לִפְנֵי שָׁבוּעוֹת מִסְפָּר נָתְנָה אִמָא לְתָלִי אַקְוַרְיוֹן וְדָגִיג מַתָּנָה לְיוֹם הֻלַדְתּוֹ. הָיָה זֶה דָגִיג נֶחְמָד, יָפֶה לְהַפְלִיא, שִׁבּוּטֹנֶת־זָהָב.
שָׂמַח תָּלִי שִׂמְחָה גְדוֹלָה בִּדְגִיג הַזָהָב אֲשֶר לוֹ. בַּיָמִים הָרִאשׁוֹנִים טִפֵּל תָּלִי בַּדָגִיג בִּמְסִירוּת רַבָּה – דוֹאֵג הָיָה לִמְזוֹנוֹתָיו, מַחֲלִיף אֵת הַמַיִם בָּאַקְוַרְיוֹן, וְאַחֲרֵי כֵן הִתְרַגֵל אֵלָיו וְשׁוֹכֵחַ הָיָה אֲפִלוּ לְהַאֲכִילוֹ.
לְתָלִי הָיָה גַם חֲתַלְתּוּל קָטָן, מוּזִי שְׁמוֹ.
חֲתַלְתּוּל אֲפַרְפַּר, צִמְרוֹנִי וְעֵינָיו גְדוֹלוֹת, יְרֻקוֹת. מוּזִי אָהַב לְהִסְתַּכֵּל בַּדָגִיג. שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת הָיָה יוֹשֵׁב לְיַד הָאַקְוַרְיוֹן וְלֹא גָרַע עֵינָיו מִמֶנוּ.
– הַשְׁגַח עַל מוּזִי – הָיְתָה אִמָא אוֹמֶרֶת לְתָלִי – שְׁמֹר אוֹתוֹ לְבַל יֹאכַל אֶת הַדָגִיג.
– לֹא יֹאכַל – עָנָה תָּלִי – שָׁמֹר אֶשְׁמֹר עָלָיו.
פַּעַם אַחַת, בְּשָׁעָה שֶׁאִמָא שֶׁל תָּלִי לֹא הָיְתָה בַּבַּיִת, בָּא אֵלָיו צְבִי חֲבֵרוֹ.
רָאָה צְבִי דָגִיג בָּאַקְוַרְיוֹן וְאָמָר:
– הָבָה נִתְחַלֵף. אַתָּה תִּתֵּן לִי אֶת שִׁבּוּטֹנֶת־הַזָהָב, וַאֲנִי אֶתֵּן לְךָ אֶת הַמַשְׁרוֹקִית שֶׁלִי. הֲרוֹצֶה אַתָּה?
– לָמָה לִי מַשְׁרוֹקִית? – אָמַר תָּלִי – לְדַעְתִּי טוֹב הַדָגִיג מִן הַמַשְׁרוֹקִית.
– בַּמֶה טוֹב הוּא יוֹתֵר? הַמַשְׁרוֹקִית יְכוֹלָה לִשְׁרֹק, וְכִי יָכוֹל גַם דָגִיג לִשְׁרֹק?
– וְכִי לָמָה לוֹ לַדָגִיג לִשְׁרֹק? – הֵשִׁיב תָּלִי – אָמְנָם דָגִים אֵינָם יוֹדְעִים לִשְׁרֹק, אַךְ לְעֻמַת זֹאת מְטִיבִים הֵם לִשְׂחוֹת, וּכְלוּם יוֹדַעַת גַם הַמַשְׁרוֹקִית לִשְׂחוֹת?
– חָכָם גָדוֹל אַתָּה – צָחַק צְבִי, – וְכִי מִי רָאָה וּמִי שָׁמַע שֶׁמַשְׁרוֹקִיוֹת שׂוֹחוֹת? כְּנֶגֶד זֶה עָלוּל הַדָג לְהִטָרֵף בְּפִי הֶחָתוּל, וְאָז לֹא יִהְיֶה לְךָ לֹא דָגִיג וְלֹא מַשְׁרוֹקִית.
– וּמִי יֹאכַל מַשְׁרוֹקִית – הֲרֵי עֲשׂוּיָה הִיא מִבַּרְזֶל!
– אִמָא לֹא תִתֵּן לִי לְהִתְחַלֵף. הִיא אוֹמֶרֶת שֶׁאִם אֲנִי רוֹצֶה דְבַר־מָה, קָנֹה תִּקְנֶה לִי בְּעַצְמָהּ – אָמַר תָּלִי.
– וְהֵיכָן תּוּכַל לִקְנוֹת מַשְׁרוֹקִית כָּזֹאת? – שָׁאַל צְבִי – מַשְׁרוֹקִיוֹת כָּאֵלוּ לֹא נִמְכָּרוֹת. הֲרֵי זוֹ מַשְׁרוֹקִית שֶׁל שׁוֹטְרִים. יוֹצֵא אֲנִי לֶחָצֵר וְשׁוֹרֵק שְׁרִיקָה אַחַת וּמִיָד חוֹשְׁבִים הַכֹּל, כִּי שׁוֹטֵר בָּא.
וְתוֹך כְּדֵי כָּךְ הוֹצִיא צְבִי מִכִּיסוֹ אֶת הַמַשְׁרוֹקִית וְשָׁרַק בָּהּ.
– תֵּן לִי, אֲנַסֶה – בִּקֵשׁ תָּלִי.
נָטַל תָּלִי אֶת הַמַשְׁרוֹקִית וְנָפַח בָּהּ. מִיָד נִשְׁמְעָה קוֹל שְׁרִיקָה חַדָה. מְאֹד מָצְאָה
חֵן בְּעֵינֵי תָּלִי שְׁרִיקָתָהּ שֶׁל מַשְׁרוֹקִית זוֹ.
מְאֹד רָצָה שֶׁתִּהְיֶה לוֹ מַשְׁרוֹקִית כָּזֹאת, אַךְ לֹא יָכֹל לְהַחְלִיט בַּדָבָר וְאָמַר:
– וְאֵיפֹה תָּשִׂים אֶת הַדָגִיג? הֲלֹא אֵין לְךָ אַקְוַרְיוֹן.
– אֲנִי אָשִׂים אוֹתוֹ בִּצְלוֹחִית גְדוֹלָה. יֵשׁ לָנוּ בַּבַּיִת צְלוֹחִית כָּזֹאת.
– נוּ, טוֹב – אָמַר תָּלִי.
עַתָּה רָצוּ הַיְלָדִים לִתְפֹּשׂ אֶת הַדָגִיג בָאַקְוַרְיוֹן, אַךְ הַשִׁבּוּטֹנֶת הֵיטִיבָה לִשְׂחוֹת וְהִתְחַמְקָה מִידֵיהֶם. מֵי הָאַקְוַרְיוֹן נִתְּזוּ מִסָבִיב, וּצְבִי הִרְטִיב אֶת שַׁרְווּלוֹ עַד לַמַרְפֵּק. לְבַסוֹף הִצְלִיחַ לִתְפֹּשׂ אֶת הַדָגִיג.
– יֵשׁ! – קָרָא בְּשִׂמְחָה – מַהֵר, תֵּן אֵיזֶה כְּלִי, אָשִׂים אוֹתוֹ בַּכְּלִי.
מִהֵר תָּלִי וְיָצַק לְתוֹךְ הַכְּלִי מַיִם וּצְבִי שָׂם אֶת הַדָגִיג לְתוֹכוֹ.
הָלְכוּ הַיְלָדִים אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל צְבִי. הַכְּלִי לֹא הָיָה גָדוֹל כְּדֵי הַצֹרֶךְ וְלֹא נוֹחַ הָיָה בּוֹ לַדָגִיג לִשְׂחוֹת כְּמוֹ בָּאַקְוַרְיוֹן. זְמַן רַב הִסְתַּכְּלוּ הַיְלָדִים אֵיךְ שׂוֹחָה הַשִׁבּוּטֹנֶת בַּכְּלִי הַצַר הַזֶה. צְבִי שָׂמַח וְתָלִי הִצְטַעֵר מְאֹד לַמַחֲשָׁבָה, כִּי מֵעַתָּה לֹא עוֹד יִהְיֶה לוֹ דָגִיג. וְהָעִקָר, פָּחַד לְסַפֵּר לְאִמָא, שֶׁהוּא הֶחֱלִיף אֶת הַדָגִיג בְּמַשְׁרוֹקִית.
“אֵין דָבָר, אוּלַי אִמָא לֹא תַשְׁגִיחַ, שֶׁהַדָגִיג נֶעְלַם” – חָשַׁב תָּלִי וְחָזַר הַבָּיְתָה. כְּשֶׁחָזַר כְּבָר הָיְתָה אִמָא בַּבַּיִת.
– וְהֵיכָן הַדָגִיג שֶׁלְךָ? – שָׁאֲלָה.
נָבוֹךְ תָּלִי וְלֹא יָדַע מַה לְהָשִׁיב לָהּ.
– אוּלַי מוּזִי אָכַל אוֹתוֹ? – שָׁאֲלָה אִמָא.
– מוּזִי, מוּזִי! – הֵחֵל תָּלִי קוֹרֵא, אַךְ הַחֲתַלְתּוּל לֹא בָּא.
– בְּוַדַאי יָצָא לֶחָצֵר – אָמְרָה אִמָא – לֵךְ וּקְרָא לוֹ.
יָצָא תָּלִי לֶחָצֵר.
“הִנֵה מַה שֶׁעוֹלַלְתִּי! – חָשַׁב – עַכְשָׁו יֵעָנֵשׁ מוּזִי בִּגְלָלִי”.
כְּבָר רָצָה לַחֲזֹר הַבַּיְתָה וּלְהַגִיד לְאִמָא, שֶׁמוּזִי אֵינֶנוּ בֶּּחָצֵר, אַךְ אוֹתוֹ רֶגַע קָפַץ מוּזִי מִן הַמַחְסָן שֶׁמֵאֲחוֹרֵי הַבַּיִת וְרָץ אֶל עֵבֶר הַדֶלֶת.
– אַל תִּכָּנֵס הַבַּיְתָה, מוּזִי – אָמַר תָּלִי – מָנָה יָפָה תְּקַבֵּל מֵאִמָא!
אַךְ מוּזִי הֵחֵל מְנַהֵם חֲרִישִׁית, הִתְחַכֵּךְ בְּגַבּוֹ לְרַגְלָיו שֶׁל תָּלִי, אַחֲרֵי כֵן הִסְתַּכֵּל בַּדֶלֶת הַסְגוּרָה וְהִשְׁמִיעַ קוֹל נַהֲמָה קַלָה. כְּאוֹמֵר: פְּתַח לִי.
– שׁוֹטֶה שֶׁכְּמוֹתְךָ, אֵינְךָ מֵבִין וְלֹא כְלוּם – אָמַר תָּלִי – הֲלֹא אוֹמֵר אֲנִי לְךָ בִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם, שֶׁלֹא כְּדַאי לְךָ לְהִכָּנֵס הַבַּיְתָה.
אַךְ מוּזִי, כְּמוּבָן, לֹא הֵבִין דָבָר מִכָּל אֲשֶׁר אָמַר לוֹ תָּלִי, הִתְחַכֵּךְ בּוֹ בְּצַלְעוֹתָיו וְנָגַח בּוֹ קַלִילוֹת בְּרֹאשׁוֹ, כְּאִלוּ הֵאִיץ בּוֹ שֶׁיִפְתַּח לוֹ אֶת הַדֶלֶת. אָז נִסָה תָּלִי לְהַרְחִיקוֹ מִן הַדֶלֶת, אַךְ מוּזִי לֹא רָצָה לָלֶכֶת מִשָׁם. קָפַץ תָּלִי וְהִסְתַּתֵּר מִפָּנָיו מֵאֲחוֹרֵי הַדֶלֶת.
– מְיָאוּ! – נָהַם מוּזִי מֵעֵבֶר לַדֶלֶת.
מִהֵר תָּלִי וְיָצָא אֵלָיו שׁוּב.
– הַס! מָה אַתָּה מְיַבֵּב פֹּה! הִנֵה תִּשְׁמַע אִמָא, וְאָז תֵּדַע פֶּרֶק בְּהִלְכוֹת דֶרֶךְ־אֶרֶץ…
תָּפַשׂ אֶת מוּזִי וְנִסָה לְדָחְפוֹ אֶל הַמַחְסָן. אֲשֶׁר מִמֶנוּ יָצָא הֶחָתוּל לִפְנֵי כֵן. אַךְ הַלָה הִתְעַקֵשׁ, נֶאֱחַז בּוֹ בְּכָל אַרְבַּע כַּפּוֹתָיו וְלֹא רָצָה לְהִכָּנֵס לַמַחְסָן.
– הִכָּנֵס, טִפֵּשׁ שֶׁכְּמוֹתְךָ – הֵחֵל תָּלִי לְפַתּוֹת אוֹתוֹ – וְשֵׁב לְךָ שָׁם עַד יַעֲבֹר זַעַם.
לְבַסוֹף דְחָפוֹ לְתוֹךְ הַמַחְסָן וְרַק זְנָבוֹ נִרְאָה מִבַּעַד לַסֶדֶק שֶׁבִּין קַרְשֵׁי הַדֶלֶת.
זְמַן־מָה טִלְטֵל מוּזִי אֶת זְנָבוֹ בְּכַעַס וְאַחֲרֵי כֵן נֶעְלַם גַם הַזָנָב. שָׂמַח תָּלִי מְאֹד. בָּטוּחַ הָיָה שֶׁמוּזִי הֵבִין, שֶׁעָלָיו לָשֶׁבֶת בַמַחֲבוֹא, אַךְ הִנֵה שׁוּב הֵצִיץ רֹאשׁ הֶחָתוּל.
– אֶל אָן אַתָּה זוֹחֵל, חָתוּל שׁוֹטֶה? – הִתְרַגֵז תָּלִי וְחָסַם אֶת הַפֶּתַח בְּיָדָיו – הֲלֹא אוֹמְרִים לְךָ, אָסוּר לְךָ לְהִכָּנֵס עַכְשָׁו הַבַּיְתָה.
– מְיָאוּ! – נָהַם מוּזִי.
– הֲרֵי לְךָ “מְיָאוּ”! – חִקָה אוֹתוֹ תָּלִי – מָה אֶעֱשֶׂה עִמְךָ עַכְשָׁו?
הִסְתַּכֵּל תָּלִי כֹּה וָכֹה וְחִפֵּשׂ בְּמַה אֶפְשָׁר לַחְסֹם אֶת הָאֶשְׁנָב הַקָטָן שֶׁמֵעַל הַמַשְׁקוֹף. מָצָא רַעַף בְּקִרְבָתוֹ, הֵרִים אוֹתוֹ וְכִסָה בּוֹ אֶת פֶּתַח הָאֶשְׁנָב.
– עַכְשָׁו לֹא תֵּצֵא עוֹד – אָמַר – שֵׁב כָּאן, בַּמַחְסָן. עַד מָחָר תִּשְׁכַּח אִמָא אֶת אֲשֶׁר קָרָה לַדָגִיג, וַאֲנִי אוֹצִיא אוֹתְךָ לַחָפְשִׁי.
תָּלִי חָזַר הַבַּיְתָה וְאָמַר שֶׁלֹא מָצָא אֶת מוּזִי בֶּחָצֵר.
– אֵין דָבָר – אָמְרָה אִמָא – שׁוֹב יָשׁוּב הֶחָתוּל. בֵּין כֹּה וָכֹה לֹא אֶסְלַח לוֹ.
בִּשְׁעַת אֲרוּחַת הַצָהֳרַיִם יָשַׁב תָּלִי עָצוּב וּמְדֻכָּא וַאֲפִלוּ לֹא רָצָה לֶאֱכֹל.
“הִנֵה אֲנִי אוֹכֵל – חָשַׁב בְּלִבּוֹ – וּמוּזִי הַמִסְכֵּן כָּלוּא בַּמַחְסָן”.
כְּשֶׁקָמָה אִמָא מֵאֵצֶל הַשֻׁלְחָן, שָֹם תָּלִי בְּאֵין רוֹאִים אֶת קְצִיצָתוֹ לְתוֹךְ כִּיסוֹ וְיָצָא לֶחָצֵר. נִגַשׁ לַמַחְסָן, הֵסִיר אֶת הָרַעַף, אֲשֶׁר בּוֹ כִּסָה אֶת הָאֶשְׁנָב, וּבְקוֹל חֲרִישִׁי הִתְחִיל קוֹרֵא:
– מוּזִי, מוּזִי!
אַךְ אֵין קוֹל וְאֵין עוֹנֶה.
עָמַד תָּלִי עַל בְּהוֹנוֹת רַגְלָיו וְהֵצִיץ לְתוֹךְ הָאֶשְׁנָב. בַּמַחְסָן שָֹרְרָה אֲפֵלָה וְהוּא לֹא יָכוֹל הָיָה לִרְאוֹת בּוֹ דָבָר.
– מוּזִי, מוּזִי חֲמוּדִי! – קָרָא תָּלִי – הִנֵה הֵבֵאתִי לְךָ קְצִיצָה!
אַךְ מוּזִי לֹא יָצָא.
– אֵינְךָ רוֹצֶה – שֵׁב לְךָ פֹּה, שׁוֹטֶה שֶׁכְּמוֹתְךָ! – אָמַר תָּלִי וְחָזַר הַבַּיְתָה.
עָצוּב הָיָה לוֹ לְתָלִי בַּבַּיִת בְּלִי מוּזִי, וּבְלִבּוֹ מוּעָקָה כְּבֵדָה, עַל כִּי שִׁקֵר בְּאָזְנֵי אִמָא. רָאֲתָה אִמָא שֶׁהוּא עָצוּב מְאֹד, אָמְרָה:
– אַל תִּתְעַצֵב אֲנִי אֶקְנֶה לְךָ דָגִיג אַחֵר.
– לֹא צָרִיךְ – אָמַר תָּלִי.
כְּבָר רָצָה לְסַפֵּר לְאִמָא אֶת הַכֹּל, אַךְ לֹא מָצָא דֵי עֹז בְּנַפְשׁוֹ, וְלֹא אָמַר דָבָר.
אוֹתוֹ רֶגַע נִשְׁמַע קוֹל רַחַשׁ מֵעֵבֶר לַחַלוֹן וּמִיָד אַחֲרֵי זֶה נְהִימָה קְצָרָה:
– מְיָאוּ!
הִסְתַּכֵּל תָּלִי בַּחַלוֹן וְרָאָה – מוּזִי עוֹמֵד בַּחוּץ. כַּנִרְאֶה, הִצְלִיחַ הַחֲתַלְתּוּל לָצֵאת מִן הַמַחְסָן דֶרֶךְ חֹר אַחֵר.
– סוֹף־סוֹף בָּא, הָרוֹצֵחַ – אָמְרָה אִמָא – בּוֹא הֵנָה, בּוֹא!
קָפַץ מוּזִי לַפֶּתַח וְהִתְחִיל מִתְרוֹצֵץ בַּחֶדֶר. רָצְתָה אִמָא לְתָפְשׂוֹ, אַךְ הוּא, כַּנִרְאֶה, נִחֵשׁ כִּי רָעָה גְדוֹלָה צְפוּיָה לוֹ, וְחָמַק תַּחַת הַשֻׁלְחָן.
– חַכֵּה, חַכֵּה! חָכָם שֶׁכְּמוֹתְךָ – אָמְרָה אִמָא – חָשׁ הוּא בְּאַשְׁמָתוֹ. מַהֵר, תָּלִי, תְּפֹשׂ אוֹתוֹ.
זָחַל תָּלִי אֶל מִתַּחַת לַשֻׁלְחָן כְּדֵי לִתְפֹּשׂ אֶת מוּזִי. רָאָה זֹאת הֶחָתוּל וְקָפַץ עַל הַסַפָּה. שָׂמַח תָּלִי שֶׁמוּזִי הִצְלִיחַ לְהִתְחַמֵק, וּפָנָה אֶל עֵבֶר הַסַפָּה. תּוֹךְ כְּדֵי כָּךְ הֵקִים הֲמֻלָה גְדוֹלָה, כְּדֵי שֶׁמוּזִי יַרְגִישׁ בּוֹ בְּעוֹד מוֹעֵד. וְכָךְ הֵחֵלָה הִתְרוֹצְצוּת בַּחֶדֶר.
– מָה הַמְהוּמָה הַזֹאת? הַחוֹשֵׁב אַתָּה לְתָפְשׂוֹ בְּדֶרֶך זוֹ? – אָמְרָה אִמָא.
אוֹתוֹ רֶגַע קָפַץ מוּזִי עַל הַמַדָף, אֲשֶׁר עָלָיו עָמַד הָאַקְוַרְיוֹן וְרָצָה לִקְפֹּץ מִשָׁם אֶל אֶדֶן הַחַלוֹן וּמִשָׁם הַחוּצָה. אַךְ בִּקְפִיצָתוֹ הַבְּהוּלָה פָּגַע בָּאַקְוַרְיוֹן וְנָפַל לְתוֹכוֹ. הַמַיִם נִתְּזוּ לְכָל הָעֲבָרִים. קָפַץ מוּזִי מִתּוֹךְ הָאַקְוַרְיוֹן וְהֵחֵל לְהִתְנַעֵר. אוֹתוֹ רֶגַע תָּפְשָׁה אוֹתוֹ אִמָא:
– וְעַכְשָׁו אֲלַמֵד אוֹתְךָ כָּרָאוּי!
– אִמָא, אִמָא’לֶה, אַל תַּכִּי אֶת מוּזִי – פָּרַץ תָּלִי בְּבֶכִי.
– אַל תְַּרֵחם עָלָיו – אָמְרָה אִמָא – גַם הוּא לֹא רִחֵם עַל הַדָגִיג.
– אִמָא, הוּא חַף מִפֶּשַׁע!
– אֵיךְ זֶה הוּא חַף מִפֶּשַׁע? וּמִי אָכַל אֶת הַדָגִיג?
– לֹא הוּא עָשָׂה זֹאת.
– וּמִי?
– אֲנִי…
– אַתָּה אָכַלְתָּ אוֹתוֹ? – תָּמְהָה הָאֵם.
– לֹא, לֹא אָכַלְתִּי אוֹתוֹ. הֶחֱלַפְתִּי אוֹתוֹ בְּמַשְׁרוֹקִית.
– בְּאֵיזוֹ מַשְׁרוֹקִית?
– הִנֵה בָּזֹאת.
אָמַר וְהוֹצִיא מִכִּיסוֹ אֶת הַמַשְׁרוֹקִית וְהֶרְאָה אוֹתָהּ לְאִמָא.
– וְאֵיךְ לֹא תִּתְבַּיֵשׁ? – אָמְרָה הָאֵם.
– לֹא מֵרְצוֹנִי עָשִׂיתִי זֹאת. צְבִי אָמַר “הָבָה נִתְחַלֵף” וַאֲנִי הִתְחַלַפְתִי.
– לֹא לָזֶה כַּוָנָתִי! שׁוֹאֶלֶת אֲנִי לָמָה לֹא סִפַּרְתָּ לִי אֶת הָאֱמֶת? הֲלֹא חָשַׁדְתִּי בְּמוּזִי. הַאִם מַעֲשֶׂה יָשָׁר הוּא לְהָטִיל אַשְׁמָה עַל אַחֵר?
– פָּחַדְתִּי, חָשַׁבְתִּי פֶּן תַּעֲנִישִׁי אוֹתִי.
– רַק מוּג־לֵב מְפַחֵד לְהַגִיד אֶת הָאֱמֶת! הֲטוֹב הָיָה אִלוּ הֶעֱנַשְׁתִּי אֶת מוּזִי?
– לֹא אֶעֱשֶׂה כַּדָבָר הַזֶה.
– רְאֵה וּשְׁמֹר אֶת הַדָבָר בְּלִבְּךָ – אָמְרָה אִמָא.
וְתָלִי נָטַל אֵת מוּזִי וְהִנִיחַ אוֹתוֹ עַל אֶדֶן הַחַלוֹן כְּדֵי שֶׁיִתְיַבֵּשׁ עוֹרוֹ בַּשֶׁמֶשׁ וְהוּא עַצְמוֹ יָשַׁב עַל כִּסֵא סָמוּךְ לוֹ. שַׂעֲרוֹת־פַּרְוָתוֹ הַלַחוֹת שֶׁל הֶחָתוּל נִזְדַקְרוּ לְכָל הָעֲבָרִים, כִּמְחָטִים שֶׁל קִפּוֹד, וּמוּזִי נִרְאָה מִשׁוּם כָּךְ כָּחוּשׁ־כָּחוּשׁ מְאֹד, כְּאִלוּ לֹא בָּא כָּל אֹכֶל לְפִיו בְּמֶשֶׁךְ שָׁבוּעַ יָמִים. הוֹצִיא תָּלִי אֶת הַקְצִיצָה מִכִּיסוֹ וְשָׂם אוֹתָהּ לִפְנֵי מוּזִי, יָשַׁב עַל הַכִּסֵא וְהִסְתַּכֵּל בֶּחָתוּל.
גָמַר מוּזִי לֶאֱכֹל אֶת הַקְצִיצָה, יָשַׁב עַל בִּרְכָּיו וְהִסְתַּכֵּל בְּתָלִי, אַחֲרֵי כֵן הִתְחִיל מְנַהֵם אֶת שִׁירוֹ הַחֲתוּלִי.
שָׁמַע תָּלִי אֶת הַשִׁיר הַחֲרִישִׁי וְחָשׁ כִּי רָוַח לוֹ וְטוֹב לוֹ עַתָּה, כָּל כָּךְ טוֹב…
וְאוּלַי לֹא בִּגְלַל הַשִׁיר הַחֲתוּלִי הוּטַב לוֹ… שֶׁמָא יוֹדְעִים אַתֶּם מַדוּעַ בָּאָה הָרְוָחָה לְלִבּוֹ שֶׁל תָּלִי?
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.