לפי מצנפת זקופה נתגלתה בזמן האחרון חרותה על סלע, דמותו של איזאטס השני, מלך יהודי, גר, שמשל על ממלכה גדולה לפני כ־2000 שנה.

יהודה התכוננה למלחמה הגדולה ברומאים למען עצמאותה ובאותו זמן מצויה היתה כ־1500 קילומטר צפונה ממנה מדינה אחרת שמושליה יהודים – מדינת חדייב. מלכים ושליטים של אותה ארץ עלו לירושלים, עזרו ליושביה ונקברו בה במערת קברים מהודרת מאוד.

בימים אלו נתגלתה על סלע בקורדיסטאן, שבניה לוחמים במשעבדים העיראקים, דמותו של המלך היהודי של מדינת חדייב – איזאטס השני.

דמותם של בני חדייב עוררה את סקרנותם של יהודי ירושלים בימי בית שני והרבה מסופר עליהם בתלמוד ובמדרשים. – יוסף בן מתתיהו, שלימים יתגלה כהיסטוריון יוספוס פלביוס, היה נער צעיר בירושלים של אז, אחד מנערי העיר הסקרנים, והוא ראה את הלני המלכה הגדולה עוברת ברחובות ירושלים וזוכה לכבוד רב והוא ראה את ה“נפש” – ארמון הקבורה הנהדר – שבראשו שלוש פירמידות שבנתה לה ולמשפחתה מחוץ לירושלים, וככל בני ירושלים נתחמם אף לבבו כששמע את הסיפור על אותם מלכים רחוקים שהאמונה באל יחיד כבשה את ליבם והתייהדו וראו עצמם כיהודים לכל דבר ובאו לעזרת אחיהם.

ואפשר וגם נתחבר עם בני המלך איזאטס אשר נשלחו לירושלים, כדי ללמוד עברית ולרכוש את עיקרי הדת היהודית ולחיות ליד בית־המקדש. בני מלכים אמיצים היו, חזקים וגאים באמונתם.

 

חלום המלך    🔗

ממלכת חדייב השתרעה בצפון עיראק של היום

כאשר כתב יוסף בן־מתתיהו, תחת שמו החדש יוספוס פלביוס, את ספר תולדות היהודים בשם “קדמוניות היהודים”, סיפר גם על בני מדינת חדייב, שהשׂתרעה בצפון־מערב עיראק של היום, כיצד נתייהדו ומה קרה בהם והראשון בין המתייהדים – המלך איזאטס השני, שנולד בשנת 5 לספירה. וכך כותב יוספוס פלביוס:

“מונבז מלך בני חדייב אהב את אחותו הלני ונשא אותה לאשה והיא נתעברה ממנו. פעם כאשר ישן אתה, הניח ידו על בטן אשתו ומתוך שנתו נדמה לו שהוא שומע קול המצווה אותו להרים את היד מבטנה, שלא ילחץ את העובּר שבה, העתיד לזכות בשלטון ובאחרית טובה. הוא נרעש מהקול ומיד הקיץ וסיפר לאשתו את הדברים. וכשנולד קרא לו בשם איזאטס”.

תושבי חדייב עבדו לאלילי אשור ובבל ונמצאו תחת חסותו של מלך פרס. שליטם מונבז היה בעצם רק נציג של מלך פרס. אולם כוחו של המלך הפרסי ירד והלך ומונבז הכריז על עצמו כמלך.

איזאטס היה הבן השני של מונבז. בנו הבכור נקרא אף הוא מונבז, אולם אהבתו של המלך נתונה היתה לאיזאטס. המלך מונבז חשש, כי בניו עלולים מרוב קנאה לרצוח את איזאטס ושלחו לאיזור המפרץ הפרסי. המלך של אותו מקום נהג בחיבה באיזאטס והשׂיא אותו לבתו וכנדוניה נתן לו ארץ גדולה שישלוט עליה.

איש יהודי בשם חנניה, סוחר מצליח מארץ־ישראל, היה נכנס אצל נשי המלך למכור להן את סחורתו ומלמדם על אלוהי היהודים. חנניה התוודע לאיזאטס וקירב אותו לדת היהודית.

הסוחרים היהודים מפוזרים היו בכל איזור המזרח־התיכון. סוחר אחר מן הגליל הגיע לחדייב, נפגש עם המלכה הלני והשפיע עליה להתקרב ליהדות.

 

איזאטס עולה לשלטון    🔗

משמת המלך מונבז קראה המלכה לשרים ולפחות וסיפרה להם, כי רצונו היה שאיזאטס יעלה לכסא המלוכה. הללו הסכימו והציעו למלכה שתהרוג את אֶחָיו וקרוביו, כדי שלא ירצחוהו מקנאה. הלני סירבה להעלות את בנה לשלטון תוך מרחץ של דמים ויתר־על־כן, היא מינתה את בנה הבכור מונבז כאפוטרופוס לכסא המלכות, עד בוא אחיו. מונבז לא בגד באיזאטס ומשחזר מסר לו את כסא המלכות. הוא הוכתר כמלך בשנת 36 לספירה וכוּנה איזאטס השני.

איזאטס הביא עמו את חנניה היהודי כיועץ. משנודע לו כי גם אמו רוחשת חיבה לדת היהודית, החליט לקבל על עצמו אמונה זו. אמו וגם חנניה עודדו אותו, אולם הזהירוהו שלא ימול את עצמו שכן נתיניו עובדי האלים, ימרדו בו. חנניה, שחשש לחייו, אמר למלך, שיכול הוא לעבוד לאלוהים גם בלי שימול את עצמו.

ואז הגיע מן הגליל סוחר אחר, אלעזר שמו. הוא בא לברך את המלך ומצאו קורא בספר תורה. משנודע לו על התלבטויותיו, אמר לו שאי־אפשר להיות יהודי למחצה ועליו להימול ואלוהים ישמור עליו.

דבריו של הגלילי הקנאי עשו רושם על המלך והוא קרא אליו רופא וציווה שימול אותו. ואף־על־פי שנודע הדבר ברבים, לא נתעוררו בינתיים בני הארץ למרוד במלכם היהודי.

 

הלני באה לירושלים    🔗

מאחר שבנה והמלכה שרויים היו באושר יכלה הלני לקיים את חלומה וללכת לירושלים, להשתחוות בבית־המקדש ולהקריב קרבנות. איזאטס נתן לה כסף רב ומתנות בשביל ירושלים והלני יצאה לדרך בשיירת מלכים גדולים. בואה לירושלים היה לעזר רב לבני העיר, שכן באותה שנה היתה בצורת ובירושלים שׂרר רעב כבד ורבים מתו. המלכה שלחה את אנשיה לאלכסנדריה לקנות תבואה, ולקפריסין לקנות תאנים מיובשות, חילקה אותם לנצרכים והצילה את העיר. משנודע לאיזאטס על הרעב, שלח גם הוא כספים לירושלים. כעבור זמן שלח לשם את חמשת בניו הצעירים, כדי שילמדו את תורת ישראל ואת הלשון העברית.

באותם ימים קשרו שׂרי הפרתים על מלכם והוא פנה לאיזאטס שתיווך בינו ובין השרים והם החזירוהו לכס המלכות. כהוקרה הירשה מלך פרת, שאיזאטס, אשר באופן רשמי היה נציג שלו, יחבוש מצנפת זקופה, מעין כתר עם חוד זקוף, ויישן על מיטת זהב, סימני־יוקרה שהם זכותם של מלכי הפרתים בלבד. כן הוסיף לממלכתו חלק מארץ ארמניה.

שיחזור של התבליט

המלך בראש הסלע – דמותו היום

תיאור המצנפת כפי שמופיע אצל יוספוס פלביוס יש בו חשיבות רבה, שכן הוא היה לעזר, יחד עם הוכחות אחרות, לזיהוי דמותו של המלך איזאטס בתבליט גדול שנמצא חרות על סלע בקורדיסטאן.

לפני 75 שנה גילו החוקרים תבליט של דמות אגם על קיר סלע גבוה באיזור קורדיסטאן, צפונה מהעיר אבילה וצפון־מזרח ממוסול שעל נהר החידקל.

רק בזמן האחרון זיהו החוקרים מיהי הדמות שעל גבי הסלע: זהו איזאטס השני, המלך הגר של חדייב.

התבליט חרות על סלע בן כמה קילומטרים. גובהו של המלך בתבליט הוא 2.40 מטר. את הדמות מקיפה מסגרת כפולה, כדי להדגיש את חשיבות האיש. איזאטס לבוש בגד מלכותי, שרביט מלוכה בידו השמאלית, והיד הימנית מורמה בברכה, כדרכם של שליטי רומא. על ראשו המצנפת הזקופה, מצנפת מלכי פרת.

 

מרד במונבז    🔗

במשך הזמן נתקרב גם האח הבכור מונבז ובני משפחה אחרים לדת היהודית, צעד שהכעיס את שׂרי המדינה ואת תושביה והם קשרו קשר על המלך. איזאטס התגבר על המורדים, אבל לא עבר זמן רב והם פנו למלך הפרתים החדש שיסיר את מלכם מכסא המלוכה, שכן נטש את אמונת אבותיהם, ויעמיד עליהם מלך ממוצא פרתי. המלך שמע להם ויצא על איזאטס במחנה גדול. איזאטס לא הצליח להעמיד נגדו צבא רב, אולם פתאום פרץ מרד במדינה ומלך פרת שב מייד כדי לדכא את המרד.

איזאטס מלך 24 שנה ומת בשנת 62 כשהוא משאיר אחריו 24 בנים ו־24 בנות. כהוקרה לאחיו מונבז, ששמר לו אמונים לאחר מות אביו, ציווה כי הוא יעלה לשלטון.

הלני חזרה מירושלים. לא עבר זמן רב ומתה גם היא. מונבז שלח את עצמות אחיו המלך ואת עצמות אמו לקבורה בירושלים במבנה קבורה מלכותי מהודר שהקימה האם בזמן שהותה בעיר. אותו מבנה, לפי תיאורו של פלביוס, היה מורכב ממערה ושלוש פירמידות עליה ונמצא “שלושה ריסים מירושלים”, הלא הם “קברות המלכים” ששׂרידיהם מצויים בצפון ירושלים ועושים רושם רב עד היום.

בני משפחת המלוכה מחדייב עזרו הרבה ליהודי ארץ־ישראל כמסופר במקומות רבים בתלמוד ובמדרשים ובימי המרד היהודי ברומא באו לעזרת אחיהם ולחמו בגבורה.

בימים אלו, כ־1900 שנה לאחר אותם מאורעות – נתגלתה פתאום בארץ רחוקה, בקורדיסטאן, שבניה לוחמים בגבורה נגד העיראקים – משעבדיהם – דמותו של מלך יהודי, שמלך על ארץ רחוקה וליבו היה בירושלים.

קטע מעיטורי הכניסה למערת הקברים