וַיְהִי הַיּוֹם וֵאלֹהִים אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת אָמַר לָשׂוּחַ מְעַט לִפְנוֹת עֶרֶב בְּעֵדֶן הַגַּן אֲשֶׁר בַּשָּׁמָיִם. וַיָּקָם הוּא וְכָל מַלְאָכָיו, וְאֶת כָּל קְדוֹשָׁיו לָקַח עִמּוֹ, וַיֵּצֵא לָשׂוּחַ, וְלֹא נוֹתֵר בַשָּמַיִם בִּלְתִּי אִם הַמַּלְאָךְ גַּבְרִיאֵל לְבַדּוֹ לִהְיוֹת שׁוֹמֵר אֶת הַשָּׁעָר. וֵאלֹהִים צִוָּה אֶת גַּבְרִיאֵל לְבִלְתִּי תֵת לָאִישׁ לָבוֹא הַשָּׁמַיְמָה עַד שׁוּבוֹ מִשּׂוּחַ. וַיַּעֲמֹד גַּבְרִיאֵל עַל הַמִּשְׁמָר וַיִּתְיַצֵּב עַל יַד הַשָּׁעַר. הוּא עוֹדוֹ עוֹמֵד, וְהִנֵּה אִישׁ מִתְדַּפֵּק. וְגַבְרִיאֵל שָׁאַל: “מִי שָׁם וּמַה יִּשְׁאָל?” וַיַּעֲנֵהוּ קוֹל דַּק מְאֹד: “חַיָּט עָנִי אָנֹכִי וּנְקִי־כַפַּיִם וּמָבוֹא אֲבַקֵשׁ לִי בַשָּׁמָיִם”. וְגַבְרִיאֵל אָמַר: “יָדַעְתִּי אֶת נִקְיוֹן כַּפֶּיךָ! אֵין זֶה כִּי אִם נָקִי אַתָּה כְגַנָּב בְּהִתָּלוֹתוֹ. הֲלֹא אָרְכוּ לִפְעָמִים אֶצְבְּעוֹתֶיךָ וְדָבַק בָּהֶן מִן הָאֶרֶג אֲשֶׁר נָתְנוּ עַל יָדְךָ הָאֲנָשְׁים לִתְפֹּר לָהֶם בְּגָדִים. אַךְ לֹא לִי הַמִּשְׁפָּט – וְאֶל הַשָּׁמִים לֹא תָבֹא, כִּי צִוָּה אֲדוֹנִי אוֹתִי לְבִלְתִּי תֵת לְאִישׁ לָבוֹא עַד שׁוּבוֹ מִשּׂוּחַ”. וְהַחַיָּט קָרָא: “חֲמָל־נָא, חוּס־נָא, רַחֶם־נָא אֲדוֹני הַמַּלְאָךְ! אֵלֶּה מַפְּלֵי¹ הַסְּחָבוֹת אֲשֶׁר נָפְלוּ מֵעַל הַשֻּׁלְחָן בַּעֲשׂוֹתִי אֶת הַמְּלָאכָה וְנִשְׁאֲרוּ בְיָדִי אֵינָם שׁוִים לְדַבֵּר בָּם. רְאֵה הִנֵּה פִסֵּחַ אָנֹכִי אֶת רַגְלִי הָאַחַת וְכַפּוֹת רַגְלַי בָּצְקוּ בַּדֶּרֶךְ הָרְחוֹקָה וְלֹא אוּכַל לָשׁוּב. תְּנֵנִי נָא וִאָבֹא הַשָּׁמַיְמָה וְאֶעֱשֶׂה לָכֶם פֹּה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה הַקָּשָׁה אֲשֶׁר תִּהְיֶה לַעֲשׂוֹת, אֶת הַיְלָדִים אֶשָּׂא עַל כַּפַּי וְאֶת הַסַּפְסָלִים אֲטַהֵר אֲשֶר עֲלֵיהֶם שִׁעַשְׁעוּ, אֶת חִתּוּלֵיהֶם אֲכַבֵּס וְאֶת בְּשָׂרָם אֶרְחַץ, אֶת כָּתְנוֹתֵיהֶם אֶתְפֹּר וְאֶת שִׂמְלוֹתֶיהֶם אֲטַלֵּא טִלָאִים, רַק תְּנֵנִי־נָא וְאָבֹא הַשָּׁמָיְמָה”. וְהַמַּלְאָךְ גַּבְרִיאֵל חָמַל עָלָיו וַיִּפְתַּח לוֹ פֶתַח כְּחֹד הַמַּחַט, וּבַעַל־הַמַּחַט דַּק הַבָּשָׂר דָּחַק אֶת בְּשָׂרוֹ הַדַּק וַיִּלְחַץ וַיָּבֹא הַשָּׁמָיְמָה. וַיְצַוֵּהוּ גַבְרִיאֵל וַיֵּשֶׁב דּוּמָם מֵאַחֲרֵי הַדֶּלֶת, דָּבָר לֹא יְדַבֵּר וְהֶגֶה לֹא יוֹצִיא מִפִּיו, וְהָיָה בְּבֹא אֲדוֹן הַצְּבָאוֹת לֹא יָשִׂים לֵב אֵלָיו וְלֹא יִחַר אַפּוֹ. וְהַחַיָּט עָשָׂה כַּאֲשֶׁר צֻוָּה וְרַק כַּעֲשׂוֹת גַּבְרִיאֵל רֶגַע אֶחָד כֹּה וָכֹה בְּהַפְנוֹתוֹ אֶת שִׁכְמוֹ, וַתִּתְקְפֵהוּ תַּאֲוָה עַזָּה מְאֹד וְלֹא יָכֹל עוֹד לְהִתְאַפֵּק, וַיָּקָם וַיִּתְהַלֵּךְ בַּשָּׁמַיִם לְאָרְכָּם וּלְרָחְבָּם וַיָּתַר אֶת כָּל פִּנָּה וְאֶת כָּל זָוִית וַיַּבֵּט וַיַּרְא אֶת כָּל נִפְלְאוֹת הַשָּׁמָיִם. אָז יָבֹא עַד הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁם כִּסְאוֹת רַבִּים, יָפִים וְנֶחְמָדִים מְאֹד, וּבַתָּוֶךְ כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא, כֻּלּוֹ זָהָב טָהוֹר וּכְסוּי אַבְנֵי שֹׁהַם וְיַהֲלֹם וּבָרֶקֶת, וּמִתַּחַת לוֹ הֲדוֹם זָהָב, וַיָּבֶן הַחַיָּט כִּי הוּא הַכִּסֵּא אֲשֶׁר עָלָיו יוֹשֵׁב אֲדוֹן הַצְּבָאוֹת וּמִשָּׁם הוּא רֹאֶה אֶת כָּל הָאָרֶץ לְפָנָיו. וְהַחַיָּט נִצָּב מַחֲרִישׁ רֶגַע אֶחָד, כִּי תִפְאֶרֶת הַכִּסֵּא הֲמָמַתּוּ. וּפִתְאֹם תָּקַף אוֹתוֹ יֵצֶר רָע וְלֹא יָכֹל לִכְבֹּשׁ אוֹתוֹ בְּקִרְבּוֹ, וַיָּקָם וַיַּעַל עַל הַכִּסֵּא וַיֵּשֶׁב עָלָיו רֶגַע אֶחָד. וַיַּרְא הַחַיָּט אֶת מְלוֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנָיו, לֹא הָיָה דָבָר אֲשֶׁר נִסְתָּר מִמֶּנּוּ. וַיַּרְא וְהִנֵּה אִשָּׁה זְקֵנָה וּבְזוּיַת־מַרְאֶה עוֹמֶדֶת עַל שְׂפַת נַחַל מַיִּם וּמְכַבֶּסֶת אֶת אֲשֶׁר תְּכַבֵּס וְהִיא מַעְלִימָה בַסֵּתֶר שְׁתֵּי מִטְפָּחוֹת מֵאֲשֶׁר נִתַּן עַל יָדָהּ לְכַבֵּס. וַיִּתְקַצֵּף הַחַיָּט מְאֹד בִּרְאוֹתוֹ אֶת הֶחָמָס, וַיִּתְפֹּשׂ בְּקִצְפּוֹ בַּהֲדוֹם הַזָּהָב אֲשֶׁר לְרַגְלָיו וַיְקַלְּעֵהוּ לְרֹחַב הַשָּׁמַיִם וַיַּשְׁלִיכֵהוּ לָאָרֶץ עַל רֹאשׁ הַגַּנֶּבֶת הַזְּקֵנָה. וַיְהִי בִרְאוֹתוֹ אַחֲרֵי כֵן כִּי יָדוֹ קָצְרָה מֵהָשִׁיב אֶת הֲדוֹם הַזָּהָב מִן הָאֲדָמָה הַשָּׁמַיְמָה, וַיִּתְגַּנֵּב חֶרֶשׁ וַיֵּרֶד מֵעַל הַכִּסֵּא וַיָּשָׁב לְאִטּוֹ אֶל מְקוֹמוֹ אֲשֶׁר מֵאַחֲרֵי הַדֶּלֶת וַיִּתַּמָּם. וַיְהִי כְּאִישׁ אֲשֶׁר לֹא דָלַח מַיִם בְּרַגְלָיו מֵעוֹדוֹ.

וֵאלֹהֵי הַצְּבָאוֹת עִם מַלְאָכָיו וְעִם כָּל קְדוֹשָׁיו שָׁב מִשּׂוּחַ בְּגַנּוֹ וְלֹא שָׂם לֵב אֶל הַחַיָּט אֲשֶׁר מֵאַחֲרֵי הַדֶּלֶת, וְרַק בְּגִשְׁתּוֹ אֶל כִּסְאוֹ לָשֶׁבֶת עָלָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אֵין הֲדוֹם לְרַגְלָיו. וְאֶת גַּבְרִיאֵל הַמַּלְאָךְ שָׁאַל עַל הָאֲבֵדָה וְלֹא יָדַע לְהָשִׁיב, וַיִּשִׁאָלֵהוּ אִם הָיָה בָזֶה אִישׁ וְאִם לֹא הֵבִיא זָר הַשָּׁמַיְמָה, וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ הַשּׁוֹעֵר וַיֹּאמַר: “לֹא הָיָה בָזֶה אִישׁ זוּלָתִי חַיָּט פִּסֵּחַ, וְהוּא יוֹשֵׁב עוֹד מֵאַחֲרֵי הַדָּלֶת”. וַיְצַו אֲדוֹן הַצְּבָאוֹת וַיָּבִיאוּ לְפָנָיו אֶת הַחַיָּט, וַיִּשְׁאָלֵהוּ אִם לָקַח אֶת הֲדוֹם הַזָּהָב וּמֶה עָשָׂה בּוֹ. וַתְּחִי רוּחַ הַחַיָּט בִּרְאוֹתוֹ כִּי לֹא גָדַל הַזַּעַם, וַיְמַהֵר וַיֹאמַר: “אֵלְי, סְלַח בְּרָב־חַסְדֶּךָ! בַּחֲרוֹנִי וָאֶקַּח אֶת הֲדוֹם הַזָּהָב וָאֲקַלְּעֵהוּ וָאַשְׁלִיכֵהוּ לָאָרֶץ עַל רֹאשׁ אִשָּׁה זְקֵנָה אֲשֶׁר גָּנְבָה שְׁתֵּי מִטְפָּחוֹת מֵאֲשֶׁר כִּבֵּסָה”. וֵאלֹהִים אָמַר: “הוֹי אֱנוֹשׁ יָהִיר! לוּ אָמַרְתִּי לִשְפֹּט כַּאֲשֶׁר שָׁפַטְתָּ אַתָּה, הֲלֹא גַם אַחֲרִיתְךָ הָיְתָה מָרָה. כָּל כְּלֵי בֵיתִי פֹה לֹא יִשְׂפְּקוּ לִי וְלֹא הָיָה לִי עוֹד כִּסֵּא וְסַפְסָל וְשֻׁלְחָן אוֹ יָעֶה לַחְתּוֹת בּוֹ גֶחָלִים מִן הַתַּנּוּר, אִם אֶת כָּל אֵלֶּה הָיִיתִי מַשְׁלִיךְ יוֹם־יוֹם עַל רֹאשׁ הַחוֹטְאִים. קוּם וַעֲזֹב אֶת הַשָּׁמַיִם כַּיּוֹם הַזֶּה וְשׁוּב אֶל מֵעֵבֶר הַשַׁעַר, וּבִקַּשְׁתָּ לְךָ מָקוֹם בַּאֲשֶׁר תִּמְצָא, כִּי פֹה עִמָּנוּ אֵין לְךָ מָקוֹם. לֹא לְאָדָם פֹּה לִשְׁפֹּט וְלַעֲנֹשׁ כִּי אִם לִי לְבַדִּי, אֲדוֹן אֱלהֵי הַצְּבָאוֹת!”

וְגַבְרִיאֵל לָקַח אֶת הַחַיָּט וַיּוֹצִיאֵהוּ אֶל מִחוּץ לַשַּׁעַר וַיּוֹרִידֵהוּ. וַיְהִי בִּהְיוֹת לוֹ נְעָלִים בָּלוֹת וְרַגְלַיִם בְּצֵקוֹת, וַיִּקַּח לוֹ מַטֶּה בְיָדוֹ וַיֵּלֶךְ, וַיָּבֹא עַד הָעִיר אֲשֶׁר שָׁם הָעִוְרִים וְהַפִּסְחִים יוֹשְׁבִים וַיֵּשֶׁב עִמָּם עַד הַיּוֹם הַזֶּה.