רנה רַ' יְהוּדָה רֹאשׁ הַמְדַבְּרִים בְּכָל מָקוֹם (שבת לג ע"ב).
רֹאשׁ הַמְדַבְּרִים – מי שמעניקים לו ראשון את רשות הדיבור.
*
רנו “שֶׁקֶר הַחֵן… יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל” (משלי לא, ל) – זֶה דוֹרוֹ שֶׁל רַ' יְהוּדָה בְּרַ' אֶלְעַי. אָמְרוּ עָלָיו, עַל רַ' יְהוּדָה בְּרַ' אֶלְעַי, שֶׁהָיוּ שִׁשָּׁה תַלְמִידִים מִתְכַּסִּין בְּטַלִּית אַחַת וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה (סנהדרין כ ע"א).
שֶׁקֶר הַחֵן וגו' – והפסוק נדרש כאומר כי יש לשבח את מי שעוסק בחיי הרוח והדת.
מִתְכַּסִּין בְּטַלִית אַחַת – מתעטפים בבגד אחד (בשל העוני הגדול שהיו שרויים בו).
*
רנז אִשְׁתּוֹ שֶׁל רַ' יְהוּדָה יָצְאָה וְלָקְחָה צֶמֶר וְעָשְׂתָה בֶּגֶד צָבוּעַ. כְּשֶׁהִיא יוֹצֵאת לַשּׁוּק הָיְתָה מִתְכַּסָּה בּוֹ, וּכְשֶׁיּוֹצֵא רַ' יְהוּדָה לְהִתְפַּלֵּל הָיָה מִתְכַּסֶּה בּוֹ וּמִתְפַּלֵּל, וּכְשֶׁהָיָה מִתְכַּסֶּה הָיָה מְבָרֵךְ: בָּרוּךְ שֶׁעָטַנִי מְעִיל (נדרים מט ע"ב).
לָקְחָה – קנתה.
בֶּגֶד צָבוּעַ – עטיפה לגוף העשויה משרידי צמר זולים שהיו בצבעים שונים.
עָטַנִי – עטף אותי.
מְעִיל – שהיתה העטיפה חשובה בעיני ר' יהודה כאילו היא מעיל של ממש.
*
רנח פַּעַם אַחַת גָּזַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל תַּעֲנִית. לֹא בָא רַ' יְהוּדָה לְבֵית הַתַּעֲנִית. אָמְרוּ לוֹ לְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: אֵין לוֹ כְּסוּת. שָׁלַח לוֹ בֶּגֶד וְלֹא קִבְּלוֹ. הִגְבִּיהַּ רַ' יְהוּדָה אֶת הַמַּחְצֶלֶת וְאָמַר לוֹ לַשָּׁלִיחַ: רְאֵה מָה יֵשׁ כָּאן, אֶלָּא לֹא נוֹחַ לִי שֶׁאֵהָנֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה (נדרים מט ע"ב).
גָּזַר… תַּעֲנִית – הורה לקיים תפילה בציבור ביום תענית.
בֵּית הַתַּעֲנִית – המקום שבו התכנסו המתענים.
כְּסוּת – בגד (שראוי להופיע בו בציבור [ראו בקטע הקודם]).
הַמַּחְצֶלֶת – שעליה ישב.
מָה יֵשׁ כָּאן – אוצרות (שהופיעו בדרך נס).
לֹא נוֹחַ לִי – לא נראה לי נכון ומתאים.
*
רנט רַ' יְהוּדָה בְרַ' אֶלְעַי רָאַתּוּ מַטְרוֹנָה אַחַת שֶׁפָּנָיו צְהֻבִּין. אָמְרָה לוֹ: זָקֵן, זָקֵן, אֶחָד מִשְּׁלוֹשָׁה יֶשׁ בְּךָ: אוֹ שְׁתוּי יַיִן אַתָּה, אוֹ מַלְוֶה בְּרִבִּית, אוֹ מְגַדֵּל חֲזִירִים. אָמַר לָהּ: הָאֱמוּנָה, שֶׁאֵין בִּי אֶחָד מִן הַשְּׁלוֹשָׁה. לֹא מַלְוֶה בְּרִבִּית אָנִי, שֶׁנֶּאֱמַר: “לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ” (דברים כג, כ), וְלֹא מְגַדֵּל חֲזִירִים, שֶׁאָסוּר לְבֶן יִשְׂרָאֵל לְגַדֵּל חֲזִירִים, וְלֹא שְׁתוּי יַיִן אָנִי, שֶׁאֵין אֲנִי טוֹעֵם אֶלָּא קִדּוּשׁ וְהַבְדָּלָה וְאַרְבַּע כּוֹסוֹת – וְחוֹגֵרְנִי צְדָעַי מִן הַפֶּסַח עַד הָעֲצֶרֶת. אָמְרָה לוֹ: וְלָמָּה פָּנֶיךָ צְהֻבִּין? אָמַר לָהּ: הַתּוֹרָה הִיא שֶׁמְּאִירָה פָּנַי, שֶׁנֶּאֱמַר: “חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו” (קהלת ח, א) (ירושלמי שבת ח, א; נדרים מט ע“ב; קה”ר לפסוק).
מַטְרוֹנָה – גבירה רומית.
צְהֻבִּין – מאירים.
אֶחָד וגו' – אחד מן הדברים המנויים להלן נכונים לגביך.
הָאֱמוּנָה – לשון שבועה.
“תַשִּׁיךְ” – תלווה בריבית.
קִדּוּשׁ וגו' – בליל שבת וביציאתה וכן בליל הסדר.
חוֹגֵרְנִי צְדָעַי – חש כאילו חגורה מלפפת את רקותי (מכאב ראש בשל שתיית יין).
עֲצֶרֶת – חג השבועות.
*
רס רַ' יְהוּדָה כְּשֶׁהָיָה הוֹלֵךְ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ הָיָה נוֹטֵל קַנְקַן עַל כְּתֵפוֹ, אָמַר: גְּדוֹלָה מְלָאכָה שֶׁמְּכַבֶּדֶת אֶת בְּעָלֶיהָ (נדרים מט ע"ב).
נוֹטֵל קַנְקַן – לוקח כלי חרס מעשה ידיו (כדי לשבת עליו).
גְּדוֹלָה – חשובה ורבת ערך.
שֶׁמְּכַבֶּדֶת וגו' – ובזכות הקנקן לא היה צריך לשבת על הקרקע, כאחד התלמידים.
*
רסא רַ' יְהוּדָה הָיָה יוֹשֵׁב לִפְנֵי רַ' טַרְפוֹן. אָמַר לוֹ רַ' טַרְפוֹן: הַיּוֹם פָּנֶיךָ צְהֻבִּין. אָמַר לוֹ: אֶמֶשׁ יָצְאוּ עֲבָדֶיךָ לַשָּׂדֶה וְהֵבִיאוּ לָנוּ תְּרָדִין וַאֲכַלְנוּם בְּלֹא מֶלַח, וְאִם אֲכַלְנוּם בְּמֶלַח כָּל שֶׁכֵּן שֶׁהָיוּ פָּנֵינוּ צְהֻבִּין (נדרים מט ע"ב).
צְהֻבִּין – ראו קטע רנט.
תְּרָדִין – סוג של ירק שאוכלים את שורשיו, מעין סלק.
*
רסב רַ' יוֹסֵי וְרַ' יְהוּדָה, אֶחָד אָכַל דַּיְסָה בְּאֶצְבְּעוֹתָיו וְאֶחָד אָכַל בְּהוּץ. אָמַר זֶה שֶׁאָכַל בְּהוּץ לְזֶה שֶׁאָכַל בְּאֶצְבְּעוֹתָיו: עַד מָתַי אַתָּה מַאֲכִילֵנִי צֵאָתֶךָ? אָמַר זֶה שֶׁאָכַל בְּאֶצְבְּעוֹתָיו לְזֶה שֶׁאָכַל בְּהוּץ: עַד מָתַי אַתָּה מַאֲכִילֵנִי רֻקְּךָ (נדרים מט ע"ב).
בְּהוּץ – בעזרת עלה של דקל (והשניים אכלו מקערה אחת).
צֵאָתְךָ – הלכלוך שתחת ציפורניך.
מַאֲכִילֵנִי רְקְךָ – כיוון שלא היה מנגב את ההוץ לאחר כל פעם שהכניסו לפיו.
*
רסג רַ' יְהוּדָה וְרַ' שִׁמְעוֹן הֵבִיאוּ לִפְנֵיהֶם בְּלוֹפְסִין. רַ' יְהוּדָה אָכַל, רַ' שִׁמְעוֹן לֹא אָכַל. אָמַר לוֹ רַ' יְהוּדָה: מִפְּנֵי מָה לֹא אָכַל מָר? אָמַר לוֹ רַ' שִׁמְעוֹן: אֵלּוּ אֵין יוֹצְאִים מִבְּנֵי מֵעַיִם כָּל עִקָּר. אָמַר לוֹ רַ' יְהוּדָה: כָּל שֶׁכֵּן שֶׁנִּסְמֹךְ עֲלֵיהֶן לְמָחַָר (נדרים מט ע"ב).
בְּלוֹפְסִין – זן של תאנים.
מָר – אדוני.
אֵין יוֹצְאִים וגו' – קשים לעיכול ונותרים במעי האדם זמן ממושך.
כָּל שֶׁכֵּן וגו' – אם כך ודאי ראוי לאוכלם, ולא נצטרך לאכול שוב מחר.
*
רסד אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כָּךְ הָיָה מִנְהָגוֹ שֶׁל רַ' יְהוּדָה בַּר אֶלְעַאי: עֶרֶב שַׁבָּת מְבִיאִין לוֹ עֲרֵבָה מְלֵאָה חַמִּין וְרוֹחֵץ פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו וּמִתְעַטֵּף וְיוֹשֵׁב בִּסְדִינִין הַמְּצֻיָּצִין וְדוֹמֶה לְמַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת (שבת כה ע"ב).
עֲרֵבָה מְלֵאָה חַמִּין – קערה גדולה ובה מים חמים.
סְדִינִין הַמְּצֻיָּצִין – עטיפות בד שציציות בשוליהן.
*
רסה אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כָּךְ הָיָה מִנְהָגוֹ שֶׁל רַ' יְהוּדָה בַּר אֶלְעַאי: עֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב מְבִיאִין לוֹ פַּת חֲרֵבָה בְּמֶלַח וְיוֹשֵׁב בֵּין תַּנּוּר לְכִירַיִם וְאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה עָלֶיהָ קִיתוֹן שֶׁל מַיִם וְדוֹמֶה כְּמִי שֶׁמֵּתוֹ מוּטָל לְפָנָיו (תענית ל ע“א־ע”ב).
פַּת חֲרֵבָה – פרוסת לחם יבש.
בֵּין תַּנּוּר לְכִירַיִם – מקום ישיבה לא מכובד.
קִיתוֹן – קנקן.
*
רסו אָמַר רַ' יְהוּדָה: פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ אַחַר רַבִּי עֲקִיבָא וְאַחַר רַ' אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע. כִּמְדֻמֶּה אֲנִי שֶׁנִּתְיָאֲשׁוּ מִלִּקְרֹא אֶלָּא שֶׁעוֹסְקִין בְּצָרְכֵי צִבּוּר. קָרִיתִי וְשָׁנִיתִי, וְאַחַר כָּךְ הִתְחִילוּ הֵם – וּכְבָר נִרְאֲתָה חַמָּה עַל רֹאשׁ הֶהָרִים (תוספתא ברכות א, ב).
זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע – עם הנץ החמה.
כִּמְדֻמֶּה וגו' – סברתי שהם החליטו שלא לקרוא את קריאת שמע בזמנה, מפני שהיו עסוקים בצורכי הציבור.
קָרִיתִי וְשָׁנִיתִי – קראתי וחזרתי וקראתי (כדי לסיים את הקריאה בדיוק עם הזריחה).
*
רסז אָמְרוּ עָלָיו עַל רַ' יְהוּדָה בַּר אֶלְעַאי, שֶׁהָיָה מְבַטֵּל תַּלְמוּד תּוֹרָה לְהוֹצָאַת הַמֵּת וּלְהַכְנָסַת כַּלָּה.
אָמְרוּ עָלָיו עַל רַ' יְהוּדָה בַּר אֶלְעַאי, שֶׁהָיָה נוֹטֵל בַּד שֶׁל הֲדַס וּמְרַקֵּד לִפְנֵי הַכַּלָּה וְאוֹמֵר: כַּלָּה נָאָה וַחֲסוּדָה (כתובות יז ע"א).
מְבַטֵּל – מפסיק.
הוֹצָאַת הַמֵּת – טקס הלוויה.
לְהַכְנָסַת כַּלָּה – ליווי הכלה לבית בעלה בריקודים ובשירים.
נוֹטֵל בַּד – לוקח ענף.
חֲסוּדָה – מלאת חן וחסד.
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.