בְּאֶרֶץ הַצָּפוֹן, עַל גְּדוֹת הַנֵּימַן, בָּאָה אִשָּׁה קְרֵאָלִית1 קְטַנָּה בַּת חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, פָּנֶיהָ צְחוֹרִים וּוְרֻדִּים כְּפֶרַח הַשָּׁקֵד. הִיא בָאָה מֵאֶרֶץ צִפֳּרֵי הַכְּרוּם2, רוּחַ הָאַהֲבָה הוּא אֲשֶׁר נָשָׂא אוֹתָהּ הֲלוֹם… בְּנֵי אִי מוֹלַדְתָּה הֵעִידוּ בָהּ: “אַל נָא תֵלֵכִי, קַר שָׁם בְּאֶרֶץ הַיַּבֶּשֶׁת… הַחֹרֶף יָבִיא עָלַיִךְ אֶת הַמָּוֶת.” אַךְ הַקְּרֵאָלִית הַקְּטַנָּה לֹא הֶאֱמִינָה כִּי יֵשׁ חֹרֶף בָּעוֹלָם, וְאֶת הַקֹּר יָדְעָה רַק עַל פִּי מַשְׁקֵה הַ“שֻּׁרְבֶּתְּ”3; וּמִלְּבַד זֹאת הָיָה לִבָּהּ אֲחוּז אַהֲבָה וְהִיא לֹא יָרְאָה אֶת הַמָּוֶת… וְהִנֵּה זֶה יָצְאָה מִן הָאֳנִיָּה וּבָאָה לִשְׁכֹּן בְּעַרְפַּלֵּי הַנֵּימַן עִם הַמְּנִיפוֹת שֶׁלָּהּ, עִם הָעַרְסָל4 שֶׁלָּהּ, עִם הַוִּילָאנוֹת לְמַחֲסֶה מִפְּנֵי הַבִּקּוֹת וְעִם כְּלוּב חֹרִי מָזְהָב מָלֵא צִפֳּרִים שֶׁל אֶרֶץ מוֹלַדְתָּהּ.
כַּאֲשֶׁר רָאָה הַצָּפוֹן הַזָּקֵן בְּבֹא פֶרַח הָאִיִּים הַזֶּה, אֲשֶׁר שָׁלַח אֵלָיו הַדָּרוֹם בְּתוֹךְ קַו אוֹר, נִמְלָא לִבּוֹ רַחֲמִים; וּבְיָדְעוֹ יָפֶה, כִּי הַקֹּר יַהֲפֹךְ אֶת הַנַּעֲרָה וְאֶת צִפֳּרֶיהָ לְגַל שֶׁל עֲצָמוֹת, מִהֵר וְהִדְלִיק בַּשָּׁמַיִם אֶת שִׁמְשׁוֹ הַגָּדוֹל וְהַכָּתֹם וְלָבַשׁ אֶת בִּגְדֵי הַקַּיִץ שֶׁלּוֹ לְקַבֵּל אֶת פְּנֵיהֶם… הַקְּרֵאָלִית בָּאָה עַל יְדֵי זֶה לִטְעוֹת; הִיא רָאֲתָה אֶת הַחֹם הַזֶּה שֶׁל הַצָּפוֹן הַגַּס וְהַקָּשֶׁה, כְּחֹם מַאֲרִיךְ יָמִים, וְאֶת הַדֶּשֶׁא הַמַּשְׁחִיר הַזֶּה כְּדֶשֶׁא הָאָבִיב, וְהִיא תָלְתָה אֶת עַרְסְלָהּ בְּתוֹךְ הַפַּרְדֵּס בֵּין שְׁנֵי עֲצֵי אָשׁוּחַ5, וְכָל הַיּוֹם הִתְנַפְנְפָה, הִתְנַדְנָדָה.
– הֵן חַם מְאֹד בְּאֶרֶץ הַצָּפוֹן – קָרְאָה בִצְחוֹק. וּבְכָל זֹאת הָיָה לִבָּהּ חָרֵד. מַדּוּעַ אֵין לָהֶם לַבָּתִּים בְּאֶרֶץ הַנָּכְרִיָּה הַזֹּאת מִרְפָּסוֹת6? לָמָּה בָאוּ אֵלֶּה הַכְּתָלִים הֶעָבִים? אֵלֶּה הַכְּבִירִים, אֵלֶּה הָרְפִידוֹת הַקָּשׁוֹת? עַל מָה הֵם הַתַּנּוּרִים הַגְּדוֹלִים וְאֵלֶּה עֲרֵמוֹת הָעֵצִים הָעוֹמְדוֹת בַּחֲצֵרוֹת, וְאֵלֶּה עוֹרוֹת הַשּׁוּעָלִים, אֵלֶּה הָאַדָּרוֹת הַכְּפוּלוֹת, אֵלֶּה הַפַּרְווֹת הַנָּמוֹת בְּתוֹךְ הָאֲרוֹנוֹת; מַה שִׁמּוּשָׁם שֶׁל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה?… חֲבִיבָה עֲלוּבָה, עוֹד מְעַט וְתֵדְעִי אֶת כָּל זֶה.
בְּבֹקֶר יוֹם אֶחָד, בַּהֲקִיצָהּ מִשְּׁנָתָהּ, חָשָׁה הַקְּרֵאָלִית הַקְּטַנָּה, כִּי רַעַד גָּדוֹל תָּקַף אוֹתָהּ. הַשֶּׁמֶשׁ נֶעֶלְמָה, וּמִן הַשָּׁמַיִם הַקּוֹדְרִים וְהַשְּׁפָלִים, אֲשֶׁר נִדְמָה כִּי יָרְדוּ וְקָרְבוּ אֶל הָאָרֶץ בְּלַיְלָה אֶחָד, נָפְלָה פִתִּים פִתִּים שְׂמִיכָה שֶׁל פְּלוּסִין לְבָנָה וּשְׁקֵטָה כְמוֹ תַחַת צִמְחֵי הַכַּרְפַּס… הִנֵּה הַחֹרֶף, הִנֵּה הַחֹרֶף! הָרוּחַ מְנַשֶּׁבֶת, הַתַּנּוּרִים נוֹחֲרִים. צִפֳּרִי הַכְּרוּם בִּכְלוּבָן הַמָּזְהָב חָדְלוּ לְצַפְצֵף. כַּנְפֵיהֶן הַקְּטַנּוֹת הַכְּחֻלּוֹת, הַוְּרֻדּוֹת, מֵעֵין הָאֹדֶם, הַיְרוֹקוֹת נִשְׁאֲרוּ בְלִי תְּנוּעָה, וְצַר הָיָה לַלֵּב לִרְאוֹת אוֹתָן צְפוּפוֹת זוֹ בְצַד זוֹ, קְפוּאוֹת וּנְפוּחוֹת מִקֹּר, אֵלֶּה הַצִּפֳּרִים הַקְּטַנּוֹת עִם מַקּוֹרֵיהֶן הַדַּקִּים וְעִם עֵינֵיהֶן הַזְּעִירוֹת. וְשָׁם בְּתוֹךְ הַפַּרְדֵּס תָּלוּי הָעַרְסָל הָרוֹטֵט וְהַמָּלֵא כְפוֹר, וְעַנְפֵי הָאֳרָנִים נֶהְפְּכוּ וְהָיוּ לְחוּטֵי זְכוּכִית מָשְׁזָרִים… הַקְּרֵאָלִית הַקְּטַנָּה חָשָׁה אֶת הַקֹּר, הִיא לֹא חָפְצָה עוֹד לָצֵאת הַחוּצָה.
הִיא יוֹשֶׁבֶת בַּפִּנָּה לְיַד הָאָח מְקֻפֶּלֶת כְּאַחַת מִצִּפֳּרֶיהָ וּמְבַלָּה אֶת זְמַנָּהּ בְּהַבִּיטָה אֶל הַלֶּהָבָה, וְהִיא מַעֲלָה בְזִכְרוֹנָהּ אֶת הַשָּׁמֶשׁ. בְּתוֹךְ הָאֵשׁ שֶׁל הַתַּנּוּר הַגָּדוֹל, הַמֵּאִיר וְהַבּוֹעֵר, הִיא שָׁבָה וְרוֹאָה אֶת כָּל אֶרֶץ מוֹלַדְתָּה: אֶת גְּדוֹת הַנָּהָר הַשְּׁטוּפוֹת אוֹר שֶׁמֶשׁ עִם הַסֻּכָּר הַשְּׁחַרְחוֹר שֶׁל הַקָּנִים, וְאֶת זֵרְעוֹנֵי הַדּוּרָה הַמְרַחֲפִים בְּתוֹךְ הָאָבָק הַמָּזְהָב, אַחֲרֵי כֵן אֶת שְׁעוֹת הַמְּנוּחָה שֶׁל חֲצוֹת הַיּוֹם, אֶת הַוִּילָאוֹת הַבְּהִירִים, אֶת מַחְצְלוֹת הַתֶּבֶן, אַחֲרֵי כֵן אֶת הַשָּׁמַיִם הַזְּרוּעִים כּוֹכָבִים בָּעֶרֶב, אֶת הַזְּבוּבִים הַנּוֹצְצִים כַּלֶּהָבָה וְאֶת אַלְפֵי רִבְבוֹת הַכְּנָפַיִם הַקְּטַנּוֹת הַמְזַמְזְמוֹת בֵּין הַפְּרָחִים וּבְתוֹךְ הַלּוּלָאוֹת שֶׁל אֶרֶג הַוִּילָאוֹת לְמַחֲסֶה.
וּבְעוֹד אֲשֶׁר הִיא יוֹשֶׁבֶת לִפְנֵי הָאָח וְחוֹלֶמֶת, בָּאִים זֶה אַחַר זֶה יְמֵי הַחֹרֶף וְהֵם הוֹלְכִים וּמִתְמַעֲטִים, הוֹלְכִים וְקוֹדְרִים. כָּל בֹּקֶר וּבֹקֶר מְרִימִים מִתּוֹךְ הַכְּלוּב כְּרוּם מֵת; עַד מְהֵרָה נִשְׁאֲרוּ שָׁם רַק שְׁתֵּי צִפֳּרִים, שְׁתֵּי אֲגֻדּוֹת שֶׁל נוֹצוֹת יְרוֹקוֹת מִתְקַמְּטוֹת זוֹ בְצַד זוֹ בְּאַחַת הַפִּנּוֹת…
בְּבֹקֶר הַיּוֹם הַהוּא לֹא יָכְלָה הַקְּרֵאָלִית הַקְּטַנָּה לָקוּם. כָּאֳנִיָּה עֲשׂוּיָה עֵץ מַהוֹן הַכְּלוּאָה בְּתוֹךְ קַרְחֵי הַצָּפוֹן, כִּוֵּץ אוֹתָהּ הַקֹּר, נָטַל מִמֶּנָּה כֹּחָהּ לָזוּז. הַשָּׁעָה שְׁעֵת חֹשֶׁךְ, הַחֶדֶר עָטוּף עַצְבוּת. הַכְּפוֹר שָׂם עַל שִׁמְשׁוֹת הַחַלּוֹן וִילוֹן עָבֶה שֶׁל מֶשִׁי כֵּהֶה. הָעִיר נִרְאֲתָה כְמֵתָה, וְדֶרֶךְ הָרְחוֹבוֹת עוֹבְרוֹת בִּילֵל הַמְּכוֹנוֹת הַצּוֹבְרוֹת אֶת הַשָּׁלֶג… הַקְּרֵאָלִית הַשּׁוֹכֶבֶת בְּמִטָּתָהּ מָרְטָה וְלָטְשָׁה לְשֵׁם שַׁעֲשׁוּעִים אֶת לוּחוֹת הַכֶּסֶף שֶׁל מְנִיפָה, וְהִיא מְבַלָּה אֶת זְמַנָּהּ בְּהִסְתַּכְּלָהּ בָּרְאִי שֶׁל אֶרֶץ מוֹלַדְתָּהּ, הַמְקֻשָׁט כֻּלּוֹ בְנוֹצוֹת הֹדִּיּוֹת.
יְמֵי הַחֹרֶף עָבְרוּ זֶה אַחֵר זֶה הָלֹךְ וְקָצֹר, הָלֹךְ וְקָדֹר. תַּחַת מָסַךְ הַמִּטָּה הֶעָשׂוּי סַלְסָלוֹת שָׁכְבָה הַקְּרֵאָלִית הַקְּטַנָּה מְלֵאָה גַעְגּוּעִים, מְלֵאָה יֵאוּשׁ. הַדָּבָר אֲשֶׁר עָכַר אוֹתָהּ בְּיִחוּד זֶה הוּא, כִּי מֵעַל מִטָּתָהּ לֹא יָכְלָה לִרְאוֹת אֶת הָאֵשׁ. נִדְמָה לָהּ, כִּי אָבְדָה לָהּ אֶרֶץ מוֹלַדְתָּהּ פַּעַם שֵׁנִית… פַּעַם בְּפַעַם הָיְתָה שׁוֹאֶלֶת: “הֲיֵשׁ אֵשׁ בֶּחָדֶר7?” –
– כֵּן הוּא, חֲבִיבָה, יֵשׁ וָיֵשׁ. הַתַּנּוּר בּוֹעֵר כֻּלּוֹ בְלֶהָבוֹת. הֲתִשְׁמְעִי אֶת נֵפֶץ הָעֵצִים וְאֶת קוֹל צְנוֹבְרוֹת8 הָאֹרֶן הַמִּתְפַּקְּעִים?
– הָהּ, אֶרְאֶה נָא, אֶרְאֶה נָא.
אַךְ הִיא מַרְכִּינָה עַצְמָהּ לַשָּׁוְא, הָאֵשׁ רְחוֹקָה מְאֹד מִמֶּנָּה; הִיא אֵינָהּ יְכֹלָה לִרְאוֹתָהּ, וְהַדָּבָר הַזֶּה מֵטִיל עָלֶיהָ יֵאוּשׁ.
בְּאַחַד הָעֲרָבִים וְהִיא שׁוֹכֶבֶת בְּמִטָּתָהּ, פָּנֶיהָ חִוְרִים וּמַבִּיעִים מַחֲשָׁבָה, רֹאשָׁה עַל קְצֵה הַכַּר וְעֵינֶיהָ נְטוּיוֹת כְּדַרְכָּהּ אֶל הָאֵשׁ הַיָּפָה שֶׁאֵינָהּ נִרְאֵית, נִגַּשׁ אֵלֶיהָ יְדִידָהּ, נָטַל רְאִי אֶחָד שֶׁהָיָה מֻנָּח עַל מִטָּתָהּ וְאָמָר:
– הֲרוֹצָה אַתְּ לִרְאוֹת אֶת הָאֵשׁ, תַּמָּתִי?… וּבְכֵן! חַכִּי רֶגַע…
וּבְכָרְעוֹ לִפְנֵי הָאָח נִסָּה לִשְׁלֹחַ אֵלֶיהָ דֶרֶךְ הָרְאִי בְּבוּאָה שֶׁל הָאֵשׁ הַנֶּחְמָדָה:
– הַיְכֹלָה אַתְּ לִרְאוֹתָהּ?
– לֹא! אֵינִי רוֹאָה מְאוּמָה.
– וְעַתָּה…
לֹא! אֵינֶנִּי רוֹאָה עוֹד…
אַחֲרֵי כֵן קָלְטָה פִתְאֹם קַו אוֹר, אֲשֶׁר עָבַר עַל מְלֹא פָנֶיהָ וְכִסָּה אוֹתָם.
– הָהּ! אֲנִי רוֹאָה אֶת הָאֵשׁ! – קָרְאָה הַקְּרֵאָלִית בְּשִׂמְחָה רַבָּה, וְהִיא גוֹעָה מִתּוֹךְ צְחוֹק וּשְׁתֵּי לֶהָבוֹת קְטַנּוֹת הִזְהִירוּ בְעֵינֶיהָ. –
-
קְרֵאוֹלִי – בֶּן הַגֶּזַע הַלָּבָן הַנּוֹלָד בְּאַחַת הָאֲרָצוֹת הַטְּרוֹפִיּוֹת. ↩
-
כְּרוּם – מִין צִפּוֹר דַּקָּה колибри, Kolibri, oiseau–mouche, humnimy–bird the ↩
-
שֻׁרְבֶתְּ – מַשְׁקֶה קָר שֶׁשּׁוֹתִים אוֹתוֹ בְּאַרְצוֹת־הַמִּזְרָח ↩
-
עַרְסָל – כְּעֵין מִטָּה תְלוּיָה, נִקְשֶׁרֶת בְּעֵצִים ↩
-
אָשׁוּחַ tree–ель, jodla, die Tanne, le sapin, the fir ↩
-
מִרְפֶּסֶת веранда, Veranda, vérandah, veranda ↩
-
כך הניקוד במקור – הערת פב"י ↩
-
צְנוֹבְרָה – פְּרִי עֵץ־הַמַּחַט ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.