בפסח של שנת 1475 ישבו שלוש המשפחות היהודיות בעיירה קטנה באיטליה אל שולחן הסדר ופתאום פרצו שוטרים לבית והודיעו: הרגתם ילד נוצרי…
יהודי טרינטו בבית־הכנסת “דנים” ברצח הילד
טרינטוֹ היא עיר קטנה בצפון איטליה בקרבת הגבול האוסטרי. לפני כ־500 שנה ישבו בה שלוש משפחות יהודיות: בני שמואל מנירנברג, מרדכי מווירונה וטוביה ממאלדנבורג, שיחד עם עוזריהם מנו כשלושים נפש.
כרוב היהודים בצפון־איטליה התפרנסו גם יהודי טרינטו משני מקצועות עיקריים: הלוואה בריבית ורפואה. שמואל ומרדכי היו מלווים בריבית והוזמנו לגור בטרינטו על־ידי מועצת העיר, כדי לסייע לתושבים הזקוקים לאשראי זול ונוח. טוביה היה רופא ורכש לו שם בכל הסביבה במסירותו ובמומחיותו.
למעלה מעשרים שנה חיו היהודים בעיר וביניהם ובין שאר בני המקום שׂררו יחסי כבוד והערכה, עד אשר נתפשט באיטליה גל של הסתה פרועה נגד היהודים בגלל פעילותם של נזירים פראנציסקנים ודוֹמיניקנים שנדדו לאורכה ולרוחבה של הארץ והטיפו הטפות נלהבות וקנאיות לדת הנוצרית, מלוּות דברי שׂנאה עמוקה ליהודים. גל ההסתה הגיע גם לטרינטו השקטה, וכמו במקומות אחרים חדרו גם כאן הדברים עמוק לליבות השומעים.
המטיף לשנאה 🔗
בראשית 1475 ביקר בעיר הנזיר ברנרדינוס מפלטרי, גדול המטיפים הנוצרים בדורו וגדול שׂונאי ישׂראל בדורו. בהטפותיו התקיף את יהודי המקום. משהעיר לו אחד השומעים שיהודי טרינטו ידועים כאנשים שקטים ומסורים לעבודתם, התפרץ ברנרדינוס וצעק: “אין אתם יודעים את גודל הרעה שהם עושים לכם, אך עם בוא חג הפסח תיווכחו בעצמכם מה טיב מעשיהם”.
יהודי טרינטו לא ייחסו חשיבות לדבריו ול“נבואתו” של ברנרדינוס, אולם ביקורו השאיר בין תושבי העיר משקע של שׂנאה וחשדנות רבה כלפי היהודים.
עברו כמה שבועות והגיע ליל שני של פסח. בעשר בלילה נתפשטה שמועה בעיר, כי הילד שמעון, בנו של הפועל אנדריה – נעלם. משהובא הדבר לידיעתו של הבישוף המקומי, פסק ללא היסוס: “פשע מתועב כזה בוצע בוודאי בידי אוייבי הנצרות” ושלח שוטרים לביתו של שמואל, שהיה העשיר שבין היהודים ובבביתו גם היה בית־הכנסת. בני המשפחה היו מסובים לסדר. השוטרים ערכו חיפּוש בבית, לא מצאו דבר והסתלקו.
יהודים מוצאים להורג לאחר משפט טרינטו
למחרת בבוקר מצאו בני המשפחה גופת ילד צפה בבאר שבחצרם והודיעו על־כך לשלטונות. היתה זו גופתו של הנער שמעון. כמובן לא היה להם כל קשר למעשה זה, ועל־כן לא ניסו כלל להסתיר את הגופה והודיעו על גילוייה.
אולם מושל העיר ציווה מיד לאסור את שלושת ראשי המשפחות היהודיות ואת יתר הגברים וכן אורחים שבאו לבלות את החג בטרינטו.
במשך שלושה שבועות נחקרו העצורים ועונו בעינויים נוראים. תיאורם של העינויים, השמור בפרוטוקולים של בית־המשפּט, מסמר שׂער. חלק מן היהודים מתו בזמן החקירות, אחד שלח יד בנפשו, האחרים “הודו” בפשע כדי להיפטר מהעינויים. לבסוף הוצאו כל הגברים להורג במיתות משונות ואילו הנשים והילדים נטבלו לנצרות.
מהומות בערי איטליה 🔗
מעשה זה – הראשון מסוגו באיטליה – היכה גלים. מהומות פרצו בערים שונות וחיי היהודים ורכושם היו הפקר. הנזיר ברנרדינוס ש“ניבא” את הרצח ובני מסדרו, יצאו מנצחים, הם נופפו בפסק הדין, שהוכיח – לדבריהם – את צדקת אזהרותיהם.
אף־על־פי־כן, נדמה היה כי המזימה כנגד היהודים תושׂם לאל. מושל ונציה, הדוג’ה מוצ’ניגו, הורה לערוך חקירה יסודית ואחר־כך פירסם מודעה רשמית הקובעת שהמשפט היה מעשה מרמה ותועבה ואַל להם לאזרחי מדינתו להאמין בו ולפגוע ברעה ביהודים.
האפיפיור סיקסטוס ה־4 שיגר אף הוא שליח לטרינטו לחקור את העדים ולבדוק את הפרוטוקולים של המשפט. חוות דעתו של השליח קבעה בפסקנות שהיהודים שעוּנו ומתו היו חפים־מפשע. הוא אף זיהה בוודאות את האיש שביצע את הרצח ותבע את העמדתו לדין.
חוות הדעת אושרה בידי האפיפיור עצמו, ואף־על־פי־כן נתקבלה העלילה בקרב העם כאמת בלתי מעורערת. הנזירים הכריזו, כי הדוג’ה של ונציה וכן שליח האפיפיור שוחדו על־ידי היהודים ואין לתת אימון בדבריהם. כעבור זמן קצר, עם השתלטות הריאקציה הנוצרית באיטליה, הכירה הכנסיה רשמית בקדושתו של הילד ובפולחן הקשור בו, שנתפשט בכל איטליה.
שמעון “הקדוש” 🔗
גופתו החנוטה של שמעון הוצגה באחת מכנסיות טרינטו והמונים היו עולים לרגל לשם. נפוצו אגדות על מעשי הנסים שאירעו לאלו שפנו ל“ילד הקדוש שמעון”, שהפך לסמל של ההקרבה הנוצרית.
כך היה במשך מאות שנים. באוקטובר 1965, לפני עשר שנים, פירסם הוואתיקן הודעה רשמית שבה נקבע, כי הפולחן הנהוג לגבי הנער “הקדוש” שמעון מטרינטו משולל יסוד משפטי וצידוק היסטורי. הוואתיקן אף הודיע כי “נסיבות מותו של הנער הובהרו לאחרונה די הצורך והוא רואה את הפרשה כסגורה מבחינה היסטורית ומבחינה דתית”.
הפולחן בוטל. גופתו של הנער האומלל הוסרה ממקומה. במשך 500 שנה הופצה שׂנאה רבה ליהודים, נערכו רדיפות, הופצו אגדות מעוררות אימה בשם עיוות־דין שהיה גלוי בעצם בזמנו. אף־על־פי־כן, גדול כוחה של השׂנאה.
יהודים מעונים לאחר עלילת הדם בטרינטו
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.