רלד אָמַר רַ' לֵוִי: מְגִלַּת יֻחֲסִין מָצְאוּ בִירוּשָׁלַיִם וְכָתוּב בָּהּ: רַ' יוֹסֵי בֶּן חֲלַפְתָּא מִבְּנֵי יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב (ירושלמי תענית ד, ב).
מגלת יחסין – רשימה תולדותיהן של משפחות.
יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב – משפחה הנזכרת בספר ירמיה (פרק לה) כדוגמה ראויה לשבח של אנשים שקיימו בהקפדה את מצוות אביהם.
*
רלה רַ' יוֹסֵי בֶּן חֲלַפְתָּא כְּשֶׁהָיָה נַעַר הָיָה מְשַׂחֵק עִם הַנְּעָרִים. רָאָה אוֹתוֹ אִישׁ אֶחָד, אָמַר לוֹ: יֵשׁ לוֹמַר לְאָבִיךָ שֶׁאַתָּה מְשַׂחֵק עִם הַנְּעָרִים. אָמַר לוֹ רַ' יוֹסֵי: מָה אִכְפַּת לָךְ? אִם תֹּאמַר לְאָבִי הוּא מַכֶּה אוֹתִי, וְאַתָּה מַרְגִּיל לְשׁוֹנְךָ לוֹמַר לְשׁוֹן הָרָע (מד"ת נ, ג).
מְשַׂחֵק – במקום ללמוד תורה.
*
רלו אָמַר רַ' יוֹסֵי: פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְנִכְנַסְתִּי לְחָרְבָּה אַחַת מֵחָרְבוֹת יְרוּשָׁלַיִם לְהִתְפַּלֵּל. בָּא אֵלִיָּהוּ, זָכוּר לַטּוֹב, וְשָׁמַר לִי עַל הַפֶּתַח עַד שֶׁסִּיַּמְתִּי תְּפִלָּתִי. לְאַחַר שֶׁסִּיַּמְתִּי תְּפִלָּתִי, אָמַר לִי: שָׁלוֹם עָלֶיךָ, רַבִּי! אָמַרְתִּי לוֹ: שָׁלוֹם עָלֶיךָ, רַבִּי וּמוֹרִי! אָמַר לִי: בְּנִי, מִפְּנֵי מָה נִכְנַסְתָּ לְחָרְבָּה זוֹ? אָמַרְתִּי לוֹ: לְהִתְפַּלֵּל. אָמַר לִי: הָיָה לְךָ לְהִתְפַּלֵּל בַּדֶּרֶךְ. אָמַרְתִּי לוֹ: מִתְיָרֵא הָיִיתִי שֶׁמָּא יַפְסִיקוּנִי עוֹבְרֵי דְרָכִים. אָמַר לִי: בְּנִי, מָה קוֹל שָׁמַעְתָּ בְּחָרְבָּה זוֹ? אָמַרְתִּי לוֹ: שָׁמַעְתִּי בַּת קוֹל שֶׁמְּנַהֶמֶת כְּיוֹנָה וְאוֹמֶרֶת:
אוֹי, שֶׁהֶחֱרַבְתִּי אֶת בֵּיתִי,
וְשָׂרַפְתִּי אֶת הֵיכָלִי,
וְהִגְלֵיתִי אֶת בָּנַי –
לְבֵין הָאֻמּוֹת!
אָמַר לִי: בְּנִי, חַיֶּיךָ וְחַיֵּי רֹאשְׁךָ! לֹא שָׁעָה זוֹ בִלְבַד אוֹמֶרֶת כָּךְ, אֶלָּא בְכָל יוֹם וָיוֹם שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים אוֹמֶרֶת כָּךְ; וְלֹא עוֹד, אֶלָּא בְּכָל שָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִכְנָסִים לְבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּלְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וְעוֹנִים “אָמֵן יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ”, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּבְיָכוֹל, מְנַעְנֵעַ רֹאשׁוֹ וְאוֹמֵר:
אַשְׁרֵי הַמֶּלֶךְ שֶׁמְּקַלְּסִין אוֹתוֹ בְּבֵיתוֹ כָּךְ!
מַה־לּוֹ לָאָב, שֶׁהֶגְלָה אֶת־בָּנָיו?
וְאוֹי לָהֶם לַבָּנִים שֶׁגָּלוּ מֵעַל שֻׁלְחַן אֲבִיהֶם! (בר' ג; ע"י).
שָׁמַר לִי – המתין.
הָיָה לְךָ וגו' – צריך היית להתפלל בחוץ ולא להיכנס למקום שעלול להתמוטט.
מְנַהֶמֶת – משמיעה קול עמום.
חַיֶּיךָ וגו' – לשון שבועה.
עוֹנִים – במסגרת התפילה (כמענה לקדיש או לתפילה אחרת).
“שְׁמֵהּ רַבָּא” – (ארמית): שמו הגדול.
כִּבְיָכוֹל – כאילו הדבר אפשרי (ביטוי מקובל שמביע הסתייגות כאשר מייחסים לקב"ה תכונה אנושית).
מְקַלְּסִין – משבחים.
מָה לוֹ – אוי לו.
*
רלז דָּרַשׁ רַ' יוֹסֵי בְּצִפּוֹרִי: אַבָּא אֵלִיָּהוּ קַפְּדָן הָיָה. הָיָה אֵלִיָּהוּ רָגִיל לָבוֹא אֶצְלוֹ, נֶעְלַם מִמֶּנּוּ שְׁלוֹשָׁה יָמִים וְלֹא בָּא. כְּשֶׁבָּא אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי מָה לֹא בָּא מָר? אָמַר לוֹ: קַפְּדָּן קָרָאתָ לִי. אָמַר לוֹ: הֲרֵי שֶׁהִקְפִּיד מָר (סנהדרין קיג ע“א־ע”ב).
אַבָּא אֵלִיָּהוּ – כינוי של חיבה לאליהו הנביא.
קַפְּדָן – ממהר לכעוס (כעולה מן המסופר עליו בספר מלכים).
לָבוֹא אֶצְלוֹ – ללמוד תורה יחד עמו.
מָר – אדוני.
הֲרֵי שֶׁהִקְפִּיד וגו' – תגובתו על דברי ר' יוסי אכן מעידה שהוא קפדן.
*
רלח אִשְׁתּוֹ שֶׁל רַ' יוֹסֵי הָיְתָה מִתְקוֹטֶטֶת עִם שִׁפְחָתָהּ; הִכְחִישׁ רַ' יוֹסֵי אֶת אִשְׁתּוֹ לִפְנֵי הַשִּׁפְחָה. אָמְרָה לוֹ: מִפְּנֵי מָה אַתָּה מַכְחִישֵׁנִי לִפְנֵי שִׁפְחָתִי? אָמַר לָהּ: לֹא כָּךְ אָמַר אִיּוֹב: “אִם אֶמְאַס מִשְׁפַּט עַבְדִּי וַאֲמָתִי בְּרִבָם עִמָּדִי” (איוב לא, יג)? (בר"ר מח, ג).
הִכְחִישׁ – הראה שטעתה (אשתו).
“אִם אֶמְאַס” וגו' – לא אבוז לדברי עבדי ואמתי כאשר הם מתווכחים עמי.
*
רלט אָמַר רַ' יוֹסֵי: מִיָּמַי לֹא קָרִיתִי לְאִשְׁתִּי וּלְשׁוֹרִי שׁוֹרִי, אֶלָּא לְאִשְׁתִּי בֵּיתִי וּלְשׁוֹרִי שָׂדִי.
וְאָמַר רַ' יוֹסֵי: מִיָּמַי לֹא רָאוּ קוֹרוֹת בֵּיתִי אִמְרֵי חֲלוּקִי.
וְאָמַר רַ' יוֹסֵי: מִיָּמַי לֹא עָבַרְתִּי עַל דִּבְרֵי חֲבֵרַי, יוֹדֵעַ אֲנִי בְּעַצְמִי שֶׁאֵינִי כּוֹהֵן, אִם אוֹמְרִים לִי חֲבֵרַי עֲלֵה לְדוּכָן – אֲנִי עוֹלֶה.
וְאָמַר רַ' יוֹסֵי: מִיָּמַי לֹא אָמַרְתִּי דָּבָר וְחָזַרְתִּי לַאֲחוֹרַי.
וְאָמַר רַ' יוֹסֵי: יְהֵא חֶלְקִי מֵאוֹכְלֵי שָׁלוֹשׁ סְעוּדוֹת בְּשַׁבָּת.
וְאָמַר רַ' יוֹסֵי: יְהֵא חֶלְקִי מִגּוֹמְרֵי הַלֵּל בְּכָל יוֹם.
וְאָמַר רַ' יוֹסֵי: יְהֵא חֶלְקִי מִמִּתְפַּלְּלִים עִם דִּמְדּוּמֵי חַמָּה.
וְאָמַר רַ' יוֹסֵי: יְהֵא חֶלְקִי מִמֵּתִים בָּחֳלִי מֵעַיִם, שֶׁאָמַר מָר: רֻבָּן שֶׁל צַדִּיקִים מֵתִים בָּחֳלִי מֵעַיִם.
וְאָמַר רַ' יוֹסֵי: יְהֵא חֶלְקִי מִמֵּתִים בְּדֶרֶךְ מִצְוָה.
וְאָמַר רַ' יוֹסֵי: יְהֵא חֶלְקִי מִמַּכְנִיסֵי שַׁבָּת בִּטְבֶרְיָא וּמוֹצִיאֵי שַׁבָּת בְּצִפּוֹרִי.
וְאָמַר רַ' יוֹסֵי: יְהֵא חֶלְקִי מִמּוֹשִׁיבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא מִמַּעֲמִידֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ.
וְאָמַר רַ' יוֹסֵי: יְהֵא חֶלְקִי מִגַּבָּאֵי צְדָקָה, וְלֹא מִמְּחַלְּקֵי צְדָקָה.
וְאָמַר רַ' יוֹסֵי: יְהֵא חֶלְקִי מִמִּי שֶׁחוֹשְׁדִין אוֹתוֹ וְאֵין בּוֹ (שבת קיח ע"ב).
קָרִיתִי – קראתי.
בֵּיתִי – כי האישה היא עיקר הבית.
שָׂדִי – כי אין טעם בשדה אם אין שור שיחרוש אותו.
קוֹרוֹת בֵּיתִי – המרכיבות את הגג.
אִמְרֵי חֲלוּקִי – התפר שבשפתו הפנימית של הבגד (שכן מרוב צניעות היה פושט את הבגד כשהוא מכוסה בשמיכה ואף מעלהו מעל ראשו מבלי להופכו).
עָבַרְתִּי – פעלתי בניגוד.
עֲלֵה לְדוּכָן – לברך ברכת כוהנים (והוא הדין במילוי כל תפקיד שהוטל עליו).
חָזַרְתִּי לַאֲחוֹרַי – לראות אם האיש (שעליו אני מדבר) עומד מאחורי כי איני חושש לומר דבר בפני איש.
חֶלְקִי – גורלי.
שָׁלוֹשׁ סְעוּדוֹת – לענג את השבת (בליל שבת, ביום השבת ולקראת סיומו).
גּוֹמְרֵי הַלֵּל – אומרים יום יום את פרקי ההלל שבתהלים (קיג־קיח).
דִּמְדּוּמֵי חַמָּה – מיד עם הנץ החמה (בבוקר) ומיד לאחר שקיעתה (בערב).
חֳלִי מֵעַיִם – שייסורי מיתתם מכפרים על עוונותיהם.
בְּדֶרֶךְ מִצְוָה – בעומדם לקיים מצווה.
מַכְנִיסֵי שַׁבָּת בְּטְבֶרְיָא – השוכנת במקום נמוך, ועל כן מחשיך בה היום, והשבת נכנסת מוקדם יותר.
צִפּוֹרי – השוכנת בראש ההר והשקיעה בה מאוחרת.
מוֹשִׁיבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ – המכנסים את הלומדים מוקדם בבוקר.
מַעֲמִידֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ – המודיעים על סיום יום הלימוד.
גַּבָּאֵי צְדָקָה – האוספים ממון לצדקה מן הציבור.
מְחַלְּקֵי צְדָקָה – המחלקים את הצדקה לעניים, ועלולים לטעות ולחלק שלא ביושר.
חוֹשְׁדִין אוֹתוֹ – בעבירה (שלא עבר).
*
רמ אָמַר רַ' יוֹסֵי: כָּל יָמַי הָיִיתִי מִצְטַעֵר עַל מִקְרָא זֶה: “וְהָיִיתָ מְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם כַּאֲשֶׁר יְמַשֵּׁשׁ הָעִוֵּר בָּאֲפֵלָה” (דברים כח, כט) – וְכִי מָה אִכְפַּת לוֹ לְעִוֵּר בֵּין אֲפֵלָה לְאוֹרָה? עַד שֶׁבָּא מַעֲשֶׂה לְיָדִי: פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵלָה וְרָאִיתִי סוֹמֵא שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וַאֲבוּקָה בְיָדוֹ. אָמַרְתִּי לוֹ: בְּנִי, אֲבוּקָה זוֹ לָמָּה לְךָ? אָמַר לִי: כָּל זְמַן שֶׁאֲבוּקָה בְיָדִי בְּנֵי אָדָם רוֹאִין אוֹתִי וּמַצִּלִין אוֹתִי מִן הַפְּחָתִין וּמִן הַקּוֹצִין וּמִן הַבַּרְקָנִין (מגילה כד ע"ב).
מִצְטַעֵר וגו' – מתקשה להבין את הפסוק.
וְכִי מָה וגו' – מה ההבדל מבחינתו של העיוור, אם הוא מחפש את דרכו בשעות האור או בשעות הלילה?
בָּא מַעֲשֶׂה לְיָדִי – אירע לי.
סוֹמֵא – עיוור.
פְּחָתִין – בורות פתוחים.
*
רמא רַ' יוֹסֵי נִמּוּקוֹ עִמּוֹ (גיטין סז ע“א; אדר”נ, נו"א, ח).
נִמּוּקוֹ עִמּוֹ – אינו אומר דבר מבלי שידע לנמקו.
*
רמב כְּשֶׁמֵּת רַ' יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא מָשְׁכוּ הַצִּנּוֹרוֹת בְּצִפּוֹרִי דָּם (מועד קטן כה ע"ב).
מָשְׁכוּ הַצִּנּוֹרוֹת – זרמו במרזבי הבתים (כאות אבל).
צִפּוֹרִי – עירו של ר' יוסי.
*
רמג מִשֶּׁמֵּת רַ' יוֹסֵי פָּסְקָה הַבִּינָה (ירושלמי סוטה ט, טז).
*
רמד רַבִּי כְּשֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ לְהָשִׁיב עַל דִּבְרֵי רַ' יוֹסֵי הָיָה אוֹמֵר: אָנוּ הָעֲלוּבִים מְשִׁיבִים עַל דִּבְרֵי רַ' יוֹסֵי; שֶׁכְּשֵׁם שֶׁבֵּין קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים לְבֵין חֻלֵּי חֻלִּין כָּךְ בֵּין דּוֹרֵנוּ לְדוֹרוֹ שֶׁל רַ' יוֹסֵי.
אָמַר רַ' יִשְׁמָעֵאל בְּרַ' יוֹסֵי: כְּשֵׁם שֶׁבֵּין זָהָב לְעָפָר כָּךְ בֵּין דּוֹרֵנוּ לְדוֹרוֹ שֶׁל אַבָּא (ירושלמי גיטין ו, ז).
רַבִּי – יהודה הנשיא.
מְבַקֵּשׁ לְהָשִׁיב – רוצה לדחות.
הָעֲלוּבִים – לשון צניעות.
כְּשֵׁם שֶׁבֵּין וגו' – כמו ההבדל וההפרש.
בְּרַ' – בן ר'.
*
רמה רַ' יִשְׁמָעֵאל בְּרַ' יוֹסֵי שָׁאַל לִפְנֵי רַבִּי, אָמַר לוֹ: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי לַיֹּשְׁבִים לִפְנֵי ה' יִהְיֶה סַחְרָהּ לֶאֱכֹל לְשָׂבְעָה וְלִמְכַסֶּה עָתִיק” (ישעיה כג יח)? אָמַר לוֹ: כְּגוֹן אַתָּה וַחֲבֵרֶיךָ וּשְׁנֵי עֲטוּפֵי סְדִינִין כַּיּוֹצֵא בְּךָ, שֶׁאֵין אַתֶּם חֲשׁוּבִים בְּעַצְמְכֶם כְּלוּם (קה"ר א, ז).
רַבִּי – יהודה הנשיא.
מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר וגו' – מי הם "היושבים לפני ה' " (אשר יזכו לכל הטוב שאספה העיר צור שעליה מדבר הנביא)?
עטוּפֵי סְדִינִין – שניים מיושבי בית המדרש שכונו כך משום שהתכסו דרך קבע בלבוש צנוע.
כַּיּוֹצֵא בְּךָ – הדומים לך.
אֵין אַתֶּם וגו' – אין אתם מחשיבים את עצמכם כבעלי ערך.
*
רמו רַ' יִשְׁמָעֵאל בְּרַ' יוֹסֵי הָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ. פָּגַע בּוֹ אֶחָד טָעוּן חֲבִילָה שֶׁל עֵצִים. הִנִּיחָם וְעָמַד לָפוּשׁ. אָמַר הָאִישׁ לְרַ' יִשְׁמָעֵאל: הַטְעִינֵנִי. אָמַר לוֹ: כַּמָּה הֵם שָׁוִים? אָמַר לוֹ: חֲצִי זוּז. נָתַן לוֹ חֲצִי זוּז וְהִפְקִיר אֶת הָעֵצִים. חָזַר הָאִישׁ וְזָכָה בָהֶם. נָתַן לוֹ שׁוּב חֲצִי זוּז וְהִפְקִירָם. רָאָהוּ שֶׁהוּא רוֹצֶה לַחֲזֹר וְלִזְכּוֹת בָּהֶם. אָמַר לוֹ: לְכָל הָעוֹלָם הִפְקַרְתִּים וּלְךָ לֹא הִפְקַרְתִּים (בבא מציעא ל ע"ב).
טָעוּן – נושא.
לָפוּשׁ – לנוח.
הַטְעִינֵנִי – עזור לי להעמיס על עצמי את העצים (מלאכה שאינה לפי כבודו של ר' ישמעאל ועל כן העדיף לקנות את העצים ואחר כך להפקיר אותם לכל מי שירצה לקחתם).
כַּמָּה הֵם שָׁוִים – מה מחירם?
זָכָה בָּהֶם – לקחם לעצמו.
*
רמז רַ' יִשְׁמָעֵאל בְּרַ' יוֹסֵי הָיָה אֲרִיסוֹ רָגִיל לְהָבִיא לוֹ כָּל עֶרֶב שַׁבָּת סַל שֶׁל פֵּרוֹת. פַּעַם אַחַת הֵבִיא לוֹ בַּחֲמִישִׁי בְּשַׁבָּת, אָמַר לוֹ: מָה נִשְׁתַּנָּה הַיּוֹם? אָמַר לוֹ: דִּין יֵשׁ לִי וְאָמָרְתִּי: לְפִי דַרְכִּי אָבִיא לוֹ לְמָר. לֹא קִבֵּל מִמֶּנּוּ. אָמַר לוֹ: פָּסוּלְנִי לְךָ לְדִין. הוֹשִׁיב שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים וְדָנוּ לוֹ דִּינוֹ. עִם שֶׁהוּא הוֹלֵךְ וּבָא אָמַר רַ' יִשְׁמָעֵאל: אִלּוּ רָצָה הָיָה טוֹעֵן כָּךְ וְאִלּוּ רָצָה הָיָה טוֹעֵן כָּךְ. אָמַר: תִּפַּח נַפְשָׁם שֶׁל מְקַבְּלֵי שֹׁחַד! וּמָה אֲנִי שֶׁלֹּא נָטַלְתִּי, וְאִם נָטַלְתִּי שֶׁלִּי נָטַלְתִּי – כָּךְ, מְקַבְּלֵי שֹׁחַד – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה (כתובות קה ע"ב).
אֲרִיסוֹ – אדם המעבד את אדמתו של ר' ישמעאל תמורת חלק מיבול הפירות. דִין – עניין משפטי (שביקש האדם להביאו לפני ר' ישמעאל ).
לְפִי דַּרְכִּי – דרך אגב.
לְמָר – לאדוני.
פָּסוּלְנִי וגו' – פסול אני (מלשמש דיין בעניין זה, שלא ייראה כאילו הפירות הם שוחד שקיבל).
עִם שֶׁהוּא הוֹלֵךְ וּבָא – במהלך אותו היום (צצו בראשו של ר' ישמעאל טענות שונות שיכול האריס להביא בפני בית הדין).
תִּפַּח נַפְשָׁם – הלוואי שימותו (לשון קללה).
וּמָה אֲנִי וגו' – אם ר' ישמעאל, שלא לקח את הפירות (ולו היה לוקח, משלו הוא לוקח), מצא את עצמו מהרהר בדרכים לסייע לאריס.
*
רמח מַעֲשֶׂה בְּאָדָם שֶׁאָמַר לְאִשְׁתּוֹ: קוֹנָם שֶׁאִי אַתְּ נֶהֱנֵית לִי עַד שֶׁתַּרְאִי מוּם יָפֶה שֶׁבָּךְ לְרַ' יִשְׁמָעֵאל בְּרַ' יוֹסֵי. אָמַר לָהֶם: שֶׁמָּא רֹאשָׁהּ נָאֶה? אָמְרוּ לוֹ: סְגַלְגַּל. – שֶׁמָּא שְׂעָרָהּ נָאֶה? – דּוֹמֶה לַאֲנִיצֵי פִּשְׁתָּן. – שֶׁמָּא עֵינֶיהָ נָאוֹת? – טְרוּטוֹת הֵן. – שֶׁמָּא אָזְנֶיהָ נָאוֹת? – כְּפוּלוֹת הֵן. – שֶׁמָּא חָטְמָהּ נָאֶה? – בָּלוּם הוּא. – שֶׁמָּא שִׂפְתוֹתֶיהָ נָאוֹת? – עָבוֹת הֵן. – שֶׁמָּא צַוָּארָהּ נָאֶה? – שָׁקוּט הוּא. – שֶׁמָּא כְּרֵסָהּ נָאָה? – צָבָה הִיא. – שֶׁמָּא רַגְלֶיהָ נָאוֹת? – רְחָבוֹת כְּשֶׁל אַוָּז. – שֶׁמָּא שְׁמָהּ נָאֶה? – לִכְלוּכִית שְׁמָהּ. אָמַר לָהֶם: יָפֶה קוֹרִין אוֹתָהּ לִכְלוּכִית, שֶׁהִיא מְלֻכְלֶכֶת בְּמוּמִים – וְהִתִּירוֹ (נדרים סו ע"ב).
קוֹנָם וגו' – לשון נדר: האישה לא תיהנה מרכוש בעלה עד שתצביע בפני ר' ישמעאל על דבר כלשהו (מום = מאום) נאה שיש בה.
סְגַלְגַּל – עגלגל.
אֲנִיצֵי – גבעולי.
טְרוּטוֹת – מעורפלות במראן ודולפות.
כְּפוּלוֹת – ארוכות שלא כרגיל.
בָּלוּם – סתום ונפוח.
שָׁקוּט – קצר ושקוע בין כתפיה.
צָבָה – נפוחה.
מְלֻכְלֶכֶת בְּמִוּמִים – שמה יפה, מתאים והולם, כי הוא מעיד שהאישה אכן מרובת פגמים.
הִתִּירוֹ – התיר את הנדר.
*
רמט רַ' יִשְׁמָעֵאל בְּרַ' יוֹסֵי עָלָה לְהִתְפַּלֵּל בִּירוּשָׁלַיִם. עָבַר עַל נַפְּלוּס, וְרָאָה אוֹתוֹ כּוּתִי אֶחָד. אָמַר לוֹ: לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ? אָמַר לוֹ: לַעֲלוֹת וּלְהִתְפַּלֵּל בִּירוּשָׁלַיִם. אָמַר לוֹ: וְכִי לֹא טוֹב לְךָ לְהִתְפַּלֵּל בְּהַר בְּרָכָה זֶה וְלֹא בְאוֹתָהּ אַשְׁפָּה? אָמַר לוֹ: אֹמַר לָכֶם לְמָה אַתֶּם דּוֹמִים – לְכֶלֶב שֶׁהָיָה לָהוּט אַחַר הַנְּבֵלָה. כָּךְ לְפִי שֶׁאַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁעֲבוֹדָה זָרָה טְמוּנָה תַחְתָּיו, שֶׁנֶּאֱמַר:“ וַיִּתְּנוּ אֶל יַעֲקֹב אֵת כָּל אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּיָדָם וְאֶת הַנְּזָמִים אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיִּטְמֹן אֹתָם יַעֲקֹב תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר עִם שְׁכֶם” (בראשית לה, ד), לְפִיכָךְ אַתֶּם לְהוּטִים אַחֲרָיו. אָמְרוּ הַכּוּתִים: זֶה מְבַקֵּשׁ לִטְּלָהּ, וְנִתְיָעֲצוּ עָלָיו. עָמַד וּבָרַח בַּלַּיְלָה. (בר"ר פא, ג; ירושלמי עבודה זרה ה, ד).
נַפְּלוּס – שכם (ניאופוליס).
כּוּתִי – שומרוני.
הַר בְּרָכָה – הר גריזים (המקודש לשומרונים).
אַשְׁפָּה – כינוי גנאי לירושלים החרבה.
לָהוּט – חומד ורוצה.
מְבַקֵּשׁ לִטְּלָהּ – רוצה לקחת (את הטמון תחת האלה).
נִתְיַעֲצוּ עָלָיו – התייעצו כיצד להורגו.
*
רנ מַעֲשֶׂה בְּרַ' יִשְׁמָעֵאל בְּרַ' יוֹסֵי שֶׁהָלַךְ אַחֲרָיו תַּלְמִיד אֶחָד בְּשׁוּק שֶׁל צִיּוֹן. רָאָהוּ שֶׁהוּא מְפַחֵד. אָמַר לוֹ: חוֹטֵא אַתָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: “פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים” (ישעיה לג, יד). אָמַר לוֹ: וַהֲרֵי נֶאֱמַר: “אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד” (משלי כח, יד)? אָמַר לוֹ: זֶה בְּדִבְרֵי תּוֹרָה נֶאֱמַר (ברכות ס ע"א).
רָאָהוּ – ר' ישמעאל (את התלמיד).
בְּדִבְרֵי תּוֹרָה נֶאֱמַר – וצריך אדם לחשוש שמא ישכח את תורתו, ועל כן יחזור עליה תמיד.
*
רנא רַ' יִשְׁמָעֵאל בְּרַ' יוֹסֵי אוֹמֵר: יָכוֹלְנִי לִכְתּוֹב כָּל הַמִּקְרָא מִפִּי (ירושלמי מגילה ד, א).
יָכוֹלְנִי – יכול אני.
מִפִּי – מן הזכרון.
*
רנב אַף יִשְׁמָעֵאל בְּרַ' יוֹסֵי הִגִּיעַ לְיָדוֹ מַעֲשֶׂה כְּגוֹן זֶה שֶׁל רַ' אֶלְעָזָר בֶּן שִׁמְעוֹן. פָּגַע בּוֹ אֵלִיָּהוּ. אָמַר לוֹ: עַד מָתַי אַתָּה מוֹסֵר עַמּוֹ שֶׁל אֱלוֹהֵינוּ לַהֲרִיגָה? אָמַר לוֹ: מָה אֶעֱשֶׂה? מִצְוַת הַמֶּלֶךְ הִיא. אָמַר לוֹ: אָבִיךָ בָּרַח לְאַסְיָא – אַתָּה בְּרַח לְלוּדְקְיָא (בבא מציעא פג ע“ב־פד ע”א).
הִגִּיעַ לְיָדוֹ וגו' – קרה לו מה שקרה לר' אלעזר, שהתמנה לבלש המלכות (ראו לעיל, קטע רלב).
פָּגַע – פגש.
אֵלִיָּהוּ – הנביא.
בָּרַח לְאַסְיָא – בשל גזירת המלכות (סנהדרין יד ע"א [וראו לעיל, קטע ריג]).
לוּדְקְיָא – עיר בצפון סוריה.
*
רנג רַ' יִשְׁמָעֵאל בְּרַ' יוֹסֵי נִזְדַּמֵּן לְבֵית שִׁמְעוֹן בְּרַ' יוֹסֵי בֶּן לְקוֹנָיָא. נָתְנוּ לוֹ כּוֹס. קִבְּלוֹ בְּבַת אַחַת. אָמַר לוֹ: וְלֹא סָבַר מָר – “הַשּׁוֹתֶה כּוֹסוֹ בְּבַת אַחַת הֲרֵי זֶה גַרְגְּרָן”? אָמַר לוֹ: לֹא אָמְרוּ בְּכוֹסְךָ קָטֹן, וְיֵינְךָ מָתוֹק, וּכְרֵסִי רְחָבָה (פסחים פו ע"ב).
כּוֹס – של יין.
קִבְּלוֹ – לגם אותו.
וְלֹא סָבַר מָר – האם לא אמר החכם?
לֹא אָמְרוּ וגו' – אין הכוונה (במאמרו של החכם) לכוסית קטנה, ליין משובח ולאדם שמן במיוחד (וראו בקטע הבא).
*
רנד כְּשֶׁנִּזְדַּמְּנוּ רַ' אֶלְעָזָר בְּרַ' שִׁמְעוֹן וְרַ' יִשְׁמָעֵאל בְּרַ' יוֹסֵי זֶה עִם זֶה – הָיָה עוֹבֵר צֶמֶד בָּקָר תַּחַת כְּרֵסוֹתֵיהֶם וְלֹא הָיָה נוֹגֵעַ בָּהֶן (בבא מציעא פד ע"א).
רַ' אֶלְעָזָר וגו' – שני חכמים שהתפרסמו בממדי גופם.
צֶמֶד בָּקָר – שני שוורים.
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.