יוֹם אֶחָד קָרָא רָנִי לְאַמְנוֹן וּשְׁנֵיהֶם יָצְאוּ אֶל הַנָהָר לָדוּג דָגִים. אַךְ אוֹתוֹ יוֹם לֹא שִׂחֵק לָהֶם הַמַזָל וְהַדָגִים כְּאִלוּ נִדְבְּרוּ בֵּינֵיהֶם לְבִלְתִּי הֵאָחֵז בְּקֶרֶס הַחַכָּה, וַאֲפִלוּ הַתּוֹלַעַת הַקְטַנָה שֶׁבִּקְצֵה הַקֶרֶס לֹא עוֹרְרָה אֶת סַקְרָנוּתָם.
כְּנֶגֶד זֶה צָדוּ הַיְלָדִים צַיִד אַחֵר בְּדַרְכָּם הַבָּיְתָה. הִנֵה עָבְרוּ לְיַד גַן־ירָקוֹת, רָאוּ פִּרְצָה בַּגָדֵר, הִשְׁתַּטְחוּ עַל הָאָרֶץ
וְהֵחֵלוּ קוֹטְפִים מְלָפְפוֹנִים וּמְמַלְאִים בָּהֶם אֶת כִּיסֵיהֶם. רָאָה זֹאת הַשׁוֹמֵר, מִיָד שָׁרַק בְּמַשְׁרוֹקִיתוֹ שְׁרִיקָה חַדָה וּמְאַיֶמֶת. נָשְׂאוּ הַיְלָדִים רַגְלֵיהֶם וּבָרְחוּ.
בְּדַרְכָּם הַבַּיְתָה הוֹלֵךְ לוֹ רָנִי וְחוֹשֵׁב: “מַה גָדוֹל יִהְיֶה עָנְשִׁי בְּהִוָדַע הַדָבָר לְהוֹרַי. אָכֵן, לֹא יָפֶה הַמַעֲשֶׂה שֶׁעָשִׂיתִי”. עָמַד וּמָסַר אֶת כָּל הַמְלָפְפוֹנִים שֶׁלּוֹ לְאַמְנוֹן.
שָׂמֵחַ וְצוֹחֵק נִכְנַס אַמְנוֹן לְבֵיתוֹ:
– אִמָא, הִנֵה הֵבֵאתִי לָךְ מְלָפְפוֹנִים.
זָקְפָה עָלָיו אִמוֹ מַבָּט שׁוֹאֵל. רָאֲתָה אֶת כִּיסָיו הַמְלֵאִים, שֶׁמְלָפְפוֹנִים מְצִיצִים מִתּוֹכָם, רָאֲתָה מְלָפְפוֹנִים מִתַּחַת לִזְרוֹעוֹ וְגַם בְּיָדָיו, וְשָׁאֲלָה אוֹתוֹ:
– אֵלֶה מֵאַיִן בָּאוּ אֵלֶיךָ?
– מִן הַגַן.
– מִאֵיזֶה גַן?
– שָׁם לְיַד הַנָהָר. מִגַן הַיְרָקוֹת הַגָדוֹל.
– וּמִי נָתַן לְךָ רְשׁוּת לָקַחַת?
– אִישׁ לֹא נָתַן לִי רְשׁוּת, בְּעַצְמִי קָטַפְתִּי אוֹתָם.
– בְּעַצְמְךָ? כְּלוֹמַר, גָנַבְתָּ…
– לֹא, לֹא גָנַבְתִּי. פָּשוּט, כָּכָה… לְרָנִי מֻתָּר הָיָה לָקַחַת וְלִי אָסוּר, מָה? גַם אֲנִי לָקַחְתִּי.
וְתוֹךְ כְּדֵי כָךְ הֵחֵל אַמְנוֹן לְהָרִיק אֶת כִּיסָיו.
– חַכֵּה, חַכֵּה! אַל תִּפְרֹק אֶת מִטְעָנְךָ – אָמְרָה אִמָא.
– מַדוּעַ?
– רוּץ מַהֵר וְהַחֲזִירֵם.
– וְכִי לְמִי אַחֲזִירֵם? הֵם צָמְחוּ בָּעֲרוּגָה. גַם אִם אַחֲזִירֵם לֹא יוּכְלוּ עוֹד לִגְדֹל שָׁם.
– אֵין דָבָר, תַּחֲזִיר אוֹתָם וּתְשִׂימֵם בָּעֲרוּגָה אֲשֶׁר מִשָׁם לָקַחְתָּ אוֹתָם.
– הִנֵה אֶזְרֹק אוֹתָם וְדַי!
– לֹא, לֹא תִזְרֹק אוֹתָם. לֹא אַתָּה זָרַעְתָּ אוֹתָם, לֹא אַתָּה גִדַלְתָּ אוֹתָם – וְלֹא לְךָ הָרְשׁוּת לְזָרְקָם.
הֵחֵל אַמְנוֹן לִבְכּוֹת.
– יֵשׁ שָׁם שׁוֹמֵר. הוּא שָׁרַק וַאֲנַחְנוּ בָּרַחְנוּ.
– רוֹאֶה אַתָּה מַה שֶׁעֲשִׂיתֶם. וְאִלוּ הָיָה הַשׁוֹמֵר תּוֹפֵשׂ אֶתְכֶם?
– אוֹ־הוֹ! הוּא לֹא הָיָה מַשִׂיג אוֹתָנוּ! זָקֵן הוּא, יָשִׁישׁ שֶׁכָּזֶה.
– אַמְנוֹן, אֵיךְ לֹא תִתְבַּיֵשׁ – קָרְאָה אִמָא – הֲלֹא מִן הַזָקֵן הַזֶה יִדָרֵשׁ הַדָבָר. מִיָד יַכִּירוּ בַּעֲלֵי־הַגַן שֶׁחֲסֵרִים מְלָפְפוֹנִים בָּעֲרוּגָה וְיֹאמְרוּ – הַזָקֵן אָשֵׁם. הֲטוֹב הַמַעֲשֶׂה בְּעֵינֶיךָ?
וְהָאֵם נִגְשָׁה אֶל אַמְנוֹן וְתָחֲבָה אֶת הַמְלָפְפוֹנִים לְתוֹךְ כִּיסָיו.
בָּכָה אַמְנוֹן וְצָעַק:
– לֹא אֵלֵךְ! לַזָקֵן רוֹבֶה. הוּא יִירֶה בִּי וְיַהַרְגֵנִי.
– מוּטָב שֶׁיִירֶה! מוּטָב שֶׁלֹא יִהְיֶה לִי בֵּן מִשְׁיִגְדַל אֶצְלִי וְיִהְיֶה לְגַנָב.
– בּוֹאִי גַם אַתְּ, אִמָא. בַּחוּץ כְּבָר חֹשֶׁךְ וַאֲנִי מְפַחֵד.
– מְפַחֵד? וְלָקַחַת, לָמָה לֹא פָּחַדְתָּ לָקַחַת?
שָׂמָה אִמָא בְּיָדָיו שֶׁל אַמְנוֹן שְׁנֵי מְלָפְפוֹנִים שֶׁלֹא נִכְנְסוּ לְכִיסָיו וְהוֹצִיאָה אוֹתוֹ מִן הַבַּיִת.
– אוֹ שֶׁתַּחֲזִיר אֶת הַמְלָפְפוֹנִים, אוֹ שֶׁלֹא אֶרְאֶה אוֹתְךָ עוֹד בְּבִיתִי. לֹא בֵּן אַתָּה לִי.
לְאַט־לְאַט, בּוֹכֶה וַחֲפוּי רֹאשׁ, פָּנָה אַמְנוֹן אֶל עֵבֶר הָרְחוֹב. בַּחוּץ כְּבָר שָׂרְרָה חֲשֵׁכָה.
“הִנֵה אֶזְרֹק אוֹתָם כָּאן לְתוֹךְ הַבִּיב וּלְאִמָא אַגִיד שֶׁהֶחֱזַרְתִּי אוֹתָם לִמְקוֹמָם” – הֶחְלִיט אַמְנוֹן וּכְבָר הֵחֵל מִסְתַּכֵּל כֹּה וָכֹה וּמְחַפֵּשׂ לוֹ מָקוֹם נוֹחַ לְהַשְׁלִיךְ לְשָׁם אֶת הַמְלָפְפוֹנִים. אַךְ מִיָד הִתְחָרֵט – “לֹא, אֲנִי אַחֲזִיר אוֹתָם, שֶׁמָא עָלוּל עוֹד הַזָקֵן לִסְבּוֹל בִּגְלָלִי צַעַר וְעֶלְבּוֹנוֹת”.
הָלַךְ לוֹ אַמְנוֹן בָּרְחוֹב וּבָכָה וְלִבּוֹ מַר עָלָיו מְאֹד.
“הִנֵה לְרָנִי טוֹב – הִרְהֵר אַמְנוֹן – הוּא מָסַר לִי אֶת הַמְלָפְפוֹנִים שֶׁלוֹ וְעַכְשָׁו הוּא יוֹשֵׁב לוֹ בְּשֶׁקֶט וְטוֹב לוֹ”.
וְכָךְ יָצָא אַמְנוֹן מִן הַכְּפָר וְהָלַךְ בַּשָׂדֶה. מִסָבִיב לֹא נִרְאֲתָה כָּל נֶפֶשׁ חַיָה. בְּפַחְדוֹ
הָרַב לֹא זָכַר אֲפִלוּ אֵיךְ הִגִיעַ לַגַן וְהֵיכָן הִיא עֲרוּגָה זוֹ שֶׁמִמֶנָה לָקַח אֶת הַמְלָפְפוֹנִים. עָמַד, אֵפוֹא, בְּמֶרְחַק־מָה מִסֻכַּת הַשׁוֹמֵר וּבָכָה, וְקוֹל בִּכְיוֹ הוֹלֵךְ וְגוֹבֵר מֵרֶגַע לְרֶגַע.
שָׁמַע הַשׁוֹמֵר וְנִגַשׁ אֵלָיו.
– אַתָּה, לָמָה תִּבְכֶּה פֹּה? – שָׁאַל.
– סָבָא, הֵבֵאתִי בַּחֲזָרָה אֶת הַמְלָפְפוֹנִים.
– מַה פִּתְאֹם מְלָפְפוֹנִים?
– שֶׁאֲנִי וְרָנִי קָטַפְנוּ אוֹתָם הַיוֹם. אִמָא אָמְרָה שֶׁאַחֲזִירֵם.
– כָּכָה הוּא? – תָּמַהּ הַשׁוֹמֵר – זֹאת אוֹמֶרֶת, שֶׁאֲנִי שָׁרַקְתִּי וְאַתֶּם סְחַבְתֵּם בְּכָל זֹאת מְלָפְפוֹנִים. לֹא טוֹב הַדָבָר.
– רָנִי לָקַח – אָז גַם אֲנִי לָקַחְתִּי. אַךְ הוּא נָתַן לִי אֶת הַמְלָפְפוֹנִים שֶׁלוֹ.
– וְאַתָּה לָמָה זֶה תִּלְמַד מֵרָנִי, חַיָב אַתָּה לָדַעַת בְּעַצְמְךָ מַה טוֹב וּמָה רָע. תֵּן אֶת הַמְלָפְפוֹנִים וְלֵךְ הַבַּיְתָה.
הוֹצִיא אַמְנוֹן אֶת הַמְלָפְפוֹנִים וְשָׂם אוֹתָם לַעֲרֵמָה אַחַת.
– נוּ, זֶה הַכֹּל? – שָׁאַל הַזָקֵן.
– לֹא, אֶחָד חָסֵר – עָנָה אַמְנוֹן וּפָרַץ בְּבֵכִי.
– לָמָה חָסֵר? וְהֵיכָן הוּא?
– זְקֵנִי הַטוֹב, מְלָפְפוֹן אֶחָד אָכַלְתִּי. מַה יִהְיֶה עַכְשָׁו?
– וְכִי מַה יִהְיֶה? אָכַלְתָּ – מֵילָא, יִהְיֶה לְךָ לַבְּרִיאוּת.
– וְאַתָּה, סָבָא, לֹא תִּסְבֹּל מִזֶה?
– הִנֵה מַה שֶׁעוֹלֵה עַל דַעְתּוֹ שֶׁל זֶה! – חִיֵךְ הַזָקֵן – לֹא, בְּשֶׁל מְלָפְפוֹן אֶחָד לֹא יִקְרֶה לִי דָבָר, רוֹאֶה אַתָּה, אִלוּ לֹא הֶחֱזַרְתָּ אֶת כָּל הַשְׁאָר, כִּי אָז… אַךְ מִשֶׁהֶחֱזַרְתָּ – עִנְיָן אַחֵר הוּא לְגַמְרֵי.
עַתָּה הֵחֵל אַמְנוֹן לָרוּץ הַבַּיְתָה. לֹא הִתְרַחֵק כַּחֲמִשָׁה צְעָדִים וְשׁוּב עָמַד וְקָרָא מֵרָחוֹק:
– סָבָא, זְקֵנִי!
– מָה עוֹד אַתָּה מְבַקֵשׁ?
– וְאוֹתוֹ מְלָפְפוֹן, אֲשֶׁר אָכַלְתִּי אוֹתוֹ, מַה דִינוֹ? הֲיֵחָשֵׁב לִי לִגְנֵבָה?
– הוֹ, אוֹתוֹ מְלָפְפוֹן? – אָמַר הַזָקֵן – לִגְנֵבָה? מָה אַתָּה סָח, לֹא גְנֵבָה הוּא.
– וּמָה?
– נַנִיחַ מַתָּנָה, נָתַתִּי אוֹתוֹ לְךָ בְּמַתָּנָה.
– תּוֹדָה, תּוֹדָה זְקֵנִי! אֲנִי הוֹלֵךְ.
– לֵךְ, לֵךְ, בְּנִי.
מִיָד הִתְחִיל אַמְנוֹן לָרוּץ בְּשִׂמְחָה. רָץ בְּחֶשְׁכַת הַלַיְלָה עַל פְּנֵי הַשׁוּחוֹת, עַל הַגְשָׁרִים הַקְטַנִים הַנְטוּיִים עַל פְּנֵי הַנְחָלִים שֶׁבְּדַרְכּוֹ. אַחֲרֵי כֵן לֹא מִהֵר עוֹד, וּבִמְתִינוּת חָזַר לְבֵיתוֹ.
שָׂמֵחַ הָיָה אַמְנוֹן שֶׁהַכֹּל עָבַר בְּשָׁלוֹם.
עַל מִפְתַּן הַדֶלֶת חִכְּתָה לוֹ אִמָא.
– הַהֶחְזַרְתָּ אֶת הַמְלָפְפוֹנִים? – שָׁאֲלָה אוֹתוֹ הָאֵם. נִכָּר הָיָה בּוֹ שֶׁהִיא יוֹדַעַת כְּבָר אֶת הַתְּשׁוּבָה, כִּי עַל כֵּן רָאֲתָה לְאוֹר הַחַשְׁמַל, שֶׁהִפְצִיעַ מִבַּעַד לַפֶּתַח, אֶת פָּנָיו הַמְאֻשָׁרִים שֶׁל אַמְנוֹן.
אַךְ אַמְנוֹן לֹא יָדַע זֹאת, וּבְשָׁמְעוֹ אֶת הַשְׁאֵלָה מִפִּי אִמָא שֶׁלוֹ, לֹא עָנָה דָבָר, כִּי אִם רָץ לִקְרָאתָהּ, נָפַל עַל צַוָארָהּ וְקָרָא בְּקוֹל רְווּי דְמָעוֹת:
– אִמָא שֶׁלִי, אִמָא טוֹבָה שֶׁלִי, תּוֹדָה, תּוֹדָה רַבָּה לָךְ… כָּל כָּךְ טוֹב לִי עַכְשָׁו. כָּל כָּךְ טוֹב…
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.