א    🔗

בְּיַעַר הָאֵקָלִיפְּטוּס שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי הַמּוֹשָׁבָה הַקְּטַנָּה, הוּקַם הַמַּאֲהָל שֶׁל מַחֲנֵה “הַשִּׁמְשׁוֹנִים”. הָאֹהָלִים נְטוּיִים, הַשְּׁבִילִים מְסֻמָּנִים בְּחַלּוּקֵי אֲבָנִים בְּהִירוֹת, גַּם עֲרֵמַת הַזְּרָדִים לַמְּדוּרָה מוּכָנָה כְּבָר וְהַדֶּגֶל מִתְנַפְנֵף לְרוּחַ הַיּוֹם וְעָלָיו הַסִּסְמָה:

“הֱיֵה קַל כַּצְּבִי, וְגִבּוֹר כָּאֲרִי”.

שְׁעַת בֵּין הָעַרְבַּיִם. “הַשִּׁמְשׁוֹנִים” עָיְפוּ מֵעֲבוֹדַת־יוֹמָם וְנָדַמּוּ הַקּוֹלוֹת. אֵין זוֹ מַעֲמָסָה קַלָּה לְהָקִים מַחֲנֶה בְּיוֹם אֶחָד. עַתָּה תַּמָּה הַמְּלָאכָה. נִקָּיוֹן וְסֵדֶר שׁוֹלְטִים בְּכָל פִּנָה. הוּקְמוּ הַמַּחְסָן וְהַמִּרְפָּאָה. נֶחְפְּרוּ הַתְּעָלוֹת וְהַסּוֹלְלוֹת שֶׁנּוֹעֲדוּ לְסַפְסָלִים וְשֻׁלְחָנוֹת. גַּם הַחֶלְקָה לַמִּשְׂחָקִים פֻּנְּתָה וְכִירָה הִתְקִינוּ שָׁם. וְעַתָּה מַעֲלֶה כְּבָר הַדּוּד הַגָּדוֹל הֶבֶל שֶׁל תַּבְשִׁיל לִסְעֻדַּת־הָעֶרֶב.

הַכֹּל בְּסֵדֶר!

רַק דָּבָר אֶחָד חָסֵר – מַיִם. אִלּוּ הָיָה מַעְיָן בַּחֻרְשָׁה!

מַעְיָן, מַיִם חַיִּים…

תִּקְוָה זוֹ נוֹשְׂאִים בְּלִבָּם כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה בַּמּוֹשָׁבָה הַקְּטַנָּה. דַּלָה וַעֲנִיָּה הִיא הַמּוֹשָׁבָה לְרַגְלֵי הָהָר, אַדְמָתָהּ צְחִיחָה, לֹא תִּתֵּן יְבוּלָהּ בְּעַיִן יָפָה. הָאֲנָשִׁים עֲמֵלִים, בְּזֵעַת אַפַּיִם, מִבֹּקֶר עַד לַיְלָה. כָּךְ עֲמֵלִים הֵם שָׁנָה אַחַר שָׁנָה. כָּךְ הִזְקִינוּ בַּעֲמָלָם. וְהָאֲדָמָה לֹא תִּתֵּן תְּנוּבָה. לֹא יְרָקוֹת לִמְכִירָה, לֹא חָלָב בְּשֶׁפַע, לא פַּרְדְּסֵי הָדָר וְכַרְמֵי גֶפֶן וְגַנֵּי פְּרִי כִּבְיִשּׁוּבִים אֲחֵרִים. גַּם לֹא עֲצֵי צֵל וּפִרְחֵי נוֹי, כִּי צְחִיחָה הָאֲדָמָה, כִּי מַיִם אֵין לָהּ.

מַעְיָן, מַיִם־חַיִּים…

רַק עַתָּה, בְּאֵין מַיִם לַמַּחֲנֶה שֶׁלָּהֶם, הֵבִינוּ הַיְלָדִים כָּרָאוּי אֶת הַדְּאָגָה הַמְמַלְאָה לֵב הוֹרֵיהֶם כָּל הַיָּמִים. חֲבוּרוֹת־חֲבוּרוֹת יָשְׁבוּ לְיַד הָאֹהָלִים, מְשׂוֹחֲחִים וּמְסַפְּרִים סִפּוּרִים. וּבְאַחַת הַחֲבוּרוֹת הַלָּלוּ יוֹשֵׁב לוֹ רָמִי מִקְּבוּצַת “הָאַיָּלָה”, רָמִי – חֲבֵרוֹ שֶׁל גַּמִּי.

– רָמִי וְגַמִּי חֲבֵרִים מִימֵי הַיַלְדוּת הָיוּ.

– כִּשְׁנֵי מְחוֹגִים בְּשָׁעוֹן – כָּךְ הַיְלָדִים אוֹמְרִים עֲלֵיהֶם – הָאֶחָד רָץ וְהַשֵּׁנִי זוֹחֵל.

וְאָמְנָם, הִלּוּכוֹ שֶׁל גַּמִּי אִטִּי הָיָה, כִּי בַּעַל־מוּם הוּא, צוֹלֵעַ בְּרַגְלוֹ הַיְמָנִית. לֹא פַּעַם הָיָה רָמִי נֶעֱצָר פִּתְאֹם בִּשְׁעַת רִיצָה וּמְחַכֶּה לַחֲבֵרוֹ הַנָּכֶה. תָּמִיד תָּמִיד זָכַר אֶת גַּמִּי וְהָגָה בּוֹ בְּרַחֲמִים רַבִּים. כָּל מְלָאכָה קָשָׁה הוּא עוֹשֶׂה תַחְתָּיו וּבַלֵּילוֹת הוּא חוֹלֵם חֲלוֹמוֹת וְהוֹזֶה הֲזָיוֹת אֵיךְ לְרַפֵּא אֶת הַמּוּם שֶׁל חֲבֵרוֹ.

לַיְלָה אֶחָד חָלַם רָמִי חֲלוֹם. בַּחֲלוֹמוֹ שָׁמַע קוֹל מַנְגִינָה עֲרֵבָה לָאֹזֶן. מַקְהֵלָה סְמוּיָה שָׁרָה בְּשֶׁקֶט, מִמֶּרְחַקִים, אַךְ הוּא הִבְחִין בִּבְהִירוּת כָּל צְלִיל, כָּל מִלָּה:

הַרְחֵק־הַרְחֵק בַּיַּעַר,

בֵּין גֵאָיוֹת וְהָרִים,

מַעְיַן־קְסָמִים יֵשׁ

מֵימָיו תָּמִיד נִגָּרִים.

מֵי־קֶסֶם, מֵי־חַיִּים

מֵי־מַרְפֵּא, מֵי פְּלָאִים,

מִי אִישׁ יְגַלֶּנּוּ –

יְבֹרַךְ לְעוֹלָמִים…

עוֹד הוּא מַקְשִׁיב לַמַּנְגִּינָה וְאִישׁ יָשִׁישׁ גּוֹחֵן עָלָיו, בְּיָדוֹ מְגִלַּת קְלָף, וְהוּא קוֹרֵא מִתּוֹךְ הַמְּגִלָּה וְלוֹחֵשׁ עַל אָזְנוֹ שֶׁל הַנַּעַר:

הַרְחֵק־הַרְחֵק בַּיַּעַר,

בֵּין גֵּאָיוֹת וְהָרִים,

מַעְיַן־קְסָמִים יֵשׁ,

מֵימָיו תָּמִיד נִגָּרִים.

מֵי־קֶסֶם, מֵי־חַיִּים

מֵי־מַרְפֵּא, מֵי פְּלָאִים,

מִי אִישׁ יְגַלֶּנּוּ –

יְבֹרַךְ לְעוֹלָמִים.

בַּבֹּקֶר סִפֵּר חֲלוֹמוֹ בְּאָזְנֵי גַמִּי חֲבֵרוֹ, וּמֵרֹב שִׂמְחָה וְתִקְוָה הָיוּ עֵינָיו נוֹצְצוֹת אוֹתָהּ שָׁעָה כִּשְׁנֵי כּוֹכָבִים מַזְהִירִים. אָז אָמַר רָמִי בְּלִבּוֹ: פַּעֲמַיִם שָׁמַעְתִּי אוֹתָם הַדְּבָרִים. בְּוַדַּאי סוֹד יֵשׁ כָּאן וְרֶמֶז יֵשׁ כָּאן. סוֹד וְרֶמֶז, לֹא יֵדָעֵם אִישׁ מִבַּלְעָדַי.

וּמֵאָז אוֹתוֹ הַיּוֹם לֹא הִרְפָּה עוֹד הַסּוֹד מִמֶּנּוּ. וְגַם לְמַחֲנֵה “הַשִּׁמְשׁוֹנִים” הֵבִיא רָמִי סוֹדוֹ אִתּוֹ, חָבוּי עָמֹק עָמֹק בְּלִבּוֹ. וּבְשָׁעָה שֶׁכָּל הַיְלָדִים הָיוּ מְשׂוֹחֲחִים וּמְסַפְּרִים סִפּוּרִים, הָיָה רָמִי הוֹזֶה בַּחֲלוֹמוֹ עַל מַעְיַן הַקְּסָמִים.

ב    🔗

הָיָה קַר. הַכּוֹכָבִים בַּשָּׁמַיִם נִצְנְצוּ כְּאַלְפֵי נֵרוֹת שֶׁל חֲנֻכָּה. הַמַּחֲנֶה הָיָה שָׁקוּעַ בְּשֵׁנָה. נָדַמּוּ גַם קוֹלוֹת הַשּׁוֹמְרִים בְּמִגְדְלֵי הַתַּצְפִּית.

רַק אֶחָד לֹא נִרְדַּם. רָמִי הוּא, חֲבֵרוֹ שֶׁל גַּמִּי. הַלַּיְלָה גָמְלָה הַהַחְלָטָה בְּלִבּוֹ. דַּי לוֹ בַּהֲזָיוֹת, הִגִּיעָה שְׁעַת הַמַּעֲשֶׂה.

קָם רָמִי, הֶעֱמִיס תַּרְמִילוֹ עַל שִׁכְמוֹ, חָגַר הַמֵּימִיָּה עַל מָתְנָיו, כּוֹבַע הַצּוֹפִים לְרֹאשׁוֹ – וְיָצָא לַדֶּרֶךְ.

הַשַּׁחַר טֶרֶם עָלָה. הַיַּעַר הָיָה עֲטוּף צְלָלִים. הָעֵצִים רִשְׁרְשׁוּ כְּמִתְלַחֲשִׁים. צִפּוֹר לַיְלָה הִשְׁמִיעָה קוֹל. תַּן בּוֹדֵד יִלֵּל בַּמֶּרְחַקִּים. וְצוֹעֵד לוֹ רָמִי, יְחִידִי בַּיַּעַר. וְהַכֹּל סְבִיבוֹ כְּאַגָּדָה. כָּל עֵץ כִּיצוּר חַי הוּא וְכָל קוֹל כְּשִׂיחַ חַיָּה וְעוֹף.

* * *

אַיֶּלֶת חֵן מְדַלֶּגֶת לִפְנֵי רָמִי וְהִיא מַכְרִיזָה בְּקוֹל מִסְתַּלְסֵל וּמִתְנַגֵּן:

“חַיּוֹת־הַיַּעַר, חַיּוֹת־הַיַּעַר, קוּמוּ־נָא…”

“בְּהֵמָה וָעוֹף, דָּג וָרֶמֶשׂ, עוּרוּ־נָא…”

שְׁעַת חִלּוּף־הַמִּשְׁמָרוֹת הִיא. מִשְׁמֶרֶת הַלַּיְלָה סִיְּמָה עֲבוֹדָתָה וְהִגִּיעַ הַתּוֹר לְמִשְׁמֶרֶת הַבֹּקֶר.

חַיָּה וָעוֹף, דָּג וָרֶמֶשׂ הִנִּיחוּ כְּלֵי מְלַאכְתָּם מִידֵיהֶם, הֵסִירוּ בִּגְדֵי הָעֲבוֹדָה מֵעֲלֵיהֶם וְהִסְתַּדְּרוּ בְּשׁוּרָה, הַבַּיְתָה. כָּאן הַקּוֹף וְהַדֹּב, הָאַרְנָב וְהַצָּב, פִּיל וְחִלָּזוֹן, שׁוֹר־הַבָּר צוֹעֵד בְּאוֹן. וְהַכֹּל עַלִיזִים וּשְׂמֵחִים וְשָׁרִים שִׁיר הִמְנוֹן:

עֵת לָנוּחַ, שְׁעַת הַפְּנַאי,

      עֵת לָנוּחַ –

עָבֹד עָבַדְנוּ עַד בְּלִי דַי,

      עֵת לָנוּחַ –

שָׁם בַּבַּיִת הַפָּעוֹטוֹת,

לְאִמָּן הֵן מְחַכּוֹת.

הַבַּיְתָה! הַבַּיְתָה! חַיּוֹת, כִּבְנֵי־אָדָם – לִבָּם יוֹצֵא לְבֵיתָם.

* * *

צוֹעֵד רָמִי בְּשֶׁקֶט, מִשְׁתָּאֶה לְמַרְאֵה עֵינָיו. פִּתְאֹם וְקוֹל בְּכִי חֲרִישִׁי עוֹלֶה בְּאָזְנָיו, קָרוֹב־קָרוֹב אֵלָיו…

– אוֹיָה, אוֹיָה לִי, אֵיכָה אֶמְצָא דַרְכִּי? אֵיךְ אַגִּיעַ לִמְחוֹז חֶפְצִי?

מִי הוּא הַבּוֹכֶה כָּךְ?

נְמָלָה! קְטַנְטֹנֶת, שְׁחַרְחֹרֶת, חֲמוּדָה.

גָּחַן הַנַּעַר אֶל הַנְּמָלָה הַקְּטַנָּה, הוֹשִׁיט לָהּ יָדוֹ בְּרַחֲמִים וְאָמַר:

– מַה לָךְ בּוֹכִיָה, יַקִּירָתִי?

– אַל־נָא, נַעַר, אַל תִּרְמְסֵנִי בְּרַגְלֶיךָ. – עָנְתָה לוֹ כְּמִתְחַנֶּנֶת.

– לא, חֲבִיבָה, לא הִתְכַּוַּנְתִּי לְהָרַע לָךְ, לְהֶפֶךְ, רוֹצֶה אֲנִי לַעֲזֹר לָךְ. בְּוַדַּאי תָּעִית, אָבַדְתְּ דֶּרֶךְ.

– כֵּן, תָּעִיתִי. וְעַכְשָׁו אֵינֶנִּי יְכוֹלָה לַעֲבֹר אֶת שְׁלוּלִית הַמַּיִם.

– בּוֹאִי, קְטַנְטֹנֶת, אֲנִי אַעֲבִירֵךְ.

– לֹא. לֹא! אֲנִי יְרֵאָה. הַיְלָדִים רוֹמְסִים אֶת הַנְּמָלִים!

– אַל תִּירְאִי, קְטַנָּה, אֲנִי לֹא אֶעֱשֶׂה לָךְ כָּל רַע. עַל כַּפִּי אֶשָּׂאֵךְ, עַל פְּנֵי שְׁלוּלִית־הַמַּיִם אַעֲבִירֵךְ.

הוֹשִׁיט כַּפּוֹ, וְהַנְּמָלָה טִפְּסָה וְעָלְתָה.

– קַלָּה אַתְּ כְּנוֹצָה – הִתְפָּעֵל הַנַּעַר.

– וְאַתָּה גָדוֹל כְּכָל הַבִּצָּה – עָנְתָה הַנְּמָלָה.

צָחֲקוּ הַשְּׁנַיִם וְהָיוּ לִידִידִים. וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעָה שְׁעַת הַפְּרִידָה, פָּתְחָה הַנְּמָלָה הַקְּטַנָּה פִּיהָ וַתֹּאמַר:

– תּוֹדָה לְךָ, נַעַר טוֹב, יָבוֹא יוֹם וְאֶגְמֹל לְךָ עַל מַעֲשֵׂה הַחֶסֶד שֶׁעָשִׂיתָ אִתִּי.

– שָׁלוֹם לָךְ, נְמָלָה, וְדֶרֶךְ צְלֵחָה. – עָנָה רָמִי בְּשִׂמְחָה וְהִמְשִׁיךְ דַּרְכּוֹ.

ג    🔗

וְשׁוּב הָיָה שֶׁקֶט.

וּמִתּוֹךְ הַדְּמָמָה עָלְתָה בְּאָזְנֵי רָמִי שִׁירַת הַצְפַרְדְּעִים בְּמַקְהֵלָה:

“קְוָה־קְוָה, קְוָה־קְוָה, קְוָה־קְוָה־קְוָה…”

הִשְׁפִּיל הַנַּעַר רֹאשׁוֹ. תָּר בְּעֵינָיו אַחַר לַהֲקַת הַצְפַרְדְּעִים וְלָחַשׁ:

– צְפַרְדֵּעַ, צְפַרְדְּעֹנֶת, שִׂמְלָה יְרַקְרַקֹּנֶת, הֵיכָן אַתְּ?

רָאָה צְפַרְדֵּעַ חֲמוּדָה, מִשְׁתַּעֲשַׁעַת עִם בִּתָּהּ הַקְּטַנָּה. קְפִיץ־קְפוֹץ, יָמִין־שְׂמֹאל. גַּם לְהִתְהַפֵּךְ הֵן יוֹדְעוֹת וְלָצֵאת בְּמָחוֹל.

– אִמָּא, אִ–מָּ–א, הַבִּיטִי, אוֹרֵחַ, – קִרְקְרָה הַקְּטַנָּה – קְוָה קְוָה קְוָה… בּוֹא אֵלֵינוּ. בּוֹא אוֹרֵחַ, נְקַבֵּל אוֹתְךָ בְּלֵב שָׂמֵחַ, קְוָה קְוָה־קְוָה…"

שָׁמַע רָמִי דְבָרִים טוֹבִים אֵלֶּה, גָּחַן אֶל הַצְּפַרְדֵּעַ וְלָחַשׁ בְּאָזְנָהּ:

– צְפַרְדֵּעַ, צְפַרְדְּעֹנֶת, שִׂמְלָה יְרַקְרַקֹּנֶת, אוּלַי תּוּכְלִי לַעֲזֹר לִי?

– קְוָה? מָה?

– גְּשִׁי־נָא הֵנָּה וְאֶשְׁאָלֵךְ דָּבָר.

– קְוָה־קְוָה, בְּבַקָּשָׁה.

– הַגִּידִי, אוּלַי יָדַעַתְּ הֵיכָן מַעְיַן הַקְּסָמִים?

– קְוָה־קְוָה־קְוִים? מַעְיַן הַקְּסָמִים?

– כֵּן, הַמַּעְיָן.

– קְוָה־קְוָה־קְוַן?! הַמַּעְיָן?! קְוַה־קְוָה קְוַם!! מָה אַתָּה סָח, בֶּן־אָדָם! סוֹד הוּא, סוֹדָן שֶׁל חַיּוֹת־הַיַּעַר, לֹא נוּכַל לְגַלּוֹתוֹ לְהוֹלֵךְ עַל שְׁתַּיִם. הִזָּהֵר לְךְ, נַעַר, סוּר מִכָּאן!! קְוָה־קְוָה־קְוַן – כָּל־כָּךְ רָגְזָה הַצְּפַרְדֵּעַ, הִתְנַפְּחָה מֵרֹב כַּעַס, עוֹד מְעַט וְהִתְפַּקְּעָה.

– מַהֵר וְשׁוּב הַבַּיְתָה, יֶלֶד! – הוֹסִיפָה הַצְּפַרְדֵּעַ בְּרֻגְזָה. – עוֹד מְעַט תּוֹפַעְנָה חַיּוֹת הַטֶּרֶף וְאוֹי־אוֹי לְךָ. אֵיךְ הֵעַזְתָּ לָבוֹא עַד הֲלוֹם? קְוָה־קְוָה־קְוָה, קְוָה־קְוָה־קְווֹם.

– לֹא, לֹא אָשׁוּב, לֹא אוּכַל. – הִתְחַנֵּן רָמִי עַל נַפְשׁוֹ. – חָבֵר יֵשׁ לִי, חֲבֵרִי הַטּוֹב, גַּמִּי שְׁמוֹ. מְבַקֵּשׁ אֲנִי מְעַט מַיִם מִמַּעְיַן הַקְּסָמִים לְרִפּוּי רַגְלוֹ. אָנָּא, צְפַרְדְּעֹנֶת, עִזְרִי־נָא לִי, קְטַנְטֹנֶת.

אַךְ הַצְּפַרְדֵּעַ הַקְּטַנָּה אָטְמָה אָזְנָהּ מִשְּׁמֹעַ. בְּכַעַס וְרֻגְזָה פָּתְחָה פִּיהָ בְּקוֹל קִרְקוּר צוֹרֵם:

– קְוָה־קְוָה־קְווֹת! חַיּוֹת־הַטֶּרֶף בָּאוֹת!

וְאָמְנָם, בּוֹ בָּרֶגַע הִגִּיעַ לְאָזְנֵי רָמִי קוֹל שַׁעֲטַת פְּרָסוֹת כְּבֵדוֹת, שֶׁהִרְעִידוּ אֶת הַיַּעַר. רֶגַע יָרְדָה גַם עָלָיו חֶרְדַּת מָוֶת, כְּאִלּוּ הִגִּיעַ קִצּוֹ… וְאוּלָם, דַּוְקָא עַתָּה נִכְמְרוּ רַחֲמֶיהָ שֶׁל הַצְּפַרְדֵּעַ הַקְּטַנָּה עַל הַנַּעַר הַבּוֹדֵד. מִהֲרָה וּפָתְחָה לְפָנָיו אֶת פֶּתַח גֶּזַע הָעֵץ הַסָּמוּךְ, וְאָמְרָה:

– הִסְתַּתֵּר, מַהֵר־מַהֵר, קְוָה־קְוָה־קְוָה, פֶּן תְּאַחֵר. אַל תּוֹצִיא רֹאשְׁךָ, כִּי מָרָה תִהְיֶה אַחֲרִיתְךָ, קְוָה־קְוָה־קְוָה, יֶלֶד רַע.

ד    🔗

יוֹשֵׁב לוֹ רָמִי מְכֻרְבָּל בְּתוֹךְ גֶּזַע הָעֵץ וְעוֹצֵר נְשִׁימָתוֹ. קוֹלוֹת רַעַשׁ וּבְלִיל דְּבָרִים עוֹלִים בְּאָזְנָיו מִבַּחוּץ. אַרְיֵה שׁוֹאֵג וְתַן מְיַלֵּל, סוּס־בָּר צוֹהֵל וְדֹב־נוֹהֵם:

– בֶּן־אָדָם בָּא! הַהוֹלֵךְ עַל שְׁתַּיִם.

– הָאוֹיֵב הַגָּדוֹל שֶׁל חַיּוֹת הַיַּעַר!

– הוּא רוֹצֶה לְגַלּוֹת אֶת מַעְיַן הַקְּסָמִים!

– סַכָּנָה, – סַכָּנָה, אוֹ–אוֹ–אוֹ, לַ–אֲ–סֵ–פָ–ה…

הֵצִיץ רָמִי מִבַּעַד לְחוֹר הַמַּנְעוּל, אֲשֶׁר בְּדֶלֶת גֶּזַע־הָעֵץ, וְרָאָה אֶת הַמֶּלֶךְ־הָאַרְיֵה יוֹשֵׁב בָּרֹאשׁ, נִשְׁעָן אֶל הַגֶּזַע הַכָּרוּת, וְחַיּוֹת הַיַּעַר עוֹמְדוֹת עָלָיו מִסָּבִיב. הָאַרְיֵה מְנַעֵר בְּגַאֲוָה רַעֲמָתוֹ וּפוֹנֶה כֹּה וָכֹה. מִימִינוֹ הַשּׁוּעָל – הַיּוֹעֵץ, וְהַיּוֹמָן תַּחַת זְרוֹעוֹ. מִשְּׂמֹאלוֹ הַדֹּב – הַחַצְרָן, וְהַמַּטְאֲטֵא בְּיָדוֹ. גַּם הַקּוֹף בַּמִּשְׁקָפַיִם כָּאן וְהַדּוּכִיפַת, הֲדוּרָה בַּמִּגְבַּעַת הַחֲדָשָׁה לְרֹאשָׁהּ.

פָּתַח הָאַרְיֵה לוֹעוֹ בִּשְׁאָגָה אַדִּירָה, כְּקוֹל רַעַם מַחֲרִיד. פָּתַח וְאָמַר:

– רַבּוֹתַי־רַבּוֹתַי, כָּל עוֹלַם הַחַי, נִתְאַסַּפְנוּ כָּאן הַבֹּקֶר הַזֶּה לַעֲשׂוֹת שְׁפָטִים בָּאוֹיֵב הַנִּבְזֶה. לִתְחוּמֵנוּ בָּא, לַעֲבִי הַיַּעַר, לִגְזֹל סוֹדֵנוּ חָפֵץ זֶה הַנַּעַר. חֶסֶד הוּא מְבַקֵּשׁ, מֵי־מַרְפֵּא, מֵי קְסָמִים לַחֲבֵרוֹ הַנָּכֶה. עַל מָה וְלָמָּה נֵיטִיב אָנוּ עִמּוֹ? הַאִם לְרַחֲמִים עָלֵינוּ פָּתַח הוּא לִבּוֹ? בֶּן־אָדָם – צִפֳּרִים הוֹרֵג, רֹאשָׁן מוֹלֵק, זְבוּבִים מוֹעֵךְ, עַל נְמָלִים דּוֹרֵךְ…

רַעַד עָבַר בְּגוּפוֹ שֶׁל רָמִי. דְּמָעוֹת עָלוּ בְּעֵינָיו. הַאֻמְנָם כָּאן יָבוֹא קִצּוֹ? וְאִמָּא שֶׁלּוֹ לֹא תֵדַע אֲפִלּוּ הֵיכָן נֶעְלַם?

אַךְ פִּתְאֹם הִגִּיעַ לְאָזְנָיו קוֹל דַּק־דַּקִּיק הַמְגַמְגֵּם וְאוֹמֵר:

– סְלִיחָה… סְלִיחָה… יֵשׁ לִי מַה לְהָעִיר, הַנִּיחוּ לִי וְאֶגַּשׁ אֶל הַמֶּלֶךְ הָאַרְיֵה.

נְמָלָה קְטַנָּה!

זוֹחֶלֶת הִיא, קְרֵבָה וּבָאָה. לְבַסּוֹף הִגִּיעָה עַד לְרַגְלֵי הָאַרְיֵה הַזּוֹעֵם וּפָתְחָה פִּיהָ וְאָמְרָה דְבָרֶיהָ:

– אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, – אָמְרָה בְּקוֹל דַּק וְרוֹעֵד – עִמָּדִי הֵיטִיב הַנַּעַר, עַל כַּפּוֹ נְשָׂאַנִי, הַשְּׁלוּלִית הֶעֱבִירַנִי, וּמִמָּוֶת הִצִּילַנִי.

הִקְשִׁיב הָאַרְיֵה רַב קֶשֶׁב וְכָל הַחַיּוֹת מַקְשִׁיבוֹת אִתּוֹ. הוֹצִיא מִגְּרוֹנוֹ קוֹל שַׁאֲגַת שִׂמְחָה וְהֵד הַיַּעַר עָנָה לוֹ.

זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ. הֵאִיר יוֹם חָדָשׁ.