וְהִנֵה בָּא הָאָבִיב. בַּשָׁמַיִם זָהֲרָה שֶׁמֶשׁ זַכָּה וּבְהִירָה. הַחֹם גָדַל מִיוֹם לְיוֹם, וְלֹא הָיָה עוֹד צֹרֶךְ לִלְבּשׁ מְעִיל חַם – נָעִים הָיָה מְאֹד. הָאֲדָמָה נִתְכַּסְתָה עֲשָׂבִים יְרֻקִים. עֲצֵי הַשְׂדֵרָה, שֶׁרַק אֶתְמוֹל עָמְדוּ עֲרֻמִים, הֶעֱלוּ כְּבָר הַיוֹם נִצָנִים וְהֵחֵלוּ מְלַבְלְבִים, לָבְשׁוּ עָלִים רַכִּים, עֲדִינִים. מַה נָעִים הָיָה לְהִסְתַּכֵּל בָּהֶם!
בְּיוֹם אָבִיב כָּזֶה חָזַר עֻזִי מִגַן־הַיְלָדִים הַבַּיְתָה וְאָמַר אֶל אִמוֹ:
– אִמָא, בְּעוֹד שָׁבוּעַ יָמִים יִסְעוּ יַלְדֵי הַגַן לְקַיְטָנָה.
– נִפְלָא – אָמְרָה אִמָא – תָּנוּחַ שָׁם, בַּקַיְטַנָה.
– אֲנִי לֹא עָיַפְתִּי כְּלָל – אָמַר עֻזִי – וְלָמָה אָנוּחַ? אֲנִי אֶעֱבֹד שָׁם.
– וַדַאי תֶּאֱסֹף פְּרָחִים בַּפַּרְדֵס וּבַשָׂדֶה תָּצוּד פַּרְפָּרִים. הֲרוֹצֶה אַתָּה, אֶקְנֶה לְךָ רֶשֶׁת לְפַרְפָּרִים.
עֻזִי הִרְהֵר רֶגַע:
– קְנִי לִי יוֹתֵר טוֹב אֵת, לַעְדֹר בּוֹ אֲדָמָה, וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה לִי שָׁם גִנָה.
וְְהָאֵם קָנְתָה לוֹ אֵת.
לְמָחֳרַת הַיוֹם הֵבִיא עֻזִי אֶת הַאֵת אֶל גַן הַיְלָדִים וְהֶרְאָה אוֹתוֹ לְכָל הַיְלָדִים:
– הַבִּיטוּ אֵיזֶה אֵת יֵשׁ לִי! גִנָה אֶעֱשֶׂה לִי!
עָמְדוּ הַיְלָדִים מִסְבִיבוֹ וְהִתְחִילוּ צוֹחֲקִים:
– בֵּין כֹּה וָכֹה לֹא יִצְמַח בְּגִנָתְךָ שׁוּם דָבָר.
– לָמָה לֹא יִצְמַח? – יִצְמַח! – אָמַר עֻזִי.
– לֹא, לֹא יִצְמַח! לֹא, לֹא יִצְמַח!
וְקָם רַעַשׁ גָדוֹל. יְלָדִים רַבִּים הָיוּ בַּגַן וְכֻלָם צָעֲקוּ בְּקוֹל. וּכְלוּם יָכוֹל הָיָה עֻזִי לַעֲנוֹת לְכֻלָם? מִצַעַר כִּמְעַט פָּרַץ בְּבֶכִי.
– אַל תִּבְכֶּה – אָמְרָה לוֹ הַקְטַנָה בְּכָל הַיְלָדוֹת, פְּנִינָה – רוֹצֶה אַתָּה, נִשְׁתֹּל לָנוּ יַחַד גִנָה? אֲנִי אֶעֱזֹר לְךָ, וְתִהְיֶה לָנוּ גִנָה גְדוֹלָה גְדוֹלָה. וְהַכֹּל יִגְדַל וְיִצְמַח!
– בְּוַדַאי יִצְמַח – אָמַר עֻזִי.
הוּא נִרְגַע וְלֹא הִתְוַכַּח עוֹד עִם הַיְלָדִים.
אַחַר בָּאָה סָבָתוֹ לָקַחַת אוֹתוֹ הַבַּיְתָה.
– סַבְתָּא, הֲיִגְדְלוּ הַיְרָקוֹת בְּגִנָתִי? – שָׁאַל.
– יִגְדְלוּ.
– וּמָה אֶזְרַע בָּהּ, סָבָתִי? אֵין לִי כָּל זְרָעִים.
– אֲנִי אֶקְנֶה.
– אִם כֵּן קְנִי מַהֵר, סָבָתִי, כִּי בְּקָרוֹב אָנוּ נוֹסְעִים.
– מָחָר אֶקְנֶה לְךָ זְרָעִים.
לַמָחֳרָת בַּבֹּקֶר הֵקִיץ עֻזִי וְסַבְתָּא אוֹמֶרֶת לוֹ:
– הִנֵה זְרָעִים בִּשְׁבִילְךָ.
וְנָתְנָה לוֹ שַׂקִיק נְיָר קָטָן. הִסְתַּכֵּל עֻזִי – וּבַשַׂקִיק זֵרְעוֹנִים קְטַנִים – זַעֲרוּרִיִים…
– מָה הֵם הַזְרָעִים הָאֵלֶה? – שָׁאַל.
– זְרָעִים שֶׁל צְנוֹן.
– וְלָמָה הֵם קְטַנִים כָּל כָּךְ?
– כָּאֵלֶה הֵם הַזְרָעִים שֶׁל צְנוֹן.
– טוֹב, וְאֵיךְ הֵם יִגְדְלוּ, סָבָתִי?
– אַל תִּדְאַג, יִגְדְלו וְיִהְיוּ לִצְנוֹנִים גְדוֹלִים!
אָז הִסְבִּירָה סַבְתָּא לְעֻזִי אֵיךְ לַעְדֹר אֶת הָאֲדָמָה, אֵיךְ לַעֲשׂוֹת עֲרוּגָה, וּבָעֲרוּגָה שׁוּרוֹת־שׁוּרוֹת וְאֵיךְ לָשִׂים בָּהֶן אֶת הַזְרָעִים.
לָקַח עֻזִי אֶת הַזְרָעִים לְגַן־הַיְלָדִים וְהֶרְאָה אוֹתָם שָׁם לַיְלָדִים.
– יְלָדִים, יְלָדִים, הַבִּיטוּ, יֵשׁ לִי צְנוֹן!
– אֵיזֶה צְנוֹן? הַאִם זֶה צְנוֹן? – תָּמְהוּ
הַיְלָדִים – הֲרֵי הַצְנוֹן גָדוֹל, וְאֵלֶה מָה? כְּמוֹ פֶּרֶג.
– לֹא, לֹא פֶּרֶג – אָמַר עֻזִי – אֵלֶה הֵם זְרָעִים שֶׁל צְנוֹן, וּמֵהֶם יֵגְדְלוּ צְנוֹנִים…
– וְאֵיךְ יִגְדְלוּ?
– לֹא יוֹדֵעַ.
– לֹא יוֹדֵעַ וּמְדַבֵּר – אָמְרוּ הַיְלָדִים וְצָחֲקוּ.
עָבַר שָׁבוּעַ וְהַיְלָדִים יָצְאוּ לַקַיְטָנָה. עוֹד בַּיוֹם הָרִאשׁוֹן לְבוֹאָם נִגַשׁ עֻזִי אֶל הַגַנֶנֶת וְאָמַר:
– אֲנִי אֶעֱשֶׂה לִי גִנָה, יֵשׁ לִי זְרָעִים.
– בְּבַקָשָׁה – אָמְרָה הַגַנֶנֶת – עֲשֵׂה.
הֶרְאֲתָה הַגַּנֶנֶת לְעֻזִי מָקוֹם יָפֶה לַגִנָה, וְעֻזִי נָטַל אֶת הָאֵת וְהֵחֵל עוֹדֵר בּוֹ. בָּאוּ הַיְלָדִים וְהִסְתַּכְּלוּ בְּכָל אֲשֶׁר הוּא עוֹשֶׂה. קָשָׁה הָיְתָה הָאֲדָמָה וְהָעֲדִירָה עָלְתָה לוֹ בְּקשִׁי, אַךְ עֻזִי הִתְעַקֵשׁ וְלֹא רָצָה לְהַפְסִיק אֶת עֲבוֹדָתוֹ. רָאֲתָה פְּנִינָה שֶׁהוּא כְּבָר עָיֵף מְאֹד, נִגְשָׁה אֵלָיו וְאָמְרָה:
– וְעַכְשָׁו תֵּן, אֲנִי אֶעְדֹר, אַתָּה כְּבָר עָיֵף.
– נוּ, טוֹב, עִדְרִי גַם אַתְּ קְצָת –
הִסְכִּים עֻזִי – וְאַחַר אֶעְדֹר אֲנִי עוֹד פַּעַם.
לָקְחָה פְּנִינָה אֶת הָאֵת וְעָדְרָה. וְהַיְלָדִים מִסְתַּכְּלִים, וּמִסְתַּכְּלִים גַם הֵם רוֹצִים לַעְדֹר.
– תֵּן גַם לָנוּ לַעְדֹר קְצָת – בִּקְשׁוּ.
– בְּבַקָשָׁה, עִדְרוּ!
וְהַיְלָדִים הִתְחִילוּ עוֹדְרִים בָּזֶה אַחַר זֶה. אֲפִילוּ הִתְקוֹטְטוּ בֵּינֵיהֶם, כִּי כָּל אֶחָד רָצָה לַעְדֹר רִאשׁוֹן. אַךְ עֻזִי אָמַר:
– אִם תָּרִיבוּ, אֶקַח מִכֶּם בֵּינֵיכֶם, אֶת אֵתִי…
אָז נִרְגְעוּ הַיְלָדִים וְעָבְדוּ בְּשֶׁקֶט. עַד אֲרוּחַת הַצָהֳרַיִם הָיְתָה הָעֲרוּגָה מוּכָנָה. וְאַחֲרֵי הָאֲרוּחָה יִשֵׁר עֻזִי אֶת הָאֲדָמָה בַּמַגְרֵפָה וְהִתְחִיל בַּעֲבוֹדַת־הַזְרִיעָה.
– תֵּן וְנִזְרַע גַם אֲנַחְנוּ – בִּקְשׁוּ הַיְלָדִים.
– אֲנִי רוֹצֶה בְּעַצְמִי – הֵשִׁיב עֻזִי.
– תֵּן, תֵּן, הֲרֵי גַם אֲנַחְנוּ עָדַרְנוּ אֶת הָאֲדָמָה – אָמַר נֵרִי.
– וַאֲנִי לֹא הִכְרַחְתִּי אֶתְכֶם לַעְדֹר.
– תֵּן, תֵּן לְפָחוֹת גַרְגֵר אֶחָד!
נָתַן לוֹ עֻזִי זֵרָעוֹן אֶחָד. מִיָד הִתְחִילוּ גַם שְׁאָר הַיְלָדִים מְבַקְשִׁים מִמֶנוּ זֵרְעוֹנִים. לֹא הָיְתָה לוֹ בְּרֵרָה אַחֶרֶת אֶלָא לָתֵת לְּכָל אֶחָד זֵרָעוֹן. אַךְ, אֵין דָבָר, זֵרְעוֹנִים רַבִּים הָיוּ לוֹ לְעֻזִי וִילָדִים אֲחָדִים אֲפִלוּ זָרְעוּ פַּעֲמַיִם.
לְמָחֳרַת הַיוֹם הֵקִיצוּ הַיְלָדִים בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם וּמִיָד רָצוּ אֶל הַגִנָה. כֻּלָם רָצוּ לִרְאוֹת, אִם נָבְטוּ כְּבָר הַזֵרְעוֹנִים. אַךְ בָּרוּר שֶׁהַזֵרְעוֹנִים עֲדַיִן לֹא נָבְטוּ.
– אִם נַשְׁקֶה אֶת הָעֲרוּגָה יִנְבְּטוּ הַזֵרְעוֹנִים בִּמְהֵרָה – אָמְרָה שׁוֹשַׁנָה.
מִהֲרוּ הַיְלָדִים אֶל הַגַנֶנֶת, בִּקְשׁוּ מִמֶנָה מַזְלֵף וְהִשְׁקוּ אֶת הָעֲרוּגָה. עַכְשָׁו הָיוּ מַשְׁקִים בֹּקֶר־בֹּקֶר אֶת הָעֲרוּגָה, מַשְׁקִים וּמִסְתַּכְּלִים, אוּלַי כְּבָר נָבְטוּ הַזֵרְעוֹנִים. עָבְרוּ כַּמָה יָמִים וְהַנְבָטִים לֹא נִרְאוּ עֲדַיִן.
– מַה זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת? – שָׁאֲלוּ הַיְלָדִים – וַדַאי שַׂמְנוּ אֶת הַזֵרְעוֹנִים הֲפוּכִים בְּרַגְלֵיהֶם לְמַעְלָה, וְעַל כֵּן אֵין הֵם צוֹמְחִים.
וּלְבַסוֹף הִפְסִיקוּ לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגִנָה וְעֻזִי חוֹשֵׁב: “אוּלַי בֶּאֱמֶת הָפַכְנוּ אוֹתָם? וְכִי אֶפְשָׁר לְהַבְחִין בְּזֵרְעוֹנִים קְטַנִים אֵלֶה הֵיכָן הָרֹאשׁ וְהֵיכָן הָרַגְלַיִם?”
עוֹד שְׁנֵי יָמִים הוֹסִיף לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגִנָה וּלְבַסוֹף הִפְסִיק גַם הוּא.
– הֲרֵי לְךָ צְנוֹן, – אָמְרוּ הַיְלָדִים – לַשָׁוְא הָיָה כָּל עֲמָלְךָ!
וְעֻזִי לֹא עוֹד נָתַן דַעְתּוֹ לַגִנָה. מְשַׂחֵק הָיָה יַחַד עִם כָּל שְׁאָר הַיְלָדִים, אָסַף פְּרָחִים בַּשָׂדֶה, רָדַף אַחֲרֵי פַּרְפָּרִים וְאַף הֵחֵל בּוֹנֶה שׁוֹבָךְ לַצִפֳּרִים, כְּדֵי שֶׁתָּבֹאנָה וְתֹאכַלְנָה שָׁם אֶת שְׁיָרֵי הָאֹכֶל שֶׁהַיְלָדִים מְבִיאִים.
פַּעַם אַחַת עָבַר עֻזִי לְיַד הָעֲרוּגָה וְהִנֵה הוּא רוֹאֶה כְּעֵין עֲשָׂבִים יְרֻקִים מְבַצְבְּצִים עָלֶיהָ.
– הִנֵה – אָמַר – הִנֵה גִנָתֵנוּ מַעֲלָה עִשְׂבֵי־פֶּרֶא.
אַךְ מִיָד הִבְחִין שֶׁהָעֲשָׂבִים צוֹמְחִים בְּשׁוּרוֹת יְשָׁרוֹת, כְּאִלוּ מִישֶׁהוּ שָׁתַל אוֹתָם בִּמְיֻחָד.
– הֲרֵי זֶה הַצְנוֹן שֶׁלָנוּ צוֹמֵחַ כָּאן! – קָרָא עֻזִי.
מִיָד בָּאוּ הַיְלָדִים.
– וְאוּלַי לֹא צְנוֹן הוּא זֶה? – אָמְרוּ.
– הִנֵה תִרְאוּ כִּי כָּאן יִצְמַח צְנוֹן – הֵשִׁיב עֻזִי – אִם סַבְתָּא שֶׁלִי אָמְרָה צְנוֹן – יִהְיֶה צְנוֹן.
שׁוּב הֵחֵלוּ הַיְלָדִים לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגִנָה. הָעֲשָׂבִים הַקְטַנִים הָלְכוּ וְגָדְלוּ מִיוֹם לְיוֹם עַד שֶׁהָיוּ לְעָלִים גְדוֹלִים. אַךְ יְמֵי הַקַיְטָנָה חָלְפוּ מַהֵר וְהִגִיעַ הַזְמַן לָשׁוּב הַבַּיְתָה.
– חֲבָל, חֲבָל – אָמַר עֻזִי – לֹא הִסְפִּיק הַצְנוֹן לִגְדֹל!
הוּא הָלַך אֶל הַגַנֶנֶת וְשָׁאַל:
– וְאִם אֲנַחְנוּ נִסַע מִפֹּה, מִי יִשָׁאֵר?
– יְלָדִים אֲחֵרִים יָבוֹאוּ לְכָאן.
– אִם כֵּן, טוֹב הַדָבָר. יִקְחוּ הֵם אֶת הַצְנוֹן שֶׁלִי כַּאֲשֶׁר יִגְדַל.
נָסְעוּ הַיְלָדִים. שֶׁקֶט הָיָה עַתָּה בַּקַיְטָנָה וְרַק הַצִפֳּרִים הִתְעוֹפְפוּ לְיַד הַשׁוֹבָךְ, צִיְצוּ וְצִפְצְפוּ בְּקוֹל, כְּאִלוּ שָׁאֲלוּ זוֹ אֶת זוֹ לְהֵיכָן נֶעֶלְמוּ הַיְלָדִים.
אַךְ לֹא עָבְרוּ יוֹמַיִם וִילָדִים אֲחֵרִים בָּאוּ לַקַיְטָנָה. הֵם הִתְרוֹצְצוּ בֶּחָצֵר וְשׁוֹטְטוּ בְּכָל הַמְקוֹמוֹת שֶׁמִסְבִיבָהּ.
– הַבִּיטוּ, גִנָה! – קָרָא יֶלֶד אֶחָד.
מִיָד נִתְאַסְפוּ יְלָדִים רַבִּים. מִישֶׁהוּ תָּלַשׁ שָׁתִיל אֶחָד מִן הָעֲרוּגָה, אַךְ אוֹתוֹ רֶגַע נִגְשָׁה הַגְדוֹלָה בַּיְלָדוֹת, נִצָה, וְאָמְרָה:
– לָמָה אַתֶּם רוֹמְסִים אֶת הַגִנָה? – קָרְאָה – אֵיךְ לֹא תֵּבוֹשׁוּ! מִישֶׁהוּ עָמַל פֹּה, עָמַל קָשֶׁה – וְאַתֶּם רוֹמְסִים אֶת הַכֹּל! מַהֵר שִׂימוּ אֶת הַשְׁתִילִים בַּחֲזָרָה לְתוֹךְ הָאֲדָמָה.
עַתָּה הִתְחִילוּ הַיְלָדִים שׁוֹמְרִים עַל הַגִנָה וְדוֹאֲגִים לָהּ, עָשׂוּ מִסְבִיבָהּ גָדֵר קְטַנָה, נִכְּשׁוּ אֶת עִשְׂבֵי הַבָּר וְהִשְׁאִירוּ רַק אֶת הַשְׁתִילִים. אַף הָיוּ מַשְׁקִים אוֹתָם מִזְמַן לִזְמַן, וּלְבַסוֹף נִרְאוּ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה – צְנוֹנִים לְבָנִים שֶׁהָלְכוּ וְגָדְלוּ, הָלְכוּ וְנִתְעַבּוּ מִיוֹם לְיוֹם.
– שֶׁל מִי הַגִנָה הַזֹאת? – שָׁאֲלוּ הַיְלָדִים.
– בְּוַדַאי שָׁתְלוּ אוֹתָהּ הַיְלָדִים שֶׁהָיוּ כָּאן לְפָנֵינוּ – אָמְרָה נִצָה.
וְהַיְלָדִים נִגְשׁוּ לֶאֱסֹף אֶת הַיְבוּל. כָּל הַיָדַיִם עָבְדוּ, הוֹצִיאוּ אֶת הַצְנוֹנִים מִן הָאֲדָמָה וְשָׂמוּ אוֹתָם לַעֲרֵמָה אַחַת.
– יְבוּל גָדוֹל! – קָרְאוּ הַיְלָדִים בְּשִׂמְחָה. וְנָשְׂאוּ אֶת הַצְנוֹנִים אֶל הַמִטְבָּח.
יוֹם אֶחָד יוֹשֵׁב לוֹ עֻזִי בַּבַּיִת וְהִנֵה נִפְתְּחָה הַדֶלֶת וּשְׁנֵי יְלָדִים נִכְנָסִים הַחַדְרָה:
– הַאִם פֹּה גָר עֻזִי עַצְמוֹנִי?
– פֹּה.
– הֵבֵאנוּ לְךָ צְנוֹן אֶחָד מִן הַגִנָה שֶׁלְךָ וּבְשֵׁם כָּל יַלְדֵי הַגַן שֶׁלָנוּ בָּאנוּ לְהוֹדוֹת לְךָ עַל הַצְנוֹנִים שֶׁנָתַתָּ לָנוּ…
קִבֵּל עֻזִי אֶת הַצְנוֹן וּבְעֵינָיו נִרְאוּ דִמְעוֹת שִׂמְחָה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.