רפא אָמְרוּ עָלָיו עַל רַ' פִּינְחָס בֶּן יָאִיר: מִיָּמָיו לֹא בָּצַע עַל פְּרוּסָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁלּוֹ, וּמִיּוֹם שֶׁעָמַד עַל דַּעְתּוֹ לֹא נֶהֱנָה מִסְּעוּדַת אָבִיו (חולין ז ע"ב).
לֹא בָּצַע וגו' – לא פרס פרוסה על שולחנם של אחרים, כיוון שאכל רק משלו.
עָמַד עַל דַּעְתּוֹ – התבגר.
לֹא נֶהֱנָה וגו' – לא אכל אפילו מזון השייך לאביו.
*
רפב מַעֲשֶׂה בְּרַ' פִּינְחָס בֶּן יָאִיר שֶׁהָיָה דָּר בְּעִיר אַחַת בְּדָרוֹם וּבָאוּ לְשָׁם שְׁנֵי עֲנִיִּים לְהִתְפַּרְנֵס; וְהָיוּ בְּיָדָם סָאתַיִם שְׂעוֹרִים וְהִפְקִידוּ אֶצְלוֹ – וְשָׁכְחוּ אוֹתָן וְהָלְכוּ לָהֶם. וְהָיָה רַ' פִּינְחָס בֶּן יָאִיר זוֹרֵעַ אוֹתָן בְּכָל שָׁנָה וְקוֹצְרָן וְכוֹנְסָן וְעוֹשֶׂה אוֹתָן גֹּרֶן. אַחַר שֶׁבַע שָׁנִים בָּאוּ הָעֲנִיִּים וְתָבְעוּ שְׂעוֹרֵיהֶם. הִכִּירָם רַ' פִּינְחָס בֶּן יָאִיר, אָמַר לָהֶם: הָבִיאוּ גְּמָלִים וַחֲמוֹרִים וּבוֹאוּ וּטְלוּ אוֹצְרוֹתֵיכֶם (דב"ר ג, ג; ירושלמי דמאי א, ג).
בְּדָרוֹם – באזור יהודה.
סָאתַיִם – שתי סאות, כשנים־עשר ליטר.
כּוֹנְסָן וגו' – שומר על היבול, שנה אחר שנה, בגורן.
תָּבְעוּ – ביקשו.
טְלוּ אוֹצְרוֹתֵיכֶם – קחו את מחסני התבואה שלכם.
*
רפג רַ' פִּינְחָס בֶּן יָאִיר הָיָה הוֹלֵךְ לְפִדְיוֹן שְׁבוּיִם, פָּגַע בּוֹ בְּגִנַּאי הַנָּהָר. אָמַר לוֹ: גִּנַּאי, חֲלֹק לִי מֵימֶיךָ וְאֶעֱבֹר בְּךָ. אָמַר לוֹ: אַתָּה הוֹלֵךְ לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנְךָ, וַאֲנִי הוֹלֵךְ לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנִי; אַתָּה סָפֵק עוֹשֶׂה, סָפֵק אִי אַתָּה עוֹשֶׂה – וַאֲנִי וַדַּאי עוֹשֶׂה. אָמַר לוֹ: אִם אִי אַתָּה חוֹלֵק – גּוֹזֵרְנִי עָלֶיךָ שֶׁלֹּא יַעַבְרוּ בְּךָ מַיִם לְעוֹלָם. חָלַק לוֹ. הָיָה שָׁם אָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה טָעוּן חִטִּים לְפֶסַח. אָמַר לוֹ: חֲלֹק לוֹ אַף לְזֶה, שֶׁעוֹסֵק בְּמִצְוָה. חָלַק לוֹ. הָיָה שָׁם עַרְבִי אֶחָד, שֶׁנִּתְלַוָּה עִמָּם בַּדֶּרֶךְ. אָמַר רַ' פִּינְחָס: חֲלֹק לוֹ אַף לְזֶה, שֶׁלֹּא יֹאמַר: כָּךְ עוֹשִׂים לִבְנֵי לְוָיָה?! חָלַק לוֹ.
אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: יְכוֹלִים אָנוּ לַעֲבֹר? אָמַר לָהֶם: מִי שֶׁיּוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁלֹּא בִּזָּה אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל מִיָּמָיו – יַעֲבֹר וְלֹא יִנָּזֵק.
אָמַר רַב יוֹסֵף: כַּמָּה גָּדוֹל אָדָם זֶה, כְּמֹשֶה וְשִׁשִּׁים רִבּוֹא!
נִזְדַּמֵּן לְפֻנְדָּק אֶחָד, הֵטִילוּ שְׂעוֹרִים לַחֲמוֹרָתוֹ – לֹא אָכְלָה; חָבְטוּ אוֹתָן – לֹא אָכְלָה. נִקְּרוּ אוֹתָן – לֹא אָכְלָה. אָמַר לָהֶם: שֶׁמָּא אֵינָן מְעֻשָּׂרוֹת. עִשְּׂרוּ אוֹתָן – וְאָכְלָה. אָמַר: עֲנִיָּה זוֹ הוֹלֶכֶת לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנָהּ וְאַתֶּם מַאֲכִילִים אוֹתָהּ טְבָלִים!
אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: וְכִי לֹא כָּךְ לִמַּדְתָּנוּ רַבֵּנוּ: הַלּוֹקֵחַ לִבְהֵמָה פָּטוּר מִן הַדְּמַאי? אָמַר לָהֶם: וּמָה אֶעֱשֶׂה לַעֲלוּבָה זוֹ וְהִיא מַחֲמִירָה עַל עַצְמָהּ!
שָׁמַע רַבִּי, יָצָא לְפָנָיו. אָמַר לוֹ: רְצוֹנְךָ, סְעַד אֶצְלִי. אָמַר לוֹ: הֵן. צָהֲבוּ פָּנָיו שֶׁל רַבִּי. אָמַר לוֹ רַ' פִּינְחָס: כִּמְדֻמֶּה אַתָּה, שֶׁמֻּדַּר הֲנָאָה מִיִּשְׂרָאֵל אֲנִי? יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים הֵם, יֵשׁ רוֹצֶה וְאֵין לוֹ, וְיֵשׁ שֶׁיֵּשׁ לוֹ וְאֵינוֹ רוֹצֶה, וְנֶאֱמַר: “אַל תִּלְחַם אֶת לֶחֶם רַע עָיִן” (משלי כג, ו) – וְאַתָּה רוֹצֶה וְיֵשׁ לְךָ. אֶלָּא שֶׁעַכְשָׁו בָּהוּל אֲנִי, שֶׁבִּדְבַר מִצְוָה אֲנִי טוֹרֵחַ, בַּחֲזִירָתִי אֶכָּנֵס אֶצְלְךָ.
כְּשֶׁחָזַר נִזְדַּמֵּן לוֹ וְנִכְנַס בְּאוֹתוֹ הַפֶּתַח שֶׁהָיוּ עוֹמְדוֹת שָׁם פְּרָדוֹת לְבָנוֹת. אָמַר: מַלְאַךְ הַמָּוֶת בְּבֵיתוֹ שֶׁל זֶה – וַאֲנִי אֶסְעַד אֶצְלוֹ? שָׁמַע רַבִּי. יָצָא לְפָנָיו. אָמַר לוֹ: אֶמְכְּרֵן. אָמַר לוֹ: “וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל” (ויקרא יט, יד). – אַפְקִירֵן. – תַּרְבֶּה נְזָקִים. – אֲעַקְּרֵן. – יֵשׁ כָּאן צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים. – אֶהֶרְגֵן. – יֵשׁ כָּאן “לֹא תַשְׁחִית” (דברים כ, יט). הָיָה מַפְצִיר בּוֹ הַרְבֵּה. גָּבַהּ הַר בֵּינֵיהֶם.
בָּכָה רַבִּי וְאָמַר: מָה בְּחַיֵּיהֶם כָּךְ – בְּמִיתָתָם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה (חולין ז ע“א־ע”ב; ירושלמי דמאי א, ג).
פָּגַע – הגיע, נתקל.
גִּנַּאי הַנָּהָר – שם נהר לא מזוהה.
חֲלֹק לִי מֵימֶיךָ – היבקע לשניים.
קוֹנְךָ – הקב"ה.
סָפֵק עוֹשֶׂה – ספק אם תצליח במשימתך.
גּוֹזֵרְנִי – הריני מצווה.
חִטִּים לְפֶסַח – ואסור שיירטבו כדי שלא יחמיצו.
כָּךְ עוֹשִׂים וגו' – האם כך ראוי להתנהג עם אנשים ההולכים יחד בדרך?
כְּמֹשֶׁה וְשִׁשִּׁים רִבּוֹא – יוצאי מצרים שנחלק להם ים סוף.
הֵטִילוּ – שמו, הניחו.
חָבְטוּ – הכו (בחיטים) כדי להוציא מהן את עיקר הלכלוך.
נִקְּרוּ – סיננו והוציאו את הפסולת כולה.
אֵינָן מְעֻשָּׂרוֹת – שלא הופרש מהן מעשר.
עֲנִיָּה – מסכנה.
טְבָלִים – תבואה שלא הופרש ממנה מעשר.
הַלּוֹקֵחַ וגו' – אפשר לקנות לצורכי בהמות תבואה שהיא ספק מעושרת (והיא הקרויה “דמאי”).
רַבִּי – יהודה הנשיא.
צָהֲבוּ פָּנָיו – האירו מרוב שמחה (כיוון שר' פינחס לא אכל מעולם על שולחן אחרים [ראו קטע רפא]).
כִּמְדֻמֶּה אַתָּה וגו' – האם אתה סבור שנדרתי שלא ליהנות משום אדם מישראל?
רוֹצֶה וְאֵין לוֹ – רוצה להעניק לאחרים אך אינו מסוגל בשל עוניו.
יֵשׁ לוֹ וְאֵינוֹ רוֹצֶה – בעל אמצעים שאינו רוצה לתת לאחרים בלב שלם.
“אַל תִּלְחַם” וגו' – אל תאכל לחם עם אדם שעינו צרה באחרים.
בָּהוּל – ממהר.
מַלְאַךְ הַמָּוֶת – פרדות לבנות נחשבו כבהמות פראיות המסכנות חיים.
“וְלִפְנֵי עִוֵּר” וגו' – ומי שיקנה את הפרדות מבלי לדעת על הסכנה מהן ייכשל בהן.
אַפְקִירֵן – אשלח אותן לכל אשר ילכו.
אֲעַקְּרֵן – אטיל מום בגידים שברגליהן (ולא יוכלו לבעוט).
גָּבַהּ הַר בֵּינֵיהֶם – כביכול הפריד ביניהם מכשול גדול, ולא הגיעו לכלל הסכמה.
מָה בְּחַיֵּיהֶם וגו' – אם בעולם הזה היחסים בינינו אינם טובים, עד כמה גרועים יהיו בעולם הבא?
*
רפד מַעֲשֶׂה בְּחָסִיד אֶחָד שֶׁהָיָה חוֹפֵר בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת לְעוֹבְרִים וְשָׁבִים. פַּעַם אַחַת הָיְתָה בִּתּוֹ הוֹלֶכֶת לְהִנָּשֵׂא, וּבָאָה לַעֲבֹר בַּנָּהָר, וּשְׁטָפָהּ. וְהָיָה כָּל הָעָם נִכְנָסִים אֶצְלוֹ וּבִקְּשׁוּ לְנַחֲמוֹ וְלֹא קִבֵּל תַּנְחוּמִים. נִכְנַס אֶצְלוֹ רַ' פִּינְחָס בֶּן יָאִיר וּבִקֵּשׁ לְנַחֲמוֹ וְלֹא קִבֵּל תַּנְחוּמִים. אָמַר לָהֶם: זֶהוּ חֲסִידְכֶם? אָמְרוּ לוֹ: רַבִּי, כָּךְ וְכָךְ הָיָה עוֹשֶׂה – כָּךְ וְכָךְ אֵרַע לוֹ. אָמַר: אֶפְשָׁר שֶׁהָיָה מְכַבֵּד אֶת בּוֹרְאוֹ בְּמַיִם וְהוּא מְקַפְּחוֹ בְּמַיִם? מִיָּד נָפַל קוֹל הֲבָרָה בָּעִיר: בָּאָה בִּתּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי! יֵשׁ אוֹמְרִים: בְּסִכָּה הָעָרְתָה; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: מַלְאָךְ יָרַד בִּדְמוּת רַ' פִּינְחָס בֶּן יָאִיר וְהִצִּילָהּ (ירושלמי דמאי א, ג; דב"ר ג, ג).
חוֹפֵר – כמעשה של צדקה, למען הרבים.
שִׁיחִין וּמְעָרוֹת – שוחות ומערות לאגירת מים.
שְׁטָפָהּ – סחף אותה.
לֹא קִבֵּל תַּנְחוּמִים – סירב להתנחם.
זֶהוּ חֲסִידְכֶם? – שאינו מצדיק עליו את הדין.
אֶפְשָׁר וגו' – האם ייתכן שהקב"ה ילקה במים אדם המכבד אותו באמצעות מעשה צדקה הקשור במים?
קוֹל הֲבָרָה – שמועה.
בְּסִכָּה הָעָרְתָה – בקוץ שבשולי הנהר נאחזה והעלתה עצמה.
*
רפה מַעֲשֶׂה בְּמֶלֶךְ סַרְקִיָּא שֶׁנָּפְלָה מַרְגָּלִית שֶׁלּוֹ וּבְלָעָהּ עַכְבָּר. בָּא אֵצֶל רַ' פִּינְחָס בֶּן יָאִיר. אָמַר לוֹ: וְכִי חַבָּר אֲנִי? אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: לְשִׁמְךָ הַטּוֹב בָּאתִי. גָּזַר רַ' פִּינְחָס עַל הָעַכְבָּרִים וּכְנָסָם. וְרָאָה אֶחָד מֵהֶם שֶׁהוּא גִּבֵּעַ. אָמַר: הֲרֵי הִיא אֵצֶל זֶה. גָּזַר עַל הָעַכְבָּר – וּפְלָטָהּ (ירושלמי דמאי א, ג).
סַרְקִיָּא – אולי הכוונה לסרצניים, שבט קדום שחי בחצי האי ערב.
חַבָּר – מכשף, המסוגל לאסוף בכשפיו בעלי חיים.
לְשִׁמְךָ הַטּוֹב – בגלל השם הטוב שיצא לך.
גָּזַר – ציווה.
גִּבֵּעַ – בעל חטוטרת על גבו.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.