חמש שנים לפני השנה המפורסמת ששימשה כותרת לספרו הבלתי נשכח של ג’ורג' אורוול הינו בהחלט מועד מתאים לעריכת בדיקת ביניים: האם צועד העולם לקראת המציאות הקודרת שתוארה בספר? את משימת הבדיקה נטל על עצמו דוויד גודמן, בעל תואר דוקטור בפסיכוביולוגיה מאוניברסיטת קליפורניה, והעומד היום בראש קבוצת ייעוץ לנושאי העתיד ומוח האדם. הוא חקר את הספר ‘1984’ ביסודיות רבה והגיע למסקנה ש’האח הגדול' עלול עוד להגיע אלינו בדיוק בזמן…

לדוויד גודמן היתה סיבה טובה לחשוש מהתממשותן של תחזיות ‘1984’ – שכן לחלקן עלול היה לתרום הוא עצמו. ומעשה שהיה כך היה: במסגרת מחקרו לקראת תואר דוקטור פיתח גודמן חיישן אלקטרוני (סנסור) המסוגל לגלות ולמדוד את פעימות ליבו, נשימתו, ותנועות שריריו של בעל חיים – וכל זאת ממרחק, ללא מגע עם גוף בעל החיים. (מטרתו היתה לחסוך מחיות המעבדה את הסבל שבתחיבת אלקטרודות שונות לגופן.) בהרצותו על הנושא ב־1972, העירה אחת הסטודנטיות ש’האח הגדול' שב’1984' משתמש במכשיר דומה בכדי לעקוב אחר מחשבותיהם והתנהגותם של חברי מפלגה חשודים. גיבור הספר, ווינסטון סמית, משתדל תמיד להתרחק מהחיישן שב’טלסקרין', כי “אינך יכול לשלוט על פעימות ליבך, והטלסקרין הינו רגיש דיו כדי לגלות זאת.”

גודמן, שהתחלחל מהמחשבה על ניצול שכזה של המצאתו, חזר וקרא בספר, וגילה להפתעתו שגם בלי תרומתו הפרטית הולכות ומתאמתות מרבית תחזיותיו של אורוול. אנו מביאים כאן את עיקרי ממצאיו המאלפים של גודמן, כפי שפורסמו בכתב העת של ‘אגודת העתיד העולמית’. אף כי מרבית דוגמאותיו לקוחות ממציאות החיים האמריקנית, לא קשה למצוא לעתים קווי דמיון בינה לבין המציאות הישראלית.

ג’ורג' אורוול כתב את ‘1984’ שנה אחרי תום מלחמת העולם השניה, כדי להזהיר את העולם המערבי מפני סכנות העתיד. אך למרות הצלחתו ליצור תמונה מעיקה של עולם הנתון במשטר טוטליטרי המפקח על מחשבת נתיניו, נכשלה יצירתו בעצירת הכוחות המובילים לקראת משטר זה. העולם המערבי קרוב כעת למצב המתואר בספר, באופן פוטנציאלי, הרבה יותר מכפי שנדמה לנו. ‘1984’ נכשל כאזהרה, אך הצליח מעל למשוער כחיזוי.

למרבה המזל, אחדות מתחזיותיו האימתניות ביותר של אורוול טרם התממשו – ‘האח הגדול’ אינו נועץ בנו את עיניו מכל קיר, וחירויות פרט רבות טרם נפגעו. אך מספר מפתיע של תחזיות אכן הפך לעובדה, ורבות אחרות יכולות להתממש בעתיד הקרוב. העולם ב־’1984' נשלט בידי שלוש מעצמות על: אוקיאניה, איראסיה ואיסטאסיה, ה’נעולות' במצב של ‘תיקו’ גרעיני. בשנת 1949 (שבה ראה הספר אור) הוקמה ברית נאטו; בריה''מ פוצצה את פצצת האטום הראשונה שלה, והקומוניסטים הסיניים ייסדו את ‘רפובליקת העם’ של סין. בספר מנהלות שלוש המעצמות ‘מלחמה למטרות מוגבלות’ באזור מוגבל של העולם הכולל חלק מאפריקה, המזרח התיכון, ודרום־מזרח אסיה. כיום נאבקות שלוש המעצמות על השפעתן ברחבי העולם השלישי.

מדוייקות עוד יותר הינן תחזיותיו של אורוול בנוגע לפיתוחי המדע והטכנולוגיה. אף כי רוב בני שנת 1984 חיים על קו העוני, הקידמה הטכנולוגית לא נעצרה. אורוול מתאר, למשל, עדשות בחלל הממקדות את חום השמש על האוייב. הדבר דומה לקולטי השמש המתוכננים היום. הוא מזכיר שימוש בנגיפי מחלות המחוסנים בפני כל הנוגדנים. היום עובדים על ר.נ.א. סינטטי ועל שינוי מבנה הד.נ.א. באופן מלאכותי – דבר שיביא לפריצות דרך בתחום זה בתוך שנים אחדות.

על אף זאת, מסרבים קוראים מסויימים לראות ב־’1984' אפילו עתיד אפשרי. הם מעדיפים לראותו כפנטסיית אימים – דימוי סביבתו העגומה של אורוול בעולם שבו הבתים נרקבים, הכבישים מלאים במכתשי פצצות, אספקת החשמל משובשת, המים קרים, הסבון מחוספס למגע והסיגריות מתפוררות.

אך רבות מהנטיות החברתיות של עשרות השנים האחרונות מתקרבות אל חיזויו של אורוול, ולא מתרחקות ממנו. כשבוחנים את התמורות החברתיות ביחד עם הדמיון בין החיזוי לבין הטכנולוגיה המודרנית, באים לידי מסקנה שעתיד נוסח ‘1984’ הינו בהחלט אפשרי. ומה שחמור יותר – ‘תקריות הצתה’ מסויימות עלולות להפוך עתיד זה לסביר. למעשה, עשויות ‘תקריות הצתה’ אלה לעשות את העולם של 1984 לעדיף – על פני כלייה מוחלטת.

ב־1972 ספרתי, יחד עם שניים מחברי, 137 תחזיות המופיעות בספר, וחילקנו אותך לשני סוגים: 1) מדעיות-טכנולוגיות; 2) חברתיות-פוליטיות. מצאנו אז שכ־80 מהן התאמתו. יותר מ־20 היו קשורות בתחום שלי, הפסיכוביולוגיה, אך חשתי אי־רצון לדון בהיבטים אלה, שכן אין זה נעים לחשוב שאתה בונה את העולם של ‘1984’ במו ידיך. אך רתיעתי פגה אחרי כמה גילויים מפתיעים. ראשית, נודע ב־1975 על מחקר שמומן על ידי שרותי הביון ושעסק בשיטות תיחקור בהיפנוזה ובבקרת התנהגות האדם באמצעים אולטרה־סוניים ואלקטרומגנטיים. בשנת 1977 התגלה שהסי.אי.איי. הוציא כ־25 מיליון דולר על חקר סמים משני התנהגות כגון ל.ס.ד. ופנטותל.

ב־1978 עברתי שוב על רשימת התחזיות, והפעם מצאתי שיותר מ־100 מהן התממשו. אין כעת כל ספק בליבי, ש’1984' מתאר עתיד שהינו אפשרי בבירור. הרי דוגמאות אחדות:

תחזיות מדעיות וטכנולוגיות

אמצעי לוחמה: מיד לאחר מלחמת העולם השניה היו האמצעים שתאר אורוול נחלת סיפורי המד“ב בלבד. כיום כולם אפשריים. דרך משל, חזה אורוול “מעבדות ענק שבהן מתכננים צוותי מומחים את הלוגיסטיקה של מלחמות העתיד.” מעבדות כדוגמת אלה אנו מוצאים היום בחברת ראנ”ד וב’בנקי מחשבה' אחרים העומדים לרשות הצבא. ‘מדעני יום הדין’ של ‘1984’ מנסים “כיצד ניתן לקטול כמה מאות מיליוני אנשים תוך מספר שניות ללא התראה מוקדמת.” הפתרונות לכך קיימים היום, שכן פותחו כלי נשק אטומיים זעירים (הקטן שבהם המצוי במצבורי צבא ארה“ב הוא בקוטר של כ־15 ס”מ בלבד), נשק כימי וביולוגי קטלני ביותר, ואף ‘קרני מוות’ (לייזר, קרני יונים). אורוול צפה גם תדלוק מטוסים באוויר (בדרכם לעבר מטרות האויב), פגיעה מדוייקת של טיל בליסטי הנורה מיבשת אחרת וטילי שיוט ממוחשבים. הוא תאר מדענים המפתחים רעלים שיהיה בכוחם להשמיד צמחייה של יבשת שלמה. הצבא האמריקאני עשה זאת, באופן מוגבל, בוייטנאם. ‘צוללת הקרקע’ של אורוול נעה מתחת לאדמה כמו צוללת במים. לאחרונה העלו מדענים בארה"ב רעיון לבנות כלי דומה שיפלס את דרכו במעבה האדמה באמצעות כור גרעיני הממוקם בחרטומו. אורוול חזה מבצרים צפים, איים מעשה־ידי אדם המשוטטים על פני האוקיאנוסים, והיכולים גם לנוח על מקומם במשך שנים. אם גם אבטיפוס של ‘אי’ כזה ייבנה בשנות ה־80, הרי שכל אמצעי הלוחמה של אורוול יגיעו לידי מימוש.

משטרה: אורוול צפה את פיתוחם של ‘בנקי מידע’ עצומים – המחשבים של ימינו – שיכילו מידע מפורט על כל חברי המפלגה. המצאת הסיבים האופטיים ותקשורת מיקרו־גלים מאפשרות כיום לאחסן ולפלוט מידע זה באותה מהירות כמו במשטרת אוקיאניה.

אורוול תאר מסכי טלוויזיה ענקיים הממוקמים בכל אולם, והפולטים ברציפות חדשות, מידע סטטיסטי מזוייף ותעמולה. כל מקלטי הטלוויזיה הביתיים הינם דו־כיווניים – מצויידים בעדשות סריקה, מיקרופונים רבי עוצמה וחיישני פעימות לב. בעזרת הטלסקרין מפקח המשטר באופן תמידי על נתיניו. בחוץ ובפנים עין ‘האח הגדול’ פקוחה עליך.

כדי לשפר את הטלסקרין, שוקדים מדעני אוקיאניה על פיתוח מפענחי קול וגלאי גלי מוח. יעדה הסופי של המשטרה החשאית הוא “לגלות מה חושב אדם אחר, בניגוד לרצונו.” כל המכשירים הללו הינם בהישג ידע של הטכנולוגיה שלנו. סורקים טלוויזיוניים המצויידים בגלאי פעימות לב, גלי מוח ולחץ־קול יכולים ללקט מידע פיסיולוגי והתנהגותי, שיועבר על ידי מיקרו־גלים או סיבים אופטיים למאגר נתונים מרכזי, ויושווה מיידית עם המידע האלקטרוני הקיים אודות סוטים רעיוניים ידועים ומתנגדי המשטר. אפשר יהיה לעקוב, לעצור ולכלוא חשודים – בדיוק כמו ב־’1984'.

מדע הנפש: בשום תחום אחר לא היה חיזויו של אורוול מזהיר יותר מאשר בזה. באוקיאניה יכולה ‘משטרת המחשבה’ לקבוע אם הוא נאמן למפלגה על פי “…קשריו החברתיים של אדם, בילוייו בשעות הפנאי, התנהגותו כלפי אשתו, מבע פניו בהיותו לבד, מלמוליו בעת שינה, אפילו תנועותיו האופייניות.” אחר איתורו של מתנגד למשטר מאלצת אותו משטרת המחשבה ‘להיטיב את דרכיו’ בעזרת סמים, הלם חשמלי, וצורות מסובכות של עינויי גוף ונפש.

בשנים האחרונות עבר מדע־הנפש בהתקדמותוו את ‘1984’. מאז 1963 עלה מספרם של מדעני המוח בעשרות מונים. בארה"ב הופיעו מקורות חדשים לקרנות מחקר: מחלקת הסמים, משרד המשפטים והסי.אי.איי. למעלה מ־3000 טיפולים של שינוי התנהגות ידועים כיום. רבים מהם אינם שונים בהרבה מעינויים: תראפיסטים מודרניים נוהגים להכות במטופל או להלום בו בהלם חשמלי כדי לגמלו מנוהגים פסולים. אפילו טיפולו המחריד ביותר של אורוול, שהוא גרימה מתמדת של גרוי פוֹבּי אצל ה’מטופל' (חרדה מפני עכברושים, במקרה של וינסטון סמית), מצא את מקומו בתראפיה המודרנית תחת השם ‘פריצה’ או ‘הצפה’.

לאחרונה החלו ‘סמי אמת’ לשחק תפקיד חשוב בפסיכותראפיה: תחמוצת חנקן, דו־תחמוצת הפחמן, אתר, חומרים הלוצינוגניים (יוצרי הזיות) כגון ל.ס.ד., סודיום פנטוברביטול וסודיום אמיטל משמשים כולם מעוררי זרמי מחשבות בלתי נשלטים. במקרים מנטליים קשים מתירים לעתים לבצע ניתוח לובוטומיה – ניתוק נתיבי עצבים מסויימים של אונות המוח הקדמיות.

חוקרים נוהגים כיום באופן שגרתי להחדיר אלקטרודות למרכז האורגזמה שבמוח. טכניקות אחרות מאפשרות להזריק חומרים כימיים בקוקאין הישר אל המוח, ואפילו להקפיא רקמות מוח מסויימות. מדענים נועזים אחדים ניסו אפילו לנצל את מערכת החיסון העצמית של הגוף כדי לחסל תאי עצבים רצויים, ועל ידי כך לשנות את ההתנהגות.

תוצאתה של קדמה מדעית זאת היא חברה ‘מאולפת’ – עולם שבו משיגים חיים טובים יותר בעזרת ניתוחים, זרם חשמלי, סמים, ‘הצפה’, אינטגרציה סטרוקטורלית, ביואנרגטיקה, היפנוזה, ובקרת שפת גוף. רק מעטים, אם בכלל, מבין חיזוייו של אורוול על אפשרויות בקרת מוח נמצאים מעבר ליכולתם הנוכחית של החוקרים. באשר למוח ולהתנהגות, המדע של ‘1984’ קיים כבר היום.

תחזיות חברתיות ופוליטיות

בעיני עתידנים שונים נראות עדיין תחזיות אלה של אורוול כבלתי מתקבלות על הדעת: באוקיאניה נעדרים חייו של חבר מפלגה כל פרטיות שהיא – אפילו במחשבותיו. השלטון משכנע את כולם, באמצעות משטרת המחשבה, שהמציאות החיצונית אינה קיימת, שהעבר נקבע רק לפי זכרונם של אנשים ורישומים כתובים, ושני אלה עוברים באופן רצוף שינויים בכדי להתאימם לקו המפלגה, אוקיאניה הינה ארץ של אימה תמידית, שבה הוצאות פומביות להורג, חיפושים ומעצרים שרירותייים הינם חזון נפרץ.

יש עתידנים השוללים עתיד כזה מכל בכל; הם מאמינים שהאדם ישכיל לנצל את הישגי הטכנולוגיה לטובת חירותו הפרטית, ולא כנגדה.

אך הנטיות החברתיות של 30 השנה האחרונות קרבו את המערב ל’1984' יותר מאי־פעם, ונסיבות מסויימות עלולות להביא להאצה פתאומית של נטיות אלה.

כפל מחשבה: זהו כישור הנדרש ב-‘1984’ מכל חבר מפלגה טוב. אורוול מגדירו כ“יכולת להחזיק בשתי אמונות נוגדות בו־זמנית, וקבלת שתיהן.” והוא מוסיף ש“התהליך חייב להיות מודע, אחרת לא יוצא אל הפועל בדייקנות מספקת, אך עליו להיות גם בלתי מודע, אחרת יגרור תחושת זיוף ולכן גם רגשי אשמה.”

ביסודו של דבר מהווה כפל־המחשבה השלכה של הנטייה, בה הבחין אורוול אצל אנשים, לסלף את המציאות לשם הפשטות אידיאולוגיות. ואורוול הושפע בעיקר מהאהדה לגרמניה הנאצית שהפגינו חוגים בבריה"מ בעקבות הברית היטלר־סטאלין. אך במידה מסויימת מאפיין כפל המחשבה כל תעמולה פוליטית. לדוגמה, בשלהי שנות ה־60 נשא ממשלו של ניקסון ברמה את דגל החוק והסדר, ובו בזמן ביצע ציתותים חשאיים, מימן פריצות, פתח דברי דואר, עקב אחרי ‘אויביו’ וערך פעילויות בלתי־חוקיות מסוג זה.

העדר מציאות אובייקטיבית: ב־’1984' מלמדת המפלגה את חבריה ש“המציאות אינה חיצונית. היא קיימת רק במוחו של האדם, ולא בשום מקום אחר.” בדרך זו לומד חבר המפלגה כיצד להעביר את רשמיו דרך מסנן אידיאולוגי, לשמור לו מידע מתאים ולהתעלם מכל היתר. סוליפסיזם שכזה נפוץ בימינו, ימי גידול המבוכה החברתית ושחיקת הערכים המסורתיים. השימוש הגובר והולך באלכוהול וסמים אחרים מעיד על נסיון להמנע מלהביט בחיים. פוליטיקאים כופרים אף הם במציאות אובייקטיבית, בתמיכתם במדיניות שאינה עונה לצרכים האמיתיים.

שיחדש: בלשני אוקיאניה עמלים על החלפתה של השפה האנגלית ב’שיחדש', שהיא שפה מדולדלת כל כך, עד ש“הרהורי כפירה הינם בלתי אפשריים לחלוטין, לפחות ככל שהמחשבה מותנית במלים.”

כיום נשמעות תלונות חוזרות ונשנות על השחתתה והשפלתה של השפה האנגלית. ציוני הבחינות בהבעה בעל־פה הולכים ומידרדרים; העגה הביורוקרטית הולכת ומשתלטת ככל שבעיות הממשל נהיות מרובות יותר, והפוליטיקאים נוהגים להשחית את השפה בחידושי הלשון שלהם (כך, למשל, הופכות הפצצות ל’תגובות מנע' וכו'…).

המרת העבר: באוקיאניה משוכתבת ההיסטוריה מדי יום כדי להתאימה לצרכי המפלגה. אחת מסיסמאותיה היא: “השולט בעבר שולט בעתיד; השולט בהווה שולט על העבר.”

עדכון רישומי העבר והתאמתם למדיניות הנוכחית היתה זה מכבר לתהליך מקובל בארצות שונות, ולאחרונה אפילו בעולם המערבי. רשימות היסטוריות נכתבות מחדש, סרטי הקלטה נמחקים וְתיקים ‘הולכים לאיבוד’.

‘האח הגדול’: פניו הענקיים של שַׁליטהּ הספק־קיים של אוקיאניה ניבטים מכל קיר. וקולו נשמע מכל רמקול. זהו המסווה שבו מתגלה המפלגה לעין כל. “תפקידו לשמש כמוקד לאהבה, חרדה והערצה – רגשות שאפשר להפנותם ביתר קלות כלפי אישיות אינדיבידואלית מאשר אל ארגון.”

בממשל הפטרנליסטי של ימינו, והנשיאות רבת־העוצמה, האח הגדול אינו ממוקד אולי באיש אחד, אך כוחו עימו. היבט מעניין מצוי במבנה פניו של ‘האח הגדול’. הוא נערץ אך ורק הודות לעוצמה, הכריזמה והבטחון העצמי הקורנים מפניו. כיום זוכים אנשים בעלי אישיות טלוויזיונית (כמו כתבי הטלוויזיה עצמם) ליחס דומה, בזכות תדמית דומה.

מלחמה מתמדת: שלוש מעצמות־העל של ‘1984’ אימצו לעצמן את המלחמה המתמדת כאמצעי ל“ניצול תוצרי המכונה מבלי להעלות את רמת החיים הכללית. בסכנת מלחמה מתמדת נראית מסירת כל העוצמה לידי כת קטנה, כתנאי בלתי נמנע להישרדות בחיים.”

מירוץ החימוש של היום מקביל למלחמה המתמדת של אורוול. כמו כן, ניחנו המלחמות באפריקה, המזרח התיכון ודרום־מזרח אסיה בתכונות המזכירות את מלחמת ‘1984’. הפגיעות החמורות ביותר בחירויות הפרט ארעו בעת מלחמה, בדרך כלל בשם הבטחון הלאומי.

הרס המשפחה: באוקיאניה משתדלים לשבור את הקשרים הרגשיים בין בני משפחה, קשרים העלולים לפגוע בנאמנותו המוחלטת של הפרט למדינה.

באמריקה הוכפל קצב הגירושין בעשור האחרון. מחפשים משהו חדש שיחליף את היחסים האישיים. האם אותו משהו לא עלול להיות הרפתקה פוליטית?

חיפוש ומעקב; פגיעה בצנעת הפרט: באוקיאניה ביתו של אדם הוא מבצרו של השלטון. אפילו מותו אינו משוחרר ממעקב. בשנים האחרונות נשחקת הפרטיות בהתמדה. הן גורמים ממשלתיים והן פרטיים מעסיקים חוקרים המתחקים אחר אזרחים, מעשיהם וחשבונות הבנק שלהם. עיתונאים אוספים מידע לכתבותיהם בעזרת מיקרופונים נסתרים. לוויינים המקיפים את כדור הארץ יכולים לספק מידע על כל מטר מרובע.

תליות פומביות: אלה משרתות את שלטונות אוקיאניה כאמצעי הרתעה נגד מבקרים, מתנגדים ומפירי חוק.

בארה"ב המליץ לאחרונה פוליטיקאי נודע מטקסס על הוצאות פומביות להורג, בעקבות פרשת גארי גילמור. יחס ההשלמה כלפי האלימות בסרטי קולנוע וטלוויזיה מזכיר את רוח הברבריות המאפיינת את בני אוקיאניה. תחליף ההנאה שמספקת האלימות הינו אחת ההקבלות הבולטות בין החברה המודרנית והעולם של ‘1984’.

המגמות החברתיות של היום מצביעות בברור על שקיעתן של חירויות הפרט, המחשבה הרציונלית, הזכות לפרטיות והזהות־העצמית. אך מבקרי ‘1984’ משוכנעים ש“אצלנו זה לא יקרה”. הם מאמינים שהאמונה בדמוקרטיה חזקה מכדי ליפול טרף ל’אח גדול'. יש מידה של צדק בטענתם. אף אחת מהמגמות הללו טרם הגיעה לחזון הבלהות של אורוול, וספק אם תגיע תוך 5 שנים. אך המגמות עלולות להאיץ. אף אחת מהן איננה בלתי אפשרית, וכמעט כל אחת מהן עלולה לפרוץ קדימה הודות לתקרית בודדת.

‘תקרית ההצתה’

מספר סוגים שונים של ארועים עלולים לעורר את הופעתו הפתאומית של משטר טוטליטרי בעולם המערבי. אחד מהם – הופעתן של קבוצות טרור המצויידות בנשק גרעיני. לא יהיה עליהן לעשות שימוש בנשק זה – האיום עצמו מספיק. תגובה הכרחית של השלטון תכלול בוודאי פגיעה כלשהי בזכויות הפרט. אחר כך יסכימו וודאי אנשים רבים לוותר על זכויות אלה, לנוכח איום הטרור, כפי שוויתרו נוסעי המטוסים על אחדות מזכויותיהם. והרי יהיה מדובר בחיי אלפי אנשים. אם הטרוריסטים באמת יפוצצו נשק אטומי אי־שם במערב, הנטייה לוותר על חרויות הפרט תגבר, ויתפשטו הלכי רוח היסטריים שמושג כלשהו על טיבם אפשר היה לקבל באיטליה, בימי חטיפתו של אלדו מורו. בפיצוץ כזה יוכלו הטרוריסטים להרוס כמעט את כל מערכת השלטון של מדינה גדולה. החלל הריק שיווצר יתמלא או על ידי קבוצת קושרים או על ידי הקבוצה המתאווה ביותר לעוצמה. בשום מקרה אין לצפות לדאגת־יתר לזכויות הפרט.

וכך עשוי לפקוד אותנו עתיד הדומה לזה שב־’1984', עתיד שבו נשארים בחיים רק במחיר כניעה והתרפסות, אם רק יהיה בידי טרוריסטים נשק אטומי לפני 1984. לדאבוננו הטכנולוגיה הגרעינית נפוצה כיום במידה כזו שאין זה בלתי אפשרי.

לדוגמה, פרופסור מסויים הכריז בקיץ האחרון שהוא פיתח שיטה פשוטה לחלוטין להפריד איזוטופי אורניום, במחיר שהינו בהישג יד של כל ארגון קטן. ‘כלל אצבע’ ידוע קובע שבדרך כלל עוברות כ־30 שנה עד שטכנולוגיה מסויימת עוברת מהממציא אל הצרכן. פצצות האטום הראשונות פוצצו ב־1945, על כן עשוי לבוא היום בו כלי נשק אטומיים קטנים, ניידים וקטלניים יהיו נחלת הכלל.

הטרוריזם הגרעיני הינו רק אחת ההתפתחויות העלולות לקדם את 1984. כמעט כל הפרעה רצינית בחיי העולם המערבי עלולה להוביל לאבדן של חירויות הפרט במידה זו או אחרת. כמעט כל שואה כלכלית או אקולוגית עלולה לפנות את הדרך לטוטליטריות. למשל, רעב כללי שיפקוד את מקסיקו עלול להציף את ארה"ב בזרם פליטים, שיאלץ את הממשל לנקוט באמצעי בטחון קפדניים יותר; מלחמת גבול קונבנציונלית עלולה לגרום להסלמה גרעינית; וכל מלחמה גרעינית תביא בהכרח לאבדן חירויות הפרט. המצב הפוליטי של 1984 נוצר בעקבות מלחמה גרעינית מוגבלת שלפי תחזיתו של אורוול היתה אמורה לפרוץ בשנות ה־50. למזלנו, זה לא קרה. אך הסבירות למלחמה כזו עולה ככל שהנשק הגרעיני נפוץ יותר.

האפשרות ש־’1984' יהיה למציאות – אולי אף לפני התאריך הנקוב – היא ברורה. אם אכן יקרה הדבר אם לאו – הדבר תלוי במעשינו היום. עלינו לפעול בשתי חזיתות: להשתדל למנוע את ‘תקריות ההצתה’ הפוטנציאליות, ולהפוך את כיוונן של המגמות החברתיות המובילות את הדמוקרטיה המערבית לעבר 1984¹.

התמונות המלוות רשימה זו לקוחות מהסרט ‘1984’, בכיכובם של מייקל רדגרייב ופטריק אובריין.

 

על ג’ורג' אורוול    🔗

אריק בלייר, המוכר יותר לקוראים כג’ורג' אורוול, נולד בהודו ב־1903. בהיותו בן ארבע שב עם הוריו לאנגליה. בה בילה את 15 שנות חייו הבאות ובה קיבל את חינוכו. בהיותו בן 19 פנה מזרחה, ולאחר תקופת אימונים קצרה בבורמה, הגיע להודו והצטרף לשורות ה’משטרה הקיסרית‘. במהרה הצליח לפתח שנאה עזה לאימפריאליזם ובצידה – שאיפה עזה לא פחות להיות לסופר, שאיפה אותה עלה בידו להגשים רק לאחר שובו לאנגליה ב־1927. את שנות חייו הבאות בילה ג’ורג’ אורוול בקרב המעמדות הנמוכים, לסירוגין באנגליה ובצרפת, לעיתים מרצון ולעיתים בלית ברירה. במרוצת אותן שנים אף גיבש לעצמו השקפת עולם קומוניסטית, אותה זנח לטובת הסוציאליזם בעקבות השתתפותו במלחמת האזרחים בספרד, שבמהלכה גילה את עיוותי הקומוניזם הסובייטי.

ג’ורג' אורוול

האכזבה מהקומוניזם של ברית המועצות (שאת ניוונו ביטא באלגוריה הסטירית הנפלאה שלו ‘חוות החיות’) מחד גיסא, ואיימי מלחמת העולם השניה – בעיקר סבלה של לונדון מן ההפצצות של גרמניה הנאצית – מאידך, הם שהטביעו את חותמם על אורוול והניחו את הבסיס ל־’1984', שכתיבתו בת השנתיים הגיעה לסיומה ב־1948, שנתיים לפני מותו של אורוול.

מסתבר שזיקתו של אורוול למד“ב לא החלה בכתיבת ספרו ‘1984’. עוד בנעוריו היה ה.ג‘. וולס הסופר החביב על אורוול הצעיר, והשפעתו של וולס בולטת גם ביצירותיו של אורוול הבוגר. ובאשר ל־’1984’, יש הטוענים שכתיבתו הושפעה לא במעט בספרו האנטי־אוטופי של הסופר הרוסי ייבגני זמייטין ‘אנחנו’ שנכתב עוד בשנת 1920. ואם לא די בכך, סבורים אחרים כי השפעה מרובה היתה לוואן ווגט על מכלול יצירתו של אורוול ובפרט על ‘1984’. אחד הסוברים כך הוא בריאן אולדיס, סופר מד”ב מעולה בזכות עצמו, ודמות ידועה גם בקרב חוגי הספרות ‘התקנית’ בבריטניה: “ברור שאורוול, בחיבתו לספרות יוצאת דופן, קרא יצירות מד”ב רבות. ספרו ‘1984’ מזכיר למדי את עבודותיו של וואן ווגט, הגם שה’שיחדש' של אורוול מחליף את רעיון ‘הסמנטיקה הכללית’ של וואן ווגט. משטרת המחשבה וכן עלילת מאבקו של האיש הבודד נגד העולם הינם רעיונות ‘וואן ווגטיים’ טהורים, אלא שאצל אורוול, לשם שינוי, מנצח העולם המגולם בדמותו של האח הגדול."

למשמע דברים אלו, אי אפשר להמנע מלהרהר בניגוד המשווע בין התהילה אותה קצר אורוול בעקבות פרסום ‘1984’ ובין החלקית של יצירות מד“ב פרי עטם של סופרים כגון וואן ווגט, אשר זכו לקהל חסידים נלהב אך מצומצם. גם מבלי לרדת לעומקם של דברים אי אפשר שלא לייחס זאת לתווית או לתדמית הבלתי מכובדת של 'סופר מד”ב' שהוצמדה לאחרונים, ופגמה קשות בסיכויי הצלחתם. (כך, למשל, קורט וונגוט שזכה להכרה כסופר ‘רציני’ ו’מכובד' רק כאשר החל לכפור מכל וכל בעובדת היותו סופר מד"ב, ככל הנראה על פי עצה של סוכן ספרותי ממולח…)

ההיה ‘1984’ זוכה לאותה מידה של תהילה בציבור הרחב אילו היה שם מחברו רוברט שקלי, למשל?

לסיום מעניין רק לציין, כי על כריכת המהדורה העברית של ‘1984’ (שביעית במספר, דרך אגב) מוגדר הספר כ’רומן התקופה הנבואי', זאת בעוד שאותה הוצאת ספרים טורחת כיום להבליט את הכותרת ‘מדע בדיוני’ על רבים מספריה, ובהם כאלה ששיוכם לז’אנר זה מוטל בספק.