מר אסימוב, אפשרי – ועוד איך!    🔗

יכתוב פרופ' אסימוב מה שיכתוב – תמיד הוא מצליח להרגיז מישהו. פרופ' יהושפט גבעון ‘עשה’ עמו חשבון על מאמרו ‘ההבדל הקטן’ פנטסיה מס' 2), ואני מוצא עצמי נאלץ להעיר משהו על מאמרו האחרון. בלתי אפשרי וזהו זה! (פנטסיה מס' 5).

לעתים יש לי רושם, שאסימוב מקבל את שכרו לפי מספר השורות שהוא כותב: כי את התזה של מאמרו זה – ‘אי אפשר לנוע מהר יותר מן האור’, ושתי ההנמקות שהוא נותן לה – “ראשית, מעולם לא נמדדה מהירותו של עצם חמרי כל שהוא כעולה על מהירות האור בריק”, ו־“שנית, אילו היתה קיימת תנועה מהירה מן האור, כל מבנה תורתו של איינשטיין היה מתמוטט” – הוא כותב בטור וחצי האחרונים של מאמרו, וכל השאר אינו רלוונטי לטעון הזה.

פרופ. אסימוב בוודאי יודע, כי לעתים קרובות בעבר ניצב המדע על פסגה מדומה של הצלחה, כשהוא (המדע) בטוח שהוא יודע הכל, ואי אפשר לחדש עוד חדושים עקרוניים: וכמובן, טעה. למעשה, יש הטוענים כי ההסטוריה של המדע הנה רצף של מהפכות תיאורטיות, שכל אחת מהן הנה ערעור מן היסוד של התאוריה שקדמה לה. מכניקת הקוונטים ותורת היחסות של איינשטיין (הפרטית והכללית) עומדות בבסיס הפיסיקה מזה ששים שנה, בערך: אבל המכניקה הניוטונית החזיקה מעמד זמן רב יותר. התיאוריה של אריסטו בדבר טבעו הבלתי נחלק של האטום החזיקה מעמד אלפי שנים: האם הזמן משמש אינדיקטור לתְקֵפוּתָה של התאוריה? העובדה הנכונה כשלעצמה – שעדיין לא נמדדה מהירות של חומר או של חלקיק, העולה על מהירות האור אינה מוכיחה, אפילו לא בדרך הדדוקציה, שלא תמדד מהירות כזו אי־פעם. המגבלות שלנו הן טכניות ומושגיות (קונספטואליות). איינשטיין עצמו, אף כי ידע על הניסויים המוכיחים את מכניקת הקוונטים, ולא הכחיש את תקפותה של התיאוריה שהסבירה בצורה הטובה ביותר נסויים אלה – טען באמרתו המפורסמת, כי “אלוהים אינו משחק עם העולם בקוביה”, ובזאת התכוון לומר שיתכן ובעתיד יהיה לנו הסבר טוב יותר, אמיתי יותר, של המציאות, שמכניקת הקוונטים התקרבה אליה יותר מהמכניקה הניוטונית. אם אמנם תהא תאוריה כזו ואיינשטיין באחרית ימיו ניסה ולשווא, לנסח ‘תורת שדות מאוחדים’ – יתכן ותותר בה מהירות העולה על מהירות האור. ומה אז, פרופ. אסימוב?

טענתו השניה של איזאק אסימוב הינה לפי דעתי, מופרכת עוד יותר. היא מהווה כמעט נסיון להתאים את העובדות לתאוריה, מה גם שכל תלמיד וסטודנט יודע שהנו החטא הקדמון של המדע ה’רציונלי' (בניגוד למדע האמפירי) שלפני גליליי וביקון. התיאוריות נועדו להסביר את העובדות ולא להיפך. אלו היתה קיימת תנועה מהירה ממהירות האור, יתכן שכל מבנה תורתו של איינשטיין היה מתמוטט. היינו עומדים אז בפני הבעיה לפתח תאוריה חדשה, שתסביר את כל העובדות הנצפות, שתורת איינשטיין מסבירה אותן יפה כל כך, ויחד עם זאת תאפשר תנועה מהירה מן האור. זה בדיוק מה שעשה איינשטיין לפיסיקה – הנסויים שבצעו ניוטון והבאים אחריו לא הוכיחו כמוטעים – אבל מתגלה תופעה חדשה, שאי אפשר היה להסבירה במונחיו של ניוטון. והיה צורך לנסח תאוריה חדשה, שתסביר במונחיו של ניוטון, שתסביר הן את ממצאיו הידועים של ניוטון והן את קביעותה של מהירות האור. זו היתה בלי ספק, משימה קשה, והצלחתם של איינשטיין ופלנק לעמוד בה היא בוודאי גאונית, אך לבטח לא בלתי אפשרית.

מהירות העולה על מהירות האור אינה אפשרית כעת, עכשיו, באמצעים ובמושגים העומדים לרשותנו: אבל לא בהכרח, ‘על פי הגדרה’, במקום ובזמן אחר, ובמערכת מושגית אחרת.

לסיכום: ניתן לשפוט תאוריה עפ“י שמושיותה; בעזרת המכניקה של ניוטון ותורת החשמל של וואט נבנו מכוניות ומכונות קטור וגורדי־שחקים, וניתן לשפוט תאוריה עפ”י מספר התופעות שהיא מסבירה – לשון אחר, עפ"י מידת התקרבותה למציאות, ולכן מכניקת הקוונטים עדיפה על המכניקה הניוטונית, כי היא מסבירה יותר תופעות. האם היא מסבירה את כולן? האם נעשו כבר כל הנסויים האפשריים? התשובות הן: לא. ישנן עדיין תופעות שאנו חוקרים אותן – בלשונו של אסימוב (פנטסיה מס' 1) – “תופעות בלתי מוסברות, המעמידות בפני המדע דבר מה כה חדש, עד שכאשר הן תפתרנה יביא הדבר להתקדמות עצומה”. וישנם נסויים שעדיין לא עשינו אותם, בגלל מגבלותינו הטכניות או המושגיות. ויתכן שאחד מהם יטלטל את המדען הנכבד, הספקן, במהירות העולה על מהירות האור!

צבי גיל האוניברסיטה העברית בירושלים.

ובכל זאת מדע בידיוני…    🔗

בגליון מס' 4 של ‘פנטסיה 2000’ קראתי את מכתבו של מר איתן קמיל שבו הוא מצביע על טישטוש התחומים שנוצר בין מד''ב לבין ספורים מסחריים בעלי צורה נאה אך חסרי תוכן כלל.

לאור מכתב זה, ועל אף הסכמתי עם דברי המכתב, חשתי, צרך להבהיר לאותו קורא מבולבל המוצף באלפי ספורים בעלי תוית של “מדע בדיוני” מהו, בעצם, מד"ב.

המד“ב אינו מתיימר לנבא את העתיד. כל כוונתו של המד”ב היא להעביר את מסר או רעיון לקורא באמצעות מצבים היפוטטיים דמיוניים. כלומר, אותו מצב היפוטטי מהווה אך ורק רקע לרעיון אשר מעבר אלינו ע“י שמוש באמצעים החורגים מתחומי הממשות המוצקה. אותו שמוש באמצעים ספרותיים סוריאליסטיים להעברת רעיון כלשהו הוא הוא מד”ב.

הבעיה העיקרית כיום היא שהצבור מתייחס לרקע של המד“ב כאל עיקר, וכך מוסבר היחס המוטעה של אותם קוראים חסרי נסיון המזהים מד”ב עם מערבוני חלל או סרטים צבעוניים חסרי תוכן כדוגמת “מפגשים מהסוג השלישי”.

מוטי קצמן חולון

כתגובה למכתבו של מר קמיל ברצוני להעלות מספר השגות המתייחסות למערכת הטיעונים אותם הציג במכתבו.

טענתו העיקרית היתה כי מאותו ז’אנר הנקרא מדע בדיוני יש להוציא את כל אותם ספורי־דמיון ופנטסיה התלושים כביכול מהמציאות או מהבנה קונבנציונאלית של הקורא, אך לאיזו מציאות מתכוון הכותב, האם למציאות כיום, או למציאות בעתיד? אלו הן הרי שתי מציאויות שונות אחת מהשנייה. הוא ממשיך וטוען כי לא ייתכן לתת לדמיון להשתולל ללא גבולות ואח"כ לקרוא לזאת מדע. אך כאן נשאלת השאלה “מהו מדע?” מהם גבולותיו, והאם יש לו גבולות בכלל. האם המדע כיום הינו המדע בעוד 50 או מאה שנה.

האם מר קמיל חושב שהצהרתו המפתיעה של גלילאו בדבר מהלכו של כדור־הארץ סביב השמש הינה פחות מטורפת מאשר רעיונות שאנו מוצאים בספרי המדע הבדיוני ושאותם היה מכתיר בשם פנטסיה או דמיונים? והאם סרובו להכלילם בקטגוריה של מדע בדיוני הנה רק משום שהמלה מדע מקדימה את המלה בדיוני וקיים אצלו החשש שמא התייחסות האנשים לאותו ז’אנר לא תהיה מספיק רצינית?

אל חשש מר קמיל היקר, אם כיום מקצועות כמו פסיכולוגיה וסוציולוגיה מוכתרים בשם מדעים, הרי אין כל סיבה בעולם שספרים מטורפים כביכול, לא יכונו בשם מדע בדיוני. אינני חושבת שפסיכולוגיה הינה פחות דמיונית ממספר ספרים שקראתי. ואם הספק יכרסם במר קמיל לגבי דברי אלו, יטעם טעם “מדעים” אלו בעצמו ויווכח.

התבוננות במדע חדש זה איננה יכולה להיות עפ"י קריטריונים של מדעים אחרים אותם אנו מכירים. זהו מדע חדש, ללא גבולות וכל רעיון כל נקודת מבט חדשה, פותחת בפנינו אופקים חדשים וכלן, לדעתי, מתקבלת – בשלב זה.

אביבה רנוב צהלה

כקורא מדע דמיוני מזה זמן רב, שמחתי מאוד על יציאת פנטסיה 2000 לאור, כמובן, רכשתי מנוי לעיתון וחובה עלי לציין, לא התאכזבתי כלל מאיכות החוברת. היא טובה, ערוכה יפה ומהנה, אבל הרי מדע דמיוני בהרבה מקרים, וכמו ספרות אחרת, הוא עניין לטעם. וברשותך, הייתי מבקש להביע כמה מהשגותי. ראשית, השם מדע בדיוני לדעתי מטעה. למלה בדיון קונוטציה של בדיה, של דבר מה שאף לא יתכן, לא היה ולא נברא. המלה דמיון נייטרלית יותר. המלה fiction מתורגמת כדמיון ולא כבדיה (מה שניתן לכנות אולי באנגלית כ־fabrication, falshood וכו'), מה גם שהמדע הדמיוני עוסק לא רק באפשרי, אלא בכמה מקרים אף “אפשרי” זה אכן קרה. “מדע דמיוני” נראה לי, אם כן, הרבה יותר מתאים מ“מדע בדיוני”. שנית, תבורך מגמתכם לעודד כתיבת סיפורי מדע דמיוני מקוריים. הסיפורים שפורסמו עד כה היו טובים – ולוואי ותימשך המגמה. שלישית, הייתי רוצה להצטרף לביקורתו של פרופ' יהושפט גבעון (פנטסיה 2000, חוברת 4, עמ' 81) בעניין מדורו של אסימוב. עברו שנים רבות מאז כתב אסימוב רומן מדע דמיוני הראוי לשמו, ואם כי אין ספק כי הוא ענק בתחום, אין סיבה להפריז. ניתן מפעם לפעם לפרסם מאמרים פרי עטו (ולא כולם על אותה רמה ובאותו עומק. גם גאונים – ואסימוב הוא גאון ללא ספק – אינם יכולים לדעת את הכל על הכל) ואולם, הצעתי לכם היא, אם כבר תרגום, לנסות למשל ולבנות מדור אינפורמטיבי נוסח המדור המדעי ב־ analog (ואולי אף לתרגם משם). מפעם לפעם מביא analog מומחה בתחום מסויים והללו כותבים מאמרים מעולים, בלשון המובנת גם לכל אדם, על תחומי מדע שונים. למשל, היתוך גרעיני, חיים במושבות חלל, סוגי הנעות שונים וכיו"ב. אגב, מגרעת נוספת שיש לאסימוב היא שלא ניתן להתווכח עמו. המאמרים שאתם מביאים הם מתורגמים ולא ניתן לפתח ויכוח. מדוע לא לבקש מאנשי מדע ישראליים, העוסקים בתחומים שונים העשויים לעניין בפוטנציה את קוראי ירחונכם, לכתוב מאמרים על נושאים רלבנטיים והשלכותיהם לעתיד וכך לעורר ויכוח ולתת אפשרות למחברים גם להגיב? לא רק שדבר כזה יכול לתרום להיווצרות מגמה של “עתידנות מדעית” מקורית ישראלית, אלא גם משוכנעני כי לסוג זה של מידע וויכוח יש יתרונות ברורים על פני מסותיו של אסימוב אשר, כפי שטען פרופ' גבעון ובצדק, הן לפעמים מדהימות בשטחיותן, ציניות, יומרניות ובסך הכל מרגיזות בטיעונים הלא מבוססים שלהם.

לסיכום, למרות הצעותי – והן כולן ברוח טובה ואינן אמורות להיות ביקורת על הירחון – כה לחי ויישר כח, והמשיכו במפעל זה של יצירת ירחון מדע דמיוני ישראלי בעל רמה!

ד"ר נחמן בן-יהודה

הפקולטה למדעי החברה, אונ' י-ם