רעו אָמַר רַ' יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל מִשּׁוּם רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: “עֵינִי עוֹלְלָה לְנַפְשִׁי מִכֹּל בְּנוֹת עִירִי” (איכה ג, נא) – אֶלֶף יְלָדִים הָיוּ בְּבֵית אַבָּא, חֲמֵשׁ מֵאוֹת מֵהֶם לָמְדוּ תוֹרָה, חֲמֵשׁ מֵאוֹת מֵהֶם לָמְדוּ חָכְמַת יְוָנִית – וְלֹא נִשְׁתַּיֵּר מֵהֶם אֶלָּא אֲנִי כָּאן וּבֶן אֲחִי אַבָּא בְּעַסְיָא (בבא קמא פג ע“א; סוטה מט ע”ב).
“עֵינִי עוֹלְלָה” וגו' – דברי קינה על מה שאירע לבני משפחתו של הדובר (במרד בר כוכבא).
בֵּית אַבָּא – בית הנשיא, רבן גמליאל.
חָכְמַת יְוָנִית – פילוסופיה ומדע.
עַסְיָא – שם מקום שלא זוהה בוודאות.
*
רעז רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל – נָשִׂיא, רַ' מֵאִיר – חָכָם, רַ' נָתָן – אַב בֵּית דִּין. כְּשֶׁהָיָה נִכְנָס רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הָיוּ הַכֹּל עוֹמְדִים מִלְּפָנָיו; וּכְשֶׁהָיוּ נִכְנָסִים רַ' מֵאִיר וְרַ' נָתָן הָיוּ הַכֹּל עוֹמְדִים מִלִּפְנֵיהֶם. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: כְּלוּם לֹא יְהֵא הֶכֵּר בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם? הִתְקִין מִשְׁנָה זוֹ: כְּשֶׁהַנָּשִׂיא נִכְנָס כָּל הָעָם עוֹמְדִים וְאֵין יוֹשְׁבִים עַד שֶׁאוֹמֵר לָהֶם: שֵׁבוּ; כְּשֶׁאַב בֵּית דִּין נִכְנָס עוֹשִׂים לוֹ שׁוּרָה אַחַת מִכָּאן וְשׁוּרָה אַחַת מִכָּאן, וְאֵין יוֹשְׁבִים עַד שֶׁיֵּשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ; כְּשֶׁהֶחָכָם נִכְנָס – אֶחָד עוֹמֵד וְאֶחָד יוֹשֵׁב עַד שֶׁיֵּשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ.
אוֹתוֹ הַיּוֹם לֹא הָיוּ רַ' מֵאִיר וְרַ' נָתָן בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ. לְמָחָר כְּשֶׁבָּאוּ רָאוּ שֶׁלֹּא עָמַד הָעָם מִלִּפְנֵיהֶם, כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיוּ רְגִילִים. אָמְרוּ: מָה זֹאת? אָמְרוּ לָהֶם: כָּךְ הִתְקִין רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. אָמַר רַ' מֵאִיר לְרַ' נָתָן: אֲנִי חָכָם וְאַתָּה אַב בֵּית דִּין, נַתְקִין דָּבָר. וּמָה נַעֲשֶׂה לוֹ? נֹאמַר לוֹ: שְׁנֵה לָנוּ עֳקָצִין, שֶׁאֵינָהּ בְּיָדוֹ; וְכֵיוָן שֶׁלֹּא יְהֵא יוֹדֵעַ נֹאמַר לוֹ: “מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה' יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ” (תהלים קו, ב) – לְמִי נָאֶה לְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה‘? לְמִי שֶׁיָּכוֹל לְהַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלּוֹתָיו – וְנַעֲבִירֶנּוּ, וּתְהֵא אַתָּה נָשִׂיא וַאֲנִי אַב בֵּית דִּין. שָׁמַע רַ’ יַעֲקֹב בֶּן קָרְשַׁי וְאָמָר: שֶׁמָּא, חָס וְשָׁלוֹם, יָבוֹא לִידֵי בִּזָּיוֹן?! הָלַךְ וְיָשַב אֲחוֹרֵי עֲלִיָּתוֹ שֶׁל רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, וְהָיָה לוֹמֵד וְשׁוֹנֶה, לוֹמֵד וְשׁוֹנֶה בְּמַסֶּכֶת עֳקָצִין. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: מָה זֹאת? שֶׁמָּא, חָס וְשָׁלוֹם, יֵשׁ דָּבָר בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ כְּנֶגְדִּי? נָתַן דַּעְתּוֹ וְלָמַד בְּמַסֶּכֶת עֳקָצִין. לְמָחָר אָמְרוּ לוֹ: יִשְׁנֶה רַבֵּנוּ בָּעֳקָצִין. פָּתַח וְשָׁנָה. לְאַחַר שֶׁסִּיֵּם אָמַר לָהֶם: אִלְמָלֵא לָמַדְתִּי – בִּיַּשְׁתּוּנִי. צִוָּה וְהוֹצִיאוּם מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ. הָיוּ כּוֹתְבִים קְשָׁיוֹת בְּפִתָּקִין וְזוֹרְקִים לְשָׁם, מָה שֶׁהָיָה מֵשִׁיב – מֵשִׁיב, וּמָה שֶׁלֹּא הֵשִׁיב כָּתְבוּ תְשׁוּבָה וְזָרְקוּ. אָמַר רַ' יוֹסֵי: תּוֹרָה מִבַּחוּץ וְאָנוּ מִבִּפְנִים?! אָמַר לָהֶם רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: נַכְנִיסֵם, אֶלָּא נִקְנְסֵם שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ הֲלָכָה מִשְּׁמָם. כִּנּוּהוּ לְרַ' מֵאִיר: “אֲחֵרִים”, וּלְרַ' נָתָן: “יֵשׁ אוֹמְרִים”. הֶרְאוּם בַּחֲלוֹמָם: לְכוּ פַּיְּסוּ לְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. רַ' נָתָן הָלַךְ, רַ' מֵאִיר לֹא הָלַךְ, אָמַר: דִּבְרֵי חֲלוֹמוֹת לֹא מַעֲלִין וְלֹא מוֹרִידִין.
כְּשֶׁהָלַךְ רַ' נָתָן אָמַר לוֹ רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: אִם הוֹעִיל לְךָ קָמְרוֹ שֶׁל אָבִיךָ לִהְיוֹת אַב בֵּית דִּין – לִהְיוֹת נָשִׂיא מִי הוֹעִיל?! (הוריות יג ע"ב).
נָשִׂיא, חָכָם, אֵב בֵּית דִּין – שלוש משרות במערכת הדתית, זו מתחת זו: נשיא הסנהדרין ומנהיג העם כולו; ראש בית הדין; ה“חכם” שהוא מעין ראש המלמדים.
נִכְנָס ־ למקום אסיפת החכמים.
עוֹמְדִים – קמים על רגליהם.
כְּלוּם לֹא יְהֵא הֶכֵּר וגו' – האם אין זה ראוי להבחין מצד הכיבוד בין בעלי המשרות השונות?
הִתְקִין מִשְׁנָה – קבע כנוהג מחייב (שמטרתו לשמור על מעמדו העדיף של הנשיא).
שׁוּרָה אַחַת וגו' – רק היושבים משני צדי המעבר קמים על רגליהם.
אֶחָד עוֹמֵד וגו' – רק מי שהחכם עובר לידו קם על רגליו.
נַתְקִין דָּבָר – נעשה דבר כנגד הנשיא (על שפגע בכבודנו).
שְׁנֵה לָנוּ וגו' – למד אותנו את מסכת עוקצין (האחרונה במשנה), דבר שאינו בקיא בו.
לְמִי נָאֶה וגו' – והפסוק נדרש כאומר כי רק מי שיודע את כל התורה כולה (כולל מסכת עוקצין) ראוי להנהיג את העם.
נַעֲבִירֶנּוּ – נוריד אותו ממשרת הנשיא.
יָבוֹא לִידֵי בִּזָּיוֹן – יתבזה (רבן שמעון) ברבים.
אֲחוֹרֵי עֲלִיָּתוֹ – בסמוך למקום מגוריו של רבן שמעון.
הָיוּ כּוֹתְבִים – ר' נתן ור' מאיר.
פִּתָּקִין – על פיסות נייר.
הָיָה מֵשִׁיב – רבן שמעון.
נִקְנְסֵם – נעניש אותם. שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ וגו' – שלא יזכירו את שמם על דעותיהם בעניין הלכה.
כִּנּוּהוּ וגו' – העניקו לר' מאיר את הכינוי “אחרים” (ולרב נתן “יש אומרים”).
פַּיְּסוּ – בקשו סליחה והשלימו.
לֹא מַעֲלִין וגו' – אין להם שום משמעות.
קָמְרוֹ שֶׁל אָבִיךָ – חגורתו (המשובצת כסף וזהב) של ראש גולת בבל, אביו של ר' נתן. והיא סמל למעמדו של ר' נתן, אשר סייע לו להגיע לתפקיד אב בית דין, אך לא למעמד הנשיא.
*
רעח אָמַר רַבִּי: שְׁלוֹשָׁה עַנְוְתָנִין הֵם, וְאֵלּוּ הֵם: אַבָּא וּבְנֵי בְּתֵרָא וְיוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל (בבא מציעא פד ע“א־פה ע”ב).
רַבִּי – יהודה הנשיא, בנו של רבן שמעון בן גמליאל.
עַנְוְתָנִין – ענווים, צנועים.
בְּנֵי בְּתֵרָא – שוויתרו על מעמדם למען הלל הזקן (ראו לעיל, קטע יג).
יוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל – שוויתר על כס המלוכה למען דויד (שמואל א כג, יז).
*
רעט אִיסִי בֶּן יְהוּדָה הָיָה קוֹרֵא לְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: חֲנוּת מְלֵאָה אַרְגָּמָן טוֹב (אדר“נ, נו”א, יח).
*
רפ כְּשֶׁמֵּת רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל עָלָה גּוֹבַאי וְרַבּוּ צָרוֹת (סוטה מט ע"ב).
גּוֹבַאי – ארבה (ויש מפרשים שהכוונה לגובי מסים למלכות).
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.