יהודה אייגס

חוקי-הברזל של הנהלת החשבונות הכפולה כוחם יפה בבנקאות כמו בכל שאר עסקים. חוק הרישום הכפול הוא בנין-אב, והחובה והזכות – אבני-יסוד בכל המערכה הגדולה הזאת, הלובשת כאן צורה של פנקסים גדולים ועבים, ושם צורה של כרטיסים נפרדים למאות ולאלפים, ועליהם מושתת כל רישום בפנקס, ביומן או בחשבון. ואף-על-פי-כן רבים ההבדלים בין מערכת-החשבונות בבנקים לבין זו שבעסק מסחרי רגיל. וגם בקרב הבנקים יש לתחום תחומים בין בנק מסחרי רגיל לבין בנקים שנועדו לתפקידים מיוחדים, כמו הבנקים החקלאיים, האיפותיקאיים וכדומה, אשר שטח פעולתם שונה באפיו ובטיבו משל הבנקים המסחריים, ולכן שונה בהם גם מערכת החשבונות והחשבונות עצמם. כאן ידובר. בעיקר, על

בעיות החשבונות בבנקים המסחריים, שהם רוב בנין ורוב מנין של הבנקים בכלל.

 

מחזור הכספים    🔗

הדבר היסודי המבדיל בין העסק הבנקאי לבין העסק המסחרי, אם של מקח וממכר ואם של ייצור, או של הובלה וכדומה, הוא, שבבנק – הנושא העיקרי, הציר שעליו יסובו כל הענינים, הוא הכסף, הממון, ואילו שאר עסקים נושאיהם העיקריים הם כל מיני סחורות ושרותים שתמורתם נותנים או מקבלים כספים. בעסק הבנקאי אין חשבונות של סחורה ואין הוא מטפל בה אלא בשעה שהוא מופיע כמתווך פיננסי בין הקונה לבין המוכר. הכסף שבעין וההתחייבויות הכספיות – הם הם הסחורות המהלכות בבנק והם הם המטביעים את חותמם על כל הפעולות וממילא על מערכת החשבונות.

חמש צורות לכסף במוסדות הבנקאיים ולכל אחת מהן מדור שלה בהנהלת החשבונות: א) ההון היסודי, ב) כספים מופקדים, ג) כספים שוטפים, ד) מקרקעים ומטלטלים, ה) אשראי ללקוחות.

א) ההון היסודי

החשבון הראשון במעלה הוא חשבון ההון שהושקע בעסק במזומנים. הון מושקע זה מופיע על-פי רוב בחשבון מניות, אשר נפרעו במלואן במזומנים. אם יש מניות אשר עדיין לא נפרע מחירן המלא, קובעים אותן בחשבון מיוחד. יש מצרפים אותן לחשבון הכללי של המניות ורואים אותן במקום זה כמסולקות, ואת התשלומים החסרים מבליטים במקום אחר, בחשבון חייבים בעד מניות. פרשה מיוחדת במדור זה הם החשבונות של קרנות המלואים השונות, שהופרש להן שנה שנה מתוך הרווחים של המוסד לשם כיסוי הפסדים וגרעונות העלולים לבוא בזמן מן הזמנים. חשבונות אלו קשורים גם בפנקסים מיוחדים לחשבונות בעלי המניות ולחשבונות של קרנות המלואים, לסוגיהן.

ב) הכספים המופקדים

מספר החשבונות היסודיים הכרוכים בעסקים הפסיביים של הבנק אינו רב ביותר, אולם היקפם תלוי בהיקפו הכספי והמסחרי של הבנק. מקום בראש תופס במדור זה חשבון עובר-ושב של מפקידים, שאינם קשורים בזמני פרעון ושהרשות בידם להוציא את כספם בכל עת שירצו. התנועה בחשבון זה היא על-פי רוב הגדולה ביותר שבמערכת החשבונות של הבנק. שונה ממנו חשבון הלקוחות המפקידים את כספם בבנק לזמנים קבועים ואין להוציאו קודם זמנו. לחשבון זה ייקרא “פקדונות”. כאן שער הרבית גבוה מאשר בסוג הקודם, ובעוד שבחשבון עובר-ושב מחשבים את הרווחים, כרגיל, בכל חצי-שנה, הרי בחשבון פקדונות חישוב זה נערך כל ימות השנה לפי הצורך ולפי זמני הפרעון של כל סכום וסכום. מובן מאליו, כי בסוף השנה נערך חישוב הרווחים לכל חשבונות המפקידים ללא הבדל סוג. בתוך המדור הזה קובעים מקום לעצמם פקדונות הנכנסים לקופת הבנק בסכומים זעירים בבחינת חסכונות ולא לשם תנועת עובר-ושב. הקו האפייני בחשבונות אלו הוא, שצד הזכות שלהם תנועתו מרובה אבל מורכבת מסכומים קטנים, ואילו בצד החובה שלהם התנועה קטנה מאוד.

הכספים הנכנסים לקופת הבנק לפי שלושת הסוגים הנ"ל יוצאים ממנה, כאמור, על פי דרישה ראשונה של המפקידים או בהגיע זמן-הפרעון הקבוע, בלי כל הגבלות וסייגים. אולם יש גם פקדונות שהם מותנים ומוגבלים על ידי שני מפקידים, שהבנק הוא בתורת שליש ביניהם, אשר לו ניתנה הרשות לשלם את הפקדון לאחד הצדדים, או לשניהם ביחד, רק לאחר שיתמלאו תנאים מסוימים המפורשים בחוזה הפקדון. לחשבון פקדונות מסוג זה ייקרא השלשות. הוצאת הכספים בסוג זה דורשת זהירות יתירה. לא די בבקורת החתימות של המפקידים ומצב חשבונותיהם בכלל, אלא חובה מוטלת לדקדק אם נתמלאו כל תנאי ההשלשה ואם מותר לו לבנק להעביר את הכסף מרשות לרשות.

הנהלת-החשבונות יכולה גם להרבות את מספר החשבונות הראשיים במדור הפקדונות על ידי מיון מדוקדק יותר ומפורט יותר, אולם בדרך-כלל ממלאים הארבעה הנ"ל את כל מערכת הכספים המופקדים בבנק.

ג) הכספים השוטפים

היקף החשבונות במדור זה תלוי הרבה במידת הליקבידיות של כספי הבנק בכלל. בתורת אלה רואים לא רק את היש שבקופה, אלא כל ערך שאפשר להפוך אותו בכל עת לכסף בעין. אולם בכל עסק מסחרי חשבון הקופה כולל את כל הכספים על כל סוגיהם וצורותיהם (לעיתים קרובות גם את הכספים המופקדים

בבנק), ואילו בבנק כל סוג של מזומנים קובע לעצמו חשבון מיוחד.

מלבד חשבון הקופה, שהוא היסודי במדור זה ומבליט את ההכנסות וההוצאות של הבנק במזומנים במטבע המדינה, מופיע כאן חשבון מטבעות חוץ, הנותנים ענין רב לטרנזאקציות המסועפות בבנק המסחרי.

חשבון זה מתנהל בשני טורים, האחד למטבע המדינה והשני למטבע חוץ, ולכל מטבע – חשבונו המיוחד. בסוף השנה מתאימים את שתי היתרות שבשני הטורים לפי שער המטבע בשוק העולמי ביום האחרון של השנה. בעסק מסחרי רגיל אין מבדילים בין המזומנים בקופה לבין שיקים משוכים על בנקים, כי אלו ואלו הם חלק של הקופה. לא כן בבנקים; כאן כל השיקים המתקבלים על ידי הקופה והמשוכים על בנקים שונים בעיר, במדינה ובארצות-חוץ מרוכזים בחשבון מיוחד – חשבון השיקים, ורק לאחר שמעבירים

את השיקים השונים לבנקים שעליהם הם משוכים, רק אז מוציאים אותם מחשבונם זה ומחייבים בהם את חשבונות הבנקים השונים. שיקים המשוכים על בנקים במדינות חוץ מופיעים בחשבון בשני מטבעות, של פנים ושל חוץ, וגם כאן יש תיאום שתי היתרות לסוף השנה לפי השער בשוק-הכספים העולמי.

את מצב הקופה ויתרתה בודקים יום יום לאחר סיום כל הפעולות, והוא הדין במטבעות חוץ ובשיקים.

כל בנק משתדל שלא יצטברו בקופתו סכומים גדולים מדי ולשם בטחון הוא מעביר רובם לבנקים הגדולים ממנו בעיר או במדינה, כגון לבנק הממשלתי, לבנק המרכזי וכדומה, ואינו מוציא מהם אלא כדי הצורך. היחסים בין הבנקים שבמדעה הם בכלל ערים ומשולבים. על כן חשבון הבנקים הוא אחד החשבונות הגדולים ביותר. בו עוברים, כאמור, כל השיקים המשוכים על הבנקים; ומכיון שבארצות התרבות, מקום שם הגיעו המסחר והתעשיה לידי התפתחות ניכרת, השיקים הם אמצעי-תשלום שכיח, רבה מאד התנועה בחשבון הבנקים. לקוחות רבים נוהגים גם לסדר את סילוק שטרותיהם לבנקים באמצעות הבנק שאתו הם עומדים בקשר מתמיד, וגם סידורים אלה מהדקים את הקשרים שבין הבנקים ומרבים את תנועת הכספים ביניהם. למדור זה שייך גם חשבון המסלקה (Clearing House) וחשבון השיקים-בדואר במקומות שהם קיימים.

הבנקים מנהלים בינם לבין עצמם חשבונות של רווחים לזכות ולחובה. הבנק הגדול יותר מנהל את חשבון הרבית של הבנק הקטן ממנו, והוא גם השולח העתקי-החשבונות לבנקים השונים. החיובים והזיכויים של הרווחים נערכים בכל מחצית שנה או רבע שנה, הכל כמנהג המדינה. תיאום החשבונות בין הבנקים הוא סעיף עיקרי בהנהלת החשבונות הבנקאית.

אם הבנק איננו יחיד לעצמו אלא חוליה בשרשרת מסועפת של מרכז וסניפים, נקבע להם מדור מיוחד בהנהלת החשבונות, המתנהל כשאר חשבונות הבנקים, אלא שבשעה שהבנקים מנהלים את חשבונותיהם בינם לבין עצמם בהוספת רווחים, הרי בין מרכז הבנק לבין סניפיו יש לעיתים הסכם שלא להוסיף רווחים לחשבונות, כי בין כך ובין כך מאבדים רווחים אלה את ערכם הממשי בחשבון הכללי של מרכז הבנק.

בדומה לזה מתנהלים גם חשבונות הבאי-כוח (קורספונדנטים) של הבנק בחוץ-לארץ, אלא שבהם, כמו בחשבונות של מטבעות חוץ ושל שיקים המשוכים על ארצות-חוץ, קבועים שני טורים, אחד למטבע המדינה ואחד למטבע חוץ, ותיאום שתי היתרות נעשה בסוף השנה לפי שער המטבע בשוק העולמי. גם כאן נערך חשבון של רווחים למועדים קבועים, ובדיקת החשבונות ותיאומם הוא יסוד מוסד ליחסים מסודרים בין הבנק לבין המוסדות בחוץ-לארץ. נוהגים בבנקים להבחין בין חשבונות שהבנק פותח אצל הבאי-כוח, הנקראים חשבונות נוסטרו, לבין חשבונות שהבאי-כוח פותחים בבנק, והם חשבונות לורו. בחשבונות נוסטרו שולח הבא-כוח את העתק החשבון הכללי לבנק לשם בדיקה ותיאום; בחשבונות לורו הבנק שולח את חשבונו לבא-כוח. לעיתים מסכימים ביניהם הבנקים להבדיל בין הרווחים של חשבונות נוסטרו לבין הרווחים של חשבונות לורו. ברישום השיקים הנמשכים על הבאי-כוח שבחו"ל יש לבנקים שיטות שונות. יש המזכים את חשבונותיהם תיכף, עם משלוח הודעות-הזיכוי על משיכת השיקים, ויש מאחרים את הזיכויים הללו עד לקבלת הודעות-החיוב מאת הבאי-כוח, ובינתים, בין משלוח הודעות הזיכוי לבין קבלת הודעות החיוב, מזכים בהם חשבון-מעבר של משיכות על חוץ-לארץ. רוב הבנקים בוחרים בדרך הראשונה, שלא לטעות ביתרות חשבונות הבאי-כוח ולבוא לידי מכשול.

מחוץ לכל החשבונות האמורים המבליטים את מידת הליקבידיות של כספי הבנק ישנם במדור זה עוד חשבונות אחדים שמידת הליקבידיות שלהם איננה כה שלמה ומוחלטה כמו בחשבונות ההם. בנקים בעלי ליקבידיות מרובה נוהגים לשמור על המזומנים שלהם בניירות-ערך שיצא להם מוניטין במדינה או בשוק העולמי, ואין אף בנק אחד בעל ערך פיננסי אשר בתיקים שלו לא יתרכזו ניירות-ערך שונים המתהלכים בבורסה שבמדינה או בארצות-חוץ. גם בחשבון זה הולכים שלובים שני סכומים: הסכומים האפקטיביים, שבהם נקנו או נמכרו הניירות, והסכומים הנומינליים של הניירות. כחשבונות-משנה בתוך חשבון ראשי זה מופיעים חשבונות מיוחדים לתלושים המצורפים לניירות הערך השונים. לקוחות רבים מוסרים את התלושים לגביה לבנק העומד אתם בקשר. בעיקר נהוג כך לגבי תלושים של ניירות-ערך שמחוץ למדינה, ובבנקים גדולים נותן הטיפול בתלושים ענין רב למחלקת ניירות-הערך.

ד) מקרקעים ומטלטלים

מסוג אחר הם חשבונות מקרקעים של הבנק. כאן יש לקבוע חשבונות לעצם הנכסים במחיר שנקנו או שנבנו – לחוד, ולהוצאות הקשורות בהחזקת הנכסים, שמירתם, ביטוחם, בדקם וכדומה – לחוד. ההכנסות הבאות מן הנכסים האלו קובעות לעצמן שוב חשבונות מיוחדים, ואין לאַחד אותם עם שום חשבון אחר במדור זה. עודף הכנסות הנכסים על ההוצאות הקשורות בהם אינו מפחית את הערך הנומינלי של הנכסים, אלא נחשב כחלק מהרווחים הכלליים של הבנק, ואין לו כל שייכות עם הפחתת הערכים הנעשית

כרגיל לסוף שנת המאזן.

והוא הדין בחשבונות המטלטלים (האנבנטר), ז. א. הרהיטים וכל מכשירי-המשרד, שהם מדור לעצמם.

ה) אשראי ללקוחות

ההון היסודי ביחד עם הכספים המופקדים בבנק, אחרי ניכוי הכספים השוטפים, הם הם המשמשים למוסד מקור למתן אשראי ללקוחותיו בצורות שונות, ולכל אחת הצורות מדור שלה בהנהלת החשבונות.

אחת מצורות האשראי המקובלות ביותר הוא נכיון-שטרות, והוא גם סעיף חשוב בהנהלת החשבונות. לכל לקוח יש חשבון שלו ובו כל פרטי השטרות: המספר הסידורי, שמות החותמים, שמות הערבים, זמני הפרעון, מקומות הפרעון והסכומים. ליד כל שטר – טור מיוחד לסימון יום פרעונו למעשה, כדי להקל על הבדיקה של טיב השטרות העומדים עדיין לפרעון ולעמוד על טיב חותמי השטרות, אם מדייקים הם בפרעון שטרותיהם ובאיזו מידה. נוהגים לרשום בראש החשבון, במקום המיועד לכך, את מידת האשראי שאושר ללקוחות ע"י הנהלת המוסד.

צורת אשראי שניה, אשר בארצות בעלות כלכלה ותעשיה מפותחות היא תופסת מקום לא פחות חשוב מאשר הצורה הראשונה, הוא האשראי עפ“י חשבון מיוחד, הנקרא אצלנו חשבון עובר-ושב-חייבים, או חשבון חוזר דביטורי. האשראי הניתן ללקוחות בזה הוא לפי חשבון שוטף ואינו קשור כל כך בזמני-פרעון קבועים, אולם הוא כרוך על-פי רוב בבטוחות מסוגים שונים, ואחת מן הבטוחות המצויות ביותר הם שטרות של לקוחות. השטרות האלה הנמסרים ע”י מקבל האשראי לבנק הם לא לשם נכיון אלא אך ורק כדי לזקוף את סכומיהם לזכות החשבון במידה שיבואו לידי גביה. חשבון עובר-ושב זה נבדל מחשבון עובר-ושב-זכאים, שדובר עליו לעיל, בזה שהנ“ל יתרתו תמיד לזכות בעל-החשבון ואין המוסד משלם לו סכום העובר את גבול היתרה, בו בזמן שבחשבון עובר-ושב-חייבים יש ללקוח הזכות להוציא כספים במידת האשראי שהוקצב לו בחשבון זה ע”י הנהלת המוסד. על-פי רוב נקבעת מידה זו לפי סכום השטרות שניתנו לבטחון ולפי טיב חותמיהם, וכרגיל ניתן האשראי בשיעור של 75%–50 מסכום השטרות.

חובו של הלקוח בחשבון זה נפרע בשני דרכים: א) במזומנים שהוא מכניס לזכות חשבונו, ב) בתמורת השטרות שמסר לבנק לשם בטחון האשראי והם הולכים ונפרעים ומשמשים לכיסוי החוב. נמצאנו למדים, שסוג זה של אשראי מצריך בהנהלת החשבונות שני חשבונות נפרדים: חשבון עובר-ושב-חייבים, המבליט את כל היקף הפעולה של בעלי החשבונות לחובה ולזכות, וחשבון שטרות לבטחון המראה את מחזור השטרות שהוכנסו ע"י הלקוחות ושנפרעו בזמנים השונים. בחשבון הראשון קובעים, נוסף על הטורים לתאריך הפעולה, לפרטיה ולסכומיה, גם טור – לשם חישוב הרבית המגיעה מאת בעל החשבון. חישוב זה נעשה, לרוב, אחת לשלושה חדשים, אם אין בענין זה הסכם אחר בין המוסד לבין הלקוחות. גם בחשבון זה רושמים במקום קבוע את מידת האשראי שהוקצב ללקוחות. חשבון שטרות-לבטחון דומה בצורתו לחשבון נכיון-שטרות לכל הפרטים. שטרות אלו כשהם נכנסים למוסד אין מזכים בהם את חשבונות הלקוחות בעובר-ושב-חייבים אלא לאחר פרעונם ממש. החיובים והזיכויים שבחשבונות עובר-ושב-חייבים הם אך ורק במזומנים ולא בשום צורה אחרת. בתקופת המעבר שבין הכנסת השטרות לבנק ובין פרעונם מזכים בשטרות אלו חשבון-מעבר המכונה מוסרי-שטרות-לבטחון.

שני סוגים אלה של אשראי מבוססים בעיקרם על בטוחות מסחריות – שטרות של לקוחות. אולם יש אשר הבנק דורש מן הלקוחות בטוחות ממשיות בצורות אחרות. אחת הצורות המקובלות היא בטוחה של מקרקעים, שהלקוחות מעמידים אותם בדרך חוקית לערבות חובותיהם בבנק. אשראי זה יש לו לעיתים חשבון מיוחד בהנהלת החשבונות, שצורתו אינה נבדלת במאומה מצורת החשבון של עובר-ושב-חייבים. הוא דורש זהירות מיוחדת בכל התעודות והמיסמכים החוקיים הנוגעים לו והם שמורים בתוך תיקים מיוחדים לכל חשבון וחשבון.

בזמנים כתיקונם ניתן גם אשראי בעבוט של ניירות-ערך מן הניירות שיש להם מהלכים בבורסות המדינה; וגם לזה נקבע, כמובן, חשבון מיוחד.

בבנקים שונים נהוג גם אשראי בעבוט של סחורות. כרגיל, מוסרים הלקוחות את סחורותיהם למחסני הבנק ומוציאים אותן משם בשיעורים שונים במידת התשלומים שלהם לבנק על חשבון האשראי. גם סוג זה קובע לעצמו חשבון מיוחד בהנהלת החשבונות. מלבד הטורים הרגילים נקבעים בו טורים מיוחדים המראים את מכסות הסחורות שנכנסו למחסני הבנק ויצאו מהם, למען יוכל המוסד לקבוע בכל עת את היחס בין החוב המגיע מאת הלקוחות לבין מכסת הסחורה הנמצאת במחסני הבנק.

כל אלו סוגי האשראי שדובר עליהם לעיל מצריכים השקעת כספים מזומנים מצד הבנק. אבל יש צורות של אשראי, שהבנק מזכה בו את לקוחותיו בלי שיצטרך להוציא לשם כך מזומנים מקופתו. אלא שהוא מנצל את יחס-האמון אליו מצד מוסדות בנקאיים, משקיים, כלכליים, ציבוריים וכו'. לסוג אשראי זה שייך האשראי בצורת ערבויות, כלומר – הבנק ערב למישהו את החוב של לקוחותיו שישולם על ידיהם בבוא זמן הפרעון. אין כאן השקעת כספים, אלא חשש לאפשרות של השקעה. לסוג זה שייך גם האשראי הניתן בצורת אקרדיטיבים, שהבנק פותח אותם אצל מוסדות כספיים אחרים, במדינה או מחוצה לה, לזכות לקוחותיו לזמן קבוע, על מנת שיוכלו להוציא באותו מקום סכומי כסף כשיעור האקרדיטיב הנפתח, או על מנת שהבנק ישלם לאחד האכספורטרים או הסוחרים סכום קצוב לאחר שימסור תעודות מסוימות, מיסמכים וחשבונות של משלוח הסחורות שהזמינו אצלם הלקוחות. מובן מאליו, שגם בערבויות וגם באקרדיטיבים דורש הבנק מאת לקוחותיו בטוחות מסוימות, המסלקות או מרחיקות כל חשש של הפסד. לכל סוג זה של אשראי נקבעים מדורות מיוחדים בהנהלת החשבונות: חייבים בערבויות או חייבים באקרדיטיבים. גם סוגים אלו יש שהם קשורים בחשבון שטרות-לבטחון, אם הלקוחות מוסרים לבנק בתורת בטוחות לערבות או לאקרדיטיב – שטרות לזמני-פרעון מסוימים. הנהלת החשבונות נוהגת בהם כפי שהיא נוהגת בחשבונות של שטרות לבטחון האשראי בעובר-ושב-חייבים.

מחלקת האקרדיטיבים על כל פעולותיה מכריחה את הנחלת החשבונות לפתוח עוד חשבונות נוספים, שהם כעין חשבונות-עזר לכל המדור הזה, אבל בעיקרם וביסודם הם קובעים מקום לעצמם. על-פי רוב מכניסים הלקוחות עוד לפני הגיע זמן פרעון האקרדיטיבים סכומים שונים לבנק – דמי קדימה על חשבון האקרדיטיבים ההם, אם לפי הסכם מוקדם בינם לבין הבנק או בלעדיו. תשלומים אלו נכנסים לזכות חשבון מיוחד, – אקרדיטיבים, ובמידה שהאקרדיטיבים מתמלאים ע"י הבא-כוח שבמדינה או שבחוץ-לארץ, חוזרים ומחייבים את החשבון הזה. מצד שני, יש אשר הבא-כוח של הבנק מחייב את חשבון הבנק. שעל פי פקודתו נפתח האקרדיטיב, לא ביום שקיבל את הפקודה אלא לאחר שמילא אותה ממש וגם שילם את הכסף; לעומת זה הוא מנהל, לשם בקורת גרידא, חשבון מיוחד לאקרדיטיבים שנפתחו אצלו בפקודת הבנק ושעדיין לא התחילה בהם כל פעולה ממשית. עובדה זו מכריחה את הבנק לפתוח גם אצלו, לשם אותה מטרה, חשבון מקביל לכל האקרדיטיבים ההם שנפתחו בפקודתו אצל הבאי-כוח השונים ושאינו יכול עדיין לכלול אותם בחשבונותיהם הרגילים, כיון שלא היתה עדיין כל פעולה ממשית.

בדרך כלל, צורות האשראי הניתן ע"י המוסדות הבנקאיים מרובות הן ומגוונות, וחובה מוטלת על הנהלת החשבונות להפריד ולהבליט כל צורה וצורה לחוד, כדי שהנהלת המוסד תוכל לעמוד על טיב הפעולות ולחשב את דרכה בהנהלת הענינים להבא.

אולם כאן יש להזכיר עוד סוג מיוחד של חשבונות, שהם קשורים בכל מחלקות האשראי בבנק אבל פעילותם וחיוניותם מרוכזת במחלקה אחרת – מחלקת הגביה או מחלקת המשפטים. לא מעטים הם בכל הזמנים הלקוחות הנהנים מהאשראי הבנקאי ומפגרים בתשלומיהם ובמילוי התחייבויותיהם. כל עוד הפיגורים והאיחורים הללו אינם עוברים גבולות מסוימים, מוסיפות לטפל בהם המחלקות הקבועות לכל סוג של אשראי; אבל בשעה שהם יוצאים מגדר הרגיל והופכים למחלה כרונית, עובר הטיפול בהם למחלקה מיוחדת לשם כך. במוסדות שונים נוהגים להעביר במקרים אלה את החשבונות הללו ממדורותיהם הקבועים למדור אחר, שאנו קוראים לו בשם חשבונות חובות במשפט או אפילו חובות מסופקים.

הבנקים הקטנים, בעלי הון יסודי לא רב ופקדונות מועטים, יכלתם מצומצמת למדי והיקף פעולתם תלוי הרבה בעזרה המושטה להם מצד הבנקים הגדולים במדינה ע"י מתן אשראי מסוים. הבנקים הללו דורשים מאת הבנקים הנתמכים על ידם בטוחות מסוימות, כגון תיקי-השטרות שברשותם, ולא רק לשם בטחון בלבד, אלא גם כדי להיווכח, באיזו מידה הבנקים הנתמכים הללו משתמשים בכספם לשם מתן אשראי ומה טיבו של האשראי, אם נוהגים הם בזהירות הדרושה או מניחים את כספם על קרן הצבי. רישומי הפעולה הזאת בהנהלת החשבונות אינם אחידים במוסדות הבנקאיים, אבל מחובתה להבליט אותה במערכת החשבונות שיהא אפשר תמיד לעמוד על סכום השטרות הנמצאים מחוץ לכתלי המוסד. יש להיזהר כאן מבלבול מושגים בהנהלת חשבונות ולהפריד בין השטרות אשר לקוחות מסרו לידי הבנק לבטחון האשראי שניתן להם ובין השטרות אשר הבנק עצמו מסר לידי הבנק הגדול ממנו לבטחון האשראי שניתן לו.

 

העסקים הנייטרליים    🔗

מחוץ לעסקים הפסיביים והאקטיביים מתנהלים בבנקים גם עסקים נייטרליים שאין בהם משום הפקדת כספים או מתן אשראי, והם מבוססים על האמון הרב מצד הקהל לבנק; למשל, מסירת שטרות לגביה. לא רק יחידים, גם בנקים נזקקים למוסדות בנקאיים בעיר אחרת או בארץ אחרת כדי להגיש על ידיהם לחותם השטר, תושב אותה עיר או ארץ, את השטר לגביה. הנהלת החשבונות פותחת בפנקסיה חשבון מיוחד לפעולה זו הנקרא בשם שטרות לגביה והוא מבליט את כל היקף הפעולה במחלקה זו, כניסת השטרות ויציאתם. בחשבון זה כרוך חשבון שני בהנהלת-החשבונות הנקרא גביות, שבו מזכים את כל מוסרי השטרות לגביה ביום שנפרעו השטרות שנמסרו על ידם לבנק, ומחייבים אותם לאחר ששולמו להם הסכומים שנגבו לפי השטרות.

וכאן המקום להזכיר עוד חשבון ראשי אחד שהוא דומה לו אלא שתכנו הפוך: בנק הגובה שטרותיו של אחרים זקוק אף הוא לשלוח שטרות של תושבי חוץ לבנקים אחרים לגביה. הפעולה הזאת מרוכזת בחשבון מיוחד הנקרא כרגיל שטרות בגביה.

פעולות הגביה בבנקים אינן מוגבלות בעניני שטרות לבד, אלא מקיפות גם תעודות מסחריות אחרות, כגון תעודות-מטען או תעודות-הובלה של אניות או של מסילות ברזל, הנמסרות לבנק לשם גביה‏ או לשם סידורים אחרים שהוסכם עליהם בין הקונים לבין המוכרים. פעולה זו מורכבה יותר מאשר הגביה לפי שטרות חובה, היות והיא מצריכה עליפי רוב לא גביה בלבד אלא גם סידורים אחרים, כגון משא-ומתן עם סוכני בתי-החרושת או בתי-העסק שולחי התעודות, עם סוכני האניות שהביאו את הסחורות למחוז חפצן ועם חברות-הביטוח, קבלת שטרות תמורת הסחורות וכו'. בבנקים, ששטח פעולה זה תופס בהם מקום חשוב, פותחים בהנהלת החשבונות חשבון מיוחד – דוקומנטים לגביה. אין צורתו של חשבון זה נבדלת במאומה מצורת החשבון של שטרות לגביה, ואף הוא קשור בחשבון הכללי של גביות, כאמור לעיל.

הבנקים מופיעים בכלל כסוכנים של לקוחותיהם בערים או בארצות אחרות לשם סידור כל עניניהם המסחריים והכספיים בתחום מושבו של הבנק, ואין קץ לאופי השרותים; לכן גם רבים סוגי החשבונות שנתקלים בהם בהנהלת-החשבונות הבנקאית.

בדרך כלל נעשים בבנקים עסקים נייטרליים מגוונים שזמן פעולתם קצר למדי. יש מהם שהזכות קודמת לחובה ויש להיפך, אבל הצד השווה שבהם – שהם מתחסלים תוך תקופה קצרה, לפעמים גם בימים מספר. רוב הפעולות הללו מרוכזות בתוך חשבון מעורב הנקרא חייבים וזכאים שונים. אולם אין לקבוע כאן כללים קבועים. הנהלת-החשבונות נוהגת בזה לפי הבנתה, ויש שהיא מרבה למיין את הפעולות ויוצרת מהן חשבונות ראשיים שונים.

___________

כל העסקים האמורים לעיל, האקטיביים והנייטרליים – מטרתם אחת בכל הבנקים: להרבות רווחים. וגם לרווחים חשבון מיוחד. בחשבון ראשי זה יש להן לכל מחלקות הבנק חלק מסוים, ומחובת הנהלת החשבונות להבליט כל ענף וענף לחוד. לדבר הזה יש חשיבות מרובה, כי הנהלת הבנק מכוונת בדרך כלל את תכנית עבודתה לפי התועלת שהפיק המוסד מכל ענף.

אולם חשבון זה בלבד אינו מבליט עדיין את הרווחים הנקיים של הבנק. עזר כנגדו הוא החשבון השני הכרוך בו, והוא – חשבון ההוצאות. הדיוק והדקדוק בחשבון זה גם הם מן הדברים החשובים בבנק, וכל סוג של הוצאה צריך להיות בולט וניכר. גם חשבון זה משמש מצפן להנהלת הבנק בכיוון הענינים ומסייע להבחנת המצב בכל מחלקה ומחלקה.

 

עבודות יסודיות    🔗

חוץ מהנהלת עצם החשבונות, הספרים, היומנים ועוד, עומדות לפני הנהלת החשבונות בבנק פעולות אחרות שהן יסוד ועיקר בעבודתה הכללית. והרי החשובות שבהן:

א. חישוב הרבית. רוב הפעולות הבנקאיות הן עסקי רבית, ורק מועטן עסקי עמלה. הלקוחות המפקידים את כספיהם בבנק עיניהם נשואות לרווחים שהפקדונות יכניסו להם, והמוסד המהנה את לקוחותיו בכל סוגי האשראי מבסס את פעולתו זאת אף הוא על הרבית. חישוב הרבית, הן בעובר-ושב-זכאים ובפקדונות והן בנכיון שטרות, בעובר-ושב-חייבים וכו' היא על כן אחת הפעולות היסודיות בהנהלת החשבונות של הבנק. כר נרחב פתוח כאן לטעויות שונות, הן בקביעת הערך, ז. א. יום הפעולה שלפיו תיחשב הרבית לסכום הנידון, והן בחישוב מספרי-הרבית והפיכתם לכספים; ומחובת הנהלת-החשבונות להקפיד על כך, שעבודה זו לא יד אחת בלבד תהא משמשת בה, אלא תבוקר בקורת יסודית גם ע"י כוח מאומן שני. ושיטות שונות נהוגות בפעולה זאת: הפרוגרסיבית, הריטוגרדית והסולמית, וכל ארץ וארץ נוהגת לפי אחת מהן. בארצנו מקובלת ביותר השיטה האחרונה, הסולמית. לשם הנוחוּת קובעים בכל החשבונות שיש בהם חישוב של רבית טורים מיוחדים לרישום הערך ומספרי הרבית.

ב. תיאום היתרות. זו אחת העבודות הקשות והמסובכות ביותר. גם מוסד בנקאי בעל היקף בינוני עמוס רבבות חשבונות, לא רק מפאת ריבוי לקוחותיו, כי אם גם משום שכל אחד מלקוחותיו מיוצג לא פעם בכל המחלקות של הבנק, והאיש המפקיד את כספו בבנק ויש לו בו חשבון בעובר-ושב-זכאים או בפקדונות, הוא גם מנכה בו את שטרות הלקוחות שלו, מסדר בו את עניני האקרדיטיבים והערבויות וכדומה; ויש אשר שם אחד תופס בבנק חמישה-ששה חשבונות במחלקות השונות. היות ואין הנהלת החשבונות בבנק יכולה להיות בטוחה בנכונות היתרות של המאזן בלי בדיקה יסודית של היתרות השונות בתוך כל חשבון ראשי, לכן היא קובעת לעצמה מועדים מסוימים לבדיקת היתרות של כל החשבונות בתוך כל מחלקה ומחלקה, כדי להיסמך במאזנים המוגשים להנהלת הבנק או לבקורת הממשלתית לא על מספרים יבשים בלבד של הספר הראשי, אלא בעיקר על היתרות של בעלי החשבונות בכל מחלקה ומחלקה. עבודה זו של בדיקת רבבות חשבונות ותיאום יתרותיהם, הקטנות בערך, ליתרה המרכזית הגדולה, תובעת את מיטב המרץ, את כל כשרון ההתחכמות וחידוד המוח של הנהלת החשבונות.

ג. ואחרון אחרון חשוב: המאזנים, שהם פרי הנהלת-החשבונות במשך היום, החודש והשנה. כל שהמוסד גדול יותר ומסועף יותר, תכיפות המאזנים רבה יותר: בבנקים הגדולים נערך מאזן היתרות יום-יום, היות ואפשר שיחולו בהם שינויים אף במשך יום אחד, והנהלת הבנק רוצה וצריכה לדעת את התמורות שחלו במשך היום כדי לקדם את פני הבאות, לטכס עצה, להדריך ולתקן את אשר ניתן לתיקון. אולם ברוב הבנקים מגישה הנהלת החשבונות את מאזניה לסוף כל חודש לפי טופסים קבועים, המבליטים את יתרות החשבונות לסוף החודש הקודם, את תנועתם במשך כל ימי החודש החולף ואת יתרתם לסוף החודש. המאזן הזה הוא תוצאה מתנועת הספר הראשי, שהותאמה עם תנועת היומנים המיוחדים לכל מחלקה ומחלקה. אולם ברור הדבר, שמאזנים אלה מראים לנו את מצב הבנק ועסקיו רק באופן שטחי. תמונה שלמה ונכונה נותן לנו אך ורק המאזן השנתי, שהוא פרי בדיקה יסודית של כל חשבון וחשבון, לאחר שנעשו בהם כל הפעולות הסופיות, נתבררו ונותחו באופן יסודי כל סעיפי הרווחים וההוצאות ונקבע הריוח הנקי של המוסד.

קביעת המאזן השנתי הסופי קשורה בפרובלימה של הֶפְחֵת-ערכים (אמורטיזציה) בחלקים ידועים של האקטיב הבנקאי. לשם זה נוהגים לקבוע דרגות שונות בהערכת החובות של לקוחות הבנק: גרועים בהחלט, פחותי-ערך למחצה, לשליש, לרביע וכו'. את כל סכומי ההפחת מרכזים בתוך קרנות-מלואים שונות, שהן כמגן לערכם האמיתי של סעיפי המאזן ושל הריוח הנקי. אמנם. במשך הזמן הופכים חובות גרועים רבים לחובות אבודים בהחלט, שאין כל תקוה להציל מהם כלשהו, עד שאינם יכולים לאמיתו של דבר להיות כלולים אפילו בתוך אחת מקרנות-המלואים. ולהיפך, יש אשר במשך הזמן, עם הטבת המצב הכלכלי, משתפרים חובות גרועים שונים וערכם עולה על המשוער. זה מכריח את הנהלת הבנק לעבור בסוף כל תקופת-מאזן על כל החובות הללו, לבחון אותם לאור המצב החדש ולהעריך אותם כפי ערכם באותה שעה.

 

שאלות-לוואי    🔗

למען שלמות התמונה לא למותר הוא לנגוע בשאלות אחדות שכל הנהלת חשבונות בבנקאות מטפלת בהן ולעיתים מתלבטת בפתרונן:

א. שוברות קבלה והוצאה משמשים מיסמכים לא רק לספר הקופה, אלא גם ליומנים המחלקתיים השונים, ולכן נוהגים לקבוע לכל מחלקה ומחלקה שוברות מיוחדים, ז. א. לקבוע בכל שובר פרטים מיוחדים שהמחלקה הנדונה זקוקה להם. וכדי שהמחלקה לא תתקשה בבחירת החומר השייך לה ולמען ייעשה הבירור הזה במהירות האפשרית קובעים גם לכל מחלקה צבע-נייר מיוחד. בעיקר מדקדקים בצבעים מיוחדים לשוברות-קבלה ולשוברות-הוצאה – דבר המונע טעויות שונות.

ב. המיסמכים לממוריאל – שתי צורות להם:

1) המכתבים, התעודות. הניירות וכו' הנכנסים והיוצאים משמשים הם עצמם מיסמכים לספר הממוריאל, שהמנהל אותו מסמן אותם במספרים הסידוריים המתאימים, ובצורה זו הם עוברים אחר כך למנהלי היומנים המחלקתיים. סידור זה גורם, שכל המיסמכים האלה מתרכזים אחר כך בארכיון הבנק בתיק אחד לפי המספרים הסידוריים, אף שהם באים ממקומות שונים ונוגעים לענינים שונים.

2) המכתבים והתעודות משמשים רק חומר למיסמכים שהם בני טופס קבוע ונערכים ע"י פקיד מיוחד לכך ומסומנים במספרים סידוריים. המיסמכים הללו, האחידים בצורתם, רק הם עוברים למחלקות השונות. לאחר רישומם ביומנים השונים מתרכזים מיסמכים אלה בתיקים לפי מספריהם הסידוריים. לא כן המכתבים והתעודות, שעל יסודם נערכו המיסמכים, שהם עוברים לתיקים שונים לפי השמות והענינים. הצורה הראשונה חוסכת למוסד זמן ועבודה. השניה – שומרת על סדר ידוע בארכיון הבנקאי ומאפשרת גישה קלה יותר בשעת בקורת פנימית וחיצונית או בדיקת ענינים שונים.

ג. מספרי החשבונות. בעסק רגיל, שמספר חשבונותיו אינו מגיע לאלפים, אין שאלה זו קשה ביותר: המספרים הסידוריים נותנים את התשובה לשאלה זו. לא כן הדבר בבנק, שמספר חשבונותיו עולה לרבבות, ולא עוד אלא שהם מחולקים לפי מחלקות שונות, וכל אחת מהן דורשת סימון מספרי לעצמה. כרגיל, מתחילה כל מחלקה במספר אחד והולכת ומונה כסדר עד הסוף, והקושי הוא בזה שאותם המספרים הולכים וחוזרים בכל המחלקות, וכשנתקלים באחד החשבונות אין לדעת על פיו לאיזו מן המחלקות הוא שייך. אמנם נוהגים לקבוע בראש כל חשבון את שם המחלקה, לעיתים יש גם לכל מחלקה חשבון משלה עם צורה קבועה וטופס קבוע, אבל בארצות רבות, שהמכניזציה הגיעה בהן לשיא ידוע, התחילו להשתמש בשיטה העשרונית, ז. א. לקבוע לכל מחלקה מספר יסודי שלה, שבו מתחיל כל מספר מחשבונותיה. לפי המספר הראשון אפשר להכיר את המחלקה אשר אליה שייך חשבון זה.

ד. לוח זמני הפרעון של השטרות. השטרות הנמצאים בבנק. הן שנוכו ע"י הבנק, והן שנתקבלו על ידו בתורת בטוחות, והן שנתקבלו לגביה – חובה על הבנק להציג אותם לפני חותמיהם ביום הקבוע הרשום בהם ולדרוש את פרעונם. לשם כך מסודרים תיקי השטרות לפי זמני הפרעון, ז. א. לפי ימי הלוח, ומספר ימים קבוע לפני הגיע זמני הפרעון שולחים הבנקים את ההודעות המתאימות לחותמים. במועד מוקדם יותר שולחים את השטרות שמחוץ-לעיר או מחוץ-לארץ לבנקים אחרים לגביה. אך בכל אלה אין בטחון, אם אמנם השטרות שזמן פרעונם חל ביום זה נמצאים בתיק בעינם. ולכן נוהגים בנקים רבים להכניס כל שטר, תיכף לבואו אל הבנק, בכרטיסיה מיוחדת ובלוח של אותו יום שבו חל זמן פרעונו. כשהמחלקה מתחילה לטפל בשטרות של אותו יום, הרי היא בודקת אותם לפי הלוח האמור, ואם נמצאו השטרות שבתיק מתאימים בכל פרטיהם לשטרות הרשומים בלוח של אותו יום, בטוחה היא שלא נכשלה בחסר או ביתיר. כל מוסד מעבד את הלוח לפי צרכיו, אבל כל אחד מפרט את מספר השטר, שם החותם, הערב, המוסר את השטר לבנק, מקום הפרעון והסכום. טור מיוחד נקבע לסימון היום שבו נפרע השטר למעשה. יש גם נוהגים לערוך לוחות מיוחדים לכל סוג-שטרות. נוסף על כך מקיל הלוח על הבנק בקביעת סכום השטרות שזמן פרעונם עבר.

ה. לוח החותמים והערבים. ברוב המקרים של נכיון שטרות יש לנו ענין עם שטרות שלקוחות הבנק קיבלו אותם מלקוחותיהם הם, והבנק רואה על פי רוב את בטיחותם לא רקבלקוחותיו הוא אלא גם בחותמי השטרות או הערבים להם. את האשראי ללקוחות קובע הבנק, כאמור לעיל, בגבולות ידועים, ולא

ייתכן, כי דווקא לחותמי השטרות או לערבים לא ייקבע גבול כלל, כי הלא אפשרי מאוד הדבר, ששטרותיהם יבואו אל תיקי הבנק ממקורות שונים, מלקוחות שונים, והסכום הכללי של השטרות הללו עלול בנקל לעבור את גבולות האשראי שהיה נקבע להם אילו היו הם פונים במישרים אל הבנק בבקשת אשראי. ולכן נהוג בבנקים שונים שלא להסתפק בחשבונותיה של מחלקת נכיון-השטרות בלבד, המבליטים את מצב עניני השטרות רק ביחס למוסרים אותם לנכיון, כי אם לערוך לוחות מיוחדים לכל חותמי שטרות או לערבים להם, אף שאינם קשורים באופן ישיר בבנק, אלא שטרותיהם נכנסים למוסד דרך צינורות אחרים. הלוח הזה מבליט את סך כל השטרות של חותם פלוני או אלמוני בתיק השטרות של הבנק, וזה מקיל על המחלקה בבדיקת חומר השטרות המוגש לנכיון ע"י לקוחות הבנק ומבטיח זהירות ידועה בפעולות המחלקה כולה.

ו. בסיום הדברים מן הצורך הוא להטעים גם את הערך הרב שיש בבנקים החשובים למדור הסטאטיסטיקה הקשור קשר אמיץ עם הנהלת החשבונות. אמנם הנהלת החשבונות רושמת לפנינו כל מאורע בבנק, המשנה את כמותם וערכם של כל חלקי ההון, משתדלת לתפוס את תנועת כל הערכים לפי המקורות והמטרות, לפי הסיבות וההשפעות, אבל בכל זאת הרבה דברים חשובים אינם מתבררים תוך הנהלת החשבונות והמאזנים, ומן הנחוץ הוא להשלים על ידי הסטאטיסטיקה. בעצם, משתמשת הנהלת החשבונות בשיטות סטאטיסטיות, והסטאטיסטיקה מתבססת על יסודותיה של הנהלת החשבונות. כל טבלאות ההשואה שלה קשורות ברובן להנהלת החשבונות, ואין להפריד ביניהן. ובמידה שמערכת החשבונות בבנק מסודרת יותר ומדויקת יותר, בה במידה חשוב יותר ומאלף החומר הסטאטיסטי הכלול בתוכה. כי רק הסטאטיסטיקה מפיחה רוח חיים לתוך המספרים המצטברים בתוך הנהלת החשבונות הבנקאית. היא הנותנת להם אופי של מאורעות בעלי-ערך רב לבחינת הנעשה בעבר ולהתויית דרך לעתיד.