רסח אָמַר רַ' יוֹחָנָן: לִבָּם שֶׁל רִאשׁוֹנִים כְּפִתְחוֹ שֶׁל אוּלָם וְשֶׁל אַחֲרוֹנִים כְּפִתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל, וְאָנוּ כִּמְלוֹא נֶקֶב מַחַט סִדְקִית. רִאשׁוֹנִים – רַ' עֲקִיבָא; אַחֲרוֹנִים – רַ' אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ. יֵשׁ אוֹמְרִים: רִאשׁוֹנִים – רַ' אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ; אַחֲרוֹנִים – רַ' אוֹשַׁעְיָא בְּרִבִּי (עירובין נג ע"א).
לִבָּם שֶׁל רִאשׁוֹנִים – רוחב ידיעותיהם וחוכמתם של חכמים שקדמו לנו.
פִּתְחוֹ שֶׁל אוּלָם – שבמקדש (שהיה רחב עשרים אמה), כלומר: דעתם היתה רחבה.
הֵיכָל – שבמקדש (שהיה רוחבו רק עשר אמות).
מַחַט סִדְקִית – מחט זעירה.
בְּרִבִּי – בן ר' חמא (ראו להלן, קטע שעד).
*
רסט רַב קָרָא עַל רַ' אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ: מְאֻשָּׁר שֶׁבַּחֲכָמִים (כתובות מ ע"א).
מְאֻשָּׁר – מי שיש לומר עליו “אשריו”.
*
רע אָמַר רַבִּי: כְּשֶׁהָלַכְתִּי לְמַצּוֹת מִדּוֹתַי אֵצֶל רַ' אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ – וְיֵשׁ אוֹמְרִים: לְמַצּוֹת מִדּוֹתָיו שֶׁל רַ' אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ – מָצָאתִי יוֹסֵף הַבָּבְלִי יוֹשֵׁב לְפָנָיו, וְהָיָה חָבִיב לוֹ בְּיוֹתֵר עַד לְאַחַת. אָמַר לוֹ: רַבִּי, הַשּׁוֹחֵט אֶת הַזֶּבַח לְהַנִּיחַ מִדָּמוֹ לְמָחָר מַהוּ? אָמַר לוֹ: כָּשֵׁר. עַרְבִית אָמַר לוֹ: כָּשֵׁר. שַׁחֲרִית אָמַר לוֹ: כָּשֵׁר. צָהֳרַיִם אָמַר לוֹ: כָּשֵׁר. מִנְחָה אָמַר לוֹ: כָּשֵׁר, אֶלָּא שֶׁרַ' אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל. צָהֲבוּ פָּנָיו שֶׁל יוֹסֵף הַבָּבְלִי. אָמַר לוֹ: יוֹסֵף, כִּמְדֻמֶּה אֲנִי שֶׁלֹּא כִּוַּנּוּ שְׁמוּעָתֵנוּ עַד עַכְשָׁו. אָמַר לוֹ: רַבִּי, הֵן, אֶלָּא שֶׁרַ' יְהוּדָה “פָּסוּל” שָׁנָה לִי, וְחָזַרְתִּי עַל כָּל תַּלְמִידָיו וּבִקַּשְׁתִּי לִי חָבֵר וְלֹא מָצָאתִי, עַכְשָׁו שֶׁשָּׁנִיתָ לִּי “פָּסוּל” – הֶחֱזַרְתָּ לִּי אֲבֵדָתִי. זָלְגוּ עֵינָיו שֶׁל רַ' אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ דְּמָעוֹת. אָמָר: אַשְׁרֵיכֶם, תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁדִּבְרֵי תּוֹרָה חֲבִיבִים עֲלֵיכֶם בְּיוֹתֵר. קָרָא עָלָיו הַמִּקְרָא הַזֶּה: “מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ כָּל הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי” (תהלים קיט, צז) – הָא מִפְּנֵי שֶׁרַ' יְהוּדָה בְּנוֹ שֶׁל רַ' אֶלְעַי וְרַ' אֶלְעַי תַּלְמִידוֹ שֶׁל רַ' אֱלִיעֶזֶר, וּלְפִיכָךְ שָׁנָה לוֹ מִשְׁנַת רַ' אֱלִיעֶזֶר (מנחות יח ע"א).
רַבִּי – יהודה הנשיא.
לְמַצוֹת מִדּוֹתֵי – למלא את הכלים (שאני מחזיק בהם נוזלים), כלומר: להשלים את ידיעותי מתוך תורתו של ר' אלעזר.
לְמַצוֹת מִדּוֹתָיו – ללמוד ממנו כל מה שאפשר.
וְהָיָה חָבִיב וגו' – כל מה שאמר ר' אלעזר מצא חן בעיני יוסף הבבלי עד שהגיעו לדיון בהלכה אחת (כאמור להלן).
הַשּׁוֹחֵט וגו' – מה דינו של קורבן שנשחט מתוך כוונה שחלק מדמו לא ישמש להקרבה עוד באותו היום?
עַרְבִית… שַׁחֲרִית וגו' – וחזר על השאלה עוד פעמים אחדות.
פּוֹסֵל – את הקורבן.
צָהֲבוּ פָּנָיו – האירו פניו משמחה.
כִּמְדֻמֶּה אֲנִי וגו' – נראה שאינך מסכים עם ההלכה כפי שמסרתי לך (שהקורבן כשר).
הֵן – ההלכה היא כדבריך.
“פָּסוּל” שָׁנָה לִי – לימד אותי שהקורבן פסול.
חָזַרְתִּי – פניתי.
חָבֵר – אדם נוסף (ששמע כמוני).
אֲבֵדָתִי – היא דעתו של ר' אליעזר.
קָרָא עָלָיו וגו' – ציטט (פסוק) בקשר אליו.
הָא מִפְּנֵי וגו' – ר' יהודה מסר ליוסף הבבלי מה שלימד אותו אביו בשם מוריו (אף שלא זו ההלכה).
*
רעא אָמַר רַבִּי: כְּשֶׁהָיִינוּ לוֹמְדִים תּוֹרָה אֵצֶל רַ' אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ הָיִינוּ יוֹשְׁבִין שִׁשָּׁה שִׁשָּׁה בְּאַמָּה (עירובין נג ע"א).
רַבִּי – ראו בקטע הקודם.
שִׁשָּׁה שִׁשָּׁה בְּאַמָּה – בצפיפות גדולה, בשטח של כחצי מטר מרובע.
*
רעב אָמַר רַבִּי: כְּשֶׁהָלַכְתִּי לִלְמֹד תּוֹרָה אֵצֶל רַ' אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ חָבְרוּ עָלַי תַּלְמִידָיו כְּתַרְנְגוֹלִים שֶׁל בֵּית בֻּקְיָא וְלֹא הִנִּיחוּנִי לִלְמֹד אֶלָּא דָבָר אֶחָד בְּמִשְׁנָתֵנוּ (יבמות פד ע"א).
רַבִּי – ראו בקטע רע.
תַּרְנְגוֹלִים שֶׁל בֵּית בֻּקְיָא – תרנגולים תוקפניים, שאינם מתירים לתרנגול זר להצטרף אליהם.
וְלֹא הִנִּיחוּנִי – ולא איפשרו לי ללמוד אלא משנה אחת.
*
רעג מַעֲשֶׂה בְּרַ' אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ וְרַ' יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים לִנְצִיבִין אֵצֶל רַ' יְהוּדָה בֶּן בְּתֵרָה לִלְמֹד הֵימֶנּוּ תּוֹרָה. וְהִגִּיעוּ לְצִידוֹן וְזָכְרוּ אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. זָקְפוּ עֵינֵיהֶם וְזָלְגוּ דִּמְעוֹתֵיהֶם, וְקָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם וְקָרְאוּ הַמִּקְרָא הַזֶּה: “וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַחֻקִּים” (דברים יא, לא־לב). חָזְרוּ וּבָאוּ לָהֶם לִמְקוֹמָם, אָמְרוּ: יְשִׁיבַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה (ספרי דברים, פ).
נְצִיבִין – עיר בבבל.
הֵימֶנּוּ – ממנו.
זָקְפוּ – הרימו.
הַמִּקְרָא – הפסוק.
שְׁקוּלָה – שווה בערכה.
*
רעד רַ' אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ הָיָה מְטַיֵּל עַל שְׂפַת יָם הַגָּדוֹל, רָאָה סְפִינָה מִטָּרֶפֶת בַּיָּם, וּכְהֶרֶף עַיִן טָבְעָה וְטָבַע כָּל מָה שֶׁהָיָה בָּהּ. רָאָה אָדָם אֶחָד יוֹשֵׁב עַל קֶרֶשׁ הַסְּפִינָה, וּמִגַּל לְגַל עָלָה לַיַּבָּשָׁה כְּשֶׁהָיָה עָרֹם. הָיָה מִתְחַבֵּא בִּשְׂפַת הַיָּם. נִזְדַּמְּנָה אוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹלִין לְרֶגֶל לִירוּשָׁלַיִם. אָמַר לָהֶם: מִבְּנֵי עֵשָׂו אֲחִיכֶם אֲנִי, תְּנוּ לִי כְּסוּת כָּל שֶׁהִיא לְכַסּוֹת בְּשָׂרִי שֶׁל מַטָּה, שֶׁטְּרָדַנִי הַיָּם וְלֹא נִצַּל בְּיָדִי כְּלוּם. אָמְרוּ לוֹ: כֵּן יִטָּרְדוּ כָּל בְּנֵי עַמְּךָ. תָּלָה עֵינָיו וְרָאָה אֶת רַ' אֶלְעָזָר שֶׁהָיָה מְטַיֵּל בֵּינֵיהֶם. אָמַר: רוֹאֶה אֲנִי בְּךָ שֶׁאַתָּה אִישׁ זָקֵן וּמְכֻבָּד בְּאֻמָּתְךָ, וְאַתָּה מַכִּיר בִּכְבוֹדָן שֶׁל בְּרִיּוֹת, זְכֵה בִּי וְתֵן לִי כְּסוּת לְכַסּוֹת אֶת בְּשָׂרִי שֶׁל מַטָּה, שֶׁטְּרָדַנִי הַיָּם. הָיָה רַ' אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ לָבוּשׁ שֶׁבַע אִצְטְלָאוֹת. פָּשַׁט אַחַת וּנְתָנָהּ לוֹ, הוֹלִיכוֹ לְבֵיתוֹ וְהֶאֱכִילָהוּ וְהִשְׁקָהוּ וְנָתַן לוֹ מָאתַיִם דֵּינָרִים וְהִרְכִּיבוֹ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה פַּרְסָה, וְעָשָׂה לוֹ כָּבוֹד מְרֻבֶּה עַד שֶׁהֱבִיאָהוּ לְבֵיתוֹ. לְאַחַר יָמִים מֵת קֵיסָר הָרָשָׁע וּמִנּוּ אוֹתוֹ הָאִישׁ לְמֶלֶךְ בִּמְקוֹמוֹ. גָּזַר עַל אוֹתָהּ הַמְּדִינָה: כָּל הַגְּבָרִים לְמִיתָה וְכָל הַנָּשִׁים לְבִזָּה. אָמְרוּ לְרַ' אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ: לֵךְ וּפַיֵּס עָלֵינוּ. אָמַר לָהֶם: כְּלוּם יוֹדְעִים אַתֶּם בְּמַלְכוּת זוֹ שֶׁעוֹשָׂה דָּבָר בְּחִנָּם? אָמְרוּ לוֹ: יֶשׁ כָּאן אַרְבַּעַת אֲלָפִים דֵּינָרִים. טֹל אוֹתָם וְלֵךְ וּפַיֵּס עָלֵינוּ. נְטָלָם וְעָלָה וְעָמַד בְּשַׁעַר הַמַּלְכוּת. אָמַר לָהֶם: לְכוּ וְאִמְרוּ לַמֶּלֶךְ: יְהוּדִי עוֹמֵד בַּשַּׁעַר וּמְבַקֵּשׁ לִשְׁאֹל בִּשְׁלוֹם הַמֶּלֶךְ. אָמַר: הַכְנִיסוּהוּ. כְּשֶׁרָאָהוּ הַמֶּלֶךְ, קָפַץ וְעָמַד מִכִּסְאוֹ וְנֶפַל עַל פָּנָיו. אָמַר לוֹ: אֲדוֹנִי, מָה מַעֲשֶׂיךָ כָּאן? וְלָמָּה טָרַחְתָּ וּבָאתָ לְכָאן? אָמַר לוֹ: בָּאתִי לְבַקֵּשׁ עַל אוֹתָהּ מְדִינָה שֶׁתְּבַטֵּל אוֹתָהּ גְּזֵרָה. אָמַר לוֹ: תּוֹרַתְכֶם כְּלוּם שֶׁקֶר כָּתוּב בָּהּ? אָמַר לוֹ: לֹא. אָמַר לוֹ: כָּתוּב בְּתוֹרַתְכֶם: "לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' " (דברים כג, ד). לָמָּה? “עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם” (שם שם, ה); וְנֶאֱמַר: “לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא” (שם שם, ח), וַאֲנִי לֹא בֶּן עֵשָׂו אֲחִיכֶם אֲנִי? וְהֵם לֹא גָמְלוּ לִי חֶסֶד, וּמִי שֶׁעוֹבֵר עַל הַתּוֹרָה חַיָּב מִיתָה. אָמַר לוֹ רַ' אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ: אַף עַל פִּי שֶׁהֵם נִתְחַיְּבוּ לְךָ, תִּמְחַל לָהֶם וּתְרַחֵם עֲלֵיהֶם. אָמַר לוֹ: כְּלוּם יוֹדֵעַ אַתָּה בְּמַלְכוּת זוֹ שֶׁעוֹשָׂה דָּבָר בְּחִנָּם? אָמַר לוֹ: יֵשׁ עִמִּי אַרְבָּעָה אֲלָפִים דֵּינָרִים, טֹל אוֹתָם וְרַחֵם עֲלֵיהֶם. אָמַר לוֹ: אַרְבַּעַת אֲלָפִים הַלָּלוּ נְתוּנִים לְךָ תַּחַת הַמָּאתַיִם שֶׁנָּתַתָּ לִּי, וְהַמְּדִינָה כֻּלָּה תִּנָּצֵל בִּזְכוּתְךָ, תַּחַת מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה שֶׁהֶאֱכַלְתַּנִי וְהִשְׁקֵיתַנִי, וְהִכָּנֵס לְבֵית גְּנָזַי וְטֹל לְךָ שִׁבְעִים אִצְטְלָאוֹת תַּחַת הָאִצְטְלָה הָאַחַת שֶׁנָּתַתָּ לִּי – וְלֵךְ בְּשָׁלוֹם לְעַמְּךָ.
קָרְאוּ עָלָיו: “שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם כִּי בְרֹב הַיָּמִים תִּמְצָאֶנּוּ” (קהלת יא, א) (קה"ר לפסוק).
מִטָּרֶפֶת – טובעת.
נִזְדַּמְנָה אוֹתָהּ שָׁעָה – באותו זמן.
מִבְּנֵי עֵשָׂו – רומאי.
בְּשָׂרִי שֶׁל מַטָּה – פלג גופי התחתון.
טְרָדַנִי – סילק והרחיק אותי.
תָּלָה – הרים.
זְכֵה בִּי – עשה עמי מעשה של צדקה.
אִצְטְלָאוֹת – מעילים.
הִרְכִּיבוֹ – על חמורו.
פַּרְסָה – כארבעה ק"מ.
גָּזַר – ציווה.
מְדִינָה – עיר.
לְבִזָּה – ליפול בשבי.
פַּיֵּס עָלֵינוּ – בקש עלינו רחמים.
טֹל – קח.
“עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי” – שקוללו משום שלא הכניסו אורחים כראוי (וכמותם נהגו בני עירו של ר' אלעזר).
עֵשָׂו – הוא אדום (והרומאים נתפסו כצאצאיו).
נִתְחַיְּבוּ – נמצאו חייבים, אשמים.
בֵּית גְנָזֵי – אוצרותי.
קָרְאוּ עָלָיו – ציטטו בקשר אליו את הפסוק (וראו עוד קטע שמו).
*
רעה מַעֲשֶׂה שֶׁבָּא רַ' שִׁמְעוֹן בְּרַ' אֶלְעָזָר מִמִּגְדַּל גְּדוֹר מִבֵּית רַבּוֹ, וְהָיָה רָכוּב עַל הַחֲמוֹר וּמְטַיֵּל עַל שְׂפַת הַיָּם וְשָׂמֵחַ שִׂמְחָה גְדוֹלָה, וְהָיְתָה דַעְתּוֹ גַּסָּה עָלָיו, מִפְּנֵי שֶׁלָּמַד תּוֹרָה הַרְבֵּה. נִזְדַּמֵּן לוֹ אָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה מְכֹעָר בְּיוֹתֵר. אָמַר לוֹ: שָׁלוֹם עָלֶיךָ, רַבִּי. וְלֹא הֶחֱזִיר לוֹ. אָמַר לוֹ: רֵיקָא, כַּמָּה מְכֹעָר אוֹתוֹ הָאִישׁ! שֶׁמָּא כָּל בְּנֵי עִירְךָ מְכֹעָרִים כְּמוֹתְךָ? אָמַר לוֹ: אֵינִי יוֹדֵעַ, אֶלָּא לֵךְ וֶאֱמֹר לָאֻמָּן שֶׁעֲשָׂאַנִי: כַּמָּה מְכֹעָר כְּלִי זֶה שֶׁעָשִׂיתָ! כֵּיוָן שֶׁיָּדַע בְּעַצְמוֹ שֶׁחָטָא יָרַד מִן הַחֲמוֹר וְנִשְׁתַּטַּח לְפָנָיו וְאָמַר לוֹ: נַעֲנֵיתִי לְךָ, מְחַל לִי! אָמַר לוֹ: אֵינִי מוֹחֵל לָךְ עַד שֶׁתֵּלֵךְ לָאֻמָּן שֶׁעֲשָׂאַנִי וֶאֱמֹר לוֹ: כַּמָּה מְכֹעָר כְּלִי זֶה שֶׁעָשִׂיתָ!
הָיָה מְטַיֵּל אַחֲרָיו עַד שֶׁהִגִּיעַ לְעִירוֹ, יָצְאוּ בְּנֵי עִירוֹ לִקְרָאתוֹ וְהָיוּ אוֹמְרִים לוֹ: שָׁלוֹם עָלֶיךָ, רַבִּי, רַבִּי! מוֹרִי, מוֹרִי! אָמַר לָהֶם: לְמִי אַתֶּם קוֹרִין “רַבִּי, רַבִּי”? אָמְרוּ לוֹ: לָזֶה שֶׁמְּטַיֵּל אַחֲרֶיךָ. אָמַר לָהֶם: אִם זֶה רַבִּי, אַל יִרְבּוּ כְּמוֹתוֹ בְּיִשְׂרָאֵל! אָמְרוּ לוֹ: מִפְּנֵי מָה? אָמַר לָהֶם: כָּךְ וְכָךְ עָשָׂה לִי. אָמְרוּ לוֹ: אַף עַל פִּי כֵן מְחַל לוֹ, שֶׁאָדָם גָּדוֹל בַּתּוֹרָה הוּא. אָמַר לָהֶם: בִּשְׁבִילְכֶם הֲרֵינִי מוֹחֵל לוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא רָגִיל לַעֲשׂוֹת כֵּן.
מִיָּד נִכְנַס רַ' שִׁמְעוֹן בְּרַ' אֶלְעָזָר לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְדָרַשׁ: לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם רַךְ כַּקָּנֶה וְאַל יְהֵא קָשֶׁה כָּאֶרֶז (תענית כ ע“א־ע”ב; אדר“נ, נו”א, מא).
מִגְדַּל גְּדוֹר – יישוב בעבר הירדן, סמוך לירמוך.
הָיְתָה דַּעְתּוֹ גַּסָּה עָלָיו – התגאה.
נִזְדַּמֵּן לוֹ – פגש בו.
הֶחֱזִיר – ענה (על ברכת השלום).
רֵיקָא – שוטה, בער.
אוֹתוֹ הָאִישׁ – אתה.
לָאֻמָּן שֶׁעֲשָׂאֵנִי – לקב"ה.
יָדַע בְּעַצְמוֹ – הבין.
נַעֲנֵיתִי לְךָ – סלח לי.
הִגִּיעַ לְעִירוֹ – של ר' שמעון.
קָנֶה – צמח מים גמיש, סמל למי שאינו מתעקש על עמדותיו.
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.