הִתְחִיל אַמְנוֹן לָרוּץ בְּשִׂמְחָה. רָץ בְּחֶשְׁכַת הַלַיְלָה עַל פְּנֵי הַשׁוּחוֹת, עַל הַגְשָׁרִים הַקְטַנִים הַנְטוּיִים עַל פְּנֵי הַנְחָלִים שֶׁבְּדַרְכּוֹ. אַחֲרֵי כֵן לֹא מִהֵר עוֹד, וּבִמְתִינוּת חָזַר לְבֵיתוֹ.
שָׂמֵחַ הָיָה אַמְנוֹן שֶׁהַכֹּל עָבַר בְּשָׁלוֹם.
עַל מִפְתַּן הַדֶלֶת חִכְּתָה לוֹ אִמָא.
– הַהֶחְזַרְתָּ אֶת הַמְלָפְפוֹנִים? – שָׁאֲלָה אוֹתוֹ הָאֵם. נִכָּר הָיָה בּוֹ שֶׁהִיא יוֹדַעַת כְּבָר אֶת הַתְּשׁוּבָה, כִּי עַל כֵּן רָאֲתָה לְאוֹר הַחַשְׁמַל, שֶׁהִפְצִיעַ מִבַּעַד לַפֶּתַח, אֶת פָּנָיו הַמְאֻשָׁרִים שֶׁל אַמְנוֹן.
אַךְ אַמְנוֹן לֹא יָדַע זֹאת, וּבְשָׁמְעוֹ אֶת הַשְׁאֵלָה מִפִּי אִמָא שֶׁלוֹ, לֹא עָנָה דָבָר, כִּי אִם רָץ לִקְרָאתָהּ, נָפַל עַל צַוָארָהּ וְקָרָא בְּקוֹל רְווּי דְמָעוֹת:
– אִמָא שֶׁלִי, אִמָא טוֹבָה שֶׁלִי, תּוֹדָה, תּוֹדָה רַבָּה לָךְ… כָּל כָּךְ טוֹב לִי עַכְשָׁו. כָּל כָּךְ טוֹב…
לִפְנֵי שָׁבוּעוֹת מִסְפָּר נָתְנָה אִמָא לְתָלִי אַקְוַרְיוֹן וְדָגִיג מַתָּנָה לְיוֹם הֻלַדְתּוֹ. הָיָה זֶה דָגִיג נֶחְמָד, יָפֶה לְהַפְלִיא, שִׁבּוּטֹנֶת־זָהָב.
שָׂמַח תָּלִי שִׂמְחָה גְדוֹלָה בִּדְגִיג הַזָהָב אֲשֶר לוֹ. בַּיָמִים הָרִאשׁוֹנִים טִפֵּל תָּלִי בַּדָגִיג בִּמְסִירוּת רַבָּה – דוֹאֵג הָיָה לִמְזוֹנוֹתָיו, מַחֲלִיף אֵת הַמַיִם בָּאַקְוַרְיוֹן, וְאַחֲרֵי כֵן הִתְרַגֵל אֵלָיו וְשׁוֹכֵחַ הָיָה אֲפִלוּ לְהַאֲכִילוֹ.
לְתָלִי הָיָה גַם חֲתַלְתּוּל קָטָן, מוּזִי שְׁמוֹ.
חֲתַלְתּוּל אֲפַרְפַּר, צִמְרוֹנִי וְעֵינָיו גְדוֹלוֹת, יְרֻקוֹת. מוּזִי אָהַב לְהִסְתַּכֵּל בַּדָגִיג. שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת הָיָה יוֹשֵׁב לְיַד הָאַקְוַרְיוֹן וְלֹא גָרַע עֵינָיו מִמֶנוּ.
– הַשְׁגַח עַל מוּזִי – הָיְתָה אִמָא אוֹמֶרֶת לְתָלִי – שְׁמֹר אוֹתוֹ לְבַל יֹאכַל אֶת הַדָגִיג.
– לֹא יֹאכַל – עָנָה תָּלִי – שָׁמֹר אֶשְׁמֹר עָלָיו.
פַּעַם אַחַת, בְּשָׁעָה שֶׁאִמָא שֶׁל תָּלִי לֹא הָיְתָה בַּבַּיִת, בָּא אֵלָיו צְבִי חֲבֵרוֹ.
רָאָה צְבִי דָגִיג בָּאַקְוַרְיוֹן וְאָמָר:
– הָבָה נִתְחַלֵף. אַתָּה תִּתֵּן לִי אֶת שִׁבּוּטֹנֶת־הַזָהָב, וַאֲנִי אֶתֵּן לְךָ אֶת הַמַשְׁרוֹקִית שֶׁלִי. הֲרוֹצֶה אַתָּה?
– לָמָה לִי מַשְׁרוֹקִית? – אָמַר תָּלִי – לְדַעְתִּי טוֹב הַדָגִיג מִן הַמַשְׁרוֹקִית.
– בַּמֶה טוֹב הוּא יוֹתֵר? הַמַשְׁרוֹקִית יְכוֹלָה לִשְׁרֹק, וְכִי יָכוֹל גַם דָגִיג לִשְׁרֹק?
– וְכִי לָמָה לוֹ לַדָגִיג לִשְׁרֹק? – הֵשִׁיב תָּלִי – אָמְנָם דָגִים אֵינָם יוֹדְעִים לִשְׁרֹק, אַךְ לְעֻמַת זֹאת מְטִיבִים הֵם לִשְׂחוֹת, וּכְלוּם יוֹדַעַת גַם הַמַשְׁרוֹקִית לִשְׂחוֹת?
– חָכָם גָדוֹל אַתָּה – צָחַק צְבִי, – וְכִי מִי רָאָה וּמִי שָׁמַע שֶׁמַשְׁרוֹקִיוֹת שׂוֹחוֹת? כְּנֶגֶד זֶה עָלוּל הַדָג לְהִטָרֵף בְּפִי הֶחָתוּל, וְאָז לֹא יִהְיֶה לְךָ לֹא דָגִיג וְלֹא מַשְׁרוֹקִית.
– וּמִי יֹאכַל מַשְׁרוֹקִית – הֲרֵי עֲשׂוּיָה הִיא מִבַּרְזֶל!
– אִמָא לֹא תִתֵּן לִי לְהִתְחַלֵף. הִיא אוֹמֶרֶת שֶׁאִם אֲנִי רוֹצֶה דְבַר־מָה, קָנֹה תִּקְנֶה לִי בְּעַצְמָהּ – אָמַר תָּלִי.
– וְהֵיכָן תּוּכַל לִקְנוֹת מַשְׁרוֹקִית כָּזֹאת? – שָׁאַל צְבִי – מַשְׁרוֹקִיוֹת כָּאֵלוּ לֹא נִמְכָּרוֹת. הֲרֵי זוֹ מַשְׁרוֹקִית שֶׁל שׁוֹטְרִים. יוֹצֵא אֲנִי לֶחָצֵר וְשׁוֹרֵק שְׁרִיקָה אַחַת וּמִיָד חוֹשְׁבִים הַכֹּל, כִּי שׁוֹטֵר בָּא.
וְתוֹך כְּדֵי כָּךְ הוֹצִיא צְבִי מִכִּיסוֹ אֶת הַמַשְׁרוֹקִית וְשָׁרַק בָּהּ.
– תֵּן לִי, אֲנַסֶה – בִּקֵשׁ תָּלִי.
נָטַל תָּלִי אֶת הַמַשְׁרוֹקִית וְנָפַח בָּהּ. מִיָד נִשְׁמְעָה קוֹל שְׁרִיקָה חַדָה. מְאֹד מָצְאָה
חֵן בְּעֵינֵי תָּלִי שְׁרִיקָתָהּ שֶׁל מַשְׁרוֹקִית זוֹ.
מְאֹד רָצָה שֶׁתִּהְיֶה לוֹ מַשְׁרוֹקִית כָּזֹאת, אַךְ לֹא יָכֹל לְהַחְלִיט בַּדָבָר וְאָמַר:
– וְאֵיפֹה תָּשִׂים אֶת הַדָגִיג? הֲלֹא אֵין לְךָ אַקְוַרְיוֹן.
– אֲנִי אָשִׂים אוֹתוֹ בִּצְלוֹחִית גְדוֹלָה. יֵשׁ לָנוּ בַּבַּיִת צְלוֹחִית כָּזֹאת.
– נוּ, טוֹב – אָמַר תָּלִי.
עַתָּה רָצוּ הַיְלָדִים לִתְפֹּשׂ אֶת הַדָגִיג בָאַקְוַרְיוֹן, אַךְ הַשִׁבּוּטֹנֶת הֵיטִיבָה לִשְׂחוֹת וְהִתְחַמְקָה מִידֵיהֶם. מֵי הָאַקְוַרְיוֹן נִתְּזוּ מִסָבִיב, וּצְבִי הִרְטִיב אֶת שַׁרְווּלוֹ עַד לַמַרְפֵּק. לְבַסוֹף הִצְלִיחַ לִתְפֹּשׂ אֶת הַדָגִיג.
– יֵשׁ! – קָרָא בְּשִׂמְחָה – מַהֵר, תֵּן אֵיזֶה כְּלִי, אָשִׂים אוֹתוֹ בַּכְּלִי.
מִהֵר תָּלִי וְיָצַק לְתוֹךְ הַכְּלִי מַיִם וּצְבִי שָׂם אֶת הַדָגִיג לְתוֹכוֹ.
הָלְכוּ הַיְלָדִים אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל צְבִי. הַכְּלִי לֹא הָיָה גָדוֹל כְּדֵי הַצֹרֶךְ וְלֹא נוֹחַ הָיָה בּוֹ לַדָגִיג לִשְׂחוֹת כְּמוֹ בָּאַקְוַרְיוֹן. זְמַן רַב הִסְתַּכְּלוּ הַיְלָדִים אֵיךְ שׂוֹחָה הַשִׁבּוּטֹנֶת בַּכְּלִי הַצַר הַזֶה. צְבִי שָׂמַח וְתָלִי הִצְטַעֵר מְאֹד לַמַחֲשָׁבָה, כִּי מֵעַתָּה לֹא עוֹד יִהְיֶה לוֹ דָגִיג. וְהָעִקָר, פָּחַד לְסַפֵּר לְאִמָא, שֶׁהוּא הֶחֱלִיף אֶת הַדָגִיג בְּמַשְׁרוֹקִית.
“אֵין דָבָר, אוּלַי אִמָא לֹא תַשְׁגִיחַ, שֶׁהַדָגִיג נֶעְלַם” – חָשַׁב תָּלִי וְחָזַר הַבָּיְתָה. כְּשֶׁחָזַר כְּבָר הָיְתָה אִמָא בַּבַּיִת.
– וְהֵיכָן הַדָגִיג שֶׁלְךָ? – שָׁאֲלָה.
נָבוֹךְ תָּלִי וְלֹא יָדַע מַה לְהָשִׁיב לָהּ.
– אוּלַי מוּזִי אָכַל אוֹתוֹ? – שָׁאֲלָה אִמָא.
– מוּזִי, מוּזִי! – הֵחֵל תָּלִי קוֹרֵא, אַךְ הַחֲתַלְתּוּל לֹא בָּא.
– בְּוַדַאי יָצָא לֶחָצֵר – אָמְרָה אִמָא – לֵךְ וּקְרָא לוֹ.
יָצָא תָּלִי לֶחָצֵר.
“הִנֵה מַה שֶׁעוֹלַלְתִּי! – חָשַׁב – עַכְשָׁו יֵעָנֵשׁ מוּזִי בִּגְלָלִי”.
כְּבָר רָצָה לַחֲזֹר הַבַּיְתָה וּלְהַגִיד לְאִמָא, שֶׁמוּזִי אֵינֶנוּ בֶּּחָצֵר, אַךְ אוֹתוֹ רֶגַע קָפַץ מוּזִי מִן הַמַחְסָן שֶׁמֵאֲחוֹרֵי הַבַּיִת וְרָץ אֶל עֵבֶר הַדֶלֶת.
– אַל תִּכָּנֵס הַבַּיְתָה, מוּזִי – אָמַר תָּלִי – מָנָה יָפָה תְּקַבֵּל מֵאִמָא!
אַךְ מוּזִי הֵחֵל מְנַהֵם חֲרִישִׁית, הִתְחַכֵּךְ בְּגַבּוֹ לְרַגְלָיו שֶׁל תָּלִי, אַחֲרֵי כֵן הִסְתַּכֵּל בַּדֶלֶת הַסְגוּרָה וְהִשְׁמִיעַ קוֹל נַהֲמָה קַלָה. כְּאוֹמֵר: פְּתַח לִי.
– שׁוֹטֶה שֶׁכְּמוֹתְךָ, אֵינְךָ מֵבִין וְלֹא כְלוּם – אָמַר תָּלִי – הֲלֹא אוֹמֵר אֲנִי לְךָ בִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם, שֶׁלֹא כְּדַאי לְךָ לְהִכָּנֵס הַבַּיְתָה.
אַךְ מוּזִי, כְּמוּבָן, לֹא הֵבִין דָבָר מִכָּל אֲשֶׁר אָמַר לוֹ תָּלִי, הִתְחַכֵּךְ בּוֹ בְּצַלְעוֹתָיו וְנָגַח בּוֹ קַלִילוֹת בְּרֹאשׁוֹ, כְּאִלוּ הֵאִיץ בּוֹ שֶׁיִפְתַּח לוֹ אֶת הַדֶלֶת. אָז נִסָה תָּלִי לְהַרְחִיקוֹ מִן הַדֶלֶת, אַךְ מוּזִי לֹא רָצָה לָלֶכֶת מִשָׁם. קָפַץ תָּלִי וְהִסְתַּתֵּר מִפָּנָיו מֵאֲחוֹרֵי הַדֶלֶת.
– מְיָאוּ! – נָהַם מוּזִי מֵעֵבֶר לַדֶלֶת.
מִהֵר תָּלִי וְיָצָא אֵלָיו שׁוּב.
– הַס! מָה אַתָּה מְיַבֵּב פֹּה! הִנֵה תִּשְׁמַע אִמָא, וְאָז תֵּדַע פֶּרֶק בְּהִלְכוֹת דֶרֶךְ־אֶרֶץ…
תָּפַשׂ אֶת מוּזִי וְנִסָה לְדָחְפוֹ אֶל הַמַחְסָן. אֲשֶׁר מִמֶנוּ יָצָא הֶחָתוּל לִפְנֵי כֵן. אַךְ הַלָה הִתְעַקֵשׁ, נֶאֱחַז בּוֹ בְּכָל אַרְבַּע כַּפּוֹתָיו וְלֹא רָצָה לְהִכָּנֵס לַמַחְסָן.
– הִכָּנֵס, טִפֵּשׁ שֶׁכְּמוֹתְךָ – הֵחֵל תָּלִי לְפַתּוֹת אוֹתוֹ – וְשֵׁב לְךָ שָׁם עַד יַעֲבֹר זַעַם.
לְבַסוֹף דְחָפוֹ לְתוֹךְ הַמַחְסָן וְרַק זְנָבוֹ נִרְאָה מִבַּעַד לַסֶדֶק שֶׁבִּין קַרְשֵׁי הַדֶלֶת.
זְמַן־מָה טִלְטֵל מוּזִי אֶת זְנָבוֹ בְּכַעַס וְאַחֲרֵי כֵן נֶעְלַם גַם הַזָנָב. שָׂמַח תָּלִי מְאֹד. בָּטוּחַ הָיָה שֶׁמוּזִי הֵבִין, שֶׁעָלָיו לָשֶׁבֶת בַמַחֲבוֹא, אַךְ הִנֵה שׁוּב הֵצִיץ רֹאשׁ הֶחָתוּל.
– אֶל אָן אַתָּה זוֹחֵל, חָתוּל שׁוֹטֶה? – הִתְרַגֵז תָּלִי וְחָסַם אֶת הַפֶּתַח בְּיָדָיו – הֲלֹא אוֹמְרִים לְךָ, אָסוּר לְךָ לְהִכָּנֵס עַכְשָׁו הַבַּיְתָה.
– מְיָאוּ! – נָהַם מוּזִי.
– הֲרֵי לְךָ “מְיָאוּ”! – חִקָה אוֹתוֹ תָּלִי – מָה אֶעֱשֶׂה עִמְךָ עַכְשָׁו?
הִסְתַּכֵּל תָּלִי כֹּה וָכֹה וְחִפֵּשׂ בְּמַה אֶפְשָׁר לַחְסֹם אֶת הָאֶשְׁנָב הַקָטָן שֶׁמֵעַל הַמַשְׁקוֹף. מָצָא רַעַף בְּקִרְבָתוֹ, הֵרִים אוֹתוֹ וְכִסָה בּוֹ אֶת פֶּתַח הָאֶשְׁנָב.
– עַכְשָׁו לֹא תֵּצֵא עוֹד – אָמַר – שֵׁב כָּאן, בַּמַחְסָן. עַד מָחָר תִּשְׁכַּח אִמָא אֶת אֲשֶׁר קָרָה לַדָגִיג, וַאֲנִי אוֹצִיא אוֹתְךָ לַחָפְשִׁי.
תָּלִי חָזַר הַבַּיְתָה וְאָמַר שֶׁלֹא מָצָא אֶת מוּזִי בֶּחָצֵר.
– אֵין דָבָר – אָמְרָה אִמָא – שׁוֹב יָשׁוּב הֶחָתוּל. בֵּין כֹּה וָכֹה לֹא אֶסְלַח לוֹ.
בִּשְׁעַת אֲרוּחַת הַצָהֳרַיִם יָשַׁב תָּלִי עָצוּב וּמְדֻכָּא וַאֲפִלוּ לֹא רָצָה לֶאֱכֹל.
“הִנֵה אֲנִי אוֹכֵל – חָשַׁב בְּלִבּוֹ – וּמוּזִי הַמִסְכֵּן כָּלוּא בַּמַחְסָן”.
כְּשֶׁקָמָה אִמָא מֵאֵצֶל הַשֻׁלְחָן, שָֹם תָּלִי בְּאֵין רוֹאִים אֶת קְצִיצָתוֹ לְתוֹךְ כִּיסוֹ וְיָצָא לֶחָצֵר. נִגַשׁ לַמַחְסָן, הֵסִיר אֶת הָרַעַף, אֲשֶׁר בּוֹ כִּסָה אֶת הָאֶשְׁנָב, וּבְקוֹל חֲרִישִׁי הִתְחִיל קוֹרֵא:
– מוּזִי, מוּזִי!
אַךְ אֵין קוֹל וְאֵין עוֹנֶה.
עָמַד תָּלִי עַל בְּהוֹנוֹת רַגְלָיו וְהֵצִיץ לְתוֹךְ הָאֶשְׁנָב. בַּמַחְסָן שָֹרְרָה אֲפֵלָה וְהוּא לֹא יָכוֹל הָיָה לִרְאוֹת בּוֹ דָבָר.
– מוּזִי, מוּזִי חֲמוּדִי! – קָרָא תָּלִי – הִנֵה הֵבֵאתִי לְךָ קְצִיצָה!
אַךְ מוּזִי לֹא יָצָא.
– אֵינְךָ רוֹצֶה – שֵׁב לְךָ פֹּה, שׁוֹטֶה שֶׁכְּמוֹתְךָ! – אָמַר תָּלִי וְחָזַר הַבַּיְתָה.
עָצוּב הָיָה לוֹ לְתָלִי בַּבַּיִת בְּלִי מוּזִי, וּבְלִבּוֹ מוּעָקָה כְּבֵדָה, עַל כִּי שִׁקֵר בְּאָזְנֵי אִמָא. רָאֲתָה אִמָא שֶׁהוּא עָצוּב מְאֹד, אָמְרָה:
– אַל תִּתְעַצֵב אֲנִי אֶקְנֶה לְךָ דָגִיג אַחֵר.
– לֹא צָרִיךְ – אָמַר תָּלִי.
כְּבָר רָצָה לְסַפֵּר לְאִמָא אֶת הַכֹּל, אַךְ לֹא מָצָא דֵי עֹז בְּנַפְשׁוֹ, וְלֹא אָמַר דָבָר.
אוֹתוֹ רֶגַע נִשְׁמַע קוֹל רַחַשׁ מֵעֵבֶר לַחַלוֹן וּמִיָד אַחֲרֵי זֶה נְהִימָה קְצָרָה:
– מְיָאוּ!
הִסְתַּכֵּל תָּלִי בַּחַלוֹן וְרָאָה – מוּזִי עוֹמֵד בַּחוּץ. כַּנִרְאֶה, הִצְלִיחַ הַחֲתַלְתּוּל לָצֵאת מִן הַמַחְסָן דֶרֶךְ חֹר אַחֵר.
– סוֹף־סוֹף בָּא, הָרוֹצֵחַ – אָמְרָה אִמָא – בּוֹא הֵנָה, בּוֹא!
קָפַץ מוּזִי לַפֶּתַח וְהִתְחִיל מִתְרוֹצֵץ בַּחֶדֶר. רָצְתָה אִמָא לְתָפְשׂוֹ, אַךְ הוּא, כַּנִרְאֶה, נִחֵשׁ כִּי רָעָה גְדוֹלָה צְפוּיָה לוֹ, וְחָמַק תַּחַת הַשֻׁלְחָן.
– חַכֵּה, חַכֵּה! חָכָם שֶׁכְּמוֹתְךָ – אָמְרָה אִמָא – חָשׁ הוּא בְּאַשְׁמָתוֹ. מַהֵר, תָּלִי, תְּפֹשׂ אוֹתוֹ.
זָחַל תָּלִי אֶל מִתַּחַת לַשֻׁלְחָן כְּדֵי לִתְפֹּשׂ אֶת מוּזִי. רָאָה זֹאת הֶחָתוּל וְקָפַץ עַל הַסַפָּה. שָׂמַח תָּלִי שֶׁמוּזִי הִצְלִיחַ לְהִתְחַמֵק, וּפָנָה אֶל עֵבֶר הַסַפָּה. תּוֹךְ כְּדֵי כָּךְ הֵקִים הֲמֻלָה גְדוֹלָה, כְּדֵי שֶׁמוּזִי יַרְגִישׁ בּוֹ בְּעוֹד מוֹעֵד. וְכָךְ הֵחֵלָה הִתְרוֹצְצוּת בַּחֶדֶר.
– מָה הַמְהוּמָה הַזֹאת? הַחוֹשֵׁב אַתָּה לְתָפְשׂוֹ בְּדֶרֶך זוֹ? – אָמְרָה אִמָא.
אוֹתוֹ רֶגַע קָפַץ מוּזִי עַל הַמַדָף, אֲשֶׁר עָלָיו עָמַד הָאַקְוַרְיוֹן וְרָצָה לִקְפֹּץ מִשָׁם אֶל אֶדֶן הַחַלוֹן וּמִשָׁם הַחוּצָה. אַךְ בִּקְפִיצָתוֹ הַבְּהוּלָה פָּגַע בָּאַקְוַרְיוֹן וְנָפַל לְתוֹכוֹ. הַמַיִם נִתְּזוּ לְכָל הָעֲבָרִים. קָפַץ מוּזִי מִתּוֹךְ הָאַקְוַרְיוֹן וְהֵחֵל לְהִתְנַעֵר. אוֹתוֹ רֶגַע תָּפְשָׁה אוֹתוֹ אִמָא:
– וְעַכְשָׁו אֲלַמֵד אוֹתְךָ כָּרָאוּי!
– אִמָא, אִמָא’לֶה, אַל תַּכִּי אֶת מוּזִי – פָּרַץ תָּלִי בְּבֶכִי.
– אַל תְַּרֵחם עָלָיו – אָמְרָה אִמָא – גַם הוּא לֹא רִחֵם עַל הַדָגִיג.
– אִמָא, הוּא חַף מִפֶּשַׁע!
– אֵיךְ זֶה הוּא חַף מִפֶּשַׁע? וּמִי אָכַל אֶת הַדָגִיג?
– לֹא הוּא עָשָׂה זֹאת.
– וּמִי?
– אֲנִי…
– אַתָּה אָכַלְתָּ אוֹתוֹ? – תָּמְהָה הָאֵם.
– לֹא, לֹא אָכַלְתִּי אוֹתוֹ. הֶחֱלַפְתִּי אוֹתוֹ בְּמַשְׁרוֹקִית.
– בְּאֵיזוֹ מַשְׁרוֹקִית?
– הִנֵה בָּזֹאת.
אָמַר וְהוֹצִיא מִכִּיסוֹ אֶת הַמַשְׁרוֹקִית וְהֶרְאָה אוֹתָהּ לְאִמָא.
– וְאֵיךְ לֹא תִּתְבַּיֵשׁ? – אָמְרָה הָאֵם.
– לֹא מֵרְצוֹנִי עָשִׂיתִי זֹאת. צְבִי אָמַר “הָבָה נִתְחַלֵף” וַאֲנִי הִתְחַלַפְתִי.
– לֹא לָזֶה כַּוָנָתִי! שׁוֹאֶלֶת אֲנִי לָמָה לֹא סִפַּרְתָּ לִי אֶת הָאֱמֶת? הֲלֹא חָשַׁדְתִּי בְּמוּזִי. הַאִם מַעֲשֶׂה יָשָׁר הוּא לְהָטִיל אַשְׁמָה עַל אַחֵר?
– פָּחַדְתִּי, חָשַׁבְתִּי פֶּן תַּעֲנִישִׁי אוֹתִי.
– רַק מוּג־לֵב מְפַחֵד לְהַגִיד אֶת הָאֱמֶת! הֲטוֹב הָיָה אִלוּ הֶעֱנַשְׁתִּי אֶת מוּזִי?
– לֹא אֶעֱשֶׂה כַּדָבָר הַזֶה.
– רְאֵה וּשְׁמֹר אֶת הַדָבָר בְּלִבְּךָ – אָמְרָה אִמָא.
וְתָלִי נָטַל אֵת מוּזִי וְהִנִיחַ אוֹתוֹ עַל אֶדֶן הַחַלוֹן כְּדֵי שֶׁיִתְיַבֵּשׁ עוֹרוֹ בַּשֶׁמֶשׁ וְהוּא עַצְמוֹ יָשַׁב עַל כִּסֵא סָמוּךְ לוֹ. שַׂעֲרוֹת־פַּרְוָתוֹ הַלַחוֹת שֶׁל הֶחָתוּל נִזְדַקְרוּ לְכָל הָעֲבָרִים, כִּמְחָטִים שֶׁל קִפּוֹד, וּמוּזִי נִרְאָה מִשׁוּם כָּךְ כָּחוּשׁ־כָּחוּשׁ מְאֹד, כְּאִלוּ לֹא בָּא כָּל אֹכֶל לְפִיו בְּמֶשֶׁךְ שָׁבוּעַ יָמִים. הוֹצִיא תָּלִי אֶת הַקְצִיצָה מִכִּיסוֹ וְשָׂם אוֹתָהּ לִפְנֵי מוּזִי, יָשַׁב עַל הַכִּסֵא וְהִסְתַּכֵּל בֶּחָתוּל.
גָמַר מוּזִי לֶאֱכֹל אֶת הַקְצִיצָה, יָשַׁב עַל בִּרְכָּיו וְהִסְתַּכֵּל בְּתָלִי, אַחֲרֵי כֵן הִתְחִיל מְנַהֵם אֶת שִׁירוֹ הַחֲתוּלִי.
שָׁמַע תָּלִי אֶת הַשִׁיר הַחֲרִישִׁי וְחָשׁ כִּי רָוַח לוֹ וְטוֹב לוֹ עַתָּה, כָּל כָּךְ טוֹב…
וְאוּלַי לֹא בִּגְלַל הַשִׁיר הַחֲתוּלִי הוּטַב לוֹ… שֶׁמָא יוֹדְעִים אַתֶּם מַדוּעַ בָּאָה הָרְוָחָה לְלִבּוֹ שֶׁל תָּלִי?
וְהִנֵה בָּא הָאָבִיב. בַּשָׁמַיִם זָהֲרָה שֶׁמֶשׁ זַכָּה וּבְהִירָה. הַחֹם גָדַל מִיוֹם לְיוֹם, וְלֹא הָיָה עוֹד צֹרֶךְ לִלְבּשׁ מְעִיל חַם – נָעִים הָיָה מְאֹד. הָאֲדָמָה נִתְכַּסְתָה עֲשָׂבִים יְרֻקִים. עֲצֵי הַשְׂדֵרָה, שֶׁרַק אֶתְמוֹל עָמְדוּ עֲרֻמִים, הֶעֱלוּ כְּבָר הַיוֹם נִצָנִים וְהֵחֵלוּ מְלַבְלְבִים, לָבְשׁוּ עָלִים רַכִּים, עֲדִינִים. מַה נָעִים הָיָה לְהִסְתַּכֵּל בָּהֶם!
בְּיוֹם אָבִיב כָּזֶה חָזַר עֻזִי מִגַן־הַיְלָדִים הַבַּיְתָה וְאָמַר אֶל אִמוֹ:
– אִמָא, בְּעוֹד שָׁבוּעַ יָמִים יִסְעוּ יַלְדֵי הַגַן לְקַיְטָנָה.
– נִפְלָא – אָמְרָה אִמָא – תָּנוּחַ שָׁם, בַּקַיְטַנָה.
– אֲנִי לֹא עָיַפְתִּי כְּלָל – אָמַר עֻזִי – וְלָמָה אָנוּחַ? אֲנִי אֶעֱבֹד שָׁם.
– וַדַאי תֶּאֱסֹף פְּרָחִים בַּפַּרְדֵס וּבַשָׂדֶה תָּצוּד פַּרְפָּרִים. הֲרוֹצֶה אַתָּה, אֶקְנֶה לְךָ רֶשֶׁת לְפַרְפָּרִים.
עֻזִי הִרְהֵר רֶגַע:
– קְנִי לִי יוֹתֵר טוֹב אֵת, לַעְדֹר בּוֹ אֲדָמָה, וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה לִי שָׁם גִנָה.
וְְהָאֵם קָנְתָה לוֹ אֵת.
לְמָחֳרַת הַיוֹם הֵבִיא עֻזִי אֶת הַאֵת אֶל גַן הַיְלָדִים וְהֶרְאָה אוֹתוֹ לְכָל הַיְלָדִים:
– הַבִּיטוּ אֵיזֶה אֵת יֵשׁ לִי! גִנָה אֶעֱשֶׂה לִי!
עָמְדוּ הַיְלָדִים מִסְבִיבוֹ וְהִתְחִילוּ צוֹחֲקִים:
– בֵּין כֹּה וָכֹה לֹא יִצְמַח בְּגִנָתְךָ שׁוּם דָבָר.
– לָמָה לֹא יִצְמַח? – יִצְמַח! – אָמַר עֻזִי.
– לֹא, לֹא יִצְמַח! לֹא, לֹא יִצְמַח!
וְקָם רַעַשׁ גָדוֹל. יְלָדִים רַבִּים הָיוּ בַּגַן וְכֻלָם צָעֲקוּ בְּקוֹל. וּכְלוּם יָכוֹל הָיָה עֻזִי לַעֲנוֹת לְכֻלָם? מִצַעַר כִּמְעַט פָּרַץ בְּבֶכִי.
– אַל תִּבְכֶּה – אָמְרָה לוֹ הַקְטַנָה בְּכָל הַיְלָדוֹת, פְּנִינָה – רוֹצֶה אַתָּה, נִשְׁתֹּל לָנוּ יַחַד גִנָה? אֲנִי אֶעֱזֹר לְךָ, וְתִהְיֶה לָנוּ גִנָה גְדוֹלָה גְדוֹלָה. וְהַכֹּל יִגְדַל וְיִצְמַח!
– בְּוַדַאי יִצְמַח – אָמַר עֻזִי.
הוּא נִרְגַע וְלֹא הִתְוַכַּח עוֹד עִם הַיְלָדִים.
אַחַר בָּאָה סָבָתוֹ לָקַחַת אוֹתוֹ הַבַּיְתָה.
– סַבְתָּא, הֲיִגְדְלוּ הַיְרָקוֹת בְּגִנָתִי? – שָׁאַל.
– יִגְדְלוּ.
– וּמָה אֶזְרַע בָּהּ, סָבָתִי? אֵין לִי כָּל זְרָעִים.
– אֲנִי אֶקְנֶה.
– אִם כֵּן קְנִי מַהֵר, סָבָתִי, כִּי בְּקָרוֹב אָנוּ נוֹסְעִים.
– מָחָר אֶקְנֶה לְךָ זְרָעִים.
לַמָחֳרָת בַּבֹּקֶר הֵקִיץ עֻזִי וְסַבְתָּא אוֹמֶרֶת לוֹ:
– הִנֵה זְרָעִים בִּשְׁבִילְךָ.
וְנָתְנָה לוֹ שַׂקִיק נְיָר קָטָן. הִסְתַּכֵּל עֻזִי – וּבַשַׂקִיק זֵרְעוֹנִים קְטַנִים – זַעֲרוּרִיִים…
– מָה הֵם הַזְרָעִים הָאֵלֶה? – שָׁאַל.
– זְרָעִים שֶׁל צְנוֹן.
– וְלָמָה הֵם קְטַנִים כָּל כָּךְ?
– כָּאֵלֶה הֵם הַזְרָעִים שֶׁל צְנוֹן.
– טוֹב, וְאֵיךְ הֵם יִגְדְלוּ, סָבָתִי?
– אַל תִּדְאַג, יִגְדְלו וְיִהְיוּ לִצְנוֹנִים גְדוֹלִים!
אָז הִסְבִּירָה סַבְתָּא לְעֻזִי אֵיךְ לַעְדֹר אֶת הָאֲדָמָה, אֵיךְ לַעֲשׂוֹת עֲרוּגָה, וּבָעֲרוּגָה שׁוּרוֹת־שׁוּרוֹת וְאֵיךְ לָשִׂים בָּהֶן אֶת הַזְרָעִים.
לָקַח עֻזִי אֶת הַזְרָעִים לְגַן־הַיְלָדִים וְהֶרְאָה אוֹתָם שָׁם לַיְלָדִים.
– יְלָדִים, יְלָדִים, הַבִּיטוּ, יֵשׁ לִי צְנוֹן!
– אֵיזֶה צְנוֹן? הַאִם זֶה צְנוֹן? – תָּמְהוּ
הַיְלָדִים – הֲרֵי הַצְנוֹן גָדוֹל, וְאֵלֶה מָה? כְּמוֹ פֶּרֶג.
– לֹא, לֹא פֶּרֶג – אָמַר עֻזִי – אֵלֶה הֵם זְרָעִים שֶׁל צְנוֹן, וּמֵהֶם יֵגְדְלוּ צְנוֹנִים…
– וְאֵיךְ יִגְדְלוּ?
– לֹא יוֹדֵעַ.
– לֹא יוֹדֵעַ וּמְדַבֵּר – אָמְרוּ הַיְלָדִים וְצָחֲקוּ.
עָבַר שָׁבוּעַ וְהַיְלָדִים יָצְאוּ לַקַיְטָנָה. עוֹד בַּיוֹם הָרִאשׁוֹן לְבוֹאָם נִגַשׁ עֻזִי אֶל הַגַנֶנֶת וְאָמַר:
– אֲנִי אֶעֱשֶׂה לִי גִנָה, יֵשׁ לִי זְרָעִים.
– בְּבַקָשָׁה – אָמְרָה הַגַנֶנֶת – עֲשֵׂה.
הֶרְאֲתָה הַגַּנֶנֶת לְעֻזִי מָקוֹם יָפֶה לַגִנָה, וְעֻזִי נָטַל אֶת הָאֵת וְהֵחֵל עוֹדֵר בּוֹ. בָּאוּ הַיְלָדִים וְהִסְתַּכְּלוּ בְּכָל אֲשֶׁר הוּא עוֹשֶׂה. קָשָׁה הָיְתָה הָאֲדָמָה וְהָעֲדִירָה עָלְתָה לוֹ בְּקשִׁי, אַךְ עֻזִי הִתְעַקֵשׁ וְלֹא רָצָה לְהַפְסִיק אֶת עֲבוֹדָתוֹ. רָאֲתָה פְּנִינָה שֶׁהוּא כְּבָר עָיֵף מְאֹד, נִגְשָׁה אֵלָיו וְאָמְרָה:
– וְעַכְשָׁו תֵּן, אֲנִי אֶעְדֹר, אַתָּה כְּבָר עָיֵף.
– נוּ, טוֹב, עִדְרִי גַם אַתְּ קְצָת –
הִסְכִּים עֻזִי – וְאַחַר אֶעְדֹר אֲנִי עוֹד פַּעַם.
לָקְחָה פְּנִינָה אֶת הָאֵת וְעָדְרָה. וְהַיְלָדִים מִסְתַּכְּלִים, וּמִסְתַּכְּלִים גַם הֵם רוֹצִים לַעְדֹר.
– תֵּן גַם לָנוּ לַעְדֹר קְצָת – בִּקְשׁוּ.
– בְּבַקָשָׁה, עִדְרוּ!
וְהַיְלָדִים הִתְחִילוּ עוֹדְרִים בָּזֶה אַחַר זֶה. אֲפִילוּ הִתְקוֹטְטוּ בֵּינֵיהֶם, כִּי כָּל אֶחָד רָצָה לַעְדֹר רִאשׁוֹן. אַךְ עֻזִי אָמַר:
– אִם תָּרִיבוּ, אֶקַח מִכֶּם בֵּינֵיכֶם, אֶת אֵתִי…
אָז נִרְגְעוּ הַיְלָדִים וְעָבְדוּ בְּשֶׁקֶט. עַד אֲרוּחַת הַצָהֳרַיִם הָיְתָה הָעֲרוּגָה מוּכָנָה. וְאַחֲרֵי הָאֲרוּחָה יִשֵׁר עֻזִי אֶת הָאֲדָמָה בַּמַגְרֵפָה וְהִתְחִיל בַּעֲבוֹדַת־הַזְרִיעָה.
– תֵּן וְנִזְרַע גַם אֲנַחְנוּ – בִּקְשׁוּ הַיְלָדִים.
– אֲנִי רוֹצֶה בְּעַצְמִי – הֵשִׁיב עֻזִי.
– תֵּן, תֵּן, הֲרֵי גַם אֲנַחְנוּ עָדַרְנוּ אֶת הָאֲדָמָה – אָמַר נֵרִי.
– וַאֲנִי לֹא הִכְרַחְתִּי אֶתְכֶם לַעְדֹר.
– תֵּן, תֵּן לְפָחוֹת גַרְגֵר אֶחָד!
נָתַן לוֹ עֻזִי זֵרָעוֹן אֶחָד. מִיָד הִתְחִילוּ גַם שְׁאָר הַיְלָדִים מְבַקְשִׁים מִמֶנוּ זֵרְעוֹנִים. לֹא הָיְתָה לוֹ בְּרֵרָה אַחֶרֶת אֶלָא לָתֵת לְּכָל אֶחָד זֵרָעוֹן. אַךְ, אֵין דָבָר, זֵרְעוֹנִים רַבִּים הָיוּ לוֹ לְעֻזִי וִילָדִים אֲחָדִים אֲפִלוּ זָרְעוּ פַּעֲמַיִם.
לְמָחֳרַת הַיוֹם הֵקִיצוּ הַיְלָדִים בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם וּמִיָד רָצוּ אֶל הַגִנָה. כֻּלָם רָצוּ לִרְאוֹת, אִם נָבְטוּ כְּבָר הַזֵרְעוֹנִים. אַךְ בָּרוּר שֶׁהַזֵרְעוֹנִים עֲדַיִן לֹא נָבְטוּ.
– אִם נַשְׁקֶה אֶת הָעֲרוּגָה יִנְבְּטוּ הַזֵרְעוֹנִים בִּמְהֵרָה – אָמְרָה שׁוֹשַׁנָה.
מִהֲרוּ הַיְלָדִים אֶל הַגַנֶנֶת, בִּקְשׁוּ מִמֶנָה מַזְלֵף וְהִשְׁקוּ אֶת הָעֲרוּגָה. עַכְשָׁו הָיוּ מַשְׁקִים בֹּקֶר־בֹּקֶר אֶת הָעֲרוּגָה, מַשְׁקִים וּמִסְתַּכְּלִים, אוּלַי כְּבָר נָבְטוּ הַזֵרְעוֹנִים. עָבְרוּ כַּמָה יָמִים וְהַנְבָטִים לֹא נִרְאוּ עֲדַיִן.
– מַה זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת? – שָׁאֲלוּ הַיְלָדִים – וַדַאי שַׂמְנוּ אֶת הַזֵרְעוֹנִים הֲפוּכִים בְּרַגְלֵיהֶם לְמַעְלָה, וְעַל כֵּן אֵין הֵם צוֹמְחִים.
וּלְבַסוֹף הִפְסִיקוּ לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגִנָה וְעֻזִי חוֹשֵׁב: “אוּלַי בֶּאֱמֶת הָפַכְנוּ אוֹתָם? וְכִי אֶפְשָׁר לְהַבְחִין בְּזֵרְעוֹנִים קְטַנִים אֵלֶה הֵיכָן הָרֹאשׁ וְהֵיכָן הָרַגְלַיִם?”
עוֹד שְׁנֵי יָמִים הוֹסִיף לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגִנָה וּלְבַסוֹף הִפְסִיק גַם הוּא.
– הֲרֵי לְךָ צְנוֹן, – אָמְרוּ הַיְלָדִים – לַשָׁוְא הָיָה כָּל עֲמָלְךָ!
וְעֻזִי לֹא עוֹד נָתַן דַעְתּוֹ לַגִנָה. מְשַׂחֵק הָיָה יַחַד עִם כָּל שְׁאָר הַיְלָדִים, אָסַף פְּרָחִים בַּשָׂדֶה, רָדַף אַחֲרֵי פַּרְפָּרִים וְאַף הֵחֵל בּוֹנֶה שׁוֹבָךְ לַצִפֳּרִים, כְּדֵי שֶׁתָּבֹאנָה וְתֹאכַלְנָה שָׁם אֶת שְׁיָרֵי הָאֹכֶל שֶׁהַיְלָדִים מְבִיאִים.
פַּעַם אַחַת עָבַר עֻזִי לְיַד הָעֲרוּגָה וְהִנֵה הוּא רוֹאֶה כְּעֵין עֲשָׂבִים יְרֻקִים מְבַצְבְּצִים עָלֶיהָ.
– הִנֵה – אָמַר – הִנֵה גִנָתֵנוּ מַעֲלָה עִשְׂבֵי־פֶּרֶא.
אַךְ מִיָד הִבְחִין שֶׁהָעֲשָׂבִים צוֹמְחִים בְּשׁוּרוֹת יְשָׁרוֹת, כְּאִלוּ מִישֶׁהוּ שָׁתַל אוֹתָם בִּמְיֻחָד.
– הֲרֵי זֶה הַצְנוֹן שֶׁלָנוּ צוֹמֵחַ כָּאן! – קָרָא עֻזִי.
מִיָד בָּאוּ הַיְלָדִים.
– וְאוּלַי לֹא צְנוֹן הוּא זֶה? – אָמְרוּ.
– הִנֵה תִרְאוּ כִּי כָּאן יִצְמַח צְנוֹן – הֵשִׁיב עֻזִי – אִם סַבְתָּא שֶׁלִי אָמְרָה צְנוֹן – יִהְיֶה צְנוֹן.
שׁוּב הֵחֵלוּ הַיְלָדִים לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגִנָה. הָעֲשָׂבִים הַקְטַנִים הָלְכוּ וְגָדְלוּ מִיוֹם לְיוֹם עַד שֶׁהָיוּ לְעָלִים גְדוֹלִים. אַךְ יְמֵי הַקַיְטָנָה חָלְפוּ מַהֵר וְהִגִיעַ הַזְמַן לָשׁוּב הַבַּיְתָה.
– חֲבָל, חֲבָל – אָמַר עֻזִי – לֹא הִסְפִּיק הַצְנוֹן לִגְדֹל!
הוּא הָלַך אֶל הַגַנֶנֶת וְשָׁאַל:
– וְאִם אֲנַחְנוּ נִסַע מִפֹּה, מִי יִשָׁאֵר?
– יְלָדִים אֲחֵרִים יָבוֹאוּ לְכָאן.
– אִם כֵּן, טוֹב הַדָבָר. יִקְחוּ הֵם אֶת הַצְנוֹן שֶׁלִי כַּאֲשֶׁר יִגְדַל.
נָסְעוּ הַיְלָדִים. שֶׁקֶט הָיָה עַתָּה בַּקַיְטָנָה וְרַק הַצִפֳּרִים הִתְעוֹפְפוּ לְיַד הַשׁוֹבָךְ, צִיְצוּ וְצִפְצְפוּ בְּקוֹל, כְּאִלוּ שָׁאֲלוּ זוֹ אֶת זוֹ לְהֵיכָן נֶעֶלְמוּ הַיְלָדִים.
אַךְ לֹא עָבְרוּ יוֹמַיִם וִילָדִים אֲחֵרִים בָּאוּ לַקַיְטָנָה. הֵם הִתְרוֹצְצוּ בֶּחָצֵר וְשׁוֹטְטוּ בְּכָל הַמְקוֹמוֹת שֶׁמִסְבִיבָהּ.
– הַבִּיטוּ, גִנָה! – קָרָא יֶלֶד אֶחָד.
מִיָד נִתְאַסְפוּ יְלָדִים רַבִּים. מִישֶׁהוּ תָּלַשׁ שָׁתִיל אֶחָד מִן הָעֲרוּגָה, אַךְ אוֹתוֹ רֶגַע נִגְשָׁה הַגְדוֹלָה בַּיְלָדוֹת, נִצָה, וְאָמְרָה:
– לָמָה אַתֶּם רוֹמְסִים אֶת הַגִנָה? – קָרְאָה – אֵיךְ לֹא תֵּבוֹשׁוּ! מִישֶׁהוּ עָמַל פֹּה, עָמַל קָשֶׁה – וְאַתֶּם רוֹמְסִים אֶת הַכֹּל! מַהֵר שִׂימוּ אֶת הַשְׁתִילִים בַּחֲזָרָה לְתוֹךְ הָאֲדָמָה.
עַתָּה הִתְחִילוּ הַיְלָדִים שׁוֹמְרִים עַל הַגִנָה וְדוֹאֲגִים לָהּ, עָשׂוּ מִסְבִיבָהּ גָדֵר קְטַנָה, נִכְּשׁוּ אֶת עִשְׂבֵי הַבָּר וְהִשְׁאִירוּ רַק אֶת הַשְׁתִילִים. אַף הָיוּ מַשְׁקִים אוֹתָם מִזְמַן לִזְמַן, וּלְבַסוֹף נִרְאוּ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה – צְנוֹנִים לְבָנִים שֶׁהָלְכוּ וְגָדְלוּ, הָלְכוּ וְנִתְעַבּוּ מִיוֹם לְיוֹם.
– שֶׁל מִי הַגִנָה הַזֹאת? – שָׁאֲלוּ הַיְלָדִים.
– בְּוַדַאי שָׁתְלוּ אוֹתָהּ הַיְלָדִים שֶׁהָיוּ כָּאן לְפָנֵינוּ – אָמְרָה נִצָה.
וְהַיְלָדִים נִגְשׁוּ לֶאֱסֹף אֶת הַיְבוּל. כָּל הַיָדַיִם עָבְדוּ, הוֹצִיאוּ אֶת הַצְנוֹנִים מִן הָאֲדָמָה וְשָׂמוּ אוֹתָם לַעֲרֵמָה אַחַת.
– יְבוּל גָדוֹל! – קָרְאוּ הַיְלָדִים בְּשִׂמְחָה. וְנָשְׂאוּ אֶת הַצְנוֹנִים אֶל הַמִטְבָּח.
יוֹם אֶחָד יוֹשֵׁב לוֹ עֻזִי בַּבַּיִת וְהִנֵה נִפְתְּחָה הַדֶלֶת וּשְׁנֵי יְלָדִים נִכְנָסִים הַחַדְרָה:
– הַאִם פֹּה גָר עֻזִי עַצְמוֹנִי?
– פֹּה.
– הֵבֵאנוּ לְךָ צְנוֹן אֶחָד מִן הַגִנָה שֶׁלְךָ וּבְשֵׁם כָּל יַלְדֵי הַגַן שֶׁלָנוּ בָּאנוּ לְהוֹדוֹת לְךָ עַל הַצְנוֹנִים שֶׁנָתַתָּ לָנוּ…
קִבֵּל עֻזִי אֶת הַצְנוֹן וּבְעֵינָיו נִרְאוּ דִמְעוֹת שִׂמְחָה.
- תאיר אלוף ז"ל
- בת ציון רביב
- צחה וקנין-כרמל
- הילה מורדל
- שלי אוקמן