א. יַלְדוּתוֹ וּבַחֲרוּתוֹ    🔗

שָׁלוֹם יַעֲקֹב אַבְּרָמוֹבִיץ, הַיָּדוּעַ בְּכִנּוּיוֹ הַסִּפְרוּתִי: “מֶנְדֶּלִי מוֹכֵר סְפָרִים”, נוֹלַד בְּעֶרֶךְ בִּשְׁנַת תקצ"ו (1836) בָּעִיר הַקְּטַנָּה קָאפּוּלֵי, מְחוֹז סְלוּצְק, אֲשֶׁר בְּפֶלֶךְ מִינְסְק.

ר' חַיִּים משֶׁה, אָדָם יָשָׁר וִירֵא־שָׁמַיִם, תַּלְמִיד־חָכָם וּבַעַל מִדּוֹת טוֹבוֹת, הָיָה אָהוּב וּמְכֻבָּד עַל בְּנֵי עִירוֹ. אֶת מִחְיָתוֹ מָצָא מֵחֲכִירַת מֶכֶס הַבָּשָׂר בִּמְקוֹמוֹ, וּכְשֶׁנִּפְנָה מֵעֲסָקָיו הָיָה עוֹסֵק בְּצָרְכֵי צִבּוּר, דּוֹרֵשׁ דְּרָשׁוֹת בָּרַבִּים וְקוֹרֵא לִפְנֵי בַּחוּרֵי הָעֲיָרָה שִׁעוּר בְּתַלְמוּד וּבְפוֹסְקִים. ר' חַיִּים משֶׁה הָיָה בָּקִי בַּשַּׁ“ס וּבַסִּפְרוּת הָרַבָּנִית. וּמַה שֶּׁהִבְדִּיל אוֹתוֹ מִלַּמְדָּנִים אֲחֵרִים – שֶׁהָיָה גַם בַּעַל־תַּנַּ”ךְ, בָּקִי בַּהֲוָיוֹת הָעוֹלָם, וְכָל הַדָּבָר הַקָּשֶׁה הָיוּ בְּנֵי הָעִיר מְבִיאִים אֵלָיו. אִמּוֹ, שָׂרָה־נֶסִּי, אִשָּׁה עֲדִינָה, חִוֶּרֶת־פָּנִים וְעַנְוַת־לֵב, הָיְתָה גַם הִיא מְלֻמֶּדֶת עַל פִּי דַרְכָּהּ – יוֹדַעַת כָּל מִינֵי תְחִנּוֹת, בְּקִיאָה גְדוֹלָה בְּסִפְרֵי־הָעָם “צְאֶינָה וּרְאֶינָה”, “מְנוֹרַת הַמָּאוֹר” וְ“קַב הַיָּשָׁר” וְקוֹרֵאת לִפְנֵי הַנָּשִׁים בְּבֵית־הַכְּנֶסֶת תְּפִלּוֹת וּמִזְמוֹרִים בְּרֶגֶשׁ וּבִנְעִימָה.

שָׁלוֹם־יַעֲקֹב הָיָה יֶלֶד בִּלְתִּי רָגִיל – טוֹב־שֵׂכֶל וַחֲרִיף־תְּפִיסָה. בְּשָׁנָה אַחַת לָמַד אֶת הַקְּרִיאָה וְנִכְנַס לְלִמּוּד הַחֻמָּשׁ, וְכָל אֲשֶׁר לָמַד, נִתְרַשֵּׁם מִיָּד בְּזִכְרוֹנוֹ וְנָשָׂא פְּרִי. חוּץ מִזֶּה, הָיָה הַיֶּלֶד מְהִיר־הִתְרַשְּׁמוּת וְכָל מַה שֶּׁרָאוּ עֵינָיו וְשֶׁשָּׁמְעוּ אָזְנָיו בִּסְבִיבָתוֹ, כָּל תְּנוּעָה אָפְיָנִית וְאֹפֶן דִּבּוּר מְשֻׁנֶּה, יָדַע לְחַקּוֹת חִקּוּי־אֳמָן. כָּל בָּאֵי בֵּית אָבִיו הִבְדִּילוּ לְטוֹבָה אֶת הַיֶּלֶד הַפִּקֵּחַ מִבְּנֵי גִילוֹ, וּבִפְרָט אָבִיו, שֶׁהִכִּיר בִּבְנוֹ הַקָּטָן שֶׁלִּגְדוֹלוֹת נוֹצַר וְשָׁקַד עַל חִנּוּכוֹ כְּכָל אֲשֶׁר מָצְאָה יָדוֹ. לֹא חָס עַל כָּל עָמָל וּבִזְבּוּז מָמוֹן וּמָצָא לַנַּעַר מְלַמְּדִים טוֹבִים, שֶׁהוֹרוּהוּ לֹא רַק גְּמָרָא וּפוֹסְקִים, כִּי אִם גַּם אֶת כִּתְבֵי־הַקֹּדֶשׁ עִם פֵּרוּשׁ “מְצוּדוֹת”, וּבְמִדָּה יְדוּעָה – אֲפִלוּ דִּקְדּוּק, מַה שֶּׁהָיָה חִדּוּשׁ גָּמוּר בַּיָּמִים הָהֵם.

מַזָּלוֹ שֶׁל הַנַּעַר גָרַם לוֹ, שֶׁנָּפַל בְּחֶלְקוֹ מְלַמֵּד אֶחָד, לִיפָא הָרְאוּבֵנִי – שֶׁהָיָה בּוֹ גַּם כֵּן מִנִּיצוֹצוֹ שֶׁל אֳמָן. זֶה הָיָה טִפּוּס מְיֻחָד בְּמִינוֹ, – פַּיְטָן וְצַיָּר, בַּעַל כְּתָב נָאֶה לְהַפְלִיא, שֶׁיָדַע כָּל מְלֶאכֶת־מַחֲשֶׁבֶת וְהָיָה חָבִיב עַל תַּלְמִידָיו בְּיוֹתֵר. אֵין סָפֵק, שֶׁמְּלַמֵּד־אֳמָן זֶה טִפַּח בְּתַלְמִידוֹ בָּרִאשׁוֹנָה אֶת חוּשׁ הַיֹּפִי וְהַשְּׁאִיפָה לִשְׁלֵמוּת בְּכָל מְלָאכָה, וְאֶפְשָׁר שֶׁמִּמֶּנּוּ לָמַד עוֹד בִּהְיוֹתוֹ יֶלֶד לִלְטשׁ וְלִלְטשׁ עַד שֶׁיּוֹצִיא מִתַּחַת יָדוֹ דָּבָר מְתֻקָּן.

קַבָּלַת תּוֹרָה זוֹ מִפִּי לִיפָּא הָרְאוּבֵנִי גִּלְּתָה לִפְנֵי הַנַּעַר אֶת הַמָּאוֹר וְהַשִּׁירָה שֶׁבְּתוֹרַת יִשְׂרָאֵל. וְאוּלָם הַהִתְלַהֲבוּת הַגְּדוֹלָה וְהַהִתְמַסְרוּת הַגְּדוֹלָה לְתוֹרָה לִשְׁמָהּ נִתְגַּלּוּ כְּשֶׁהִתְחִיל בַּשָּׁנָה הָאַחַת־עֶשְׂרֵה לְחַיָּיו לִלְמֹד מִפִּי אָבִיו, שֶׁהָיָה נוֹהֵג לְלַמֵּד בְּעַצְמוֹ אֶת בָּנָיו הַגְּדוֹלִים. הַנַּעַר הֶחָבִיב עָלָיו הָיָה כְּבָר בְּעֵינָיו בְּחִינַת גָּדוֹל. מֵעַתָּה אֵין לִמּוּד הַתּוֹרָה חוֹבָה בְּעֵינָיו, כִּי אִם מֵעֵין פֻּלְחָן מֵאַהֲבָה, מְלֵאָה אֵשׁ־דָּת וְשִׁירָה. כְּשֶׁהוּא מַשְׁכִּים קֹדֶם שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר וּמְהַלֵךְ עִם אַבָּא לִלְמֹד תּוֹרָה, הוּא מַרְגִישׁ בְּסוֹד הַלַּיְלָה, בְּשִׁירַת הַלַּיְלָה. “הַלַּיְלָה שִׁירָה עִמּוֹ”, חוּט שֶׁל יֹפִי מִסְתּוֹרִי נִמְשָׁךְ עָלָיו.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הוּא מַרְגִּישׁ אֶת הַדְרַת הַתּוֹרָה, “רוּחוֹ הוֹלֵךְ וּמִתְרַגֵּשׁ, לִבּוֹ מָלֵא שִׁירָה וְגַעְגּוּעֵי־קֹדֶשׁ, וְהוּא מִתְעוֹרֵר וְלוֹמֵד תּוֹרָה לִשְׁמָהּ בְּנַחַת־רוּחַ וּבִנְעִימָה” (“בַּיָּמִים הָהֵם”).

לֹא מָצָאנוּ בְּסִפְרוּתֵנוּ הַחֲדָשָׁה אֶלָּא בְּשִׁירַת בְּיַאלִיק שִׁירָה נִשְׂגָּבָה כָּזוֹ שֶׁמְּקוֹרָהּ לִמּוּד הַתּוֹרָה.

*

מֻפְלָאָה וּמְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ הָיְתָה יַלְדוּת זוֹ. עַד שֶׁלֹא נִתְיַתֵּם הַנַּעַר מֵאָבִיו (וְהוּא אָז בֶּן שְׁלשׁ־עֶשְׂרֵה), הָיְתָה הָאָרֶץ מְשַׂחֶקֶת לְפָנָיו בְּכָל מֶתֶק־צְבָעֶיהָ. לְבַיִת זֶה שֶׁבּוֹ גָדַל, בַּיִת שֶׁל לַמְדָּן, שֶׁל אָדָם מְכֻבָּד וְאָהוּב עַל הַבְּרִיּוֹת, הָיוּ מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ שְׁכֵנִים טוֹבִים, שֶׁאוֹתָם זָכַר הָאֳמָן הַזָּקֵן בְּלֵב מָלֵא הוֹדָיָה וְלָהֶם הִקְדִּישׁ אוּלַי אֶת הַפְּרָקִים הַפַּיְטָנִיִּים בְּיוֹתֵר שֶׁבְּשִׁירַת חַיָּיו “בַּיָּמִים הָהֵם”.

שְׁנֵי אֵלֶּה הָיוּ יְהוּדִים בַּעֲלֵי־מְלָאכָה, וְלֹא בַּעֲלֵי־מְלָאכָה גַסִּים, פְּחוּתֵי דַרְגָּה, כִּי אִם בַּעֲלֵי־בָּתִּים, בְּנֵי אָבוֹת, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם גַּם רֵיחַ תּוֹרָה. אַיְזִיק נַפָּחָא וְהֶרְצְל הַנַּגָּר הָיוּ הַמַּלְאָכִים הַטּוֹבִים, שֶׁהִזְמִין הַגּוֹרָל בְּיַלְדוּתוֹ לְמִי שֶׁהָיָה מְזֻמָּן מִקֵּץ יָמִים מְעַטִּים לְיַתְמוּת עֲגוּמָה וּלְחַיֵּי נְדוּדִים קָשִׁים. בְּאַיְזִיק נִתְגַּלְּמָה שִׂמְחַת הַמְּלָאכָה, הַהוּמוֹר הַטּוֹב שֶׁבָּא עִם עֲמַל כַּפַּיִם. הַמְּלָאכָה כָּאן אֵינָהּ זוֹ שֶׁל הַמַּשְׂכִּילִים, מְלָאכָה שֶׁל חוֹבָה, שֶׁהִטִּיפוּ לָהּ מִבְּחִינַת הַמּוּסָר וְהַכַּלְכָּלָה, כִּי אִם הַמְּלָאכָה כִּמְקוֹר אשֶׁר, – הַמְּלָאכָה בְּמֻשָּׂגֵנוּ אָנוּ, זוֹ שֶׁשִּׁירָה עִמָּהּ. מַה נִּפְלָאָה הַחֲוָיָה שֶׁל שְׁלֹמֹה’לִי, הַנֶּחְבָּא אֶל בֵּית־מְלַאכְתּוֹ שֶׁל אַיְזִיק בַּיּוֹם הַמְעֻנָּן שֶׁל סְתָיו, עֵת “רוּחַ לַח וְקַר נוֹשֵׁב, הַשָּׁמַיִם מִתְקַדְּרִים, מִתְעַטְּפִים בְּעָבִים כִּבְשִׂמְלָה בָּלָה וּמְטֻלָּאָה וּפְנֵיהֶם זוֹעֲפִים וְזוֹרְקִים מָרָה שְׁחוֹרָה…” אוֹתָהּ שָׁעָה נִמְלָט הַנַּעַר מִפְּנֵי יְגוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם לְבֵי־נַפָּחָא, יוֹשֵׁב וּמִסְתַּכֵּל – “נוֹשֵׁם הַמַּפּוּחַ, מִתְלַהֵט בְּיָם הַפֶּחָמִים, הַבַּרְזֶל מִתְלַבֵּן וְנִיצוֹצוֹת נִתָּזִים”, וְהַנַּעַר “אָסוּר בְּחַבְלֵי קֶסֶם, רוּחוֹ טָס לְעוֹלָמוֹת מֻפְלָאִים… הוּא כָּאן, בְּבֵי־נַפָּחָא, וְנִשְׁמָתוֹ שָׁם בְּעַרְבוֹת־עֵדֶן וּבְמִשְׁכְּנוֹת־שָׁלוֹם”…

אַיְזִיק זֶה הוּא חַקְרָן, וְרַק שֶׁקּוֹל פַּטִּישׁוֹ מַחֲרִישׁ אֶת חַקְרָנוּתוֹ. הַקֶּסֶם הוּא בְּבֵית־מְלַאכְתּוֹ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בְּוִכּוּחָיו עִם חֲבֵרוֹ, הַחַקְרָן כְּמוֹתוֹ.

אַחֵר הוּא הֶרְצְל הַנַּגָּר, יְהוּדִי שֶׁגַּן שֶׁל יְרָקוֹת וַעֲצֵי־פְּרִי לְיַד בֵּיתוֹ, “מַטַּע יָדָיו לְהִתְפָּאֵר”, וּבַחֲצֵרוֹ פָּרוֹת חוֹלְבוֹת, צֶמֶד בָּקָר וְסוּס לְכָל עֲבוֹדָה בַּשָּׂדֶה, שֶׁהוּא נַחֲלַת אֲבוֹתָיו, וּמַשֶׁהוּ לְגַמְרֵי לֹא יְהוּדִי – הוּא מְגַדֵּל כֶּלֶב בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְהוּא “כֶּלֶב יִשְׂרָאֵל הַיְחִידִי בְּכָל הָעִיר”. מִלְּבַד כָּל הַמַּעֲלוֹת הַטּוֹבוֹת הָאֵלֶּה, יוֹדֵעַ הֶרְצְל גַּם לְנַגֵּן בְּכִנּוֹר, וַאֲפִלּוּ מְלֶאכֶת נַגָּר, שֶׁהוּא עוֹסֵק בָּהּ, אֵינָהּ לְשֵׁם פַּרְנָסָה בִּלְבַד, אֶלָּא יוֹתֵר לְשֵׁם תַּעֲנוּג, שֶׁהָיָה לוֹ בָּהּ – “בַּעֲשִׂיַּת הַחֹמֶר לִכְלִי”. לְפִיכָךְ הוּא טוֹרֵחַ לְפָאֵר מַעֲשֶׂה יָדָיו בְּצַעֲצוּעִים וּבְפִתּוּחִים נָאִים, מַה שֶׁלֹּא הָיוּ דוֹרְשִׁים מִמֶּנּוּ, וְכָל זֶה – רַק “כְּדֵי לְהוֹצִיא מִתַּחַת יָדוֹ כְּלִי יָפֶה וּמְתֻקָּן”. אֶת הֶרְצְל לִבְּבָה מִלֵּדָה הַמְּלָאכָה כָּאֳמָנוּת – לֹא כְּמַעֲשֵׂה מוּכָנִי כִּי אִם כְּדָבָר, שֶׁעוֹשֵׂהוּ מַשְׁקִיעַ בּוֹ אֶת לִבּוֹ וְנַפְשׁוֹ. מוּזָר הוּא נַגָּר זֶה לִסְבִיבָתוֹ, וְהִיא אֵינָהּ רוֹאָה בּוֹ אֶלָּא יְהוּדִי מְשֻׁנֶּה שֶׁבְּשִׁגָּעוֹן יִנְהַג, אֲבָל הַנַּעַר מַכִּיר בּוֹ אֶת חֲבֵרוֹ וְאִישׁ בְּרִיתוֹ, וּבְסִפְרוֹ “בַּיָּמִים הָהֵם” לֹא הִסֵּס לְצַיֵּן אוֹתוֹ כְּרִאשׁוֹן לַ“פַּיְטָנִים אַנְשֵׁי הָרוּחַ” שֶׁנִּזְדַּמְּנוּ לוֹ בַּחַיִּים, פַּיְטָן שֶׁלֹּא מִדַּעַת; כְּאָדָם “שֶׁרוּחַ אֳמָן מְקַשְׁקֵשׁ בּוֹ, מְבַקֵּשׁ לָצֵאת מֵחַדְרֵי לִבּוֹ, שֶׁהוּא כָּלוּא שָׁם, לְפֹעַל כַּפָּיו – לַעֲשׂוֹת מְלֶאכֶת חָרָשׁ וְיוֹצֵר”.

הֶרְצְל זֶה הָיָה לַנַּעַר הַמְשׁוֹרֵר “כַּטַּל הַמִּתְבַּקֵּשׁ לָעוֹלָם”. בּוֹ הִכִּיר אָדָם קָרוֹב לוֹ, “אֶחָד שֶׁאֵין דֻּגְמָתוֹ בְּכָל הַיְּהוּדִים הַנֶּאֱנָחִים וְהַנֶּאֱנָקִים שֶׁצַּר לוֹ הַמָּקוֹם בֵּינֵיהֶם”. וְלָכֵן דָּבַק בּוֹ לְאַהֲבָה אוֹתוֹ. וְהוּא שֶׁרָמַז לוֹ עַל מַה שֶּׁהָיָה תּוֹסֵס בְּלִבּוֹ וּמוֹשְׁכוֹ, “שֶׁלֹּא מִדַּעַת מַה הוּא וּמַה כַּוָּנָתוֹ וּלְאָן הוּא מוֹשְׁכוֹ”. מִמֶּנּוּ לָמַד לֹא רַק לִהְיוֹת שׁוֹקֵד עַל עֲבוֹדָתוֹ בְּגַן יָרָק, שֶׁשָּׁתַל בְּיַרְכְּתֵי בֵּיתָם, לִהְיוֹת רוֹבֵץ בֵּין הַתְּלָמִים וְלַעְדֹּר וּלְנַכֵּשׁ בַּצְּנוֹן וּבַגֶּזֶר וּבַבְּצָלִים, לְהִתְעַסֵּק בְּגִדּוּל יוֹנִים וּלְהַדְגִּיר תַּרְנְגוֹלוֹת וּבַרְבּוּרוֹת, כִּי אִם – לִמֵּד אוֹתוֹ לִהְיוֹת יֶלֶד עִם יְלָדִים, שֶׁלֹּא לֵהָפֵךְ (מַה שֶּׁעוֹרֵר בּוֹ זְוָעָה) “תִּינוֹק שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁמְּקַצְּרִים יְמֵי יַלְדוּתוֹ וְעוֹשִׁים אוֹתוֹ לִיהוּדִי קָטָן קֹדֶם זְמַנּוֹ” – מֵצֵר וְדוֹאֵג, מְעַקֵּם וּמִתְחַכֵּם כְּרֹב בְּנֵי גִילוֹ.

אַיְזִיק הַנַּפָּח וְהֶרְצְל הַנַּגָּר הָיוּ הַיְּהוּדִים הָאֲחֵרִים שֶׁרָאָה מֶנְדֶּלִי בָּרִאשׁוֹנָה. זֶה בְּדִבְרֵי חַקְרָנוּתוֹ הַתְּמִימִים, “שֶׁהָיוּ עֲרֵבִים עָלָיו כְּמִדְרְשֵׁי אַגָּדָה הַבָּאִים בַּגְּמָרָא לְאַחַר דִּבְרֵי הֲלָכָה חֲמוּרָה”; וְזֶה בִּדְבָרָיו הַמְקֻטָּעִים וּבְכָל הֲלִיכוֹתָיו שֶׁרָמְזוּ לְצַד אַחֵר, שֶׁלֹא הָיוּ דוֹמוֹת לַיְּהוּדִים “שֶׁמְּטִילִים אֵימָה וְזוֹרְקִים מָרָה בְּדִּבְרֵי כִּבּוּשִׁין, בְּמוּסָר וְתוֹכָחוֹת”. הֵם הָיוּ בְּעַצְמָם תִּינוֹקוֹת בְּכָל דַּרְכֵיהֶם, וּשְׁנֵיהֶם הִשְׁפִּיעוּ מֵרוּחָם עַל הַנַּעַר “לִהְיוֹת לוֹ חַיֵּי יַלְדוּת אֲרֻכִּים”.

*

יַלְדוּת זוֹ הָיְתָה אֲרֻכָּה, מִשּׁוּם שֶׁהָיְתָה יַלְדוּתוֹ שֶׁל מְשׁוֹרֵר וְנִמְשְׁכָה עַד יְמֵי זִקְנָה וְשֵׂיבָה. אֲבָל אוֹתָם הַיָּמִים, נְטוּלֵי הַדְּאָגוֹת, נְטוּלֵי זַעְפָּם שֶׁל הַחַיִּים, יָמִים שֶׁשִּׁירַת הַתּוֹרָה וְשִׁירַת הַיַּעַר הָיוּ מַרְעִיפִים אֶל לִבּוֹ שַׁלְוָה, נִפְסְקוּ מַהֵר, מַהֵר: “שָׁלֵו יָשַׁבְתִּי בְּקִנִּי – מְסַפֵּר מֶנְדֶּלִי בִּ”רְשִׁימוֹת לְתוֹלְדוֹתַי" – עַד מְלֹאת לִי שְׁלשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה". וְאָמַרְתִּי: "עִם קִנִּי אֶגְוַע וּבְעִיר מוֹלַדְתִּי אֶחְיֶה כָּל הַיָּמִים. אֲבָל פְּגָעִים מִפְּגָעִים רָעִים בָּאוּ עַל הָעִיר. פַּרְנָסַת יוֹשְׁבֶיהָ, שֶׁהָיְתָה עַל מִינֵי צְעִיפִים לְנָשִׁים, שֶׁהָיוּ לָהֶם מַהְלְכִים בְּכָל הַחֶבֶל, לָקְתָה וּבְנֵי־קָאפּוּלֵי, שֶׁלֹּא יָדְעוּ עשֶׁר גַּם בִּימֵי הַטּוֹבָה, יָדְעוּ עַתָּה אֶת הָעֹנִי בְּכָל מוֹרָאֵי נַוְלוּתוֹ. אַבָּא יָרַד מִנְּכָסָיו, וְלֹא בָּאוּ יָמִים מְעַטִּים וְנָפַל לַמִּטָּה שֶׁלֹּא יָרַד עוֹד מֵעָלֶיהָ.

זִיווֹ שֶׁל בֹּקֶר הִתְחִיל שׁוֹקֵעַ.

ב. יַתְמוּת וּנְדוּדִים    🔗

בֵּיתוֹ שֶׁל חַיִּים־משֶׁה, בַּיִת יְהוּדִי טִפּוּסִי, הָעוֹמֵד לְמַרְאִית־עַיִן עַל תִּלּוֹ, וְשֶׁרוּחַ מְצוּיָה אַחַת דַּיָּהּ כְּדֵי שֶׁיִּתְעַרְעֶר כֻּלּוֹ, עַצְבוּת כְּבֵדָה יָרְדָה לַחֲדָרָיו עוֹד בְּחַיָּיו שֶׁל בַּעַל־הַבַּיִת. שָׁעָה שֶׁשָּׁלוֹם־יַעֲקֹב הָיָה עֲדַיִן מַפְלִיג עִם חֲבֵרוֹ לְעִבּוּרָהּ שֶׁל הָעִיר וּמְהַלֵּךְ לוֹ שַׁאֲנָן וּמְדֻשַּׁן־אשֶׁר בַּשָּׂדֶה וּבַיַּעַר, הָיָה כְּבָר תָּלוּי בַּחֲלַל־הַבַּיִת אֵד כָּבֵד, אֲנָחוֹת שֶׁל אָחוֹת דְּווּיָה, שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה מִבַּעֲלָהּ, מִשּׁוּם שֶׁהָיָה חָשׁוּד עַל הַשְׂכָּלָה, וְעוֹלָמָהּ חָשַׁךְ בַּעֲדָהּ; שֶׁל אָב חוֹלֶה שֶׁיָּרַד מִנְּכָסָיו וְרָאָה עוֹלָמוֹ נֶחֱרָב וְהוֹלֵךְ. לֹא כָל שֶׁכֵּן – בְּמוֹת הָאָב וּבְהִשָּׁבֵר פִּתְאֹם מַטֵּה לַחְמָהּ שֶׁל הַמִּשְׁפָּחָה. בְּבַת אַחַת נִטַּל בִּטְחוֹנוֹ שֶׁל הַנַּעַר, שֶׁזֶּה עַתָּה הָיָה הָעוֹלָם כְּבֵי־הִלּוּלָא לְפָנָיו. בֶּן שְׁלשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה נַעֲשָׂה יָתוֹם וְאוֹר יַלְדוּתוֹ לָקָה בְּבַת־אַחַת. מַר מְאֹד הָיָה לוֹ לִהְיוֹת סָמוּךְ עַל שֻׁלְחַן אִמּוֹ הָאַלְמָנָה, שֶׁהֻטַּל עָלֶיהָ לְפַרְנֵס אֶת הַיְלָדִים הַקְּטַנִּים מִמֶּנּוּ, וְלֹא הָיְתָה לְפָנָיו דֶּרֶךְ הַצָּלָה אַחֶרֶת בִּלְתִּי אִם לָלֶכֶת לְאַחַת הַיְשִׁיבוֹת וְלִהְיוֹת “בָּחוּר עָנִי”, שֶׁיְּהוּדִים – עַל הָרֹב גַם הֵם עֲנִיִּים מְרוּדִים – חוֹלְקִים עִמּוֹ, מֵאַהֲבַת הַתּוֹרָה, אֶת סְעֻדָּתָם הַדָּלָּה. בְּלֹא שִׂמְחָה הוּא שָׂם אֶת פְּעָמָיו לָעֲיָרָה הַקְּטַנָּה הַסְּמוּכָה טִימְקוֹבִיץ‘, אַף שֶׁאֵינָהּ מְקוֹם תּוֹרָה. עֲצַת אִמּוֹ הָיְתָה זֹאת – שֶׁיֵּלֵךְ לַעֲיָרָה, שֶׁיּוֹשְׁבֶיהָ מַכִּירִים אוֹתוֹ, אֶת בְּנוֹ שֶׁל רַ’ חַיִּים משֶׁה, בְּתִקְוָה שֶׁשָּׁם יְקָרְבוּהוּ.

מַר כְּלַעֲנָה הָיָה הַלֶּחֶם, אֲשֶׁר הֶאֱכִילוּ אֶת הַיָּתוֹם יְהוּדֵי טִימְקוֹבִיץ'. וְאוּלַי מַר מִזֶּה הָיָה הַשִּׁמָּמוֹן שֶׁמִּלְּאָה אֶת נַפְשׁוֹ יְשִׁיבַת יָמִים שְׁלֵמִים בְּבֵית־מִדְרָשׁ רֵיק. לִמּוּד הַגְּמָרָא, שֶׁהָיָה כֹּה מָתוֹק וּשְׁקוּי שִׁירָה בְּחֶבְרַת אַבָּא, כָּאן נִטַּל טַעְמוֹ, נָמַר רֵיחוֹ. “הַגְּמָרָא פְּתוּחָה לְפָנָיו עַל הָעַמוּד וְהוּא מִתְנַעֲנֵעַ וְלוֹמֵד” וְלִבּוֹ אֵין עִמּוֹ. הָעוֹלָם נִתְרוֹקֵן מִשִּׂמְחָה, – וְגַם מִשִּׂמְחַת הַתּוֹרָה. יָבְשָׁה כָּל לַחְלוּחִית שֶׁל יֹפִי גַּם בַּטֶּבַע, שֶׁהָיָה תָּמִיד נֶחָמָתוֹ בִּיגוֹנוֹ. דָּעֲכוּ צִבְעֵי שָׂדֶה וְיַעַר וְסָר חִנָּם שֶׁל בְּהֵמָה וָעוֹף, שֶׁהֵטִילוּ קֹדֶם גַּלֵי שַׁעֲשׁוּעִים בְּנַפְשׁוֹ. לֵב הַנַּעַר הִתְעַטֵּף בַּהֲוָיָה שׁוֹמְמָה זוֹ וְצָמֵא לְשֶׁפַע עֶלְיוֹן שֶׁיַּחֲזִיר לָעוֹלָם, שֶׁהֻטַּל כְּפֶגֶר מֵת לְפָנָיו, אֶת נִשְׁמָתוֹ הַחַיָּה.

וְשֶׁפַע עֶלְיוֹן זֶה בָּא לוֹ מִן הַתְּפִלָּה. קָאפּוּלֵי, עִיר מוֹלַדְתּוֹ, הָיְתָה עִיר שֶׁל “מִתְנַגְּדִים אֲדוּקִים”. שָׁם הָיְתָה הַתּוֹרָה עִקָּר, וְהַתְּפִלָּה – טָפֵל. בְּטִימְקוֹבִיץ' הִכִּיר אֶת הָאוֹר וְהַשִּׂמְחָה שֶׁבִּתְפִלַּת חֲסִידִים וְהִיא שֶׁהִלְהִיבָה גַּם אֶת רוּחוֹ. הָעוֹלָם שֶׁנִּתְדַּלְדֵּל כָּל־כָּךְ מִבַּחוּץ נִתְחַדֵּשׁ עָלָיו מִבִּפְנִים, וּבְצַר לוֹ מְאֹד כָּבַשׁ אֶת פָּנָיו בְּחֵיק אֱלֹהִים, שֶׁנִּרְאָה לוֹ עַתָּה קָרוֹב, “רַחֲמָן וִידִיד נֶפֶשׁ”. לְפִי טִבְעוֹ וְחִנּוּכוֹ מִתְנַגֵּד, גִּלָּה כְּפַיְטָן אֶת הַשִּׁירָה שֶׁבַּחֲסִידוּת, שֶׁבְּנֵי עִירוֹ צְרָרוּהָ כָּל־כָּךְ. הַתְּפִלָּה, שֶׁעַד עַתָּה הָיְתָה לוֹ עֲבוֹדָה שֶׁבַּפֶּה, עַכְשָׁו הָיְתָה לוֹ עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב. אָמְנָם חָסִיד לֹא נַעֲשָׂה. לְטִבְעוֹ זָרוּ כָּל יָמָיו הֲזָיוֹת שֶׁבְּבַטְלָנוּת, וּבָהֶן גַּם נִלְחַם תָּמִיד בְּשִׁירָתוֹ. אַךְ כַּאֲשֶׁר רָפְתָה רוּחַ הַנַּעַר, הָלַךְ שְׁבִי אַחַר הַשֶּׁפַע הַנַּפְשִׁי שֶׁבַּחֲסִידוּת. לִבְּבַתְהוּ יְכָלְתָּהּ לְבַטֵּל אֶת הַקַּטְנוּת, אֶת הַחֻלִּין, לִשְׂרֹף בְּאֵשׁ הָאַהֲבָה לֵאלֹהִים אֶת הֶעָכוּר שֶׁבַּחֹמֶר. גַּם מִי שֶׁמִּתְנַגֵּד לַחֲסִידוּת, יֵשׁ לוֹ שָׁעָה שֶׁהוּא נֵאוֹת לְאוֹרָהּ, נֵאוֹת לְחֻמָּהּ. וַהֲרֵי מֶנְדֶּלִי הָיָה פַּיְטָן וְהַדְּבָרִים שֶׁ“אֵינָם מֵעִנְיָנוֹ” יָקְרוּ לוֹ לִפְעָמִים גַּם מִמָּה שֶּׁ“הָיָה מֵעִנְיָנוֹ”.

וְאַף־עַל־כִּי־כֵן הָיְתָה הַיְשִׁיבָה בַּעֲיָרָה עֲלוּבָה זוֹ קָשָׁה לוֹ מְאֹד. נֶפֶשׁ הַנַּעַר לָהֲטָה מִגַּעְגּוּעִים עַל קִרְבַת אֶחָיו וְאַחְיוֹתָיו הַקְּטַנִּים וְעַל עִיר הַמּוֹלֶדֶת בִּכְלָל. כָּאן, בַּנֵֵּכָר, נִרְאֲתָה לוֹ קָאפּוּלֵי מְעֻלֶּפֶת זֹהַר כֻּלָהּ: בָּתֶּיהָ וּשְׁוָקֶיהָ, מִגְרָשֶׁיהָ וְגַנֶּיהָ, אֲפִלּוּ “פְּרַגְמַטּוּטֶיהָ וְתַגָּרֶיהָ וְחֶנְוָנֶיהָ” נָשְׂאוּ חֵן לְפָנָיו כְּשֶׁעָלָה זִכְרָם לְפָנָיו; קַל־וָחֹמֶר אַיְזִיק הַנַּפָּח וְהֶרְצְל הַנַּגָּר, אֵלֶּה שֶׁהִרְנִינוּ אֶת יְמֵי יַלְדוּתוֹ, וְהַטּוֹב שֶׁבַּחֲבֵרָיו בֶּן־צִיּוֹן, שֶׁעִמּוֹ הָיָה יוֹצֵא אַחַר הַלִּמּוּד אֶת מֵצַר הָעִיר וּמְטַּיֵּל בָּעֲרָבָה וּבַאֲגַמִּים וּמִתְעַנֵּג עַל “מִרְעֶה עֲדָרִים”. מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת לָשֵׂאת אֶת הַגַּעְגּוּעִים, הוּא קוֹפֵץ פַּעַם בְּפַעַם מִמְּקוֹמוֹ, יוֹצֵא מִבֵּית־הַמִּדְרָשׁ עַל מְנָת לַחֲזֹר לְעִיר מוֹלַדְתּוֹ. אַךְ מִדֵּי לֶכְתּוֹ בַּדֶּרֶךְ זוֹכֵר הוּא אֶת הָעֹנִי בַּבַּיִת, זוֹכֵר אֶת אִמּוֹ הָעֲלוּבָה, אֲשֶׁר בְּנַפְשָׁהּ תָּבִיא לַחְמָהּ, וּבִדְמָעוֹת רוֹתְחוֹת הוּא חוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ.

אָנוּ נִזְכָּרִים בִּבְרִיחָתוֹ שֶׁל בְּיַאלִיק מִבֵּית אָבִיו זְקֵנוֹ וַחֲזִירָתוֹ לְבֵית אִמָּא.

    וּנְעַל בְּפָנֶיהָ אֶת שַׁעַר הַגָּן,

    כָּל עֵץ בַּסֵּתֶר יָנוּב זוֹלְלָה,

    וְלֵב הָעוֹלָם לֹא יִרְחַב בִּגְבוּלָהּ.

כַּמָּה זֶה מַזְכִּיר אֶת בְּרִיחָתוֹ שֶׁל בְּיַאלִיק מִבֵּית אָבִיו זְקֵנוֹ!

*

אַךְ פַּעַם, בִּימֵי סְלִיחוֹת, גָּבַר בּוֹ כֹּחַ הַדִּמְיוֹן, שֶׁהֶעֱלָה לְפָנָיו בִּלְהָטָיו אֶת הָאוֹר וְהַשִּׂמְחָה שֶׁל “אוֹתָם הַחַגִּים מִלְּשֶׁעָבַר כְּשֶׁהָיָה שָׁרוּי בְּשַׁלְוָה בְּבֵית אַבָּא”, וְלֹא יָכֹל עוֹד לְהִתְגַּבֵּר עַל הֲמוֹן לִבּוֹ, וּכְנִשָּׂא עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים רָץ, מָלֵא רַחֲשֵי אשֶׁר, הַבָּיְתָה. אָכֵן נִסָּיוֹן קָשֶׁה נִתְנַסָּה הַיָּתוֹם, בִּרְאוֹתוֹ אֶת בֵּית־אַבָּא, שֶׁפָּנָה זִיווֹ, וּבְהַרְגִּישׁוֹ עַד מָה יַכְבִּיד עַל אִמּוֹ הָאֻמְלָלָה. בְּבַת אַחַת בָּטְלוּ כָּל חֲלוֹמוֹתָיו עַל הַחַיִּים בְּקַאפּוּלֵי. אֲהָהּ! הָאוֹר שְׁבַּיַּלְדוּת לֹא חָזַר. גַּלְמוּד וּבוֹדֵד כִּפְלַיִם רָאָה אֶת עַצְמוֹ בַּבַּיִת, שֶׁטָּעַם בּוֹ לְשֶׁעָבַר מְתִיקוּת שֶׁל חַיִּים וְחֹסֶר־דְּאָגָה. עַכְשָׁו גָּלָה כָּבוֹד וְגָלְתָה הַשִּׂמְחָה מִבַּיִת זֶה. הַדַּלוּת, שֶׁנִּתְגַּלְּתָה לְפָנָיו בְּכָל אַכְזְרִיּוּתָהּ, הִכְאִיבָה כָּאן יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בַּנֵּכָר, וְהִכְאִיבָה שִׁבְעָתַיִם הַהִתְנַכְּרוּת מִצַּד אֵלֶּה, שֶׁקֹּדֶם, בִּימֵי הַשַּׁלְוָה, הֵאִירוּ לוֹ פָּנִים וְעַכְשָׁו רָאוּהוּ כְּזָר, וּכְשֶׁהָיוּ מְקָרְבִים אוֹתוֹ לֹא עָשׂוּ זֹאת, אֶלָּא “מִשּׁוּם מִצְוָה לְרַחֵם עַל יָתוֹם”. וְהוּא, בְּנוֹ שֶׁל חַיִּים־משֶׁה, הָיָה גֵא. בִּזְיוֹנוֹת קְטַנִּים אֵלֶּה שֶׁנִּצְטָרְפוּ לַהַרְגָּשָׁה שֶׁל עֲמִידָה מֻשְׁפֶּלֶת זוֹ, הַכְּלוּלָה בַּיַּתְמוּת, בָּעֹנִי, בַּהַכָּרָה שֶׁכְּבוֹד בֵּית אָבִיו יָרַד לְאֵין תַּקָּנָה, עִנּוּ אֶת נֶפֶשׁ הַנַּעַר וְשׁוּב הֶגְלוּהוּ מֵעִיר מוֹלַדְתּוֹ לָעוֹלָם הַקַּר וְהָרָחוֹק שֶׁל יְשִׁיבוֹת, שֶׁל שֵׁפֶל־חַיִּים זֶה, שֶׁבֶּן־טוֹבִים לֹא יַשְׁלִים עִמּוֹ עַל נְקַלָּה.

כָּל כַּמָּה שֶׁהָיָה עוֹד נַעַר וָרַךְ, שָׁאַל אֶת עַצְמוֹ: מַה יְהֵא בְּסוֹפוֹ? וְכֵיוָן שֶׁהָיְתָה “תַּכְלִית” אַחַת בַּיָּמִים הָהֵם: לְהְיוֹת יְהוּדִי תַּלְמִיד־חָכָם, הוּא גּוֹלֶה וְנוֹדֵד שׁוּב לִמְקוֹם תּוֹרָה. הַפַּעַם הוּא הוֹלֵךְ לַיְשִׁיבָה הַמְפֻרְסֶמֶת שֶׁבָּעִיר סְלוּצְק. שָׁם מַכִּירִים בְּכִשְׁרוֹנוֹתָיו, מַעֲלִים אוֹתוֹ לַכִּתָּה הַגְּדוֹלָה שֶׁרֹאשׁ־הַיְשִׁיבָה הֶחָרִיף רַ' מִיכַל מַ“ס מַרְבִּיץ בָּהּ תּוֹרָה. מִן הַיְשִׁיבָה הוּא עוֹבֵר לְ”בֵית־הַמִּדְרָשׁ שֶׁל הַגְּבִיר", שֶׁהָרַב הַמְפֻרְסָם רַ' אַבְרָהָם’ל קוֹרֵא בּוֹ אֶת שִׁעוּרָיו לִבְחִירֵי הַתַּלְמִידִים. אֲבָל גַּם פֹּה לֹא מָצְאָה נַפְשׁוֹ אֵת אֲשֶׁר בִּקְשָׁה. הַחַיִּים, שֶׁמַּעֲבִיר לְפָנֵינוּ מֶנְדֶּלִי (בְּפִרְקֵי “בַּיָּמִים הָהֵם”, חֵלֶק ב'), הַטִּפּוּסִים שֶׁל בַּחוּרֵי הַיְשִׁיבָה, שֶׁהָיוּ חֲבֵרָיו הַקְּרוֹבִים, מְזַעְזְעִים בְּרֵיקָנוּתָם, בַּחֻלִּין שֶׁבָּהֶם. נֶפֶשׁ כֻּלָּם מְרֻכֶּזֶת לֹא בַּתּוֹרָה, שֶׁהֵם מִשְׁתַּמְּטִים מִמֶּנָּה בְּכָל מִינֵי עַרְמוּמִיּוּת, כִּי אִם בְּטוֹבַת־הֲנָאָה – בִּלְהִיטוּת אַחֲרֵי יָמִים טוֹבִים בְּבָתֵּי עֲשִׁירִים וְכַדּוֹמֶה. כָּל כַּמָּה שֶׁהַנַּעַר, שֶׁנַּפְשׁוֹ יָצְאָה לַדְּבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, מִתְגַּבֵּר עַל יְצָרָיו וְרוֹצֶה לִלְמֹד תּוֹרָה לִשְׁמָהּ, כָּל כַּמָּה שֶׁחָפֵץ לְהִתְקָרֵב אֶל הַבַּחוּרִים מִתּוֹךְ גַּעְגּוּעִים טְהוֹרִים עַל חַיִּים שֶׁל חִבָּה וִידִידוּת – בּוֹלַעַת אוֹתוֹ הַבִּצָּה שֶׁל הַיְשִׁיבָה מְעַט־מְעַט לְתוֹכָהּ “עַד בִּלְבּוּל דַּעְתּוֹ וּבִטּוּל תְּשׁוּקָתוֹ לְתַלְמוּד תּוֹרָה”. לְמְגִנַּת לִבּוֹ הוּא רוֹאֶה שֶׁהוּא הוֹלֵךְ וּמִתְדַּמֶּה לַחֲבֵרָיו, שֶׁהוּא הוֹלֵךְ וּמִתְרַחֵק מִן הָאוֹר, שֶׁאֵלָיו נִמְשַׁךְ, וְלֹא דַי שֶׁהוּא מִתְרַשֵּׁל בְּלִמּוּדוֹ אֶלָּא מִתְבַּהֵם וְהוֹלֵךְ כִּשְׁאָר בַּחוּרֵי הַיְשִׁיבָה, שׁוֹקֵעַ בְּתַאֲוַת אֲכִילָה, בְּבַטָּלָה לְתֵאָבוֹן – בְּחַיִּים לְלֹא טָהֳרָה, לְלֹא קְדֻשָּׁה.

תֵּאוּר זֶה שֶׁל חַיֵּי הַיְשִׁיבָה בִּסְלוּצְק (בַּפְּרָקִים הָאַחֲרוֹנִים שֶׁל “בַּיָּמִים הָהֵם”), בּוֹ הוּא מַרְאֶה גַּם אֶת עַצְמוֹ בִּשְׁקִיעָתוֹ הַמּוּסָרִית, הוּא לֹא רַק מְיֻחָד בַּאֲמִתּוֹ הַצִּיּוּרִית, כִּי אִם נִקְרָא כְּוִדּוּי־לֵב מְאֻחָר, שֶׁמְשׁוֹרֵר מִתְוַדֶּה עַל חַטַּאת נְעוּרִים, בְּכָאֲבוֹ עַל רוּחַ הָאָדָם הַיּוֹרֶדֶת לְמַטָּה, בְּאֵין מִשְׁעֶנֶת, בִּהְיוֹת יַד הָעֲנִיּוּת הַמְנַוֶּלֶת עַל הָעֶלְיוֹנָה.

נִרְדָּף מֵאַכְזָבוֹת, מֵאִי־מְנוּחָה, הוּא עוֹזֵב אֶת סְלוּצְק, שֶׁשָּׁהָה בָּהּ כִּשְׁנָתַיִם יָמִים, נוֹדֵד בְּעָרֵי לִיטָא מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, מִישִׁיבָה לִישִׁיבָה, וְאֵינוֹ מוֹצֵא לוֹ מָנוֹחַ. גַּם וִילְנָה, שֶׁאֵלֶיהָ בָּא בִּדְבַר קְרוֹבוֹ הֶעָשִׁיר, נַחוּם חַיִּים בְּרוֹיְדָא, “אֲשֶׁר הִבְטִיחָהוּ לִהְיוֹת כְּאָב לוֹ וְכָל מַחְסוֹרוֹ עָלָיו”, לֹא הָיְתָה אֶלָּא חֲנִיָה קְצָרָה. זֶה הָיָה הַנִּסָּיוֹן הָאַחֲרוֹן לְהִתְמַכֵּר בְּלֵב וָנֶפֶשׁ לַתּוֹרָה. בְּבֵית־מִדְרָשׁוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן הִתְמִיד בְּלִמּוּדָיו “וְעַל מִשְׁמַרְתּוֹ לָמַד כָּל הַלֵּילוֹת”. אֲבָל אֵרַע לוֹ מַה שֶּׁאֵרַע לְאַחַר זְמָן לִבְּיַאלִיק: רוּחוֹ הַסּוֹעֶרֶת עֲקָרַתּוּ מִשָּׁם וְשׁוּב הוּא חוֹזֵר לְעִיר מוֹלַדְתּוֹ מְאֻכְזָב וּמְיֹאָשׁ בְּלִי לָדַעַת מַה יְּהֵא עָלָיו.

*

בֵּינְתַיִם קָרָה דָבָר, אֲשֶׁר גָּרַם לְשִׁנּוּי גָּדוֹל בְּחַיֵּי נַפְשׁוֹ שֶׁל הָעֶלֶם. אִמּוֹ נִשְּׂאָה לְחוֹכֵר הַטַּחֲנָה בְּמֶלְנִיקִי, כְּפָר סָמוּךְ לְקַאפּוּלֵי. אִמּוֹ וּבָנֶיהָ הַצְּעִירִים בָּאוּ לָשֶׁבֶת בְּבֵית־הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עִם הַטַּחֲנָה, וְשָׁלוֹם־יַעֲקֹב נִשְׁאַר בּוֹדֵד וְגַלְמוּד בְּלִי כָּל מָקוֹר לְמִחְיָה בָּעִיר. אוֹתָהּ שָׁעָה הִגִּיעַ, לְפִי דִּבְרֵי עַצְמוֹ, לִקְצֵה גְבוּל הַיֵּאוּשׁ. “קַצְתִּי בְּחַיַּי מִכְּאֵב־לֵב” – רָשַׁם אַחַר־כָּךְ בָּ“רְשִׁימוֹת לְתוֹלְדוֹתַי” – “יְמֵי חַיַּי עוֹד מְעַטִּים וְצָרוֹתַי רַבּוֹת עַד מְאֹד”. בִּימֵי מַשְׁבֵּר אֵלֶּה אֵרַע לוֹ מֵעֵין נֵס. אָבִיו חוֹרְגוֹ קָרָא לוֹ לָבוֹא אֶל בֵּיתוֹ וְלָשֶׁבֶת עִמּוֹ. מוּבָן שֶׁשָּׁלוֹם־יַעֲקֹב נַעֲנָה לַהַזְמָנָה בְּשִׂמְחָה, וּכְדֵי שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל לֶחֶם חֶסֶד הָיָה מְלַמֵּד אֶת הַבָּנִים הַקְּטַנִּים מִסְפַּר שָׁעוֹת בַּיּוֹם.

לְאַחַר שְׁנוֹת נְדוּדִים קָשִׁים הָיָה לוֹ נָוֶה שַׁאֲנָן זֶה, הַמֻּקָּף שָׂדֶה וְיַעַר, פִּנַּת הַהַצָּלָה, שֶׁשָּׁם טָעַם שׁוּב טַעַם יַלְדוּת. הָיָה זֶה מְקוֹם־יְעָרִים נִשְׁכַּח מִנִּי רֶגֶל – “שָׁם תִּרְמֹשׂ כָּל חַיְתוֹ יָעַר, הַזְּאֵבִים שׁוֹאֲגִים בַּלַּיְלָה לְטֶרֶף, וְאַף הַדֹּב יִרְבַּץ בָּם לִפְעָמִים. אַוַּז־הַבָּר וְכָל עוֹף הַמַּיִם מִתּוֹךְ הַגֹּמֶא בַּבִּצָּה יִצְוָחוּ וִיאוֹר גָּדוֹל יִלְפֹּת אָרְחוֹת דַּרְכּוֹ וְחָלַף בֵּין עֲצֵי הַיַּעַר, שָׁטוֹף וְעָבוֹר עַד בֵּית הָרֵחַיִם וּמִקּוֹל הַטַּחֲנָה וּשְׁאוֹן מַיִם כַּבִּירִים תִּצַּלְנָה הָאָזְנַיִם”. בִּצְבָעִים אַגָּדִיִּים אֵלֶּה תֵּאֵר מִקֵּץ יָמִים רַבִּים אֶת הַמָּקוֹם הַבּוֹדֵד וְהַנֶּעֱזָב, בּוֹ נִתְחַדֵּשׁ עָלָיו הָעוֹלָם. שָׁם “הוֹפִיעָה לוֹ בַּת שִׁירָתוֹ, אֲהוּבַת נַפְשׁוֹ בְּיַלְדוּתוֹ, אֲשֶׁר עֲזָבַתּוּ כָּל יְמֵי שִׁבְתּוֹ בְּבָתֵּי הַיְשִׁיבוֹת עִם הַבַּחוּרִים הַדַּלִים, וּרְאוֹת פָּנֶיהָ לֹא פִּלֵּל”. בַּת־הַשִּׁירָה הָיְתָה לוֹ רוּחַ הָעוֹלָם הַטּוֹבָה, זוֹ שֶׁ“פִּתְּתָה אוֹתוֹ בְּעָצְמַת כְּשָׁפֶיהָ לָלֶכֶת אַחֲרֶיהָ וַתִּכְרֹת לוֹ בְּרִית עִם עֲצֵי הַשָּׂדֶה וְעִם עוֹף הַשָּׁמַיִם וְרֶמֶשׂ הָאֲדָמָה וַתְּלַמְּדֵהוּ לָדַעַת אֶת לְשׁוֹנָם וּלְהִתְבּוֹנֵן דֶּרֶךְ חַיֵּיהֶם”.

בְּפִנַּת חֶמְדָּה זוֹ לֹא רַק חָלָה הַהַתְחָלָה. כָּאן רֶמֶז בָּרוּר לְסוֹד שִׁירָתוֹ שֶׁל מֶנְדֶּלִי – לִמְקוֹרָהּ הָרִאשׁוֹן. “זֹאת הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה – יְסַפֵּר לָנוּ – אָחֲזָה בָּעֵט יָדִי לִשְׁפֹּךְ אֶת נַפְשִׁי וּבִמְגִלַּת סֵפֶר הִנֵּה בָּאתִי וְשַׁרְתִּי לָהֶם שִׁירָה חֲדָשָׁה “הַלְלוּיָהּ”. תּכֶן שִׁירָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה הָיָה בִּרְכַּת הוֹדָיָה לְעשֶׁר אֱלֹהִים, מִין “בָּרְכִי נַפְשִׁי”, אוֹ כִּדְבָרָיו: “אַךְ הַחִלּוֹתִי לְדַבֵּר שִׁיר וְרֵאשִׁית פְּרִי עֵטִי קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַד'”. אוֹתָהּ שָׁעָה נִתְגַּלְּתָה גַּם הַשְּׁנִיּוּת הַטְּבוּעָה בְּרוּחוֹ. יַחַד עִם הִמְנוֹנֵי הַתֹּם לַשָּׂדֶה, לַיַּעַר וְלַמַּיִם “בָּא הַשָּׂטָן, הוּא מַלְאַךְ הַהִתּוּלִים, הָרוֹדֶה עַתָּה בִּי בִּדְמוּת מֶנְדֶּלִי מוֹכֵר סְפָרִים, וַיְפַתֵּנִי לְהָתֵל בִּבְנֵי־אָדָם וּלְבַלַּע פְּנֵי הַלּוֹט וְהַמַּסֵּכָה הַנְּסוּכָה עֲלֵיהֶם”. הַמְכֻוָּן לְמִין שִׁיר הִתּוּלִי דְּרַמַּטִּי בַּחֲרוּזִים שֶׁכָּתַב אָז עַל דֶּרֶךְ “לַיְשָׁרִים תְּהִלָּה” לְרַמְחַ”ל. כְּעֵין הִתְנַצְּלוּת עוֹלָה מִדְּבָרָיו אֵלֶּה, שֶׁנִּכְתְּבוּ כְּבָר בִּימֵי הַבַּגְרוּת. הַלִּגְלוּג נִרְמַז בָּהֶם כְּ“הִתּוּלֵי הַשָּׂטָן” לְעֻמַּת הַהוּמוֹר הַטּוֹב הַמְפַעֵם אֶת שִׁירָתוֹ הַמְאֻחֶרֶת.

אָכֵן הַיָּמִים שֶׁיָּשַׁב בַּכְּפָר הֵיטִיבוּ לְרוּחוֹ. כָּאן נִצְנֵץ אוֹר כִּשְׁרוֹנוֹ בָּרִאשׁוֹנָה, כָּאן הֻטְבְּעוּ בְּנַפְשׁוֹ מַרְאוֹת־הַנּוֹף הַשַּׁאֲנַנִּים, שֶׁבָּהֶם רָאָה עַד זִקְנָה וְשֵׂיבָה מִפְלָט וְהַצָּלָה מִכָּל מְבוּכָה בַּחַיִּים. נִרְאֶה, שֶׁכָּאן גַּם שָׁקַד בְּיוֹתֵר עַל הַתַּנַּ“ךְ וְעַל סִפְרֵי הַשְׂכָּלָה. בְּמִשְׁעוֹלֵי יַעַר אֵלֶּה, שֶׁתָּעָה בָּהֶם אֲרֻכּוֹת, הִקְשִׁיב לְנִשְׁמַת הָעוֹלָם וְנַעֲנָה לָהּ בְּשִׁירָה וּתְפִלָּה. אָמְנָם הַשִּׁירִים הָיוּ, לְפִי עֵדוּת עַצְמוֹ, עֲדַיִן בֹּסֶר כְּ”תַפּוּחֵי־יַעַר", אֲבָל אֵלֶּה הָיוּ נְבָטִים רִאשׁוֹנִים. עָבְרוּ עוֹד יָמִים רַבִּים עַד שֶׁהִשִּׂיג אֶת הַשְּׁלֵמוּת בְּדִבְרֵי שִׁירָה. גִּדּוּלוֹ הָיָה בִּכְלָל מָתוּן־מָתוּן. אַךְ בְּפִנַּת אֶרֶץ מְלַבְלֶבֶת זוֹ נִתְלַבְלֵב גַּם לִבּוֹ בָּרִאשׁוֹנָה, וּמִדֵּי דַבְּרוֹ בָּהּ הָמָה תָּמִיד לְבָבוֹ מִגַּעְגּוּעִים וְהוֹדָיָה.

לֹא אָרְכוּ יְמֵי הַשַּׁלְוָה גַּם עַל מֵי הַמְּנוּחוֹת שֶׁל הַכְּפָר מֵלְנִיקִי, “כְּפִי הַנִּרְאֶה – כּוֹתֵב מֶנְדֶּלִי בָּ”רְשִׁימוֹת לְתוֹלְדוֹתַי" – בַּשָּׁמַיִם נִגְזַר עָלַי לִהְיוֹת סוֹפֵר לְעַמִּי – וַד' חָפֵץ, כִּי אֶלְמַד דַּרְכֵי עַמִּי מִקָּצֶה וְאֶתְבּוֹנֵן אֶל מַעֲשֵׂיהֶם". בִּמְאֻחָר הֶחֱזִיק טוֹבָה לְגוֹרָלוֹ, כִּי נָשָׂא עֹל וְיָדַע מְרִי נְדוּדִים בִּנְעוּרָיו. הֵבִין, כִּי זֹאת הָיְתָה מַתְּנַת הָעֹנִי לַמְשׁוֹרֵר, כִּי “יִהְיֶה אֻמְלַל הָאֻמְלָלִים וִיהוּדִי הַיְּהוּדִים”, לְמַעַן דַּעַת מְנָת גּוֹרָלוֹ שֶׁל עַמּוֹ; הִכִּיר, כִּי רַק זֶה רָאוּי לַעֲטֶרֶת מְשׁוֹרֵר יְהוּדִי, אִם יָרַד אֶל אֶחָיו הַמְּרוּדִים בְּשֵׁפֶל הַמַּדְרֵגָה לִחְיוֹת אִתָּם חַיֵי צַעַר וְלָחוּשׁ אֶת מַכְאוֹבֵיהֶם.

*

בַּיָּמִים הָהֵם, כְּשֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ יְחִידִי בְּמִשְׁעוֹלֵי הַיַּעַר, עָשָׂה אֶת חֶשְׁבּוֹן נַפְשׁוֹ וְחֶשְׁבּוֹן חַיָּיו וּבָא לִכְלָל מַסְקָנָה, כִּי אֵין זֹאת דַּרְכּוֹ בַּחַיִּים וְכִי לֹא¹ טוֹב לוֹ לְהַאֲרִיךְ שֶׁבֶת כָּאן, לִהְיוֹת מְלַמֵּד בַּכְּפָר. יוֹם אֶחָד קָם וְחָזַר שׁוּב לְאוֹתָהּ קַאפּוּלֵי, שֶׁהִכְזִיבָה כְּבָר פְּעָמִים רַבּוֹת, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הָיָה לָהּ עֲדַיִן כֹּחַ מְשִׁיכָה. בָּעִיר הוּא שׁוּב שׁוֹקֵד עַל תַּלְמוּדוֹ. הַסְּפָרִים, שֶׁהֶעֱסִיקוּהוּ בְּאוֹתוֹ פֶּרֶק־זְמַן, הָיוּ בְּעִקָּר סִפְרֵי מֶחְקָר: “מוֹרֵה נְבוּכִים”, “הַכּוּזָרִי”, “חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת” וְסִפְרֵי הִיסְטוֹרִיָּה מֵעֵין “סֵדֶר הַדּוֹרוֹת”, “צֶמַח דָּוִד” וְ“שַׁלְשֶׁלֶת הַקַּבָּלָה”. הַמֹּחַ שֶׁבָּגַר בִּקֵּשׁ מַעֲנֶה עַל שְׁאֵלוֹת רַבּוֹת שֶׁהֱצִיקוּהוּ, אֲבָל מְבוּכַת נַפְשׁוֹ הָלְכָה וְגָדְלָה מִיּוֹם לְיוֹם וְהַשְּׁאֵלָה הַגְּדוֹלָה: “מַה יְּהֵא עָלַי” הָיְתָה מְנַקֶּרֶת בְּמֹחוֹ וְלֹא נָתְנָה דֳּמִי לוֹ.

לְאַחַר כָּל הַנִּסְיוֹנוֹת הַמָּרִים שֶׁנִּתְנַסָּה בְּעָרֵי לִיטָא הַמְדֻלְדָּלוֹת, שׁוּב לֹא הָיְתָה עוֹד מַחֲשַׁבְתּוֹ מְכֻוֶּנֶת אֲלֵיהֶן, כִּי אִם לְאֵילוּ מֶרְחַקִּים נֶעְלָמִים, שֶׁשָּׁם הָעוֹלָם אַחֵר וְשָׁם יִמְצָא תִקּוּן לְחַיָּיו.

וְהִנֵּה דַּוְקָא בַּיָּמִים הָהֵם חָזַר לְקַאפּוּלֵי מִמְּקוֹמוֹת רְחוֹקִים שֶׁבַּדָּרוֹם אֶחָד מִתּוֹשָׁבֶיהָ, אַבְרָהָם’ל הַחִגֵּר, וּפִיו מָלֵא סִפּוּרֵי אַגָּדָה עַל מַה שֶּׁרָאוּ עֵינָיו בְּווֹהְלִין, בְּפֶלֶךְ חֶרְסוֹן, שֶׁשָּׁם הָאֲדָמָה דְשֵׁנָה יוֹתֵר וְהַשֶּׁפַע מָצוּי וְהַזּוֹל גָּדוֹל – מְדִינָה מְבֹרֶכֶת בְּטַל שָׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי אֶרֶץ, שֶׁעֲנִיֶּיהָ נֶהֶנִים מִן הַחַיִּים יוֹתֵר מִשֶּׁנֶּהֶנִים בְּלִיטָא גְּבִירֶיהָ. יוֹשְׁבֵי קַאפּוּלֵי שֶׁפַּרְנָסָתָם לָקְתָה בַּשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת נִתְלַהֲבוּ לַנִּסִּים וְהַנִּפְלָאוֹת, שֶׁשָּׁמְעוּ מִפִּי הָאִישׁ, וְכַמָּה מֵהֶם נִזְדָּרְזוּ לָלֶכֶת לְאֶרֶץ הַפְּלָאוֹת. אַבְרָהָם’ל נָתַן אֶת עֵינָיו בְּאִשָּׁה אַחַת, דּוֹדָתוֹ שֶׁל שָׁלוֹם־יַעֲקֹב, שֶׁבַּעְלָהּ בָּרַח מִפְּנֵי נוֹשָׁיו וְלֹא נוֹדַע מְקוֹמוֹ אַיֵּהוּ. סִפֵּר לָהּ, שֶׁרָאָה אוֹתוֹ בְּאַחַד הַמְּקוֹמוֹת שֶׁבַּדָּרוֹם וְדִבֶּר עַל לִבָּהּ שֶׁתִּסַּע עִמּוֹ וְעִם תִּינוֹקָהּ לְבַקֵּשׁ אֶת בַּעְלָהּ. הִזְמִין גַּם אֶת שָׁלוֹם־יַעֲקֹב שֶׁנִּתְלַהֵב לְסִפּוּרָיו, שֶׁיִּצְטָרֵף אֲלֵיהֶם בַּנְּסִיעָה, בְּהַבְטִיחוֹ לוֹ שֶׁבַּמְּקוֹמוֹת הָהֵם בָּחוּר בֶּן־תּוֹרָה וּבֶן־טוֹבִים כָּמוֹהוּ לֹא יְסֻלָּא בַּפָּז, וְהוּא מְזֻמָּן שָׁם לְשִׁדּוּךְ טוֹב וּלְחַיִּים שֶׁל עשֶׁר וְכָבוֹד.

שָׁלוֹם־יַעֲקֹב, שֶׁהָיָה אוֹבֵד עֵצוֹת וְלֹא יָדַע לְאָן יִפְנֶה, שָׂמַח לְהִזְדַּמְּנוּת זוֹ, שֶׁיּוּכַל לְהֵעָקֵר מְקַּאפּוּלֵי שׁוֹמְמָה זוֹ וּלְנַסּוֹת אֶת מַזָּלוֹ בְּאַרְצוֹת הָאַגָּדָה הָהֵן; וּמִיָּד אַחַר הַפֶּסַח יָשַׁב תַּחַת כִּלַּת הָעֲגָלָה שֶׁל אַבְרָהָם’ל, הוּא וְדוֹדָתוֹ הָעֲגוּנָה עִם תִּינוֹקָהּ, וְהִפְלִיגוּ לַמֶּרְחַקִּים.

מַתְחִילָה פָּרָשַׁת הַנְּדוּדִים הַגְּדוֹלָה וְהַמָּרָה בְּיוֹתֵר בְּחַיֵּי הָעֶלֶם. אַבְרָהָם’ל לֹא נִתְכַּוֵּן כָּל עִקָּר לְטוֹבָתָם שֶׁל הָעֲגוּנָה וּבֶן אֲחוֹתָהּ, כִּי אִם לַעֲשׂוֹת סְחוֹרָה בִּשְׁנֵיהֶם. הָעֲגוּנָה שִׁמְּשָׁה לוֹ אֶמְצָעִי לְעוֹרֵר רַחֲמֵי נְדִיבִים וְלֶאֱסֹף כֶּסֶף לְטוֹבָתָהּ, וְהַבָּחוּר הַמֻּשְׁלָם – עֵסֶק שֶׁל שִׁדּוּךְ עִם בִּתּוֹ שֶׁל אַחַד הַגְּבִירִים בְּווֹהְלִין, שֶׁיַּכְנִיס לוֹ דְּמֵי שַׁדְכָנוּת. בְּרַם אִם הָעֲגוּנָה לֹא יָכְלָה לְהִתְנַגֵּד לוֹ, עָמַד הַבָּחוּר בְּמִרְדּוֹ. כַּאֲשֶׁר חָפֵץ “בַּעַל־הַטּוֹבָה” שֶׁלּוֹ לְשַׁדְּכוֹ בְּלוּצְק עִם בְּתוּלָה בַּת אֲמִידִים, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת עֵסֶק בּוֹ, הִתְעַקֵּשׁ וְלֹא הִסְכִּים לַשִּׁדּוּךְ. מֵאָז נָתַן אֶת דַּעְתּוֹ לַעֲזֹב אֶת הַשְּׁנוֹרֵר מִקַאפּוּלֵי וּבִקֵּשׁ הִזְדַּמְּנוּת לְהִמָּלֵט מִמֶּנּוּ.

הִזְדַּמְּנוּת זוֹ לֹא אֵחֲרָה לָבוֹא, בְּלֵיל סַעַר וָגֶשֶׁם אָבְדָה לְסוּסוֹ שֶׁל אַבְרָהָם’ל פַּרְסַת־הַבַּרְזֶל שֶׁלְּרַגְלוֹ. שָׁלוֹם־יַעֲקֹב נִשְׁלַח לְחַפְּשָׂהּ בְּטִיט הַדְּרָכִים. עַד שֶׁהוּא מְחַטֵּט בָּרֶפֶשׁ לְחִנָּם, בָּאָה עֶגְלַת־נוֹסְעִים, וְאֶחָד מִקְּרוֹבָיו, בָּחוּר שֶׁהָיָה מְשׁוֹרֵר־עוֹזֵר לַחַזָּן שֶׁבָּעִיר, הִכִּיר אֶת שָׁלוֹם־יַעֲקֹב. הַחַזָּן עִם מְשׁוֹרְרָיו חָלְצוּ אֶת הָעֶלֶם הָאֻמְלָל מִידֵי “מֵיטִיבוֹ” וְלָקְחוּ אוֹתוֹ עִמָּהֶם לְקַמֶּנִיץ־פּוֹדוֹלְסְק.

זֶה הָיָה הַנֵּס הַגָּדוֹל, שֶׁאֵרַע לְמֶנְדֶּלִי בְּחַיָּיו. יַד הַהַשְׁגָּחָה הוֹבִילַתְהוּ לַמָּקוֹם, שֶׁשָּׁם הִתְחִילָה תְּקוּפַת הַהַכְשָׁרָה לִשְׁלִיחוּת חַיָּיו.

בְּקַמֶּנִיץ־פּוֹדוֹלְסְק יָשַׁב בַּיָּמִים הָהֵם הַסּוֹפֵר א. ב. גוֹטלוֹבֶּר, הָאִישׁ שֶׁנַּעֲשָׂה מַדְרִיכוֹ שֶׁל מֶנְדֶּלִי וַיְהִי רַבּוֹ בְּהַשְׂכָּלָה וְרַבּוֹ בְּסִפְרוּת. הָעִיר הַקְּטַנָּה וְהַשְּׁקֵטָה הַזֹּאת, הַיּוֹשֶׁבֶת בְּצִדֵּי דְרָכִים, נֶעֶשְׂתָה הַחֲנָיָה הַגְּדוֹלָה הָרִאשׁוֹנָה בִּנְדוּדֵי חַיָּיו שֶׁל סוֹפְרֵנוּ הַגָּדוֹל. בָּהּ נִתְגַּלָּה כִּשְׁרוֹנוֹ שֶׁהָלַךְ הָלוֹךְ וְחָזָק מִיצִירָה לִיצִירָה, – וְהוּא שֶׁהֶעֱנִיק לְסִפְרוּתֵנוּ אֶת “סוּסָתִי”, “סֵפֶר הַקַּבְּצָנִים”, “בְּעֵמֶק הַבָּכָא”, “בַּיָּמִים הָהֵם” – סְפָרִים שֶׁבָּהֶם קִפֵּל אֶת חַיֵּי עַמֵּנוּ בַּתְּפוּצוֹת וַיְתָאֲרֵם בְּעֵט אֳמָן.

הֲלֹא הוּא מֶנְדֶּלִי, אֲבִי הַפְּרוֹזָה הָעִבְרִית הַחֲדָשָׁה!